Pok'emon - Kanto

[IMG]http://i35.tinypic.com/34l50.png[/IMG]
[B][SIZE="1"][COLOR="RoyalBlue"]רקע:
במחוז קנטו הגדול שוכנות 3 ציפורים אגדיות, זופדוס, ארטיקונו ומולטרס. הציפורים הללו נחשבות לפוקימונים אגדיים וחזקים ביותר ורק מעטים זכו לראותם. הציפורים אינם נראות לעולם יחד, הן חיות באיזורים שונים במחוז קנטו. יום אחד הכל השתנה, צורה בלתי ברורה שאינה שייכת אל המחוז פרצה אל המחוז ועוררה את זעמו של זופדוס שיצא ממקומו הנסתר וחיפש את הצורה הזו. בעקבות המהומה אותה זופדוס עשה מולטרס ציפור האש יצאה גם היא מן המחבוא שלה והחלה לתקוף את זופדוס. הקרב ההרסני הזה התנהל על דרך 1 שנמצאת בסמוך לעיר פאלט. תוצאות הקרב היו קשות, נזק רב באזור דרך 1 שהגיעו קרוב אל העיר פאלט. זהותו של הפוקימון שעורר את זופדוס אינו ידוע עד עצם היום הזה. מאז המקרה הזה צוות רוקט השוכן במחוז קנטו לכד את ציפור הקרח ארטיקונו והוא משתמש בה למעשיו ההרסניים ובעזרתו הצוות מתכנן ללכוד גם את זופדוס ומולטרס שנעלמו מאז הקרב הגדול ביינהם.[/COLOR][/SIZE][/B]

[SIZE="1"][COLOR="MediumTurquoise"][B]מטרות:
☼ לגלות מיהו הפוקימון הנסתר
☼ לשחרר את ארטיקונו משליטת צוות רוקט ולפרקו.
☼ לנצח את כל מאמני המכון במחוז קנטו ולנצח את הליגה.[/B][/COLOR][/SIZE]

מפה:
[IMG]http://fc07.deviantart.net/fs71/i/2011/091/5/6/pokemon_kanto_map_hgss_by_cow41087-d3d00i0.jpg[/IMG]

[B][SIZE="1"][COLOR="Teal"]העיר פאלט:
העיר ממנה הגעתם, שם תקבלו את הפוקימון הראשון שלכם. העיר ניזוקה בעקבות הקרב של זופדוס ומולטרס ולכן היא נמצאת בבנייה מחדש. דרך העיר הזו ניתן להגיע לדרך 1 ברגל ובעזרת סירה או פוקימון מים ניתן להגיע אל האי סיניבר.

דרך 1:
דרך קצרה ביותר בה נמצאים כמה פוקימונים חלשים ומאמנים מתחילים, ביציאה מדרך 1 ניתן להגיע לעיר ורדיאן.

העיר ורדיאן:
עיר גדולה בה נמצא מרכז פוקימונים קטן, חנות ו[B][COLOR="Red"]מכון[/COLOR][/B] סגור ונסתר שמאמן המכון אינו מוכר וידוע לרבים, כדי להיכנס למכון עליכם לנצח את כל 7 מאמני המכון הקודמים לו. דרך העיר הזו ניתן להגיע אל דרך הניצחון שמובילה אל בניין הליגה בו נמצאים המאמנים החזקים ביותר. העיר נמצאת סמוך לדרך 2.

דרך 2:
דרך ארוכה שמובילה לתוך יער בו נמצאים פוקימוני חרק ומאמני חרק רבים. הדרך ארוכה וקשה מאוד ומומלץ להגיע אליה שהפוקימונים שלכם בריאים.

העיר פיוטר:
עיר גדולה ומתפתחת. בעיר יש מרכז פוקימונים וחנות. העיר ידועה מכיוון שנמצא בה מכון מאובנים מפורסם מאוד ושמור מאוד. העיר פיוטר מפורסמת גם כי נמצא בה [B][COLOR="red"]המכון[/COLOR][/B] הראשון. מאמן המכון הוא מאמן פוקימוני אבן והוא חזק וקשוח ביותר. מהעיר פיוטר ניתן להגיע לדרך 3.

דרך 3:
דרך ארוכה בה נמצאים מאמנים חזקים ורבים. בסוף הדרך נמצא מכון פוקימונים ומערת הירח.

מערת הירח:
מערה שלפי שמועות נמצא בה הפוקימון המסתורי שעורר את זופדוס. במערה נמצאים מאמני פוקימוני אבן. ביציאה מן המערה נמצאת העיר סרוליין.

העיר סרוליין:
עיר גדולה ביותר, מפוצלת להמון דרכים. בעיר הזו נמצא [B][COLOR="red"]המכון[/COLOR][/B] השני מנהיגת המכון היא מאמנת פוקימוני מים חזקים ביותר. מהעיר הזו ניתן להגיע ל2 דרכים ללא מוצא:
[B]דרך 24:[/B] בדרך 24 נמצא גשר של מאמנים, מלבד לגשר המאמנים ניתן להגיע משם למערה נסתרת שלא ידוע מה נמצא בתוכה, לפי שמועות יותר הגיוניות הפוקימון שהעיר את זופדוס נמצא שם.
[B]דרך 25:[/B] דרך מלאה במאמנים חזקים מאוד.
מלבד לדרכים אלו ניתן להגיע אל דרך 5 ו9 שנמצאות מחוץ לעיר.

דרך 9:
דרך ריקה מאמנים מפוקימונים. הדרך מפוצלת, ניתן להגיע דרכה אל דרך 10 או לחתוך המהירות אל אמצע דרך 5.

דרך 5:
דרך בה נמצאים מאמנים רבים וגם פוקימונים משוטטים. הדרך ארוכה ומובילה אל העיר ורמיליון.

המשך ההרים יחשפו בהמשך המשחק![/COLOR][/SIZE][/B]

[COLOR="SeaGreen"][B][SIZE="1"]מנהיגי מכון:
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr116.png[/IMG]
ברוק מנהיג מכון אבן שנמצא בעיר פיוטר.
ברוק הוא מאמן קשוח וחזק ביותר, הוא מתמחה בפוקימוני אבן, הפוקימונים שלו ידועים בהגנה הגבוהה שיש להם.
פוקימונים: [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/095.png[/IMG] , [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/074.png[/IMG] .

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr117.png[/IMG]
מיסטי מנהיגת מכון מים שנמצא בעיר סרוליין.
מיסטי היא מאמנת חזקה. היא מתמחה בפוקימוני מים, הזירה בקרב נגד מיסטי היא בריכת מים מה שמאפשר לפוקימוני המים שלה לשלוט בצורה מוחלטת בקרב. כדי לנצח את מיסטי על המאמן לתקוף את הפוקימונים שלה בדרכים יצירתיות.
פוקימונים: [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/120.png[/IMG] , [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/054.png[/IMG] , [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/121.png[/IMG]

מאמני מכון נוספים ייחשפו בהמשך!
[/COLOR]
[COLOR="Green"]אנשים חשובים:
[IMG]http://www.serebii.net/manga/characters-new/pics/Red.png[/IMG]
רד. רד הוא מאמן פוקימונים חזק, הוא הביס את הליגה בעבר וכיום הוא מאמן שעוזר למאמנים מתחילים. רד ילווה את חלקכם לאורך כל המשחק. רד מגיע ממחוז ג'וטו ולכן הוא מחזיק בפוקימונים שלא שייכים למחוז שלכם. רד ידוע בידידות הטובה שלו עם הכלב האגדי, רייקו.
פוקימונים: [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/157.png[/IMG] , [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/015.png[/IMG]

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr124.png[/IMG]
גרין. גרין הוא מאמן חזק ביותר. כמו רד גם הוא הביס את כל הליגה בעבר אך הפסיד לחברו הטוב רד, בגמר הגדול והזכור בינהם בסיום הליגה. גרין הוא הנכד של פרופסור אוק המפורסם והוא בעצמו מתלמד אצל הפרופסור. גרין עזב לתקופה מסויימת את המחוז גם הוא, למחוז רחוק ולא מפורסם והביא משם כמה פוקימונים.
פוקימונים: [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/197.png[/IMG] , [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/466.png[/IMG]

[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr132.png[/IMG]
פרופסור אוק. פרופסור אוק הוא הפרופסור של מחוז קנטו, הוא אדם חכם עם השפעה גדולה מאוד על המחוז. הוא מתגורר בעיר פאלט במעבדה שלו. הפרופסור יתן לכם את הפוקימון ההתחלתי שלכם. תוכלו לשמור אצלו את הפוקימונים שלכם במהלך המסע.
פוקימונים: [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/034.png[/IMG]

שאר האנשים החשובים ייחשפו בהמשך.[/SIZE][/B][/COLOR]

צוות רוקט:
חייל זוטר ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr109.png[/IMG] )
פוקימונים: ? , ? , ?

[B][SIZE="1"][COLOR="Navy"]מאמנים חשובים שפגשתם:

ייחשפו בהמשך![/COLOR][/SIZE][/B]

[B][SIZE="1"][COLOR="SlateGray"]חנות:
בערים נמצאות חנויות. בחנויות תוכלו לקנות פוקדורים ושיקויים.
PokeaBall ~ פוקדור ([IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem004.png[/IMG] ) : 20$
הסבר: אחוז התפיסה שלו הוא 25% במצב שהפוקימון השני הוא קשה מאוד.
Great Ball ~ פוקדור טוב ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem003.png[/IMG] ) : 150$
הסבר: אחוז התפיסה שלו הוא 50% במצב שהפוקימון השני הוא קשה.
Ultra Ball ~ אולטרה בול ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem002.png[/IMG] )
הסבר: אחוז התפיסה שלו הוא 70% במצב שהפוקימון השני הוא בינוני.
Potion ~ שיקוי ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem013.png[/IMG] ) 250$
הסבר: בעזרת השיקוי ניתן להחיות פוקימון שספג קרב קשה, ניתן להחיות את הפוקימון גם במהלך הקרב עצמו.[/COLOR][/SIZE][/B]

[SIZE="1"][B]חוקים:
[COLOR="Purple"]1. חוקי הפורום תקפים גם פה.
2. החוקים לא ממש חשובים לי כי הם דיי ברורים לכולם, אני רק רוצה להבהיר משו, אם אתם נלחמים נגד מאמן עם 2 פוקימונים מותר לכם להשתמש אך ורק ב2 פוקימונים, לא יותר!
3. במידה ואני כותב לכם משהו מעל התגובה אני מצפה שתענו עליו ברצינות (מותר לפעמים גם לצחוק <3 )[/COLOR]

פוקימונים התחלתיים:
[IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/001.png[/IMG]
[IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/004.png[/IMG] תפוס!
[IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/007.png[/IMG] תפוס!
[IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/133.png[/IMG]
[IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/063.png[/IMG]
טופס הרשמה:
שם בפורום:
שם במשחק:
גיל: 15
רקע: אני מבקש להשקיע, זה ממש חשוב לי לדעת את רמת הכתיבה שלכם ואת הרקע של השחקן שלכם.
ספרייט: רק ספרייט, בלי תמונות או תיאורים.
פוקימון התחלתי:
ציוד: לא לגעת בבקשה.
כסף: לא לגעת בבקשה.[/B][/SIZE]

[B][SIZE="1"][COLOR="DarkOrange"]פרסים:
השחקן שהכי השקיע במשחק לדעתי עד לתאריך 20.6 יזכה ב [IMG]http://www.serebii.net/pokedex-bw/evo/029.png[/IMG] \ [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/032.png[/IMG] לבחירתו.
השחקן שהכי השקיע במשחק לדעתי מהתאריך 20.6 עד ל15.7 יזכה ב [IMG]http://www.serebii.net/pokedex-bw/evo/092.png[/IMG][/COLOR][/SIZE][/B]

שמור למשחק

רשומים 1-3
[B][COLOR="red"]Charmander[/COLOR][/B]
[SPOILER][COLOR="Red"][B][SIZE="1"]
שם במשחק: כריס בראון.
גיל: 15
רקע: דממה. אין משיחין בשעת הסעודה. גם אין צוחקים מחייכים או נושמים. בית משפחת בראון היה שקט כרגיל. טוב, לא ממש כרגיל. לפני עשרים שנה המשפחה הזו הייתה מקור דוגמא למשפחה סטנדרטית לכל דבר ונראה כי אין להם כל פגם.
בן יחיד היה להם לבראונים, בן זהוב שיער וסמוק לחיים, אחד כזה שרואים בפרסומות לחיתולים. שמו היה סטאריו, על שם הפוקימון, אשר מבחינתם הוא היה הכוכב שלהם. הוא גדל לתפארת והיה מקור נחת להוריו. כשהגיע לגיל המתאים לצאת למסע הפוקימונים שלו הוא רכש תגים בקצב מסחרר ועד מהרה הגיע לליגה המקומית. הוא אכן עשה את כל המצופה ממנו, אך בליגה הוא הפסיד. סטאריו יצא למסע מסוכן מיד לאחר הליגה, הוא נפגע מאביו משום שאביו אמר לו שאין הוא מעוניין שהוא יחזור הביתה עד שישוב עם גביע הליגה. סטאריו החליט לחקור את המערה בעיר סרולין אחת ולתמיד, הוא שמע מעובר אורח כי פוקימון מסתורי חי שם והוא החליט לתפוס אותו, יחד עם הפוקימון הזה הוא לבטח יהיה חסר מעצורים. עקבותיו של סטאריו נעלמו ולא היה ניתן ליצור איתו קשר. האובדן הקשה גרם לאדון בראון להיות אף קשה ואלים יותר. כל הכסף שבעולם לא היה מספיק כדי לנחם אותו על האובדן ופסיכולוג ארור ייעץ לו להביא ילדים נוספים לעולם כדי לקבור את רגש האובדן.
וכך, ישבו להם בשולחן אדון וגברת בראון, יחד עם ביתם ובנם שלא הכירו את סטאריו. מצד שני, שניהם ידעו כי סטאריו היה מוצלח הרבה יותר ממה שהם אי פעם יוכלו להיות. כריס וג'סי תמיד חיו תחת הסיפורים על סטאריו היה אסור להם להזכיר את שמו, או לדבר עליו אך הם הכירו כל פרט בחייו. אביהם סיפר להם כי סטאריו ניצח בליגה אך הגביע נגנב, מעולם לא הופרך הסיפור הזה וכריס העריץ את סטאריו.
עד כמה שכריס העריץ את סטאריו, הוא לא אהב לחיות בבית שלו. ברור שיש יתרונות בלגור בבית הכי גדול בקנטו. חדר האוכל המפואר היה מאובזר בכל הכלים הכי יוקרתיים והאח הגדול שמר עליהם מפני החום. מאצ'וק תמיד הסתובב סביב וטיפח את הבית והשדות הוו לכריס מקור מפלט. כריס תמיד רצה לצאת למסע פוקימונים אך הוא לא העז לבקש זאת מהוריו. אותו הבוקר ג'סי חזרה מוקדם מהאקדמיה עם דמעות בעיניה, כל חברותיה קיבלו פוקימון התחלתי ויצאו למסען בעוד שאמם לא אישרה את היציאה למסע. ג'ס ישבה במקומה ודמעות זלגו מעיניה, ובכל זאת, דממה היתה בבית. אין משיחין בשעת הסעודה.
אביו של כריס מעולם לא היה נחמד, אך אל כריס וג'סי התנהג כאילו הכל קרה באשמתם. הוא לא קיבל אותם כמו שהם ודרש מהם המון. כריס ידע להבחין בין כל פוקימון והכירו בעל פה, הוא אף ידע את הסוג של כל פוקימון וידע לאבחן את הטבע של הפוקימון. הוא ידע לתעל את הטבעים בקרב ואומן להיות לוחם חזק. המאמן האישי של כריס הובס פעמים רבות על ידיו שכן גם כריס, כמו אביו, לא הכיר במושג רחמנות, עדינות, חברות. הוא לא טרח לרכוש חברים, הוא ידע כי כולם בסוף יעברו מהאקדמיה ויצאו למסע הפוקימונים שלהם. ג'ס שלא כמוהו, סירבה להאמין בקרבות, היא תמיד חיבבה את הפוקימונים שסביבה ויצרה איתם קשר עמוק. היא היתה משוחחת אליהם שעות והם היו משיבים לה, בדרכם שלהם, על ידי מבט חם ומעריך.
על אף שכריס וג'סי היו שונים מאוד זה מזה, היתה להם הבנה רבה אחד לשניה וכמו כל תאומים, היה להם קשר עמוק. כריס אהב את ג'סי וכשהיא חזרה הביתה עם דמעות בעיניים דמו רתח. השקט הזה, ה'לשדר הכל כרגיל' הזה, זה הרטיח אותו.
אביו הביט בו לשניה והושיט את היד. כריס ידע כי הוא מצפה ממנו להעביר אליו את המלח. אסור לבקש תוספת אצלם בבית, כך שהדבר היחיד שהוא עשוי לבקש זה מלח. הוא חיכה עם יד מושטת ומבטו חדר בתוך כריס. אך לכריס נמאס מהשתיקה הלא נפסקת הזו, נמאס לו מההתנהגות של הוריו ודמעותיה של ג'סי, שתמיד היתה כה שמחה ומנחמת והוא היה המריר, גרמו לו לעמוד על שלו. "אני לא הולך להעביר לך את המלח אבא. אם אתה רוצה מלח תבקש!"
"כריס וויל בראון!" הרימה אימו את קולה בכעס "איך אתה לא מתבייש!?"
"תתביישו לכם אתם!" נעמד כריס והשקט הופר. שקט של עשרים שנה. "איך אתם לא מתביישים?! יש לכם ילדה מיוחדת, מטפלת בפוקימונים שלכם כשהם נפגעים ומכבדת אותם בזמן שאני נלחם בהם. תמיד מכבדת את הפוקימונים ושומרת עליהם מכל משמר. אז מה אם שלחתם את סטאריו למסע והוא ניצח בליגה, אז מה אם הוא היה הבן הראשון שלכם והוא נהנה ממכם כשעוד הייתם נחמדים, אחותי ג'סי שווה הרבה יותר ממה שאי פעם סטאריו יהיה ומגיע לה לצאת למסע בדיוק כמו שלי מגיע לצאת למסע! מה התועלת להילחם ולהתאמן בבית אם אני לא יכול לצאת למסע! אנחנו רוצים לצאת!"
אדון בראון הביט בכריס לכמה שניות ואז הוא קם בסערה ותפס בשערותיו של כריס. ג'סי צרחה באימה ואפילו גברת בראון נרתעה לשנייה. "שלא תעיז להזכיר על בדל שפתך הטמאות את שם בני, אתה שומע?"
"אני הבן שלך!" צרח כריס בכאב והשתחרר מאחיזת אביו. אדון בראון הרים את זרועו והטיח את כף ידו בפניו של כריס בכל הכח.
"אתה כישלון!" פגע אדון בראון בבנו כמו שמעולם לא פגע. "וגם את!" הצביע על ביתו המבוהלת שהצטנפה שבפינת הסלון. "צאו מהבית שלי! שניכם! אין לי תועלת בכם!"
"ריצ'ארד!!!" צרחה גב' בראון. "הרי אתה לא מתכוון לכך!"
"לא, מלודי!" שאג אדון בראון "אין לי תועלת בשני האפסים הללו. עומד בביתי ומטיח בי כי אני צריך להתבייש! אינני רוצה בהם! צאו מכאן! שניכם! קחו את הארנקים שלכם ואל תעזו לגעת באף אחד מהפוקימונים שלי!"
כריס מיהר לחדרו. גראולייט זינק לעברו וליקק את פניו. כריס רצה לקחת אותו איתו אך אביו היה חד. גראולייט היה שייך לאביו ולא לו, כך שלא באמת היתה לו ברירה. היה אסור לו לקחת אותו איתו. כריס חיבק אותו חיבוק אחרון ומיהר לעבר השידה עשויה עץ בולי מלא. הוא חטף את הארנק שלו שהיה מצויד בהרבה מאוד כסף וירד בריצה לעבר ג'סי. הוא הספיק לחטוף גם את ארנקה בחטף והוא זרק את זה לידיה.
כשהוא נכנס לסלון הוא ראה את אביו מעשן את מקטרתו. "אתה עדיין פה?! עוף מכאן! אתה וג'סיקה!"
כריס לא לקח עמו דבר מלבד ארנקו. ג'סי אחזה בידו ושניהם יצאו יחד לעבר פתח הדלת, נועלים נעליים במהירות ורצים החוצה בטירוף. "מה נעשה?" צרחה ג'סי ורצה מאחורי כריס. ג'סי רצה כמי שראה שד, היא הייתה מהירה יחסית, גופה היה צר ואתלטי ושיערה בלונדיני ארוך וחלק היה אסוף בקוקו. "אין לנו לאן ללכת!"
"אחריי!" צרח כריס. הוא ידע היטב לאן ללכת, הוא קרא מה קרה לרד, אלוף הליגה והוא החליט כי זה הולך להיות היעוד של שניהם. "אנחנו רצים לפאלט, שם נפגוש את פרופסור אוק!"
"כריס!" עצרה לרגע ג'סיקה והביטה בכריס בנחישות. "אני רוצה למצוא את עצמי לבד, אני מרגישה שאני לא רוצה לחיות בצילו של סטאריו אך גם לא בצילך, אני לא רוצה שתגונן עליי אני רוצה להצליח בכוחות עצמי! בבקשה תבין אותי!"
היא הביטה בכריס מספר שניות ונעלמה בגשם הסוער שהתחיל לרדת, כריס יכל לשמוע את בכייה, קשה היתה עליה הפרידה אך זה היה הכרחי. כריס הבין היטב את כוונתה, את הצורך שלהם להיות חופשיים. הוא מצידו ניגש הישר לפרופסור אוק, הוא לא ידוש עוד בעברו הטראגי ויבנה לעצמו מוניטין שיוכיח לאביו מעט אחרת, שהוא אכן בנו, שהוא בן למשפחת בראון.
תמונה/ ספרייט: [IMG]http://sprites.pokecheck.org/t/119.gif[/IMG]
פוקימונים:
[IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/004.png[/IMG]
מתקפות:
שריטה | Scratch
נהימה | Growl
תגים:
כסף:
ציוד:
[/SIZE][/B][/COLOR][/SPOILER]

[B][COLOR="RoyalBlue"]Triple-T[/COLOR][/B]
[B][COLOR="RoyalBlue"][SIZE="1"][SPOILER]שם במשחק: תומאס בלאק
גיל: 15
רקע:
מאז ומתמיד תומאס התעניין בפוקימונים. תמיד ראה אותם מסתובבים עם המאמנים שלהם, בטלוויזיה, בכרזות, בכל מקום. כל היום הוא היה נצמד למסך הטלוויזיה וצופה בקרבות, כל פעם שהוא היה מתקלח הוא היה מחקה אקדחי מים ובועות וכל מיני, כמו כל ילד בגילו שהיה תחת שיגעון הפוקימונים.
אביו גדל בילדותו בעיר פאלט ויצא אל מסע הפוקימונים שלו במטרה לזכות באליפות המחוז, בעוד אימו גדלה בעיר סרוליין ואהבה במיוחד את פוקימוני המים. כאשר אביו עמד לאתגר את מנהיגת מכון סרוליין, שניהם נפגשו אחד בשני במהלך האימונים שלו בקרבת העיר. אימו גם צפתה בקרב המכון של אביו כאשר הוא השתמש בוורטלטל שלו (שהספיק להתפתח בינתיים מהסקווירטל שאיתו התחיל) ועזר לו לזכות בתג המכון. לאחר הקרב הם החליטו לטייל ביחד במהלך המסע כאשר אביו ניסה את מזלו בליגה וסיים שם במקום השמיני, בעוד אימו החליטה לנסות ולתפוס כמה שיותר פוקימוני מים.
לאחר הליגה חזרו הוריו כל איש לעיר הולדתו אבל שמרו על קשר הדוק ביחד.
יום אחד, הוא השתנה. זאפדוס, פוקימון החשמל האגדי יצא ממחבואו והחל לזרוע הרס בדרך 1 המובילה לעיר ורידיאן. כתוצאה מכך, גם מולטרס יצא ממחבואו והחל להילחם בזאפדוס. באותו זמן, אימו היתה בדרך לבקר את אביו בעיר פאלט ונקלעה לסיטואצית הקרב בדרך 1. היא הצליחה ליצור קשר עם אביו שיצא לשם במהירות, ברגע שראה שמתחיל להתרחש שם קרב אכזר. אימו היתה לכודה בקרב וניסתה להגן על עצמה בעזרת פוקימוני המים שלה אבל הם לא הצליחו להשיב מלחמה ועד מהרה התעלפו. ברגע האחרון אביו הגיע לשם והצליח להגן עליה ולפנות אותה למקום בטוח, לפני שנפגעה ממכת ברק של זאפדוס.
לפתע, אור חזק מילה את אזור הקרב והקיף את זאפדוס ומולטריס. יצור כלשהו הופיע במקום ועצר את שניהם מלהילחם זה בזה. מולטריס וזאפדוס נסוגו לפתע וחזרו חזרה אל מחבואם, ודרך 1 חזרה להיות פתאום כמו שהיתה לפני הקרב. מבולבלים, הביטו הוריו אחד בשני, מופלאים מאותו אור.
כאשר הגיעו אל העיר וסיפרו על המאורע למשפחתו של תומאס, הם התוודו אחד בפני השני על אהבתם והפכו לחברים. כעבור כמה שנים הם התחתנו ותומאס נולד.
תומאס אוהב פוקימונים מסוגים שונים, ותמיד שמח לשחק עם הפוקימונים של אביו ושל אימו, ובמיוחד נהנה לשחק עם הבלסטויז של אביו. הוריו סיפרו לו כמובן עם איך שהם הכירו ועל הקרב הגדול, וזה סיקרן אותו מאוד: מיהו אותו פוקימון שעצר את הכל? האם הוא מופיע במצב מסויים? אנשים רבים ניסו לגלות את אותו פוקימון וזה הוביל לכך שצוות רוקט המרושע לכד את ארטיקונו, אבל הפוקימון לא צץ.
תומאס קיווה שכאשר הוא יקבל פוקימון ויצא לאתגר את הליגה, הוא יפגוש אותו סוף סוף. לשם כך הוא החליט לבחור את סקווירטל, כפוקימון ההתחלתי.
ספרייט: [IMG]http://sprites.pokecheck.org/t/127.gif[/IMG]
פוקימונים:
[IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/007.png[/IMG]
דחיפה | Tackle
נסיגה | Withdraw
תגים:
ציוד:
כסף:[/SPOILER][/SIZE][/COLOR][/B]

[B][COLOR="Magenta"]Iphoneguy [/COLOR][/B]
[SPOILER][B][SIZE="1"][COLOR="Magenta"]שם במשחק :ג'וני וויליאמס
גיל : 15
רקע : זה היה היום הראשון של האביב, הכל פרח ולבלב, כל פוקימוני העשב שהיו בסביבה רקדו ושרו, הסאנפלורות ריקדו להן ריקוד מיוחד ביחד עם האודישים שפיזרו להם ריחות מתוקים לכל עבר וכל הסביבה פשוט הייתה מלא בשמחה ואושר, אני ומשפחתי החלטנו שביום שכזה אנו חייבים לצאת לפיקניק וכך היה, החלטנו ללכת לעשות את הפיקניק בדרך 1 שפרחה בשיא יופייה באותו היום, באותה השנה אני הייתי בן 3ואחי הגדול סטיוארט היה בן 8 והוריי הפקידו אותי בידיו שישמור עליי, הוא התייצב למשימה וניסה לשמור עליי בזמן שרצתי לי לכל עבר וחיפשתי לי איזה פוקימון לשחק איתו, כבר בגיל הזה הכרתי כמה שמות של פוקימונים כמו רטטה, אודיש או פידג'י ותמיד כשהייתי מזהה את אחד מהם הייתי ישר צועק לו בשמו אך הוא בדרך כלל נבהל וברח. ככל שהזמן עבר לא מצאתי לי אף פוקימון אבל לא ויתרתי והמשכתי לחפש לי איזה פוקימון שישחק איתי, לעומת זאת, סטיוארט כבר התעייף מהרדיפה אחריי וניסה לשכנע אותי שכבר נחזור להורים כי מתחיל להחשיך, אך אני לא ויתרתי ורציתי למצוא את הפוקימון שיהיה מוכן לשחק איתי ואז סטיוארט הציע פשרה :"אתה יודע מה ג'וני? בוא נעשה ככה, אתה תחפש לך פוקימון וכשתמצא אותו תיתן לי לקרוא לו, אוקיי?", הנהנתי בהסכמה לרעיונו של אחי והתחלתי לחפש לי את הפוקימון, לאחר כמה דקות מצאתי לי אנקס קטן, וכמו שסוכם קראתי לאחי שיקרא לו לשחק איתי ואז כשאחי בה הוא לא האמין למראה עיניו, ישבתי בטוח קן שלם של אנקסים, אשר רק התעוררו מתרדמת החורף שלהם והיו הכי מסוכנים באותה תקופה, אח שלי רץ בניסיון להוציא אותי משם, הוא תפס אותי והתחיל לרוץ הכל המהירות שיכל, אבל פתאום מתוך השיחים יצא אליו ארבוק עצום בגודלו וירה עליו עוקץ רעל, אחי הורעל ע"י הארבוק הזה ונפל על הרצפה כאשר כולו מורעל, פחדתי נורא והתחלתי לבכות, הארבוק התקרב לאחי במטרה לאכול אותו וכבר חשבתי שזה הסוף שלנו, אבל פתאום הוא עצר, והתחיל להתרחק מאחי כאילו משהו מפחיד אותו בו, הסתכלתי על אחי הפצוע ועדיין היה פצוע והכל נראה לי מוזר, הארבוק נעלם כלא היה ואחי שכב על הרצפה מורעל, ואני ילד בן 3 שלא יודע מה לעשות ואז ראיתי מאחורי את ההורים שלי רצים לכיוון אחי, אבי ישר התחיל ביצוע של עזרה ראשונה ואימי לקחה אותי מהאזור וניסתה להרחיק אותי מהמראות הקשים שחוויתי.
מאותו היום כל הבית שלנו השתנה, ההורים שלי כבר התנהגו בזהירות רבה יותר ולא נתנו לנו להסתובב איפה שנרצה, אבל השינוי הגדול ביותר חל אצל סטיוארט, הוא הפך להיות אובססיבי לפוקימוני רעל וכאילו התאהב בהם, הוא רצה את אך ורק אותם וכאשר התחיל את מסע הפוקימונים שלו הוא החליט להתחיל עם באלבזור אשר היה גם פוקימון רעל ויצא אל מסעו, אני לעומתו פחדתי מפוקימוני רעל אחרי המקרה הזה ורק רציתי להתרחק מהם, לא ממש אהבתי גם את הבאלבזור שהיה כל עולמו ולכן בחרתי שכאשר יגיע היום של מסע הפוקימונים שלי לא אלך בדרכו של אחי אלא בדרך חדשה משלי ביחד עם פוקימון חדש משלי.
ספרייט : [URL=http://www.siz.co.il/][IMG]http://up370.siz.co.il/up3/jg2jj3yinotm.png[/IMG][/URL]
פוקימונים:
[IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/063.png[/IMG]
טלקנזיס | Telekinesis
טלפורט | Psyshock
ציוד :
כסף :[/COLOR][/SIZE][/B][/SPOILER]

רשומים 4-5

[b][size="7"]תגיבו!!!!!!!!![/size][/b]

[B]שם בפורום[/B]: ~BarMaster~
[B]שם במשחק[/B]: בר
[B]גיל[/B]: 15
[B]רקע[/B]: בר נולד בעיר פאלט. אמא של בר נפטרה ממחלה קשה ומאז בר תמיד התגעגע וברגעי משבר תמיד נזכר בה מתחזק וממשיך.
אבא של בר היה מאמן חזק וידוע לכן כל הזמן בר נשאר לשמור על אחיו בבית וכאשר הוא נרדם היה יוצא לראות קרבות לחפש אחר פוקימונים ללמוד עליהם ולהאכיל לשמור ולטפל בהם, בר מאז ומתמיד אהב פוקימונים.
כאשר אביו פרש בר היה יותר חופשי ואף לפעמים שיחק עם המגמורטור של אביו ויצא יותר החוצה והכיר יותר פוקימונים ותמיד חלם להיות מאמן ולנצח את כולם. יום אחד שיצא החוצה הוא עבר ליד בית נטוש ושמע צעקות מבפנים, רץ פנימה וראה גאסטלי שילד גדול מתעלל בוא וזורק עליו אבנים בר רץ להגן עליו ונפגע גם אבל הצליח להרים את הגאסטלי ולברוח איתו ומרכז הפוקימונים מאתו מקרה בר רצה שבמהלך המסע יתפוס גאסטלי
[B]ספרייט[/B]: [URL=http://www.israup.net][IMG]http://www.israup.net/images/7a15cbe1668fd183bf8e2755a14e93ec.png[/IMG][/URL]
[B]פוקימון התחלתי[/B]: איווי
[B]ציוד[/B]:
[B]כסף[/B]:

שם בפורום: Charmander
שם במשחק: כריס בראון.
גיל: 15
רקע: דממה. אין משיחין בשעת הסעודה. גם אין צוחקים מחייכים או נושמים. בית משפחת בראון היה שקט כרגיל. טוב, לא ממש כרגיל. לפני עשרים שנה המשפחה הזו הייתה מקור דוגמא למשפחה סטנדרטית לכל דבר ונראה כי אין להם כל פגם.
בן יחיד היה להם לבראונים, בן זהוב שיער וסמוק לחיים, אחד כזה שרואים בפרסומות לחיתולים. שמו היה סטאריו, על שם הפוקימון, אשר מבחינתם הוא היה הכוכב שלהם. הוא גדל לתפארת והיה מקור נחת להוריו. כשהגיע לגיל המתאים לצאת למסע הפוקימונים שלו הוא רכש תגים בקצב מסחרר ועד מהרה הגיע לליגה המקומית. הוא אכן עשה את כל המצופה ממנו, אך בליגה הוא הפסיד. סטאריו יצא למסע מסוכן מיד לאחר הליגה, הוא נפגע מאביו משום שאביו אמר לו שאין הוא מעוניין שהוא יחזור הביתה עד שישוב עם גביע הליגה. סטאריו החליט לחקור את המערה בעיר סרולין אחת ולתמיד, הוא שמע מעובר אורח כי פוקימון מסתורי חי שם והוא החליט לתפוס אותו, יחד עם הפוקימון הזה הוא לבטח יהיה חסר מעצורים. עקבותיו של סטאריו נעלמו ולא היה ניתן ליצור איתו קשר. האובדן הקשה גרם לאדון בראון להיות אף קשה ואלים יותר. כל הכסף שבעולם לא היה מספיק כדי לנחם אותו על האובדן ופסיכולוג ארור ייעץ לו להביא ילדים נוספים לעולם כדי לקבור את רגש האובדן.
וכך, ישבו להם בשולחן אדון וגברת בראון, יחד עם ביתם ובנם שלא הכירו את סטאריו. מצד שני, שניהם ידעו כי סטאריו היה מוצלח הרבה יותר ממה שהם אי פעם יוכלו להיות. כריס וג'סי תמיד חיו תחת הסיפורים על סטאריו היה אסור להם להזכיר את שמו, או לדבר עליו אך הם הכירו כל פרט בחייו. אביהם סיפר להם כי סטאריו ניצח בליגה אך הגביע נגנב, מעולם לא הופרך הסיפור הזה וכריס העריץ את סטאריו.
עד כמה שכריס העריץ את סטאריו, הוא לא אהב לחיות בבית שלו. ברור שיש יתרונות בלגור בבית הכי גדול בקנטו. חדר האוכל המפואר היה מאובזר בכל הכלים הכי יוקרתיים והאח הגדול שמר עליהם מפני החום. מאצ'וק תמיד הסתובב סביב וטיפח את הבית והשדות הוו לכריס מקור מפלט. כריס תמיד רצה לצאת למסע פוקימונים אך הוא לא העז לבקש זאת מהוריו. אותו הבוקר ג'סי חזרה מוקדם מהאקדמיה עם דמעות בעיניה, כל חברותיה קיבלו פוקימון התחלתי ויצאו למסען בעוד שאמם לא אישרה את היציאה למסע. ג'ס ישבה במקומה ודמעות זלגו מעיניה, ובכל זאת, דממה היתה בבית. אין משיחין בשעת הסעודה.
אביו של כריס מעולם לא היה נחמד, אך אל כריס וג'סי התנהג כאילו הכל קרה באשמתם. הוא לא קיבל אותם כמו שהם ודרש מהם המון. כריס ידע להבחין בין כל פוקימון והכירו בעל פה, הוא אף ידע את הסוג של כל פוקימון וידע לאבחן את הטבע של הפוקימון. הוא ידע לתעל את הטבעים בקרב ואומן להיות לוחם חזק. המאמן האישי של כריס הובס פעמים רבות על ידיו שכן גם כריס, כמו אביו, לא הכיר במושג רחמנות, עדינות, חברות. הוא לא טרח לרכוש חברים, הוא ידע כי כולם בסוף יעברו מהאקדמיה ויצאו למסע הפוקימונים שלהם. ג'ס שלא כמוהו, סירבה להאמין בקרבות, היא תמיד חיבבה את הפוקימונים שסביבה ויצרה איתם קשר עמוק. היא היתה משוחחת אליהם שעות והם היו משיבים לה, בדרכם שלהם, על ידי מבט חם ומעריך.
על אף שכריס וג'סי היו שונים מאוד זה מזה, היתה להם הבנה רבה אחד לשניה וכמו כל תאומים, היה להם קשר עמוק. כריס אהב את ג'סי וכשהיא חזרה הביתה עם דמעות בעיניים דמו רתח. השקט הזה, ה'לשדר הכל כרגיל' הזה, זה הרטיח אותו.
אביו הביט בו לשניה והושיט את היד. כריס ידע כי הוא מצפה ממנו להעביר אליו את המלח. אסור לבקש תוספת אצלם בבית, כך שהדבר היחיד שהוא עשוי לבקש זה מלח. הוא חיכה עם יד מושטת ומבטו חדר בתוך כריס. אך לכריס נמאס מהשתיקה הלא נפסקת הזו, נמאס לו מההתנהגות של הוריו ודמעותיה של ג'סי, שתמיד היתה כה שמחה ומנחמת והוא היה המריר, גרמו לו לעמוד על שלו. "אני לא הולך להעביר לך את המלח אבא. אם אתה רוצה מלח תבקש!"
"כריס וויל בראון!" הרימה אימו את קולה בכעס "איך אתה לא מתבייש!?"
"תתביישו לכם אתם!" נעמד כריס והשקט הופר. שקט של עשרים שנה. "איך אתם לא מתביישים?! יש לכם ילדה מיוחדת, מטפלת בפוקימונים שלכם כשהם נפגעים ומכבדת אותם בזמן שאני נלחם בהם. תמיד מכבדת את הפוקימונים ושומרת עליהם מכל משמר. אז מה אם שלחתם את סטאריו למסע והוא ניצח בליגה, אז מה אם הוא היה הבן הראשון שלכם והוא נהנה ממכם כשעוד הייתם נחמדים, אחותי ג'סי שווה הרבה יותר ממה שאי פעם סטאריו יהיה ומגיע לה לצאת למסע בדיוק כמו שלי מגיע לצאת למסע! מה התועלת להילחם ולהתאמן בבית אם אני לא יכול לצאת למסע! אנחנו רוצים לצאת!"
אדון בראון הביט בכריס לכמה שניות ואז הוא קם בסערה ותפס בשערותיו של כריס. ג'סי צרחה באימה ואפילו גברת בראון נרתעה לשנייה. "שלא תעיז להזכיר על בדל שפתך הטמאות את שם בני, אתה שומע?"
"אני הבן שלך!" צרח כריס בכאב והשתחרר מאחיזת אביו. אדון בראון הרים את זרועו והטיח את כף ידו בפניו של כריס בכל הכח.
"אתה כישלון!" פגע אדון בראון בבנו כמו שמעולם לא פגע. "וגם את!" הצביע על ביתו המבוהלת שהצטנפה שבפינת הסלון. "צאו מהבית שלי! שניכם! אין לי תועלת בכם!"
"ריצ'ארד!!!" צרחה גב' בראון. "הרי אתה לא מתכוון לכך!"
"לא, מלודי!" שאג אדון בראון "אין לי תועלת בשני האפסים הללו. עומד בביתי ומטיח בי כי אני צריך להתבייש! אינני רוצה בהם! צאו מכאן! שניכם! קחו את הארנקים שלכם ואל תעזו לגעת באף אחד מהפוקימונים שלי!"
כריס מיהר לחדרו. גראולייט זינק לעברו וליקק את פניו. כריס רצה לקחת אותו איתו אך אביו היה חד. גראולייט היה שייך לאביו ולא לו, כך שלא באמת היתה לו ברירה. היה אסור לו לקחת אותו איתו. כריס חיבק אותו חיבוק אחרון ומיהר לעבר השידה עשויה עץ בולי מלא. הוא חטף את הארנק שלו שהיה מצויד בהרבה מאוד כסף וירד בריצה לעבר ג'סי. הוא הספיק לחטוף גם את ארנקה בחטף והוא זרק את זה לידיה.
כשהוא נכנס לסלון הוא ראה את אביו מעשן את מקטרתו. "אתה עדיין פה?! עוף מכאן! אתה וג'סיקה!"
כריס לא לקח עמו דבר מלבד ארנקו. ג'סי אחזה בידו ושניהם יצאו יחד לעבר פתח הדלת, נועלים נעליים במהירות ורצים החוצה בטירוף. "מה נעשה?" צרחה ג'סי ורצה מאחורי כריס. ג'סי רצה כמי שראה שד, היא הייתה מהירה יחסית, גופה היה צר ואתלטי ושיערה בלונדיני ארוך וחלק היה אסוף בקוקו. "אין לנו לאן ללכת!"
"אחריי!" צרח כריס. הוא ידע היטב לאן ללכת, הוא קרא מה קרה לרד, אלוף הליגה והוא החליט כי זה הולך להיות היעוד של שניהם. "אנחנו רצים לפאלט, שם נפגוש את פרופסור אוק!"
"כריס!" עצרה לרגע ג'סיקה והביטה בכריס בנחישות. "אני רוצה למצוא את עצמי לבד, אני מרגישה שאני לא רוצה לחיות בצילו של סטאריו אך גם לא בצילך, אני לא רוצה שתגונן עליי אני רוצה להצליח בכוחות עצמי! בבקשה תבין אותי!"
היא הביטה בכריס מספר שניות ונעלמה בגשם הסוער שהתחיל לרדת, כריס יכל לשמוע את בכייה, קשה היתה עליה הפרידה אך זה היה הכרחי. כריס הבין היטב את כוונתה, את הצורך שלהם להיות חופשיים. הוא מצידו ניגש הישר לפרופסור אוק, הוא לא ידוש עוד בעברו הטראגי ויבנה לעצמו מוניטין שיוכיח לאביו מעט אחרת, שהוא אכן בנו, שהוא בן למשפחת בראון.
תמונה/ ספרייט: [IMG]http://sprites.pokecheck.org/t/119.gif[/IMG]
פוקימון התחלתי: צ׳ארמנדר
תגים:
כסף:
ציוד:
הערות/הארות: אני רוצה שינקס 3>

בר:
רקע לא קשור ולא מספק לעלילה, מצטער לא התקבלת.

כריס:
רקע מדהים! מדהים! אבל טרגי וקצת לא מתאים לי לאווירה של המשחק, אני יודע שהשקעת אבל הריב עם ההורים, השיתוף עם אחותך, זה לא מתאים. יכול להיות יותר מתאים אם תשנה במעט את הסוף בו תגיד שאחותך פנתה לדרך אחרת ממך. בנוסף הגיל במשחק הוא 15, אתה צריך לשנות שם קצת כמה פרטים, במהלך המשחק אני רוצה לשלב את אחותך אבל בכיוון אח ממאמנת.

שם בפורום: Amitlv

שם במשחק: אנדי ווקר

גיל: 15

רקע: 'היה זה יום יפה שטיילתי ברחבי דרך 1' חשבתי כששחזרתי בפעם המיליון את האירוע ההוא. ׳שיחקתי, נהנתי וכמובן כמו תמיד התחברתי לפוקימונים המקומיים כי אחרי הכל הם המשפחה שלי׳ אחשוב ואלטף את ראשו הפרוותיי של היצור שלצידי. ׳הם החברים הכי טובים שלי, המשפחה שלי מאז שעזבתי את ביתי ואימצתי את דרכם של מחוברי הפוקימונים. זה חבורת אנשים שהחליטה שצריך להפסיק את סבל הפוקימונים ולתת להם לחיות חיים של שלווה. אחרים קוראים להם היפים, אבל אנחנו לא נעלבים מזה...׳ אחשוב כמי שמספר סיפור.
׳בכל מקרה אני כהרגלי משחק איתם, אוכל איתם ופשוט חי איתם, אך לרגע הנורא ההוא אף אחד לא ציפה. אני כמובן לא חשתי בזה אך כל הפוקימונים עם חושי הטבע שלהם ידעו שמשהו נורא מתקרב וצריך לברוח׳ אחשוב, וצמרמורת עוברת בגופי כשאזכר ביום הנורא ההוא ליפני פחות משנה. אביט בפוקימון הישן לידי ואחיך - ׳הם ברחו, וכשאתה מתחבר עם פוקימונים אתה מבין שאם הם בורחים גם אתה צריך, לכן ברחתי. רצתי ורצתי ורצתי עד שראיתי את זה׳ אחשוב ותחושת פחד ממלאת את גופי. אתן נשיקה לראש הפוקימון וארגע מעט.
׳ראיתי את זה - להבה איימתנית.' אבל זו לא הייתה אש רגילה. לא ולא, זה היתה אש שאף אחד לא מסוגל ליצור, חוץ ממנה... "הציפור הבוערת" כך קראתי לה, לציפור האגדית מולטרס. 'אבל מה היא עושה פה?', ואז ראיתי גם אותה - "הברק המעופף", או בשמה הרשמי זאפדוס, ציפור החשמל. אש וברקים מילאו את יערות דרך 1, כל מקום שהייתי מביט בו הייתי רואה אש, להבה אימתנית משתוללת וצוחקת עליך כי היא לידה אותך בלי ביירה חפרתי בור באדמה בידי החשופות. אחשוב כמספר סיפור ואביט בצלקות על אצבעותי מאותה חפירה. ׳אבן אחרי אבן הוצאתי כאשר ברקים ואש נורו לכל מקום. כשהיה מספיק עמוק, קפצתי פנימה וכיסיתי אותי בחול. רק הפרצוף נשאר חשוף, וכמובן כפות ידי. אני לא זוכר כמה זמן נשארתי בבור, גם אחרי שהציפורים נעלמו הסתתרתי. 'האדמה היא מבודדת חשמל' חשבתי שוב ושוב. 'אני לא אתחשמל כל עוד אני מבודד בעזרת החול', ואז התחיל עוד סיוט, אך סיוט טוב. גשם. המון המון גשם למזל הפוקימונים. הגשם כיבה במהירות את האש אך עדיין לא יצאתי. 'עד שהם לא יצאו אני לא יוצא׳ אחשוב מרוצה ״ואז פגשתי אותך״ אלחש לפוקימון שלצידי ואביט בכוכבים מעלי. עץ האלון הבודד הוא בודד כי כל שאר העצים מסביבו נשרפו, אבל הוא מיוחד מסיבה אחרת. פה הצלתי את הפוקימון שלי. ׳בעודי בתוך האדמה שמעתי יללה. צעקת פוקימון לעזרה. היא נמשכה וממשלה דקות ארוכות, אז יצאתי הכלתי אני מגן פוקימונים אני היפי אני אציל את הפוקימון הזה. התישבתי והקשבתי, ואז ראיתי אותו. קצה זנב פרווה לבן ואדום, אבל הוא לא אמור להיות אדום. ואז הדם נפל לאדמה. דם. לא צבע דם. רצתי, אך בגלל הגשם התמלאתי כל גופי בבוץ, אך המשכתי לרוץ. תפסתי את הגזע הפחמי ובכוח שלא ידעתי שיש לי העפתי אותו. מתחתיו היה איווי פצוע קשה, דם זלג מבטנו. הרמתי אותו ורצתי למרכז הפוקימונים בעיר ורדיאן. התפרצתי פנימה, כולי מלא בבוץ, וכל תשומת הלב של כל האנשים במבנה מופנת אלי. קרסתי על ביררתי והרמתי גבוה את איווי הפצוע. ״בבקשה״ התחננתי ״בבקשה תעזרו לו״, ואז הן באו. עשרה נשים, כולן נראות אותו הדבר - האחיות גוי. הן לקחו את איווי וטיפלו בו, אחת מהן לקחה אותי לחדר אחורי. היא הכניסה אותי למקלחת, אך מההלם והטראומה לא יכולתי לזוז. היא קילחה אותי בעצמה, היא הגישה לי בגדים שאספה ממאמנים שהיו שם, נתנה לי אוכל אך לא הייתי מסוגל להזיז את ידי אז היא חיברה אותי לנוזלים בווריד והאכילה אותי. ישנתי בחדר המנוחה. ישנתי כל כך הרבה שעברו יומיים מאז שנירדמתי אך לא התעוררתי. סתם התעוררתי ממגע דביק אך חלק בפני. פקחתי עין וראיתי קצה זנב לבן מבריק. התיישבתי באיטיות, ואז ראיתי איווי מקפץ ומשתולל. הוא עלה על המיטה וליקק את פני כאומר תודה. ״הצלת את חייו״ אמרה אחות גוי שהיתה במשמר עלי. ״אילולא אתה הוא היה מת״ היא אמרה. אתמלא בגרסה ואביט באיווי הישן לצידי, אתן לו נשיקה נוספת על גבו. ׳ומאז אנחנו יחד, והיום... היום הזה סוף סוף אני אכניס את איווי לפוקדור. אבל כמובן שזה יהיה רק לשניה כי אני לא מאמין בכליאת פוקימונים, אלא ללכוד אותם ומיד להוציא אותם מהפוקדור שיתלוו לצידי. 'ואז הוא יהיה שלי רשמית׳
אחשוב על הסיפור שלי ואספר אותו במחשבותי, כאילו אני מסביר לאדם כלשהו שיש לו מ״ת את הרקע שלי.
'היום שנתעורר בבוקר אגיד לאיווי "אני ואתה נצא למסע. מסע שבו נגלה למה הרסו לנו את הבית, למה הרסו את היער״, ואלך לישון לצד איווי.


ספרייט: [IMG]http://oi54.tinypic.com/149qoeu.jpg[/IMG]

פוקימון התחלתי: האיווי שלי מהיער

ציוד: לא לגעת בבקשה.

כסף: לא לגעת בבקשה.

הערות: אני כתבתי את הרקע מהאייפוד אז אם יש משהו לא ברור תשלח ה״פ ואני אסביר
כמו שאתה רואה אני לא משתמש בסימני פיסוק וזה בגלל שאני לא יודע להשתמש בהם...
אתה בטוח תיתקל בשגיעות כתיב אצלי יש לי דיסלקציה כך שאני לא יודע כל כך לכתוב ללא שגיעות אני מכווה שזה לא ישגע אותך...
אני מכווה להתקבל ובכלל אני רוצה שתיתן לי תגובה בונה על הרקע עבדתי אליו קשה ועימצתי את הדימויים שלי עד תום...

שם בפורום : Iphoneguy
שם במשחק :ג'וני וויליאמס
גיל : 15
רקע : זה היה היום הראשון של האביב, הכל פרח ולבלב, כל פוקימוני העשב שהיו בסביבה רקדו ושרו, הסאנפלורות ריקדו להן ריקוד מיוחד ביחד עם האודישים שפיזרו להם ריחות מתוקים לכל עבר וכל הסביבה פשוט הייתה מלא בשמחה ואושר, אני ומשפחתי החלטנו שביום שכזה אנו חייבים לצאת לפיקניק וכך היה, החלטנו ללכת לעשות את הפיקניק בדרך 1 שפרחה בשיא יופייה באותו היום, באותה השנה אני הייתי בן 3ואחי הגדול סטיוארט היה בן 8 והוריי הפקידו אותי בידיו שישמור עליי, הוא התייצב למשימה וניסה לשמור עליי בזמן שרצתי לי לכל עבר וחיפשתי לי איזה פוקימון לשחק איתו, כבר בגיל הזה הכרתי כמה שמות של פוקימונים כמו רטטה, אודיש או פידג'י ותמיד כשהייתי מזהה את אחד מהם הייתי ישר צועק לו בשמו אך הוא בדרך כלל נבהל וברח. ככל שהזמן עבר לא מצאתי לי אף פוקימון אבל לא ויתרתי והמשכתי לחפש לי איזה פוקימון שישחק איתי, לעומת זאת, סטיוארט כבר התעייף מהרדיפה אחריי וניסה לשכנע אותי שכבר נחזור להורים כי מתחיל להחשיך, אך אני לא ויתרתי ורציתי למצוא את הפוקימון שיהיה מוכן לשחק איתי ואז סטיוארט הציע פשרה :"אתה יודע מה ג'וני? בוא נעשה ככה, אתה תחפש לך פוקימון וכשתמצא אותו תיתן לי לקרוא לו, אוקיי?", הנהנתי בהסכמה לרעיונו של אחי והתחלתי לחפש לי את הפוקימון, לאחר כמה דקות מצאתי לי אנקס קטן, וכמו שסוכם קראתי לאחי שיקרא לו לשחק איתי ואז כשאחי בה הוא לא האמין למראה עיניו, ישבתי בטוח קן שלם של אנקסים, אשר רק התעוררו מתרדמת החורף שלהם והיו הכי מסוכנים באותה תקופה, אח שלי רץ בניסיון להוציא אותי משם, הוא תפס אותי והתחיל לרוץ הכל המהירות שיכל, אבל פתאום מתוך השיחים יצא אליו ארבוק עצום בגודלו וירה עליו עוקץ רעל, אחי הורעל ע"י הארבוק הזה ונפל על הרצפה כאשר כולו מורעל, פחדתי נורא והתחלתי לבכות, הארבוק התקרב לאחי במטרה לאכול אותו וכבר חשבתי שזה הסוף שלנו, אבל פתאום הוא עצר, והתחיל להתרחק מאחי כאילו משהו מפחיד אותו בו, הסתכלתי על אחי הפצוע ועדיין היה פצוע והכל נראה לי מוזר, הארבוק נעלם כלא היה ואחי שכב על הרצפה מורעל, ואני ילד בן 3 שלא יודע מה לעשות ואז ראיתי מאחורי את ההורים שלי רצים לכיוון אחי, אבי ישר התחיל ביצוע של עזרה ראשונה ואימי לקחה אותי מהאזור וניסתה להרחיק אותי מהמראות הקשים שחוויתי.
מאותו היום כל הבית שלנו השתנה, ההורים שלי כבר התנהגו בזהירות רבה יותר ולא נתנו לנו להסתובב איפה שנרצה, אבל השינוי הגדול ביותר חל אצל סטיוארט, הוא הפך להיות אובססיבי לפוקימוני רעל וכאילו התאהב בהם, הוא רצה את אך ורק אותם וכאשר התחיל את מסע הפוקימונים שלו הוא החליט להתחיל עם באלבזור אשר היה גם פוקימון רעל ויצא אל מסעו, אני לעומתו פחדתי מפוקימוני רעל אחרי המקרה הזה ורק רציתי להתרחק מהם, לא ממש אהבתי גם את הבאלבזור שהיה כל עולמו ולכן בחרתי שכאשר יגיע היום של מסע הפוקימונים שלי לא אלך בדרכו של אחי אלא בדרך חדשה משלי ביחד עם פוקימון חדש משלי.
ספרייט : [URL=http://www.siz.co.il/][IMG]http://up370.siz.co.il/up3/jg2jj3yinotm.png[/IMG][/URL]
פוקימון התחלתי: אברה
ציוד : לא לגעת בבקשה.
כסף : לא לגעת בבקשה.

[b][color="magenta"][size="4"]החלפתי את פוליווג באברה!
[/size][/color][/b]
[b][color="red"]כריס:
רשום! את ההתחלה אני אפרסם כשיהיו 4 רשומים.[/color][/b]

אנדי:
אני מאוד מצטער אבל אין לי זמן וכוח לקרוא ולהבין רקע בלי נקודות ופסיקים, זה יכול לבלבל את המשפט ואותי. לא רשום...

ג'וני:
הבלבזור לא יכול להיות בלבזור של אחיך או משהו בסיגנון, זה בלבזור שאתה מקבל. מה גם אני לא רוצה לערב עוד אגדי כמו מיו ועוד סיפור טרגי בעוד שחקן שלי (לכריס יש כבר סיפור טרגי). הרקע בעיקרון הוא טוב אבל אם אתה רוצה להירשם תשנה שם את מה שהזכרתי לך, זה משעמם שיותר מידי שחקנים בעלי איזה סיפור טרגי, אפשר גם להיות סתם מאמן שקשור איך שהוא למקרה בלי שחצי משפחה שלו תמות ואקנסים יאכלו לו את האבא....

שם בפורום: Triple-T
שם במשחק: תומאס בלאק
גיל: 15
רקע:
מאז ומתמיד תומאס התעניין בפוקימונים. תמיד ראה אותם מסתובבים עם המאמנים שלהם, בטלוויזיה, בכרזות, בכל מקום. כל היום הוא היה נצמד למסך הטלוויזיה וצופה בקרבות, כל פעם שהוא היה מתקלח הוא היה מחקה אקדחי מים ובועות וכל מיני, כמו כל ילד בגילו שהיה תחת שיגעון הפוקימונים.
אביו גדל בילדותו בעיר פאלט ויצא אל מסע הפוקימונים שלו במטרה לזכות באליפות המחוז, בעוד אימו גדלה בעיר סרוליין ואהבה במיוחד את פוקימוני המים. כאשר אביו עמד לאתגר את מנהיגת מכון סרוליין, שניהם נפגשו אחד בשני במהלך האימונים שלו בקרבת העיר. אימו גם צפתה בקרב המכון של אביו כאשר הוא השתמש בוורטלטל שלו (שהספיק להתפתח בינתיים מהסקווירטל שאיתו התחיל) ועזר לו לזכות בתג המכון. לאחר הקרב הם החליטו לטייל ביחד במהלך המסע כאשר אביו ניסה את מזלו בליגה וסיים שם במקום השמיני, בעוד אימו החליטה לנסות ולתפוס כמה שיותר פוקימוני מים.
לאחר הליגה חזרו הוריו כל איש לעיר הולדתו אבל שמרו על קשר הדוק ביחד.
יום אחד, הוא השתנה. זאפדוס, פוקימון החשמל האגדי יצא ממחבואו והחל לזרוע הרס בדרך 1 המובילה לעיר ורידיאן. כתוצאה מכך, גם מולטרס יצא ממחבואו והחל להילחם בזאפדוס. באותו זמן, אימו היתה בדרך לבקר את אביו בעיר פאלט ונקלעה לסיטואצית הקרב בדרך 1. היא הצליחה ליצור קשר עם אביו שיצא לשם במהירות, ברגע שראה שמתחיל להתרחש שם קרב אכזר. אימו היתה לכודה בקרב וניסתה להגן על עצמה בעזרת פוקימוני המים שלה אבל הם לא הצליחו להשיב מלחמה ועד מהרה התעלפו. ברגע האחרון אביו הגיע לשם והצליח להגן עליה ולפנות אותה למקום בטוח, לפני שנפגעה ממכת ברק של זאפדוס.
לפתע, אור חזק מילה את אזור הקרב והקיף את זאפדוס ומולטריס. יצור כלשהו הופיע במקום ועצר את שניהם מלהילחם זה בזה. מולטריס וזאפדוס נסוגו לפתע וחזרו חזרה אל מחבואם, ודרך 1 חזרה להיות פתאום כמו שהיתה לפני הקרב. מבולבלים, הביטו הוריו אחד בשני, מופלאים מאותו אור.
כאשר הגיעו אל העיר וסיפרו על המאורע למשפחתו של תומאס, הם התוודו אחד בפני השני על אהבתם והפכו לחברים. כעבור כמה שנים הם התחתנו ותומאס נולד.
תומאס אוהב פוקימונים מסוגים שונים, ותמיד שמח לשחק עם הפוקימונים של אביו ושל אימו, ובמיוחד נהנה לשחק עם הבלסטויז של אביו. הוריו סיפרו לו כמובן עם איך שהם הכירו ועל הקרב הגדול, וזה סיקרן אותו מאוד: מיהו אותו פוקימון שעצר את הכל? האם הוא מופיע במצב מסויים? אנשים רבים ניסו לגלות את אותו פוקימון וזה הוביל לכך שצוות רוקט המרושע לכד את ארטיקונו, אבל הפוקימון לא צץ.
תומאס קיווה שכאשר הוא יקבל פוקימון ויצא לאתגר את הליגה, הוא יפגוש אותו סוף סוף. לשם כך הוא החליט לבחור את סקווירטל, כפוקימון ההתחלתי.
ספרייט: [IMG]http://sprites.pokecheck.org/t/127.gif[/IMG]
פוקימון התחלתי: [IMG]http://sprites.pokecheck.org/i/007.gif[/IMG]
ציוד: לא לגעת בבקשה.
כסף: לא לגעת בבקשה.

[b][color="royalblue"][size="1"]תומאס:
רשום!, ההתחלות יגיעו רק שיהיו 4 רשומים.[/size][/color][/b]

ג'וני:
רשום.

שם בפורום: אורן
שם במשחק: אורן
גיל: 15
רקע: אורן נולד למשפחה עשירה ומפורסמת. אביו היה אלוף ליגת סינו, ואמו הייתה מפקדת הרינג'רים. אך זמנים עברו. פוקימוניו של אביו חלו במחלה חשוכת מרפא, וכל סטיילר שנגע ביד אמו התקלקל.
אורן הבין שהמקרים קשורים להתרחשויות הציפורים, ויצא למסע להשיב את הסדר על כנו.
ספרייט:[URL=http://imageshack.us/photo/my-images/20/73637850.png/][IMG]http://img20.imageshack.us/img20/6331/73637850.png[/IMG][/URL]

פוקימון התחלתי: איוי
ציוד:
כסף:

אורן:
לא רשום ואני לא חושב שאני צריך להסביר.

אוקי חברים מכיוון שאני לא רואה פה את הנרשם הרביעי לא תהיה לי ברירה אלא להתחיל את המשחק עם 3... אז ההתחלות מגיעות!

התחלה לכולם:
[B][SIZE="1"][COLOR="DarkSlateBlue"]בוקר. השעון שלכם מעיר אותכם, הרגע הגדול שתמיד חלמתם עליו הגיע! היום אתם תהפכו רשמית למאמני פוקימונים! אתם נעמדים אל מול המעבדה של פרופסור אוק מתרגשים ונלהבים. אתם פותחים את הדלת ורואים את רד ([IMG]http://www.serebii.net/manga/characters-new/pics/Red.png[/IMG] ) הוא מחייך אלייכם ואומר "הגעתם כדי לקבל את הפוקימון הראשון שלכם?" אתם עונים לו "כן!" בהתלהבות ורצים ישר אל פרופסור אוק. הוא מסתובב אליכם ואומר "או! הגעת לכאן!" אתם עונים לו "קדימה פרופסור! אני רוצה את הפוקימון שלי!" הוא מגיש אלייכם פוקדור ואומר "זה הפוקימון שלך, אבל לפני שתקבל את הפוקידע אני צריך טובה קטנה, תלך לעיר ורדיאן בבקשה שמעתי שיש בעיה באחת החנויות שם ולא ברור לי מה הולך שם" הוא אומר אליכם ומחייך. אתם יוצאים מן המעבדה ונעמדים.[/COLOR][/SIZE][/B]

[quote=barney stinson;1435328]
התחלה לכולם:
[b][size="1"][color="darkslateblue"]בוקר. השעון שלכם מעיר אותכם, הרגע הגדול שתמיד חלמתם עליו הגיע! היום אתם תהפכו רשמית למאמני פוקימונים! אתם נעמדים אל מול המעבדה של פרופסור אוק מתרגשים ונלהבים. אתם פותחים את הדלת ורואים את רד ([img]http://www.serebii.net/manga/characters-new/pics/red.png[/img] ) הוא מחייך אלייכם ואומר "הגעתם כדי לקבל את הפוקימון הראשון שלכם?" אתם עונים לו "כן!" בהתלהבות ורצים ישר אל פרופסור אוק. הוא מסתובב אליכם ואומר "או! הגעת לכאן!" אתם עונים לו "קדימה פרופסור! אני רוצה את הפוקימון שלי!" הוא מגיש אלייכם פוקדור ואומר "זה הפוקימון שלך, אבל לפני שתקבל את הפוקידע אני צריך טובה קטנה, תלך לעיר ורדיאן בבקשה שמעתי שיש בעיה באחת החנויות שם ולא ברור לי מה הולך שם" הוא אומר אליכם ומחייך. אתם יוצאים מן המעבדה ונעמדים.[/color][/size][/b][/quote]
לאחר שאצא מהמעבדה אחליט להוציא את הפוקימון שהרגע קיבלתי ולעשות איתו היכרות קצרה :״שלום אני המאמן החדש שלך, ג׳וני, אתה רוצה ללכת איתי בחוץ או בתוך הפוכדור ?״.
לאחר ההיכרות הקצרה אתחיל ללכת לכיוון דרך 1 במטרה להגיע לעיר ורדיאן

[quote=barney stinson;1435328]אורן:
לא רשום ואני לא חושב שאני צריך להסביר.

אוקי חברים מכיוון שאני לא רואה פה את הנרשם הרביעי לא תהיה לי ברירה אלא להתחיל את המשחק עם 3... אז ההתחלות מגיעות!

התחלה לכולם:
[b][size="1"][color="darkslateblue"]בוקר. השעון שלכם מעיר אותכם, הרגע הגדול שתמיד חלמתם עליו הגיע! היום אתם תהפכו רשמית למאמני פוקימונים! אתם נעמדים אל מול המעבדה של פרופסור אוק מתרגשים ונלהבים. אתם פותחים את הדלת ורואים את רד ([img]http://www.serebii.net/manga/characters-new/pics/red.png[/img] ) הוא מחייך אלייכם ואומר "הגעתם כדי לקבל את הפוקימון הראשון שלכם?" אתם עונים לו "כן!" בהתלהבות ורצים ישר אל פרופסור אוק. הוא מסתובב אליכם ואומר "או! הגעת לכאן!" אתם עונים לו "קדימה פרופסור! אני רוצה את הפוקימון שלי!" הוא מגיש אלייכם פוקדור ואומר "זה הפוקימון שלך, אבל לפני שתקבל את הפוקידע אני צריך טובה קטנה, תלך לעיר ורדיאן בבקשה שמעתי שיש בעיה באחת החנויות שם ולא ברור לי מה הולך שם" הוא אומר אליכם ומחייך. אתם יוצאים מן המעבדה ונעמדים.[/color][/size][/b][/quote]

"סוף סוף... מסע הפוקימונים שלי מתחיל!" אני ממלמל לעצמי באושר. אני מוציא את הפוכדור של הפוקימון שקיבלתי, ומביט בו בשמחה 'הגיע הזמן לעשות היכרות' אני חושב לעצמי "בסדר סקווירטל, אני בוחר בך!" אני קורא בקול ומשליך את הפוכדור שלו קדימה. אני ממתין עד שסקווירטל יצא לחלוטין החוצה מהפוכדור, ואז אני מתכופף אליו "שלום סקווירטל, אני תומאס, המאמן שלך! ביחד אנחנו הולכים לנצח את מנהיגי המכון ולהפוך לאלופים הבאים!" אני אומר לו בהתלהבות ומלטף את ראשו "מוכן לצאת לדרך?" אני שואל אותו בחיוך. לאחר מכן אני אחזיר אותו ואתחיל לצעוד אל עבר דרך 1 לעבר העיר ורידיאן 'אני כבר מת לקבל את הפוקדע שלי!' אחשוב בשמחה כשחיוך גדול על פניי.

[B][SIZE="1"][COLOR="Magenta"]ג'וני:
אתה זורק את הפוקדור באוויר, הפוקדור נפתח וממנו יוצא אור אדום, לאחר כמה שניות האור הופך ליצור צהוב. אתה מיד מזהה אותו, זהו אברה!. הוא מסתכל עלייך במבט מעט מופתע וחושש, הוא מתיישב ונרדם. אתה מחליט להחזיר אותו אל הפוקדור שלו. אתה מתקדם אל עבר דרך 1 וכשאתה מגיע לשם אתה שומע קולות משיח כשלפתע רטטה ( [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/019.png[/IMG] ) קופצת אלייך ובורחת. אתה לא מבין מה הולך ומביט לתוך השיח. לאחר כמה שניות אתה מבין שהרטטה לא סתם תקפה אותך וברחה, אתה רואה שם אקנס ( [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/023.png[/IMG] ) גדול ומכוער שמביט בך. הוא נראה נורא עצבני ומוכן לתקוף אותך![/COLOR][/SIZE][/B]

[B][SIZE="1"][COLOR="RoyalBlue"]תומאס:
אתה זורק את הפוקדור באוויר, הפוקדור נפתח וממנו יוצא אור אדום, לאחר כמה שניות האור הופך לצב כחול וקטן. אתה מתכופף אליו ומדבר איתו אך בזמן הזה הוא נושך אותך ביד. אתה מצחקק קצת והוא מביט בך לכמה שניות ואז בורח, אתה מהר מאוד מבין שזה משחק. אתם רצים ביחד לדרך 1. לאחר כ20 דקות שאתה רודף אחריו שניכם מתעייפים ומתיישבים. סקווירטל עולה על הרגליים שלך ומסתגר בתוך הקונכיה שלו. לפתע אתה מבין בפוקימון דמוי ציפור קטן שמטייל לו ליידך ( [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/016.png[/IMG] )[/COLOR][/SIZE][/B]

[quote=barney stinson;1435347][b][size="1"]
\b][size="1"][color="royalblue"]תומאס:
אתה זורק את הפוקדור באוויר, הפוקדור נפתח וממנו יוצא אור אדום, לאחר כמה שניות האור הופך לצב כחול וקטן. אתה מתכופף אליו ומדבר איתו אך בזמן הזה הוא נושך אותך ביד. אתה מצחקק קצת והוא מביט בך לכמה שניות ואז בורח, אתה מהר מאוד מבין שזה משחק. אתם רצים ביחד לדרך 1. לאחר כ20 דקות שאתה רודף אחריו שניכם מתעייפים ומתיישבים. סקווירטל עולה על הרגליים שלך ומסתגר בתוך הקונכיה שלו. לפתע אתה מבין בפוקימון דמוי ציפור קטן שמטייל לו ליידך ( [img]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/016.png[/img] )[/color][/size][/b][/quote]

"היי אני מכיר את הפוקימון הזה מלימודי בית הספר שלי... זה פידג'י!" אני אומר לעצמי בהתלהבות ומביט בו 'אני כל כך חייב לתפוס אותו!' אני חושב לעצמי ומושיט את ידי אל עבר החגורה, כשלפתע אני קולט שלא קיבלתי פוכדורים בכלל! 'לעזאזל עם הפרופסור הזה, שכח לתת לי את הדבר הכי חשוב!" אני רוטן לעצמי "היי פידג'י... מה קורה?" אני פונה אליו בחיוך בזמן שאני יושב ומלטף את הקונכיה של סקווירטל.

[quote][b][size=1][color=darkslateblue]בוקר. השעון שלכם מעיר אותכם, הרגע הגדול שתמיד חלמתם עליו הגיע! היום אתם תהפכו רשמית למאמני פוקימונים! אתם נעמדים אל מול המעבדה של פרופסור אוק מתרגשים ונלהבים. אתם פותחים את הדלת ורואים את רד ([img]http://www.serebii.net/manga/characters-new/pics/red.png[/img] ) הוא מחייך אלייכם ואומר "הגעתם כדי לקבל את הפוקימון הראשון שלכם?" אתם עונים לו "כן!" בהתלהבות ורצים ישר אל פרופסור אוק. הוא מסתובב אליכם ואומר "או! הגעת לכאן!" אתם עונים לו "קדימה פרופסור! אני רוצה את הפוקימון שלי!" הוא מגיש אלייכם פוקדור ואומר "זה הפוקימון שלך, אבל לפני שתקבל את הפוקידע אני צריך טובה קטנה, תלך לעיר ורדיאן בבקשה שמעתי שיש בעיה באחת החנויות שם ולא ברור לי מה הולך שם" הוא אומר אליכם ומחייך. אתם יוצאים מן המעבדה ונעמדים.[/color][/size][/b] __________________
[center]
[/center]
[/quote]

אני מקווה שזה לא הולך להיות דומה מדי למשחק...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מחליט לעשות היכרות עם הפוקימון הראשון שלי. זאת הזדמנות מצויינת לבחון את המתקפות שלו והכל. קצת מאוכזב שאין לי פוקדע. ובכן, אעודד את עצמי שלפחות אוכל להכיר את הפוקימון שיעמוד לצידי בקרבות הראשונות שלי.

שם במשחק: ברנדון אקספלור
גיל: 15
רקע:
התשוקה לעולם הפוקימונים תמיד הייתה אצל ברנדון בדם, אבל בניגוד למאמנים רבים אחרים ברנדון לא רק אהב לאמן פוקימונים אלה גם לחקור אותם.
התשוקה הרבה למחקר קיימת אצל ברנדון במשפחה במשך דורות רבים, וממשפחה זו יצאו גדול החוקרים בתבל דוגמא אחת מהן הוא בן דודו הרחוק של אביו פרופסור אוהן האגדי, הפרופסור אשר אחראי על מחקר דאלגיה ופאלקיה האגדיים שחיים במחוז סינו,אשר עלפי האגדה יצרו את הזמן והחלל.
אולם לא רק המשפחה המרוחקת של ברנדון חוקרת פוקימונים, גם אביו אשר בצעירותו היה נחשב לבין החוקרים שיכלו לשנות את עולם הפוקימונים והיה לאילו במחקריו השונים בנושאי גידול פוקימונים,אימונם ואף מזונם.
אך כל זה לא היה מספיק לאביו והוא נמשח קשות לשלושת הציפורים האגדיות זאפטוס,ארטיקונו ומולטרס, עקב האירוע המלחמה בינהם שנעצר ע"י אש וחבורתו.
אולם בפעם בא שלושת הציפורים נלחמו בדרך 1 לא היה מושיע, אפילו אבי אשר חקר את הציפורים האגדיות אנו יודע מה הגורם למלחמה הגדולה, אך הוא נחוש לגלות מה היא.
לשם כך הוא יצא למסע משלו כדי למצוא את הגורם למלחמה ולהשיב את האיזון ומאז אותו יום עבדו עקבותיו.
אני נער ב 10 רציתי כל כך ללכת ולמצוא את אבי ולעזור לו במחקרי אך הייתי צעיר מידי ועל כן לא יכולתי ללכת ולעזור לו.
בעודי בעיר פאלט המשכתי את אביו וחקרתי פוקימונים בעצמי, במהלך מחקרי גיליתי משיכה רבה בניגוד לאבי דווקא לפוקימוני העשב הרגועים, החזקים והאלגנטיים.
אך לעולם לא שחכתי את אבי ועבודתו וככל שעברו השנים שאלות רבות החלו להתרוצץ במוחי, 'איפה אביו? מה מעשיו? האם הוא גילה משהו בנוגע לפוקימונים האגדיים? למה הוא לא יצר איתנו קשר?'
והיום כאשר אני סוף כל סוף מבוגר מספיק אני יוצא למסע משלי בו אני יחפש את אבי ,את הגורם למלחמה הגדולה של הציפורים האגדיות וכמובן אנסה לכבוש את המטרה האולטימטיבית להפוך למסטר פוקימון!
ספרייט: [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr054.png[/IMG]
פוקימון התחלתי: [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/plmfa/1.png[/IMG]
ציוד: לא לגעת בבקשה.
כסף: לא לגעת בבקשה.

[quote=barney stinson;1435347][b][size="1"][color="magenta"]ג'וני:
אתה זורק את הפוקדור באוויר, הפוקדור נפתח וממנו יוצא אור אדום, לאחר כמה שניות האור הופך ליצור צהוב. אתה מיד מזהה אותו, זהו אברה!. הוא מסתכל עלייך במבט מעט מופתע וחושש, הוא מתיישב ונרדם. אתה מחליט להחזיר אותו אל הפוקדור שלו. אתה מתקדם אל עבר דרך 1 וכשאתה מגיע לשם אתה שומע קולות משיח כשלפתע רטטה ( [img]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/019.png[/img] ) קופצת אלייך ובורחת. אתה לא מבין מה הולך ומביט לתוך השיח. לאחר כמה שניות אתה מבין שהרטטה לא סתם תקפה אותך וברחה, אתה רואה שם אקנס ( [img]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/023.png[/img] ) גדול ומכוער שמביט בך. הוא נראה נורא עצבני ומוכן לתקוף אותך![/color][/size][/b]
[/quote]

׳אני לא מאמין, דווקא הפוקימון הראשון שיוצא לי להילחם נגדו במסע שלי זה פוקימון רעל?!׳ אחשוב לעצמי, ׳אני חייב להתגבר על הפחדים שלי ולהילחם נגדו׳ אחליט לאחד דקה של פחד וקושי קל בנשימה ,אוציא את הפוכדור מהכיס שלי בתקווה שאברה התעורר ויוכל להילחם, לאחר מכן אקרא בקול :״צא עכשיו אברה״. לאחר שאברה יצא מהפוכדור אחפש בסביבה סלע גדול או אפילו בול עץ גדול, לאחר שאראה אחד מהם אפקוד על אברה :״צא אברה, השתמש בטלקינזיס על הסלע/בול עץ והעף אותו על אנקס״, לאחר שאברה יעשה את זה אחשוב לעצמי מה הולך להיות המהלך הבא שלי בפחד נורא מהאנקס הזה.

[B]דברי פתיחה:
ראשית, אני יודע שלא הגבתי אתמול, מצטער הייתה לי בגרות היום. המשחק לא יהיה דומה למשחקים אם זאת השאלה שלכם, העלילה היא מאוד מאוד שונה ואולי רק בהתחלה למשחק יהיה כיוון כלשהו לעלילת המשחקים. אני מתכנן לסיים את המשחק הזה אז אני דורש ממכם רצינות. הסוף של המשחק לא יהיה הסוף שלכם כדמות. אני מתכנן לפתוח אחריו משחק נוסף שיכלול את מחוז ג'וטו וימשיך את סיפור הדמות שלכם וכך יקרה גם עם מחוז אוהן. זה פרוייקט שמאוד חשוב לי לסיים, תזרמו עם התגבות שלכם, אל תתקעו את העלילה למרות שאנסה למשוך אותה כמה שיותר.
מקווה שתהנו כמו שאני נהנה לנהל את המשחק הזה (:[/B]

[COLOR="Green"]ברנדון:
רשום! תגיב להתחלה![/COLOR]

[B][COLOR="RoyalBlue"][SIZE="1"]תומאס:
פידג'י מסתכל עלייך ואומר "פידג' פידג'..." ועף משם. לפתע אתה מבחין באדום לבוש שחורים עם כובע שחור על ראשו והאות "R" על החולצה שלו ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr109.png[/IMG] ). אתה מזהה ישר! זה חייל מצוות רוקט! אתה תופס את סקווירטל ורץ לתוך שיח קטן. אתה שומע את האיש מצוות רוקט מדבר בטלפון. האיש אומר "אני כאן ליד החורבות תגיעו מהר!" ומנתק. לפתע אתה רואה ג'יפ עם חיילים מצוות רוקט נוסע לכיוון העיר ורדיאן. כולך לחוץ ולא יודע מה לעשות ואז אתה מבין בגרין נכנס אל דרך 1.[/SIZE][/COLOR][/B]

[B][COLOR="Red"][SIZE="1"]כריס:
אתה זורק את הפוקדור לאוויר, הפוקדור נפתח וממנו יוצא אור אדום שלאט לאט הופך לפוקימון אדום דמוי לטאה. אתה מזהה ישר שזהו צ'אמנדר! אתה אומר לו "היי צ'אמנדר אני המאמן שלך" ומחייך. בתגובה צ'אמנדר קופץ עלייך ומלקק אותך. אתם צוחקים ומתקדמים אל עבר דרך 1. לאחר הליכה של כחצי שעה אתם מגיעים לחורבות של דרך 1. 'כאן זה קרה....' אתה אומר לעצמך עם צביטה קטנה בלב ונזכר באחותך שנעלמה לך. לאחר עוד כשעה וחצי של הליכה בלי להבחין בפוקימונים אתה נכנס אל החנות בעיר ורדיאן. בתוך החנות אתה רואה איש לבוש שחורים עם כובע שחור ועל חולצתו כתובה האות R ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr109.png[/IMG] ). אתה מזהה אותו ישר כחייל של צוות רוקט! אתה שומע אותו אומר למוכרת "עכשיו תביאי לי את זה עכשיו!" והמוכרת הפוחדת עונה לו "לעולם לא!".[/SIZE][/COLOR][/B]

[SIZE="1"][B][COLOR="Magenta"]ג'וני:
אתה זורק את הפוקדור שלך באוויר, הוא נפתח ואברה יוצא ממנו. אקנס מבחין באברה ומתקדם אליו במהירות על מנת לחנוק אותו. אתה רואה סלע ביינוני ועבה ופוקד "אברה תרים את האבן הזו וזרוק אותה על אקנס בעזרת טלקנזיז!" אברה מביט באקנס ולא עושה כלום. רגע לפני שאקנס מגיע אליו על מנת לחנוק אותו אברה נעלם. אתה ואקנס מאוד מבולבלים ובמהירות אתה מבחין באברה עומד כ10 מטרים מאחורי אברה כשהאבן מרחפת מעליו. אקנס מבחין באברה ובמהירות אברה שולח את האבן על אקנס שנמחץ בחוזקה. אקנס מתלפף סביב האבן ושולח עוקץ רעל אל אברה.[/COLOR][/B][/SIZE]

[quote=barney stinson;1435464][b]

[size="1"][b][color="magenta"]ג'וני:
אתה זורק את הפוקדור שלך באוויר, הוא נפתח ואברה יוצא ממנו. אקנס מבחין באברה ומתקדם אליו במהירות על מנת לחנוק אותו. אתה רואה סלע ביינוני ועבה ופוקד "אברה תרים את האבן הזו וזרוק אותה על אקנס בעזרת טלקנזיז!" אברה מביט באקנס ולא עושה כלום. רגע לפני שאקנס מגיע אליו על מנת לחנוק אותו אברה נעלם. אתה ואקנס מאוד מבולבלים ובמהירות אתה מבחין באברה עומד כ10 מטרים מאחורי אברה כשהאבן מרחפת מעליו. אקנס מבחין באברה ובמהירות אברה שולח את האבן על אקנס שנמחץ בחוזקה. אקנס מתלפף סביב האבן ושולח עוקץ רעל אל אברה.[/color][/b][/size][/quote]

׳מה לעזאזל קרה כאן ?!׳ אחשוב לעצמי לרגע ואז אזכר במתקפה טלפורט של אברה ואז אפקוד עליו : ״מהר אברה, השתמש בטלפורט שוב ואז השתמש בטלקינזיס, אבל הפעם השתמש בו על אברה ותטיל אותו על הרצפה בכוח, לאחר מכן השתמש בטלקינזיס שוב על הסלע ותעיף אותו על אנקס בכל הכוח״ ואקווה שזה ישפיע על האנקס הזה מספיק.

[quote=barney stinson;1435328]
התחלה לכולם:
[b][size="1"][color="darkslateblue"]בוקר. השעון שלכם מעיר אותכם, הרגע הגדול שתמיד חלמתם עליו הגיע! היום אתם תהפכו רשמית למאמני פוקימונים! אתם נעמדים אל מול המעבדה של פרופסור אוק מתרגשים ונלהבים. אתם פותחים את הדלת ורואים את רד ([img]http://www.serebii.net/manga/characters-new/pics/red.png[/img] ) הוא מחייך אלייכם ואומר "הגעתם כדי לקבל את הפוקימון הראשון שלכם?" אתם עונים לו "כן!" בהתלהבות ורצים ישר אל פרופסור אוק. הוא מסתובב אליכם ואומר "או! הגעת לכאן!" אתם עונים לו "קדימה פרופסור! אני רוצה את הפוקימון שלי!" הוא מגיש אלייכם פוקדור ואומר "זה הפוקימון שלך, אבל לפני שתקבל את הפוקידע אני צריך טובה קטנה, תלך לעיר ורדיאן בבקשה שמעתי שיש בעיה באחת החנויות שם ולא ברור לי מה הולך שם" הוא אומר אליכם ומחייך. אתם יוצאים מן המעבדה ונעמדים.[/color][/size][/b][/quote]

"טוב אז נלך לעבר העיר ורדיאן" אומר בקול כאשר אני מחוץ למעבדה והוציא את בלבזור להקרות ראשונית.
"בלבזור אנחנו הולכים עכשיו לעיר ורידיאן כדי לעזור לפרופסור אתה רוצה להיות איתי בחוץ או להישאר בפוקדור?" אשאל אותו בחיוך והתכונן לתזוזה.

[quote=barney stinson;1435464]

[b][color="royalblue"][size="1"]תומאס:
פידג'י מסתכל עלייך ואומר "פידג' פידג'..." ועף משם. לפתע אתה מבחין באדום לבוש שחורים עם כובע שחור על ראשו והאות "r" על החולצה שלו ( [img]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr109.png[/img] ). אתה מזהה ישר! זה חייל מצוות רוקט! אתה תופס את סקווירטל ורץ לתוך שיח קטן. אתה שומע את האיש מצוות רוקט מדבר בטלפון. האיש אומר "אני כאן ליד החורבות תגיעו מהר!" ומנתק. לפתע אתה רואה ג'יפ עם חיילים מצוות רוקט נוסע לכיוון העיר ורדיאן. כולך לחוץ ולא יודע מה לעשות ואז אתה מבין בגרין נכנס אל דרך 1.[/size][/color][/b]
[/quote]

"היי גרין!" אני קורא ויוצא במהירות מתוך אחד השיחים "אל תשאל מי היו פה עכשיו.. חיילים מצוות רוקט!" אני אומר לו ומספר לו על מה ששמעתי שהחייל אמר "הם נסעו לכיוון העיר ורידיאן" אני מספר לו ומצביע לכיוון קצה דרך 1 "מזל שלא ראו אותי" אני מוסיף ומלטף את ראשו של סקווירטל.

[quote][b][color=red][size=1]כריס:
אתה זורק את הפוקדור לאוויר, הפוקדור נפתח וממנו יוצא אור אדום שלאט לאט הופך לפוקימון אדום דמוי לטאה. אתה מזהה ישר שזהו צ'אמנדר! אתה אומר לו "היי צ'אמנדר אני המאמן שלך" ומחייך. בתגובה צ'אמנדר קופץ עלייך ומלקק אותך. אתם צוחקים ומתקדמים אל עבר דרך 1. לאחר הליכה של כחצי שעה אתם מגיעים לחורבות של דרך 1. 'כאן זה קרה....' אתה אומר לעצמך עם צביטה קטנה בלב ונזכר באחותך שנעלמה לך. לאחר עוד כשעה וחצי של הליכה בלי להבחין בפוקימונים אתה נכנס אל החנות בעיר ורדיאן. בתוך החנות אתה רואה איש לבוש שחורים עם כובע שחור ועל חולצתו כתובה האות r ( [img]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr109.png[/img] ). אתה מזהה אותו ישר כחייל של צוות רוקט! אתה שומע אותו אומר למוכרת "עכשיו תביאי לי את זה עכשיו!" והמוכרת הפוחדת עונה לו "לעולם לא!".[/size][/color][/b]
[/quote]

'אז זה מה שהולך פה...' אחשוב לעצמי בראש. אני יכול להתפרץ ולנסות ולהילחם בבחור, אני אומנתי היטב איך להילחם בעזרת פוקימוני אש ואני די בטוח שצ'ארמנדר הינו פוקימון חזק ביותר. בכל זאת, זה לא חכם להתפרץ כמו אדיוט, אולי אוכל לראות מה הוא רוצה לגנוב ממנה. אם ובמידה ואני אחשוב שזה משהו שאסור לו לגנוב, אני כבר אעזור אותו. אחזיק בפוקדור של צ'ארמנדר רק למקרה שאצתרך להשתמש בצ'ארמנדר.

שם בפורום:!!!
שם במשחק: לוקאס
גיל: 16
רקע: לוקאס הוא נער בן 16 שבמקור בא ממחוז אחר בכלל, במחוז שלוקאס בא ממנו אין פוקימונים. לכן, לאחר ששמע על הקרב בין זפדוס למולטרס, על מה שקרה לארטיקונו החליט לבוא למחוז קנטו על מנת לקחת פוקימון ולהתחיל במסע שלו. לוקאס לא מעוניין בצרות מיותרות לכן לא יתערב לרוב באירואים שלא קשורים בו, לפני שבא לקנטו לוקאס רצה ללכוד את כל הפוקימונים, מאוחר יותר הבין שמטרה כזאת היא לא פרקטית ולא ברת ביצוע, בנוסף הוא למד כמה שיכל על פוקימונים, חולשות וחוזקות, פוקדורים שונים ושיטות ללכידה. הוריו ניסו לשכנע אותו לא ללכת בגלל המצב המסוכן אך הם לא הצליחו, לוקאס אמר להם לא לדאוג לו כי הוא חכם ויוכל להסתדר בעצמו ואכן הלך לשם לבדו. שהגיע הוא רצה לשמור את האפשרויות פתוחות לכן בחר באיבי כי יש לו מגוון רב של התפתחויות, המטרה העיקרית של לוקאס היא לחקור את המחוז, לתפוס פוקימונים מכל הסוגים ולנצח את הליגה, הוא גם רצה לנצח פוקימון אגדי ולפגוש פוקימוני מאובן. היום הוא היום הגדול שלוקאס יוצא למסעו
ספרייט: באמת? נו אין לי עצבים עכשיו לחפש דברים השחקן מרובי ספיר הן
התחלתי: איבי
ציוד:
כסף:

ממש מצטער שלא הגבתי כמה ימים! הייתה לי בעיה במחשב!

לוקאס:
לא רשום, כן ספרייט זה הכרחי, לא מרוצה מהרקע.

[B][SIZE="1"][COLOR="Magenta"]ג'וני:
אקנס שולח חץ רעל ישירות על אברה שלא מצליח לברוח הפעם עם הטלפורט שלו. אבל אברה מצליח להתאושש מהר ומרים בעזרת הטלקנסיז שלו בול עץ ושולח אותו על אברה. הפעם אקנס מתלפף על הבול עץ עוד שהבול עץ באוויר ובתנועה. כאשר הבול עץ נופל על הריצפה אקנס מתקדם בזחילה במהירות אל אברה, מתלפף סביבו וחונק אותו. אברה נראה חסר אונים.[/COLOR][/SIZE][/B]

[B][COLOR="SeaGreen"]ברנדון:
אתה מוציא את הפוקדור של בלבזור, זורק אותו באוויר. מהפוקדור יוצא אור אדום שלאט לאט נראה כפוקימון דמוי צב בגוונים שונים של ירוק עם מעיין פרח סגור על גבו. הוא צועק "באא..באאא..." ומחייך אלייך. לפתע אתה מבחין ברד ( [IMG]http://www.serebii.net/manga/characters-new/pics/Red.png[/IMG] ) הוא אומר לך "יש לך פוקידע ופוקדורים?" בחיוך. אתה עונה לו שלא אבל הפרוסור שלח אותך לעיר ורידיאן כדי להביא לו משהו מהחנות. רד אומר שהוא יעשה זאת בשבילך ונותן לך פוקידע ו5 פוקדורים. אתה עונה לו תודה והוא מסתלק משם במהירות. [/COLOR][/B]

[B][COLOR="RoyalBlue"][SIZE="1"]תומאס:
"צוות רוקט הא?" גרין אומר במסתוריות ומוסיף "אני אלך לשם, אל תתעסק בזה" הוא אומר ונותן לך 5 פוקדורים ופוקידע "תמשיך במסע שלך, אם יהיו לי עידכונים לגבייך אני אצור איתך קשר." הוא אומר ומסתלק במהירות לכיוון העיר ורידיאן.[/SIZE][/COLOR][/B]

[B][SIZE="1"][COLOR="Red"]כריס:
אתה מתקרב כדי לשמוע אבל אתה לא מבין בדיוק מה הולך שם. הבחור מצוות רוקט נראה מאוד עצבני ולחוץ אתה שואל אותו "מה הולך כאן?!" הוא מביט בך בכעס ואומר לך "ילדון כדיי לך לברוח מפה אחרת לא תצא מפה בחיים!" אתה אוחז את הפוקדור של צ'אמנדר ומבין שזה לא הולך להיות קל. לפתע דוקטור אוק מופיע! ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr132.png[/IMG] ) האיש מצוות רוקט נראה לחוץ והוא בעצמו לא מבין מה הולך שם, הוא דוחף אותך ובורח. דוקטור אוק אומר לך שצוות רוקט מתחיל לנסות לשדוד מחניות ברחבי המחוז כסף, שיקויים ופוקדורים, אתה מבין שזה משהו שכיח ואתה תפגוש מקרים כאלה לרוב. "קח 5 פוקדורים ואת הפוקידע" הוא אומר ומעניק לך אותם. אתה יוצא מן החנות.[/COLOR][/SIZE][/B]

[quote=barney stinson;1435910]
[b][color="royalblue"][size="1"]תומאס:
"צוות רוקט הא?" גרין אומר במסתוריות ומוסיף "אני אלך לשם, אל תתעסק בזה" הוא אומר ונותן לך 5 פוקדורים ופוקידע "תמשיך במסע שלך, אם יהיו לי עידכונים לגבייך אני אצור איתך קשר." הוא אומר ומסתלק במהירות לכיוון העיר ורידיאן.[/size][/color][/b]
[/size][/b][/quote]

יש מצב להגדיל קצת את גודל הכתב?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'אוקיי... זה היה קצת מוזר..' אני חושב לעצמי בעוד אני מביט בגרין המסתלק 'טוב, לפחות קיבלתי סוף סוף פוקדע ופוכדורים. עכשיו אפשר להתחיל את המסע כמו שצריך!' אני חושב לעצמי בחיוך. אני ממשיך לצעוד אל עבר העיר ורידיאן ומחפש בדרך פוקימונים מעניינים

[QUOTE=Triple-T;1435931]יש מצב להגדיל קצת את גודל הכתב?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'אוקיי... זה היה קצת מוזר..' אני חושב לעצמי בעוד אני מביט בגרין המסתלק 'טוב, לפחות קיבלתי סוף סוף פוקדע ופוכדורים. עכשיו אפשר להתחיל את המסע כמו שצריך!' אני חושב לעצמי בחיוך. אני ממשיך לצעוד אל עבר העיר ורידיאן ומחפש בדרך פוקימונים מעניינים[/QUOTE]

[B][COLOR="RoyalBlue"][SIZE="2"]בשמחה (:
---------------------
אתה מתהלך לכיוון העיר ורידיאן, אתה רואה בדרך כמה מאמנים מתחילים בדיוק כמוך, אתה מביט במאמן עם אברה שנלחם באקנס וממשיך משם. אתה מגיע לאיזור ההרוס ביותר, האיזור בו זופדוס ומולטרס נלחמו. בתוך האיזור הזה נוצר בור ענק, אתה מתהלך מסביב לבור כדי לעבור אותו. בין ההריסות אתה מבחין בג'יאודוד ( [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/074.png[/IMG] ) אתה חושב לעצמך שזה לא הגיוני שיהיה פה ג'יאודוד משוטט, זה לא איזור אופייני להם. לפתע אתה רואה את ברוק! ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr116.png[/IMG] ). אתה מופתע ושואל אותו "אתה ברוק? מאמן מכון אבן?" הוא עונה לך בנחמדות שכן ואתה שואל אותו מה הוא עושה פה, הוא משיב לך שבעקבות הקרב של זופדוס ומולטרס במוזיאון מאובנים בעיר פיוטר סבורים שנמצאים כאן מאובנים רבים של פוקימונים קדמונים והוא הצטרף לחיפושים, הוא שואל אותך אם אתה מעוניין לעזור לו.[/SIZE][/COLOR][/B]

[quote=barney stinson;1435953][b][color="royalblue"][size="2"]בשמחה (:
---------------------
אתה מתהלך לכיוון העיר ורידיאן, אתה רואה בדרך כמה מאמנים מתחילים בדיוק כמוך, אתה מביט במאמן עם אברה שנלחם באקנס וממשיך משם. אתה מגיע לאיזור ההרוס ביותר, האיזור בו זופדוס ומולטרס נלחמו. בתוך האיזור הזה נוצר בור ענק, אתה מתהלך מסביב לבור כדי לעבור אותו. בין ההריסות אתה מבחין בג'יאודוד ( [img]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/074.png[/img] ) אתה חושב לעצמך שזה לא הגיוני שיהיה פה ג'יאודוד משוטט, זה לא איזור אופייני להם. לפתע אתה רואה את ברוק! ( [img]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr116.png[/img] ). אתה מופתע ושואל אותו "אתה ברוק? מאמן מכון אבן?" הוא עונה לך בנחמדות שכן ואתה שואל אותו מה הוא עושה פה, הוא משיב לך שבעקבות הקרב של זופדוס ומולטרס במוזיאון מאובנים בעיר פיוטר סבורים שנמצאים כאן מאובנים רבים של פוקימונים קדמונים והוא הצטרף לחיפושים, הוא שואל אותך אם אתה מעוניין לעזור לו.[/size][/color][/b][/quote]

"ואו.. אממ... בטח!" אני אומר בהפתעה "קדימה סקווירטל, צא!" אני קורא ומוציא אותו החוצה "בוא נצטרף ונעזור להם לחפור בתוך הבור" אני אומר לסקווירטל ומיד מחפש כלי או משהו בשביל לעזור להם.

[quote=barney stinson;1435910]

[b][size="1"][color="magenta"]ג'וני:
אקנס שולח חץ רעל ישירות על אברה שלא מצליח לברוח הפעם עם הטלפורט שלו. אבל אברה מצליח להתאושש מהר ומרים בעזרת הטלקנסיז שלו בול עץ ושולח אותו על אברה. הפעם אקנס מתלפף על הבול עץ עוד שהבול עץ באוויר ובתנועה. כאשר הבול עץ נופל על הריצפה אקנס מתקדם בזחילה במהירות אל אברה, מתלפף סביבו וחונק אותו. אברה נראה חסר אונים.[/color][/size][/b]
[/quote]

׳הוא חזק, אבל אני יותר׳ אחשוב לעצמי, אחליט שאני חייב לשים סוף לפחד הזה ולנצח את הפוקימון רעל הזה. ״צא אברה השתמש בטלפורט ותתחמק מהחניקה של אנקס״ אפקוד עליו, ׳אני חייב למצוא דרך להאט את אנקס׳ אחשוב לעצמי ואקרא לאברה : ״צא, השתמש בטלקינזיס על אנקס ותקשור אותו על איזה עץ, ברגע שיהיה קשור השלך עליו סלע כשהוא לא יכול לברוח״.

[quote]כריס:
אתה מתקרב כדי לשמוע אבל אתה לא מבין בדיוק מה הולך שם. הבחור מצוות רוקט נראה מאוד עצבני ולחוץ אתה שואל אותו "מה הולך כאן?!" הוא מביט בך בכעס ואומר לך "ילדון כדיי לך לברוח מפה אחרת לא תצא מפה בחיים!" אתה אוחז את הפוקדור של צ'אמנדר ומבין שזה לא הולך להיות קל. לפתע דוקטור אוק מופיע! ( ) האיש מצוות רוקט נראה לחוץ והוא בעצמו לא מבין מה הולך שם, הוא דוחף אותך ובורח. דוקטור אוק אומר לך שצוות רוקט מתחיל לנסות לשדוד מחניות ברחבי המחוז כסף, שיקויים ופוקדורים, אתה מבין שזה משהו שכיח ואתה תפגוש מקרים כאלה לרוב. "קח 5 פוקדורים ואת הפוקידע" הוא אומר ומעניק לך אותם. אתה יוצא מן החנות.
__________________[/quote]

אממ אני בכלל לא אמרתי ששאלתי אותו משהו... חח
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"איזה חוצפנים צוות רוקט. אני אעצור אותם יום אחד!" אקרא בנחישות ואעזוב את החנות בתקווה לתפוס את הפוקימון הראשון שלי. בזמן שאני מחפש, אעלעל לי בפוקדע על מנת לקבל קצת מידע על צ'ארמנדר.

[B][SIZE="2"][COLOR="RoyalBlue"]תומאס:
אתה וברוק מתחילים לחפש מאובנים, אתה לא ממש מבין איך זה הולך אבל מה שיותר מעניין אותך זה מה קורה למאובנים ואם ניתן להחיות אותם. אתה שואל את ברוק לגביי המאובנים והוא עונה לך "האמת שחלק מהמאובנים הולכים אל המוזאון בעיר שלי וחלק אנחנו שולחים למעבדת מאובנים ותוך כמה שעות אנו מחיים את המאובנים ומחזירים את הפוקימונים לתחייה. לרוב הם נשארים במעבדה ונחקרים. אבל אם נמצא כמה מאובנים אוכל לתת לך אחד למזכרת" הוא אומר ומחייך. שנייכם מתחילים לחפש, אתה מבין מאוד מהר שזה עסק לא פשוט מכיוון שצריך לחפור עמוק. ברוק אומר לך שבעיניין החפירות ג'יאודוד שלו יוכל לעזור לך בזמן שהוא משתמש באוניקס שלו. אתה פוקד על ג'יאודוד לחפור עמוק ובעזרתו אתה מגלה מהר מאוד 5 מאובנים! אתה קורא מהר לברוק והוא נלהב ונרגש אומר לך כל הכבוד ומעניק לך מאובן אחד. הוא אומר לך "ביום שתוכל להחיות אותו תהנה מפוקימון קדמון ונדיר." ומחייך אלייך. אתה מאוד נרגש אך לפתע מגיחים משום מקום 2 חיילים צוות רוקט ( [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/sprites/frlgemtr/frlgemtr109.png[/IMG] ) !. אחד מהם אומר "זה הזמן שלכם לתת לנו את המאובנים!" ובזמן הזה ברוק שולח את האוניקס שלו למערכה. שנייהם זורקים את הפוקדורים שלהם ומוצאים רטטה ( [IMG]http://www.serebii.net/pokedex-bw/evo/019.png[/IMG] ) ופיירו עצום! ( [IMG]http://www.serebii.net/blackwhite/pokemon/022.png[/IMG] ). ברוק אומר לך שהוא יטפל בפיירו ואתה תטפל ברטטה. איש צוות רוקט עם רטטה פוקד עליו לשרוט אותך! רטטה מתקרב אלייך.
[/COLOR][/SIZE][/B]
[B][SIZE="2"][COLOR="Magenta"]ג'וני:
אברה משתמש בטלפורט ומשתחרר מהחניקה שלו על אקנס. הוא משתמש בטלקנסיז ומרים את אקנס באוויר ומשליח אותו ממקום למקום, ברגע הזה אתה מבין שהאברה שלך לא כלכך ממושמע לך. בסופו של דבר הוא זורק את אקנס מעולף על עץ, אקנס מעולף.[/COLOR][/SIZE][/B]

[B][SIZE="2"][COLOR="Red"]כריס:
המשכתי אותך קצת כדי לא לתקוע את המשחק יותר מידי חח
------------------------------------------------
אתה שולף את הפוקידע ומכוון אותה לכיוון צ'אמנדר. הפוקידע אומרת:
[U]"צ'אמנדר, פוקימון לטאת האש. צ'אמנדר ידוע יותר בהתפחותו האחרונה, צ'אריזרד המעופף והחזק. צ'אמנדר שולט בהתקפות אש ודרקון וכך גם התפחויותיו. צ'אמנדר יכול ללמוד גם התקפות לחימה רבות."[/U]
אתה מבין שהפוקידע לא הביאה לך הרבה מידע שחדש לך על צ'אמנדר.[/COLOR][/SIZE][/B]

[quote=barney stinson]
[b][size="2"][color="magenta"]ג'וני:
אברה משתמש בטלפורט ומשתחרר מהחניקה שלו על אקנס. הוא משתמש בטלקנסיז ומרים את אקנס באוויר ומשליח אותו ממקום למקום, ברגע הזה אתה מבין שהאברה שלך לא כלכך ממושמע לך. בסופו של דבר הוא זורק את אקנס מעולף על עץ, אקנס מעולף.[/color][/size][/b]
[/quote]

״כן!״ אצעק שכל היער ישמע : ״הצלחתי לנצח את הפוקימון הראשון שנלחמתי נגדו, ועוד פוקימון רעל, והכל בזכותך אברה״. אתקרב לכיוונו ואלטף את ראשו במטרה להתיידד איתו יותר, ׳אני חייב שיהיה יותר ממושמע לי, אנחנו חייבים לחזק את הקשר בינינו׳ ואחליט שאברה ילך איתי בחוץ.

[quote=iphoneguy;1436064]״כן!״ אצעק שכל היער ישמע : ״הצלחתי לנצח את הפוקימון הראשון שנלחמתי נגדו, ועוד פוקימון רעל, והכל בזכותך אברה״. אתקרב לכיוונו ואלטף את ראשו במטרה להתיידד איתו יותר, ׳אני חייב שיהיה יותר ממושמע לי, אנחנו חייבים לחזק את הקשר בינינו׳ ואחליט שאברה ילך איתי בחוץ.[/quote]

[b][size="2"][color="magenta"]איך אתה מצפה שאני אדע איך להמשיך אותך אם אתה לא עושה שום פעולה?
-----------------------------------
אברה נשאר איתך בחוץ. אתם מתיישבים נחים ונרדמים למשך של שעה וחצי, כשאתה קם אתה רואה שהשעה היא כבר 3 בצוהרים ואתה מבין שאתה חייב להגיע לעיר ורידיאן לפני שיחשיך ותלך לאיבוד בהריסות דרך 1.[/color][/size][/b]

[QUOTE=Barney Stinson;1436076][b][size="2"][color="magenta"]איך אתה מצפה שאני אדע איך להמשיך אותך אם אתה לא עושה שום פעולה?
-----------------------------------
אברה נשאר איתך בחוץ. אתם מתיישבים נחים ונרדמים למשך של שעה וחצי, כשאתה קם אתה רואה שהשעה היא כבר 3 בצוהרים ואתה מבין שאתה חייב להגיע לעיר ורידיאן לפני שיחשיך ותלך לאיבוד בהריסות דרך 1.[/color][/size][/b][/QUOTE]

אופס שכחתי להגיד שאני ממשיך לעיר ורידיאן :sorry:
----------------------------------
אני מנסה למשוך את אברה כדי שנרוץ לעיר ורדיאן כדי למלא אחר המשימה שפרופסור אוק נתן לנו עוד היום בתקווה שהחנות לא תהיה סגורה כבר כשנגיע.