שרשור לי, איתמר וטל- Alo

שם בשרשור:
גיל:
תאור/תמונה:
אופי:
רקע:
הערות:

טופס שלי-

שם בשרשור: ניקולס אלקסיס בלו (Nicolas Alexis Blue)
גיל: 15
תאור/תמונה:
[SPOILER]שיערו קצר וכחול במקצת, בעל עיניים שחורות מאיימות.
[url]http://www.siz.co.il/my/n3jgy5qwdwqn.jpg[/url]
[url]http://www.siz.co.il/my/jz2mmuwzd2kr.jpg[/url]
[url]http://www.siz.co.il/my/iowmthjody5n.jpg[/url][/SPOILER]


אופי: לא צבוע, מחשב אסטרטגיה לפני מעשה, בעל כוח רצון, שואף לטופ (פסגה).

רקע: ניקולס נולד בלונדון שבאנגליה. חייו היו חיים מלאי כול ולא חסרים בדבר. כך גם אחיו התאום, אדם. שניהם היו תחרותיים מאוד ולא היו מעיזים לוותר אחד לשני בכל סוג של תחרות כל שהיא.
הכל בשביל הכבוד העצמי שלהם. מה שלא ידע אלקסיס זה שאדם היה משחק/מתאמן ב-SAO נושא שמאוד לא היה קשור אל העולם של ניקולס. וכן המקרה קרה. אדמין המשחק לכד את כל שחקני SAO במשחק, בין כל המהומה נראה שאחיו נכשל במשחק ומת. ניקולס היה המום מאוד ונכנס לדיכאון.
חייו היו מלאי עצב ובכי.
הערות: -

שם בשרשור: אנדר סנוו
גיל: 14
תאור/תמונה: שיער לבן, עיניים כחולות,
אופי: ילדותי ושמח, חדור מטרה.
רקע: י.ב.
הערות: עוקפים את השרשור הקודם שלי :)

אני מתחיל
-------------------------------------
חזרתי הבייתה מהמכולת בערב שפגשתי ב2 אנשים בדרך הבייתה. "קורדובה, מי שסיים את Sao" אחד מהם אמר. "כן" אמרתי "ומה העסק שלכם איתי? אני לא נכנס לעוד משחק אם זה מה שאתם רוצים" אמרתי והמשכתי בדרכי. "תפסו אותו" שמעתי מאחורי ואיבדתי את ההכרה. שקמתי עמדתי בתוך חדר אפור אלקטרוני "ברוכים הבאים לalo, ההרשמה בוצעה בהצלחה". "איזה הרשמה" שאלתי שהכל נהיה לבן פתאום. מצאתי את עצמי בתוך עיר טכנולוגית יחסית, עם הרבה אנשים מסביב עם בגדים לבנים, שמתי לב שגם אני לובש בגדים כאלה. "סליחה, איפה אני" שאלתי את אחד המוכרים "אתה לא יודע?" הוא השיב חזרה. "אתה בתוך Alo, בעיר הראשית של הלאפקראונס"

אוקיי אני מוכן ;)
~~~~~
לאחר יום מפרך בלימודים חזרתי הביתה ונכנסתי אל חדרי זרקתי את תיקי על המיטה ונשכבתי עליה בעצבות.
קמתי באדישות אל המחשב והתחלתי כהרגלי לחפש כתבות שונות ומשונות על המתים מSAO, ולפתע שמתי לב לאיזו כתבה מוזרה, ניסיתי לבדוק ממי את שם הכותב אך היה איזה שהוא באג וחצי מהשם נמחק. "באסה" סיננתי לעצמי, עליתי למעלה בכתבה וקראתי כל המטרה בחיים שלי השתנתה בין רגע, התחלתי למלמל מילים מן הכתבה, "כל השחקנים שנכשלו בSAO נמצאים בALO" והודעת שגיאה פתאום הופיעה "זהירות וירוס!" ותוכנת הפיירוול במחשב יצאה לי מן האתר ולא נתנה לי יכולת להיכנס שוב. "לא יכול להיות" לא הייתי מוכן להאמין שהכותב צודק ויש סיכוי להחזיר אותו, את אחי. רצתי במהרה אל הקניון המרכזי בעיר לונדון ונכנסתי לחנות הגיימרים שם רכשתי את המשחק+NearveGear חזרתי במהירות הביתה, הכנסתי את המשחק אל ה-NearveGear וחיברתי אותו לחשמל. "אוקיי, הנה זה בא" אמרתי והנחתי את הנרו-גיר על ראשי "Link Start!!!" (תמיד רציתי להגיד את זה D:) "שלום וברוכים הבאים אל ALO" שמעתי, "אנא הכנס את מינך, ושמך" המערכת אמרה בזמן שלחצתי על כפתור הזכר והקלדתי את שמי "אלקסיס\Alexis", "כעת בחר את גזעך" היא אמרה והמון דמויות הופיעו באוויר, התחלתי לדפדף בין הדמויות עד שנראתה לי דמות בעלת אוזני חתול וזנב "אממ.. היא תהיה בסדר" אמרתי לעצמי ולחצתי אישור על אותה דמות. "מראך ייבחר באקראי" המערת אמרה ואור בוהק סינוור את עיניי. פתחתי אותם ומצאתי את עצמי ככל הנראה על חומה ענקית של עיר די גדולה. "וואו!" נדהמתי מעצמי. "הייהיי זנב!" אמרתי ושמתי לב לזנב הכחול שלי וליטפתי גם את אוזני החתול שלי. "אז זה העולם של הגיימרים הא?" אמרתי לעצמי בעודי מהלך לי על החומה.

"מה זה" אמרתי לעצמי והוצאתי פתק מהכיס.
'שלום קורדובה, או אנדר סנוו' היה רשום בפתק 'המסיים של Sao, החלטנו לשים אותך פה יחד עם כל מי שנשאר בחיים במשחק הקודם כי לא סיימנו עם המשחק, אתם לא יכולים לצאת. כמו מקודם אם אתם מתים זה לתמיד, המטרה הפעם זה לעבור את המשימה להגיע לראש העץ העולמי, שמה תוכל להתנתק.'
"שוב" התלוננתי לעצמי והתיישבתי על ספסל ברחוב. פתחתי את הרשימת ציוד והמידע על השחקן והתחלתי לקרוא.
'גזע- לפקרונס (משו כזה)- התמחותם בנפחות הכנפיים שלהם מאופיינות בחלקים מכאניים, ציוד, סכין זריקה X30, סקילים- הטלה (סכינים וכו)- 10, נפחות- 21, אקרובאטיקה- 7'. 'כמו מקודם אבל יותר נמוך' חשבתי 'זה יתרון משמעותי'.
הלכתי לכיכר העיר והתחלתי לאסוף מידע:
אף אחד ממי שמצאתי לא היה בsao, כולם רמות ממש נמוכות כי השיקו את המשחק רק אתמול, אני הרמה הכי גבוהה בעיר עם הרמה 5.
"אז עולים רמות כמו מקודם" החלטתי ורצתי לכיוון היציאה מן העיר.

טיפסתי מן החומה אל הקרקע והתחלתי להלך בתוך העיר, רעש של המון אנשים שמעתי, המון חנויות, והמון אנשים חלקם בעלי חרב. הלכתי אל חנות שהייתה לצידי, "מה אתה מוכר?" שאלתי טיפה במבוכה, "ציוד קרב" הוא ענה לי בקול מתכתי טיפה. "אוקיי. מוזר." סיננתי לעצמי, "אני חושב שאצטרך לרכוש לי גם כלי נשק" חשבתי לעצמי, "אבל איך אני בודק כמה כסף יש לי?" אמרתי טיפה בקול. "שחקן חדש!" שמעתי מאחורי, הסתובבתי וראיתי ילדה בערך בגיל 14 בעלת שיער בלונדיני שמגיע עד הכתפיים, וזנב חום, מעליה הופיעה השם שלה, "רי..נו?" מלמלתי, "אלקסיס-קון!" היא קראה, כנראה שגם היא שמה לב לשם, "היי" אמרתי עם חיוך נבוך, "היי, ולשאלה שלך, תוכל לבדוק את כמות הכסף שלך בתפריט הראשי, הנה ככה" היא אמרה והניפה את ידה באוויר 5 נקודות הופיעו באוויר, היא לחצה על השני ושם הופיעו פרטי השחקן שלה, עשיתי גם אני כך ונכנסתי לפרטי השחקן, "אפס?!?!, אני לא מאמין" אמרתי ולחצתי על כפתור הציוד. "basic sword.." קראתי ולחצתי על זה, משום מקום הופיעה חרב באוויר ונחתה על הקרקע. "וואו" אמרתי והרמתי את החרב, התחלתי להניף אותה באוויר "נראה נחמד" אמרתי והנחתי אותה על הקרקע. "בוא נראה אם אפשר לגלות פה משהו.." אמרתי ולחצתי באוויר מעל החרב, ומסך התגלה "Basic Sword-ניתנת לכל שחקן מתחיל, Attack (כוח)-2" הרמתי אותה, "נחמד" אמרתי די מתלהב והכנסתי אותה אל המכסה שלה בגבי. "תודה!" אמרתי בחיוך לרינו. "שמחתי לעזור" היא אמרה והלכה לה אל לב העיר. חזרתי אל פרטי השחקן וראיתי שאני רמה 1, "אז ככה זה הולך" אמרתי ורצתי לי אל מעבר לחומה.

קח שיהיה לך
[SPOILER][IMG]http://images1.wikia.nocookie.net/__cb20120923181244/swordartonline/images/9/96/Alfheim_Map.jpg[/IMG][/SPOILER]

זאת המפה
-----------------------------------
'לקחת קולר של יטי' חשבתי לעצמי 'זאת המשימה אולי הכי קלה שעשיתי בשנה האחרונה'. הגעתי לאזור של היטים והוא היה שומם, 'כנראה בגלל שכולם התחילו, הייתי צריך לרוץ קדימה.' חשבתי ונאנחתי המשכתי להתסכל באזור וראיתי ראש של יטי מעבר לצוק, 'זה אמור להספיק' חשבתי והתחלתי להתקדם לכיוון היטי, נעמדתי על ראש הצוק וראיתי למטה יטי נלחם בילדה עם חרב ומגן:
[SPOILER][IMG]http://i800.photobucket.com/albums/yy289/Lady-Hazard/RPG/blackcat15001.jpg[/IMG][/SPOILER]
היה ליטי 20% יותר חיים ממנה, זה לא היה נראה טוב. 'כדי שאני אתערב' חשבתי וזרקתי על היטי סכין ביד שהוא ניסה לתת אגרוף לילדה, הסכין נתקע עד האמצע ועשה נזק של 3%, זרקתי עליו עוד 3 סכינים והוא הפסיק להתקיף אותה והתמקד בי, קפצתי על היד שלו איפה שהסכינים והדבר תקע אותם עד הסוף, כלומר עוד 12%. ירדתי מהיד שלו (הוא היה בערך בגובה 2 מטר 10), והוא ניסה לתת לי אגרוף. שלפתי שתי סכינים ועצרתי אותו. "אתה ממש חזק" הילדה אמרה בהתפעלות. "זה לא זה" סיננתי תוך כדי המאמץ להחזיק אותו "הוא פשוט ממש חלש" היטי התחיל להישען קדימה וזה הוריד את העמידות של הסכינים שלי, הם נשברו אז הוצאתי עוד אחד ועצרתי אותו. "תתכונני" אמרתי בעוד היטי דוחף עוד ועוד, הוא נשען לגמרי על הסכין שלי עכשיו. "זוזי!" צעקתי אליה והיא זזה הצידה בבהלה, הסכין נהרס ויטי נפל על הרצפה מהכח שהוא הפעיל, זרקתי עליו 4 סכינים בראש וקפצתי עליהם שוב, הפעם הם לא נתקעו עד הסוף אבל זה היה מספיק בשביל להשאיר לו 1%.
"קחי את הפרס" אמרתי והתחלתי להוציא ממנו את הסכינים, אני לא יכול להרשות לעצמי לאבד אותם. "הוא שלך" הוספתי והתחלתי ללכת, היא הרגה את היטי וקיבלה את הקולר. "רגע!" היא צעקה מאחור "אתה עזרת לי עכשיו תורי לעזור לך".

"חרב נחמדה" הנפתי את החרב שוב פעם באוויר כשלפתע נקודה מהבהבת הופיעה, לחצתי עליה והופיעה מסך שבו כתוב, "משימה 1- הרוג זאב אחד ותשיג פרווה אחת" הקראתי והרמתי את ראשי לחפש אחר זאבים, וליד הים שמתי לב לשני זאבים שמטיילים על החוף וככל הנראה מחפשים דגים, "אני מוכן!" אמרתי והוצאתי את החרב מן המכסה שלה, "אהההה!!!" רציתי אל עבר אחד הזאבים ועשיתי לו חתך עמוק בגב בעזרת החרב, החיים שלו ירדו ב-90% והפכו לאדומים והוא השתטח על הקרקע, הזאב השני התמקד בי והחל לרוץ לקראתי במהירות, בלמתי אותו בעזרת החרב ואז חתכתי גם אותו וחייו ירדו ב-85%, הרגתי את שניהם ולפתע מסך הופיעו מולי "ברכותיי, סיימת את המשימה הראשונה שלך ועלית לרמה 2, כפרס קבל במתנה זוג שיקויים", "מצוין" סיננתי והחזרתי את חרבי למקומה.

"נגמרו" אומר באנחה אחרי שסיירנו בכל האזור, כל היטים מתו כבר משחקנים אחרים. "אני מנחש שאמשיך את המשימה מחר". "אז לפחות תן לי להזמין אותך למשקה, אני חייבת לך על היטי" אמרה הילדה, "עונש מוות פה זה ממש חמור".
"או קיי, אני מנחש שיש לי זמן". 'המשחק מספיק מציאותי בשביל' שמעתי קול מרחוק, הוא בא מהראש שלי 'החלטנו שהקודם לא מספיק אז הוספנו עוד אלמנט, תגלה אותו מאחורה יותר, בכל מקרה אתם שוב תקועים תהנה'. "אתה בסדר" היא שאלה. "כן" שיקרתי והתחלנו ללכת לכיוון משבאה. "לא יצא לי לשאול אותך על השם שלך" אמרתי. "אני קייט" קייט אמרה. "אני אנדר" השבתי. "שיחקת מישחקים לפני Alo?" הוספתי.
"לא"
"זה מסביר למה חשבת שאני חזק מול היטי, הפרספקטיבה שלך שונה, התסכלת עליו כאילו את רגילה, אבל את לא. תחשבי ככה וזה יציל לך את החיים פעם או שניים, בכל מקרה תישארי איתי, יש לי הרגשה המשחק יתסבך".

"היי, היי" נשמעו קולות עידוד מן העיר, "מה זה?" שאלתי את עצמי ורצתי אל העיר והתקרבתי כמה שיכולתי אל הקולות מה שגרם לי להיכנס לתוך אולם גדול, היה זה קולסאום ענקי מלא שחקנים מעודדים, ושני שחקנים במרכז נלחמים בקרב, "המנצח הוא אאוי!" נשמע קול השדרן, "עכשיו תורך" שמעתי מאחורי ונדחפתי אל תוך הקולסאום, "רגעע ל--א! זאת טעו-ת!" לא הספקתי וכמר עמדתי במרכז הקולסאום, למולי עמדה נערה בעלת שיער כחול ועיני תכלת [SPOILER][URL=http://www.siz.co.il/][IMG]http://up357.siz.co.il/up1/ay5zokwtlytq.jpg[/IMG][/URL][/SPOILER]
שהחרב שלה כבר בידיה, "רגע רגע!" התחלתי להסתבך בהוצאת החרב, "אוקיי" אמרתי שחרבי הייתה מוכנה, "וויפ" נשמע והודעת קבלת אישור דו-קרב הופיעה, "Time Limit-Mode מ-לונה" - "אשר או דחה" לחצתי על לחצן האשר, טיימר של 5 דקות הופיעה, "3...2...1..." נשמע הקהל, והטיימר הופעל, "אההה!" היא רצה לעברי עם חרבה, וברגע המתאים הטחתי בה את חרבי, די בקלות היא חסמה אותי, והתחילה לחתוך אותי נמרצות, קפצתי אחורה, "התחלה טובה" סיננתי והסתכלתי על מד החיים שלי שירד ב12%, "אוקיי!" אמרתי, ורצתי לקראתה כשהגעתי למולה קפצתי לאחוריה והסתובבתי עם החרב מונפת, איך שהוא בעיניין של שניות היא הצליחה להתחמק אחורנית, לא וויתרתי והמשכתי לרוץ ולנסות לפגוע בה אך היא הדפה את החרב שלי כל פעם. עצרתי להתנשף, כשהרגשתי כאב בכתף שלי הסתכלתי עליה וראיתי מין חוד כמו סיכה, החיים שלי ירדו ב3% היא לא הפסיקה ובין רגע כולי התמלאתי סיכות, והחיים שלי ירדו בעוד 10%. "אם אפסיד עכשיו, איך אוכל להצליח לנסות להחזיר את אחי?" שאלתי את עצמי בחוסר אונים. הרגשתי מתח שמצטבר בי יותר ויותר, "אנ-י ח-חייב.." הרגשתי את המתח יוצא, "אההה!, אני חייב!!!" צעקתי ומבלי לשלוט בעצמי זרקתי את חרבי כמו בומרנג אל לונה, אך היא התחמקה בעזרת הכנפיים שלה והחרב נתקעה בקיר, "מה?!" נדהמתי ורצתי אל החרב שלי, "תעוף!, קדימה! אתה יכול!" שמעתי את קריאות העידוד מהקהל, "א-איך..?" סיננתי, "נראה שאלקסיס לא תרגל שימוש בכנפיים שלו" השדרן ניסה להשמיץ אותי, "אוקיי קדימה, אני חייב לנצח!" הכנפיים הופיעו על גבי, והתחלתי לעוף במהירות אל לונה, "אההה!" הטחתי בה את החרב בחוזקה, וחרבה נפלה היישר אל הזירה מן ההדף, המשכתי להטיח בה את חרבי,חייה ירדו ב-20% והיא התחילה לסוג אל הים, "היא חסרת נשק, זאת ההזדמנות שלי!" אמרתי והגברתי את מהירות התעופה שלי, היא נעצרה כשהגיעה אל הים, "אין לך לאן ללכת" אמרתי לה בכעס, "זה נגמר" אמרתי ורצתי לעברה אם החרב מונפת באוויר, "לא בטוח" היא העלתה חיוך, מים עטפו אותה ואז נשלחו אליי, "עכשיו נפלת בפח, אם לא היית שחקן חדש היית יודע ששחקן יודין ומים הם שילוב מצוין" היא אמרה והקפיאה לי את הרגליים בעזרת המים, לפתע ע"י אור כחול הועברתי אל הקולוסאום. "הזמן נגמר!" אמר השדרן, "בהפרש קטן מאוד, המנצחת היא לונה!" הכריז והקהל עמד על רגליו והריע לה.

"קח את זה" קייט אמה ונתנה לי את הקולר של היטי, "זאת משימת מפתח בשבילך ואני בכלל מהגזע של היודין. "תודה" אמרתי. "חכי פה אני כבר חוזר". רצתי לכיוון נותן המשימה והבאתי לו את הקולר, הוא הביא לי בתמורה קצת כסף, פטיש לנפחות ומגילה ללמידת סקיל-יצירת סכיני זריקה. "תודה" צעקתי לו ורצתי חזרה למשבאה. "חזרתי" אמרתי לקייט והתיישבתי לידה. 'עוד יום למציאות' שמעתי את הקול בראש שלי. "תתנתקי" אמרתי לקייט "את תשאלי למה, תבלי עם המשפחה שלך ותחזרי מחר בבוקר, בלי ויכוחים. תסמכי עלי".
"או קיי" היא הוסיפה "אבל למה?"
"תביני מחר" אמרתי. "דרך אגב שמעת על Sao?".
"כן"
"איך נראה לך היה אפשר לעשות אותו יותר מציאותי?"
"עם כאב ודם לא? זה מה שהיה חסר".
"או קיי לכי הביתה תהני, ניפגש פה מחר בבוקר".

סליחה על התגובה הקצרה אני צריך ללמוד

"אוף",התיישבתי והרכנתי את ראשי, "הפסדתי במשחק של מוח" אמרתי אך לפתע לונה באה והושיטה לי יד, "את די חזקה" הושטתי את ידי וקמתי, "רוצה לבוא לשתות משהו?" היא שאלה בחיוך שלא האמנתי שתשאל אחרי כל הזעם ששחררתי עליה. "א-אני.. לא יודע" אמרתי נבוך וליטפתי את ראשי, "נו קדימה, עליי"היא אמרה ותפסה בידי בכוח ולקחה אותנו אל אחת המסבאות בעיר. "ראיתי שהיית ממש מתוח בקרב ושחררת המון כעס" היא אמרה ולקחה את 2 הכוסות שהזמינה, "כן ואני מצטער על זה כלכך" נכנסתי לדבריה, "זה לא היה אמור להיות מכוון אלייך אלא למשהו פרטי שלי שפשוט פרץ החוצה" הסברתי ולקחתי לגימה מהכוס, "אה, אוקיי, מצטערת שאני חטטנית אבל איך בעצם נכנסת לעולם הזה ALO?" לונה שאלה, "יש פה משהו שאני מחפש ואני גם אמצא" אמרתי והורדתי את הכוס פטל XD "טוב שמח שהקשבת" אמרתי וקמתי "אוקיי, מיכיוון שאתה מתחיל לעונג לי הוא לתת לך את הפרס שלי מהקרב בינינו" היא אמרה, ומסך לבן הופיע מולי "Galaxy Stars Sword" קראתי וחרב קריסטל כחולה-תכולה [SPOILER][URL=http://www.siz.co.il/][IMG]http://up355.siz.co.il/up3/jhw1nntgevmj.png[/IMG][/URL] [/SPOILER]עשויה מהחומר הזה הופיעה. "זאת אחת החרבות הכי חזקות במשחק" היא אמרה והעניקה לי אותה, "ת-תודה.. אבל למה?" שאלתי, "לפי איך שהתנהגת בקרב אני חושבת שתצטרך את זה יותר ממני" היא אמרה בחיוך "תודה רבה!!" אמרתי וחיבקתי אותה. "וויפ" נקודה מהבהבת כנראה משימה חדשה הופיעה, "לך לנפח בלפורקאנס, והכן לך נשק חדש" הקראתי, "תשתמש בחרב שלך היא עשויה מאותו חומר קריסטל שישגר אותך ישירות אל העיר" לונה הציעה לי, "תודה" אמרתי והחזקתי את החרב, "שוב תודה רבה על הכול" חייכתי לעברה "לפורקאנס!" צעקתי והועברתי אל לפורקאנס.

'משימה חדשה' הופיע לי מעל הראש, לחצתי על הסימן קריאה. "תשתמש במגילה שקיבלת במשימה הקודמת ליצוא סכינים, בשבילם תצטרך חומר שתוכל למצוא במכרות מחוץ לעיר.
התחלתי ללכת למכורת מחוץ לעיר, שמה היה שלט "מכרות אלא בנויות ממעלית חד צדדית, ברגע שתרד קומה לא תוכל לעלות לאחת הקודמת בכל קומה דברים אחרים". 'מחוכם' חשבתי, נכנסתי לתוך המכרה וראיתי אדם נכנס פנימה. ספרתי את הקומות שהוא ירד, 1, 2, 3, 4, 5 ,6 ,7 ,8 ואז המעלית נעצרה במכה. הוא הגיע לסוף. 'אוקיי אז נרד 6' חשבתי והתחלתי לרדת. ירדתי את 6 הקומות ומצאתי אבל שנראתה ישנה במחצב "אני מנחש שהפסדתי" אמרתי והטחתי בה את הפטיש, היא התנפצה ויצא ממנה מגילה, summon- magnesium.
'שווה לנסות' חשבתי והשתמשתי בקסם, הופיע מולי מחצב של אבל שחורה אפורה, הטחתי בה את הפטיש והיא נשברה לקוביות. השתמשתי בסקיל נפחות של יצירת סכינים על האבנים ונוצר הדבר הבא:
[SPOILER][IMG]http://25.media.tumblr.com/tumblr_m5y9k6VDRb1qmc15do3_500.jpg[/IMG][/SPOILER]
כמות- 56. תוספת סטטים- +4% לנזק , +3% סיכוי לפגיעה.
"זה טוב" חשבתי והופיע מעלי סימן שאלה צהוב, לחצתי עליו והוא סימן שסיימתי את המשימה. "אהההההה" שמעתי מתוך המכרה, התחלתי לרוץ קדימה ומצאתי שמה אדם זקן עם פטיש נפחות וסדן שלידו עומד נער בערך בגילי עם אוזניים של חתול וחרב כחולה שנראתה אוסומית במיוחד עומדים מול יצור אבן גדול.
[SPOILER][IMG]http://www.millenium.org/images/contenu/actus/LOL/Malphite/lol_malphite_skin_glacial_splash_hd.jpg[/IMG][/SPOILER]

"וואו! השיגורים האלה לא עושים לי טוב,מה זה פה מכרה?" שאלתי את עצמי ומפלצת גדולה העיפה אותי ועוד שחקן בעל פטיש הצידה באגרוף, "ארר.." נהמתי בכאב כשאני מוטל על הקרקע חיי ירדו ב-35% הסתכלתי על המפלצת וראיתי את שמה ושיש לה 2 חיים (2 פסים), קמתי והרמתי את החרב שנפלה לי בעדינות "רערררר" המפלצת נהמה בחוזקה והטיחה את ידיה על החזה. "אוקיי הנה זה בא!" צעקתי ורצתי לכיוון המפלצת, היא הטיחה את ידה בקרקע על מנת לפגוע בי אך קפצתי לה על היד והתחמקתי רצתי כל הדרך עד לראשה וחתכתי אותה בצוואר ובמהירות רבה קפצתי ממנה ועשיתי לה חתך גם בבטנה.

"תהיה FRONT LINE" צעקתי על הילד השני והוצאתי את הסכינים, "אני נלחם mid-close range אז אני מתאים יותר לתקוף מרחוק בזמן שאתה לוקח אגרו".
זרקתי אליו 5 סכינים לעיניים, רק 3 פגעו, 2 בעין ימין 1 בשמאל. זה הסיט אותו בזמן שהילד השני עשה עליו עוד נזק בעוד הוא מבולבל ומסתובב, נראה שהחרב שלו עושה פחות נזק מהסכינים שלי 'הם עשויים מאותו חומר, שלי כנראה קשה יותר' חשבתי "מצאתי נקודת חולשה, היא בין המגן על הכתף השמאלית שלו לבין המרפק, תכוון לשם" אמרתי לו וזרקתי עליו סכינים באותו מקום ביד השנייה, גם שם היה חשוף והיה יותר חכם לעשות נזק ב2 מקומות, הטכניקה עבדה עד שהוא הוציא משמה קריסטלים כמו מהגב שלו והגן גם מהם, אבל החיים שלו ירדו לרבע עמודה, ועדיין נשארו לי 40 סכינים.
ליד הרצפה היו הסכינים שהיו לו ביד שיצאו שהוא יצר את הקריסטלים, לקחתי אותם והחזקתי 1 מהם בכל יד, נכנסתי בו ישירות בפרצוף, דבר שכנראה לא ציפה לו מכיוון שתפסתי אותו בהפתעה ותקעתי בו 20 סכינים בחבילה, הדבר הרג אותו במקום והגופה שלו נפלה, לקחתי את כל הסכינים חוץ מ2 שנהרסו ולקחתי איתי מהר את הילד והזקן ליציאה "עדיף לצאת מאשר לחכות לעוד כאלה" אמרתי להם תוך כדי הריצה. הגענו למעלית שעלתה ולקחה אותנו למעלה.

"מצוין!" צעקתי מתוך שמחה שעליתי ל-Lv.3, ראיתי שאותו ילד קיבל גם דברים שווים על כך שנתן את המכה האחרונה.
לקחתי לי שיקוי והעליתי את החיים שלי ב-20%, בחנתי את חרב הקריסטל שלי במבטים. אחרי כמה דקות יצאנו מן המעלית
הושטתי יד לשחקן שפעל איתי להביס את המפלצת "אתה חזק מאוד!, למרות שאתה במשחק רק יום בודד" החמאתי לו.
"תגיד אולי אתה יכול לכוון אותי אל נפח בעיר לפורקאנס?" שאלתי את השחקן בעל השיער הלבן. "אני!" נשמע מאחורי, השחקן בעל הפטיש. "אני שולט ביכולת הנפחות שלי, שניכם מוזמנים על כך שהצלתם אותי" הוא אמר, " זה המעט שאוכל לעשות עבורכם" הוא אמר בחיוך ולחץ את ידינו, " החנות שלי היא בכניסה לעיר, קשה לפספס אותה" הוא אמר והוציא מכיסו קריסטל כחול ושיגר את עצמו אל תוך העיר.

"חכה" אומר לילד" תחזור תבלה עם המשפחה והחברים, ותבוא למשחק מחר בבוקר, בלי להתווכח". הוא נשאר המום בעוד אני הולך, מתלבט מה לעשות בזמן שאני חזרתי לעיר 'הם מנסים לכוון אותי לשחקן שלי בSAO' חשבתי בדרך 'חסר לי רק רומח ואת 3 מתקפות הדגל שלי ואני מסודר'.
הגעתי לחנות של הנפח בעיר "שלום, הבחור השני כבר עזב" הוא אמר "הכנתי בשבילך משו מיוחד". הוא הוציא מהחנות שלו רומח שחור ונתן לי אותו, למדתי את הסקיל LANCE- 10.
[SPOILER][IMG]http://images4.wikia.nocookie.net/__cb20120724061650/noblesse/images/b/bd/Legasus_Gejutel_sw.png[/IMG][/SPOILER]
"תודה!" אמרתי והתחלתי ללכת, 'עכשיו נותרו רק המתקפות' חשבתי והלכתי לאכנסייה בעוד מתחיל להחשיך. "חדר לילה בבקשה" אמרתי. "להתנתק?" המארחת שאלה. "לא, להישאר ללילה" אמרתי וננסתי לחדרי הזמני.
-----
התגובה קצרה כי אני רציתי להעביר פשוט קצת את הזמן לפני המחר בשרשור.

שם בשרשור: שם אמיתי: מיילין במשחק:לואיז
גיל: 14
תאור/תמונה:[IMG]http://t0.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcSnryaaoOrCfifA3B3AskPNYp8vJKFv9dNCbSZx51JlNiTbg1viSw[/IMG]
אופי:חמומת מח, חכמה, לא חושבת לפי פעולותיה, אסטרטגית טובה, נאמנה, רוכשת נאמנות די בקלות, שמה את יקיריה לפניה, נעלבת בקלות
רקע:י''ב
הערות:

''שם?'' שאל קול ההרשמה בקול נשי ''מה..?'' מילמלתי בהפתעה, הרי לפני רגע מתתי בסאו.. אני לא אמורה למות? ''לואיז'' מילמלתי תוך כדי בלבול ואי הבנה למה שקורה לי ''גזע?'' נשאלה שאלה נוספת וכמה דמויות הופיעו מולי, הירהרתי ביניהן עד שהחלטתי שגזע בעל ביגוד כחול בשם ''Undine''.
''המראה שלך יבחר אקראי, מקובל?'' שאל הקול ''כן'' עניתי בקול צלול.
מיד גופי החל לזהור ושוגרתי לעיר גדולה, שערי הפך ורוד וגלש בצורה גלית אל אמצע גבי, לבשתי ביגוד כחול עם מן גלימה שחורה מוזרה.
''שחקני סאו יקרים!'' נשמע קול ''אלו מכם שמתו בסאו שוגרו הנה, לאלו הסבר על העולם יפורט בספר שבתיבת חפציכם'' נשמע קול חזק.
*כחצי שנה לאחר מכן*
''לואיז את באה??'' צעקה מיריה ''כן! אני באה'' צעקתי חזרה ופרשתי את כנפי, חצי שנה עברה מאז שהגעתי לאלו, הייתי בין הבודדים שנמצאים כאן זמן רב כל כך, הרבה מן האחרים שעברו הנה לא שרדו בגלל גופם הפיזי, המעבר היה קשה מידי לגוף שלהם.
הייתי ברמה עשרים ושש, מבין הרמות הגבוהות במשחק ובכל זאת לא ממש הצלחתי להתמקד בתפקיד מסויים.
עזרתי מידי פעם לקבוצה המובילה, ועשיתי משימות, שוטטתי בעולם הבידיוני ללא כל מטרה, בתקווה יום אחד לצאת מכאן.
''קדימה! לואיז אנחנו נאחר אל הנפח שבעיר לפורקאנס'' זירזה אותי מיריה ''אני באה, אני באה!'' מילמלתי בגלגול עיניים, החרב שהייתה על גבי כבר הייתה מתחת לרמה שלי ונזקקתי לחרב חדשה.
נכנסנו לחנות, זוג נערים עמדו שם-האחד עם שיער לבן ועיניים כחולות והשני אשר שיערו קצר וכחול במקצת, בעל עיניים שחורות מאיימות.

[URL="http://www.siz.co.il/my/iowmthjody5n.jpg"]איך אני נראה :)[/URL]
ולא הבנתי קצת אבל אני אזרום
~~~~~~~~~~~~
"ולך.." הוא אמר והצביע עליי, "להתראות" אמר אותו שחקן ויצא מהנפחייה, בזמן שזוג נערות נכנסו הן אל הנפחייה, "תן לי את חרבך" הנפח ביקש והושיט את ידו, "אכן חומר משובח, עשויה מהקריסטל בעצמו" הוא התפאר בחרבי. הוא לקח Item שהיה אצלו ושם את ידיו על החרב וה-Item, מלמל מילות קסם והחרב וה-Item התעופפו באוויר באור בוהק והתחברו, "וואו!" נדהמתי שראיתי את החרב שנעשתה עבה וחזקה יותר. היא נחתה על השולחן והרמתי אותה. "מהירה." אמרתי והתחלתי להניף אותה באוויר, "תודה!" אמרתי, השארתי לו שקית של 200 מטבעות ויצאתי לי מן החנות.

'אז יש לי זמן מסך?' שאלתי את הקול בראש שלי 'כן, אבל לא יותר מידי'.
למחרת בבוקר נפגשתי עם קייט במשבאה. "מה קרה שאמרתי לי לצאת" היא שאלה תוך כדי ארוחת בוקר. "זה" אמרתי בזמן ששוגרנו באו אדום, מצאתי את עצמי ליד היוצר, הבוס ה100 בsao שאותו אני מכיר טוב. "שלום ידידי" אמרתי "לא היה נחוץ להביא אותי לכאן חזרה". "האמת שכן" הוא אמר "לחצו עלי לעשות את זה שוב אז הבאתי אותך שתוכל להציל כמה שיותר, אתה יודע שאני לא הרע כאן". "זה נכון" אמרתי.
"שלום שחקני Alo!" הוא אמר "מכיוון שכל המתים של Sao הגיעו לכאן החלטנו לעשות כאן שינוי, מעכשיו Alo הוא כמו Sao! אבל יותר מציאותי. אני רואה שכולם התחברו וזה טוב, המטרה: לסיים את המשחקבכל שמגיעים לקצה העץ העולמי, תהנו".
אני מכיר את היוצר מהמשחק הקודם, הוא היה בוס מספר 100 ואחרי שנשארתי לבד בקומה 96 הוא בא לעזור לי עד הסוף, שמה נלחמנו וניצחתי אחרי מאבק באורך של שלושה ימים.
"שלום" אמרתי במסך "השגתי את הזמן מסך על ידי עסקה, אני מגיע לalo, אני מדבר איתכם בהתחלה. עכשיו חלק מכירים אותי בתור המנהיג של הגילדה Cronos, חלק בתור סתם שחקן Sao ואולי 2 או 3 בתור השחקן היחידי שלא מת בsao לפני שהוא נגמר. בכל מקרה אני מנצל את הזמן מסך הזה לכמה דברים.
1. כל שחקנים הsao למינהם, תעזור לשחקנים החדשים, אין אף אחד בלי קבוצה שיש בה לפחות חבר Sao אחד, שלא ימותו הרבה על ההתחלה.
2. קבוצה מצומצמת חדורת מטרה תלך לכיוון העץ העולמי, עדיף קבוצה רק של Sao ולעבור את המשחק מהר.
ומשו אחרון, המשחק יותר מציאותי בעזרת כאב, עם עצם נשברת זה נשאר וכואב, אבל עדיין עובד העניין של החיים, מכה בצוואר לא תהרוג מישו בהנפה אחת אבל תעשה נזק יותר גדול, בהרבה. בנוסף זה".
שלפתי סכין וחתכתי את היד מול המצלמה, דם ירד מהחתך והוא נראה אמיתי לגמרי. "יורד דם, אז לקחת בחשבון שלא תיכנסו לפאניקה באמצע המשחק".
"זהו" סימנתי למצלמה והיא הפסיקה לצלם אותי. "עכשיו אני חוזר, נראה איך תגיב הפעם".
שוגרתי בחזרה ליד קייט במשבאה והיא הייתה בהלם.

''תודה רבה!'' צעקתי כאשר יצאתי עם מיריה מהנפחיה וחרב כסופה חדשה בידי.
''טוב להתראות מחר לואיז!'' אמרה לי מיריה, פרשה כנפיים ועפה בחזרה אל הטריטוריה של הגזע שלה.
''להתראות' מילמלתי בפיהוק.
הבטתי בשעון 'יש לי עוד זמן..אולי אני יעוף למשבאה' חשבתי במוחי.
עפתי די מהר מפני שלא הייתי רחוקה מהמשבאה ונכנסתי, התיישבתי ליד הדלפק וחיכיתי שאחד המלצרים יפנו אליי, שמתי לב לנער ולידו נערה שמביטה בו כאילו ראתה רוח רפאים 'מעניין מה הוא אמר לה' הירהרתי וחייכתי מעט.
''כן מה תרצי להזמין?'' שאל אותי לפתע אחד המלצרים ''אמ..אני רק רוצה כוס מים'' השבתי בחיוך ''אין בעיה'' הוא אומר ונעלם במטבח, לפתע קיבלתי קול הודעה, זה היה מהגילדה אליה אני משתייכת.

רק אני שחקן סולוו ? :-\

"ברכותיי, סיימת את המשימה השנייה שלך" מסך הופיעה מולי, "יופי!, 1,500 מטבעות זהב+זוג שיקויים" אמרתי ולחצתי על המסך. "כל שחקני SAO שמתו..?" שאלתי את עצמי אחרי שראיתי את מנהיג של הגילדה Cronos שהיה אותו נער שעזר לי , "זה אומר.. שהם החיו אותם !" דמעות זלגו מעיניי, "עכשיו שום דבר לא הולך לעצור אותי מלהגיע אליך" אמרתי וניגבתי את הדמעות, "אני רק צריך למצוא אותו שוב, את אותו נער בטח לו יש את התשובות" חשבתי לעצמי.

אתה לא היחידי שלבד חברי
---------------------
"כן שכחתי להזכיר את זה" אמרתי לקייט בזמן שהיא מציפה אותי בשאלות "בכל מקרה כמו ששמעת אני הולך לרוץ עם המשחק הזה במטרה לסיים אותו מהר, נתראה אחר כך".
שלחתי הודעה לגילדה שלי שעזבתי, הסימן הופיעה על ילדה מאחורי, כנראה כי גם הייתה שמה ורצתי החוצה לכיוון היציאה הדרומית מן העיר, שמה פגשתי כמה אנשים שזיהו אותי אבל לא נתתי יותר מידי משמעות והתחלתי לעשות Grinding באזורים לרמות גבוהות שאין לי גישה למשימות שלהם. (גרינדינג זה מושג מwow שאומר להרוג מפלצות כדי לעלות רמות בלי משימות בגלל שאתה לא מספיק גבוהה כדי להמשיך אותן)

''אני יוצא להרוג כמה מפלצות'' נכתב שם ''אוף למה אני תמיד מקבלת את ההודעות האלה מי שלא שולח את זה שישלח רק לראש הגילדה'' מילמלי וגילגלתי עיניים.
סמל הגילדה היה צרוב על עורפי בצבע סגול בהיר, מסיבה זו תמיד לבשתי צעיף- אני ממש לא צריכה בעיות זיהוי כרגע מגילדות אויבות.
החלטתי לסגור את היום בעליית רמה או שתיים, במילא הייתי צריכה לסיים את המשימה של להרוג את מפלצות האריות באחו.
לקחתי את קריסטל השיגור שלי והשתגרתי לאחו.
חיטטתי בחפצים שלי ושלפתי משם קשת זהובה עם עיטורי ציפורים עליה, הנשק המועדף עליי היא קשת אך אני גם לא רעה בחרב.
נעמדתי מול להקת האריות ואיוונט המשימה מיד הופעל, הם קמו ממקומם והחלו עומדים מסביבי מוכנים לתקוף, רצתי הצידה וקפצתי מתוך המעגל שלהם והתחלתי לירות חצים.
תחילה הרגתי את הגדולים יותר, חץ אחד שלי הספיק בשביל להרוג אותם, לאט לאט הרגתי אותם מהגדול לקטן עד שראיתי שרק אחד נותר שם-גור אריות קטן, מפלצות בגודל שלו לא מזיקות ולא יודעות לתקוף.
למרות שהוא רק תוכנת מחשב, מספרים ולא יותר כאב לי לירות בו את החץ, או ליתר דיוק היה כואב לי.
חצי שנה בסאו ושנה וחצי באלו עושים משהו ללב של בן אדם.
חזרתי לעמדת המשימה ולקחתי את הפריט שקיבלתי: שמלה יפה ועדינה מעוטרת בפרחים ''אוף!'' מילמלתי, זאת הייתה משימה עם פרס לא ידוע קיוויתי למשהו קצת יותר רציני.
''רמה 29'' ציפצץ הקול המוכר מעליי שהexp התווסף ללבל שלי.

שמתי לב שבאלו אין בכלל רמות
;~
"וויפ" נשמע הצליל, "לא שוב" סיננתי, לחצתי על המשימה, "אילוף חיה 1: לך לעמק הדרקונים והרוג 2 דרקונים" הקראתי בחוסר חשק, החזקתי בחרב הקריסטל שלי והועברתי אל עמק הדרקונים. "וואו!" אמרתי כשראיתי את המדבר היפה בעל עצי האקליפטוס, המעיינות על החול והדרקונים שמעופפים להם באוויר. "היייאא~!" שמעתי מהצד ראיתי שם שחקן בעל שיער חום שנלחם בדרקון, "מצוין!" הוא צעק לאחר שהרג את הדרקון, הוצאתי את חרבי מן המכסה שלה ורצתי כשהיא מונפת ברחבי המדבר לחיפוש אחר דרקון, "אחח!" צרחתי ועפתי 2 מטרים קדימה. דרקון די גדול וצבעו שחור תקף אותי עם כדור אש, "המפלצות פה מתוכנתות להתבייט על שחקן מבלי שתוקפים אותן" חשבתי לעצמי בזמן שהייתי שרוע על הקרקע. "זה ממש שורף" אמרתי והורדתי את החולצה והציוד שהיו עליי, "קדימה" אמרתי והפעלתי את הכנפיים שלי, "בוא נראה אותך" איתגרתי אותו ועפתי במהירות למולו, "האאא~!" חרבי נהיית כחולה לגמרי כתוצאה מהסקיל וגרמתי לחתך עמוק בחזה של הדרקון, חייו ירדו ב-50% והוא התחיל לעוף ולסגת, "לא כלכך מהר!" צעקתי ורדפתי אחריו

בואו כולם לפרטי יש לנו בעיה רצינית.
------------
"מתקפה 1 מתוך 3" אמרתי לעצמי אחרי שהשגתי את Death Lotus "אני כבר מתחיל לחזור לsao".
התחלתי להתקדם לכיוון החורבות אחרי שעברתי את האזור של ספריגן בזהירות מירבית. שהגעתי לחורבות חיפשתי את הקופסא לקריאת הgm, שאני מכיר כבר מsao. "היי" אמרתי ליוצר "זה אני שוב, יש מצב אתה מזמן אותי לשיחה?".
"כן" שמעתי והתחלתי להתפוגג באור כחול, מצאתי את עצמי יושב על ספה מעץ במרפסת באויר מול שולחן ליד היוצר. "היי רוס" אמרתי לו. "שלום אנדר". "תגיד" אמרתי ובהיתי למטה אל התחתית של העץ העולמי. "אם המפה כל כך קטנה, שאני יכול לעבור את כל האזור ביום, המשחק לא יהיה קל מידי אם אני עכשיו שולח הודעה לכולם לבוא לשם ולעשות איתי את המשימה לגמור את המשחק?".
"לצערי הם לקחו את זה בחשבון, יש משו שאני חייב להגיד לך"

לא הבנתי מה רצית בה''פ
ודניאל בתגובה שלי עכשיו אתה הנער
________________________
גילגלתי בחוסר חשק את לוח המשימות שלי שלפתע הבהבה משימה חדשה ''נו באמת!'' מילמלתי.
''אילוף חיה 1: לך לעמק הדרקונים והרוג 2 דרקונים" גילגלתי עיניים ''אוף עשיתי משימה דומה רק בשבוע שעבר!'' התלוננתי ובלית בררה השתגרתי.
שמתי לב לשני שחקנים שבדיוק עדו על אותה משימה כמוני, ראיתי כי אחד מהם נהדף לאחור על ידי דרקון גדול ''הוא כנראה לא ידע שהם מתבייתים על שחקנים בלי שמתקיפים אותם'' מילמלתי לעצמי.
בדיוק שבאתי לצאת לעזרת השחקן הוא קם והכה בחרבו בחזה הדרקון שנרתע והחל מעופף לאחור, המראה היה די מצחיק.
שני דרקונים החלו להתביית על אותו שחקן, ניצלתי את ההזדמנות ויריתי אארבע חצים, שניים לכל אחד, הם התפוגגו מיד, השחקן ממקודם שהופתע מארבעת החצים שעברו מעל ראשו וכמעט שפדו אותו הביט סביבו בבלבול, הסתתרתי מאחורי אבן אני ממש לא צריכה בעיות עם שחקנים אחרים עכשיו.

כאילו גנבת לי את ההריגות ? Xd וגם אני לא הבנתי את הה"פ~~~

"מוזר.." אמרתי מבועת כשראיתי שאין שום שחקן או איוונט שאחראי על החצים שנורו על שני הדרקונים, נחתתי על החול ולבשתי את הציוד שלי עליי, ראיתי עוד כמה שחקנים שנלחמו בדרקונים אך לא רציתי להפריע להם, סימן הודעה הופיע באוויר, לחצתי עליו "תפגוש אותי במסבאה שבה נפגשנו, נושא חשוב. לונה." הקראתי, "מיד!" אמרתי מסמיק :) והשתגרתי עם החרב אל המסבאה

העלילה והמפה של Alo קצרים יותר מידי, אנחנו יכולים לסיים את השרשור הזה ביום, צריך למצוא דרך להגדיל את העלילה. אז אני הולך להגדיל אותה בצורה משמעותית, תהנו :)
-------------------------
"אוקיי אני בפנים" אמרתי בעוד הסקילים שלי מsao חוזרים אלי בהדרגה, הם נעצרו בסביבות החצי כדי שלא יהיה מובהק מידי. "תתקשר איתי שיש לך עוד מידע, ותשלח אותי למסבאה שהייתי בה אתמול, אני פותח קבוצה, וכבר התחלתי ליצור קשרים.
במשבאה חיכו לי קייט, לונה- שחקנית SAO שהייתה איתי בגילדה, והילד שאני מכיר מהמשימה עם הנפח (זה אתה, לא אמרתי את השם כי הדמות שלי לא יודעת אותו).
"זאת המפה החדשה חברים" אמרתי ופתחתי את המפה שרוס נתן לי:
[SPOILER][IMG]http://images3.wikia.nocookie.net/__cb20120601175439/wowwiki/images/b/b6/WorldMapBeta-World.jpg[/IMG][/SPOILER]

"אנחנו בפנדריה וצריכים להגעיע לספירלה כדי לגמור את המשחק, העץ העולמי מביא לפה, לאיסטרן קינגדום- ליד הפורטל השחור. מי בא איתי?"

אכן גנבתי חח
_______________
''נו טוב כבר מאוחר'' חשבתי.
חיטטתי בתיבת הפריטים שלי עד שמצאתי את קריסטל השיגור שלי והשתגרתי אל האכסנייה בא גרתי בזמן האחרון.
עליתי במדרגות לקומה חמש ונעמדתי מול חדר 509 ונכנסתי.
הוא לא המקום הכי מפואר שיש אבל בית זה בית.
פתחתי אל חלון הגילדה שלי וכתבתי הודעה כללית לכל חברי הגילדה ''מחר אסיים את המשימה בהר האש, היום כבר לא אספיק, אך היום סיימתי את משימת הדרקונים-לחברי משלחת משימת הר האש נא להתייצב מחר באזור השיגור ולחכות לי'' לחצתי על ''שלח''.
''לילה טוב-אמא אבא, מאיה, ג'ורג''' מילמלתי בפיהוק והבטתי בתמונה שעל השידה שלי

"הכוונה לגילדה חדשה?" שאלתי את אותו נער, "ואני משתתף?" שאלתי את עצמי, "הרי יש לי מטרה, למצוא את אחי, ולא לסיים את המשחק או שאם אסיים את המשחק אחי יצא לחופשי" חשבתי. "וויפ" הושמע צליל, היתה זאת הודעה "אלקסיס-קון! אנא עזור לי אני מותקף!" הקראתי בלב. ראיתי שההודעה מאותו נפח שעזרנו לו, שמתי לב שגם הנער קיבל את אותה הודעה, "החזק בידי" אמרתי לו בזמן שהוצאתי את חרב הקריסטל שלי. השתגרנו באור כחול אל תוך הנפחייה. "אעררר" מפלצת בדמוי שד עצמות עם קרן על ראשו שאגה. "מה זה?!!" שאלתי בזמן שהיד של המפלצת העיפה אותי אחורה בחוזקה, "אררר.." נהמתי ואוזני החתול שלי נזדקפו, "החיים שלי ירדו ב-60% מהתקפה אחת של המפלצת.. היא חזקה" אמרתי וקמתי, "בואי נראה למה את מסו.." לא סיימתי והלם תקף אותי נשכבתי על הריצפה מבלי יכולת לזוז,"מה זה אמור להיות, הורעלתי?" חשבתי לעצמי וחיי התחילו לרדת ב-5% כל 10 שניות, החזקתי את חרבי בחוזקה, ולפתע היא הפכה להיות בצבע ירוק, שוב תקף אותי הלם אך הפעם נרפאתי מההרעלה, "מה?, מצוין!" אמרתי כשאני מביט בחרב הירוקה, הבחנתי שהיא משנה עוד פעם את הצבע והפעם לאדום, החיים שלי עלו ב-80% וריפאו אותי לחלוטין אך לפתע החרב שלי נהפכה לשחורה והתפוררה, "לא!" צעקתי
המפלצת חזרה לתקוף אותי כשאני חסר הגנה "מה אעשה?!" חשבתי חסר אונים מול המפלצת

"אני מסכים שמפלצת 10 רמות מעלייך זה קשה, אבל לא שאתה 20 רמות מעליה" אמרתי לנער "עכשיו בוא נראה כמה זמן היא תשרוד" שלפתי את המאה סכינים שלי (כן זה הרבה), זרקתי אותם על המפלצת תוך כדי התחמקות ממכות אגרוף. "תאחז במשו" אמרתי לנער והפעלתי את מתקפת הדגל השנייה שלי blade cyclone. נוצר מסביב למפלצת טורנטו גדול שהעיף את הלהבים בתוכו לכל עבר שמידי פעם עפו גם החוצה אבל זרקתי אותם חזרה. לאחר 10 שניות הקסם בוטל והמפלצת נפלהעל הרצפה, עם חתכים בכל גופה. החזרתי את הסכינים על ידי quick back (כי אני לא אאסוף עכשיו כל פעם 100 סכינים) אמרתי "ביי" לנער והשתגרתי עם קריסטל חזרה למשבאה.
במשבאה חיכתה לי קייט. "הולכים?" שאלתי אותה. "כמובן, רק אל תנטוש אותי שוב" היא השיבה. "לא לדאוג, פשוט הייתי צריך לעשות כמה סידורים". הוצאתי את כנפיים שלי שנראו כמו כנפי שלד מכניות ועפנו משם.

נו חחח כבר שעתיים אני מנסה להיתקל בכם XD do something
_________________________________
''אה? כבר בוקר'' מילמלתי שפקחתי את עיניי.
חלון הודעה נפתח מולי, זאת הייתה הודעה בעלת מסגרת שחורה עם עיטורי פרחים שחורים מיד ידעתי מי עיצב את ההודעה הזאת ומה יהיה תוכנה-הדאתה היא רק מי?
''לואיז היקרה.
אתמול בלילה ג'ורג' הלך ל''נקות'' את צינוק הורדים אך נראה כי המפלצות שם מתוכנתות לחסום את כל יציאות הצינוק ברגע שמתמש נכנס, כולל הפיכת האזור לאזור ללא שיגורי קריסטל.
המפלצות הרבות תקפו את ג'ורג' שנכנס למלכודת, לצערינו הוא לא שרד.
ההלוויה תתרחש היום בצהריים בגן הסחלבים.
מקווים שתכבדי אותנו בנוכחותך
-לוסיאן ולוסי-
''

''ג'ורג' אה..'' מילמלתי לעצמי בעצב שתמונתו של ג'ורג' האופטימי תמיד עלתה בראשי.
השעה הייתה שתים עשרה מפני שישנתי עד מאוחר, היו לי רק שעתיים להלוויה.
השתדלתי לכבוש את דמעותיי וסרקתי את הפריטים שלי, שלפתי משם שמלה שחורה קצרה ועליונית לבנה.
לבשתי את השמלה ומעליה את העליונית, לאחר מכן שמתע שרשרת כסופה עם תליון בצורת סוס דוהר, הסוס שבשרשרת דהר על קויי השרשרת במעגלים ללא הפסקה, השרשרת הזו הייתה חשובה לי פי אלף עכשיו-היא הייתה מתנה מג'ורג'.
שעתיים לאחר מכן התייצבתי בגן הסחלב, אנשים רבים התאספו שם

"אוי לא.." אמרתי בזמן שאחזתי במה שנשאר מחרבי, לקחתי הפעם קריסטל שיגור והשתגרתי חזרה למסבאה בראש מורכן. "מצטער שהתעכבתי." אמרתי ללונה בפרצוף עצוב. "מה קרה? ואיפה החרב שלך?" היא שאלה בזמן שהתיישבתי על כסא, "היא התפוררה" אמרתי שפלאשבק של החרב מתפוררת הופיעה לי מול העיניים. "היא התפוררה באמצע לחימה מול מפלצת" אמרתי לה בראש מורכן, "אז מה?" היא אמרה בחיוך, "האם הופיעה לך המשימה 'אילוף חיה'?" היא שאלה. "כן, איך את יודעת?" הסתכלתי עליה בסקרנות. "בתוך החרב הייתה טמונה נשמת דרקון הקריסטל. בתוך מערה נטושה בעמק הדרקונים, הציב יוצר המשחק דרקון אשר בכוחו לספק קריסטלים ע"י כך שיתיך אותם הכוח שלו בדומה לקריסטלים: להשתגר, לרפא וכולי'" היא הסבירה, "כן ו..?" שאלתי בחוסר סבלנות. "מה שאני מנסה להגיד זה שאפילו אם החרב התפוררה נשמת הדרקון עדיין נשארה. ובדיוק יש לי את הItem המתאים להחייאת חיה" היא אמרה ועברה לתיבת הפרטים שלה, "הנה!, פרח הפנאומה" היא לחצה על זה ופרח הופיעה מן האוויר, עברתי גם לתיבת הפרטים שלי ומצאתי שם Item מוזר 'Obereon's Heart'" לחצתי על זה ולונה לקחה את זה מיד. מבלי ששמתי לב אור בוהק סינוור את כל המקום ודרקון שחור בעל עיניים אדומות קטן הופיעה. "הנה הוא, אוביראון הדרקון" היא אמרה וצלצול הודעה נשמע. "אני מאחרת!" היא אמרה בלחץ, "אתה בא איתי!" היא אמרה בעיניים מאיימות, "מה לאן?" אמרתי בזמן שהיא גררה אותי, אור כחול שיגר אותנו. "ג..ן הסחל..ב" קראתי על השלט שהיה תלוי, ראיתי פתאום חליפה שחורה ומוזרה עליי. "לונה-צ'אן" אמרתי שראיתי אותה מחזיקה אותי כאילו הייתי בן זוגה כשהיא לבושה בשמלה שחורה. התיישבנו באמצע השורה החמישית וראיתי חלק מן האנשים בוכים אז הסקתי שזאת הלוויה

"אני מקווה שלא איחרנו" אמרתי לקייט בעוד אנחנו נוחתים, זאת הייתה ההלוויה של גורג, הסגן שלי בגילדה של Sao. "מגיע לו הלוויה מכובדת" אמרתי בעוד שאני עומד מאחור עם קייט. בעוד שאנשים שממש קרובים אליו נושאים נאומים על גור'ג הסתכלתי על הגופה. היא הייתה חלקה, ללא דם עליה וללא פצעים. "זה לא הגיוני" אמרתי לקייט. "הוא נקי מידי בשביל להיות מת, בלי פצע, בלי דם. משו פה לא בסדר, הוא כן מת, אבל זה לא הוא". "מלכודת?" היא שאלה. "לא, אני מכיר אותו, אני יודע איפה הוא יהיה" אמרתי לה והלכנו מההלוויה לכיוון הצד השני של הגן, הוא היה ריק לגמרי. והיה בו ארון קבורה. "כמו שאמרת לי, אם אנשים כאלה יבואו להלוויה שלך, אתה לא מגיע. לא חשבתי שאתה באמת מתכוון לזה אבל בכל מקרה אל תדאג, המוות שלך לא לשווא". קברתי את הארון והלכתי עם קייט בעוד השאר נשארים עם הגופה המזוויפת. "וכן, זאת מלכודת. הלכנו".

''הו! לונה!'' צעקתי והתקרבתי לשורה החמישית, חברתי לונה ישבה שם עם נער שמעולם לא ראיתי.
''הו, שלום לואיז מצער להיפגש בנסיבות כה מצערות'' אמרה לונה בחיוך קלוש ''כן, ג'ורג' היה אדם נהדר יצאתי איתו לכמה וכמה משימות'' אמרתי מנסה לשמור על קור רוח ''והוא היה החבר הראשון שלך במשחק הזה, עם אני לא טועה הוא גם הציע לך פעם...'' התחילה לונה לומר אך מיד קטעתי אותה.
''שלום, אני לואיז'' אמרתי לנער (דינאל זה אתה) שליד לונה והושאתי את ידי ללחיצה

"א.. שלום אני אלקסיס" הצגתי את עצמי בפניה ולחצתי את ידה. אוביראון הגיח משום מקום וקפץ אל הכתף של לואיז ומשם עלה על ראשה והתיישב, "אוב.." לא סיימתי להגיד וקול נאום חדש עצר אותי. "היום.. אנחנו רוצים לומר שלום לחבר וותיק ויותר מכל אח. אני לא יודע אם הינכם יודעים זאת אך אני והמנוח היינו בלה בלה בלה בלה.." הוא נאם. שמתי לב לרעש כמו של ממטרה רק יותר חלשה, "והנה היום! אנחנו נפרדים ממנו לאחר המון עליות ומורדות הגיע זמנו ללכת." הוא הוריד את הכובע בפניו. "היי היי מה!!" נשמעו צעקות בקהל וכיסאות התחילו ליפול אך לפתע הכול השתתק. הייתי המום למראה עיניי, כל האורחים היו מורעלים ולא הצליחו לזוז, "הא הא!" צחק הנואם בצחוקו המרושע.
ניסיתי לזוז אך לא הצלחתי.

"אתה הולך להשאיר אותם לבד?" קייט שאלה בעוד אנחנו צופים ממרחק בטוח. "לא, אבל הא לא שם לב אלינו, אפשר להיכנס בו." השבתי לה ומיקמתי את עצמי. "אני מסיים את זה במכה אחת". כיוונתי את הרומח עם הקצה לכיוון האיש (מרחק של בערך 40 מטר) 'מתקפת דגל מספר 2' חשבתי full charge. רקעתי עם רגל שמאל יחד עם צעד קדימה, נוצרו קירות מעוגלים שכמעט נסגרו מעלינו (כמו U). שחררתי את המתקפה, דחפתי את עצמי עם רגל ימין בכח אדיר, אבל הוא הדף את המתקפה אבל לא לגמרי, הרגשתי פגיעה. ההדף והמהירות גרמו לי להיות באויר מעליו, תפסתי שליטה ונחתתי עם הרומח תקוע ברצפה למקרה של הדף. הקירות בצדדים נשברו כלא היו. התבוננתי עליו לראות איפה פגעתי וראיתי שפגעתי בכתף יותר נכון העלמתי אותה, מה שגרם ליד שמאל שלו ליפול בקולות גועל של כמה אנשים מהלוויה. "אתה טוב משחשבתי" האיש שהכין את המלכודת אמר. "ואתה גרוע יותר" אמרתי לו בחזרה. "אני מזהה אותך מSAO, אתה חבר בPK guild היחידי פה. "נכון" הוא השיב "וכרגע הרסת לי את הרגע המושלם להחריב את cronos.". החזרתי את הרומח ושלפתי כמה סכינים. "אף אחד לא נוגע לי בגילדה" אמרתי לו "אני מניח שאתה גם הרגת את גור'ג. הייתי אומר שעשית עבודה טובה אבל אתה לא, מי שרוצה מוזמן להשתולל עליו". הלכתי חזרה לקייט תוך כדי שעברתי על פניו, אבל הוא לא עשה לי כלום. 'אני צריך לזכור לכוון יותר טוב' חשבתי בעוד אנחנו עפים משם.

למזלי הרב לא ישבתי על כיסא מפני שהכיסא שלי היה בשורה השלישית.
ראיתי כי האיש עם הכובע מחייך ''מי אתה?' שאלתי ''הסיוט הכי גדול שלך'' הוא השיב בחיוך שטני, גילגלתי עיניים ''רשעים שונים, אותן קלישאות מטומטמות''.
הוצאתי את החץ וקשת מתיק הפריטים שלי ויריתי את החץ הראשון, הוא פגע לו בול בחזה, זה היה מוזר ומחשיד הוא לא ניסה אפילו להתחמק.

הלם דה-ז'ה-וו תקף אותי כשראיתי את החץ וקשת של לואיז ובמיוחד את החיצים. "אז זו בעצם הייתה היא" אמרתי ונזכרתי בשני הדרקונים שנהרגו ע"י החצים,"או שאני סתם ממהר להאשים" חשבתי. "אח" סיננתי מתוך הכאב שהרעל גורם החיים שלי ושל כל האורחים החלו לרדת בצורה ניכרת. לפתע אוביריאון נעמד מולי ואור ירוק נוצר סביבו וסביבי. התרפאתי מהרעל והסטטוס של הרעל הוסר. "עכשיו תרפא את לונה" ציוויתי את אוביריאון והחזקתי את ידה. "ת-תודה" היא קמה ומילים הופיעו סביבה באוויר והיא מלמלה מילות קסם וריפאה את כל האורחים, היא התעלפה מכמות המאנה שבזבזה, "הא הא" אותו אדם צחק בצחוק מרושע שחץ תקוע בחזהו והוא שוכב על הקרקע בלי יד, "זה לא משנה אם תהרגו אותי!" הוא צעק בחיוך מרושע. "הם עדיין יהרגו אתכם" הוא המשיך וצחק בקול אכזרי. "ה-הם? מי זה הם" שאלתי בקול כשלפתע צבא של שדים עשויי עצמות הגיחו מאחורי הבמה והרסו אותה. אוביריאון הסתכל עליי במבט של "היית חייב לשאול?" Xd

הגענו לעץ העולמי, ונכנסנו למשימה (לא אנחנו לא מתקדמים, תצאו גם אתם כי המפה של WOW הרבה יותר אדירה). המטרה: להגיע לפורטל למעלה. שלפתי את הרומח, המרחק למעלה הוא בערך 50 מטרים. "מוכנה?" שאלתי את קייט "כן" היא ענתה. 'לבאים יהיה מזל' חשבתי 'המתקפה הזאת תחזיק עוד קצת הרבה זמן'. הפעלתי את מתקפת הדגל הראשונה שלי, שכולם בcronos הכירו. reqium of the blade. נוצרו למעלה ענני סערה כבדים והיה רעם, התחיל לרדת גשם של להבים. שלפנו את הכנפיים ואת הנשק ועפנו למעלה. בדרכנו למעלה לא בזבזנו הרבה זמן, השתמשנו בנזקים שלנו כדי להעיף את היריבים ולהרוס אותם במכה אחת אם אפשרי, לבסוף עצרו אותנ מחסום של 50 גארדיאנס. full charge- באויר. חשבתי והכיוונתי את עצמי למעלה, הרקיעה יצרה תזוזה של האויר שהיה אפשר להרגיש. השתגרתי למעלה ועברתי דרך המחסום שלהם. הגעתי לפורטל למעלה ועברנו דרכו.