שרשור לי למאי ולטל - Sao

טופס הרשמה:
שם:
מראה:
אופי:
רקע:
הערות:


שלי:

שם:קורדובה
מראה: שיער שחור קצר, גבוה עם עיניים כחולות.
אופי: נאיבי וילדותי לרוב, אבל רציני שצריך
רקע: י.ב.
הערות: ביטץ אל תפרוש לי מוקדם

טופס הרשמה:
שם:ריינה
מראה:שיער חום ארוך(עד אמצע הברך בערך), עיניי דבש חומות-כתומות.
אופי:נעלבת בקלות, חמומת מח, לא אוהבת לתכנן אסטרטגיות (אוהבת לפעול ישר בלי לחשוב.9 אבל שצריך היא אסטרטגית מעולה, חברה טובה ונאמנה אך בוטחת באנשים יותר מידי בקלות
רקע:י.ב
הערות:

אני מתחיל :)
"עוד מעט זה מתחיל" אמרה הקאריינית בחדשות "המשחק שכולם חיכו לו, העתיד של משחקי הfull dive, SAO!".
"תכבי את זה " אמרתי בעצבנות לאחותי. "אתה סתם עצבני כי ישנת בזמן המכירה" היא אמרה חזרה וכיבתה את הטלויזיה.
"אני עולה להתקלח" אמרתי ועליתי למעלה, שיצאתי ירדתי לסלון וראיתי שלושה אנשים בחליפות יושבים בסלון ליד אחותי.
"מי אלה? שאלתי. "הם בשבילך" אחותי אמרה "הם --" היא החלה להגיד אבל האיש הגבוה מבין השלושה קטע אותה "אנחנו רוצים לדבר איתך בפרטיות, אולי בחדר שלך?". "בסדר" אמרתי והובלתי אותם אל החדר 'מעניין למה זה' חשבתי תוך כדי העליה.
שנכנסו לחדר הנמוך מבינהם סדר את הדלת, זה היה נראה נורא מלחיץ.
"נקצר את זה " אמר הגבוה "אנחנו רוצים לשלוח אותך לsao כי אנחנו חושבים שיש בעיה במשחק ואנחנו רוצים שתבדוק אם זה נכון, אנחנו חושבים שזה מלכודת". "בשביל זה יש סוכנים לא?" אמרתי, "זה נכון" הנמוך השיב "אבל הfull dive מבקש לדעת איך אתה נראה, עם קצת מחקר היוצר יכול לראות שזה סוכן ולא להכניס אותו". "וכאן אני נכנס לתמונה" אמרתי. "בדיוק" אמר הגבוה "אנחנו סיימנו פה את עבודתנו, ניתן לך לדבר עם ג'ון, הוא האיש קשר שלך". הם יצאו מהחדר והשאירו את שנינו, ג'ון הוציא תקייה ופתח אותה, היה בה את המשחק. "או קיי" הוא אמר "אני אעבור איתך על כמה דברים שאתה צריך לדעת לפני שאתה נכנס פעם ראשונה, דבר ראשון- אנחנו תכננו לך מתנה מיוחדת ,שנכנסת לפעולה במקרה שמשו לא קשורה, תנסה להחביא אותה אוקיי? אנחנו נכניס אותך עם ברדס בשביל זה והמטרה שלך זה לעבור על כל המשחק ולבדוק שאין מלכודות, כל פעם שאתה יוצא תדבר איתי בקו מאובטח בסדר?". הנהנתי, 'זה לא נשמע כזה מסובך' חשבתי 'אבל המתנה מעניינת אותי'." אני בפנים" אמרתי, "זאת הגישה" אמר ג'ון וחיבר אותך לfull dive, "המשחק מתחיל בעוד חצי דקה, תהנה" הוא התחיל לצאת מהחדר וקרא לאחור "דרך אגב, המתנה זה כנפיים, תנסה להחביא אותם כמה שיותר, הם טובות לתעופה אבל למרחקים קצרים בלבד". הוא יצא מהחדר והשאיר על השולחן את המספר שלו.לבינתיים אני נכנסתי למשחק. שפה- עיברית, דמות- ע"פ מראה חיצוני, נשק תחילי- חרב. "והמשחק מתחיל" אמרתי לעצמי והכל נהיה שחור, מצאתי את עצמי בתוך עיר, עם עוד 9999 אנשים נוספים, שבוהים במסך ענקי שתלוי באויר.

''יש!'' אמרתי לעצמי בחיוך והנחתי את קסדת המציאות על ראשי.
מיד נגלתה מולי מערכת ההרשמה לfull dive, משחק הsao החדש.
''שפה?'' שאלה המערכת ''עברית'' עניתי ''שם משתמש?'' שאלה שוב המערכת ''אמ..ריין'' עניתי לאחר מעט מחשבה ''מראה?'' היא שאלה ''על פי מראה חיצוני'' ''שבט?'' שאל שוב המערכת ''שבט? פתח הסבר'' אמרת והמערכת הסבירה ''המשחק מחולק לשלושה שבטים, שבט הקאסונה אשר שולטים בצד המזרחי של המשחק, שבט הארסונה ששולטים בצד המערבי ושבט הלימוסה ששולט בצד הצפוני, הצד הדרומי הוא שטח נייטרלי וכך גם אזור מרכז המשחק.
''מה ההבדלים בין השבטים?'' שאלתי ''כלי הנשק, יכולות...'' השיבה המערכת הבטתי בצד שנפתח מולי נראה כי שבט הקאסונה אשר התאפיין בבגדים בצבעי הכחול משולב עם זהב התמחו בעיקר בשימוש בחרבות קלות ומהירות ''זה בשבילי'' אמרתי בחיוך ''שבט הקאסונה'' אמרתי ומיד הולבשתי בחולצה עליונה בצבע כחול עם פרחי זהב וחצאית ארוכה כחולה עם פסי זהב דקים, נדן חרב הופיע על מותני ''היכוני לfull dive'' ''בעוד 3...2...1'' החהל המערכת לספור

על המסך הבהב בצהוב "ברוכים הבאים לsao! שבט הלימוסה" 'מעניין אם דילגתי על זה בהרשמה, עכשיו שאני נזכר גם לא שמתי שם,אני צריך להתחיל להקשיב יותר' חשבתי והתחלתי להתקדם לעבר שלט עץ שהיה משמאל, היה בו מפה של האזור, כולל יציאות חנויות ואזור לשאלות. התחלתי להתקדם לכיוון האזור שאלות שבו נעמד מולי נציגה בחליפה 'כבר נמאס לי מחליפות ליום אחד' חשבתי 'אני לא נוגע בזה בחיים'.
"צריך עזרה?" היא שאלה. "כן" עניתי "משהו פה לא מסתדר לי, זה משחק של קומות אבל יש 3 גזעים, איפה הם נפגשים?"
"הם נפגשים בכל קומה" הנציגה אמרה כאילו הוא מופתעת מהשאלה "המיקום של העליה בקומה הוא בתחום במרכז ששייך לכולם".
"תודה!" אמרתי ויצאתי מהאזור שמתי את הברדס והתחלתי להתקדם ליציאה מהעיר. שמה עמד איש זקן עם עגלה וסימן שביקש עזרה מהעוברים ושבים, הוא התייחס רק לשחקנים. "אתה צריך עזרה?" שאלתי אותו. "כן" הוא ענה לי "החזירים באזור מפריעים לי לעבור עם העגלה, אם תהרוג 7 כאלה זה יעזור לי מאוד".
"בסדר" אמרתי ושלפתי את החרב, רצתי אל החזיר הכי קרוב והתחלתי לקפוץ אותו, מכה אחת לצלעות עם הכת של החרב, וחתך בראש סיימו את העבודה, ככה עברו להם שבע מפלצות שחזקות כמו הנייר טואלט בשרותים ומפחידות אפילו פחות, וחזרתי אל האיש.
"אני אתן לך עצה כי עזרת לי" אמר האיש והביא לי שק זהב "תנסה לרוץ עם המשחק, כי ככל שאתה עושה משימות שעשו פחות אתה מקבל יותר דברים בתמורה". "תודה" אמרתי והחלטי לרוץ בשביל שאמור להוביל לעיר שעולה קומה 'אם כולם התחילו ביחד אולי כולם יעשו את הקומה הראשונה ביחד, וזה אומר שאפשר ללכת ברמה יותר נמוכה' חשבתי לעצמי תוך כדי שאני רץ.

''אוקיי!' אמרתי לעצמי בחיוך עמדתי בעיר הראשית של שבט הקאסונה מוכרים, רוכלים ושחקנים הסתובבו בכל פינה ''אוקיי! עם אני רוצה להתקדם אני חייבת להדביק קצב עם הקבוצה המובילה, בגלל שהמשחק רק התחיל הם בטח התכנסו בקבוצה בשביל לעבור את הבוס הראשון! כדי שאזוז ומהר'' אמרתי לעצמי בחיוך.
התחלתי לרוץ, בדרכי מפלחת מפלצות סליים מוזרות 'אלה ממש חלשות.. אפשר לחסל אותן במכת חרב יחידה' חשתי לעצמי מעט בביאוס בעודי אוספת את שקי הזהב הקטנים שנופלים מהם.
''חרב ברק..'' מלמלתי בעודי קוראת את שם החרב.
החזרתי אותה לנדן והתחלתי לרוץ, אזור הבוס לא היה רחוק כל כך בגלל שזו הקומה הראשונה, הגעתי לצינוק במהרה וראיתי קבוצה מעורבת מכל השבטים עומדת מסביב לשחקן משבט הארסונה ''...אוקיי אז אני רוצה שתתחלקו לצוותים של שניים. סך הכל נהיה עשר צוותים, ככה שיהיה לנו מספיק צוותי תקיפה למפלצות שלפני הבוס ומספיק לבוס עצמו! תתחלקו לזוגות בבקשה'' אמר האיש והוסיף''אני ינקוב בכל השמות של השחקנים שאני רואה כאן בשביל הידע''
-מילוסה
[b]-קורדובה[/b]
-לילי
-ריין
-ניטליה
-מיייטל

וכך הוא המשיך עד שקרא בשם עשרים שחקנים.
התחלתי להביט סבבי לא ידעתי במי לבחור, שחקן מכל שלוש השבטים יהיה יעיל בצורות שונות ולכן חלטתי לעמוד בשקט ולראות עם מישהו מציע לי.

'טונות של בנות' חשבתי בעוד הרשימה עוברת, 'לבינתיים זה אומר שאני היחידי פה'. שמתי את הברדס אבל בלי החלק של הראש, עדיף להסתיר כמה שיותר את הגב. 'אני צריך לבחור בצורה שיטתית תוך כדי אלמינציה ועוד דברים מתוכחמים, או לעשות אנדנדינו, נראה לי זה יעבוד' אמרתי תוך כדי הצבעות ושירה של השיר הילדותי. זה נעצר על ילדה משבט הקאסונה עם חולצה כחולה פרחונית. 'זה אמור להספיק' חשבתי והתחלתי ללכת אליה "היי" אמרתי "צריך להתחלק לזוגות אז נראה שנתקעת איתי". "או קיי" היא אמרה בחיוך.
"למחר כולם להגיע לפה בשעה 11 בבוקר" אמר המדריך "יהיה תדרוך קצר ואז הבוס".
כולם התפזרו, ולבינתים אני הלכתי לדוכן לקנות קצת כריכים.

''או..היי'' אמרתי בחיוך כאשר עמדתי בדוכן הכריכים ופגשתי את בן זוגי לקרב מחר ''אמ..היי נראה לי'' הוא ענה בקרירות ''אני ריין ואתה אומ...קורדובה?'' שאלתי שקראתי את השם אשר נכתב על יד הרמה שלו ''כע...'' הוא ענה ''כריך אמ..מיוחד הא?'' שאלתי בזמן שהתחלתי לאכול את הכריך שקניתי: חתיכת לחם פשוטה עם קוטג', לא היה לי כסף לבזבוזים ליותר מזה.
''אמ..כן'' הוא מלמל והביט בכריך שלו.
בלעתי את הלחם היבש המגעיל והמתפורר 'אני חייבת לאכול' מלמלתי לעצמי.
''אמ...טוב אז ניפגש מחר?'' שאלתי בחיוך ''אמ..כע..'' הוא ענה.
''אוקיי עכשיו ארבע בצהריים כדאי לי לעלות רמות עד מחר!'' חשבתי לעצמי ורצתי את עבר השדה שמחוץ לעיר, מיד הופיע מולי מפלץ בצורת אריה, נראה מאיים אך חלש, הכתי בצד החרב שלי על צד גופו והא יילל בכאב, הוא ניסה לנשוך את ידי אך הזזתי אותה במהירות, דחפתי את החרב אל תוך בטנו והוא מיד התמוסס +12xp הופיע הכיתוב מעליי.
''אומ...בוא נראה מה עוד אני יכולה לעשות'' אמרתי בחיוך למראה להקת האריות אשר הייתה באזור מעט רחוק יותר באחו, התקדמתי לעבר האריות והתחלתי להילחם.

'זאת הייתה השיחה הכי תקועה שראיתי אי פעם' חשבתי 'צריך לעשות משו אם זה או שמחר אני אבוד,אבל עכשיו אני אשיג מידע' חשבתי לעצמי והתנתקתי המשחק ג'ון ישב לידי. "היי" אמרתי "היי" הוא אמר חזרה "נשארתי כדי לבדוק שהכל בסדר, אתה צריך משו שהתנתקת?".
"כן" עניתי, "אני צריך שתאמן אותי להילחם במשחק, אין לי כח ללמוד לבד וגם זה ילך יותר מהר ככה"
"או קיי" הוא אמר ושנינו התחברנו, נפגשנו מחוץ לעיר במקום יחסית מרוחק. שמה הוא לימד אותי להשתמש בחרב, את הבסיס, תרגילים ושימוש בגוף תוך כדי הקרב, כמו הפלות ובעיטות בנוסף עבדנו על איגרוף ולחימה ללא נשק למקרה ששלי נהרס או נלקח.
ככה העברנו את היום יצאנו מהמשחק והלכנו לישון. מצד אחד לקבוע להיפגש באמצע השבוע ב11 זה על בית הספר, אבל הם ידעו שאם המשחק אין סיכוי שבכלל יבואו אז הם ביטלו. התחברתי והגעתי חזרה לצינוק.

''או...הם היו חייבים להעביר את זה לארבע'' מלמלתי בפיהוק כי רק הרגע התעוררתי משנת הצהריים שלי.
''בוקר^^'' מלמלתי לקורדובה שעמד על ידי ''אמ..בוקר'' הוא ענה ''אוקיי!'' אמר האיש משבא הארוסנה שמסתבר ששמו הוא לוק ''היום אנחנו מתחילים במבצע שלהו לחסל את הבוס הראשון! כולכם התאמנתם ועליתם רמות?'' הוא שאל והביט בכולם '' או זה נהדר אני רואה שכולכם מעל לרמות חמש ויש לנו פה אפילו כמה שמונה!'' הוא אמר בחיוך, הבטתי מעל לראשי במד הלבל שלי:8 השקעתי את כל השבוע בשביל לעלות לרמה הזאת.
''אוקיי אנ יחלק אתכם עכשיו לקבוצות'' אמר לוק והתחיל לחלק אותנו לקבוצות ''אתם קבוצה C'' אמר לי ולקורדובה ''נראה שאנחנו C'' אמרתי בחיוך לקורדובה ''אוקיי! כולכם לכו עם הצוותים שלכם ותעבדו קצת על לחימה בזוגות ב6 כולם כאן כי אז אנחנו יוצאים!'' אמר לוק.

"או קיי בואי נתחיל לעבוד" אמרתי תוך כדי שתפסתי לה את היד והתחלתי לרוץ לכיוון המקום בו התאמנתי עם ג'ון אתמול בשלב מסויים זה נראה כאילו הוא נגררת ולא רצה אבל זאת לא סיבה לעצור.
"פה נתאמן" אמרתי לה "יש לך נסיון בקרבות זוגות?". "ל-ל-לא" היא ענתה לי 'ברור שלא, אני היחידי שיש לו קשר למישו שבאמת מאומן בזה' "או קי" אמרתי לה "זה הולך ככה, כל פעם נכנס אדם אחר, ושמחליפים צועקים swich, המטרה זה לא להפריע אחד לשני בקרב ולהבדיל את הקבוצות הטובות מהמעולות, אנחנו נתאמן על הקומבו שבהחלפה, את 2 רמות מעלי אז לא נראה לי שאני יכול ממש לאמן אותך להילחם, בקרב אני אצור פתח ואת תיכנסי בו ותצאי או קיי?". "או קיי!" היא אמרה באופטימיות 'זה היה מהיר' חשבתי בזמן שהתקרבתי לאריה שעמד לידנו, חושף שיניים. "או קיי בואי נתחיל!" צעקתי והסתערתי עליו קדימה.

הוא היה מהיר, הוא חבט בגב האריה עם צד החרב שלו וצעק ''סוויץ!'', הוא זז הצידה ופינה לי דרך רצתי פנימה והכתי עם חרבי בבטן האריה שבשלב זה כבר היה חבול ומאוד פצוע בגלל רמתו הנמוכה ''סוייץ!'' צעקתי וקפצתי הצידה, קורדובה נכנס במקומי ותקע את חרבו בגב האריה שהתפורר לרסיסים.
''יפה מאוד'' הוא שיבח אותי ''כנ''ל'' מילמלתי.
''את בסדר?'' שאל ''למה אתה מתכוון.?'' שאלתי הוא הצביע למד החיים שלי, נקודה אחת ירדה ''הוא כנראה שרט אותי שלא שמתי לב, קצב הריפוי שלי הוא שמונה לשתי דקות אז בקרוב זה יעלה'' מילמלתי.
''אוקיי אמ..שנעשה עוד כמה?'' הוא שאל ''אמ..כן'' מילמלתי ויצאנו לתקיפה

ככה עברה לה שעה וחצי מתוך השעתיים, "או קיי" אמרתי "כדאי שנחזור, אנחנו מספיק טובים". הרגשתי פתאום לחץ בגב, והרגשתי נוצות, 'עכשיו הכנפיים צצות' חשבתי 'זה רע! מה כבר יכול לקרות ברמה 1'. לפתע הופיע מסך מולנו ועליו היה מדען, יוצר המשחק, הידוע בכינויו shen (זה אל ביפנית או סינית). [SIZE="5"][B]"שלום" הוא אמר "אני מקווה שאתם מוכנים מספיק למשחק, כי הבנתי שהוא לא מציאותי מספיק אז הוספתי כמה שינויים, ראשון! אי אפשר להתנתק! שנית! אם אתה מת פה, אתה מת בחיים האמיתיים! המשחק יחזור כמו מקודם שתנצחו אותו! עוד דבר אחד, אי אפשר להיכנס גם"[/B][/SIZE]
המסך נסגר והייתה דממה.
"זה רע, ממש רע" אמרתי לריין (נכון?) וגררתי אותה חזרה מהר לעיר 'ג'ון לא מחובר וזה אומר שהוא תקוע בצד השני, אני עכשיו לבד, לפחות אני השגתי קצת מידע לפני שנותקנו'.
הגענו חזרה לצינוק והתיישבנו על המדרגות, כולם נראו בהלם, כמה החלו לבכות, אני הייתי מוכן. "אני יודע שזה נראה רע" אמר לוק "אבל תסתכלו על זה בתור המציאות שתמיד רצינו לחיות בה!, תחשבו שזה מנגנון לעצור את האנשים מלרוץ את המשחק ממש ממש מהר, קחו את הזמן ולא יקרה כלום". הייתה דממה "מי שלא רוצה יכול לעזוב את הבוס היום ולהתאמן כדי להיות בטוח לפני". עשרה עזבו 'זה עשר פחות להתחלק איתם בשלל ' חשבתי. "את נשארת איתי או שאני צריך להתחלף עם עצמי עכשיו בקרב עם הבוס?"

''לא אני נשארת'' מלמלתי בשפתיים מעט רועדות, הייתי בשוק למות בחיים האמיתיים, זה נשמע כמעט לא מציאותי... אז למה..? חשבתי לעצמי בתדהמה.
''אוקיי! קדימה'' מלמל לוק וכולם צעדו אחריו.
''צוותים D וf אתם אחראים על חיסול המפלצות ששומרים על דלת חדר הבוס ''a B C אתם איתי לבוס'' הורה לוק.
''אוקיי'' אמרנו כולם ורצנו אחרי לוק בנשקים שלופים

' 5 אנשים לבוס זה עוד פחות להתחלק איתם במכה האחרונה' חשבתי.
נכנסו לחדר ובקצה שלו היה כיסא גדול ועליו ישב חזיר גדול שמחזיק בסכין קצבים "אירוני" צחקתי ([URL="http://www.youtube.com/watch?v=rP2zA3lZk9Y"]http://www.youtube.com/watch?v=rP2zA3lZk9Y[/URL] תשמעי את זה תוך כדי הקרב ).
הוא הבחין בנו וקם. גובהו היה 4 מטר והסכין באורך של 1 וחצי אולי 2. "אתם אחראים להוריד לו את החיים לטווח האדום, יש לו 4 עמודות וצריך להשאיר לו חצי עמוד, ואז אני נכנס לתמונה בתור הace שלכם". show time חשבתי והחלתי להסתער עליו "כמו שתרגלנו "צעקתי לריין תוך כדי ריצה אל הבוס הוא ניסה להטיח בי את הסכין אבל התחמקתי וקפצתי וחתכתי לו את הכתף "סוויץ!" צעקתי בעודי נופל בצידו השני, הוא הסתובב אלי בכעס אבל לפני שהספיק להרים את סכינו ריין דקרה אותו בצוואר, עושה נזק רציני 'כנראה נקודות תורפה עובדות גם פה' חשבתי 'אחרי הכל זה מציאותי' ריחפתי לשנייה וזה היה מספיק כדי לחטוף חבטה מהיד שלו, זה הוריד לי 15% מהחיים, הרבה, אבל לא מספיק כדי לעצור אותי. רצתי ודקרתי אותו בראש, הוא ניסה להעיף אותי בהצלחה אבל הייתי מעליו בגובה של 2 מטרים, יורד בתנופה מהתיקרה ונוחת לו על הראש עם דקירה בעין, הוא נראה עצבני מתמיד, וגם מכוער מתמיד. "תיכנסו בו!!!" צעקתי בעוד חברי לקבוצה תוקפים אותו בנקודות רגישות או לא רגישות, אבל הנזק היה אימתני, הורדנו אותו לחצי עמודה וכולנו קפצנו לאחור. לוק הוציא חרב שזברה באור כחול ומגן חום עם סימן של אריה "מהבטא אלייך!!" הוא צעק והסתער עליו, הוא לקח אותו בקרב של אחד על אחד אבל לפני שניצח, המגן נשבר מהעוצמה של המכות של החזיר, הוא היה נראה מותש אבל עדיין הצליח לפגוע בלוק, חותך אותו בחזה ועושה לו נזק רציני, לא שמתי לב כמה כי רצתי לתפוס אותו והצלחתי להגן עליו מהחזיר, 30% חיים נותרו לי , לא מראה מלבב אבל שיהיה. "אני אבוד, תחסלו אותו" הוא אמר, אני חושב שריין בכתה, אבל אני לא יחסתי יותר מידי חשיבות. רצתי על החזיר וקפצתי לו על הראש, השילוב של הכח והעייפות שלו הספיקו כדי להפיל אותו על הרצפה, ובמכה מדוייקת שיסעתי לו את הגרון. הבוס הראשון מתוך 100 מת. הוא הביא הרבה XP וגם כסף, בנוסף בבונוס של המכה האחרונה הוא הביא לי גם צמיד רחב, 'נבדוק מה הוא עושה אחר כך' חשבתי בעוד אני חוזר אל הקבוצה.

ליל''ט
__________
''לוק!'' מלמלתי בעצב, הכרחתי את עצמי לא לבכות הייתי חייבת להיות חזקה 'אז ככה קורדובה פועל... החברים אחר כך הבונוס ראשון' חשבתי בזעזוע.
'לא..זה לא בסדר' חשבתי לעצמי.
שלפתי מקופסת הפריטים שלי פרח קטן שקטפתי בשדה והנחתי אותו על לוק שנייה לפני שהפורר לרסיסים ונעלם לתמיד, לנצח.
מילמלתי כמה מילים וכך גם חברי קבוצה אחרים.
''אז מה עושים עכשיו?'' שאל מישהו ''ממשיכים לקומה השנייה, הקומה השנייה נפתחה לכולם עכשיו אז כדאי להתחיל לחקור אותה'' ענה מישהו אחר.
''להית'.'' מילמלתי לקורדובה, ורצתי בלי להסתכל עוד לאחור מעבר לדלת.

בוקר :)
----------
'ככה היא הלכה' חשבתי בעודי יוצא מהדלת בוחן את הצמיד החדש שלי "כדי שאני אעזר במוכר, כי זה נראה ממש לא נורמלי" אמרתי לעצמי בעודי יוצא לעיר שנראתה עתיקה, הסתובבתי קצת והגעתי למוכר שאותו שאלתי לגבי הצמיד "ששששש אל תראה את זה לאף אחד" הוא אמר ולחש לי בשקט "הצמיד הזה מכיל בתוכו סקיל שמותאם לשחקן ברגע שהוא נכנס, הדברים האלה מופיעים מכל מיני בוסים ומיוחדים לאנשים שמקבלים אותם. אני מופתע שהשגת את זה מהראשון".
הודתי לו והלכתי אל היער להתאמן ולעלות רמות. שמתי את הצמיד והחלתי לעשות משימות. למצוא כמה פרחים, להרוג כמה רוחות, להעביר דברים, משעמם אבל מה לעשות, חייבים. לקראת הלילה החלטתי לישון באכסניה הקרובה ובבוקר המשכתי להתאמן, ככה עד רמה 13. "אני מוכן נראה לי לבוס השני" אמרתי לעצמי והחלתי ללכת לכיוון הצינוק.

''אה? אני באה לילי!'' צעקתי אל חרתי החדשה בת שבט הארסונה שבט המתמחה בעיקר בקשתים.
לילי הייתה קטנה ממני בכשנתיים, שערה החום הגיע עד כתפיה בתספורת כרה ושלוש סיכות זהובות היו תחובות בו, עיניה החומות והעגולות הביטו בי.
''נו! קדימה ריין צריך ללכת!'' היא צעקה ובטשה ברגלית ''בסדר בסדר אני באה לילי'' אמרתי וגילגלתי עיניים, אני ולילי התחברנו יחד בשביל לעשות משימה עם פרס כספי גבוהה קיוויתי כי כאשר נגיע לקומה סבירה יחסית אוכל לקנות לי בית בפרס.
המשימה הייתה פשוטה אך היה צריך שניים בשבילה-להביא את כל שמונה עשר התרנגולות בחזרה ללול שהיו פזורות ברחבי הכפר, הראשונות היו פשוטות, השמונה הנותרות היו מהירות וניסיונתינו היו מגוחכים להפליא, עד שהצלחנו כבר הגיעה השקיעה אך לבסוף השגנו את המטרה וזכינו בפרס הכספי.
''לאן תלכי עכשיו?'' שאלה לילי בסיום המשימה ''אמ...נראה לי אתקדם לצינוק הבוס אראה מה המצב שם'' מילמלתי ''אה..'' היא מילמלה והביטה ברמה שלי ''רמה 15...איך הגעת לשם כל כך מהר?'' היא שאלה ''הלכתי להתאמן הרבה בצינוק הפרחים יש שם מפלצות טובות'' השבתי ''אה..'' היא מילמלה וניפרדנו לדרכינו.
בדרכי לצינוק הבוס נפתח מולי ומול כל השחקנים באזור שלי מסך ''שחקנים יקרים, רק שניים מכם יוכלו להיות מזמני יצורי עזר, האחד מזמן דרקון האש והשני מזמן דרקון הקרח, הנקראים מזמני דרקונים.
הדרקונים שלכם ייחשבו כחיית המחמד שלכם, ולכל אחד מזוג הדרקונים שתי יכולות שונות שעוזרות בקרב בשביל להשיג את אחד הדרקונים תאלצו להביס את הבוס בצוות, השניים שנחיתו את המכה האחרונה יזכו באחת החיות'' המסך נעלם.
התחלתי לרוץ לכיוון הצינוק, הוא כר לא היה רחוק ממני וידעתי שחיה תעזור לי בקרבות ובכלל הבדידות כבר החלה להיות בלתי נסבלת, רציתי חבר או חברה אמיתייים במשחק לא רק למשימות מעצבנות.
''..........חכו חכו!'' צעקתי שראיתי מולי קבוצת אנשים, לא ראיתי מי היה בין האנשים האלו אך ידעתי שהם אלו שבקבוצה להבסת הבוס השני ''היי את לא זאת מהבוס הראשון?'' שאל מישהו ''כן גם אתה היית שם?'' שאלתי בחיוך ''כן בהחלט'' הוא ענה וחייך.
''אז... אני רואה שרובכם כאן כבר הייתם עם הבוס הראשון המהלך פשוט מאוד! חלוקת צוותים כמו אז, צוותי תקיפה, הגנה ועיקוב מפלצות שומרות! תתחלקו לזוגות בבקשה'' הוא אמר ''נו טוב אני אחכה שוב שמישהו יציע לי..'' חשבתי במוחי

"מי שלא רוצה להשיג את החיה שיהיה איתי" צעקתי לכל מי שהיה באזור "אני לא רוצה אותה ואין למה סתם לבזבז אותה".
אף אחד לא בא. 'אה אני לבד' חשבתי וראיתי את ריין מאחורה 'היא בטח רוצה את הדרקון, אין לי למה' חשבתי ונכנסתי לבוס עם הקבוצה "אני אחראי לבוס! אני אשאיר לכם את המכה האחרונה למי שרוצה ואעבור שהחיים שלו כמעט נגמרו למפלצות צד" צעקתי והובלתי את כולם פנימה. 'להוביל זה טוב' חשבתי בעודי נכנס. הבוס היה נראה כמו קוסם רגיל שגדל למימדי ענק, הוא היה עם כובע מחודד וגלימה עגולה שהקיפה את כולו, הוא זימן 2 דרקונים גדולים, אחד אש ואחד קרח. "צאו" צעקתי ([url]http://www.youtube.com/watch?v=7bvIXM-ZIho[/url] הפעם את זה) והחלתי לרוץ לכיוון הבוס "אני אמשוך את האגרו!" החלתי להתקדם ותקפתי אותו ברגל, הוא בעט בי והעיף אותי בסביבות ה2 מטר, הוא פתח את הגלימה ויצאו ממנה הרבה עטלים עם חיים כמו של עכבר במציאות, לא משו מטריד "קורדובה" שמעתי שאומרים מאחורי "אנחנו בבעיה עם העוזרי צד, אחד מהם הפך להרבה דרקונים בינוניים "אז רק תעסיקו בלי מכות מיותרות" אמרתי להם 'זה לא זמן להשתמש בצמיד' חשבתי בעודי תוקף את הקוסם בראש מעסיק אותו בזמן שהאחרים חובטים בו שוב ושוב, בסופו של דבר הוא איבד עניין והחל לתקוף את המטרה שעשתה לו הכי הרבה נזק, ריין.
'זה רע' חשבתי והתחלתי לרוץ לכיוונה, הקוסם יצר כדור אנרגיה סגול וירה אותו בריין, 'אין זמן' חשבתי בצער וזרקתי דרקון לעבר הכדור, בתקווה שהוא יחסום אותו. זה עבר נהדר, הדרקון מת והוא לא הפך הפעם לדרקונים קטנים. "את בסדר?!" צעקתי לריין שנראתה המומה מהמתרחש, לבוס נשארה מכה אחת.
"מי שרוצה שיקח!" צעקתי והלכתי לעזור לאנשים עם הדרקונים הקטנים

''שלי!'' צעקתי ודחפתי את החרב שלי אל תוך בטנו של הבוס אשר התפוגג.
נפלתי מותשת על הרצפה, מד החיים שלי עמד על שלושים מתוך מאה עוד מכה או שתיים והייתי מתה, לוח הופיע מולי ''מזל טוב בונוס מתקפה האחרונה:+300XP ודרקון קרח''. מד הלבל שלי עלה ל16.
''את בסדר?'' שאל קוודובה ''כן תודה'' מילמלתי.
על כתפי הופיע דרקון קטן וחמוד בצבע כחול-קרח,
[IMG]http://24.media.tumblr.com/tumblr_mbwr64Y0Lw1r196jpo1_500.png[/IMG]
מעל לראשו של הדרקון הופיע מקום להקלדת שם, זה היה זכר ''לולו'' הקלדתי לולו צווח באושר ועופף מעל לראשי מולי נפתח דף היכולות של לולו ''לולו, דרקון הקרח הראשון והיחיד במשחק יכול להקפיא מפלצות או שחקנים למשך חמישים שניות בנשיפת הקרח שלו, הוא יכול כל חמש דקות לעלות את כמות חייו של הבעלים שלו או שחקן שהבעלים שלו מבקשים ממנו לראפות בעשרים.''.
''אה! אתה כזה חמוד'' אמרתי בחיוך וליטפתי את ראשו של לולו שמיד התישיב על ראשי.
''אחלה דרקון'' אמר קורדובה ''אמ..תודה'' מילמלתי.

"חכי שנייה" אמרתי לה בזמן שכולם יצאו, הדלת נסגרה אחריהם ונשארנו לבד 'זה לא אמור לקרות' חשבתי.
"אצל מי הדרקון האדום?" שאלתי אותה. "אצל אף אחד" היא ענתה בהיסוס "הייתי לבד". "אז זה מסביר את זה" עניתי והצבעתי על הביצה האדומה שריחפה מאחורי, היא בקעה והפכה לדרקון שנשף אש לכיווננו, דחפתי את ריין הצידה לכיוון הדלת שנפתחה והיא עברה דרכה, הדלת נסגרה שוב 'גם זה לא אמור לקרות' חשבתי שנשארתי מול הדרקון לבד, הכנפיים שלי יצאו שוב, עכשיו משו בטוח לא בסדר. 'זה הזמן אני מנחש להוציא את הכל ' חשבתי לעצמי, החזרתי את החרב של היד אחת והוצאתי את החרב ל2 ידיים, ואת הצמיד. הורדתי את הברדס ונתתי לכנפיים לצאת, לבינתיים שאני מתארגן הדרקון התעופף באויר והתכונן לנשוף עלי. שמתי את הצמיד לקחתי את החרב וברחתי מהר מהאזור שנשרף שנייה אחרי שהלכתי ממנו. 'אני מקווה שהסקיל הזה באמת עוזר' חשבתי והעברתי את החרב ליד אחת, "עכשיו בוא נראה מי באמת יותר חזק פה" אמרתי לדרקון והסתערתי עליו. הוא ניסה להכות בי עם הזנב אבל השתמשתי בכנפים להתחמק וחתכתי אותו בכנף, בתגובה הוא נתן לי ביס בכנף שלי, ההחלפה הפיל את שנינו לרצפה "אנחנו עדיין שוים" אמרתי לו ורצתי לעברו, הוא ניסה לנשוף אש אבל הסטתי לו את הראש למעלה עם הקת של החרב וחתכתי אותו בגרון, בתגובה הוא דחף אותי עם הגוף שלו והפיל לי את החרב ודרך עליה. הוא ניסה לנגוס בי אבל עזבתי את החרב והתחמקתי, הכנסתי לו אגרוף במצח ואז שוב בכתף ואז בצוואר, הוא הרפה מהחרב וזה נתן לי מרווח קצר לתפוס אותה בזמן שהוא מתכונן לנשוף אש, התחמקתי בקושי אבל הוא פגע לי ביד שמאל. לשנינו נשארו קצת מאוד חיים.
"המתקפה הבאה תכריע!" אמרתי לו , נראה שהוא הבין. שנינו הסתערנו אחד על השני בכל הכח בזמן שהדלתות נפתחו שוב.

''מה לעזא...?'' מילמלתי, מולי היה דרקון האש עם כנף קרועה ונפוחה בדרכו לפגוע בקורדובה, מהצד השני עמד קורדובה עם זוג.. כנפיים שחורות ומוזרות שאחת מהן קרועה למחצה במטרה לפגוע בדרקון לשניהם לא נותרו הרבה חיים.
''לולו! תרפא את קרודובה'' זעקתי ולולוו עף היישר אל קורדובה ''מה את...?'' התחיל קרודובה לומר אך השקטתי אותו ''ריפוי קודם הסברים אחר כך'' אמרתי.
עצמתי עיניים והושטתי את יידיי קדימה 'הגיע הזמן להשתמש במתנה שהסוכנים השאירו לי' חשבתי לעצמי בקוצר רוח.
ידיי החלו לזהור באור כחלחל ושתיי כנפיים כחולות ודקות הופיע מגבי, יחד עם ידיי גם כנפיי זהרו ומד החיים של קורדובה התמלא עד החצי, ועוד רבע ממנו התמלא בזכות לולו.
''מה לעזאזל?!'' מילמל קורדובה, לא הגבתי רצתי היישר אל דרקון האש ותקעתי את חרבי בראשו, הדרקון יילל בכאב והתפוגג כאילו מעולם לא היה Ex13 הופיע הכיתוב מעליי.

"נראה לי שעכשיו את תקועה איתי" אמרתי לה "אם מישו ידע שיש לנו כנפיים זה יביא הרבה צומת לב מיותרת".
"אה אוקי" היא אמרה והתחלנו לצאת מהחדר, אין למה להישאר כדי שיבואו עוד מפלצות. לבינתיים החלפתי חזרה לציוד המקורי שלי. "קחי" אמרתי לה ונתתי לה את הברדס שלי "שיהיה לך למקרה שהכנפיים יופיעו פתאום. אם שלי יופיעו אני פשוט אגיד שזה באג או סקיל מהצמיד".
הגענו לעיר הבאה, היא נראתה כמו כפר עם חווה ליד והיו בה רק 5 אנשים ש4 מהם זיהיתי מהבוס.
"כנראה אנחנו ראשונים" אמרתי בשמחה "מה את רוצה לעשות?"

''קודם כל להחזיר לך את הברדס הוא מכוער'' אומר בלי שמץ של רגישות ''הכנפיים שלך....איך קיבלת אותם?'' שאלתי.
קורדובה סיפר לי את כל הסיפור ''אותו דבר קרה גם לך לא?'' הוא שאל ''לא..'' השבי מעט בקוצר רוח.
''הכל התחיל לפני שלושה ימים, יום לפני השקת המשחק שלושה סוכנים בריטים הגיעו לבית שלי, הם היו לבושים במדים שחורים שניים גבוהים ואחד נמוך יחסית.
הם אמרו לי שהמשחק הזה הוא מלכודת, שבקרוב מאוד משהו רע הולך לקרות ושהכל יקרה בגלל שחקן אחד שאני צריכה למצא ולהרוג, הם אמרו לי שהוא מחזיק בת ערובה ושהדרך היחידה לשחרר אותה היא להרוג את השובה''
''אז מי...?'' התחיל קורדובה לומר ''הם נתנו לי דימוי שלו נער בערך כבן גילי, ''הוא ידע להילחם טוב'' הם אמרו לי ''הקפידי להישאר רמות מעליו עד שתהיי בטוחה שזה הוא'' הם אמרו ''וברגע שתראי מגבו זוג כנפיים שחורות תדעי..'' הם אמרו''
קורדובה פער את פיו ועיניו בתדהמה ''אני מצטערת... קורדובה'' אמרתי ושלפתי את חרבי והסתערתי.

'היא בטח מתכוונת לג'ון' חשבתי 'איזו תוכנית מבריקה יש לו, לבינתיים אני אשתף פעולה, אני לא מבין איך הוא השתלט על הסוכנים אבל נראה'.
"ואת השבוייה" אמרתי וספגתי את המכה עם הצמיד, זה הוריד את הרוב. שלפתי את החרב הכפולה והעפתי את החרב מהיד שלה "הסתערות זה לא טוב, במיוחד שמי שלימד אותי זה מי שאת מחפשת, ואני העוזר שלו" אמרתי ועטפתי אותה בברדס, תפסתי אותה ואת הדרקון כך שהם לא יכולים לעשות כלום, חסמתי לה את הפה ולקחתי אותה לכיוון היער.
" או קיי" אמרתי לה "עכשיו שהכל מובן אני רוצה להסביר כמה דברים, 1 אני למדתי להילחם מבחור בשם ג'ון, הוא גם הביא לי את הכנפיים, שיש גם לו, כלומר שהוא זה שאחראי פה, לבינתיים אני יודע שהוא תמיד צופה בי אז החלטתי לקחת אותך למקום פנוי שהוא לא נמצא בו.או קי?" היא לא נראתה משוכנעת במיוחד. "אני משחרר אותך בשלוש, לא אכפת לי מה את עושה את עדיין תקועה פה ואז ג'ון ויהרוג אותך כי הכיסוי שלך נחשף, תהני" שחררתי אותה והתיישבתי על הרצפה

סורי על העיכוב אכלתי
_____________________
''...תחזיר לי את החרב שלי'' אמרתי והתייצבתי.
''לא'' הוא השיב ''ג'ון...מי זה ג'ון לעזאזל? לאיש שנתן לי את הכנפיים קראו ג'ייסון, אני לא מכירה שום ג'ון'' אמרתי בכעס.
''חוץ מזה בניגוד אלייך אני יכולה לשלוט בזמן הוצאת הכנפיים שלי, אני יכולה לעוף למרחקים יחסית ארוכים ולהשתמש בריפוי, למה רק לי ולא לך? אתה עדיין חושב שהסוכנים שדיברו איתך אמרו אמת? כל מה שאני יודעת זה שעם אני רוצה לצאת מהמשחק הזה אתה המטרה שלי'' אמרתי בקול ארסי
לולו התייצב על כתפי בעמדת קרב כמרגיש כאילו משהו עומד לקרות

זה קצר כי אני צריך ללכת
-----------------------------
"אז בעצם את תקועה במשחק איתי כדי לרצוח אותי ואני תקוע פה בשביל למות, אז למה לא יורים בי בחוץ?" אמרתי לה "בכל מקרה אם היוצר תקע אותי בשביל למות אני אגיע עד הסוף ואברר לבד" אמרתי בעצבנות והיממתי אותה עם הכת, החזרתי אותה לעיר ושמתי אותה באכסניה והלכתי להתאמן, מהר. עליתי לרמה 17 ורצתי לעשות את הבוס הבא, לבד.
או שאני מעל הרמה, או שלבד הבוסים יותר קלים, כי ניצחתי אותו ביחסית קלות לדרקון הקודם והמשכתי לרוץ קדימה ברמות ובצינוקים כמה שיותר רחוק, אני לא בורח ממנה. אני רודף אחרי היוצר.
הגעתי לעיר הבאה, עיר עתידנית כזאת. עשיתי משימות של אנשים והתקדמתי שוב, רחוק. הבוס הבא היה מעצבן אבל עם הצמיד עברתי אותו. המשכתי ככה בערך 3 קומות לקומה מספר 6. שמה לפני הצינוק מצאתי את ג'ון.
"מכרת אותי" אמרתי לו "בגללך עכשיו מחפשים אותי, זאת הסיבה שלא יורים בי הסוכנים. הם רוצים אותך ואתה במיקום לא ידוע"
"מדוייק" אמר ג'ון "גם תכננתי את הקטע עם הילדה כדי להוריד ממני את האשמה ביתר קלות, שם בדוי זה נורא כיפי".
"אז אני מנחש שאתה היוצר של המשחק"
"בדיוק."
"אבל אם אני עובר אותו אז אני עדיין יוצא נכון?"
"זה הרעיון, אתה תצא ואז ריין תהרוג אותך עם הסוכנים בחוץ והכל יהיה טוב. בשבילי לפחות".
"נראה כבר לגבי זה" אמרתי ונכנסתי לצינוק.

''הילד הזה..'' מילמלתי שיצאתי מהאכסנייה, רצתי לחנות הנשקים הקרובה וקניתי בכסף הרב שהיה לי חרב מהירה וקלה אך חדה ובאיכות גבוהה.
החלטתי לרוץ, נראה כי כל פעם פיספסתי אותו בצינוק אחד, אך בו זמנית גם עליתי רמות מהר.
צנחתי על הרצפה, הייתי הרוסה ''לבל 25'' הופיע הכיתוב מעליי ''זה יספיק'' מילמלתי לעצמי, מד החיים שלי כבר כמעט נגמר ביקשתי מלולו שירפא אותי.
'מה עם מה שקורדובה אמר היה נכון...' חלפה המחשבה בראשי 'עם כן אני רק כלי משחק בידו של היוצר'.
''לא! הוא לא שיקר הוא לא..'' מילמלתי לעצמי.
'אבל... עם זה היה אמיתי קורדובה כבר מזמן היה הורג אותי..לא?'.
קמתי בזעם, הבנתי כי עבדו עליי ''ג'ייסון, ג'ון מה שלא יהיה שמך אני באה אלייך, ושום דבר לא יעצור אותי'' אמרתי כמעט בצעקה, עיניי התלהטו וידעתי שזה הזמן לתפוס פיקוד ולעלות במהירות קומות.
''או...באמת?'' נפתח מולי מסך לפתע ובוא עמד ג'ון, ג'ייסון או מה שלא יהיה שמו ''יפה מאוד שהבנת את זה... קורדובה מתקדם מהר, מהר מידי אני יודע מה המטרה שלו-אני. אבל... עם תהיה לי שבוייה, הוא לא יתקוף הוא לא יתקוף אותי בידיע שזה יקח חיים של נערה חפה מפשע'' אמר האיש ''על מה אתה מדב..'' התחלתי לומר שנפל לי האסימון ועייני נפערו ''נכון מאוד'' הוא ציחקק, משהו זהר מתחתיי, רגע לאחר מכן הכל החשיך, ושפקחתי את עיניי הייתי מוקפת סורגים כסופים באמצע חצר כלשהיא, כנפיי עדיין היו שם אך לא יותר מזה.
''ג'ייסון!'' צרחתי

עבר כמה זמן מאז שראיתי את ריין, אבל התקדמתי וכבר העלתי את הסקילים ברמה גבוה, אפילו קיבלתי כמה הפתעות.
לא ראיתי את ג'ון מרמה 15, זה טוב, אבל זה אומר שאין לי דרך לוודא איתו כמה דברים. שיניתי לגמרי את הסגנון לחימה כדי שלא יתאים למה שלימד אותי, ואפילו פיתחתי שיטה נגד זה, ונגד זה, ונגד זה. נגד האיש הכי חזק במשחק צריך להיות מוכן. סוף סוף ברמה 30 הוא הופיע, ג'ון.
"שלום" אמרתי
"שלום"
"רציתי לדבר איתך"
"כנ"ל, תתחיל"
"אתה אמרת שהשתמשת בי בתור כיסוי, אבל ריין אמרה שאתה מחזיק בת ערובה, אז בעצם אתה מנסה להסתיר משו ומגן על עצמך ככה"
"נכון, לאן אתה חותר?"
"מה אתה מנסה להסתיר? את איך שאתה הצלחת להשתלט על הסוכנים"
הוא נראה דרוך. "מה קרה? לא רוצה להודות באמת? לא לדאוג אני לא הולך להילחם, אני גם לא מאמין שאני יכול"
"אז עכשיו תורי" הוא אמר "יש לי הצעה"
"איזה?"
"הבנתי שאתה לא צריך למות ככה, אם אתה רוצה אני יכול למחוק לריין את הזיכרון ונמצא כפיל אחר"
"אבל?"
"מה אבל?"
"אדם חכם אמר לי פעם, כלום לא נחשב עד האבל"
"אבל, אתה צריך להעלם לגמרי, אתה תהיה במצב כמוני"
"אז אני אומר שלא, אני מנחש שתפסת אותה אחרי מה שאמרתי לה מקודם, אז ככה: תשחרר אותה על תנאי, ותיתן לנו פשוט לשחק פה, לא אכפת לי מהדברים האחרים כמו החוסר יציאה אבל זה לא נחמד להוציא לאנשים ככה את החיים"
"בסדר אני מקבל את התנאים שלך, בעיקר כי אני לא מצליח להשתלט לך על המוח מסיבה כל שהיא"
"בעיה שלך"
התחלתי ללכת לכיוון העיר, "דרך אגב" אמרתי לו "אתה יצרת את הכל במערכת?"
"לא" הוא ענה, "היא מסתגלת לפי האדם ולכן אין לי מושג על הכל, אבל כן יש לי גישה לנתונים"
"אז תהנה לצפות" אמרתי לו "למרות שזה הדבר הכי משעמם שיכול להיות במשחק Rpg, לגבי ריין תוציא אותה מחר באחת בצהריים ליד המשימה של האיש הזקן, תסביר לה את התנאים ואני אדאג לשאר"

''הבנת את התנאים?'' שאל ג'ייסון ''כן..'' השבתי בשקט הוא שיחרר את ידיי הקשורות ואמר ''אני אהיה הוגן, הקפצתי אותך בארבע רמות לרמה עשרים ותשע שתוכלי להדביק קצב עם הקבוצה המובילה בקומה השמונה עם תרצי'' ''אה ורק שתדעי.. יריבות התפתחה בין שלוש השבטים היזהרי מאנשים שהם לא משבטך'' הוא אמר ונעלם.
שיפשפתי את מפרקי ידיי 'חודשיים בשבי וזה מה שאני מקבלת' חשבתי לעצמי בזעם.
הוא שיחרר אותי בעיר הראשונה שבקוצה השמינית ליד איזה איש זקן אחד שמעליו הופיע סימן בקשה ''האם תרצי לקבל את המשימה?'' שאל האיש הזקן ''פרטים?'' שאלתי ''במרחק שתי ערים מכאן נמצאת העיר הונה, היא בשליטת שבט הקאסונה שם נמצאת אשתי מסרי לה את המכתב הזה ואז חזרי לכאן, ואת קבלי ממני חץ וקשת'' ''מקבלת'' עניתי שבט הקאסונה, לא בעיה.
התחלתי ללכת שלפתע ''אה..זה לא קורדובה..?' חשבתי לעצמי שראיתי מישהו חולף על פניי ''לא! אני בטח מדמיינת'' מילמלתי לעצמי.
''נו טוב.. הונה הנה אני באה'' מילמלתי לעצמי

'היא שוחררה' חשבתי לעצמי 'זה מקל על החיים שלי ושל כולם'. רמה 33, זה טוב כדאי ללכת לצינוק. אבל הבטחתי לעקוב אחריה אז שיהיה.
המשכתי לעקוב אחריה שהיא הולכת לעיר הונה, בדרך היא עצרה לכמה משימות שאותם עשיתי גם, וירד הלילה בדרך, היא הלכתה לישון, מותרות שאין לי, אז החלטתי לבדוק את השטח מהעץ, היה נראה שמגיעים שלושה אנשים מהשבט במערב, לא הקדשתי יותר מידי זמן לשם שלהם. היה להם סימן צהוב, זה רע. לאחד היה אדום. זה יותר רע. תפסתי את ריין והתחלתי ללכת לכיוון העיר הונה, בתקווה לא להיתקל בהם. אבל התוכנית נכשלה, "איזו נערה חמודה" אמר אחד הצהובים "לא אכפת לך שניקח אותה נכון?"
"האמת שכן" עניתי ושלפתי את החרב ליד אחת, שימוש בtitan grip יהיה מבוזבז פה. "אז אני מניח שאהרוג אותך קודם" אמר האדום. "אז תמות בשקט" עניתי, "היא ישנה."

''אני באה אמא!'' צעקתי מחדרי ''קדימה האוכל מתקרר!'' היא צעקה ''בסדר בסדר'' מילמלתי והלכתי למטבח לארוחת הערב, כל המשפחה שלי הייתה שם, אמא שלי, אבא שלי, אחותי הקטנה ואחי הגדול, דודים דודות סבים וסבתות שלפתע... הם התרחקו ממני והתרחקו ''לא!!!'' צרחתי ופקחתי את עיניי הייתי שרועה על המדרכה, מולי עמד לא אחר מאשר קורדובה מעל ראשי וראשו התנוססו המילים ''לבל 33'' ומולו עמדו שלושה אנשי שבט הארסונה (זה השבט שלךxd) לשניים מהם היה סימן צהוב ולאחד אדום ''מה לעזאזל...'' מילמלתי עדיין מטושטשת מהשינה והחלום המתוק שלא רציתי שיגיע לסופו.
קמתי על רגליי והתנודדתי מעט עד שייצבתי את עצמי ''בואי איתנו לא נפגע בך'' הם ציחקקו ''הארסונהq'' צעקתי בכעס והתקרבתי אילהם עם חרבי 'אנחנו באזור בטוח.. אוכל לגרום להם לאבד את ההכרה אך למות לא וגם אני לא רוצה להרוג אותם הרג זה פשע' חשבתי במוחי והתנפלתי הישר על האיש האמצעי בעל הסימן האדום

אופס
-----------
"די" אמרתי לריין ועצרתי אותה "הגענו להסכם, אני נשאר ירוק והם נשארים בחיים"
"אני לא מבין למה אתם נשארים פה עדיין" אמרתי להם "כי אולי נוכל להרוג אותך עדיין" אחד הצהובים ענה.
"אז תתחפפו" אמרתי להם ושלפתי את החרב "אני שחקן בודד שאני חושב על זה, אני יכול להישאר צהוב לקצת זמן, או אדום". זה השפיע מיד, הם ברחו ללא זכר.
"בכל מקרה" אמרתי לריין "תסיימי את המשימה, ובואי נלך לצינוק הבא".
"בסדר" היא ענתה והחלה ללכת לכיוון המשימה שהופיעה לה במפה. "דרך אגב גיליתי מה הכנפיים שלי עושות" אמרתי בשמחה. "מה?" היא שאלה בתימהון. "זה סוד" אמרתי בצחוק קל תוך כדי שהתקדמנו למשימה, דיברנו עם האישה והיא הביאה לריין קצת כסף ו3 כדי דבש.
"ועכשיו לגבי ההמשך" אמרתי לה "יש לך 3 אפשרויות, ללכת איתי בdue, ללכת לגילדה חזקה ולהתקדם איתם, או להישאר פה. להיתקדם לבד זאת לא אפשרות כי זה אומר שאני צריך לשמור עלייך לפי ההסכם המטומטם"
"מה את בוחרת?"

שרשור זה כיף
______________
''אתה לא הבייביסטר שלי אתה יכול ללכת ולהתקדם הלאה'' מילמלתי בקוצר רוח.
''ועם אני כן הבייביסיטר שלך?'' הוא שאל והרים גבה ''המף..'' מילמלתי בעצבנות.
''אני לא יודעת, אני רק רוצה להתקדם הלאה אני ילך עם מה שהכי יקדם אותי, אני יהרוג בוסים יקבל בונוסים יעלה רמות ואז.. אוכל לראות אותם שוב'' אמרתי בהחלטיות.
שלושה חודשים עברו מאז שהגענו למשחק, זה הרגיש הרבה יותר בעיקר שחודשיים אתה עובר כלוא במרכז חצר ובא כל יום מלגלגים עלייך.
''אז... תצטרפי אליי?'' הוא שאל ומסך הצטרפות לparty הופיע מולי, קורדובה הביט עמוק אל תוך עיניי ועני אל שלו.
''אישור'' לחצתי בשתיקה

מאוד
-----------------------
"יופי" אמרתי בשמחה "יש לנו הרבה להספיק" שמתי אותה על הכתף תוך כדי הרבה קולות מחאה ומילים של אי נחת (קללות) פתחתי את הכנפיים והתחלתי לעוף. "יראו אותנו ככה" ריין אמרה לי "לא אם נעוף גבוה מספיק" אמרתי תוך כדי שאני עולה, "לאף אחד מהגזעים אין בכלל כנפיים אז פיתחתי תאוריה, אין להם סיבה להסתכל למעלה כי אין שמה כלום, אז אפשר לעוף גבוה מסויים בחופשיות".
הגענו לצינוק ונכנסו, היה שמה את הבוס, לא משו רציני בשבילנו. הגענו לקומה 9, גם שמה רצנו ועברנו את הבוס, קומה 10 הייתה נחמדה, והלאה, לא קרו דברים מרגשים חוץ מזה שהתחברנו יותר עד קומה מספר 15.
"פה אני הולך" אמרתי לריין "ניפגש אחר כך, סידרתי תיכנסי לתוך הגילדה הכי מתקדמת אז תהני איתה, קוראים לה black lagoon והם אמרו שהם יטפלו בך יפה, יש לי קצת עיסוקים עכשיו אז נתראה בקומה 30 או קיי? אל תעשי להם צרות. אם את צריכה אותי אני פה" הוצאתי מהתיק חותמת וחתמתי לה על היד, זה היה נראה כמו שתי כנפיים עם חרב בינהם "זה דרך תקשורת" אמרתי לה "אם את צריכה אותי תתרכזי שמה ממש חזק ויפתח ערוץ תקשורת, תהני"
"קורדובה" שמעתי אותה קוראת מאחור. "כן?" שאלתי

''אמ...בהצלחה ואתה לא צריך לדאוג לי כל כך אתה לא אבא שלי'' מילמלתי.
הוא גיחך ונעלם יחד עם קריסטל המעבר.
מאחוריי הופיע אדם בשריון שחור ''אני תומאס, ראש מסדר black lagoon התואילי לבוא איתי?'' הוא שאל ''כן'' השבתי משתדלת לחייך.
הוא הוביל אותי לבסיס הגילדה שלהם זו הייתה אחוזה גדולה וייפייפיה שמעל לדלתותיה התנוסס בענק סמל הגילדה זוג חרבות שחורות מוצלבות עם סימן כתר מעליהן.
''שמעתי עלייך לא מעט... שחקנית ברמה גבוהה את רמה ארבעים ושלוש שזה רמה מאוד גבוהה, אז ניגש לעסק אני רוצה אותך בגילדה שלי'' הוא אמר ומולי הופיע בקשת הצטרפות לגילדה ''מה תגידי?'' הוא שאל, הינהנתי ואישרתי את הבקשה.
החלפתי בגדים לבגדי הגילדה, זה היה שריון שחור מעוצב יפה עם חצאית שריון שחורה, על השריון התנוסס סמל הגילדה .אז אלו הם החוקים אומנם אני ראש הגילדה אך יש מעליי עוד דרגה אחת, מלך הלגיון.
שאת רואה אותו את תביני מי הוא ותשתחווי בכל פעם שתראי אותו עד שיעבור הלאה, עם הוא מבקש ממך משהו אסור לך לסרב, את די חזקה אז נשלח אותך לדי הרבה משימות, אסור לך לתת מידע פנימי לגבי הגילדה ברור?'' הוא שאל ''כן'' השבתי ''לכל שחקן ושחקן בגילדה שלנו יש מספר, את 009 תזכרי את זה'' הוא אמר ''כן אדוני'' השבתי.
''המעונות בצד המערבי של האחוזה, החדר שלך הוא קומה השלישית מספר 5678'' ''אוקיי להתראות'' ''להתראות'' הוא השיב.
החדר היה יפה, על שולחני חיכה מסך מיוחד ובוא התעדכנו המשימות שלי, כבר עכשיו עמדה שם רשימה ארוכה ולא פשוטה ''אויי..זה יהיה שבוע קשה'' מילמלתי והלכתי לישון.

בואי נפסיק לרוץ בקומה 50
-----------------
'אני מרגיש רע שנטשתי את ריין אבל צריך' חשבתי לעצמי 'בעיקר אם אני רוצה לבדוק את הסקיל החדש'
נכנסתי לבוס החדש הוא היה מעיין סמוראי, אבל לא משתווה אלי, שלפתי את החרב ושמתי את הצמיד, עם הסקיל החדש tornedo זה אמור להיות קל, הטורנדו היה קטלני, ועבד נהדר, הוא עשה עבודה קצר ממנו והעוזרים שלו.
"נחמד" אמרתי לעצמי "אבל לבינתיים אני צריך לעבוד קשה"
התחלתי להמציא סקילים תוך כדי עליה של המקומות, ובקומה 30 כבר הייתי הרבה יותר טוב ממקודם, בנוסף הצמיד שינה צורה ונראה עכשיו כמו שרוול.

אכן וליל''ט
______________
שחזרתי חדר המעונות התמוטטתי והבטתי ברשימה
-הצלת זוג השחקנים שנקלעו בתוך צינוק באזור בטוח מוקפים במפלצות (נעשה)
-עזרה בהקמת בית הילדים החדש (נעשה)
-ללכת לצבא הקאסונה ולברר עם הם מוכנים להסכם שלום איתנו(נעשה)
-ללכת לצבא הארוסה ולברר עם הם מוכנים להסכם שלום איתנו(נעשה)
-ללכת לצבא הלמוסה ולברר עם הם מוכנים להסכם שלום איתנו (נעשה)
-לנקות לגמרי את צינוק הזיכרון כדי שיאפשר מעבר בטוח לשחקנים (נעשה)
-לעזור בגיוס תרומות לבניי הבתים שניזוקו בשריפה(נעשה)
-לייצג את הגילדה בבית הנבחרים(נעשה)

אכן זה היה שבוע קשה.
עליתי כבר לרמה חמישים, התחזקתי הרבה מאוד בשבוע האחרון ואפילו החלפתי נשק וסגנון קרב.
את החרב הקלה שסחבתי איתי בדרך כלל החליפה חרב בינונית בעלת ניצב אחד שהתפצל לשתי חרבות, על גבי ניצב מגן מוכן לשליפה, תירגלתי זמן רב את השליטה שלי במגן וכעט למרות משקלו אני עדיין זריזה כתמיד ומסוגלת להילחם עם החרב והמגן כאחד.
החלטתי ללכת למטבח המעונות כי הייתי רעבה, לא היה שם אף אחד ולא החלטתי לאכול סתם קורנפלקס עם חלב שלפתע מישהו נכנס. הוא היה גבוהה ולבש בגדי משי זהובים עם סימן הגילדה רקום בתפרים דקים ואדומים, על אצבעותיו התנוצצו טבעות שונות ''לא יכול להיות...' חשבתי במוחי, מיד קמתי מהכיסא והשתחוותי ''אין בזה כל צורך באמת.. אז את בטח ריין הטירונית אה? שמעתי שאת מסתדרת לא רע שבוע קשה?'' הוא שאל, קמתי מעט בהיסוס והנהנתי.
''אוקיי אז להתראות'' הוא אמר ונעלם

"כבר עבר כמה זמן מאז שראיתי את ריין" אמרתי לעצמי "אני אפתיע אותה בביקור פתע".
הלכתי אל המשרדים הראשיים של black lagoon בקומה 47 ועליתי לקומה הראשונה לבקר את המנהיג
"שלום דוד" אמרתי לו
"שלום קורדובה, אני מנחש שבאת לבקר את הסגן שלי"
"כן די, איפה היא?"
"היא במשימה, היא תחזור בערב"
"ועכשיו?"
"היא בדרום, בגן הפרחים"
"תודה" אמרתי ויצאתי משמה, התחלתי ללכת לכיוון הגן. שהגעתי לשם ראיתי את ריין, אבל גם 10 אנשים שעוקבים אחריה בצורה די טובה, זה רע, כולם צהובים. 'כדאי שאעשה כך גם' חשבתי והחלתי לעקוב אחרי האנשים.
בשלב מסויים ריין הגיע לקצה של הגן, שמה היה מעין פסל של דרקון ובמצח שלו יהלום גדול.
הדרקון שלה מהשמו לקח את היהלום והם התחילו לחזור, בשלב מסויים האנשים הצהובים יצאו החוצה מהמחבוא והתחילו לדבר עם ריין.
"שלום, באנו לקחת ממך את היהלום, ואולי גם את החיים" אחד מהם אמר, כנראה המנהיג, לבינתיים שהשיחה ממשיכה והם מגלים עוד ועוד אנשים, כנראה לא לחשוף את כל מי שיש להם. בשלב מסויים הם החליטו לתקוף, כולם שמה רמה 40 והיא רמה 50. 'היא לא תשרוד את זה ככה' חשבתי ושלפתי את הscythe שלי.
'בלי טריקים מיותרים' חשבתי וקפצתי מהעץ בנפילה חתכתי אחד מהם, הסתובבתי וחתכתי עוד אחד, דקרתי אחד עם החוד בראש והלהב נכנס כמעט עד סופו, סבבתי את הנשק על הצד וחתכתי אותו החוצה ותך כדי המשכתי את הסיבוב וחתכתי עוד 3, 'מניפולציות זה כיף' חשבתי 'אם הם היו קופצים ביחד זה היה הרבה יותר קשה'.
"לכו" אמרתי אחרי שכמעט הרגתי 6 מהם, הייתי צהוב וכנראה זה ישאר ככה לכמה זמן, בנוסף הלהב שלי היה מלא בדם וגם הפרצוף שלי. "אני לא רוצה להיות אדום לפנייכם". הם ברחו.

''אתה יודע... אני בגילדה כבר כמעט חודש, עשיתי המון משימות ודי הרסת לי את המשימה'' מילמלתי מעט בעצבנות ''על מה את מדברת?'' קורדובה שאל ''המשימה שלי הייתה להשיג את היהלום ולמשוך את החבורה הזאת למלכודת.
זה היה מצליח עם לא היית מתנהג כמו בייביסיטר אני לא ילדה קטנה'' אמרתי מנסה לא לפרוץ בזעם.
''יש לך תוכניות לגבי המשך המשחק?'' הוא שאל ''לא יודעת.. אני שוקלת לקנות בית בקומה הארבעים או להצטרף לקבוצה המובילה'' השבתי.