מיינקראפט-לנצח את הדרקון

[b]דבר הכותב[/b]
טוב אולי חלכם זוכרים אותי ואולי לא. אבל אני יונתן.
אני עומד לכתוב סיפור על מיינקראפט.
אני אכתוב עוד פרקים רק אם יהיו 5 גולשים לפחות שירצו.

[b]פרק 1-מי אתה?[/b]
הראש שלי איים להתפקע. הכאב היה כה עז. לקח לי כמה זמן להתעשת ולפתוח את עיני. שכבתי על עשב רך, ירוק ורענן. אני לא ידעתי למה אני שם, אני לא ידעתי אפילו מי אני. להיזכר באותה שנייה הייתה משימה קשה מנשוא, משימה שנראתה כבלתי אפשרית. ניסיתי לגרום למחשבות שלי להסתדר, להפוך לצלולות אך הכאב היה חזק והסיח את דעתי. איך קוראים לי? למה אני פה? השאלות האלו חזרו שוב ושוב בלי מענה. לאחר כמה דקות הכאב התחיל להחלש. התיישבתי וניסיתי לסדר את כל מה שזכרתי אבל לא הצלחתי אפילו לגבש זיכרון אחד. קמתי, זו הייתה התחלה.

הסתכלתי מסביב. כבשים, פרות וחזירים היו בכל מקום. המקום היה נראה כמין גן עדן טבעי. גווני הירוק הכו בכל מקום בשליטה מוחלטת. עצים, שיחים, פרחים, חיות. המראה היה כל-כך מדהים ששמץ של עצב עלה בי כשסובבתי את ראשי בשביל לחפש משהו, משהו שיוכל לעזור לי.

השמש החלה לשקוע. היא נשקה לים והרקיע החל להצבע בגווני כתום עזים. אפילו לנוכח היופי השמש השוקעת בשרה רעות, 'זה לא טוב' חשבתי לעצמי בלחץ ואז פתאום מצאתי את מה שהיה עתיד להיות התחלת ההרפתקה שלי. ראיתי בית.
הבית היה עשוי קרשי עץ חתוכים היטב בצבע חום בהיר. בפינות הבית היו מונחים בולי עץ, לא חתוכים, מה ששיפר את מראה הבית. דלת, גם היא מעץ הייתה בחזית וחלונות זכוכית היו מכל צד. אור בקע מתוכו. שלושה ריבועי גדרות היו ליד הבית. באחד היו פרות, בשני חזירים ובשלישי תרנגולים. חיטה צמחה על מול הבית בסדר מופתי. היה ברור שמישהו גר שם.
'יופי' חשבתי לעצמי והלכתי לכיוון הבית.

לא הספקתי לדפוק וכבר נפתחה הדלת. בחזיתה עמד בנאדם בעל שיער חום, חולצת טי-שירט כחולה ומכנסי ג'ינס כחולים ומשופשפים. לפני שהספקתי לפתוח את פי האיש תפס אותי, זרק אותי על רצפת ביתו, שלפ חרב וכיוון אותה לגרוני. האיש הסתכל עלי במבט בוחן ואז שאל בתוקפנות "מי אתה?"
הגעתי לחזית

ממש מעיין אבל זה יותר מתאים להתחלה מאשר פרק כי זה קצר מידי.

תודה.
אני אנסה להאריך בפעם הבאה.

לא רע אבל באמת צריך להאריך עוד את הפרקים. אני עוקב

נראה נחמד בינתיים
בהצלחה

אני יודע מי זה!
herobrine!!!
חחח סתם אחלה פרק ואחלה רעיון

מדהים!!

לא חשבתי שאפשר להפך את זה לסיפור

[b]פרק 2-סטיב[/b]
אני שכבתי שם. על רצפת העץ הזאת כשמעליי עומד אדם ומכוון חרב לגרוני ושואל אותי את השאלה שאני בעצמי מנסה לגלות "מי אתה?"
"אני לא יודע" עניתי והאדם קירב עוד יותר את החרב, כל כך קרוב שהרגשתי את חוד הלהב נעוץ בגרוני. תנועה אחת לא נכונה, וזה יהיה הסוף. "דבר אמת" אמר האדם. "אני דובר אמת!" אמרתי בפחד "אני התעוררתי פה ואין לי מושג מי אני או איך הגעתי לפה!".
"אתה מפלצת, נכון?" הוא צרח "אתה לא תצליח לעבוד עליי! אין בעולם הזה אף אחד יש אותי ויש את הכפריים ותאמין לי אתה לא נראה כמו אחד מהם!".
'הבנאדם הזה משוגע!' חשבתי לעצמי ואספתי את כל הרוגע שאני יכול, כדי לא להיראות תוקפני. "אין לי מושג על מה אתה מדבר" אמרתי "אין לי מושג אפילו מי אני" הבנאדם נעץ בי מבט חוקר ולבסוף הסיט את חרבו.
"אתה דובר אמת" אמר האדם "או שאתה..." רעד חלף בגופו "לא משנה".
החלטתי לא לשאול שאלות בנקודה הזאת.
"בכל מקרה, אני סטיב".

סטיב עדיין לא הסיר ממני את עיניו, הוא לא בטח בי. אני לא מתפלא כי גם אני לא בטחתי בו באותו הרגע. הוא לא הסיר את ידו מניצב החרב שלו אך היה ניתן להבחין שהוא הרבה פחות לחוץ.
"סליחה על התוקפנות שלי, אף פעם לא היה פה מישהו אחר חוץ ממני והכפריים שהוא לא מפלצת" הוא המשיך "חוץ [b]ממנו[/b]" ראיתי את הפחד בעיניו שאמר את המילה הזאת, והוא אפילו לא אמר את השם של הדבר, מה שזה לא יהיה. "עכשיו אני אשאל שוב, מי אתה?". נאנחתי "אני אגיד לך שוב, אני לא יודע".

סטיב הושיב אותי ליד שולחן עץ אשר היה בנוי מרגל יחידה וריבוע עץ שהרגיש כאילו הוא נלחץ כל פעם שנשענתי עליו. הלילה כבר ירד. סקרתי את הבית. הבית לא היה גדול במיוחד. היו בו מיטה, שולחן עבודה עמוס כלים, תנור עצים פשוט, תיבה ענקית וכמה תמונות. "אוקיי אז נחזור על זה" אמר סטיב "אתה לא יודע מי אתה, אתה לא יודע מאיפה הגעת, אתה יודע שפשוט הופעת פה והתחלת ללכת עד שמצאת את הבית שלי" הנהנתי וסטיב הביט בי בחוסר אמון. "אנחנו חייבים ללכת לישון, מחר נברר את שאר הדברים הלילה מסוכן". הוא הלך לתיבתו והוציא משם מסה של צמר מכל הצבעים, וקרשים. הוא הניח את כולם בערבוב מוחלט על שולחן העבודה ובין רגע הופיעה שם מיטה. סטיב לקח אותה בקלות למרות משקל המיטה והניח אותה בפינת מרוחקת של הבית. הוא בנה גדר סביבה מגדרות שהופיעו בידו משום מקום ואחרי שנכנסתי לישון הוא סגר את הגדר. "אמצעי בטיחות" הוא הסביר. הוא נתן בי מבט חושד אחרון והלך לישון. 'מוזר' חשבתי לעצמי.

הלילה לא עבר עליי טוב. התגלתי במיטתי ללא הפסק ושמעתי קולות מוזרים, קולות נהמה שבאו מבחוץ. הסתכלתי דרך החלון וראיתי יצור שהזכיר לי את סטיב בלבושו אך הלבוש היה מעט קרוע, חלקי בשר רופפים היו תלויים ממנו וגוון עורו היה ירוק. "זומבי" שמעתי קול לידי ופתאום שמתי לב שסטיב עומד שם, צופה גם הוא מהחלון. "הוא לא יכול לפגוע בנו, כל עוד נשאר בתוך הבית". פתאום ראיתי עננה סגולה ויצור שחור בעל ידיים ארוכות ועיניים סגולות הופיע משום מקום. התבוננתי לתוך עיניו הסגולות והמוזרות. "על תסתכ...!" צעק סטיב אבל לא הספיק לגמור את המשפט כי בדיוק האיש השחור המוזר הופיע בתוך ביתנו, שואג וצורח.

אנדרמןxd
חח תאריך בפרקים

אין לי הרבה מה לכתוב מעבר לזה...
יש לך עצה איך להאריך אותם?

וושוב מדהיםםםם

תמשיך זה זהב מה שאתה כותב!

אין הרבה מה לכתוב על מיינקראפט..
עדיף לעשות סרטון עם סיפור,כי לכתוב זה לא כמו gmaeplay

תודה עמית.
....-הרעיון הוא סיפור ולא גיימפליי...

אוקי,ד"א,אתה מתבלבל בין אל לעל

עמית אני לא מבין מה גאוני.
בכ"מ אתה כותב ממש טוב אבל הפרקים קצרים מידי.
לפני שאתה כותב בפורום תכתוב בוורד. אחרי תחשוב מה יהיה בפרק הבא ותשלב ביחד.

אוקיי מניסיון מה שנראה ארוך ממש בוורד(עמוד-שניים) זה פשוט כלום בפורום למשל הפרקים שאני כותבת הם חמש+ עמודי וורד
אז תשים לב להמיר אורך וורד לאורך בפורום

טווב נחמד
אני קורא

לא יהיה פרק עד יום שישי כי אני לא בבית כמעט....

[b]פרק 3-איש הסוף[/b]
אני וסטיב הועפנו על הרצפה. היצור הגבוה והרזה צרח והתקדם לכיווני, הוא הרים את ידו, מוכן לתקוף. ראיתי מזווית עיני את סטיב מותח חץ בקשת שהופיעו משום מקום. התגלגלתי הצדה בדיוק כשהיצור הנחית את מכתו על הרצפה. "וום" החץ שרק באוויר וננעץ בגבו של היצור. חומר סגול זלג מגבו. היצור לא התיק ממני את עיניו. אני הייתי מטרתו. "תפוס!" צעק סטיב וזרק לעברי חרב עשויה אבן מלוטשת היטב. תפסתי את הניצב של החרב. החרב הייתה הרבה יותר כבדה ממה ששיערתי ולא הספקתי להרים אותה לפני שהיצור הנחית את מכתו השנייה. הפעם היא פגעה. ידו הונחתה על בני בעוצמה כל-כך חזקה שכל האוויר שהיה לי יצא בשנייה אחת, הרגשתי טעם של דם בפי. האור הסגול מסביב ליצור המשיך לזהור, נתן לו מראה מפחיד. שריקת חץ נוספת, עוד פגיעה. האיש הגבוה לא הסיט ממני את עיניו. במאמץ אדיר קמתי, הנפתי את החרב לאוויר והנחתתי אותה בעוצמה הכי חזקה שיכולתי. פגעתי בו, חזק, אבל לא יכלתי לעצור את החרב והיא ננעצה ברצפה ויצרה שם סדק ענק. היצור צרח ותקף אותי בשלישית. הוא הרים את ידו ונתן לי אגרוף חזק בראש. עפתי על הרצפה. הוא גהר מעליי. הנפת ידו, צרחה ואור סגול אלו שלושת הדברים האחרונים שזכרתי לפני שעצמתי את עיני.

"בוא לפה!" אחותי צחקקה. רדפתי אחריה. זה היה שדה תעופה כמדומני. אני אחראי עליה אסור לה לברוח. "קדימה מייקל, אתה איטי נורא" הזעפתי את פני "תעצרי עכשיו!" קראתי והיא נעמדה במקום. היא יכלה להבין מתי אני באמת מתכוון שהיא תעשה משהו. "טיסה 547 לצרפת תצא בעוד כחצי שעה". זו הטיסה שלנו חשבתי. רגע, איפה אחותי?

"היי, תתעורר!" שמעתי והרגשתי מישהו שסוטר ללחיי. פקחתי את עיני באיטיות וראיתי את סטיב, מביט מעליי במבט מודאג. "ניצחנו" הוא חייך והראה לי פנינה קטנה "זו פנינת סוף, מצאתי אותה על איש הסוף הזה". "איש הסוף?" שאלתי, לא מבין. "ככה אני קורא לו" הסביר סטיב "אלו יצורים לא תוקפניים עד שאתה מסתכל להם בעיניים. הם גונבים לך כל הזמן חפצים או חלקים מהדברים שאתה בונה". "סטיב, נזכרתי איך קוראים לי, קוראים לי מייקל." סטיב הנהן "זה טוב. זה אומר שאתה מתחיל להיזכר". חייכתי. סטיב חייך בחזרה. "עכשיו צריך לישון" סטיב חזר לארשת פניו הרצינית. אין הרבה מקום להתדבח במקום הזה הבנתי. "המפלצות יחזרו כל עוד לא נישן, באור היום הזומבים והשלדים חלשים אך לא אנשי הסוף,..." הצטמררתי "העכבישים או המזדחלים". הנהנתי והלכתי לישון. בלילה תקפו אותי מלא סיוטים על אנשים גבוהים מוארים באור סגול שתוקפים אותי, ולא נותנים לי מנוחה.

בבוקר התעוררתי לקול התרנגולות מהחווה של סטיב. "בוקר טוב!" קרא סטיב והעיר אותי משנתי. "אה!" צרחתי, הוא העיר אותי מסיוט מצמרר במיוחד. "תאסוף את הביצים מהתרנגולות, אחרי זה נחליט מה נעשה". הנהתי ויצאתי מהבית. הלכתי לכלוב התרנגולות ומצאתי שם חמש ביצים יפהפיות מרחפות באוויר. "מוזר" אמרתי אך אספתי את חמש הביצים וחזרתי לבית. סטיב לקח ממני את הביצים והניח אותן בתוך תיבה. "אוקיי, תקשיב מה נעשה" אמר סטיב "אם גם אתה עומד להיות פה אז כדאי שנרחיב את הבית" הנהנתי. "במילא תכננתי לשפץ פה קצת" סטיב הלך לתיבה והביא משם גרזן גדול, עשוי ברזל בוהק. "קח את הגרזן הזה, ולך לחצוב קצת עצים". לקחתי את הגרזן, הוא היה כבד קצת אך לא כמו החרב. עמדתי לפתוח את הדלת ואז סטיב קרא "הו חכה!" הוא הושיט לי קשת וחיצים "כנראה תצטרך אותם כי אני רואה שעם חרב אתה לא מסתדר, לירות בקשת זה יותר קל, אל תדאג, הבעיה זה לכוון".

יצאתי מהבית של סטיב והלכתי לעץ קרוב, הנפתי את הגרזן והתחלתי להכות בבסיס הגזע. להפתעתי לאחר כמה מכות הבסיס פשוט התנפץ והחל לרחף באוויר ולעומת זאת כל שאר העץ נשאר איתן, כאילו כוח בלתי נראה מחזיק אותו באוויר. "המקום הזה כל-כך מוזר" אמרתי והמשכתי לכתוב. שמעתי נהמה מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את סטיב "הו היי סטיב, למה אתה פה, חשבתי שאתה עסוק בבית" אך פתאום שמתי לב שעינו של סטיב מוזרות. הן זהרו בלבן. הלכתי צעד אחד אחורה. הבן-אדם התקרב לעברי ואמר "אני תמיד צופה בכם". ואז נעלם משם במעין מערבולת, לוקח איתו את כל העלים מהעצים באיזור.

פרק נהדר ומספיק ארוך
מחכה לפרק הבא

תודה.
עוד 4 תגובות (מאנשים שונים) בשביל עוד פרק.

אתה חייב לפרסם עוד פרק...
אני מת לשחק מיינקראפט אבל ההורים שלי לא מוכנים לעזור לי לשלם על הגרסה המלאה...
חוץ מזה,פעם אחת ראיתי תמונה של כל המפלצות ביחד,ולא יכולתי לישון באותו לילה מפחד....אני והווירדוז שלי...

אני לא משחק בגרסה המלאה....
יש פרוצה.
אני יכול לשלוח לך אם אתה רוצה.
אני אמרתי, אני אפרסם עוד פרק רק עוד שלוש תגובות משלושה אנשים שונים.
בכ"מ תודה.

חחחח

אין כמו העגדות ההירוברין

אין עלים לעצים או אין גזעים לעלים חחחחח

מדהים!!

הירוברין!!!!!!!!!!
חחח פרק טוב
לא ידעתי שכ"כ הרבה משחקים פה מיינקראפט.. אולי אפילו יפתחו על זה פורום

עוד תגובה אחת!
תודה לכולם.

יצא ממש טוב.
אתה משלב את כל המאפיינים של מיינקראפט ויוצר סיפור אדיר עם הומור.
חחח שיפוצים במיינקראפט זה כל כך קל!

תודה.
פרק הבא היום או מחר!

מתי עוד פרק?

עוד חצי שעה ככה אני מתחיל לכתוב

[b]פרק 4- הפחד הכי גדול של סטיב- חלק א'[/b]
רצתי.
רצתי הכי מהר שיכלתי לבית של סטיב. פתחתי את הדלת באגרוף (היא נפתחה הרבה יותר בקלות משחשבתי) ונכנסתי לתוך הבית. סטיב לא היה שם "הו לא" אמרתי. אם האדם עם העיניים הזוהרות תפס את סטיב, אני בבעיות. חיפשתי בכל הבית, הוא לא היה שם. הלכתי לכלובים של החיות, אולי הוא מאכיל אותן, הוא לא היה גם שם. אפילו נכנסתי לכלוב של הפרות, לוודא שהוא לא חולב אותן, אך לא היה זכר אליו. כך גם היה בחוות החיטה. נכנסתי לבית ומרוב חרדה ופחד בעטתי בשולחן בלי לשים לב. השולחן זז מעט הצידה. ואז ראיתי פינת עץ חומה, פינת עץ של דלת.

מתחת לשולחן העבודה צצה לה דלת סתרים. דחפתי את השולחן הצידה וניסיתי להרים את הדלת. היא לא משה ממקומה. רעיון מוזר עלה במוחי. נתתי אגרוף לדלת ולהפתעתי הרבה היא נפתחה. סולם ארוך ירד למטה. התחלתי לרדת בסולם, שלב שלב אל תוך המקום המוסתר.

כשהגעתי למטה מצאתי את עצמי בחדר בינוני יחסית ומואר. מלא תיבות היו מסודרות בשורה. מדפים היו בכל החדר ועליהם היו מונחים חצים, קשתות, חרבות ושריונות מכל צבע וסוג. שולחן עבודה ותנור היו באמצא החדר וחוות חיטה ארוכה הייתה מוצבת ליד הקיר. סטיב עמד במרכז החדר וחייך, מחזיק את חפירה בידו, זו הייתה הקלה מאין כמוה. "הספקתי הרבה בזמן שכרתת עצים, לא?" סטיב צחק. "הכנתי לנו פה בסיס למקרה שתיהיה בעיה למעלה. אני עומד להכין עוד מיטות כדי לשים פה ו..." סטיב שם לב שמשהו לא בסדר והסתכל עליי מודאג "קרה משהו מייקל?". הסתכלתי על הרצפה "ראיתי משהו, אבל... זה היה מפחיד סטיב" סטיב זרק את את החפירה על הרצפה ורץ אליי. הוא תפס אותי ושאג כאחוז טירוף "מה ראית?!". ניסיתי להדוף את סטיב מעליי אך לא הצלחתי להתנתק מלפיתתו. "דבר!" הוא שאג. "ראיתי מישהו, הוא היה נראה כמוך אבל עיניו זהרו באור לבן, הוא התקרב אלי ואמר 'אני תמיד צופה בכם' ואז נעלם יחד עם כל העלים באיזור". סטיב שמט אותי ונפלתי על הרצפה. הוא החוויר כמו סיד. הוא הלך אחורה, התנגש באבן על הרצפה ומעד. הוא התיישב על הרצפה והתנדנד קדימה ואחורה, כאדם אחוז דיבוק הוא הסתכל עליי במבט ספק מפוחד, ספק מטורף ואמר "אתה ראית אותו..." סטיב השתתק והניח את ראשו, התחיל לבכות חרש. התקדמתי אליו והנחתי את ידי על גבו. "את מי ראיתי?" שאלתי וסטיב הרים את ראשו והסתכל עליי במבט הכי מפחיד ומטורף שהוא אי פעם הסתכל עליי ואמר בלחש: "את הירובריין" ואז זרק את ראשו בחזרה, והמשיך לבכות.


סליחה שהפרק קצר החלטתי לחלק אותו לשני חלקים בשביל מתח....

נורא קצר
נו באמת אני במתח

נורא קצר בגלל שהפרק מחולק ונראה לי זה עשה את העבודה אם אתה במתח...

אני אוהב פרקים קצרים

תמשיך זה ממש ממש טוב!!!

תמשיך חייב לעבור לפרק ליום...זה פשוט הורג אותי המתח הזה

אהבתי! תמשיך!