גיבורי על- אני טל ואייל

טופס ריק:

[B]שם במשחק:[/B]
[B]אופי:[/B]
[B]רקע (סיפור איך הפכת לגיבור):[/B]
[B]גיל:[/B]
[B]כוחות:[/B]
[B]טכניקות מיוחדות:[/B]
[B]חולשות:[/B]
[B]הערות/הארות:[/B]


[SIZE=4]שלי:[/SIZE]
[B]שם במשחק: [/B]טוני די. רובין
[B]אופי: [/B]נחוש, עקשן, פזיז וחכם, קצת מדוכא לרוב, רציני.
[B]רקע (סיפור איך הפכת לגיבור):[/B] היה אייל רגיל בילדותו. אבל לאחר כמה שנים, כל העדר שלו ומת והוא נשאר חי. אבל הוא השתנה. הוא היה מסוגל להפוך לבן-אדם ולשילוב בין בנאדם לאייל. אך בגלל שצורת האדם שלו נראתה כמו גורילה, הוא לא קובל בחברה הנורמטיבית, ורק גיבורי העל האחרים הסכימו לקבל אותו, והוא התחבר בעיקר עם לילי ולXXX. הוא הצליח לפתח עוד כמה יכולות. אך למרות זאת, הוא לא הסכים להילחם, בגלל טבעו הרגוע של איילים. ואז הוא גילה דבר נורא. מפעל שלא הקשיב לתקנות וזיהם את הנהר שממנו העדר שלו שתה. בגלל שהוא היה הכי צעיר בעדר, הוא לא שתה מספיק מים בשביל שזה יהרוג אותו, אבל זה שינה אותו, ונתן לו את הכוחות. אז הוא נשבע שהוא לא יתן לעוד דברים כאלה לקרות, והחליט להצטרף לצוות הגיבורים בלחימה, והצטוות ללילי ולXXX.
[B]גיל: [/B]12 (בגלל שהוא אייל הוא מתבגר באישיות מהר יותר)
[B]כוחות: [/B]כמו של צ'ופר בוואן פיס, שינוי לכל מיני צורות.
[B]טכניקות מיוחדות: [/B]
scout-למצוא את החולשה של היריב
carving hoof cross-שמים את ה"פרסות" בצורת X ומכה כל כך חזקה ליריב שזה נראה שיש לו X על העור
carving hoof cherry blossom blizzard- נותנים הרבה אגרופים עם הפרסות עד שזה נראה שיש ברד של עלים על היריב.
Horn Cannon: Eleven- טוני חופר באדמה ואז יוצא מתחת לאויבים ותוקף אותם עם הקרניים


[B]חולשות: [/B]במים הוא לא מסוגל לעשות כלום, כיוון שהצורות שלו לא מתאימות ממש לשחייה
[B]הערות/הארות: [/B]הארות, מה אני בודהה?

שם במשחק:לילי
אופי:חכמה, לא אוהבת להקשיב לאחרים, לא נכנעת בקלות, בוטחת בקלות יתר, מעט מרדנית, תעדיף את הרעיונות של עצמה על פני של אחרים, תמיד תשים את חבריה לפניה
רקע (סיפור איך הפכת לגיבור): י''ב
גיל:13
כוחות:יכולת תעופה וקריאת+שליטת רגשות

טכניקות מיוחדות:*לעוף במהירות על טבעית דבר שגורם לאנשים לא לראות אותה (זזה מהר יותר ממה שהעין קולטת) ואז היא מכה מאחוריי היריב\מלפניו(לוקח לה הרבה אנרגיה)


חולשות:עומס רגשות-הרבה אנשים בעלי רגשות חזקים במיוחד (לרוב עצב) באזור שלה
הערות/הארות:

שם במשחק:אדמונד קרייסר
אופי:אדיש,חכם,לא בדיוק מבין אנושיות,ציני,מסוגל להתעצבן הרבה מאוד מהר,רגיש מאוד להערות על הגודל שלו
רקע (סיפור איך הפכת לגיבור):נולד במעבדה מוזרה שיצרה שיבוטים ונשקים,תוכנן להיות חלק מפרויקט הנחיל:מוח קולקטיבי של כ70 אלף חצי בני אדם,רבע חרקים מגוונים ורבע מכונות מתקדמות. הניסוי נכנס להקפאה אבל אדמונד יחד עם עוד 50 כמוהו יצאו לחופשי ואדמונד הוכרז עליהם כמנהיג בתור הכי מבוגר. מנסה להשתלב באנושות.
גיל:14
כוחות:הוא בעצם עש,מכונה מתקדמת ובן אדם,הגודל שלו הוא בעצם בערך כמו ראש של בן אדם בוגר רק לא ברוחב והוא די רזה,מסוגל לקרוא לנחיל לעזרה.
טכניקות מיוחדות:כוח מדומה-מעביר זרם חשמלי מסביב לגוף והפגיעה במטרה גורמת לו לתעתע בה כוח. קריאת נחיל-מסוגל לקרוא לנחיל של יצורים כמותו
חולשות:הנחיל לא חייב להקשיב לו בדיוק,הכוח המדומה יכול לחשמל אותו,בתור רבע מכונה הוא חייב להיטען ויש לו בעיה משמעותית בגודל
הערות/הארות:יש קבוצה שהמצאתי והוא הכי אהוב עליי מביניהם.

[B]~מתחילים~[/B]

"לילי!", צעקתי לעמיתי בצוות, "אמרתי לך להפסיק לגרום לי להרגיש עצב!" ובכיתי. "היי, אתה שברתי לי את הטרמפולינה!". "מצטער! לא ידעתי שאיילים לא אמורים להשתמש בטרמפולינות!". "טוב, אני אפסיק לשלוט בך ברגשות..." נכנעה לילי אחרי שהשתנתי לצורת הזרוע שלי. "תגידו, אין לכם עוד דברים לעשות חוץ מלריב?" שאל אדמונד "הרי תמיד יש פשע ברחובות, לא?"

''אבל לריב זה הכי כיף!'' התלוננתי ''נכון?'' שאלתי ותקעתי מבט מפחיד באדמונד ונתתי לו רגש קליל של כאב מעצב. ''נ..נכון'' אמר מיד אדמונד והרפתי ממנו. ''אז... מה נעשה עכשיו?'' בדיוק ששאלתי את זה סדרת הטלווזיה הופסקה ונשמע קול ''אנחנו מפסיקים את השידור להודעה חשובה! כולם צריכים להישאר בבתים, הבנק ברחוב מקסוול נשדד ברגעים אלו!''

רצנו לרחוב מקסוול,יותר נכון,רובין רץ ואני ולילי עפנו, היא הכתה מאחורי היריב כשהוא לא ראה אותה וככה התברר שהיריב הוא בעצם שלושה נינג'ות בחליפה שחורה עם פסים צהובים. פתאום האחד שהיה מעולף התעורר והפך לעשן. אז מתוך האוויר נוצרה צורה של אחת מהנינג'ות והוא הפיל לרצפה את טוני. קראתי לנחיל ומתוך כל מיני מקומות הגיע נחיל עצום שכל אחד מהם היה קצת קטן יותר ממני ואז הם פשוט עטפו אותי והפעלתי את המוח הקולקטיבי,יצא מין צורה גדולה יותר מגורילה בכמה סנטימטרים של אדם חרק כמוני שפשוט הפיל אחד מהם וחיסל אותו,אז התפזרתי שוב והנינג'ות האחרות ברחו.הוכנסתי למצב הקפאה זמנית בגלל רבע המכונה

[quote=odin borson;1443801]רצנו לרחוב מקסוול,יותר נכון,רובין רץ ואני ולילי עפנו, היא הכתה מאחורי היריב כשהוא לא ראה אותה וככה התברר שהיריב הוא בעצם שלושה נינג'ות בחליפה שחורה עם פסים צהובים. פתאום האחד שהיה מעולף התעורר והפך לעשן. אז מתוך האוויר נוצרה צורה של אחת מהנינג'ות והוא הפיל לרצפה את טוני. קראתי לנחיל ומתוך כל מיני מקומות הגיע נחיל עצום שכל אחד מהם היה קצת קטן יותר ממני ואז הם פשוט עטפו אותי והפעלתי את המוח הקולקטיבי,יצא מין צורה גדולה יותר מגורילה בכמה סנטימטרים של אדם חרק כמוני שפשוט הפיל אחד מהם וחיסל אותו,אז התפזרתי שוב והנינג'ות האחרות ברחו.הוכנסתי למצב הקפאה זמנית בגלל רבע המכונה[/quote]

אייל אתה יכול להיות קצת יותר ברור. כאילו יותר דיבורים פחות קטעים של "מישהו אחד פועל וכל השאר לא קיימים" (כאילו זה בסדר, אבל פחות כאלה) ושהכול לא יקרה כ"כ מהר
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~'לילי כמעט מעולפת בגלל המהירות על-טבעית שלה, ואדמונד חסר חשמל ומוקפא בגלל הנחיל. מזל שאני לא נכנסתי לצורת מפלצת כי אז היינו תקועים פה כמה שעות...' חשבתי לעצמי בזמן ששיניתי צורה לנק' כבדה ([IMG]http://images2.wikia.nocookie.net/__cb20090415105210/onepiece/images/8/89/Heavypoint.jpg[/IMG])והרמתי את שניהם על הגב. צעדתי לבסיס ומיד הערתי את לילי ושאלתי "בשביל להטעין את אדמונד צריך מטען או שאפשר פשוט להכניס אותו לתוך התקע?" בצחוק, למרות שבאמת התלבטתי

''יש לי הרגשה שנצטרך לדחוף אוות לתוך התקע, אוף למה הוא לא סיפר לנו איך שפגשנו אותו!'' רטנתי בעצבים. פתאום נשמע קול של משהו נשבר, הסתובבתי וראיתי שטוני [b]שוב[/b] שבר את כד הקרח של הפרחים ''טוני! לא שוב'' רטנתי בעצבים ובעזרת הכח שלי יצרתי כד חדש ''סליחה'' הוא מלמל בזמן שתקע את אדמונד בתקע החשמל בניסיון להטעין אותו

פקחתי עיניים והתחלתי לחזור להכרה מלאה,כעבור כמה שניות צעקתי אל טוני "אני בן אדם! לא טלפון או כבל!" וחישמלתי בעצבים שלי את הכד שנשבר עוד פעם. לילי גילגלה עיניים בעצבים ואז צעקה אלינו "כל אחד שעובר פה צריך לשבור את הכד!?" טוני ענה לה בפחד קל "כן?" בזמן שאני מנקה את עצמי מהאבק בתקע.

[quote=odin borson;1443821]פקחתי עיניים והתחלתי לחזור להכרה מלאה,כעבור כמה שניות צעקתי אל טוני "אני בן אדם! לא טלפון או כבל!" וחישמלתי בעצבים שלי את הכד שנשבר עוד פעם. לילי גילגלה עיניים בעצבים ואז צעקה אלינו "כל אחד שעובר פה צריך לשבור את הכד!?" טוני ענה לה בפחד קל "כן?" בזמן שאני מנקה את עצמי מהאבק בתקע.[/quote]

"אז אולי תיתן לנו מטען או משהו?" אמרתי לאדמונד, ואז נזכרתי בלילי הכועסת מאחורי "את בטוחה שהתשובה היא לא "כן"?". "טוני!!" לילי התעופפה באוויר והתחילה לכעוס 'יש רק דרך אחת לצאת מזה' חשבתי והתחלתי לחשוב על הבנאדם הכי מסכן שאני מכיר בעולם והוצפתי ברגשות חמלה- וכך הבאתי עומס יתר של חמלה על לילי. "את סולחת לי?"

ניסיתי לומר שלא, אבל יותר מידי חמלה הציפה אותי ''אוף! בסדר'' רטנתי וגל החמלה סוף סוף הפסיק. ''ורק שתדעו, אני מתחילה להצליח לשלוט במתי לקרא רגשות ומתי לא! שאצליח לשלוט על זה בצורה מלאה, אתם תשלמו!'' איימתי. שניהם נראו מפוחדים וזה הספיק לי. ''אדמונד אתה כבר טעון לגמרי?'' שאלתי

עניתי ללילי "לא! כי לא טוענים אותי ככה" לילי שאלה אותי למה לא אמרתי להם את זה כשנפגשנו עניתי לה "כי מה רצית שאומר? שלום,אני אדמונד,אני ככה כי אני בעצם נשק שיבוט וד"א תטעינו אותי!?" טוני עשה ללילי מין מבט כזה של "יש לו נקודה" ואז אמרתי להם איך "יש מטען מיוחד שמטעין אותי. אבל הוא לא איתי... וההעתק שבניתי שלו רוסק בקרב ההוא.צריך לפרוץ לאיפה שבו זה היה,אקסודוס. וד"א אם הפסים המתכתים על החזה שלי זוהרים ואתם רואים עיגול כזה על החזה שלי זה אומר שאני חי."

[quote=odin borson;1443836]עניתי ללילי "לא! כי לא טוענים אותי ככה" לילי שאלה אותי למה לא אמרתי להם את זה כשנפגשנו עניתי לה "כי מה רצית שאומר? שלום,אני אדמונד,אני ככה כי אני בעצם נשק שיבוט וד"א תטעינו אותי!?" טוני עשה ללילי מין מבט כזה של "יש לו נקודה" ואז אמרתי להם איך "יש מטען מיוחד שמטעין אותי. אבל הוא לא איתי... וההעתק שבניתי שלו רוסק בקרב ההוא.צריך לפרוץ לאיפה שבו זה היה,אקסודוס. וד"א אם הפסים המתכתים על החזה שלי זוהרים ואתם רואים עיגול כזה על החזה שלי זה אומר שאני חי."[/quote]

הזמן הוא בערך יום...
~~~~~~~~~~~~~~~~
"איפה זה אקסודוס" אני חוזר לצורת האייל הרגילה שלי ושואל את אדמונד "ויש שם אויבים חזקים? כי אני ממש להוט להילחם!!" הייתי כל כך להוט שאפילו לילי התחילה להראות סימנים של התלהבות.

'המף... הם חושבים שזה כל כך קל שיש לך כח לשליטה וקריאת מחשבות אבל זה הכח שהכי קשה איתו! שהם ינסו ללכת שבכל מקום הם שומעים את הרגשות הכי עמוקים של כל האנשים מסביבם!' חשבתי בעצבים בליבי. ''טוב אז קדימה, כמה זמן זה בתעופה עד לשם? טוני לא כזה כבד אני יוכל לקחת אותו איתי שנעוף, זה יהיה מהיר יותר ככה'' אמרתי. ''ודרך אגב, אם עוד פעם אחת תשברו את הכד הזה אני אדאג שתבכו כמו ילדים קטנים!'' ותקעתי בהם מבט מפחיד.

*טל,אני יודע איך,אני מוביל ושומע מחשבות של 50 כמוני כל הזמן

עניתי לטוני קודם "יש שם נשקים מתקדמים,אנדרואידים,שיבוטים,אסירים ומנגנון אבטחה מתוחכם. רק מי שהיה בפנים יכול להיכנס." לילי שאלה "רגע,אז איך ניכנס?" ועניתי לה עם חיוך קל על הפנים "אני הייתי שם,אם תתנו לי לעבור לפניכם המערכת תזהה אותי ולמשך הדקה השער יישאר פתוח לכל מה שיעבור.אקסודוס נמצא מתחת לאדמה,בכל מקום בניו ג'רזי וניו יורק." ועצמתי עיניים כדי לחסוך באנרגיה.

[QUOTE=Odin Borson;1443853]*טל,אני יודע איך,אני מוביל ושומע מחשבות של 50 כמוני כל הזמן

עניתי לטוני קודם "יש שם נשקים מתקדמים,אנדרואידים,שיבוטים,אסירים ומנגנון אבטחה מתוחכם. רק מי שהיה בפנים יכול להיכנס." לילי שאלה "רגע,אז איך ניכנס?" ועניתי לה עם חיוך קל על הפנים "אני הייתי שם,אם תתנו לי לעבור לפניכם המערכת תזהה אותי ולמשך הדקה השער יישאר פתוח לכל מה שיעבור.אקסודוס נמצא מתחת לאדמה,בכל מקום בניו ג'רזי וניו יורק." ועצמתי עיניים כדי לחסוך באנרגיה.[/QUOTE]

טל אני יכול לשנות צורה לזה-[IMG]http://images4.wikia.nocookie.net/__cb20130420055157/onepiece/images/e/e6/Tony_Tony_Chopper_Anime_Pre_Timeskip_Infobox.png[/IMG]
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~השתנתי לצורת המוח שלי (מה שלמעלה) ונתתי ללילי לסחוב אותי לשם בתעופה. מסתבר שכל מה שהיינו צריכים לצאת מהבסיס לעבר איזה פתח ביוב ומיד אדמונד התעופף מעליו והפתח נפתח בתנועה מתכתית

כע אני יודעת
_______________
''אוקיי מוכנים? שלוש ארבע ו!'' אני וטוני זינקנו מיד אל תוך פתח הביוב שנסגר מיד מעל ראשנו. ''אוקיי אדמונד מה עכשיו?'', ידעתי שאדמונד לחוץ-יכולתי להרגיש לחץ הולך וגובר ממנו מאז שיצאנו מהבסיס שלנו. משהו מלחיץ אותו-משהו מלחיץ אותו מאוד. אבל השתדלתי שלא לחשוב על זה יותר מידי. הפסקתי לעוף והורדתי את טוני, התחלנו לעקוב אחרי אדמונד

עברתי במתקן והובלתי את לילי וטוני במתקן,בכל הזמן הזה עברו בראשי כל הזיכרונות כשעוד הייתי במתקן,זוועות,זעם,עצב וטראומות חזרו אליי עד שהתעלפתי. אני סוג של חזרתי ליום שבו השתחררתי בפעם הראשונה...

טל שכחתי שראית וואן פיס חח הגעת לאחרי הטיים סקיפ? לאיזה פרק הגעת?~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הייתי לחוץ. המקום הזה הריח בדיוק כמו הנהר שבגללו קיבלתי את הכוחות שלי ושבגללו העדר שלי מת. לאט-לאט הלחץ התחלף בהבנה שמי שיצר את המקום הזה זיהם את הנהר, ואז לכעס.. ואז עלתה בי מחשבה שלא רציתי לחשוב 'מה עם מה שזיהם את הנהר זה היה השפכים של הניסוי שיצר את אדמונד?'

ראיתי אולי 3-4 פרקים... לא אהבתי ואני בכללי מכירה את הדמות כי בנ''וד כל הזמן דיברתם עליה
______________________________
''אוקיי! די! שניכם תתפקסו ועכשיו!'' התפרצתי על שניהם כדי להוציא אותם מהמחשבות הדיכאוניות. ''אתם הורגים אותי עם הרגשות האלה! טוני תפסיק מיד עם הרגשת הבחילה והדיכאון הזאת! אדמונד אתה תפסיק מיד עם הייאוש והלחץ! באמת! אתם מגזימים'' התחלתי לנשוום עמוק כדי להרגע בזמן שאדמונד וטוני הביטו בי מופתעים כאילו רק הרגע הוצאתי אותם משינה עמוקה

*טל,אותי באמת הוצאת משינה עמוקה
התפרצתי כבר על לילי ולא יכולתי לסבול אותה "או.קיי! תנסי את להיות איפה שנוצרת כשפה ראית והיית שותף להרג,הרס,כאוס ושיעבוד! תנסי את להיות שיבוט שלא יכול לחשוב לבד מחשבות פרטיות,תנסי את לחיות בעולם שבו את לא שייכת ושבו היוצרים שלך או מי שאת אמורה לקרוא להם אמא ואבא לא מודעים אלייך והיוצרים האמיתיים מתכחשים אלייך!!" לילי פחדה וראתה את הזיכרונות שלי שכנראה הפחידו אותה.טוני פשוט עמד שם ולא ידע מה לומר

[quote=odin borson;1443892]*טל,אותי באמת הוצאת משינה עמוקה
התפרצתי כבר על לילי ולא יכולתי לסבול אותה "או.קיי! תנסי את להיות איפה שנוצרת כשפה ראית והיית שותף להרג,הרס,כאוס ושיעבוד! תנסי את להיות שיבוט שלא יכול לחשוב לבד מחשבות פרטיות,תנסי את לחיות בעולם שבו את לא שייכת ושבו היוצרים שלך או מי שאת אמורה לקרוא להם אמא ואבא לא מודעים אלייך והיוצרים האמיתיים מתכחשים אלייך!!" לילי פחדה וראתה את הזיכרונות שלי שכנראה הפחידו אותה.טוני פשוט עמד שם ולא ידע מה לומר[/quote]

בערך מעכשיו אני לא אהיה לכמה זמן אז תשרשרו לבד
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"תפסיקו לריב!" צעקתי על שניהם וחבטתי להם בראש כדי להשב את תשומת לבם, "כולנו לא אוהבים את המקום הזה..." והמשכתי ללכת איתם

''טוני!'' התרגזתי, אבל הוא צדק. את האמת? לא כעסתי בגלל הרגשות שלהם. לפעמים-הרגשות כל כך עמוקים שאתה יכול להבין על מה הם חושבים-והמחשבות שלהם הפחידו אותי. רציתי שיפסיקו כבר, שיתחילו לחשוב על דברים אחרים. לא אהבתי את הכח שלי-למה לא יכולתי להיות משנה צורה כמו טוני? או להיות כמו אדמונד?
אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה עכשיו. הגענו לכניסה

נרגעתי אבל אז באו אנשים,שלושה מאבטחים גדולים שהילכו אלינו,טוני הצליח לגרום להם לחשוב שהוא אייל,אני שיחקתי אותה כאילו אני בלי הכרה ולילי אימצה את הכוחות שלה כדי לרחף במהירות אבל לא גבוה מדי מעלינו כך שהם לא ראו אותה.

'זה כואב, זה כואב, זה כואב!' חשבתי במוחי תוך כדי תעופה-לעוף במהירות הקול הייתה הדבר השנוא עליי, לא הייתי מיומנת בזה מספיק וזה הכאיב לי. שלושת השומרים התקרבו, הם נראו סתומים במידה ניכרת. ''אה? מה זה? איך הוא ברח?!'' קרא מטומטם מספר 1 ''אל תדאג הוא מעולף אז שום נזק לא נגרם'' קרא מטומטם 2 ''תראו איזה אייל חמוד!'' הוסיף מטומטם מספר 3

*חולה על הכתיבה שלך ברגעים כאלוxd
הכניסו אותי למין קפסולת הקפאה כמו זו שהייתי בה בהתחלה. הצלחתי לשמוע את השומרים אומרים לאיזה בן אדם במעבדה "תשמור יותר טוב על הצעצועים שלך,כוח עליון עדיין קרובים אלינו." וראיתי אותם לוקחים את האייל ההוא למעבדת הכימיקלים הלא יציבים. לילי התקרבה אליי שניות ספורות לפני שהקפסולה התחילה בנוהל "טעינה ואיתחול".

למה? *פרצוף תמים*

פתחתי את הקפסולה במהירות, ונתתי לו לצאת. כבר הייתי מותשת לגמרי, בחיים לא הייתי כל כך הרבה זמן במהירות על. הרגשתי שליבי דופק מהר ובחוזקה. ''לילי רק תיזהרי. יש פה מעבדה לכוחות על-ואני חושבת שהכח שלך לקריאת רגשות הוא משהו שהם עוד לא ראו, לא משנה מה יקרה אל תראי להם את הכח הזה'' אמר לי אדמונד ''בסדר'' הסכמתי והתחלתי להרגיש קצת טוב יותר. ''בוא נלך להביא את טוני'' אמרתי

[quote=alice;1443913]למה? *פרצוף תמים*

פתחתי את הקפסולה במהירות, ונתתי לו לצאת. כבר הייתי מותשת לגמרי, בחיים לא הייתי כל כך הרבה זמן במהירות על. הרגשתי שליבי דופק מהר ובחוזקה. ''לילי רק תיזהרי. יש פה מעבדה לכוחות על-ואני חושבת שהכח שלך לקריאת רגשות הוא משהו שהם עוד לא ראו, לא משנה מה יקרה אל תראי להם את הכח הזה'' אמר לי אדמונד ''בסדר'' הסכמתי והתחלתי להרגיש קצת טוב יותר. ''בוא נלך להביא את טוני'' אמרתי[/quote]

*מטומטם 1,מטומטם 2,מטומטם 3 זה כמו שיר ילדים!

"לא.יש כמה דברים שאני צריך לעשות. אחד,למצוא את היוצר שלי,שתיים, לגלות איך נוצרתי ושלוש,למנוע מ52 להשתחרר. לא בסדר הזה" אמרתי ללילי, לילי שאלה "בסדר,רק מה זה 52?" "52 הוא ניסוי שקוראים לו "כוח בבקבוק" והוא מין סופר סטרואיד שמחזק אדם רגיל והדבר הזה משמש גם בתוך דם של שיבוט אחד שאני זוכר" עניתי לה.

דייי כתבתי ממש מושקע ומחקתי בטעות;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;

*תתכונן לגרסאת מכוער 1 2 ו3

''בוא נתפצל, אני אלך להציל את טוני ואתה תסדר את הדברים שלך, מי יודע מה הם עושים לטוני או..'' הצתמררתי ''מה טוני עושה להם'' השלמתי את המשפט. אדמונד הסכים ונפרדנו לדרכנו. השתדלתי לעוף כמה שיותר גבוהה ובשקט כי לא יכולתי להשתמש במהירות על, הגוף שלי פעם מכאב. במהרה הייתי בכניסה למעבדה לחומרים כימיקליים לא יציבים. ולא רחוק מהכניסה ראיתי את טוני בתוך כלוב מסתכל עליי, אני משערת שהייתי צריכה לדעת שזאת מלכודת-שטוני יעמוד ולא ידבר? צריך לעלף אותו בשביל זה וגם זה לא בטוח יעזור. התקרבתי אל הכלוב וטוני נעלם-הולוגרמה. שניה לאחר מכן הרגשתי משהו חד פוגע לי בצוואר, הוצאתי אותו וגיליתי חץ קטן, שפעם לפחות הכיל חומר הרדמה. הראייה שליהתחילה להטשטש ששמעתי את הקול של האיש שירה בי ''באמת חשבת שתוכלי לעבוד עם המצלמות שלנו עם המהירות שלך? המצלמות שלנו קולטות תנועות שהן מעל ליכולת הקליטה של העין האנושית'' כל מה שראיתי אחר כך, היה חושך נאחזתי במחשבה האחרונה שלי 'לא להראות את כח הרגשות שלי'

לילי לא הרגישה שעפתי מאחוריה ואז הם פשוט לקחו דגימת ד.נ.א ממנה.אני ספגתי חלק מחומר ההרדמה שהיה עליה. איכשהו היה לי עיניים אבל הגוף שלי היה רדום כמו של לילי ושל טוני.ראיתי את ניסוי 52 שהפך בעצם לפשוט מבחנה מלאה ב50 שנה של ניסויים גנטיים. המבחנה הוכנה יחד עם עוד כמה מבחנות אחרות לשיחרור על טוני. הם העתיקו את לילי למין שיבוט זהה. לידי הם הכינו מין מטען שאמור לעשות אתחול מלא להכול אצלי כדי להתגבר על איזה מחלה שהם מצאו.

איכשהו יכולתי לשמור על התודעה שלי למרות שהייתי שקועה בשינה, ידעתי שהם עומדים להכין שיבוט וידעתי שאם הם ידעו על כוחות הרגשות שלי הם לא ישחררו אותי ויתקעו אותי באיזה תא כלא ויערכו עליי ניסויים כל חיי. הרגשתי חלק מזרימת הכוחות שלי מספיק כדי להסיט את הרגשות שלהם קצת, לא בצורה מחשידה אבל מספיק כדי לבלבל אותם. שידרתי אליהם פחד-פחד קטן מהסוג הזה שמשגע אותך כי אתה לא מבין ממה הוא קרה. שני המדענים שהיו באזור יצאו כמעט מיד מחוץ לחדר לנוח קצת, אבל לצערי הם היו די חכמים ולא שחכו דבר ראשון לקשור לי את הידיים, לא ידעתי ממה היו עשויות השלשלאות אבל ידעתי שהפ היו חזקות

לילי הצליחה לגרום להם לעזוב,ניסיתי איכשהו ליצור איתה קשר,היא הצליחה לשמוע אותי. "לילי,את בסדר?" שאלתי אותה והיא ענתה לי "כן.מה קורה פה?" "הם מנסים לחזק ולאלף את טוני,להכין שיבוט שלך ולאתחל אותי." עניתי לה. בזמן שהמדענים חזרו לילי אמרה לי "אני קוראת את המחשבות שלך עכשיו,יש סיבה נוספת שלא רצית לחזור,נכון?"

''תפסיקי לקרא את המחשבות שלי!'' תירץ אדמונד כדי להתחמק. ''כאילו אני שולטת בזה'' רטנתי. ''אני לא יכולה לזוז, מה אתך?'' שאלתי. ''אח!'' זעקו מחשבותיי לפתע, אני לא יודעת במה הם דקרו אותי-אבל זה לא היה קטן.
''את בסדר?'' שאל אדמונד שנלחץ מעט מהצעקה ''כן, מה קרה פה ה..אח!'' זעקתי שוב במחשבותיי ''אדמונד מה הם עושים?!''

[QUOTE=Alice;1443926]''תפסיקי לקרא את המחשבות שלי!'' תירץ אדמונד כדי להתחמק. ''כאילו אני שולטת בזה'' רטנתי. ''אני לא יכולה לזוז, מה אתך?'' שאלתי. ''אח!'' זעקו מחשבותיי לפתע, אני לא יודעת במה הם דקרו אותי-אבל זה לא היה קטן.
''את בסדר?'' שאל אדמונד שנלחץ מעט מהצעקה ''כן, מה קרה פה ה..אח!'' זעקתי שוב במחשבותיי ''אדמונד מה הם עושים?!''[/QUOTE]

הטעם הזה... הריח הזה... ההרגשה הזאת... הרגשתי ככה בפעם הראשונה שקיבלתי את הכוחות שלי. למרות שזה לא היה הגיוני, אני איכשהו ידעתי מה נמצא במכל, אפילו שלא שמעתי בכלל על זה. 52. זה היה 52. הם חושבים שאני אייל רגיל, אבל אני כבר לקחתי את 52. 'אז מה יקרה לי עכשיו'? הדבר האחרון שאני ראיתי לפני שזה קרה היה את לילי ואדמונד המעולפים. פתאום התחלתי לגדול. הרגשתי מוזר. הרגשתי... חזק. ובכל זאת, לא יכולתי לשלוט בעצמי. הייתי כלוא בגוף הרסני וגדול ([IMG]http://images3.wikia.nocookie.net/__cb20121201054603/onepiece/images/a/a1/Monster2YL.png[/IMG])הייתי כלוא בתוך מפלצת.

התא של טוני נשבר,הוא התחיל לתקוף את לילי ואותי ולהתפרע. ניסיתי לקרוא לנחיל אבל זה היה נראה כאילו כולם אותחלו ובשביל לקרוא להם גם אני צריך לקבל איתחול "אתה משוגע?!" צעקה לי לילי במחשבות "לפעמים זה די מעצבן שאת יודעת על מה אני חושב" השבתי לה במחשבותיי. פתאום טוני ריסק אותי אל הרצפה ואז לא יכולתי כל כך לראות מה קרה אבל נראה לי שלילי עפה אליו במהירות על קולית והפילה אותו.

''טוני! תרגע ועכשיו!'' צעקתי, הרגשות שלו שידרו בלבול, פחד, עצב זה היה נוראי, התחלתי לשנות את הרגשות שלו-להרגיע אותו להציף אותו בזכרונות של שלושתנו, אני טוני ואדוארד. זה היה קשה, וכואב אבל נראה לי שהצלחתי, בדיוק שחשבתי שאני מצליחה, טוני חבט בי והעיף אותי על אחד הקירות. התחלתי לראות שחור-אני לא בטוחה בכלל מה קרה אחרי זה

[quote=alice;1444184]''טוני! תרגע ועכשיו!'' צעקתי, הרגשות שלו שידרו בלבול, פחד, עצב זה היה נוראי, התחלתי לשנות את הרגשות שלו-להרגיע אותו להציף אותו בזכרונות של שלושתנו, אני טוני ואדוארד. זה היה קשה, וכואב אבל נראה לי שהצלחתי, בדיוק שחשבתי שאני מצליחה, טוני חבט בי והעיף אותי על אחד הקירות. התחלתי לראות שחור-אני לא בטוחה בכלל מה קרה אחרי זה[/quote]

*מי זה אדוארד?
פקחתי עיניים,המקום היה מוכר לי,היה נראה שלילי מעולפת לידי כשטוני מחושמל במין קולר שליטה. פתאום נזכרתי שבחדר ההוא למדתי. לילי התעוררה והתחילה לחזור לתקשר איתי במחשבות "מה זאת אומרת לימדו? אתה אמרת לנו שאפשר להכניס לך שבבים." "למעשה זה עכשיו. פעם נוצרתי בניסוי פשוט יותר. מתתי ואז הכינו מהשאריות אותי מחדש בניסוי אחר." עניתי לה

[quote=odin borson;1444186]*מי זה אדוארד?
פקחתי עיניים,המקום היה מוכר לי,היה נראה שלילי מעולפת לידי כשטוני מחושמל במין קולר שליטה. פתאום נזכרתי שבחדר ההוא למדתי. לילי התעוררה והתחילה לחזור לתקשר איתי במחשבות "מה זאת אומרת לימדו? אתה אמרת לנו שאפשר להכניס לך שבבים." "למעשה זה עכשיו. פעם נוצרתי בניסוי פשוט יותר. מתתי ואז הכינו מהשאריות אותי מחדש בניסוי אחר." עניתי לה[/quote]

זה היה נורא. אני לא יכולתי לשלוט בעצמי. תקפתי את לילי ואדמונד בלי הכרה. לכמה רגעים הצלחתי לשלוט עליי בזכות לילי, אך זה לא עבד ליותר מדי זמן ושוב תקפתי את לילי. ואז הרגשתי שוק חשמלי, וכשהתעוררתי היה עליי קולר חשמלי