ממ''ת-משחק תפקידים שבועי

[IMG]http://srv1.jpg.co.il/10/50b3d1aee45fc.png[/IMG]

[COLOR="Blue"][B]ממ''ת? מה זה?[/B]
ממ''ת זהו משחק תפקידים שבועי, שנעשה מידי שבוע-שבועיים, כל זמן מוקצב עלילה שונה.
לכל ממ''ת יש עלילה אחרת, שאיתה כולם משחקים; זהו מין "סיפור בהמשכים" שכל
משתמשי הפורום משתתפים בו.
עכשיו, מה זה עוזר? המשחק בנוי, כך שכל אחד יכול ליצור נקודת מפנה חדשה והמשך מקורי
לעלילה משלו, המשתמשים יכולים לקחת רעיונות מהממ''תים, וגם, זה עוזר להם לפתח את החוש
השה''מי שלהם (ק-קיים בכלל חוש כזה..?) בכך שכל אחד הוא שה''מ ושחקן
משל עצמו.


[B]אז, איך המשחק הולך?
[/B]המשחק הולך כך:
ציטוט:
מנהלים: העלילה היא- השנה היא שנת 2003. אתם, נערים ששטו על ספינה בדרכם לנופש מיוחד,
שאיש מסוים הציע לכם.
במהלך הנסיעה בספינה לאי המיועד, נשמע קול פיצוץ. על הספינה הושתל חומר נפץ מסוכן, על ידי
מישהו. אתם, מגיעים לאי, עם עוד מספר אנשים ,וצריכים לשרוד. לשרוד, או למות.
איש X: שלום, שמי הוא ___ __, ואני בן __. הגעתי לאי המוזר ההוא, כולו היה מלא חולות
ומאחוריו עצים רבים. לא הבנתי כיצד הגעתי לשם, ומה מעשיי שם. אך לפתע, נשמע קול
הקורא לי מרחוק.
איש V: שמי הוא _______. ואני בת _, שהיתי כבר יום שלם באי, לאחר הפיצוץ. השגתי לי מקור
מים ומחסה ללילה, עד אז. יצאתי קצת לחוף, וישבתי והבטתי על הגלים. ראיתי לפתע נער צעיר
שכנראה רק עכשיו הגיע לאי. "הי! אתה!" צעקתי לו, והתקרבתי אליו. "אתה חדש ?" שאלתי.
(כמובן שזה יהיה יותר נורמלי)
וכך זה ממשיך וממשיך עד סוף השבוע.


[B]במה המשחק יעזור לי? אני חושב שאני כבר מספיק טוב.
[/B]המשחק יעזור לך בכך שהוא יפתח לא רק את כישוריך הספרותיים, אלא גם יוסיף לך מילים לאוצר המילים שלך, יתן לך רעיונות חדשים, ואפילו ילמד אותך על שיטות תגובה של שה''מים שונים.
בנוסף לכך, תוכל לנסות בעזרת המשחק לגוון את הדמויות שלך ; לנסות לעשות להם אופי שונה,
סגנון מראה שונה וייחודי, ותחביבים שונים וכו'.


[B]אז.. מה העלילה?
[/B]
*האמת היא שזה די מבוסס על חלום שחלמתי לא מזמן so please dont laugh at me*
השנה היא שנת 2013, ההווה.
הכל נהדר- מחשבים, טלווזיות, מטוסים, מכוניות, סמארטפונים ומוצרי אפל בכלל.
כהרגלכם *כאן מתחיל החלום LOL* אתם חוזרים מבית הספר מותשים לאחר יום לימודים ארוך, אתם שומטים את התיק בכניסה לביתכם וחולצים את נעלי הספורט שלכם.

אתם גוררים את עצמכם בקושי, מותשים למטבח ומכינים לעצמכם ארוחת צהריים, לאחר שסיימתם לאכול אתם מתכוונים לעלות לקומה העליונה, לשחק במחשב שבחדר שלכם אבל בדיוק שאתם בדרך למדרגות משהו קורה.

חור מוזר בצבעי שחור-סגול עזים נפער מולכם, אתם נמשכים פנימה לפני שעוד הבנתם מה קורה!
הדבר הבא שאתם זוכרים הוא את ההתעוררות שלכם.
אתם מתעוררים על מרווד דשא ירוק רטוב מטיפות טל קטנות, אתם מרימים את ראשכם והמח שלכם מתקשה להבין את מה שעינכם רואות.

אתם יושבים על גבעה ירוקה די גבוהה שמשקיפה אל כפר ענק-שדות ירוקים נפרשים לכל עבר, אדמות חרושות וחקלאים עייפים מתרוצצים ממקום למקום, כל בת שחולפת בטווח הראייה שלכם לובשת שמלה עבת שכבות.
בין רחובות הכפר העשויות עפר חולפת מידי פעם כרכרה רתומה לזוג סוסים או יותר, קול חרישת השדות של פרים הגוררים מחרשות נשמע למרחקים וריח כפר חזק עומד באוויר.
בין רגע נמשכתם מעולמכם לעולם אחר, או ליתר דיוק למאה אחרת- למאה השבע-עשרה.

המושג מכוניות, מחשבים, טלווזיות, מטוסים, מצלמות ושאר טכנולוגיות משוכללות עוד לא קיים, אולי הדבר הכי משוחלל שתראו הוא מחרשה חדישה אשר נרתמת לזוג פרים.
אל תשכחו שכל כפר הוא חלק ממלכה, והמלך של אותה ממלכה עשוי מאוד להתעניין באנשים אשר באו מן העתיד, הסוו את עצמכים כמיטב יכולתכם, אל תיבלטו, נסו להבין מדוע אתם שם?
מעניין לדעת עם תעשו התפתחויות כמו שהיו לי בחלוםP=



[B]הרשמה
[/B]ניתן להצטרף בכל זמן ועת למשחק.
אין הגבלת משתמשים. המשחק הוא לכולם.
הטופס הוא קצר, לכן לא לדאוג.

שם:
שם הדמות:
מראה/תמונה:
אופי:
עבר/רקע: לא חובה
הערות/הארות/בקשות:

[SIZE="6"]שימו לב הממ''ת הוא כמו שרשור ענקי ואין בו סדר הגבות קבוע, רק בלי דאבל פוסטים בהצלחה!
[/COLOR][/SIZE]

[COLOR=Blue][COLOR=black]שם:רועי
שם הדמות: רועי
מראה/תמונה: שיער חום מתולתל, עיניים ירוקות, לובש בדרך כלל מכנסי טריניינג וחולצת טי, גובהו ממוצע
אופי:חכם, לא מתחבר בקלות, בעל מזג קר(לא מתעצבן בקלות), נוטה להחזיר טובה או רעה(לנקום)
עבר/רקע:
הערות/הארות/בקשות: בעיקרון עשיתי פה את עצמי עם כמה שינויים קטנים ולא משמעותיים[/COLOR]
[/COLOR]

שם : עומר
שם הדמות : עומר
מראה/תמונה : כובע ירוק מכנסיים כחולים חולצה לבנה שיער שחור קצר ועיניים כחולות.
אופי :חכם, נחמד, שקט, שומר על קור רוח.
עבר/רקע :
הערות/הארות/בקשות :

אמ...חברים אתם מוזמנים להתחיל אני רק אומרתXD הייתי מתחילה בעצמי עכשיו אבל אני רוצה שאתם תתחילו

שם : טל
שם הדמות : לילי
מראה/תמונה :
[IMG]http://i209.photobucket.com/albums/bb179/DragonGrl80/troll.png[/IMG]
אופי :חכמה, שקטה, מנומסת (לא סובלת אנשים לא מנומסים), בוטחת בקלות רבה מידי, אוהבת ללבוש שמלות
עבר/רקע :לילי גודלה וחונכה בביתה של אישה עשירה בשם אליזבת, לילי ננטשה על ידי הוריה בקופסת קרטון בסמטה נטושה שהייתה בת כמה שעות בלבד ומסיבה זו החליטה אליזבת לאמצה.
אליזבת גדלה למשפחה של עשירים ומכובדים ומפני כך לילי גודלה באותה הדרך, מאז שהייתה קטנה אהבה לילי ללבוש שמלות יפות ומגונדרות היא שנאה ללבוש בגדים אחרים למרות שלבשה אותם שהייתה חייבת.
יום אחד שחזרה מותשת מבית הספר לעשירים בו למדה, קצת אחרי שבדיוק החליפה לאחת השמלות האהובות עליה מפני שהייתה צריכה ללכת לאיזו מסיבה חשובה עם אמה המאמצת חור מוזר נפער מולה ושאב אותה
הערות/הארות/בקשות :

שם: מתן
שם הדמות: ניקו
מראה/תמונה:
[IMG]http://fc05.deviantart.net/fs70/i/2012/006/8/4/nico_di_angelo_by_jujubajulia-d4lh8ge.png[/IMG]
אופי: שקט , חברותי , חכם , לובש רק בגדים כהים , אדיש (לא מתעצבן בקלות) אבל לא כדאי לנסות לעצבן אותו , אוהב להיות לבד אבל אוהב להיות לפעמים עם חבריו .
עבר/רקע: לא חובה
הערות/הארות/בקשות: בעיקרון עשיתי את ניקו די אנג'לו מפרסי ג'קסון :)

[B][U][SIZE="3"]אני מתחיל[/SIZE][/U][/B]
נפלתי לתוך איזה שער סגול בזמן אחד הטיולים שלי בשכונה , כמה אחרים נפלו עליי , בנס הצלחתי לצאת מהערמה שהייתה עליי , לאחר שיצאתי מהערמה שהייתה עלי ראיתי משהו שונה , "מה קורה פה?" נער בעל שיער חום מתולתל שאל , "איך אני אמור לדעת?" אחד אם כובע ירוק שאל , "קודם נירגע." נערה עם שמלה אמרה , האחרים לאחר כמה דקות נירגעו , "אנחנו צריכים לגלות איפה אנחנו." אמרתי , מיד כולנו הבנו , "אנחנו במאה ה17!!" כולנו אמרנו , 'היא לא צריכה להסוות את עצמה.' חשבתי והלכתי מהשלישייה הזאת כדי למצוא יציאה מהמאה ה17.

''היי אדוני חכה!'' אמרתי כנערה מחונכת ''אסור לנו להתפצל! קודם כל תראו איך אתם לבושים! הדבר הראשון שצריך הוא להחליף לבגדים שיותר מתאימים למאה הזאת, השמלה שלי תהיה בסדר אבל אתם לא לבושים נכון!'' אמרתי מיד ושמתי את ידי לפני גופי הרגלי (כמו בתמונה).
''חכו כאן אני אלך ואנסה למצא לכם בגדים!'' אמרתי בהחלטיות ''אל תלכו לשום מקום הכי טוב שנהיה יחד, זה רק יזיק לנו עם נתפצל קודם נלמד עוד על המקום הזה!'' אמרתי והתרחקתי במורד הגבעה, מתוחה.

'יופי, אומרת לנו לא להתפצל והולכת בעצמה' אחשב ואתחיל ללכת אחריה תוך כדי שאני מסמן לכולם לבוא איתי "את זו שאמרת לנו לא להתפצל" אמרתי בהיתגוננות כשהיא היסתכלה עלי במבט מעוצבן. היא גילגלה את עינייה וכולנו התחנו ללכת ביחד לעבר מקום שדמה לקיבוץ, או כפר קטן. הגענו לכפר והתחלנו לחפש בגדים, לפתע הנער עים הכובע הירוק הצביע ואמר "תראו הינה חבלי כביסה, אפשר לקחת בגדים משם". מייד כולנו התפרשנו לאורך חבלי הכביסה וכל אחד בחר לעצמו בגדים. אני לקחתי חולצה חומה עים ז'אקט חום בהיר ומכנסיים כחולות כהות. לאחר שהתלבשתי הסתכלתי על שאר חברי הקבוצה ועל מה שלבשו ואמרתי בקול "אני חושב שכדאי שנעשה הכרות קצרה" ואז אוסיף "אני רועי, מי אתם?"

''אני לילי אבל אתם יכולים לקרוא לי לואיז איך שנח לכם, השמות שלנו לא הכי מתאימים לתקופה הזאת'' אומר ואחייך מעט.
''אני ניקו'' אמר נער נוסף ''ואני עומר'' אמר נער שלישי.
''טוב אמ..שכולנו לבושים עכשיו נראה לי שכדאי שנחליט מה לעשות לא?'' שאלתי בחיוך לפתע כל האנשים שבאזור שלנו עזבו את עבודתם בשדות, בחרישת השדות, בטיפול בחיות והחלו להצביע לכיוון כלשהו באופק, כרכרה רתומה לזוג סוסים לבנים יפים ואצילים התקדמה במורד השביל, הכרכרה הייתה מעוטרת בעיטורי זהב וכסף, לפתע נזכרתי במה שלמדתי בשיעורי ההיסטוריה ''זו הכרכרה המלכותית!'' אמרתי בהתרגשות ''אוקיי תקשיבו! אל תיצרו עם הנסיך\מלך קשר עין, ברגע שהכרכרה עוברת לידכם תשתחוו!'' אמרתי בתקווה שהשמלה שלי לא אצילית מידי ולא תמשוך תשומת לב רבה מידי מצד הנסיך\מלך

"נו טוב." אמרתי והשתחוותי כמו כל השאר , במבט אדיש כמו תמיד .
אחרי שהכרכרה עברה הפסקתי להשתחוות ווידאתי שהבגדים הם בסגנון שלי , הם היו דומים לבגדים שלי במאה ה21 , "עכשיו , בואו נקבע מקום שנוכל להיפגש בו כולנו." לילי אמרה , וכולנו הלכנו בעיר עד שמצאנו ביתן , עומר נכנס לביתן ואמר שהוא מסודר ושהוא נראה יפה , נכנסנו לביתן ואז מצאתי כמה רהיטים ליד הבית.
לקחנו אותם וסידרנו את מה שנשאר, וככה היו לנו בביתן ספות , מיטות ושולחנות .
"אני הולך להסתובב בעיר." אמרתי והלכתי להסתובב בעיר , הנערה אמרה משהו , כנראה היא אמרה רגע , אבל בכל זאת יצאתי , מצאתי מסבאה , ולידה מאות מטבעות זהב , 'אוכל לכולנו.' חשבתי וחייכתי , נכנסתי ולקחתי כמות אוכל גדול מאוד לביתן שלנו .

נשארנו בביתן כשעומר יצא וחשבתי לעצמי שלא יזיק לסדר קצת את המקום. "אולי נסדר פה קצת" אמרה לילי, קוראת את מחשבותי. אני לילי וניקו התחללנו לסדר, לנקות ולרהט את הביתן שמצאנו, לילי לקחה מטאטא ששכב בצד והחלה לנקות, ואני וניקו מצאנו קרש גדול, כמה מוטות וכלי עבודה והכנו שולחן, 4 כיסאות וארון. התחלנו לבנות שרפרף כשלפתע עומר חזר והביא איתו מלא אוכל, שמחים כולנו ישבנו ליד השולחן לאכול. לפתע שמענו דפיקה בדלת...

אל תשכחו שזו המאה ה17 זה מון כסף 6-7צמטבעות זהב אז איך לעזאזל מצאנו ערמה שלמה?xd והבתים בתקופה הזאת היו די מוזנחים ולא יציבים זה די נס שמצאנו בית שנשמע כמו בית בורגני של המעמד הבינוני ועוד אחד נטוש Lol
________________________________________________
''ששש... תתחבאו'' אמרתי בלחש עומר נכנס לפינה קטנה ונסתרת, רועי התחבא מאחוריי קרש ישן וניקו התחבא מתחת לשולחן.
אני נכנסתי לתוך ארון והתחבאתי מאחוריי מעיל ישן ובלוי.
''תפתחו עכשיו או שנפרוץ פנימה!'' נשמע קול ממחוץ לדלת אך אף אחד מאיתנו לא ענה, קול ריסוק דלת נשמע וריצות על פני ריצפת העץ הישנה

אני הגנבתי מבט לראות מי אלה, אלה היו 2 אנשים שבאו לקחו את האוכל וברחו. אני וניקו רדפנו אחריהם ולילי ורועי נשארו בביתן.
אך ניקו אמר שנחזור לביתן, הסכמתי וחזרנו לביתן אך ראינו שהוא קרס, אבל רועי ולילי ניצלו ורצו אלינו.
הלכנו מאוכזבים לחפש מקום אחר. מצאנו ביתן קטן יותר ועשוי מעץ שאפשר לגור שם.

שם: איתמר
שם הדמות: אנדר סנוו
מראה/תמונה: מכנאסי חאקי, חוצלה כחולה קצרה, עיניים ירוקות ושיער שחור קצר
אופי: אסטרטג, ידידותי אבל אוהב לפעול לבד
עבר/רקע: י.ב.
הערות/הארות/בקשות:

אני ניקו !!!!!
------------
נכנסנו לביתן הקטן וראינו שגר בו מישהו , "אפשר להצטרף?" לילי שאלה בנימוס , "כן , בשמחה." הנער שהיה בביתן אמר , "דרך אגב קוראים לי אנדר." הוא אמר , "טוב , אני הולך להביא את הספות והשלחנות שמצאנו." אני אמרתי ועומר באה איתי , למזלנו נשארה ספה אחת ושולחן אחד , אז כל אחד מאיתנו לקח אחד מהם.
כשחזרנו לילי רועי לא הייתה בבית , "הוא יצא לסיבוב בעיר." אנדר אמר ואז אני ועומר מיקמנו את השולחן והספה .

''אוקיי תקשיבו למה אנחנו כאן? חייבים לגלות!'' אמרתי בעצבנות קלה.
''למדתי די הרבה על המאה השבע עשרה והשמונה עשרה בבית הספר מפני שהאמא המאמצת שלי ממש אוהבת את התקופות האלה והיא גם חופרת עליהם בבית אז אני די מכירה את התקופה... אני רוצה לעשות סיבוב מסביב ולראות בדיוק איפה אנחנו'' אמרתי בחיוך.
''להתראות אני אחזור תוך שעתיים'' אמרתי ונפרדתי מהם.
התחלתי לשוטט ברחבי העיר, מידי פעם נעצו בי מבטים כמה נשים וגברים מבלי שהבנתי מדוע, אולי בגלל שלא הייתי עסוקה כמוהם בעבודות בשדות ולכן נראתי לא קשורה.
נראה כי זה אכן היה שלטון יחיד ולכן המהפכה הצרפתית עוד לא קרתה-זו חייבת להיות בטוח המאה השבע עשרה ולא יותר.
לפתע ראיתי אותו מרחוק, ארמון פאר גדול אשר נראה כאין ואפס לעומת הבתים האחרים בכפר אשר נרעדו לצד מבינה ענק ומהודר זה

"הנה מידע כדי לשרוד פה" אמרתי "אני פה כבר חודשיים וכדאי שתדעו, אם אתם רואים מישו לבוש יפה, אל תפנו אליו או תדברו איתו אלא אם הוא מבקש. זה ישמור עליכם מניסיון" אמרתי ויצאתי החוצה "אני הולך לעבודה שלי, הרי ככה אני שורד, תמצאו גם אתם, ושאחד לפחות ישאר לשמור". הלכתי לכיוון השדה, שמה חיכה לי המנהל בעצבנות. "איחרת" הוא אמר לי "סליחה, אבל היה לי משו לעשות".

''טוב אמ..חוץ ממידע בסיסי אני לא יודעת יותר מידי על העולם הזה אני מקווה שאצליח להסתדר'' חשבתי לעצמי במתח.
לפתע שמעתי קול סוסים, רצתי במהירות והתחבאתי מאחוריי אחד העצים שבצד הדרך נער צעיר אשר ברור כי שייך למאה הזאת רכב בביטחון על סוס חום עם משולש לבן על המצח הוא לבש בגדים די מהודרים כך שהוא מהמעד הבינוני או הגבוהה, היה לו שיער חום ארוך וקשת תלוייה על גבו, נץ חום בעל עיני זהב היה קשור לידו במין מכשיר מוזר.
בלי כוונה דרכתי על ענף דק שנשבר תחת רגלי, הנער נעצר במהירות ושלף חץ שמתח בקשתו לכיוון העץ מאחוריו הסתתרתי, נראה כי חשב שאני חיה, או גנבת

נעשה את זה ככה .
יש מטבע זהב , מטבע כסף ומטבע ארד .
מטבע זהב = 10 מטבעות כסף
מטבע כסף = 10 מטבעות ארד
100 מטבעות ארד = מטבע זהב
--------------------------------
"משעמם לי." אמרתי , "תעשו זוג או פרד מי שומר היום." אני אמרתי ויצאתי , איזה נער כיוון חץ וקשת על שיח , 'משוגע.' חשבתי בגיחוך והתקדמתי , ראיתי בניין קצת גדול עם סימן של פטיש שדופק על ברזל , "נפחות אה , יכול להיות בשבילי." אמרתי ונכנסתי לתוך הבניין , "אפשר עבודה?" שאלתי , "כן , כך את זה ותדפוק על הברזל." מישהו אמר וזרק לכיווני פטיש שלמזלי תפסתי , לקחתי את הפטיש ודפקתי במהירות על הברזל , לאחר כמה דקות גיליתי שיש לי כישרון בנפחות אז קיבלתי 2 מטבעות ארד בונוס .

בדרך לשליחות ראיתי נער על סוס מכוון חץ על שיח. "למה אתה מכוון על השיח" אמרתי לו "לבדוק בשבילך שלא תהרוג מישו בטעות?". "בסדר" הוא אמר והוריד את הקשת, הנחתי את המשלוח והלכתי לכיוון השיח וראיתי שמה את הילדה ממקודם "זה בסדר" אמרתי לו וחזרתי "זאת סתם ילדה". חזרתי ולקחתי את המשלוח "אני מזהה אותך" הוא אמר "אתה זה שניצח בתחרות איגרוף לפני שבועיים, מה אתה עושה פה?". "יש לי עבודה אמרתי, אני לא יכול סתם ללכת להתאגרף ככה, אני צריך כסף". "אם אתה צריך עבודה אתה תמיד יכול למצוא בתור מורה, יש לי כמה משרתים שאני אשמח ללמד". "למה אני" שאלתי. "כי אתה בגיל שלי, אם ילד ינצח מישו זה יגרום לו להתאמץ יותר". הוא ענה. "אז אני בא" אמרתי.

איך לעזאזל ארד שווה יותר מזהב?0___________ם
נראה לי שארד זה פשוט מטבע ארדxd
מטבע ארד
מטבע כסף=10 ארד
מטבע זהב=10 כסף
__________________________
הצצתי מאחוריי העץ, הנער מהביקתה מנע מהנער בעל החץ וקשת לירות בי.
יצאתי ממאחוריי השיח וניערתי את שולי שמלתי הנער שהציל אותי התחיל להתקדם לכיוון אליו הנער על הסוס הכווין אותו ''מי את? מה שמך? מה מישהי במעמדך עושה כאן?'' שאל אותי הנער על הסוס וקד לפניי 'שיט ידעתי שהשמלה הזאת מפוארת מידי' חשבתי בעצבים מתחרטת שלא החלפתי למשהו פשוט יותר ממקודם ''שמי לואיז ואני רק עוברת באזור'' אמרתי ונסוגתי מעט לאחור

"היא פשוטת עם בטח" אמרתי "אם היא הייתה עשירה מהאזור בטוח היית מכיר אותה, הרי אתם כולכם מקושרים לא?". "הגיוני" הוא אמר "אבל מאיפה השמלה?".
"לא יודע, אבל נראה שהיא לא רוצה לענות. אתה לא הולך להכריח אותה נכון?"
"אם שמלה כזאת יכול להיות שהיא מקושרת וזה לא טוב להסתכסך איתה. אז בוא נלך".
"דרך אגב אני צריך להביא את המשלוח קודם ולהגיד שאני מתפטר, תן לי את הכתובת ואני אבוא אחר כך".
"או קיי" הוא אמר "אני גר בבית הענק מאחור". "בסדר" אמרתי והתחלתי ללכת. "חכה" שמעתי מאחורה, זאת הייתה הנערה "תודה" היא אמרה "אין בעיה, רק תחליפי את זה במשו יותר פשוט, יכול להיות שיש לי משו בביתן אבל של בנים אם זה לא מפריע לך". המשכתי ללכת והבאתי את המשלוח, זה היה קצת יבול לבעל מכולת מקומי, חזרתי לשדה והתפטרתי. החלתי ללכת לכיוון הבית הענק של הילד ממקודם.

100 מטבעות ארד = מטבע זהב.
---------------------------------
הרשתי לעצמי ליצור חרב עשוייה ברזל , וכעבור כמה דקות האיש הסתובב אלי , נתן לי כ10 מטבעות זהב וברח , לפתע מסביבי נהיו סוגרים , 'מלכודת.' חשבתי לעצמי.
לקחתי את החרב וחתכתי את הסורגים , "אני לא עד כדי כך תמים." חשבתי וברחתי מהמקום , כמה אנשים רדפו אחרי אז עליתי לראש אחד הבניינים בלי שהם ראו .
'זה היה מזל.' חשבתי לעצמי , שהם מתקדמים לכיוון , הביתן שלנו , רצתי לכיוון הביתן שלנו בכל המהירות עם החרב בידי , ראיתי את לילי וסימנתי לה עם העיניים שלי שרועי ועומר בסכנה ולאחר מכן רצתי , לא בדקתי אם היא מאחורי .

עשינו זוג או פרד ולמזלי, או לאי מזלי, הפסדתי. 'ממש יופי' חשבתי לעצמי בזעף בזמן שכולם יצאו. 'מה עכשיו' אחשוב ואתחיל להסתובב בבית כדי לראות עם יש משהו מעניין, הבית היה בית קטן, שני חדרי שינה, מטבח וחדר מרכזי עם שולחן האוכל. הופתעתי שאין פה בית שימוש ומקלחת אבל אז נזכרתי שהם לא מתקדמים כמונו. הלכתי החוצה ועשיתי את צרכי ואחר כך חזרתי לבית וסתם הלכתי והסתכלתי על הפריטים של האיש שהסכים לארח אותנו, לפתע, תוך כדי שאני פותח ארון, נפלתי לתוך חור שכנרה נפער ברצפה משום מקום. הנפילה לא היתה ארוכה ולכן לא נחבלתי יותר מידי, הסתכלתי למעלה וראיתי את ריצפת העץ של הבית אבל מצידה השני. ניסיתי לדחוף את הקרשים אבל לא הצלחתי אפילו להזיז אותם קצת. הסתכלתי מסביבי וראיתי מעבר צר שממשיך ממקום הימצאי למקום אחר לא ידוע, התחלתי ללכת

''אני באה'' מילמלתי והתחלתי ללכת לכיוון חבריי החדשים.
לפתע ראיתי משהו מזווית עיניי, הכרכרה המלכותית התקרבה 'בדיוק מה שהיה חסר לי' חשבתי במוחי בעצבנות.
הכרכרה התקרבה וידעתי שאין לי סיכוי להספיק להתחבא ולחשוב על תירוץ למה אני כאן.
שהכרכרה התקרבה השתחוותי מיד, בתקווה שמי שלא יהיה בתוך הכרכרה לא ישים לב אליי

עשינו טיול באחוזה כדי שאני לא אלך לאיבוד כל פעם שאני מגיע. "אתה רוצה לישון פה גם?" הנער שאל "דרך אגב קוראים לי גיא". "אנדר, ויש לי כבר מקום, בכל מקרה איפה אני מלמד?" אשאל. "בחדר האימונים, הוא פה משמאל, הוא מתאים יותר לנשקים אבל גם לחימה בלי נשק יכולה להתקיים פה, תתחיל מחר, פעם ביום בבוקר." "אני יכול לעשות ריצה באחוזה אם צריך?" אשאל "כן" גיא השיב. "לבינתיים אני צריך ללכת לפגוש את הנסיך, הוא חבר טוב שלי" במילים האלה הוא הלך. "תהנה" אמרתי לו ויצאתי מהאחוזה. התחלתי לחזור לכיוון הביתן הישן שלנו וראיתי שמה כמה אנשים בודקים את הסביבה. "צריכים עזרה?" הלכתי לאחד שנראה לבד ושאלתי. "כן" אחד מהם אמר ושלף סכין "אנחנו צריכים את חברים שלך ואותך" ."בזה אני לא יכול לעזור, אבל אני מציע שתזיז את זה, אחרת כל הרצפה תתלכלך בדם". הבחור צחק, "שלך" אמרתי באדישות ונתתי לו אגרוף בראש, תפסתי אותו במפרק היד הימנית ועם מכה בכיתף מלמטה (דרך בית השחי) שברתי לו את היד, הוא שמט את הסכין והעפתי אותו הצידה בבעיטה. 'נותרו 3' חשבתי ורצתי לבדוק אם יש עוד מישו מבודד.

התקדמתי. האור שחדר מבעד לסדקי הרצפה לשעבר של הבית נעלם כשעברתי את העיקול ועכשיו התקדמתי בחושך. לא שמתי לב לאן אני הולך, לא מצאתי שום הסתעיפויות מה'שביל' הראשי והשביל לא נעשה רחב יותר או צר יותר כבר הרבה מאוד זמן, הוא נשאר בעובי של חצי צעד שלי בערך. לעומת זאת הרגשתי שאני יורד עמוק, עמוק אל תוך האדמה, בירידה מפותלת ומשונה, בלי סדר מדויק שהייתי יכול לעלות עליו. המשכתי להתקדם, לא שם לב לחשכה ולמחנק ששרר במנהרה. לפתע הרגשתי שהגעתי לחדר, לא יודע איך, מיששתי את הקירות והם לא היו שם. התכופפתי ומצאתי שתי אבנים וקרש בצורת גליל שעל אחד הקצוות שלו מלופת חתיכת בד ספוג בנוזל שלא הצלחתי לזהות, אבל המגע היה מוכר ואז בהבזק של זיכרון המגע של הנוזל הזכיר לי שמן. ניסיתי את מזלי והצלחתי להדליק את הלפיד בעזרת שתי האבנים שהתבררו כאבני צור. הבטתי סביבי ופערתי את פי ביראה למראה תוכן החדר

ראיתי את אנדר בא , "סוף סוף קצת עזרה." אמרתי וחתכתי לאנשים את הידיים ככה שהם לא יכולים להחזיק שום דבר , "עכשיו נוכל להסתדר בלי בעיה." אמרתי ואני ואנדר הברחנו את האנשים , לפתע כמה אבירים באו לכיווננו , "מה עכשיו , פרשים?" שאלתי ופרשים באו , "לא הייתי צריך לפתוח את הפה שלי , "היי אנדר , בוא." אמרתי , ודחפתי את אנדר ואותי לבור , לקחתי חופן של עשב וכיסיתי את הבור .

''אוי לי..'' מילמתי שהכרכרה נעצרה לידי בעודי קדה קידה.
דלת הכרכרה נפתחה ונער צעיר בחליפה מהודרת ונדן חרב למותנו יצא מהכרכרה
[IMG]https://encrypted-tbn2.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcSrnyLk5gVoq_iOe5pZP9Ae5-6o0BOnn-PO6-ytkapfpeRVS09hKw[/IMG]
''שלום גברתי'' הוא אמר וקד כבן אצולה ואני כתגובה קדתי קידה קלה עם שמלתי ''מה את עושה כאן?'' הוא שאל ''יצאתי לטייל אמ...'' ניסיתי להוציא שקר יעיל ''והלכתי לאיבוד אתה יודע במקרה את הדרך חזרה אל הכפר מלכי?'' שאלתי בתקווה שלא טעיתי בזיהוי ''או לא עוד מלכי, נסיכי יתאים יותר'' הוא אמר וקרץ 'אז הוא הנסיך, שיט' חשבתי במוחי בעצבנות ''התרצי שאלווה אותך לכפר?'' הוא שאל עם ניצוץ בעיינים, אולי הוא אמר זאת כהזמנה אבל היה ברור שסירוב אינו באופציה ''בשמחה'' עניתי בלית בררה

"אני אטפל בזה" אמרתי לנער ויצאתי מהבור "שלום, אני עובד בשירות גיא ותקפו אותי כמה אנשים, אז החזרנו להם. זה הכל לבינתיים. הלכתי ביי" אמרתי לפרשים והלכתי לכיוון הבית של גיא. "שלום" אמרתי למשרת שפתח את הדלת "אני פה בשביל גיא". "כן הוא כרגע עם הנסיך ,אם אתה רוצה לדבר איתו הוא בעיירה, בכיכר ליתר דיוק". "בסדר" אמרתי ורצתי לכיוון העיר חזרה. הגעתי לכיכר ולא היה שמה אף אחד 'כנראה הם לא הגיעו' חשבתי והתיישבתי. לאחר כמה דקות ראיתי את הכרכרה מגיעה לכיוון הכיכר "לקח להם זמן" חשבתי וקמתי

''אמ..תודה על ההסעה נסיכי'' מלמלתי שיצאתי מהכרכרה וקדתי קידה מהירה שמתי לב לנער שעמד מולי, החלפנו מבט לרגע קיוויתי שזה לא משך את תשומת ליבו של הנסיך זה היה הנער שפגשתי ממקודם.
'כדאי לי למצא עבודה... דבר לא פשוט לבת בתקופה הזאת' חשבתי בצער.
הלכתי למסבאה פשוטת מראה ונכנסתי ''שלום אני מחפשת עבודה'' אמרתי בחיוך קל אחד מבעלי המסבאה ניגש אליי ואמר ''אין בעיה העבודה תהיה עשר שעות ביום, הפסקה אחת של עשר דקות בין השעה החמישית לשישית ושכר של 5 מטבעות כסף ליום ''בסדר'' אמרתי בחיוך מאולץ ''את מתחילה מחר בואי ב6 בבוקר'' הוא אמר

חיכיתי בצד עוד כמה דקות עד שהגיע הנסיך, הוא הוריד את הילדה ממקודם והיא הלכה מהר מתנהגת שהיא לא מכרה אותי. אחרי דקה וקצת הגיע גיא על הסוס. "היי" אמרתי לו "במחשבה שנייה אני יכול להישאר אצלך?". "כן בשמחה" הוא אמר "תחזור לאחוזה ותבקש מהמשרת שיפתח לך להראות לך את החדר שלך". "יש לי כבר חדר?" שאלתי בפליאה. "כן, חשבתי שבסוף תרצה" הוא ענה. הוא ירד מהסוס והביא אותו לאדם שעמד בצד, נכנס לכרכרה המלכותית והם נסעו משם. 'כדאי שאני אבדוק קודם את המצב בביתן' חשבתי והלכתי לכיוון הבית שהיה לי מקודם.

החדר לא היה גדול. בערך 10 צעדים שלי על 10 צעדים גדולים שלי. אבל לא המידות של החדר היו מה שהפתיע אותי, לאורך כל דפנות החדר חוץ מהכניסה שמימנה הגעתי ועוד יציאה, היו מלאות בארונות קבורה, על כל ארון קבורה היתה גולגולת של בן אדם. 'אוקי אני התחלתי לפחד...' חשבתי לעצמי 'ממש מצמרר' חשבתי לעצמי כשעברה בי צמרמורת. לפתע שמתי לב לעיגול מוזר שהיה באמצע החדר, לא בור, אלא עיגול מאבן. התכופפתי כדי לבחון את העיגול. הוא היה קר למגע, ציבעו לאור הלפיד היה ירוק- טורקיז ובמרכזו היתה נקודה שחורה, העיגול לא היה גדול יותר מהאגרוף שלי. לפתע שמעתי כיחכוך בגרון וכשהרמתי את ראשי ראיתי מישהו בברדס שחור. התרוממתי ולפני שהספקתי להגיד אות אחת האיש תפס את החולצה שלי ומשך אותי קדימה קח שעמדתי על העיגול. הרגשתי שהעיגול נדחף קצת למטה ואז שאני מתרומם ונצמד לתיקרת החדר, לא מסוגל לזוז או לדבר. לפתע שמעתי קול מוזר ואנדר הופיע מהכניסה שבה נכנסתי אני לחדר. לפני שהספיק להתרגל לאור הלפיד שהדלקתי נכבה והיה חושך מוחלט

יצאתי מהבור ועקבתי אחרי אנדר , אבל לבסוף עצרו אותי , לפתע הרגשתי עקיצה בצוואר והתעלפתי.
'מחט רעל , זה בכלל לא..'חשבתי לאחר שהתעוררתי , 'זהו זה , מי שתוקף אותנו הוא בכלל מישהו שחזר בזמן.' אני חשבתי ויצאתי מהמקום , למזלי הם לא לקחו מימני את החרב אז יכולתי לעבור את השומרים בלי בעיה .
כשיצאתי מהחדר שבו הייתי כלוא נכנסתי לחושך , אבל מצאתי לפיד על הקיר , ולפתע ראיתי מישהו מחזיק את רועי , ולאחר כמה זמן הוא התעלף , אנדר היה בכניסה השנייה לחרב , הוא הנהנן אלי , הנהנתי אליו חזרה , ידעתי מה הוא רוצה לעשות , רצנו לכיוון האיש שהחזיק את רועי , האיש העיף את רועי לתוך אחד מארונות הקבורה ורץ לכיוון אנדר .

התחלתי לצאת מהמסבאה, חושבת על דרך להשגת שמלה פשוטה יותר (ההליכה שלי היא כמו בתמונה עם גב ישר וידיים אחת על השנייה לפני הגוף) הגעתי לסמטה די חשוכה, החלטתי לחפש אם אולי מישהו תלה שם במקרה חבל כבישה עם כמה שמלות ישנות, החלפתי שללבוש בגדי בנים לא ילך בעיקר עם יגלו שאני בת.
ככל שהעמקתי יותר לתוך הסמטה כך תחושת הבטן שלי גברה אך התעלמתי ממנה והמשכתי, לפתע הרגשתי משהו מוזר על רגלי, הבטתי בא וראיתי קנה אקדח מוזר שבחיי לא ראיתי מוצמד אליה, החלק הראשון שלו נראה כאקדח אך בקצהו היה משהו שנראה כחוד מזרק ''אל תזוזי'' נשמע קול האדם שהחזיק א הרובה המוזר, דבר אחד בטוח הוא לא שייך לתקופה הזאת.
עמדתי בלי לזוז כשהמתח גואה בי שלפתע ללא כל אזהרה הוא ירה.
הרגשתי מחט ארוכה חודרת לרגלי וצעקתי בלית בררה מהכאב הפתאומי, הדבר הבא שראיתי היה חושך

האיש שלף רובה עם מחט וניסה לכוון לי אותו לצוואר אבל הוא לא ירה, כנראה אין לו טווח. דרכתי לו על הרגל לוודא שלא יברח ותפסתי אותו בראש בכךת הוא שמט את האקדח ונתתי לו כמה אגרופים ברצף לבטן. הוא התקפל ברביעי ונפל על הרצפה שעזבתי אותו, הוא ברח לאחור והוציא מאחד מארונות הקבורה את הנערה ממקודם. "סחר חליפין, אני יוצא מפה ונותן לכם את הנערה". הוא אמר. "אחרת?" שאלתי. הוא השתתק, כמו שחשבתי זה היה הנשק היחידי שלו. "אבל מקובל עלי" אמרתי, אני לא יכול לקחת סיכונים בחיי אדם. הוא עזב את הנערה ורץ החוצה מהחדר. הלכתי והושטתי יד לעזור לנערה לקום. "אנדר דרך אגב" אמרתי.

אחזתי בראשי מעט בכאב ונעזרתי בידו של אנדר בשביל לעמוד, רגלי עדיין כאבה וגרמה לי לצליעה ''אני לילי אבל אתה יכול לקרא לי לואיז, נעים להכיר'' אמרתי וניסיתי לקוד בנימוס דבר שלא הלך היטב בגלל רגלי.
''חח סליחה'' אמרתי בצחקוק קל ''הצלת אותי...3 פעמים עד עכשיו? אני חייבת לך תודה'' אמרתי בחיוך ''ולמה לעזאזל התעוררתי בתוך ארון קבורה?0_____ם?'' שאלתי את אנדר

'נראה ששכחו' הירהרתי בציניות, בתוך ארון הקבורה שלי אחרי שהיתאוששתי מהמכה שקיבלתי. התרוממתי ויצאתי מארון הקבורה, כולם נראו מבוהלים לרגע, כנראה שבאמת שכחו ונראתי להם כמו מי שמתעורר לחיים. התפוצצתי מצחוק בזמן שהם יצאו מההלם וצחקו גם הם. "טוב מה עכשיו?" שאלתי, "איך יוצאים מפה ומי היה האיש הזה?" אשאל כדי לראות עם מישהו יודע יותר ממני

" אין לי מושג" אמרתי "לא לזה ולא לזה, אבל מה שכן אני בטוח שהגיעו לפני, אני פה כבר חודשיים ויצא לי להיתקל במישו מהמאה ה19 אז יכול להיות שיבואו מכל מיני מקומות. עוד הודעה אני הולך לגור במקום אחר קרוב יותר לעבודה, אבל אני אמשיך לבקר, אם אתם צריכים אותי אני רב הזמן אהיה באחוזה הענקית שמה, לבינתיים בואו נצא מפה". יצאנו במסדרון שממנו הגענו וחזרנו לביתן. "או קיי ישיבת אסטרטגיה:
לא מזמן הגיעו כמה אנשים ותקפו אותנו, עכישו זה. ברור שמו קרה פה ואני לא הולך להישאר בביתן לגלות את זה, כמו שאמרתי מקודם אני עובר מקום שאני גר בו וכדאי שגם אתם, היום תמצאו מקום לישון וניפגש בערב להתחיל להבין מה קורה פה".

''אין לי מושג'' עניתי בעודי נשענת על אנדר משתדלת שלא ליפול.
רועי צחק על חוסר שיווי המשקל שלי ואמר ''תראי'' הוא התכופף לרגל שלי ולרגע נהייתה לי עוויתות כאב בפנים זמן שהוא שלף את המחט מרגלי ''את צריכה לשים לב יותר לדברים כאלה'' הוא אמר בחיוך, הורדתי את רגלי והכאב כמעט נעלם, ירד לי די הרבה דם מהרגל אבל לא הרגשתי את זה ולכן זה לא הפריע לי.
''ועכשיו לעניין'' אמרתי ''מי היה האיש הזה? למה לעזאזל הוא סימם אותנו ואני היחידה פה שמוטרדת מזה שהרגע יצאתי מארון קבורה?''

"כנראה." אמרתי , "בואו נתפצל , אנדר , אתה תהיה באחוזה שלך ותשיג מידע , רועי , אתה תמצא לנו מקום מחבוא שאף אחד לא יראה , לילי , תלכי עם רועי ותעזרי לו לעצב את המקום , תזכרו שאסור שיראו את המקום , אני אסתובב בעיר ואנסה למצוא נשקים מהעתיד (עתיד למאה ה17) , עוד שלוש שעות כולנו ניפגש פה." אני אומר ויוצא לחפש נשקים .