הסיפור הישן שלי~פרקי הסיום יפורסמו מהיום עד מחרתיים~
[COLOR="Red"]קישור לשני הפרקים הקודמים,ספיישל חיוני:[/COLOR]
[url]http://www.myforum.co.il/showthread.php?t=53666[/url]
כשעזבתי קצת את הפורום פירסמתי שם כמה פרקים מסיפור שלי. הנה שניים מהם,זה עם מיוטו היה הספיישל
צוות היפנו-טי-פרק שלישי
אני ג'ולטיק,הייתי צריך לנסוע למסע הטעינה שלי היום בערך. המשפחה שלי מתה,השותף שלי מיוטו נשאר בתקופה אחרת בזמן ועובד עם מי ששיבט אותו.אני המשכתי בדרכי ביער והגעתי אל בקתה.השתמשתי בכוח ההתכווצות שלי ונכנסתי לבקתה. היו שם שלושה מאמנים מהיצורים שנקראים בני אדם. שניים מהם נקבות ואחד הוא זכר. כל אחד מהם השוויץ בפוקימונים שלו. לאחד מהם היה פסיידאק לאחד אחר היה אקסיו ולאחת מהן היה גלבנטולה שנראה בדיוק כמו אבא שלי! ניסיתי להגיע אליהם אבל נעצרתי,פחדתי. המאמנים החליטו להשאיר את הפוקימונים שלהם שם ולצאת החוצה. התקרבתי אליהם ושמעתי את פסיידאק משוויץ על החיים הטובים,אליו הצטרף גם אקסיו ואז הגלבנטולה אמר שהוא עדיין לא שמח ושהוא מתגעגע לבנו.מתברר שהסיפור הזה עלה לחבריו על העצבים.התקרבתי אליו ושאלתי בזהירות "אבא?" הוא התקרב אליי במהירות עד כמה שהזן שלנו מאפשר וחיבק חיבוק מעיכה. הוא שאל מה המצב בבית ובישרתי לו את החדשות הרעות.סיפרתי לו על המסע שלי והוא היה גאה בי,ביקשתי ממנו ללכת איתי אבל אז הוא הראה לי שכשתפסו אותו הוא קיבל גם קולר שמחשמל אותו לפי ההגדרות שהבעלים בוחר והקולר יחשמל אותו אם הוא יתרחק מהבקתה פסיידאק הציע דרך להוריד משלושתם את הקולרים: להשיג את הכרטיס מהתיקים של המאמנים,התיקים היו שם אבל לא ידענו איזה כרטיס מחשמל ומשנה הגדרות ואיזה מוריד קולרים. פסיידאק הציע שנשתמש בכוחות שלו כדי לשחרר את הקולרים בלי הכרטיס,אבי הציע לבחור אקראי,אקסיו הציע להרוס אותם במתקפות ואני לא ידעתי מה לעשות. התחילו להישמע צעדים ולכן כל אחד ניסה במהירות כל אחת מהבחירות,בסוף רק פסיידאק השתחרר ואז התפרצו לו הכוחות העל חושיים והוא פשוט כופף את הקולרים לכיוון ההפוך. ברחנו משם במהירות ככל שיכולנו,בשלב מסוים נפלנו אבל כבר היינו רחוקים מהאנשים אז הרשינו לעצמנו להירדם.כשהתעוררנו היינו בספרון סיטי כשבאוויר נודדים גלים מוזרים שגרמו לכולם חוץ מהפוקימונים,להירדם.המשכנו להסתובב בעיר והחלטנו להתפצל. "לא! בסרטים תמיד מתים כשמתפצלים" אמר פסיידאק בזמן שחיפש חנות תרופות לכאבי הראש הקבועים שלו,ראינו ברחובות אנשים שוכבים ונוחרים,אבל על פני מאות של אנשים אני שמתי לב רק לשניים ששכבו ליד ערימה של מכופפי כפיות. לילדה קטנה אשר לובשת סוג של שמלת שבת וכובע ארוך ליד קולרס. בידיים של קולרס היו תוכניות למכונה כלשהי אבל באותו רגע בדיוק כבר לא היינו רגועים. באו אלינו חבורת זזאדה(התת התפתחות של דראוזי),דראוזי והיפנו אחד. כולם הפעילו עלינו היפנוזה ביחד וגרמו לכל הפוקימונים להשתחרר ולציית להם,איך אני יודע את זה? כי אני ואבי היינו היחידים שלא הופנטו.ניסיתי להתחמק ממתקפות ולא לפגוע בהם אבל ההיפנו התחזק ועכשיו שלט גם באבי.כולם תקפו,הייתי על הקרשים ואז היפנו שיחרר את הפוקימונים והרדים אותם. הוא התקרב אליי יחד עם קבוצת דראוזי והזיז את המטוטלת אחורה וקדימה,אחורה וקדימה,אחורה וקדימה...
הוא הפנט אותי עכשיו וגרר אותי לעולם החלום. את המקום מילאו פוקימונים ואנשים ישנים ומלא מונות ומושראנות ערות,כמה מונות התקבצו מסביבי והתחילו לזהור,כמה מושראנות גם התקבצו וזהרו בזמן שהן מפזרות את העשן שלהן.כשהזוהר נגמר נשארה רק מונה אחת בעלת דוגמה של ברק עליה שהתחילה לדבר "אני שומרת החלום.שמעתי עלייך וביקשתי מהיפנו שישאיר אותך ער בהתחלה כדי להמשיך לסקור אותך והרדמתי אותך בשביל שתבוא לכאן.במסע הטעינה שלך אתה תצטרך לטעון את כוחותיך עד שתהפוך לאתה האמיתי המפותח,אני אעזור לך,אטען אותך בעוצמה של אלף ברקי חלום ואתן לך כוח מיוחד. תמסור להיפנו שיעיר את כולם כולל כולם." ואז נעלמתי משם. הייתי ליד היפנו ומסרתי לו את ההודעה,אבל כשהלכתי אל חבריי החדשים גיליתי שאבי נעלם אבל השאיר פתק ובו כתוב המשפט שהוא גם הקלישאה הכי גדולה והמשפט שחקוק לי בראש,"אני אוהב אותך". פסיידאק,אקסיו ואני המשכנו בדרכנו קדימה ומה שהכי העסיק אותי היו השאלות: לאן הוא הלך? למה הוא הלך? מהם הכוחות החדשים שלי? ומה זה ברקי חלום?
אקסקליבר-פרק רביעי
המשכנו בדרכינו ואז עצרנו.אקסיו החליט להפחיד אותנו עם סיפור "פעם,לפני המון שנים חיו חרבות הצדק של היקום.טראקיון,ויראזיון,קובאליון וקלדאו,הגנו על העולם עד שיום אחד הם פגשו את קיורם.קיורם היה דרקון חזק,ענק וממש עצבני.הוא הרס כל דבר בדרכו במהלך התקפי הזעם האלו,טראקיון ניסה להרגיע והשתמש בחרב צדק האדמה שרק הפכה את קיורם עצבני עוד יותר,ויראזיון השתמש בחרב הצדק הקלילה של העשב שלא עשתה לקיורם כלום.קובאליון השתמש בחרב הצדק העמידה של הברזל שגרמה לקיורם דגדוג,אחרון חביב תקף קלדאו עם חרב הצדק בעלת כוח הרצון והנחישות של המים,היא ריסקה את קיורם וגרמה לו ליפול ארצה. כל חרבות הצדק איחדו את כוחותיהם ותקפו את קיורם וכך הפרידו אותו לזקרום ורשיראם. זקרום נכלא בכדור השחור שבמגדל הלבן ורשיראם נכלא בכדור הלבן שבעץ השחור והרקוב. חרבות הצדק הפכו לחרבות ונחתמו בסלע באחוזת מיספריט של האבירים,מספרים שכשיבוא מישהו ראוי מספיק,הוא ישחרר את חרבות הצדק אבל גם את קיורם שיזרע הרס טוטאלי." כולם נרדמו למשמע הסיפור,חוץ ממני כמובן.אני החלטתי להשיג קצת אוכל,הלכתי לקצה הגבעה ושם ראיתי מגדל ענק ולבן שעל כולו נמצאים שברים וסימני חריכה. ככל שהתקרבתי למגדל ככה התחזקה סופת הרעמים שהופיעה כשהתחלתי להתקרב. למזלי הברקים רק חיזקו אותי מכיוון שאני סוג חשמלי אבל הם היו חזקים להפליא,כעבור מיליוני צעדים הגעתי לשער החלוד שעדיין בער בצדדים.היה סדק בדלת שדרכו אני נכנסתי אל החורבה שהסתתרה בתוך מגדל,חלודה בכל מקום,סימני חריכה ואש,שאגות וחריקות מתמידות וגם 10 פסלים של ברטיק.עליתי במדרגות העבשות בזהירות מאוד תוך כדי שאני מרגיש יותר ויותר כאילו אני הולך למצוא שם משהו חשוב,אבל כשעליתי קומה כל מה שמצאתי בה היה חריטות מוזרות על אבן. "הוא אשר יהיה בעל הכוח של האמת יוכל לשחרר את האנרגיה החבויה.היזהר מהקללה של ברטיק! היפטר מהתחושות והיכון לקיפאון!" למרות המילים הללו המשכתי לעלות והגעתי לקומה העליונה. היה שם סוג של פאזל שבו אני צריך להרכיב מחדש את היצור,חלקי הפאזל היו:ראש,רגל,רגל נוספת,שתי ידיים,ענן שיורה ברקים וזנב.בסופו של דבר סידרתי את הענן הכי למעלה,את הראש מתחתיו כשהכי מתחת הרגליים והזנב,בצדדים הידיים והזנב במקומו אבל חסר החלק של הגוף שמחבר הכול. ניסיתי לחפש אותו בתוך תיבה שהייתה בחדר אבל כל מה שהיה שם זה 10 טופרי קרח בוהקים,כשנגעתי בהם הם התחיל להתחבר והשתנו לקרחון שהחזיק בתוכו ברטיק רדום. הברטיק פקח את עיניו ושבר את הקרחון,אז הוא בא אליי ושאג בקול שפתח את השמים לשניים "האם אתה ראוי!!!!?!" קפצתי מהחלון לקרקע שם פגע בי ברק כחול ענקי שטען אותי יתר על המידה.ברטיק השתמש עליי בכוח חבוי,הוא יצר כדור אנרגיה זוהר וירה אותו אליי במהירות. המשכתי לברוח והוא המשיך לירות עליי ,הגעתי למבוי סתום של עצים שם הוא חיכה לי עם עוד התקפה,הוא רץ אליי במהירות ושיחרר את הפצצה. הסתחררתי לצד ימין וחמקתי מהמכה שסיפקה לי נתיב בריחה. ברטיק השתמש בקרן קרח והקפיא את כל היער מהנקודה שבה הוא עמד,אני עמדתי מולו והפסקתי לברוח,אין לי מושג מאיפה באה לי תחושת האומץ הזאת אבל אני רצתי אליו הכי מהר שאני יכול והשתמשתי במתקפת וולט. כוסיתי במעטה ברקים ועפתי אליו בחבטה אדירה,הוא ניקה את טיפות המים שנזלו מניביו הפגועים והמשיך עם קרן קרח שיצרה זקיף דוקרני וירה אותו אליי. נפגעתי מהזקיף ואז הוא תקף בעוד זקיפים כאלו שגם מהם נפגעתי,התחלתי לקפוא אבל אז השתמשתי ברעם ופשוט העפתי את ברטיק לראש המגדל כשהוא כולו מחושמל. באתי אחריו ואז בלי שום אזהרה אני פקחתי עוד עין מעל העיניים הרגילות שלי ויכולתי לראות את התחושות שלו ויכולתי לראות אותו יותר טוב משיכולתי לראות אותו כשהוא היה מיליונית סנטימטר ממני.תקפתי במתקפת וולט נוספת ואז הוא השתחווה אליי והפך בחזרה לטפרי הקרח לא לפני שהוא ביקש שאני אקבל אותם ונתן לי כדור שחור שעליו מסומנים ברקים והוא מלא בשלשלאות ומנעולים. יצאתי מהמגדל והשתמשתי במתקפת וולט כדי למהר כמה שאני יכול אל פסיידאק ואקסיו. כשהגעתי אליהם ראיתי שהם קפאו תחת ערימה של ינמות קפואים. זאת הייתה דילמה רצינית,אם אפשיר אותם הם יותקפו על ידי הינמות ואם אני לא אז הם יקפאו לנצח ויהיו פסלים. פתאום העין החדשה שלי שלחה ברק כחול ענקי ששיחרר רק את פסיידאק ואקסיו מהקרח. כשהם ראו אותי הם צרחו,כצפוי כמובן. סיפרתי להם על מה שקרה והם לא האמינו לי,בעיקר אקסיו שאמר שהוא המציא את הסיפור שלו רק כדי להפחיד אותי ולא כדי שאני אפחיד אותו. ניסיתי לשלוט בעין שלי אבל היא נסגרה עוד פעם ולא הרגשתי אותה כבר.הפעם תהיתי מה ההמשך של הסיפור הזה? מה הם הניבים של ברטיק? איך פותחים את הכדור השחור? צריך לפתוח אותו או לא? האם העין הזאת הייתה הכוח שמונה דיבר עליה?
תיהנו
