Wrath Of The Gods |מקום פנוי.

[QUOTE=asuna]
*הקטע האהוב עליי*
אני טל(Asuna) מנהלת חת''מ מאשרת בזאת לFlupy לפתוח את משחק התפקידים Wrath The Gods[/QUOTE]



[CENTER][COLOR="DarkRed"][U][B][SIZE="6"]Wrath Of The Gods[/SIZE][/B][/U][/COLOR][/CENTER]

[SIZE="4"][U][B]מילות השה''מ:[/B][/U][/SIZE]
שלום, המשחק האחרון שניהלתי היה לפני כמה שנים וגם הוא לא היה מושקע במיוחד, אבל יש לי ניסיון במשחקי תפקידים ואני הולך להשתמש בו.
בניגוד להרבה שה''מים אחרים אני שם לב לדברים בשיחה. ראיתי דבר שחוזר על עצמו הרבה פעמים במשחקים אחרים. ברוב המקרים שאתה מדבר עם דמות זה לא הגיוני שאתה מציף אותה בשאלות. לפני שאתם מגיבים תחשבו רגע אם זה נשמע לכם הגיוני שאתם אומרים משהו ולפני שהוא מגיב אתם אומרים עוד משהו ואז עוד משהו. אולי אתם מצפים שאני אקטע אותכם באמצע אבל זה לא הולך ככה. אני מציע לכם לחשוב לשאול שאלה ואם יש לכם עוד שאלה תחכו קודם לתשובה של הדמות.


[SIZE="4"][COLOR="SeaGreen"][U][B]רקע:[/B][/U][/SIZE]
על פי האמונה מסביב לעולם ישנן שתיים עשרה אדמות קדושות, על כל אחת מהאדמות משגיחה רוח, בני האדם נתנו להן את התואר 'אל'.נאמר שכל אחד מהאלים מסוגל להרוס את העולם והדבר היחיד שעוצר אותם מלפעול הוא שאר האלים. בגלל הניטרליות של האלים בני האדם הצליחו להתחזק ואף העזו לפקפק בכוחם של האלים. כטבעם של בני האדם המצב הנוכחי לא הספיק והחמדנות גברה על ההיגיון, בני האדם יצאו במלחמה כנגד אחד מהאלים,האל התשיעי, ארס. במחנה האלים נוצר פיצול, כשישה אלים ניסו לשכנע את שאר האלים לסלוח ולוותר לבני האדם בעוד שאר האלים רצו להכחידם. כך החלה המלחמה הקדושה. לאחר מלחמה שנמשכה כעשור בני האדם הצליחו להתנקש בחייו של ארס. על מנת לשמור על השלום נוצר ארגון, הטריפיס.
[/COLOR]


[SIZE="4"][COLOR="Blue"][U][B]הסבר על המשחק:[/B][/U][/SIZE]
המשחק מתרחש במאה ה-22, כחמישים שנה לאחר המלחמה הקדושה. עקב המלחמה רוב הטכנולוגיה הקיימת נהרסה כך שלא כדאי לצפות למטוסים ומכוניות למרות זאת קסם קיים והוא אפילו חלק חשוב מהמשחק.
אתם משחקים נערים צעירים שמצטרפים לטריפיס ומטרתם היא להגיע לפסגת הדירוג הפנימי של הארגון. כל אחד עם הסיבות שלו.[/COLOR]



[SIZE="4"][COLOR="Red"][U][B]מושגים:[/B][/U][/SIZE]
Spirit-נשמה:
כאשר בעל חיים מת הוא הופך לנשמה זהו המצב הבסיסי ביותר ומעטים עד בכלל הנשמות שנשארות במצב זה יותר מכמה ימים ולרוב יתפוגגו.

Demon-שד:
נשמה אשר החזיקה ברגשות שלילים לפני מותה עלולה להפוך לשד, שדים בדרגה גבוהה בדרך כלל כפופים לאל מסוים.

God-אל:
הדרגה הגבוה ביותר אליה יכולה להגיע נשמה, מעטות הנשמות אשר הצליחו להגיע למעמד זה, רוב האלים יחפשו חלקת אדמה על מנת להמשיך להתקיים.

Land-אדמה:
ברחבי העולם ישנם אדמות מיוחדות אשר באופן טבעי מפיצות מאנה, לשלוט על חלקה כזאת היינה מטרתו של כל אל.

Holy Land-אדמה קדושה:
גם בין האדמות ישנם שתיים עשרה אדמות מיוחדות אשר מפיצות יותר מאנה מהאדמות הרגילות.

Mana-מאנה:
מאנה הוא כוח החיים במשחק, זהו הכוח שמפעיל דברים וזהו הכוח שנותן לכם לחיות. לכל יצור יש מאנה. אבל לאחר המוות מעטות הנשמות השומרות על היכולת לייצר מאנה באופן טבעי ולרוב יחפשו אדמה בשביל לטעון את עצמן.

TriPeace-טריפיס:
הארגון נוצר על מנת לשמור על השלום והאיזון בין האלים, הארגון גם משמש מגן על האנושות כנגד השדים החופשיים.
בארגון משתמשים בשיטת הדירוג, ככל שהמספר נמוך יותר כך המעמד גבוה יותר.
[/COLOR]


[SIZE="4"][COLOR="Navy"][U][B]שיטת הדירוג:[/B][/U][/SIZE]
בטריפיס משתמשים בשיטה מיוחדת על מנת לקבוע את שרשרת הפיקוד, שיטת הדירוג בשיטה הזאת החזק שורד.
בתור מצטרפים חדשים אתם תעברו מבחן כניסה על מנת להכניס אותכם באופן ראשוני לדירוג הסיכוי שתצליחו להיכנס למיקום של מספר שלוש ספרתי הוא קלוש למרות זאת זה אפשרי. חוץ מהמבחן הראשוני ישנם עוד שתי דרכים לעלות בדירוג:
*ביצוע משימות: כל משימה שתבצעו,תביא לכם מספר נקודות:
D-10
C-50
B-100
A-500
S-2000
למרות הניקוד הרב שמקבלים ממשימות קשות לרוב מבצעים את המשימה בקבוצה ובסוף הניקוד מתחלק.
*דו קרב: במהלך המשחק אתם תוכלו לאתגר דמויות אשר בדירוג גבוה ממכם לקרב. במקרה שתנצחו את הדמות הדירוג שלכם יתחלף.
שימו לב במקרה שתפסידו לא תוכלו לעשות דו קרב נוסף עד שלא תבצעו שלוש משימות.

אחת המטרות שלכם במשחק הוא להצליח להתברג לפסגה של הדירוג.



[/COLOR]

[B][U][SIZE="4"]כסף:
[/SIZE][/U][/B]
הכסף במשחק מתחלק לשלושה מטבעות: נחושת כסף וזהב.
לכל אחד מהמטבעות ערך שונה:
מטבע זהב(G) שווה ערך לעשרה מטבעות כסף(S).
מטבע כסף(S) שווה ערך למאה מטבעות נחושת (C).
[SIZE="5"][COLOR="red"]לא להגיב![/COLOR][/SIZE]

[SIZE="4"]
[COLOR="Purple"][U][B]דמויות:[/B][/U][/SIZE]
יתגלו בהמשך.[/COLOR]


[SIZE="5"][COLOR="Red"]לא להגיב ![/COLOR][/SIZE]

רשומים 1-4

Shikamaru
[SPOILER][QUOTE=Shikamaru;1415661][B]שם בפורום: [/B]Shikamaru.
[B]שם במשחק:[/B] ריי סילבר.
[B]מראה:[/B] נער בעל מבנה גוף רזה, גובהו ממוצע לגילו, בעל שיער חום אשר בצידו מגיע עד לעיניו אך לא עובר אותן ובצידו האחורי מגיע עד לתחילת העורף. הוא לובש חולצה לבנה ומכנס שחור ארוך, בנוסף הוא תמיד לובש ברדס חום אשר מכסה את עיניו.
[B]גיל: [/B]16
[B]רקע:[/B] נולדתי למשפחה ענייה בכפר נידח ועני, מאז שנולדתי הורי ראו שמשהו שונה בי, מאוחר יותר הם למדו להבין שאני יכול להשתמש בקסם.
הכפר בו גדלתי החליט להחרים את השימוש בקסם לאחר המלחמה נגד ארס, האל התשיעי.
מאז כל אדם שנמצא משתמש בקסם גורש מהכפר, הורי הבינו כי אסור לאף אחד לגלות על כך שאני יכול להשתמש בקסם והם חינכו אותי לעולם לא להשתמש בקסם שלי.
וכך כמו כל ילד רגיל חייתי חיים אומנם פשוטים ועניים מאוד אך זה המצב שהיה, לפחות עד שהגעתי לגיל 16. יום אחד בעודי מסתובב בכפר החלטתי לקחת קיצור דרך הביתה ועברתי דרך כמה סמטאות.
בעודי הולך, הבחנתי בבחור זר עומד מולי, הסתכלתי במהרה אחורה וראיתי שני בחורים נוספים, הייתי מוקף. "לאן אתה חושב שאתה הולך, ילד" אמר האיש שמולי בקול לעגני והחל לצחוק.
"בוא תהיה נחמד ותיתן לנו את הכסף שלך" אמר אחד האנשים האחרים.
עמדתי במקום ולא אמרתי כלום.
"טוב אם לא תביא את זה ככה, אנחנו ניקח את הכסף בכוח!" אמר הבחור שעמד מולי.
הוא שלף סכין מצידו השמאלי של החגורה שלו ורץ אלי במהירות.
לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי התקף של בהלה.
'אני לא יכול למות עכשיו', ' לא ככה!' חשבתי לעצמי בעוד שהבחור רץ לכיווני.
הוא זינק בעוד ידו המחזיקה בסכין מונפת למעלה, הוא כבר כמעט הגיע אלי.
"תתרחק!" צעקתי בחוזקה בעוד ידי מושטות קדימה.
לפתע אנרגיית אור בריכוז חזק נוצרה מתוך ידי, האנרגיה הסתדרה במהירות אדירה בצורה של כדור ונשלחה ישר לאותו הבחור. הכדור פגע בו בעודו באוויר והתפוצץ ברעש חזק והבזק אור אדיר נראה באותו הרגע. גופתו של אותו הבחור נפלה והתרסקה על הקרקע במרחק של 10 מטרים מנקודת הפגיעה.
"ק..ק.קסם!!!!" אמר אחד הגנבים האחרים בגמגום.
הוא והגנב השני החלו לצרוח ולברוח מהמקום.
הסתכלתי על הגופה של הגנב, 'א..אני לא מאמין שעשיתי את זה' חשבתי לעצמי.
'שאני אהרוג בן אדם? לא יכול להיות' המחשבה החלה לחדור למוחי.
התחלתי להתרחק מהזירה, תחילה כמה צעדים ואחר כך התחלתי לרוץ, לרוץ מהר לביתי.
קיוויתי שאף אחד לא יגלה על מה שקרה אך לצערי כן גילו , ומהר.
ועדת הכפר זימנה אותי ולאחר משפט שבו העידו שני הגנבים הם החליטו להעיף אותי מהכפר.
נפרדתי בצער רב מהוריי, לקחתי איתי ציוד מועט והחלטתי לצאת מהכפר.
בעודי מסתובב בעולם שמעתי הרבה על ארגון הטריפיס.
הארגון ריתק אותי ולאחר מחשבה רבה החלטתי שאני חייב להצטרף עליו!
רציתי להוכיח שקסם הוא לא רק לשימוש רע, הוא גם יכול לבוא לשימוש טוב, למטרות של שלום ולא מלחמה, להוכיח לאותם ראשי הכפר שהפרנואידיות שלהם כלפי קסם היא מוגזמת ולקוות שאף אחד אחר לא יצטרך בעתיד לעבור את אותה סיטואציה כואבת שאני עברתי.
וכך, התחלתי את המסע שלי להצטרף לארגון הטריפיס.
י[B]כולת: [/B]שליטה ביסוד האור. (ברמה מתחילה לגמרי)
[B]נשק: [/B] קרב מגע.
[B]חפצים:[/B] זוג כפפות מיוחדות אשר מגבירות את כוח הקסם של המשתמש.
[B]כסף:[/B] 0
[B]בקשות/פלופים/פלאפים:[/B] להירשם D:[/QUOTE][/SPOILER]

Tasha Godspell
[SPOILER][QUOTE=Tasha Godspell;1415787][B]שם בפורום:[/B] Tasha Godspell
[B]שם במשחק:[/B] מאסארו טאקאשי (Masaru Takashi)
[B]מראה:[/B] גובה 1.80 בערך, רזה וחטוב יחסית, צבע עור ממוצע, שיער קוצני באורך בינוני בצבע חום בהיר, עיניים בצבע ירוק קצת כהה, צלקות בכמה מקומות ברחבי הגוף, נוהג ללבוש בדרך כלל בגדים יותר רשמיים הכוללים חולצה מכופתרת ומכנסיים ונעליים תואמים, מדי פעם מתלבש בלבוש יותר יום-יומי הכולל חולצה קצרה וג'ינס רגיל.
[B]גיל:[/B] 18
[B]רקע:[/B] השם שלי הוא מאסארו טאקאשי, נולדתי למשפחה עשירה ומכובדת בעיר די גדולה שהיוותה עיר מסחר די מרכזית. מגיל צעיר תמיד היה לי כל מה שרציתי, וגם מה שלא רציתי, ההורים שלי היו אנשים שנראו מבחוץ רשמיים לגמרי אך כלפיי היו דורשים והציפיות היו גבוהות, ככה זה במשפחה מכובדת. ההורים שלי דאגו לחינוך, בריאות, תרבות פנאי וכל הדברים האלה, זאת אומרת שהם פינקו אותי המון ודרשו ממני המון באותו זמן. ההשכלה שלי הייתה הדבר שהם הכי רצו לטפח, זאת כדי שאוכל לרשת את העסק המשפחתי בעתיד ולהמשיך את המורשת המשפחתית שלנו, אך גם ספורט היה שם, ההורים שלי הזמינו בשבילי מורה פרטי לסייף שממנו למדתי כל מה שאני יודע היום, לא הייתי קורא לעצמי מומחה, לפחות כרגע, אבל הייתי די טוב בזה. אף פעם לא אהבתי את החיים האלה, קודם כל הציפיות הנוקשות שהייתי צריך להתמודד איתן כל פעם מחדש וגם היחס המפנק והלא באמת משפחתי שההורים שלי נתנו לי, מהר מאוד התחלתי אפילו לשנוא את החיים האלה, הרבה פעמים פשוט הייתי מסתגר לבד בחדר שלי ועושה כלום, פשוט כלום, רק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מתכוון לשתף פעולה עם הדבר הזה. עם כל זה, ההורים שלי עדיין נראו כאנשים נחמדים וחמים מבחוץ אבל לא עבר זמן רב עד שעוד צד מגעיל בהם נחשף לפניי, מסתבר שהגישה המתנשאת כלפי כל התושבים במעמד הנמוך יותר לא הסתיימה רק ב"גישה" כלפיהם, מתחת לכל העמדות הפנים אני גיליתי שחבורה של אנשים במעמד הגבוה של החברה פשוט עשו כרצונם באלה מהמעמד הנמוך, כל זה בחדרי חדרים, נשמר כסוד מוחלט מפני כולם. ההורים שלי, שמהיותם חלק מהמעמד הגבוה היו חלק מאותה חבורת אנשים, גם הם עשו את זה, זה היה מרחץ דמים פשוט, התעללויות שאי אפשר לתאר. שמבחינתם? נראו נורמליות לחלוטין. כמובן שאני מספר את כל זה בתור חוויה שחוויתי, ההורים שלי בשלב מסוים הביאו גם אותי לשם, מה שנראה כמו התעללות חסרת תועלת באנשים שהדבר היחיד שהם אשמים בו זה בהיותם חלק מהמעמד הנמוך, בסופו של דבר גם זה נהיה רק עוד דבר שגרתי בחיים שלי, ההורים שלי לקחו אותי לשם מספר פעמים בכל חודש, וכשרואים דבר כזה בתדירות כזאת סביר להניח שבסוף זה יהפוך לחלק ממך, זה מה שקרה לי, נהייתי קר רוח ואדיש לכל מה שקרה שם. החיים המשעממים שהיו לי עם ההורים שלי המשיכו כסדרם, חוץ מללכת לבית הספר לא יצאתי מהבית וגם זה היה בליווי צמוד ובבית ספר גבוה ויוקרתי שכמעט ואין בו יוצאי דופן, כולם כמו רובוטים הנשלטים על ידי ההורים העשירים והמגעילים שלהם, וכך גם אני הייתי. בסופו של דבר, שגרת החיים הזאת נמאסה עליי והחלטתי לראות את העיר במו עיניי, סגרתי את החדר במשך היום, מה שהיה דבר נורמלי בשבילי, והתגנבתי החוצה למשך כמה שעות כל פעם. בהתחלה, הסתובבתי רק בחלק של העיר אותו הכרתי, זאת אומרת, אותו החלק עם ההשגחה הצמודה של העשירים, אבל החלטתי לנסות להגיע אל החלקים המרוחקים יותר של העיר וכך עשיתי. החלק של העיר בו התגוררו האנשים מהמעמד הבינוני היה סביר, הבתים לא היו נוראיים במיוחד והיה די נקי, אבל החלק בו התגוררו בני המעמד הנמוך ביותר היה מגעיל לעומת האחרים, הכל היה מלא לכלוך, הבתים היו רעועים, והאנשים? כאילו היו מתים אבל חיים בכל זאת. המקום הזה סקרן אותי ולכן הסתובבתי שם הרבה, רוב האנשים, כמו שהזכרתי, היו חסרי חיים ולא התייחסו אליי למרות המראה השונה שלי, אך גם בתוכם היו כמה אנשים שהתפרעו ועשו נזק לאנשים ובמיוחד לאנשים כמוני, ככה נכנסתי לעולם של הלחימה ברחוב. הרבה פעמים אנשים כאלה היו מנסים לתקוף אותי, בפעמים הראשונות היה לי קשה להתמודד איתם בגלל חוסר הניסיון שלי אבל לאחר כמה תקיפות שכאלה התחלתי להתרגל לאיך שהדברים האלה קורים, וכמו כן זה גם אימן אותי, התחלתי לעסוק יותר בלחימה הזאת ולהתאמן, צברתי מיומנות בלחימת רחוב שכזאת ופיתחתי את הגוף שלי באותו הזמן כך שיעמוד בקצב שלי. בסופו של דבר קיבלתי הזמנה, אני הצטרפתי לקבוצה פרטית של אנשים שהקימו מקום בו יוכלו אנשים להלחם באותה לחימת הרחוב שהכרתי רק במבנה סגור כלשהו כאשר אנשים אחרים צפו באנשים נלחמים. הקרבות לא היו קלים אבל הצלחתי להתמודד איתם כל פעם מחדש, צברתי יותר ניסיון והרגשתי איך שאני מתחזק אחרי כל פעם שהבסתי יריב חדש, לא היה לי אכפת לגרום נזק רב לאויבים שלי ולעיתים קרובות היו עוצרים אותי כמה אנשים לפני שאני אהרוג מישהו בלי לשים לב, אותו קור הרוח שהזכרתי היה חלק מרכזי בסגנון הלחימה חסר הרחמים הזה. הימים עברו והקרבות המשיכו, החיים שלי נהיו יותר מעניינים והתחלתי לצאת יותר ויותר מן הבית ללא ידיעת ההורים שלי, אך לא בלילה, הלילה היה דבר מפחיד בחלקים האחרים של העיר ולא רציתי להסתכן, ככה חשבתי עד אותו היום שהחלטתי לצאת בכל זאת. ביום הזה מה שקרה זה בעצם, כלום, כלום לא קרה למרות שיצאתי בלילה, ולכן, בתחושת ביטחון מחודשת התחלתי לצאת גם בלילות מדי פעם, זאת הייתה טעות שגיליתי עליה רק אחר כך. באחד הלילות, לאחר הקרב שלי במבנה ההוא, בדרך חזרה הביתה, נקלעתי למצב שבו הייתי מוקף בסמטה משני הצדדים שלי על ידי חבורה של בערך 5 אנשים, שמסתבר שהפסידו כסף בגלל הניצחון שלי באותו הלילה. בגלל שהייתי מותש מהקרב יכולת הלחימה שלי הייתה ירודה, ומה עוד שהם היו חמושים בסכינים, ניסיתי ככל יכולתי למנוע מהם לפגוע בי אבל זה היה לשווא, בסוף הם חתכו אותי עם אותם הסכינים בכמה מקומות בגוף, חתכים שהשאירו לי צלקות אחר כך. באותו הזמן הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאני לא רוצה למות, לא עד שאני אממש את הפוטנציאל הזה שהיה לי בלחימה ולא בדיוק עכשיו כשהחיים שלי נעשו מהנים יותר, באותו הרגע שחשבתי את זה הרגשתי משהו עובר ביד שלי ומיד לאחר מכן יכולתי להרגיש בכף היד שלי חרב או משהו דומה, לא ידעתי מה קרה בדיוק אך ניצלתי את ההזדמנות ובשארית כוחותיי השתמשתי בחרב הזאת כדי לפצוע את האנשים. זה לא נמשך הרבה זמן ומרוב תשישות וכאב התעלפתי אך הדבר האחרון ששמעתי אותם אומרים היה בבירור "קסם". התעוררתי בבוקר ובקושי רב חזרתי לבית, כמובן שההורים שלי ראו את מה שקרה לי ומיד שלחו אותי לבית חולים, שם ביליתי כמה שבועות. המילה הזאת, "קסם", חזרה בראש שלי מאות פעמים בזמן ששהיתי בבית החולים והחלטתי לשאול על זה את אבא שלי, הדבר היחיד שהבנתי ממנו לגבי זה הוא שאני די מיוחד ושהקסם הזה הוא דבר מאוד עוצמתי שיכול להיות גם מאוד הרסני, באותו הזמן לא מאוד עניין אותי כל הקסם הזה ולכן חזרתי להתעסק בלחימה שלי. השמועות נפוצו בכל מקום לאחר מה שקרה באותו הלילה, ונהייתי אחד מנושאי הרכילויות החמים ביותר בעיר, ניצלתי את ההזדמנות וחקרתי עוד את כל עניין הקסם. זה לא היה מוצלח וכל מה ששמעתי היה דומה למה שאבי אמר, חוץ ממשהו אחד, "טריפיס", שמעתי שזה הוא ארגון שנועד לשמור על השלום בעולם וכולל בתוכו את אותם אלה שמשתמשים בקסם, אנשים כמוני. ככל שגיליתי יותר כך הקסם עניין אותי יותר ובנוסף ללחימה ניסיתי להתאמן גם בזה, אך לעומת מטרות פיזיות, השימוש בקסם היה לי קשה ולא הצלחתי להשיג הרבה באימונים שלי לבד, לכן החלטתי להצטרף לארגון טריפיס, שם הנחתי שאני אוכל להתאמן עוד ועוד ולממש את הפוטנציאל של הקסם הזה ולשפר את עצמי.
[B]יכולת:[/B] קוביות בלתי נראות (קייל סטייל)
[B]נשק:[/B] חרב
[B]חפצים:[/B] מדים של טריפיס, וצמיד זיהוי.
[B]כסף:[/B]1G.
[B]בקשות/פלופים/פלאפים:[/B] פלאפי ):[/QUOTE][/SPOILER]

מקום שמור
LordAbizi[SPOILER]
שם בפורום: LordAbizi
שם במשחק: מליפאן אביזי
מראה: גובה ממוצע, שער חום קצר ושטוח (כשבקצר יש בערך אותה מידת עמימות כמו במונח "קצר" כשהוא מתייחס לתספורת צבאית), עיניים חומות, זקן קצר. לובש סנדלים, מכנסיים אפורות עם חגורה ירוקה כהה, וחולצה עם שרוולים מאוד קצרים בצבע ירוק שהוא מעט בהיר יותר מזה של החגורה.
גיל: 20
רקע:
מליפאן אביזי, כמו כולם, שמע על הסיפורים בנוגע לאיך שהיה העולם לפני המלחמה עם האלים. היה זה עולם מופלא: ציפורי מתכת ענקיות יכלו להעביר מאות אנשים במהירות הבזק מעבר לימים, באמצעות קופסאות היה ניתן להסתכל לעבר כל מקום ברחבי התבל. מליפאן, מבלי להסס, היה בוחר בעולם הזה על פני העולם הנוכחי בכל יום ובכל שעה. אך מחשבות שכאלו לא יכולות לשנות את המציאות, המאכזבת במידת מה את מליפאן, שכל זה לא קיים עוד. מליפאן הבין שהאלים אחראיים במידה רבה לכך, והוא היה מופתע, נוכח מידת ההרס שהמלחמה יצרה, שהודאגו מכך שכמה בני אדם פקפקו בהם. עם זאת, הוא גם הבין שהחשש היה מוצדק משום שאל אחד הושמד במלחמה. לאחר הרהורים רבים בנושא, כבר לא היה בטוח במהות הטוב והרוע. לכן הוא יצא להסתובב בעולם בחיפוש אחר תשובות. במסעותיו הגיע אל מנזר, בו הנזירים מתבודדים מהחברה ועוסקים בלימוד והגות. מליפאן חבר אליהם זמן מה, ומהשהייה איתם כמה דברים התבהרו לו. כמו כן, בזמן ששהה רכש את היכולת אותה אסביר בעוד כמה שורות. הטכניקות הרלוונטיות היו כאלו שהיו בשימוש אצל הנזירים, ומליפאן למד אותן מהם. בקצרה, ניתן להגיד שמליפאן הבין שטוב ורוע הם היינו הך, ושלמעשה שום דבר לא באמת קיים. מליפאן היה מרוצה מכך לעת עתה. כשמליפאן חזר אל מקומות שבהם היו בני אדם, גילה על ארגון טריפיס. הוא הבין שמטרת הארגון היא לשמור על שלום. מליפאן ידע ששלום זה גם משהו שלא באמת קיים, ולכן זה מאוד התאים להשקפת העולם שלו לנסות לשמור עליו, ולכן הוא החליט להצטרף לשם.
יכולת:
יכולת להשתמש באנרגיה ללא אלמנט, בערך משהו שקול ל Ki Blast. מליפאן אביזי, לפני כל שימוש באנרגיה הזו, גורם לזה לאפוף את אחת הידיים שלו, ואז הוא יכול להשתמש בזה כמגבר לאגרוף שלו אם זה מטווח צמוד, או לשלוח את האנרגיה הזו בצורת כדור הלאה. מן הסתם, שימוש מוגזם ביכולת הזו "מרוקן" את המאגרים, וגורם לאי יכולת לבצע שום דבר. המאגרים מתמלאים באופן טבעי עם מנוחה. בנוסף לזה, למליפאן יש גם יכולת הגנה, שבה יש לו מלאי של נגיד 100% הגנה. כשהוא מפעיל אותו, הוא יכול לחלק אותו כרצונו בינו ובין אנשים אחרים בסביבתו (כלומר 100% לי, או 30% לי, 70% למישהו אחר, או 1% לכל אחד מבין 100 אנשים, וכיוצא בזה). ההגנה היא לא הגנה מוחלטת, אבל יכולה למזער פגיעות. ההגנה הזו מחזיקה מעמד זמן כרצוני, אך גם היא מבזבזת את אותו מאגר כח שיש לי. כשאין צורך יותר ביכולת הזו, אז מן הסתם מליפאן מכבה אותה. ההגנה מבזבזת אותה מידה של כח ללא תלות באיך שאני מחלק אותה.
נשק: מטה עץ ארוך ומחוזק מעט, כדי שיהיה קשיח ולא יישבר מיד. מליפאן בדרך כלל משתמש במטה ביד אחת, כדי שביד השנייה יוכל להשתמש באנרגיה.
חפצים: מדים של טריפיס, צמיד זיהוי ומטה עץ.
כסף: 1G
בקשות/פלופים/פלאפים:[/SPOILER]

[SIZE="5"][COLOR="Red"]לא להגיב![/COLOR][/SIZE]

[COLOR="Sienna"]
[U][B][SIZE="4"]טופס הרשמה:[/SIZE][/B][/U]
[CODE]שם בפורום:
שם במשחק:
מראה:
גיל:
רקע:
יכולת:
נשק:
בקשות/פלופים/פלאפים:[/CODE]

שם בפורום:באמת צריך להסביר ?
שם במשחק: שם+שם משפחה בבקשה לא שם ישראלי.
מראה:מילולי, אני מעדיף להימנע מתמונות גדולות... אפשר להשתמש ב [url]http://www.tektek.org/dream/[/url] .
גיל:16-20.
רקע: להשקיע. זה הרושם הראשוני שיש לי על השחקן ואם לא תשקיעו לא תתקבלו.
יכולת: יצירתיות זה שם המשחק. ככל שתהיו יותר יצירתיים אני אוהב את זה יותר ואתם רוצים שאני אוהב את היכולת שלכם. בבקשה להימנע מכוחות בסגנון של כוח על ומהירות על אתם ממש לא רוצים להיתקע על אי בודד עם ענק שיכול להשמיד עיר שלמה באפצ'י שהדבר היחיד שיש לכם זה מהירות. לא נעים.
נשק: תמציאו נשק תבחרו נשק קיים תלחמו בלי נשק תתפרעו.
בקשות/הערות/פלופים/פלאפים: כל בקשה הערה כאן.[/COLOR]

[COLOR="DimGray"][U][B][SIZE="4"]חוקים:[/SIZE][/B][/U]
*החוקים של הפורום
*אני השה''מ פה ולא אתם ככה שאם אני אומר משהו זה סופי.
*מותר לקלל כל עוד הסיטואציה מאפשרת את זה. כמובן אל תקללו אותי או שחקנים אחרים.
*בבקשה לא להשתמש ב'אם' במהלך קרבות זה הורס תקרב ואני אכשיל אותכם בכוונה.
בחוק שמעל התכוונתי לא להגיע למצב כזה:"במקרה שהוא מתחמק אעשה כך וכך ובמקרה שהוא יעשה את זה אעשה כך וכך"
אבל אין לי שום בעיה אם במקום להגיב תגובה תוקעת, אתם תניחו מראש מה יקרה ובמקרה שזה לא מה שהתכוונתי אני אתקן אותכם.

*נעדרים?תודיעו![/COLOR]

[SIZE="5"][COLOR="Blue"]אפשר להגיב![/COLOR][/SIZE]

[COLOR=Sienna][COLOR=Black]שם בפורום:roronoa zoro[/COLOR][COLOR=Black]
שם במשחק: דרייק רייל
מראה:לדרייק יש עיניים ירוקות ושיער שחור מתולתל. גובהו ממוצע לגילו והוא נוהג ללבוש חולצת טי חלקה ומכנסי טריינינג
גיל:16
רקע: דרייק נולד במערה. אימו, הדבר היחיד שהכיר ממשפחתו, הולידה אותו לבדה במערה וחייה איתו שם. דרייק אף פעם לא שאל את אימו על שאר בני משפחתו למרות שהיא כן הסבירה לו מהי משפחה. כאשר גדל מספיק אימו החלה ללמד אותו על הטבע ועל הסביבה הקרובה אילהם- מאכלים, סוגי צמחים, רעלים, ועוד. היא לימדה אותו במהירות ולא ויתרה לו כאילו חוששת שלא תספיק ללמד אותו את כל מה שהוא צריך לדעת. הנושא שהכי עיניין אותו היה חיות.כאשר אימו הבינה שהוא מתעיניין בנושא היא העמיקה את הידע שלו ובדרכים מגוונות, מתצפיות עם חתיכת זכוכית על החרק הכי קטן ועד האריה שעליו תצפתו כשהתחבאו מאחורי שיח. יום אחד כשדרייק היה בן 5 אימו יצאה מהמערה בבוקר ולא חזרה. דרייק ישב מרדת הלילה ולא היה מסוגל לעצום עין, הוא חיכה לה אבל אימו לא הגיע. לבסוף התשישות הכריעה אותו והוא נרדם. בבוקר הוא יצא לחפש אותה ובמרחק כמה קילומטרים מהמערה הוא מצא אותה, שוכבת ללא תנועה בתוך שלולית דם, דמה שלה. זו לא היתה הפעם הראשונה שחזה במוות, הוא ראה המון יצורים נהרגים וזה לא הפריע לו. אבל הוא אף פעם לא ראה בן אדם מת ולא סתם בן אדם אלא אימו עצמו ובשרו. לפתע הוא שמע קולות, כמה מטרים לפניו בין השיחים, הוא שמע בני אדם נוספים שדיברו על כך שאימו היתה מישהי חשובה שחיפשו מפני שהעליבה אל. דרייק נתקף פחד וחזר בריצה למערה ומאז הוא חיי לבדו. כשהיה בוגר מספיק, והבין מה היתה משמעות הדברים ששמע, הוא נשבע לנקום במי שהרג את אימו.
יכולת: שליטה בבעלי חיים, יכולת ריכוז גבוהה(כשהוא מתרכז- כלומר יושב בשקט החושים שלו מתחדדים והוא שומע מריח ורואה יותר טוב)
בקשות/הערות/פלופים/פלאפים: חצי מנה, עם חומוס, סלט כרוב, בצל מטוגן והרבה מאוד פלופים[/COLOR]
[/COLOR]

שם בפורום: Shikamaru.
שם במשחק: ריי סילבר.
מראה: נער בעל מבנה גוף רזה, גובהו ממוצע לגילו, בעל שיער חום אשר בצידו מגיע עד לעיניו אך לא עובר אותן ובצידו האחורי מגיע עד לתחילת העורף. הוא לובש חולצה לבנה ומכנס שחור ארוך, בנוסף הוא תמיד לובש ברדס חום אשר מכסה את עיניו.
גיל: 16
רקע: נולדתי למשפחה ענייה בכפר נידח ועני, מאז שנולדתי הורי ראו שמשהו שונה בי, מאוחר יותר הם למדו להבין שאני יכול להשתמש בקסם.
הכפר בו גדלתי החליט להחרים את השימוש בקסם לאחר המלחמה נגד ארס, האל התשיעי.
מאז כל אדם שנמצא משתמש בקסם גורש מהכפר, הורי הבינו כי אסור לאף אחד לגלות על כך שאני יכול להשתמש בקסם והם חינכו אותי לעולם לא להשתמש בקסם שלי.
וכך כמו כל ילד רגיל חייתי חיים אומנם פשוטים ועניים מאוד אך זה המצב שהיה, לפחות עד שהגעתי לגיל 16. יום אחד בעודי מסתובב בכפר החלטתי לקחת קיצור דרך הביתה ועברתי דרך כמה סמטאות.
בעודי הולך, הבחנתי בבחור זר עומד מולי, הסתכלתי במהרה אחורה וראיתי שני בחורים נוספים, הייתי מוקף. "לאן אתה חושב שאתה הולך, ילד" אמר האיש שמולי בקול לעגני והחל לצחוק.
"בוא תהיה נחמד ותיתן לנו את הכסף שלך" אמר אחד האנשים האחרים.
עמדתי במקום ולא אמרתי כלום.
"טוב אם לא תביא את זה ככה, אנחנו ניקח את הכסף בכוח!" אמר הבחור שעמד מולי.
הוא שלף סכין מצידו השמאלי של החגורה שלו ורץ אלי במהירות.
לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי התקף של בהלה.
'אני לא יכול למות עכשיו', ' לא ככה!' חשבתי לעצמי בעוד שהבחור רץ לכיווני.
הוא זינק בעוד ידו המחזיקה בסכין מונפת למעלה, הוא כבר כמעט הגיע אלי.
"תתרחק!" צעקתי בחוזקה בעוד ידי מושטות קדימה.
לפתע אנרגיית אור בריכוז חזק נוצרה מתוך ידי, האנרגיה הסתדרה במהירות אדירה בצורה של כדור ונשלחה ישר לאותו הבחור. הכדור פגע בו בעודו באוויר והתפוצץ ברעש חזק והבזק אור אדיר נראה באותו הרגע. גופתו של אותו הבחור נפלה והתרסקה על הקרקע במרחק של 10 מטרים מנקודת הפגיעה.
"ק..ק.קסם!!!!" אמר אחד הגנבים האחרים בגמגום.
הוא והגנב השני החלו לצרוח ולברוח מהמקום.
הסתכלתי על הגופה של הגנב, 'א..אני לא מאמין שעשיתי את זה' חשבתי לעצמי.
'שאני אהרוג בן אדם? לא יכול להיות' המחשבה החלה לחדור למוחי.
התחלתי להתרחק מהזירה, תחילה כמה צעדים ואחר כך התחלתי לרוץ, לרוץ מהר לביתי.
קיוויתי שאף אחד לא יגלה על מה שקרה אך לצערי כן גילו , ומהר.
ועדת הכפר זימנה אותי ולאחר משפט שבו העידו שני הגנבים הם החליטו להעיף אותי מהכפר.
נפרדתי בצער רב מהוריי, לקחתי איתי ציוד מועט והחלטתי לצאת מהכפר.
בעודי מסתובב בעולם שמעתי הרבה על ארגון הטריפיס.
הארגון ריתק אותי ולאחר מחשבה רבה החלטתי שאני חייב להצטרף עליו!
רציתי להוכיח שקסם הוא לא רק לשימוש רע, הוא גם יכול לבוא לשימוש טוב, למטרות של שלום ולא מלחמה, להוכיח לאותם ראשי הכפר שהפרנואידיות שלהם כלפי קסם היא מוגזמת ולקוות שאף אחד אחר לא יצטרך בעתיד לעבור את אותה סיטואציה כואבת שאני עברתי.
וכך, התחלתי את המסע שלי להצטרף לארגון הטריפיס.
יכולת: שליטה ביסוד האור. (ברמה מתחילה לגמרי)
נשק: זוג כפפות מיוחדות אשר מגבירות את כוח הקסם של המשתמש.
בקשות/פלופים/פלאפים: להירשם D:

[IMG]http://i0.kym-cdn.com/photos/images/original/000/154/912/berneydidnotread.gif[/IMG]

[QUOTE=Roronoa zoro;1415657][COLOR=Sienna][COLOR=Black]שם בפורום:roronoa zoro[/COLOR][COLOR=Black]
שם במשחק: דרייק רייל
מראה:לדרייק יש עיניים ירוקות ושיער שחור מתולתל. גובהו ממוצע לגילו והוא נוהג ללבוש חולצת טי חלקה ומכנסי טריינינג
גיל:16
רקע: דרייק נולד במערה. אימוף הדבר היחיד שהכיר ממשפחתו, הולידה אותו לבדה במערה וחייה איתו שם. היא גידלה אותו ולימדה אותו על הטבע ועל הסביבה הקרובה אילהם- מאכלים, סוגי צמחים, רעלים, ועוד. היא לימדה אותו במהירות ולא ויתרה לו כאילו חוששת שלא תספיק ללמד אותו את כל מה שצריך לדעת. הנושא שהכי עיניי אותו היה חיות. אימו למדה אותו על כל החיות שראו, מהחרק הכי קטן ועד האריה שראו כשהתחבאו מאחורי שיח. יום אחד כשדרייק היה בן 5 אימו יצאה מהמערה בבוקר ולא חזרה. דרייק ישב מרדת הלילה ולא היה מסוגל להרדם, הוא חיכה לה אבל היא לא הגיע. לבסוף התשישות הכריעה אותו והוא נרדם. בבוקר הוא יצא לחפש אותה ובמרחק כמה קילומטרים מהמערה הוא מצא אותה, שוכבת ללא תנועה בתוך שלולית דם, דמה שלה. זו לא היתה הפעם הראשונה שחזה במוות, הוא ראה המון יצורים נהרגים וזה לא הפריע לו. אבל הוא אף פעם לא ראה בן אדם מת ובפרט לא את אימו. לפתע הוא שמע רחש בין השיחים, הוא שמע בני אדם נוספים שדיברו על כך שאימו היתה מישהי חשובה שחיפשו מפני שהעליבה אל. דרייק נתקף פחד וחזר בריצה למערה ומאז הוא חיי לבדו. כשהיה בוגר מספיק, והבין מה היתה משמעות הדברים ששמע, הוא נשבע לנקום במי שהרג את אימו.
יכולת: שליטה בבעלי חיים, יכולת ריכוז גבוהה(כשהוא מתרכז- כלומר יושב בשקט החושים שלו מתחדדים והוא שומע מריח ורואה יותר טוב)
בקשות/הערות/פלופים/פלאפים: חצי מנה, עם חומוס, סלט כרוב, בצל מטוגן והרבה מאוד פלופים[/COLOR]
[/COLOR][/QUOTE]
מצטער הרקע לא מספיק טוב.
[QUOTE=Shikamaru;1415661]שם בפורום: Shikamaru.
שם במשחק: ריי סילבר.
מראה: נער בעל מבנה גוף רזה, גובהו ממוצע לגילו, בעל שיער חום אשר בצידו מגיע עד לעיניו אך לא עובר אותן ובצידו האחורי מגיע עד לתחילת העורף. הוא לובש חולצה לבנה ומכנס שחור ארוך, בנוסף הוא תמיד לובש ברדס חום אשר מכסה את עיניו.
גיל: 16
רקע: נולדתי למשפחה ענייה בכפר נידח ועני, מאז שנולדתי הורי ראו שמשהו שונה בי, מאוחר יותר הם למדו להבין שאני יכול להשתמש בקסם.
הכפר בו גדלתי החליט להחרים את השימוש בקסם לאחר המלחמה נגד ארס, האל התשיעי.
מאז כל אדם שנמצא משתמש בקסם גורש מהכפר, הורי הבינו כי אסור לאף אחד לגלות על כך שאני יכול להשתמש בקסם והם חינכו אותי לעולם לא להשתמש בקסם שלי.
וכך כמו כל ילד רגיל חייתי חיים אומנם פשוטים ועניים מאוד אך זה המצב שהיה, לפחות עד שהגעתי לגיל 16. יום אחד בעודי מסתובב בכפר החלטתי לקחת קיצור דרך הביתה ועברתי דרך כמה סמטאות.
בעודי הולך, הבחנתי בבחור זר עומד מולי, הסתכלתי במהרה אחורה וראיתי שני בחורים נוספים, הייתי מוקף. "לאן אתה חושב שאתה הולך, ילד" אמר האיש שמולי בקול לעגני והחל לצחוק.
"בוא תהיה נחמד ותיתן לנו את הכסף שלך" אמר אחד האנשים האחרים.
עמדתי במקום ולא אמרתי כלום.
"טוב אם לא תביא את זה ככה, אנחנו ניקח את הכסף בכוח!" אמר הבחור שעמד מולי.
הוא שלף סכין מצידו השמאלי של החגורה שלו ורץ אלי במהירות.
לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי התקף של בהלה.
'אני לא יכול למות עכשיו', ' לא ככה!' חשבתי לעצמי בעוד שהבחור רץ לכיווני.
הוא זינק בעוד ידו המחזיקה בסכין מונפת למעלה, הוא כבר כמעט הגיע אלי.
"תתרחק!" צעקתי בחוזקה בעוד ידי מושטות קדימה.
לפתע אנרגיית אור בריכוז חזק נוצרה מתוך ידי, האנרגיה הסתדרה במהירות אדירה בצורה של כדור ונשלחה ישר לאותו הבחור. הכדור פגע בו בעודו באוויר והתפוצץ ברעש חזק והבזק אור אדיר נראה באותו הרגע. גופתו של אותו הבחור נפלה והתרסקה על הקרקע במרחק של 10 מטרים מנקודת הפגיעה.
"ק..ק.קסם!!!!" אמר אחד הגנבים האחרים בגמגום.
הוא והגנב השני החלו לצרוח ולברוח מהמקום.
הסתכלתי על הגופה של הגנב, 'א..אני לא מאמין שעשיתי את זה' חשבתי לעצמי.
'שאני אהרוג בן אדם? לא יכול להיות' המחשבה החלה לחדור למוחי.
התחלתי להתרחק מהזירה, תחילה כמה צעדים ואחר כך התחלתי לרוץ, לרוץ מהר לביתי.
קיוויתי שאף אחד לא יגלה על מה שקרה אך לצערי כן גילו , ומהר.
ועדת הכפר זימנה אותי ולאחר משפט שבו העידו שני הגנבים הם החליטו להעיף אותי מהכפר.
נפרדתי בצער רב מהוריי, לקחתי איתי ציוד מועט והחלטתי לצאת מהכפר.
בעודי מסתובב בעולם שמעתי הרבה על ארגון הטריפיס.
הארגון ריתק אותי ולאחר מחשבה רבה החלטתי שאני חייב להצטרף עליו!
רציתי להוכיח שקסם הוא לא רק לשימוש רע, הוא גם יכול לבוא לשימוש טוב, למטרות של שלום ולא מלחמה, להוכיח לאותם ראשי הכפר שהפרנואידיות שלהם כלפי קסם היא מוגזמת ולקוות שאף אחד אחר לא יצטרך בעתיד לעבור את אותה סיטואציה כואבת שאני עברתי.
וכך, התחלתי את המסע שלי להצטרף לארגון הטריפיס.
יכולת: שליטה ביסוד האור. (ברמה מתחילה לגמרי)
בקשות/פלופים/פלאפים: להירשם D:[/QUOTE]
התקבלת
רק הוספתי שורה לטופס הרשמה "נשק:" תוסיף את זה ואתה רשום.


[QUOTE=Saber;1415662][IMG]http://i0.kym-cdn.com/photos/images/original/000/154/912/berneydidnotread.gif[/IMG][/QUOTE]
[IMG]http://2.bp.blogspot.com/-6O84EeuroC4/UKFg94CG10I/AAAAAAAAI28/FXUpPGTNsHU/s1600/6a00d83451c49a69e201538e1ed9d6970b-320wi.jpg[/IMG]

שם משתמש בפורם : Peri Garni
שם הדמות : רוזלינה נייט
רקע: נולדתי בעיר קטנה , מספיק גדולה כדי לא להכיר את כל שכינך אבל קטנה מידי כדי ללכת לאיבוד . נולדתי למשפחה עמידה , אבי היה סוחר שעבד עם סוחרים ואנשי עסקים לא רק בעיר שלנו אלה בכול האדמות , אמי הייתה מרפאה נחשבת שבאו אליה מכול קצוות העיר . יום אחד ישבתי בביתי ושיחקתי עם הבת של השכנים כשאמי נכנסה במהירות וסגרה בכוח ובבהלה את הדלת כששאלתי אותה מה קרה היא ענתה לי בכך שהניפה את ידה בתנועת ביטול שאמורה להיות מרגיעה אך רק הלחיצה אותי עוד יותר אבל ליפני שיכולתי לשאול אותה עוד משהו, לדרוש הסברים נוספים שמעתי פרסות סוסים נוחתות בקול על אבני הריצוף של הרחוב שלנו . עמדתי בהלם בטרקלין הבית שלנו באודי אוחזת במקל ששימש כשרביט ליפני כמה דקות ספרות במשחק האגדות שניהלתי . ליפני שיכולתי להגיב נשמעה בעיטה בדלתנו והיא הועפה מציריה לתוך החדר ופספסה את אמי בסנטימטרים ספורים בלבד, שני גברים נכנסו לתוך הבית , ונראו בשנות העשרים המאוחרות שלהם, לתוך הבית הם היו גבוהים ושרירים , נראו כאילו לא ידעו מהו מחסור באוכל .הם הסתכלו מסביב, הגבר הראשון שנראה שהוא הבוס הצביע על המשך החדרים והגבר השני מיהר לשמה. אני עמדתי נטועה במקומי לא ידעתי מה לעשות , ליפני שיכולתי להתנער מההלם שהייתי שרועה בו .הגבר הראשון תפס את אימי והרים אותה כאילו הייתה שק תפוחי אדמה שהוא קנה בשוק ,כעסתי כול כך עד שלא הבחנתי בגבר השני אשר נכנס שוב לטרקלין ולקח את בת השכנים והרים אותה על הידיים שלו בזמן שהיא מנסה לבעוט בוא בנסיון עלוב להשתחרר . אמרתי בקול שנשמע מתחתי מידי לאוזני לגבר הראשון לשחרר את אמי הוא רק צחק צחוק קצר וניסה להתקרב כדי לתפוס גם אותי אני גייסתי כוחות ונחישות שלא ידעתי שקיימים בי ובזמן שהוא התכופף כדי לאסוף אותי נעתי לקרתו ונעצתי את השרביט – מקל שלי לתוך עינו השמאלית. דם ניתז והשפריץ על חולצות ומעט על פני הוא צרח צרחה מלאת שנאה וכאב עמוק יותר ממה ששמעתי מעודי אך התעלמתי מזה הסתובבתי במהירות כדאי לראות איפה הגבר השני נמצא. ראיתי אותו עומד בפחד בפינה עם בת השכן על זרועותיו ונראה כאילו הוא אינו רוצה שום מריבה איתי . נשמעו עוד קולות של גברים ממהרים ורצים לתוך הבית שלי הייתי מבוהלת מידי כדי להתעסק עם הילדה הקטנה ראיתי את אמי מנסה לעמוד תפסתי בידה וגררתי אותה לתוך הבית לעבר היציאה האחורית שלנו . גרנו לא רחוק מהחומה ,נוכל במהירות לצאת מהיציאה האחורית ולברוח. חשבתי לעצמי אך זה היה מאוחר מידי בשביל זה קבוצת הגברים המסתוריים שבאו כבר נכנסו לתוך ביתי מהכניסה האחורית והקדמית הם הקיפו אותי ואת אמי במסדרון המפריד ביננו לבין החופש הכמעט מושג . עצמתי לשנייה את עני ניסיתי לראות את חיי חולפים לנגד עני בעודי יודעת שאני הולכת למות אך במקום זה ראיתי ניצוץ של אור מול עיני שהתעצם והתעצם עד לגודל של כדור משחק קטן. הושטתי אילו את ידי והרגשתי בכוח החיים זורם בעורקי . פקחתי במהירות את עיני וראיתי אותם מחזיקים את אמי עם סכין מוצמד לצווארה ועוד שני גברים מאחורי מתקדמים לאט לאט לעברי כמו שמתקרבים לחיה פרועה שיכולה לנשוך ולהתפרע בכול רגע . למרות הסצנה הנוראה הזאת שהתרחשה לי מול העניים לא פחדתי , הייתי רגועה ושלווה יותר משהייתי בכול ימי חיי . הרגשתי איך אני דוחפת את כדור האור במחשבותיי כך שיפגע בכול אחד ואחד מהנוכחים בחדר ויעף אותם מעבר לקירות האבן , עצמתי את עיני בשנית רק לרגע כדי להשלים בדמיוני את התהליך , הרגשתי פרץ של אנרגיה מסביבי ופקחתי את עיני במהירות וראיתי את קירות ביתי לא שלמים .האנשים שהיו נוכחים בחדר התנגשו בהם ועפו דרכם והותיר חללים בדמותם על הכירות .ראיתי בחדר הסמוך את האיש אשר החזיק באמי ועליו שרועה אמי עם גרון משוסף . רציתי להתכרבל בפינה ולבכות עד שאחדל מלהתקיים אבל כוח חזק ממני דחף אותי לצאת מהדלת האחורית ולרוץ ככול שיכולתי לעבר היציאה מהעיר . בעודי רצה ראיתי את בתי העיר בוערים גופות של אנשים שאני מכירה ולא מכירה שרועים חסרי חיים ברחובות .אנשים רצים צורחים וגברים מגודלים רודפים אחריהם . הצלחתי בנס לצאת משערי העיר בלי שיעצרו אותי בדרך וברחתי לתוך היער . שוטטתי ביער במשך שבוע .אכלתי מה שיכולתי ללקט ולצוד במו ידי והגעתי לעיר גדולה . עיר שהכילה את עירי הקטנטנה כמה וכמה פעמים .התפלתי מהעיר העצומה בגודלה ונכנסתי בשעריה שמעתי אנשים מדברים ברחובות על מה שקרה בעיר שלי , שמעתי אנשים מדברים על הארגון הטריפס ממה שהצלחתי ללקט מציטוטי לשחיות של אחרים הבנתי שאני צריכה למצוא את הארגון כדי לשרוד . וככה התחלתי בחיפושי אחר ארגון הטריפס.
מראה : גובהי מטר שבעים , אני בעלת שיער חום שטני ארוך שגולש במורד גבי בגלים .עיני עניים חומות בהירות . מבנה גופי רזה בלי הרבה שרירים .
גיל:16
יכולת : לשלוט באנרגיה גולמית שלי . לא יסודות אלה אנרגיה .
נשק : חץ וקשת , שהכנתי ביער כדי לצוד .
בקשות/פלופים/פלאפים: להירשם

שם בפורום: קבוקים
שם במשחק: רוז פברל ( rose peberel )
מראה: רוז היא נערה גבוהה בגובה 1.70, בעל שער חום שטני ארוך, בד"כ קלוע בצמה ארוכה. צבע עיניה הוא תכלת-ירוק בהיר וחודר, גזרת גופה רזה, ואיזור החזה שלה שופע. רוז בדר"כ כלל לובשת חולצות אשר חושפות במעט את חזה.
גיל: 19
רקע: רוז נולדה לאימה, אך מעולם לא ראתה את אביה. אימה של רוז, סלינה, הייתה אישה חשובה מאוד בממסד סודי (כמו סוכנות ריגול של היום, רק עם קסם במקום טכנולוגיה). אמנם בלי טכנולוגיה זה יותר קשה מהיום, אך הצליחו לקום אירגונים כאלה. בתור מרגלת היא נשבעה לשמור את בתוליה לעד ולא להתאהב בגברים, בכדי לא לחשוף מידע בטעות. אך הבטחה זו הופרה, וסלינה התאהבה בגבר, שהכניס אותה להריון, וברח מהפחד של לגדל ילד. מאז שרוז זוכרת את עצמה, היא ואימה היו בתזוזה כל הזמן. לפעמים, הם נשארו במקום מסוים, אבל לא יותר מיום. רוז לא הבינה למה אימה בורחת, ומנסה לטשטש את עקבותיה. כשרוז הייתה בת 14, אימה נרצחה, ורוז מצאה בגבה, נעוץ במרכז עמוד השדרה, חץ שראשו נוטף נוזל ירוק. היא לא ידעה מה משמעות הדבר.
רוז חייתה שנתיים לבד, מסתובבת בין כפרים. כשהיא הגיע לכפר הראשון שמצעה, היא הגיעה עם בגדים קצרים, באמצע סערת שלג. אל האיש הראשון שהיא ראתה היא פנתה ואמרה: "בבקשה, עזור לי", ואז היא התעלפה. היא פקחה את עיניה ומצאה את עצמה במיטה חמה, והאיש אמר: "ישנת למשך יומיים, והיה לך היפותרמיה. טיפלתי בזה, עכשיו את בסדר. השגתי לך גם בגדים חמים" הוא הוסיף, והושיט לה מעיל עם פרווה מבפנים ועור חום מבחוץ. היא קיבלה מכנסיים עבות וחמות, גם עם פרווה מבפנים. היא אמרה: "בבקשה, צא." האיש קם, ורוז שמה לב שבעיניו היה מבט מוזר וריק. הוא יצא מהחדר. רוז החליפה את בגדיה, ואז יצאה מהבית שבו הייתה. היא המשיכה במסעותיה. כל גבר שהיא ביקשה ממנו משהו, נעתר לבקשתה, וגם חלק מהנשים. בהתחלה, היא חשבה שפשוט התמזל מזלה והיא נחתה על אנשים נחמדים, עד שיום אחד, בעודה משוטטת ביער אחרי שנתיים של שיטוטים באיזורים שונים, התגלתה מולה נערה עם בגדים שחורים, שהסתכלה על רוז, כיוונה עליה כפפה, ואז רוז התעלפה. כשהיא כמה היא מצאה את עצמה במין חדר קטן, יושבת על מיטה, אך הפעם מיטה קרה ונוקשה. האישה שעילפה אותה אמרה בקול די נוקשה: "אמא שלך נרצחה כי היא גילתה מידע סודי. רצחנו גם את הגבר. זה אמנם לא אשמתה, אך לא נרשה שזה ייקרה שוב. ואת" היא הוסיפה בקול די מצווה "מצטרפת לסוכנות שלנו. את תקבלי כפפה מיוחדת" היא נתנה לה את הכפפות. בזמן שרוז שמה את הכפפות האישה אמרה: "יש לך כח מיווחד, משיכה. את מושכת גברים, וגם נשים שמתעניינות באהבה." רוז הבינה מה קרה בשנתיים שהיא הסתובבה. רוז לא רצתה להיות בסוכנות, אז כשהובילו אותה החוצה כל גבר שהיא ראתה היא לחשה לו: "תעזור לי להרוג את כל מי שאתה יכול חוץ ממני ומגברים אחרים שמנסים לרצוח, ואז תתאבד" וככה התחילה אנדרלמוסיה שלמה, שבה רוז ברחה, וגילתה שאחד הגברים שהיא "שכנעה" הוא ראש האירגון. הוא הפעיל את מערכת הגז, וככה כולם מתו בארגון. רוז נשבעה לנקום בגברים, ששבגללם אימה האהובה מתה.
יכולת: משיכה. רוז גורמת לגברים להתאהב בה, ולעשות כל מה שהיא רוצה. זה יכול לפעול גם על נשים, אך רק על כאלה שמתעניינות בלמצוא אהבה.
נשק: כפפות עור שמגיעות עד קצת לפני המפרק האמצעי באצבעות,אשר מובנות על גבן מערכות מתכת קטנות שיורות מחטי קרב דקות עם רעל. הכפפות מופעלות כשאר רוז מושכת את הזרת שלה קדימה ואז מקפלת אותה, מה שיורה ארבעה מחטי קרב מכל יד, מחת אחת מכל איזור מעל האצבעות.
בקשות/פלופים/פלאפים: נראה משחק מגניב, מקווה להירשם. האלים זה האלים היווניים נכון? ואת הרקע ואת הטופס הרשמה כתבתי בגוף שלישי, את ההודעות אני כותב בגוף ראשון. אם זה לא האלים היווניים אז תגיד לי ואני אערוך.

[B]שם בפורום:[/B] Tasha Godspell
[B]שם במשחק:[/B] מאסארו טאקאשי (Masaru Takashi)
[B]מראה:[/B] גובה 1.80 בערך, רזה וחטוב יחסית, צבע עור ממוצע, שיער קוצני באורך בינוני בצבע חום בהיר, עיניים בצבע ירוק קצת כהה, צלקות בכמה מקומות ברחבי הגוף, נוהג ללבוש בדרך כלל בגדים יותר רשמיים הכוללים חולצה מכופתרת ומכנסיים ונעליים תואמים, מדי פעם מתלבש בלבוש יותר יום-יומי הכולל חולצה קצרה וג'ינס רגיל.
[B]גיל:[/B] 18
[B]רקע:[/B] השם שלי הוא מאסארו טאקאשי, נולדתי למשפחה עשירה ומכובדת בעיר די גדולה שהיוותה עיר מסחר די מרכזית. מגיל צעיר תמיד היה לי כל מה שרציתי, וגם מה שלא רציתי, ההורים שלי היו אנשים שנראו מבחוץ רשמיים לגמרי אך כלפיי היו דורשים והציפיות היו גבוהות, ככה זה במשפחה מכובדת. ההורים שלי דאגו לחינוך, בריאות, תרבות פנאי וכל הדברים האלה, זאת אומרת שהם פינקו אותי המון ודרשו ממני המון באותו זמן. ההשכלה שלי הייתה הדבר שהם הכי רצו לטפח, זאת כדי שאוכל לרשת את העסק המשפחתי בעתיד ולהמשיך את המורשת המשפחתית שלנו, אך גם ספורט היה שם, ההורים שלי הזמינו בשבילי מורה פרטי לסייף שממנו למדתי כל מה שאני יודע היום, לא הייתי קורא לעצמי מומחה, לפחות כרגע, אבל הייתי די טוב בזה. אף פעם לא אהבתי את החיים האלה, קודם כל הציפיות הנוקשות שהייתי צריך להתמודד איתן כל פעם מחדש וגם היחס המפנק והלא באמת משפחתי שההורים שלי נתנו לי, מהר מאוד התחלתי אפילו לשנוא את החיים האלה, הרבה פעמים פשוט הייתי מסתגר לבד בחדר שלי ועושה כלום, פשוט כלום, רק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מתכוון לשתף פעולה עם הדבר הזה. עם כל זה, ההורים שלי עדיין נראו כאנשים נחמדים וחמים מבחוץ אבל לא עבר זמן רב עד שעוד צד מגעיל בהם נחשף לפניי, מסתבר שהגישה המתנשאת כלפי כל התושבים במעמד הנמוך יותר לא הסתיימה רק ב"גישה" כלפיהם, מתחת לכל העמדות הפנים אני גיליתי שחבורה של אנשים במעמד הגבוה של החברה פשוט עשו כרצונם באלה מהמעמד הנמוך, כל זה בחדרי חדרים, נשמר כסוד מוחלט מפני כולם. ההורים שלי, שמהיותם חלק מהמעמד הגבוה היו חלק מאותה חבורת אנשים, גם הם עשו את זה, זה היה מרחץ דמים פשוט, התעללויות שאי אפשר לתאר. שמבחינתם? נראו נורמליות לחלוטין. כמובן שאני מספר את כל זה בתור חוויה שחוויתי, ההורים שלי בשלב מסוים הביאו גם אותי לשם, מה שנראה כמו התעללות חסרת תועלת באנשים שהדבר היחיד שהם אשמים בו זה בהיותם חלק מהמעמד הנמוך, בסופו של דבר גם זה נהיה רק עוד דבר שגרתי בחיים שלי, ההורים שלי לקחו אותי לשם מספר פעמים בכל חודש, וכשרואים דבר כזה בתדירות כזאת סביר להניח שבסוף זה יהפוך לחלק ממך, זה מה שקרה לי, נהייתי קר רוח ואדיש לכל מה שקרה שם. החיים המשעממים שהיו לי עם ההורים שלי המשיכו כסדרם, חוץ מללכת לבית הספר לא יצאתי מהבית וגם זה היה בליווי צמוד ובבית ספר גבוה ויוקרתי שכמעט ואין בו יוצאי דופן, כולם כמו רובוטים הנשלטים על ידי ההורים העשירים והמגעילים שלהם, וכך גם אני הייתי. בסופו של דבר, שגרת החיים הזאת נמאסה עליי והחלטתי לראות את העיר במו עיניי, סגרתי את החדר במשך היום, מה שהיה דבר נורמלי בשבילי, והתגנבתי החוצה למשך כמה שעות כל פעם. בהתחלה, הסתובבתי רק בחלק של העיר אותו הכרתי, זאת אומרת, אותו החלק עם ההשגחה הצמודה של העשירים, אבל החלטתי לנסות להגיע אל החלקים המרוחקים יותר של העיר וכך עשיתי. החלק של העיר בו התגוררו האנשים מהמעמד הבינוני היה סביר, הבתים לא היו נוראיים במיוחד והיה די נקי, אבל החלק בו התגוררו בני המעמד הנמוך ביותר היה מגעיל לעומת האחרים, הכל היה מלא לכלוך, הבתים היו רעועים, והאנשים? כאילו היו מתים אבל חיים בכל זאת. המקום הזה סקרן אותי ולכן הסתובבתי שם הרבה, רוב האנשים, כמו שהזכרתי, היו חסרי חיים ולא התייחסו אליי למרות המראה השונה שלי, אך גם בתוכם היו כמה אנשים שהתפרעו ועשו נזק לאנשים ובמיוחד לאנשים כמוני, ככה נכנסתי לעולם של הלחימה ברחוב. הרבה פעמים אנשים כאלה היו מנסים לתקוף אותי, בפעמים הראשונות היה לי קשה להתמודד איתם בגלל חוסר הניסיון שלי אבל לאחר כמה תקיפות שכאלה התחלתי להתרגל לאיך שהדברים האלה קורים, וכמו כן זה גם אימן אותי, התחלתי לעסוק יותר בלחימה הזאת ולהתאמן, צברתי מיומנות בלחימת רחוב שכזאת ופיתחתי את הגוף שלי באותו הזמן כך שיעמוד בקצב שלי. בסופו של דבר קיבלתי הזמנה, אני הצטרפתי לקבוצה פרטית של אנשים שהקימו מקום בו יוכלו אנשים להלחם באותה לחימת הרחוב שהכרתי רק במבנה סגור כלשהו כאשר אנשים אחרים צפו באנשים נלחמים. הקרבות לא היו קלים אבל הצלחתי להתמודד איתם כל פעם מחדש, צברתי יותר ניסיון והרגשתי איך שאני מתחזק אחרי כל פעם שהבסתי יריב חדש, לא היה לי אכפת לגרום נזק רב לאויבים שלי ולעיתים קרובות היו עוצרים אותי כמה אנשים לפני שאני אהרוג מישהו בלי לשים לב, אותו קור הרוח שהזכרתי היה חלק מרכזי בסגנון הלחימה חסר הרחמים הזה. הימים עברו והקרבות המשיכו, החיים שלי נהיו יותר מעניינים והתחלתי לצאת יותר ויותר מן הבית ללא ידיעת ההורים שלי, אך לא בלילה, הלילה היה דבר מפחיד בחלקים האחרים של העיר ולא רציתי להסתכן, ככה חשבתי עד אותו היום שהחלטתי לצאת בכל זאת. ביום הזה מה שקרה זה בעצם, כלום, כלום לא קרה למרות שיצאתי בלילה, ולכן, בתחושת ביטחון מחודשת התחלתי לצאת גם בלילות מדי פעם, זאת הייתה טעות שגיליתי עליה רק אחר כך. באחד הלילות, לאחר הקרב שלי במבנה ההוא, בדרך חזרה הביתה, נקלעתי למצב שבו הייתי מוקף בסמטה משני הצדדים שלי על ידי חבורה של בערך 5 אנשים, שמסתבר שהפסידו כסף בגלל הניצחון שלי באותו הלילה. בגלל שהייתי מותש מהקרב יכולת הלחימה שלי הייתה ירודה, ומה עוד שהם היו חמושים בסכינים, ניסיתי ככל יכולתי למנוע מהם לפגוע בי אבל זה היה לשווא, בסוף הם חתכו אותי עם אותם הסכינים בכמה מקומות בגוף, חתכים שהשאירו לי צלקות אחר כך. באותו הזמן הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאני לא רוצה למות, לא עד שאני אממש את הפוטנציאל הזה שהיה לי בלחימה ולא בדיוק עכשיו כשהחיים שלי נעשו מהנים יותר, באותו הרגע שחשבתי את זה הרגשתי משהו עובר ביד שלי ומיד לאחר מכן יכולתי להרגיש בכף היד שלי חרב או משהו דומה, לא ידעתי מה קרה בדיוק אך ניצלתי את ההזדמנות ובשארית כוחותיי השתמשתי בחרב הזאת כדי לפצוע את האנשים. זה לא נמשך הרבה זמן ומרוב תשישות וכאב התעלפתי אך הדבר האחרון ששמעתי אותם אומרים היה בבירור "קסם". התעוררתי בבוקר ובקושי רב חזרתי לבית, כמובן שההורים שלי ראו את מה שקרה לי ומיד שלחו אותי לבית חולים, שם ביליתי כמה שבועות. המילה הזאת, "קסם", חזרה בראש שלי מאות פעמים בזמן ששהיתי בבית החולים והחלטתי לשאול על זה את אבא שלי, הדבר היחיד שהבנתי ממנו לגבי זה הוא שאני די מיוחד ושהקסם הזה הוא דבר מאוד עוצמתי שיכול להיות גם מאוד הרסני, באותו הזמן לא מאוד עניין אותי כל הקסם הזה ולכן חזרתי להתעסק בלחימה שלי. השמועות נפוצו בכל מקום לאחר מה שקרה באותו הלילה, ונהייתי אחד מנושאי הרכילויות החמים ביותר בעיר, ניצלתי את ההזדמנות וחקרתי עוד את כל עניין הקסם. זה לא היה מוצלח וכל מה ששמעתי היה דומה למה שאבי אמר, חוץ ממשהו אחד, "טריפיס", שמעתי שזה הוא ארגון שנועד לשמור על השלום בעולם וכולל בתוכו את אותם אלה שמשתמשים בקסם, אנשים כמוני. ככל שגיליתי יותר כך הקסם עניין אותי יותר ובנוסף ללחימה ניסיתי להתאמן גם בזה, אך לעומת מטרות פיזיות, השימוש בקסם היה לי קשה ולא הצלחתי להשיג הרבה באימונים שלי לבד, לכן החלטתי להצטרף לארגון טריפיס, שם הנחתי שאני אוכל להתאמן עוד ועוד ולממש את הפוטנציאל של הקסם הזה ולשפר את עצמי.
[B]יכולת:[/B] קוביות בלתי נראות (קייל סטייל)
[B]נשק:[/B] חרב
[B]בקשות/פלופים/פלאפים:[/B] פלאפי ):

[SPOILER][QUOTE=Tasha Godspell;1415787][B]שם בפורום:[/B] Tasha Godspell
[B]שם במשחק:[/B] מאסארו טאקאשי (Masaru Takashi)
[B]מראה:[/B] גובה 1.80 בערך, רזה וחטוב יחסית, צבע עור ממוצע, שיער קוצני באורך בינוני בצבע חום בהיר, עיניים בצבע ירוק קצת כהה, צלקות בכמה מקומות ברחבי הגוף, נוהג ללבוש בדרך כלל בגדים יותר רשמיים הכוללים חולצה מכופתרת ומכנסיים ונעליים תואמים, מדי פעם מתלבש בלבוש יותר יום-יומי הכולל חולצה קצרה וג'ינס רגיל.
[B]גיל:[/B] 18
[B]רקע:[/B] השם שלי הוא מאסארו טאקאשי, נולדתי למשפחה עשירה ומכובדת בעיר די גדולה שהיוותה עיר מסחר די מרכזית. מגיל צעיר תמיד היה לי כל מה שרציתי, וגם מה שלא רציתי, ההורים שלי היו אנשים שנראו מבחוץ רשמיים לגמרי אך כלפיי היו דורשים והציפיות היו גבוהות, ככה זה במשפחה מכובדת. ההורים שלי דאגו לחינוך, בריאות, תרבות פנאי וכל הדברים האלה, זאת אומרת שהם פינקו אותי המון ודרשו ממני המון באותו זמן. ההשכלה שלי הייתה הדבר שהם הכי רצו לטפח, זאת כדי שאוכל לרשת את העסק המשפחתי בעתיד ולהמשיך את המורשת המשפחתית שלנו, אך גם ספורט היה שם, ההורים שלי הזמינו בשבילי מורה פרטי לסייף שממנו למדתי כל מה שאני יודע היום, לא הייתי קורא לעצמי מומחה, לפחות כרגע, אבל הייתי די טוב בזה. אף פעם לא אהבתי את החיים האלה, קודם כל הציפיות הנוקשות שהייתי צריך להתמודד איתן כל פעם מחדש וגם היחס המפנק והלא באמת משפחתי שההורים שלי נתנו לי, מהר מאוד התחלתי אפילו לשנוא את החיים האלה, הרבה פעמים פשוט הייתי מסתגר לבד בחדר שלי ועושה כלום, פשוט כלום, רק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מתכוון לשתף פעולה עם הדבר הזה. עם כל זה, ההורים שלי עדיין נראו כאנשים נחמדים וחמים מבחוץ אבל לא עבר זמן רב עד שעוד צד מגעיל בהם נחשף לפניי, מסתבר שהגישה המתנשאת כלפי כל התושבים במעמד הנמוך יותר לא הסתיימה רק ב"גישה" כלפיהם, מתחת לכל העמדות הפנים אני גיליתי שחבורה של אנשים במעמד הגבוה של החברה פשוט עשו כרצונם באלה מהמעמד הנמוך, כל זה בחדרי חדרים, נשמר כסוד מוחלט מפני כולם. ההורים שלי, שמהיותם חלק מהמעמד הגבוה היו חלק מאותה חבורת אנשים, גם הם עשו את זה, זה היה מרחץ דמים פשוט, התעללויות שאי אפשר לתאר. שמבחינתם? נראו נורמליות לחלוטין. כמובן שאני מספר את כל זה בתור חוויה שחוויתי, ההורים שלי בשלב מסוים הביאו גם אותי לשם, מה שנראה כמו התעללות חסרת תועלת באנשים שהדבר היחיד שהם אשמים בו זה בהיותם חלק מהמעמד הנמוך, בסופו של דבר גם זה נהיה רק עוד דבר שגרתי בחיים שלי, ההורים שלי לקחו אותי לשם מספר פעמים בכל חודש, וכשרואים דבר כזה בתדירות כזאת סביר להניח שבסוף זה יהפוך לחלק ממך, זה מה שקרה לי, נהייתי קר רוח ואדיש לכל מה שקרה שם. החיים המשעממים שהיו לי עם ההורים שלי המשיכו כסדרם, חוץ מללכת לבית הספר לא יצאתי מהבית וגם זה היה בליווי צמוד ובבית ספר גבוה ויוקרתי שכמעט ואין בו יוצאי דופן, כולם כמו רובוטים הנשלטים על ידי ההורים העשירים והמגעילים שלהם, וכך גם אני הייתי. בסופו של דבר, שגרת החיים הזאת נמאסה עליי והחלטתי לראות את העיר במו עיניי, סגרתי את החדר במשך היום, מה שהיה דבר נורמלי בשבילי, והתגנבתי החוצה למשך כמה שעות כל פעם. בהתחלה, הסתובבתי רק בחלק של העיר אותו הכרתי, זאת אומרת, אותו החלק עם ההשגחה הצמודה של העשירים, אבל החלטתי לנסות להגיע אל החלקים המרוחקים יותר של העיר וכך עשיתי. החלק של העיר בו התגוררו האנשים מהמעמד הבינוני היה סביר, הבתים לא היו נוראיים במיוחד והיה די נקי, אבל החלק בו התגוררו בני המעמד הנמוך ביותר היה מגעיל לעומת האחרים, הכל היה מלא לכלוך, הבתים היו רעועים, והאנשים? כאילו היו מתים אבל חיים בכל זאת. המקום הזה סקרן אותי ולכן הסתובבתי שם הרבה, רוב האנשים, כמו שהזכרתי, היו חסרי חיים ולא התייחסו אליי למרות המראה השונה שלי, אך גם בתוכם היו כמה אנשים שהתפרעו ועשו נזק לאנשים ובמיוחד לאנשים כמוני, ככה נכנסתי לעולם של הלחימה ברחוב. הרבה פעמים אנשים כאלה היו מנסים לתקוף אותי, בפעמים הראשונות היה לי קשה להתמודד איתם בגלל חוסר הניסיון שלי אבל לאחר כמה תקיפות שכאלה התחלתי להתרגל לאיך שהדברים האלה קורים, וכמו כן זה גם אימן אותי, התחלתי לעסוק יותר בלחימה הזאת ולהתאמן, צברתי מיומנות בלחימת רחוב שכזאת ופיתחתי את הגוף שלי באותו הזמן כך שיעמוד בקצב שלי. בסופו של דבר קיבלתי הזמנה, אני הצטרפתי לקבוצה פרטית של אנשים שהקימו מקום בו יוכלו אנשים להלחם באותה לחימת הרחוב שהכרתי רק במבנה סגור כלשהו כאשר אנשים אחרים צפו באנשים נלחמים. הקרבות לא היו קלים אבל הצלחתי להתמודד איתם כל פעם מחדש, צברתי יותר ניסיון והרגשתי איך שאני מתחזק אחרי כל פעם שהבסתי יריב חדש, לא היה לי אכפת לגרום נזק רב לאויבים שלי ולעיתים קרובות היו עוצרים אותי כמה אנשים לפני שאני אהרוג מישהו בלי לשים לב, אותו קור הרוח שהזכרתי היה חלק מרכזי בסגנון הלחימה חסר הרחמים הזה. הימים עברו והקרבות המשיכו, החיים שלי נהיו יותר מעניינים והתחלתי לצאת יותר ויותר מן הבית ללא ידיעת ההורים שלי, אך לא בלילה, הלילה היה דבר מפחיד בחלקים האחרים של העיר ולא רציתי להסתכן, ככה חשבתי עד אותו היום שהחלטתי לצאת בכל זאת. ביום הזה מה שקרה זה בעצם, כלום, כלום לא קרה למרות שיצאתי בלילה, ולכן, בתחושת ביטחון מחודשת התחלתי לצאת גם בלילות מדי פעם, זאת הייתה טעות שגיליתי עליה רק אחר כך. באחד הלילות, לאחר הקרב שלי במבנה ההוא, בדרך חזרה הביתה, נקלעתי למצב שבו הייתי מוקף בסמטה משני הצדדים שלי על ידי חבורה של בערך 5 אנשים, שמסתבר שהפסידו כסף בגלל הניצחון שלי באותו הלילה. בגלל שהייתי מותש מהקרב יכולת הלחימה שלי הייתה ירודה, ומה עוד שהם היו חמושים בסכינים, ניסיתי ככל יכולתי למנוע מהם לפגוע בי אבל זה היה לשווא, בסוף הם חתכו אותי עם אותם הסכינים בכמה מקומות בגוף, חתכים שהשאירו לי צלקות אחר כך. באותו הזמן הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאני לא רוצה למות, לא עד שאני אממש את הפוטנציאל הזה שהיה לי בלחימה ולא בדיוק עכשיו כשהחיים שלי נעשו מהנים יותר, באותו הרגע שחשבתי את זה הרגשתי משהו עובר ביד שלי ומיד לאחר מכן יכולתי להרגיש בכף היד שלי חרב או משהו דומה, לא ידעתי מה קרה בדיוק אך ניצלתי את ההזדמנות ובשארית כוחותיי השתמשתי בחרב הזאת כדי לפצוע את האנשים. זה לא נמשך הרבה זמן ומרוב תשישות וכאב התעלפתי אך הדבר האחרון ששמעתי אותם אומרים היה בבירור "קסם". התעוררתי בבוקר ובקושי רב חזרתי לבית, כמובן שההורים שלי ראו את מה שקרה לי ומיד שלחו אותי לבית חולים, שם ביליתי כמה שבועות. המילה הזאת, "קסם", חזרה בראש שלי מאות פעמים בזמן ששהיתי בבית החולים והחלטתי לשאול על זה את אבא שלי, הדבר היחיד שהבנתי ממנו לגבי זה הוא שאני די מיוחד ושהקסם הזה הוא דבר מאוד עוצמתי שיכול להיות גם מאוד הרסני, באותו הזמן לא מאוד עניין אותי כל הקסם הזה ולכן חזרתי להתעסק בלחימה שלי. השמועות נפוצו בכל מקום לאחר מה שקרה באותו הלילה, ונהייתי אחד מנושאי הרכילויות החמים ביותר בעיר, ניצלתי את ההזדמנות וחקרתי עוד את כל עניין הקסם. זה לא היה מוצלח וכל מה ששמעתי היה דומה למה שאבי אמר, חוץ ממשהו אחד, "טריפיס", שמעתי שזה הוא ארגון שנועד לשמור על השלום בעולם וכולל בתוכו את אותם אלה שמשתמשים בקסם, אנשים כמוני. ככל שגיליתי יותר כך הקסם עניין אותי יותר ובנוסף ללחימה ניסיתי להתאמן גם בזה, אך לעומת מטרות פיזיות, השימוש בקסם היה לי קשה ולא הצלחתי להשיג הרבה באימונים שלי לבד, לכן החלטתי להצטרף לארגון טריפיס, שם הנחתי שאני אוכל להתאמן עוד ועוד ולממש את הפוטנציאל של הקסם הזה ולשפר את עצמי.
[B]יכולת:[/B] קוביות בלתי נראות (קייל סטייל)
[B]נשק:[/B] חרב
[B]בקשות/פלופים/פלאפים:[/B] פלאפי ):[/QUOTE]
רשום


השניים האחרים לא רשומים
פסיקים שגיאות כתיב וכדומה.[/SPOILER]


התחלה לרשומים


[QUOTE]"התחילו!" צעק השופט. לפני שהבנת מה קרה מצאת את עצמך מביט לתקרה אשר הייתה רחוקה מתמיד, איבדת את ההכרה. לפני שעה קלה עמדת בתור ארוך ומייגע בדרך להגיש את טופס ההרשמה שעבדת עליו כל הלילה על מנת להתקבל לארגון. מילותיו של בעל המלון הנחמד ששכנת בו הדהדו בראשך: "אתה בחור צעיר עדיף שלא תצטרף אליהם, זה מסוכן". סוף סוף הגיע תורך לגשת לקבלה, מולך עמדה אישה בלונדינית, לקח לך כמה שניות להבין שמה שעומד מולך זאת הולוגרמה. "בבקשה תעבור לחדר ההמתנה" אמרה המזכירה בקול עדין והצביעה לעבר דלת שנמצאת מימינה. "היי, אתה! התייצב בזירה מספר חמש, עקוב אחריי" אמר אדם נמוך קומה עם משקפיים עגולות וחליפה שחורה אשר הצביע עליך, הסתובב והחל ללכת. מלחץ דרכת על עצמך ומעדת, שמעת צחקוק מסביב וקול שאמר: "עוד נכשל". אחרי הליכה קצרה מצאת את עצמך עומד לפני דלת גדולה שעליה רשומה בענק הספרה חמש. בפנים חיכה לך אדם, הוא לא היה נראה גדול או חזק במיוחד אך מצד שני לא יכולת לראות את פניו בגלל מסכת הארנב אשר כיסתה את פניו והמעיל הלבן הארוך אשר היה ידוע בתור הסמל של הארגון. "החוקים הם כאלה, המטרה שלך היא לפגוע פעם אחת בבוחן, יש לך חמש דקות להצליח." אמר האדם הנמוך אשר שימש כשופט. "קום!" אמר הבוחן והעיר אותך מחלומך.[/QUOTE]

[QUOTE=Flupy;1415798][SPOILER]
רשום


השניים האחרים לא רשומים
פסיקים שגיאות כתיב וכדומה.[/SPOILER]


התחלה לרשומים

[QUOTE]"התחילו!" צעק השופט. לפני שהבנת מה קרה מצאת את עצמך מביט לתקרה אשר הייתה רחוקה מתמיד, איבדת את ההכרה. לפני שעה קלה עמדת בתור ארוך ומייגע בדרך להגיש את טופס ההרשמה שעבדת עליו כל הלילה על מנת להתקבל לארגון. מילותיו של בעל המלון הנחמד ששכנת בו הדהדו בראשך: "אתה בחור צעיר עדיף שלא תצטרף אליהם, זה מסוכן". סוף סוף הגיע תורך לגשת לקבלה, מולך עמדה אישה בלונדינית, לקח לך כמה שניות להבין שמה שעומד מולך זאת הולוגרמה. "בבקשה תעבור לחדר ההמתנה" אמרה המזכירה בקול עדין והצביעה לעבר דלת שנמצאת מימינה. "היי, אתה! התייצב בזירה מספר חמש, עקוב אחריי" אמר אדם נמוך קומה עם משקפיים עגולות וחליפה שחורה אשר הצביע עליך, הסתובב והחל ללכת. מלחץ דרכת על עצמך ומעדת, שמעת צחקוק מסביב וקול שאמר: "עוד נכשל". אחרי הליכה קצרה מצאת את עצמך עומד לפני דלת גדולה שעליה רשומה בענק הספרה חמש. בפנים חיכה לך אדם, הוא לא היה נראה גדול או חזק במיוחד אך מצד שני לא יכולת לראות את פניו בגלל מסכת הארנב אשר כיסתה את פניו והמעיל הלבן הארוך אשר היה ידוע בתור הסמל של הארגון. "החוקים הם כאלה, המטרה שלך היא לפגוע פעם אחת בבוחן, יש לך חמש דקות להצליח." אמר האדם הנמוך אשר שימש כשופט. "קום!" אמר הבוחן והעיר אותך מחלומך.[/QUOTE][/QUOTE]

'פאק, הייתי מחוסר הכרה כנראה, זה בזבז לי זמן יקר' אני חושב בעוד אני קם מהרצפה במהירות.
'אני צריך לפגוע בו פעם אחת כדי לעבור, על פי המראה הסקסי שלו אני יכול להבין שהקסם שלי לא יעזור פה, אז כל שנותר הוא להסתמך על היכולות הפיזיות שלי' אני עומד וחושב, מסתכל ובוחן את הבוחן שמולי במשך כמה שניות.
אני אוסף את עצמי בידיים ומחליט לתקוף אותו ישירות במחשבה שזה הסיכוי היחיד שלי, אני משתדל להתקרב אליו כמה שיותר מהר ולתקוף בשימוש באגרופים.

מאסארו טאקאשי :
אתה שקר לא יכול להיות יפני מטר 80 ):
---------------------------
אתה עוצר במקום לכמה רגעים על מנת לפתח אסטרטגיה כנגד האדם המסוקס שעומד מולך."מינוס חמש נקודות" אמר הבוחן."הרעיון היה נכון,אבל אתה עדיין לא מכיר את היריב" הוא אומר בזמן שהוא מתחיל לקפץ במקום,"בזמן שאתה עומד במקום, הוא יכול להכין קסם חזק " בשנייה שהבוחן אמר 'חזק' הרגשת שמשהו רע הולך לקרות, צדקת, הבוחן קפץ לעברך עם הברך קדימה, מוכן להכות את פניך.

[QUOTE=Flupy;1415803]מאסארו טאקאשי :
אתה שקר לא יכול להיות יפני מטר 80 ):
---------------------------
אתה עוצר במקום לכמה רגעים על מנת לפתח אסטרטגיה כנגד האדם המסוקס שעומד מולך."מינוס חמש נקודות" אמר הבוחן."הרעיון היה נכון,אבל אתה עדיין לא מכיר את היריב" הוא אומר בזמן שהוא מתחיל לקפץ במקום,"בזמן שאתה עומד במקום, הוא יכול להכין קסם חזק " בשנייה שהבוחן אמר 'חזק' הרגשת שמשהו רע הולך לקרות, צדקת, הבוחן קפץ לעברך עם הברך קדימה, מוכן להכות את פניך.[/QUOTE]

אז איך זה שבקורוקו יש אחד בגובה 2 מטר, סתום ת'פה ):
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
'שיט, הוא מהיר!' אני חושב ומיד קופץ הצידה.
'אין זמן להתעסק באסטרטגיות יותר מדי' אני חושב ונעמד כרגיל שוב.
'עכשיו כשאני יודע שהוא מסוגל לקפוץ ככה..' אני חושב ומנסה לתקוף (כמו שכתבתי בתגובה הקודמת), מנסה לשים לב אם הוא באמת קופץ.

שקד:
אתה משווה את עצמך לקורוקו ): ?
-------------
ברגע האחרון אתה מצליח לקפוץ מדרכו של הבוחן וישר יוצא לעברו עם סדרת אגרופים. באלגנטיות של ארנב צבאי הבוחן מתחמק מכל אגרוף בשימוש מינימלי של תנועה. "יש לך קסם? תשתמש בו".
"שתי דקות !"צעק השופט.

[QUOTE=Flupy;1415798]
[QUOTE]"התחילו!" צעק השופט. לפני שהבנת מה קרה מצאת את עצמך מביט לתקרה אשר הייתה רחוקה מתמיד, איבדת את ההכרה. לפני שעה קלה עמדת בתור ארוך ומייגע בדרך להגיש את טופס ההרשמה שעבדת עליו כל הלילה על מנת להתקבל לארגון. מילותיו של בעל המלון הנחמד ששכנת בו הדהדו בראשך: "אתה בחור צעיר עדיף שלא תצטרף אליהם, זה מסוכן". סוף סוף הגיע תורך לגשת לקבלה, מולך עמדה אישה בלונדינית, לקח לך כמה שניות להבין שמה שעומד מולך זאת הולוגרמה. "בבקשה תעבור לחדר ההמתנה" אמרה המזכירה בקול עדין והצביעה לעבר דלת שנמצאת מימינה. "היי, אתה! התייצב בזירה מספר חמש, עקוב אחריי" אמר אדם נמוך קומה עם משקפיים עגולות וחליפה שחורה אשר הצביע עליך, הסתובב והחל ללכת. מלחץ דרכת על עצמך ומעדת, שמעת צחקוק מסביב וקול שאמר: "עוד נכשל". אחרי הליכה קצרה מצאת את עצמך עומד לפני דלת גדולה שעליה רשומה בענק הספרה חמש. בפנים חיכה לך אדם, הוא לא היה נראה גדול או חזק במיוחד אך מצד שני לא יכולת לראות את פניו בגלל מסכת הארנב אשר כיסתה את פניו והמעיל הלבן הארוך אשר היה ידוע בתור הסמל של הארגון. "החוקים הם כאלה, המטרה שלך היא לפגוע פעם אחת בבוחן, יש לך חמש דקות להצליח." אמר האדם הנמוך אשר שימש כשופט. "קום!" אמר הבוחן והעיר אותך מחלומך.[/QUOTE]
[/QUOTE]

'מה.. מה קרה..' אחשוב לעצמי בעודי קם במהירות.
אני מרכז אנרגיית אור לידי הימנית ומכווץ אותה לאגרוף.
'תתרכז ריי אין לך זמן לאבד' אחשוב בעודי מתחיל לרוץ לכיוון השופט במטרה לזנק ולתקוף אותו עם אגרופי הימני.

[QUOTE=Flupy;1415881]שקד:
אתה משווה את עצמך לקורוקו ): ?
-------------
ברגע האחרון אתה מצליח לקפוץ מדרכו של הבוחן וישר יוצא לעברו עם סדרת אגרופים. באלגנטיות של ארנב צבאי הבוחן מתחמק מכל אגרוף בשימוש המינימלי של תנועה. "יש לך קסם? תשתמש בו".
"שתי דקות !"צעק השופט.[/QUOTE]

שנינו סקסיים, יש לנו את זה במשותף ):
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
'קסם..? זאת נקודה חלשה שלי..' אני חושב, '..אבל אם זה מה שצריך..'.
אני מושיט את היד שלי טיפה קדימה ומנסה לשחזר את הקסם שלי, אני מנסה להכין את החרב (לגו).
ברגע שהחרב נמצאת ביד שלי אני משתמש במיומנות הסייף שרכשתי ומסה לתקוף את הבוחן שוב.

שקד:
אין תגובה ):
-----------------------
אתה לוקח נשימה עמוקה, מושיט את ידך קדימה וחושב על החרב. להפתעתך החרב יוצאת בטבעיות."זה כבר יותר טוב" אומר הבוחן בזמן שהוא מתחמק מחתך של החרב שלך. לאחר חילוף מכות ממושך נשמעת צעקה :"עשר שניות!". לאחר הצעקה אתה יוצא במתקפה אחרונה לעברו של הבוחן מניף את החרב למעלה ובעזרת כל שריר בגוף מוריד אותה לעבר ראשו."עובר"אמר הבוחן בזמן שהוא שוכב על הרצפה.
"הקרב נגמר הצלחת. תחזור לקבלה ותסיים את תהליך ההרשמה. "אמר השופט.

ריי:
אתה מתרכז באגרוף הימני ומנסה לרכז את כל האור מסביבך לתוך כף היד. לאט לאט האור באזור מתרכז באגרוף ומתחיל לזהור. לאחר מכן אתה יוצא לעברו של הבוחן עם אגרופך מושט קדימה ומנסה להכות את פניו. "נחמד אבל זה עדיין לא זה, הקסם שלך ברמה סבירה אבל אתה צריך לחשוב יותר על האסטרטגיה שלך"אומר הבוחן בזמן שהוא מתחמק בקלות מהאגרוף.

[QUOTE=Flupy;1415917]שקד:
אין תגובה ):
-----------------------
אתה לוקח נשימה עמוקה, מושיט את ידך קדימה וחושב על החרב. להפתעתך החרב יוצאת בטבעיות."זה כבר יותר טוב" אומר הבוחן בזמן שהוא מתחמק מחתך של החרב שלך. לאחר חילוף מכות ממושך נשמעת צעקה :"עשר שניות!". לאחר הצעקה אתה יוצא במתקפה אחרונה לעברו של הבוחן מניף את החרב למעלה ובעזרת כל שריר בגוף מוריד אותה לעבר ראשו."עובר"אמר הבוחן בזמן שהוא שוכב על הרצפה.
"הקרב נגמר הצלחת. תחזור לקבלה ותסיים את תהליך ההרשמה. "אמר השופט.[/QUOTE]
"תודה, אני אלך עכשיו" אני אומר לשופט ויוצא מהחדר, בדרך אני עוזב את החרב ומבטל את הקסם לאט.
'חמש הדקות האלו עברו מהר.. התגעגעתי לתחושה הזאת בקרב' אני חושב בדרך לקבלה ומגביר קצת את מהירות ההליכה.
כאזר אני מגיע לקבלה אני מדבר עם מי שנמצא שם, אומר שבאתי לסיים את ההרשמה.

[QUOTE=Flupy;1415917]
ריי:
אתה מתרכז באגרוף הימני ומנסה לרכז את כל האור מסביבך לתוך כף היד. לאט לאט האור באזור מתרכז באגרוף ומתחיל לזהור. לאחר מכן אתה יוצא לעברו של הבוחן עם אגרופך מושט קדימה ומנסה להכות את פניו. "נחמד אבל זה עדיין לא זה, הקסם שלך ברמה סבירה אבל אתה צריך לחשוב יותר על האסטרטגיה שלך"אומר הבוחן בזמן שהוא מתחמק בקלות מהאגרוף.[/QUOTE]

'אני חייב להצליח' אחשוב לעצמי בעודי מסתובב במהירות לכיוונו של היריב.
מיד אחר כך אתחיל לטעון אנרגיית אור פעם נוספת, הפעם לשתי ידי.
לאחר הטעינה אני אתחיל לרוץ ולתקוף את האויב עם אגרופי כאשר במהלך ההתקפה אני אנסה להפתיע את היריב בכך שבמקום לתקוף עם אגרוף נוסף אני אניף את רגלי למעלה לכיוון פניו של הבוחן.

שקד:
בדרך לעמדת ההרשמה אתה מבטל את הקסם ומחייך,כמה שהתגעגעת להרגשה הזאת, לפרץ האדרנלין, לכאב ולניצחון. אחריי הליכה קצרה אתה מגיע לעמדה שממנה באת ושם עדיין עמדה אותה ההולוגרמה. "טאקאשי מאסארו? בבקשה, הנה המדים שלך, והצמיד" היא אמרה מיד לאחר מכן הופיע אור בהיר על השולחן, לאחר כמה שניות האור נעלם ועל השולחן הופיעו המדים, צמיד פלסטיק אפרפר ואפילו מטבע זהב אחד. " בבקשה לעקוב אחריי החצים בדרך לחדרך" אמרה ההולוגרמה, לפני שאתה מספיק לשאול איזה חצים חץ מעופף עומד מעליך ומצביע ימינה.


ריי:
אתה חוזר על הפעולה הקודמת שביצעת, אך הפעם מחלק את האנרגיה לשתי הידיים וכמו שציפית תוך פחות משניה האור התחיל להתקבץ בכפות ידך אבל הפעם הגודל היה קטן בהרבה. לאחר שמספיק אור התאסף מסביב לידך אתה יוצא לעברו של הבוחן אם אגרופך מוכן, להפתעתו של הבוחן במקום להכות את פניו עם ידך החלטת לבעוט בו. באלגנטיות של ארנב צבאי הוא קיפץ על הרגל והשתמש בתנופה של המכה על מנת להפיל אותך על הרצפה."לא רע, לא רע"הוא אמר ,אפשר היה לשמוע שהוא מאושר.

שם בפורום: LordAbizi
שם במשחק: מליפאן אביזי
מראה: גובה ממוצע, שער חום קצר ושטוח (כשבקצר יש בערך אותה מידת עמימות כמו במונח "קצר" כשהוא מתייחס לתספורת צבאית), עיניים חומות, זקן קצר. לובש סנדלים, מכנסיים אפורות עם חגורה ירוקה כהה, וחולצה עם שרוולים מאוד קצרים בצבע ירוק שהוא מעט בהיר יותר מזה של החגורה.
גיל: 20
רקע:
מליפאן אביזי, כמו כולם, שמע על הסיפורים בנוגע לאיך שהיה העולם לפני המלחמה עם האלים. היה זה עולם מופלא: ציפורי מתכת ענקיות יכלו להעביר מאות אנשים במהירות הבזק מעבר לימים, באמצעות קופסאות היה ניתן להסתכל לעבר כל מקום ברחבי התבל. מליפאן, מבלי להסס, היה בוחר בעולם הזה על פני העולם הנוכחי בכל יום ובכל שעה. אך מחשבות שכאלו לא יכולות לשנות את המציאות, המאכזבת במידת מה את מליפאן, שכל זה לא קיים עוד. מליפאן הבין שהאלים אחראיים במידה רבה לכך, והוא היה מופתע, נוכח מידת ההרס שהמלחמה יצרה, שהודאגו מכך שכמה בני אדם פקפקו בהם. עם זאת, הוא גם הבין שהחשש היה מוצדק משום שאל אחד הושמד במלחמה. לאחר הרהורים רבים בנושא, כבר לא היה בטוח במהות הטוב והרוע. לכן הוא יצא להסתובב בעולם בחיפוש אחר תשובות. במסעותיו הגיע אל מנזר, בו הנזירים מתבודדים מהחברה ועוסקים בלימוד והגות. מליפאן חבר אליהם זמן מה, ומהשהייה איתם כמה דברים התבהרו לו. כמו כן, בזמן ששהה רכש את היכולת אותה אסביר בעוד כמה שורות. הטכניקות הרלוונטיות היו כאלו שהיו בשימוש אצל הנזירים, ומליפאן למד אותן מהם. בקצרה, ניתן להגיד שמליפאן הבין שטוב ורוע הם היינו הך, ושלמעשה שום דבר לא באמת קיים. מליפאן היה מרוצה מכך לעת עתה. כשמליפאן חזר אל מקומות שבהם היו בני אדם, גילה על ארגון טריפיס. הוא הבין שמטרת הארגון היא לשמור על שלום. מליפאן ידע ששלום זה גם משהו שלא באמת קיים, ולכן זה מאוד התאים להשקפת העולם שלו לנסות לשמור עליו, ולכן הוא החליט להצטרף לשם.
יכולת:
יכולת להשתמש באנרגיה ללא אלמנט, בערך משהו שקול ל Ki Blast. מליפאן אביזי, לפני כל שימוש באנרגיה הזו, גורם לזה לאפוף את אחת הידיים שלו, ואז הוא יכול להשתמש בזה כמגבר לאגרוף שלו אם זה מטווח צמוד, או לשלוח את האנרגיה הזו בצורת כדור הלאה. מן הסתם, שימוש מוגזם ביכולת הזו "מרוקן" את המאגרים, וגורם לאי יכולת לבצע שום דבר. המאגרים מתמלאים באופן טבעי עם מנוחה. בנוסף לזה, למליפאן יש גם יכולת הגנה, שבה יש לו מלאי של נגיד 100% הגנה. כשהוא מפעיל אותו, הוא יכול לחלק אותו כרצונו בינו ובין אנשים אחרים בסביבתו (כלומר 100% לי, או 30% לי, 70% למישהו אחר, או 1% לכל אחד מבין 100 אנשים, וכיוצא בזה). ההגנה היא לא הגנה מוחלטת, אבל יכולה למזער פגיעות. ההגנה הזו מחזיקה מעמד זמן כרצוני, אך גם היא מבזבזת את אותו מאגר כח שיש לי. כשאין צורך יותר ביכולת הזו, אז מן הסתם מליפאן מכבה אותה. ההגנה מבזבזת אותה מידה של כח ללא תלות באיך שאני מחלק אותה.
נשק: מטה עץ ארוך ומחוזק מעט, כדי שיהיה קשיח ולא יישבר מיד. מליפאן בדרך כלל משתמש במטה ביד אחת, כדי שביד השנייה יוכל להשתמש באנרגיה.
בקשות/פלופים/פלאפים:

[QUOTE=LordAbizi;1416401]שם בפורום: LordAbizi
שם במשחק: מליפאן אביזי
מראה: גובה ממוצע, שער חום קצר ושטוח (כשבקצר יש בערך אותה מידת עמימות כמו במונח "קצר" כשהוא מתייחס לתספורת צבאית), עיניים חומות, זקן קצר. לובש סנדלים, מכנסיים אפורות עם חגורה ירוקה כהה, וחולצה עם שרוולים מאוד קצרים בצבע ירוק שהוא מעט בהיר יותר מזה של החגורה.
גיל: 20
רקע:
מליפאן אביזי, כמו כולם, שמע על הסיפורים בנוגע לאיך שהיה העולם לפני המלחמה עם האלים. היה זה עולם מופלא: ציפורי מתכת ענקיות יכלו להעביר מאות אנשים במהירות הבזק מעבר לימים, באמצעות קופסאות היה ניתן להסתכל לעבר כל מקום ברחבי התבל. מליפאן, מבלי להסס, היה בוחר בעולם הזה על פני העולם הנוכחי בכל יום ובכל שעה. אך מחשבות שכאלו לא יכולות לשנות את המציאות, המאכזבת במידת מה את מליפאן, שכל זה לא קיים עוד. מליפאן הבין שהאלים אחראיים במידה רבה לכך, והוא היה מופתע, נוכח מידת ההרס שהמלחמה יצרה, שהודאגו מכך שכמה בני אדם פקפקו בהם. עם זאת, הוא גם הבין שהחשש היה מוצדק משום שאל אחד הושמד במלחמה. לאחר הרהורים רבים בנושא, כבר לא היה בטוח במהות הטוב והרוע. לכן הוא יצא להסתובב בעולם בחיפוש אחר תשובות. במסעותיו הגיע אל מנזר, בו הנזירים מתבודדים מהחברה ועוסקים בלימוד והגות. מליפאן חבר אליהם זמן מה, ומהשהייה איתם כמה דברים התבהרו לו. כמו כן, בזמן ששהה רכש את היכולת אותה אסביר בעוד כמה שורות. הטכניקות הרלוונטיות היו כאלו שהיו בשימוש אצל הנזירים, ומליפאן למד אותן מהם. בקצרה, ניתן להגיד שמליפאן הבין שטוב ורוע הם היינו הך, ושלמעשה שום דבר לא באמת קיים. מליפאן היה מרוצה מכך לעת עתה. כשמליפאן חזר אל מקומות שבהם היו בני אדם, גילה על ארגון טריפיס. הוא הבין שמטרת הארגון היא לשמור על שלום. מליפאן ידע ששלום זה גם משהו שלא באמת קיים, ולכן זה מאוד התאים להשקפת העולם שלו לנסות לשמור עליו, ולכן הוא החליט להצטרף לשם.
יכולת:
יכולת להשתמש באנרגיה ללא אלמנט, בערך משהו שקול ל Ki Blast. מליפאן אביזי, לפני כל שימוש באנרגיה הזו, גורם לזה לאפוף את אחת הידיים שלו, ואז הוא יכול להשתמש בזה כמגבר לאגרוף שלו אם זה מטווח צמוד, או לשלוח את האנרגיה הזו בצורת כדור הלאה. מן הסתם, שימוש מוגזם ביכולת הזו "מרוקן" את המאגרים, וגורם לאי יכולת לבצע שום דבר. המאגרים מתמלאים באופן טבעי עם מנוחה. בנוסף לזה, למליפאן יש גם יכולת הגנה, שבה יש לו מלאי של נגיד 100% הגנה. כשהוא מפעיל אותו, הוא יכול לחלק אותו כרצונו בינו ובין אנשים אחרים בסביבתו (כלומר 100% לי, או 30% לי, 70% למישהו אחר, או 1% לכל אחד מבין 100 אנשים, וכיוצא בזה). ההגנה היא לא הגנה מוחלטת, אבל יכולה למזער פגיעות. ההגנה הזו מחזיקה מעמד זמן כרצוני, אך גם היא מבזבזת את אותו מאגר כח שיש לי. כשאין צורך יותר ביכולת הזו, אז מן הסתם מליפאן מכבה אותה. ההגנה מבזבזת אותה מידה של כח ללא תלות באיך שאני מחלק אותה.
נשק: מטה עץ ארוך ומחוזק מעט, כדי שיהיה קשיח ולא יישבר מיד. מליפאן בדרך כלל משתמש במטה ביד אחת, כדי שביד השנייה יוכל להשתמש באנרגיה.
בקשות/פלופים/פלאפים:[/QUOTE]

רשום, תגיב להתחלה בעמוד הראשון ~

[quote]"התחילו!" צעק השופט. לפני שהבנת מה קרה מצאת את עצמך מביט לתקרה אשר הייתה רחוקה מתמיד, איבדת את ההכרה. לפני שעה קלה עמדת בתור ארוך ומייגע בדרך להגיש את טופס ההרשמה שעבדת עליו כל הלילה על מנת להתקבל לארגון. מילותיו של בעל המלון הנחמד ששכנת בו הדהדו בראשך: "אתה בחור צעיר עדיף שלא תצטרף אליהם, זה מסוכן". סוף סוף הגיע תורך לגשת לקבלה, מולך עמדה אישה בלונדינית, לקח לך כמה שניות להבין שמה שעומד מולך זאת הולוגרמה. "בבקשה תעבור לחדר ההמתנה" אמרה המזכירה בקול עדין והצביעה לעבר דלת שנמצאת מימינה. "היי, אתה! התייצב בזירה מספר חמש, עקוב אחריי" אמר אדם נמוך קומה עם משקפיים עגולות וחליפה שחורה אשר הצביע עליך, הסתובב והחל ללכת. מלחץ דרכת על עצמך ומעדת, שמעת צחקוק מסביב וקול שאמר: "עוד נכשל". אחרי הליכה קצרה מצאת את עצמך עומד לפני דלת גדולה שעליה רשומה בענק הספרה חמש. בפנים חיכה לך אדם, הוא לא היה נראה גדול או חזק במיוחד אך מצד שני לא יכולת לראות את פניו בגלל מסכת הארנב אשר כיסתה את פניו והמעיל הלבן הארוך אשר היה ידוע בתור הסמל של הארגון. "החוקים הם כאלה, המטרה שלך היא לפגוע פעם אחת בבוחן, יש לך חמש דקות להצליח." אמר האדם הנמוך אשר שימש כשופט. "קום!" אמר הבוחן והעיר אותך מחלומך. [/quote]
לא כל כך הבנתי... האם יש שופט ובוחן, ואם כן מי מהם זה ההוא עם המסכה, או שזה אותו אדם? אני אניח שהכוונה שזה אותו אדם.
--
'מה בשם תרנגולות החושך קרה כאן הרגע...' אחשוב, 'מה שלא קרה הרגע, אני לא רוצה שיקרה שוב'. כתוצאה מהחלטה הזו, אפעיל את יכולת ההגנה שלי. לאחר מכן אשלח שני כדורי אנרגיה לכיוון הבוחן, ואנסה להתקרב אליו כדי להנחית עליו מכה עם המטה, בזמן שחלק מסויים במוח שלי צוחק עליי שאני מנסה משהו כל כך שקוף.

אביזי :
השופט הוא האדם נמוך עם המשקפיים שהוביל אותך לזירה.
והבוחן הוא האדם הסקסי עם מסכת הארנב. שני אנשים שונים.
--------------
אתה משתמש באנרגיה הפנימית שלך ויוצר שכבת מגן צהבהבה. מיד אחר כך שתי יריות אנרגיה יוצאות מכף ידך. הבוחן מתחמק משני כדורי האנרגיה בקלות ומתחיל להתקדם לעברך במהירות. אתה מרים את המטה ומכין אותו להנחתה, אבל לפני שאתה מספיק לתקוף הבוחן חובט בראשך עם ידו ומעיף אותך הצידה. למזלך המגן הקטין את הנזק משמעותית."עם אסטרטגיה כזאת לא תגיע רחוק"הוא אומר וצוחק מעט.

[quote=Flupy;1416579]אביזי :
השופט הוא האדם נמוך עם המשקפיים שהוביל אותך לזירה.
והבוחן הוא האדם הסקסי עם מסכת הארנב. שני אנשים שונים.
--------------
אתה משתמש באנרגיה הפנימית שלך ויוצר שכבת מגן צהבהבה. מיד אחר כך שתי יריות אנרגיה יוצאות מכף ידך. הבוחן מתחמק משני כדורי האנרגיה בקלות ומתחיל להתקדם לעברך במהירות. אתה מרים את המטה ומכין אותו להנחתה, אבל לפני שאתה מספיק לתקוף הבוחן חובט בראשך עם ידו ומעיף אותך הצידה. למזלך המגן הקטין את הנזק משמעותית."עם אסטרטגיה כזאת לא תגיע רחוק"הוא אומר וצוחק מעט.[/quote]
איך לעזאזל לא שמתי לב לאזכור של האיש עם המשקפיים... קראתי כמה פעמים את ההודעה ולא מצאתי את זה, למרות שעכשיו זה בולט שם מאוד... ועל כן נאמר - שפיות זמנית.
--
"לא חשבתי אחרת..." אגיד באכזבה קלה. מתוך הבנה שעליי לשמר את הכוחות שלי, אתפוס את המטה שלי בשתי ידי (כך שקל לי יותר להשתמש בו כדי לחסום מכות שמגיעות אליי), אתקרב אל הבוחן, ואנסה לתקוף אותו, כאשר אם הוא תוקף אותי בכל שלב, אני אנסה עד כמה שאספיק להגיב לנסות לחסום את המכה עם המטה. אני מבין שככל הנראה בסדרת ההתקפות הזו לא אצליח לפגוע בו, אך המטרה היא להבין קצת את היריב כדי שאולי אוכל להבין מה לעשות כדי כן לפגוע בו.

רקע לwrath of gods:

יש עוד מקום? אם כן:

שם בפורום:almogalon100

שם במשחק: מייק דראגון

מראה מילולי: חח אהבתי את האתר [url=http://tektek.org/avatar/52128598][img]http://img40.imageshack.us/img40/6259/tek50ca36cae28958994721.png[/img][/url] רק עם בגדים.

גיל:18

רקע: ייערך פשוט כרגע אין לי מוזה חח

יכולת:

נשק: תמציאו נשק תבחרו נשק קיים תלחמו בלי נשק תתפרעו.

בקשות/הערות/פלופים/פלאפים: אהבתי את המשחק מקווה להתקבל.

[QUOTE=Flupy;1416122]שקד:
בדרך לעמדת ההרשמה אתה מבטל את הקסם ומחייך,כמה שהתגעגעת להרגשה הזאת, לפרץ האדרנלין, לכאב ולניצחון. אחריי הליכה קצרה אתה מגיע לעמדה שממנה באת ושם עדיין עמדה אותה ההולוגרמה. "טאקאשי מאסארו? בבקשה, הנה המדים שלך, והצמיד" היא אמרה מיד לאחר מכן הופיע אור בהיר על השולחן, לאחר כמה שניות האור נעלם ועל השולחן הופיעו המדים, צמיד פלסטיק אפרפר ואפילו מטבע זהב אחד. " בבקשה לעקוב אחריי החצים בדרך לחדרך" אמרה ההולוגרמה, לפני שאתה מספיק לשאול איזה חצים חץ מעופף עומד מעליך ומצביע ימינה.[/QUOTE]

"תודה" אני אומר ולוקח את הדברים, אני שם את הצמיד על היד, את המטבע באחד הכיסים ומחזיק את המדים ביד.
'חץ מעופף אה?' אני חושב והולך בכיוון אליו מצביע החץ, אני ממשיך לעקוב אחר החיצים עד לחדר ונכנס אליו כשאני מגיע.

אביזי:
לאחר שהבנת שעדיף לא לבזבז אנרגיה אתה אוחז את המטה בשתי ידך ומתקרב לאט אל הבוחן. הבוחן קופץ על ההזדמנות ונכנס לטווח קרוב. לאחר חילוף אגרופים ארוך שבסופו חטפת עוד חבטה לראש. למרות זאת לא יצאת בידיים ריקות שמת לב למחזוריות בתנועותיו של הבוחן: אגרוף אגרוף בעיטה אגרוף.


שקד:
העבריין חזר ):
------------
אתה מודה להולוגרמה שכתגובה מחייכת קלות. אתה מניח את הצמיד על היד ומרגיש עקצוץ. אתה מתעלם, מרים את המדים, לוקח את המטבע ועוקב אחר החצים. לאחר הליכה ארוכה שבמהלכה הכאב ביד הלך וגבר אתה מגיע לדלת שחורה שעליה רשום המספר '1054', בשלב זה הכאבים כבר בלתי נסבלים. אתה נכנס לחדר ומתעלף. לאחר כמה זמן אתה מתעורר ולשמחתך הכאב נעלם.

[QUOTE=Flupy;1416752]שקד:
העבריין חזר ):
------------
אתה מודה להולוגרמה שכתגובה מחייכת קלות. אתה מניח את הצמיד על היד ומרגיש עקצוץ. אתה מתעלם, מרים את המדים, לוקח את המטבע ועוקב אחר החצים. לאחר הליכה ארוכה שבמהלכה הכאב ביד הלך וגבר אתה מגיע לדלת שחורה שעליה רשום המספר '1054', בשלב זה הכאבים כבר בלתי נסבלים. אתה נכנס לחדר ומתעלף. לאחר כמה זמן אתה מתעורר ולשמחתך הכאב נעלם.[/QUOTE]
אמאש'ך עבריין ):
- - - - - - - - - - - - - -
'פאק, זה כאב.. אני בחדר?' אני חושב וקם, מדליק את האור.
אני מסתכל מסביב בחדר ובוחן אותו, את הדברים שנמצאים בו וכו'.
לאחר מכן אני מתיישב במקום כלשהו ומסתכל על הצמיד ועל היד שלי.
'מה לעזאזל גרם לזה?' אני חושב וממשיך להסתכל ולבחון את הצמיד ואת היד, מוריד את הצמיד גם אם יש צורך.

[quote=Flupy;1416752]אביזי:
לאחר שהבנת שעדיף לא לבזבז אנרגיה אתה אוחז את המטה בשתי ידך ומתקרב לאט אל הבוחן. הבוחן קופץ על ההזדמנות ונכנס לטווח קרוב. לאחר חילוף אגרופים ארוך שבסופו חטפת עוד חבטה לראש. למרות זאת לא יצאת בידיים ריקות שמת לב למחזוריות בתנועותיו של הבוחן: אגרוף אגרוף בעיטה אגרוף.
[/quote]
איזה מזל שאני יכול להתהלך לי ברחבי החדר ולחשוב מה אני עושה ולא להגיב בזמן אמת כמו שמליפאן אביזי אמור לעשות...
ואני מקווה שהתגובה הזו לא עומדת בניגוד לחוק האוסר על התניית מהלכים.
--
אצא לתקוף אותו שנית, ולאחר שהוא ייתן לי שני אגרופים, אעשה צעד/קפיצה אחורה, אעביר את המטה ליד אחת, ואשלח אותו לכיוון הרגל שהוא לא בועט בה, כשבזמן הזה אני אוגר אנרגיה ביד השנייה, כשאני אשגר אותה עליו באם יצליח להתחמק מהמכה.

שקד:
למה אתה חושב שיש לך זכות דיבור. עבריין ):
-------------------------
אתה מתהלך בחדר אחר חיפוש מתג ההפעלה ולבסוף מוצא אותו. החדר הוא לא אותו החדר שהיה בביתך אבל הוא יותר גדול מחדר המלון הצפוף שהייתה בו שלשום, לאחר שאתה בוחן את החדר אתה מוצא מטבח קטן, ארון בגדים, שירותים ומיטה קטנה. אתה מתיישב על המיטה ומיד מוציא את היד מהשרוול של החליפה המכופתרת ומגלה להפתעתך שהצמיד הקטן התפשט לאורך כל היד והפך למין שרוול דמוי כפפה אשר השתלב עם העור שלך. על גב כף היד מופיע אותו המספר שראית אתמול על הדלת '1054' ומתחתיו מופיעים בטור שלוש בליטות במרחק של בערך שני סנטימטר אחד מהשני. בעוד אתה בוחן את הכפפה נשמע קול בראשך: 'גש לחדר האימונים'.


אביזי:
אם לומר את האמת זה עובר על החוק. פעם הבאה תוריד את ה'אם' ופשוט תעשה וידוי הריגה :).
-------------------------
עם אסטרטגיה בראשך והפעם כזאת שעוד יכולה לעבוד אתה יוצא לעברו של הבוחן בפעם השלישית. אתה מתחמק בקושי רב משני האגרופים הראשונים וכצפוי הבעיטה באמת הגיעה. אתה מדלג אחורה על מנת להתחמק, ובאותו הזמן משתמש באורך המטה על מנת לפגוע ברגלו השנייה של הבוחן אשר כתגובה צוחק ואומר :"עובר!".
"הקרב נגמר הצלחת. תחזור לקבלה ותסיים את תהליך ההרשמה. "אמר השופט באדישות.

[QUOTE=Flupy;1416835]שקד:
למה אתה חושב שיש לך זכות דיבור. עבריין ):
-------------------------
אתה מתהלך בחדר אחר חיפוש מתג ההפעלה ולבסוף מוצא אותו. החדר הוא לא אותו החדר שהיה בביתך אבל הוא יותר גדול מחדר המלון הצפוף שהייתה בו שלשום, לאחר שאתה בוחן את החדר אתה מוצא מטבח קטן, ארון בגדים, שירותים ומיטה קטנה. אתה מתיישב על המיטה ומיד מוציא את היד מהשרוול של החליפה המכופתרת ומגלה להפתעתך שהצמיד הקטן התפשט לאורך כל היד והפך למין שרוול דמוי כפפה אשר השתלב עם העור שלך. על גב כף היד מופיע אותו המספר שראית אתמול על הדלת '1054' ומתחתיו מופיעים בטור שלוש בליטות במרחק של בערך שני סנטימטר אחד מהשני. בעוד אתה בוחן את הכפפה נשמע קול בראשך: 'גש לחדר האימונים'.[/QUOTE]
ולך יש זכות דיבור? שתוק לפני שאני אאנוס אותך ):
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
'שרוול? כפפה? שרוול כפפתי? שיהיה..' אני חושב לעצמי ולא מנסה יותר מדי להבין מה זה, אני נעמד ומחליף אל המדים החדשים שלי.
'חדר אימונים?!' אני חושב בהתרגשות ברגע שאני שומע את הקול הזה.
"אני מוכן לעוד קרבות..!" אני קורא מיד לאחר מכן ומחייך בהתלהבות יתרה.
אני יוצא מהחדר ונועל אותו (אם ישנה אפשרות כזאת), מתחיל ללכת לכיוון ממנו באתי ומחפש איפה חדר האימונים המדובר.

[quote=Flupy;1416835]
אביזי:
אם לומר את האמת זה עובר על החוק. פעם הבאה תוריד את ה'אם' ופשוט תעשה וידוי הריגה :).
-------------------------
עם אסטרטגיה בראשך והפעם כזאת שעוד יכולה לעבוד אתה יוצא לעברו של הבוחן בפעם השלישית. אתה מתחמק בקושי רב משני האגרופים הראשונים וכצפוי הבעיטה באמת הגיעה. אתה מדלג אחורה על מנת להתחמק, ובאותו הזמן משתמש באורך המטה על מנת לפגוע ברגלו השנייה של הבוחן אשר כתגובה צוחק ואומר :"עובר!".
"הקרב נגמר הצלחת. תחזור לקבלה ותסיים את תהליך ההרשמה. "אמר השופט באדישות.[/quote]
אסיר את ההגנה מעליי, אנשוף לרווחה, ואתחיל לחזור לכיוון הקבלה כשאני ממלמל לעצמי "עדיין יש לי תושייה..."

[QUOTE=Flupy;1416122]
ריי:
אתה חוזר על הפעולה הקודמת שביצעת, אך הפעם מחלק את האנרגיה לשתי הידיים וכמו שציפית תוך פחות משניה האור התחיל להתקבץ בכפות ידך אבל הפעם הגודל היה קטן בהרבה. לאחר שמספיק אור התאסף מסביב לידך אתה יוצא לעברו של הבוחן אם אגרופך מוכן, להפתעתו של הבוחן במקום להכות את פניו עם ידך החלטת לבעוט בו. באלגנטיות של ארנב צבאי הוא קיפץ על הרגל והשתמש בתנופה של המכה על מנת להפיל אותך על הרצפה."לא רע, לא רע"הוא אמר ,אפשר היה לשמוע שהוא מאושר.[/QUOTE]

'אני יכול יותר טוב' אחשוב לעצמי במהירות ואנסה לבעוט ברגלו בעודי על הרצפה.
מיד אחר כך אקום וארכז אנרגיית אור פעם נוספת אך הפעם אני ארכז אותה בין ידי ואשלח את האנרגיה ככדור לכיוונו של הבוחן, מיד אחר כך אני אנסה לנצל את כדור האור כהסחת דעת ואזנק במהירות לכיוונו של הבוחן ואתקיף אותו באגרופים הכי מהירים שאני מסוגל לתת.

אביזי:
אתה נושף לרווחה ומבטל את ההגנה על. לאחר הליכה קצרה אתה מגיע לעמדה שממנה באת ושם עדיין עמדה אותה ההולוגרמה. "מליפאן אביזי? בבקשה, הנה המדים שלך, והצמיד" היא אמרה מיד לאחר מכן הופיע אור בהיר על השולחן, לאחר כמה שניות האור נעלם ועל השולחן הופיעו המדים, צמיד פלסטיק אפרפר ואפילו מטבע זהב אחד. " בבקשה לעקוב אחריי החצים בדרך לחדרך" אמרה ההולוגרמה, לפני שאתה מספיק לשאול איזה חצים חץ מעופף עומד מעליך ומצביע ימינה.

שקד:
אתה יוצא מהחדר בשמחה ומחפש מנעול כלשהו על מנת לנעול את החדר אך לצערך אינך מוצא אחד, לאחר זמן מה אתה מתייאש ומתחיל להתרחק מהדלת. "ביפ" נשמע מכיוון הדלת, נראה כאילו ההתרחקות שלך נעלה אותה. לאחר בירור קצר עם האנשים מסביב אתה מצליח להגיע לחדר האימונים,כמו שכבר הורגלת אליו גם כאן ישנה דלת ענקית.'היכנס' נשמע אותו הקול אשר קרא לך לחדר, בפנים אתה מגלה את אותו הבוחן עם מסכת הארנב ומאחריו עומדים שלושה אנשים שאתה עדיין לא מצליח לזהות. אתה יודע למה התכנסנו פה היום ?" שואל הארנב המסוקס.

ריי:
אתה שולח את רגלך על מנת לבעוט בבוחן והוא מצידו מתחמק בקלות ומקפץ אחורה. מיד אחר כך אתה קם במהירות אוסף את האור שמסביב לכדור ושולח אותו לעברו של הבוחן. לכדור האור היה אפקט שלא ציפית לו, הוא הצליח לסנוור לזמן מועט את הבוחן, זמן שהצלחת לנצל על מנת להתקרב ולשלוח סדרת אגרופים. "עובר!" אמר הבוחן עוד לפני שהצלחת לפגוע בו.
"הקרב נגמר הצלחת. תחזור לקבלה ותסיים את תהליך ההרשמה. "אמר השופט באדישות.

[quote=Flupy;1417608]אביזי:
אתה נושף לרווחה ומבטל את ההגנה על. לאחר הליכה קצרה אתה מגיע לעמדה שממנה באת ושם עדיין עמדה אותה ההולוגרמה. "מליפאן אביזי? בבקשה, הנה המדים שלך, והצמיד" היא אמרה מיד לאחר מכן הופיע אור בהיר על השולחן, לאחר כמה שניות האור נעלם ועל השולחן הופיעו המדים, צמיד פלסטיק אפרפר ואפילו מטבע זהב אחד. " בבקשה לעקוב אחריי החצים בדרך לחדרך" אמרה ההולוגרמה, לפני שאתה מספיק לשאול איזה חצים חץ מעופף עומד מעליך ומצביע ימינה.[/quote]
'צמיד? בשביל מה? נו טוב, הם כנראה יסבירו לי עוד מעט...' אחשוב, אאסוף את המדים את הצמיד ואת המטבע, ואתחיל לעקוב אחרי החצים המעופפים.

אביזי:
אתה אוסף את המדים, הצמיד והמטבע ומיד מתחיל ללכת בעקבות החצים. לאחר הליכה של כמה דקות במסדרון מסובך, שבו אתה מרגיש בתשישות קלה לאחר שימוש ממשוך באנרגיה. אתה עומד מול דלת עץ שעליה רשום המספר '1012', מיד לאחר מכן הדלת נפתחת. בתוך החדר אתה מוצא מיטה, מטבחון, ארון בגדים, שירותים ומקלחת.

[quote=Flupy;1417919]אביזי:
אתה אוסף את המדים, הצמיד והמטבע ומיד מתחיל ללכת בעקבות החצים. לאחר הליכה של כמה דקות במסדרון מסובך, שבו אתה מרגיש בתשישות קלה לאחר שימוש ממשוך באנרגיה. אתה עומד מול דלת עץ שעליה רשום המספר '1012', מיד לאחר מכן הדלת נפתחת. בתוך החדר אתה מוצא מיטה, מטבחון, ארון בגדים, שירותים ומקלחת.[/quote]
"רגע, חצים מעופפים, מה ההוראות שלי עכשיו?!" אשאל ככל הנראה אף אחד ברגע שאכנס לחדר. אני מעריך שאף אחד לא שמע את השאלה שלי ושאני לא אקבל שום תשובה עליה, אך מכיוון שאני כן מרגיש צורך לשאול את זה, ואסור לי להציב תנאים בהודעה שלי אאלץ לקטוע אותה כאן.