-
[img]http://img352.imageshack.us/img352/3569/heavenhellfe3xm7.jpg[/img]
[b]נכתב על ידי[/b]: Mr. Pentagram
[b]ז'אנר[/b]: פנטזיה גוטית.
[b]הגבלת גיל[/b]: 13+
[b]תקציר[/b]:
עם מבט קטן לעבר, מבט קטנטן ופיצי, לעבר הרחוק...
נוכל לראות את חיי האדם הספיצפי. אך מהם חיי האדם באמת?
עם מבט קטן לעבר הרחוק, אנחנו לא נראה את חיי האדם, אנחנו בטוח נראה, מוות נוראי מלא בסבל, ונוכל לראות ולשמוע... אלפי סיפור של בטא כאב, וצרחות בלתי - ספירות, וגופים מעונים, ועדיין חיים, בחדר גדול, שחור, הצבוע באדום, צבע דם האנשים.
והאדמות האפלות של האמת נפתחות לרווחה ומפילות את כול האנשים למקוןם לא נודע...
אתה בטוח שאתה רוצה להציץ לעבר? לא נראה לי...
-
מגניב D: נשמע טוב ^^ המשך המשך! D: ויובל... אם אתה לא מסיים את הסיפור הזה...
-
[quote][i]Originally posted by Evil-Metal[/i]@Dec 3 2008, 01:43 PM
[b] מגניב D: נשמע טוב ^^ המשך המשך! D: ויובל... אם אתה לא מסיים את הסיפור הזה... [/b][/quote]
הסיפורים האחרים לא סיימתי כי הפורומים שלהם נסגרו.
-
אני לא אוהב סיפור גוטים כאלה :S
אבל נראה כבר בהמשך
-
-
קצת קצר מדי לרקע התחלתי אבל המתח שעשית היה יפה
אני מחכה להמשך
-
-
-
-
[b][u]פרק א': המסדר.[/u][/b]
השמיים היו אפלים, הירח היה מלא, והיה קריר. ומיתחת לשמי האופל, שתי נשים, ישבו על ספסל, בבית הקברות, איפה שנקברו כול הצלבנים האצילים של גרמניה אשר מתו בארץ הקודש. המקום הוא בעצם גרמניה, כפר מסביב לגרמניה. על הספסל, שתי הבחורות שישבו, אחת הייתה בעלת שיער גלי ארוך מאוד ונמוכה בקצת, השנייה הייתה גבוהה יותר, נקודת חן ליד האף, שיער מסוסל פזור לכול הראש, הבנות היו צעירות ויפות תואר. "אנחנו במאה - ה12" אמרה גרנרילה, הבחורה עם השיער הגלי, "אנחנו מספיק יודעים על קודש הכמורה של גרמניה" אמרה. "אני יודעת..." אמרה מאת', הבחורה עם השיער המסוסל המפוזר, "פשוט... אני לא יודעת עם כדאי לנזות לעצור את התופעה או לא" אמרה וללקחה מבטה לצד... "ולמה היינו חייבות להיפגש בבית קברות בשעה כזאת?..." אמרה. "נו באמת!" התעצבנה גרנרילה "את יודעת שהמסדר הולך להקים את המכנה שלו בכול רגע! ובתור בת דודו של גראנס, ראש המסדר, אני חייבת לעצור זאת!" אמרה ובעטה בקרקע... לאחר מכן היא נרגעה, ותספה למאת' בטלפיים ואמרה "תקשיבי, אני זוכרת שהכרנו מאז והיינו ילדות" אמרה בעוד דמעה זולגת מעינייה. "נולדנו ביחד בכפר הזה, גדלנו ביחד בכפר הזה, אני זוכרת איך שנינו עבדנו באדמה והרווחנו בקושי פירור לחם על השולחן" אמרה, בזמן שמאת' הפנתה מבטה לאחור "תסתכלי עליי" אמרה גרנרילה... "עכשיו כשיש לנו מעמד יותר גבוהה בכפר, מעמד של כמורה, אנחנו יכולות לעצור את המסדר של גראנס..." אמרה. "טוב בסדר... אעזור לך" אמרה מאת' והסתכלה על הקרקע. "מחר, בבוקר ניפגש ליד הכנסיה, בשעה 9 בבוקר בידיוק..." אמרה גרנרילה, קמה, והחלה לצאת מהבית קברות. "חכי!" אמרה מאת' ורצה אחריה. הבנות חזרו לכפריהן בגרמניה. למחרת בבוקר, לאחר צלצול הפעמון הגדול, כשכול המתפללים יצאו מהכניסה, מאת' וגרנרילה, נפגשו בגדל של הכנסיה. "כן..." אמרה מאת' בעוד מוריה את הברדס. "המסדר מתחיל להקים את המכנה..." אמרה גרנרילה ישר בעוד מסתכלת לקרקע. מאת' לא הבינה. "בואי נראה... אני מניחה..." אמרה מאת'. גרנרילה הובילה את מאת' לאמצע יער, ככמה קילומטרים מהכפר, עמדו על גבעה. "אני לא רואה כלו-" הגהה מאת', ומיד אחר כך גרנרילה תפסה אותה, ומשכה אותה ללמטה, לתוך הדשא. "שש.. הינה הם" אמרה גרנרילה בלחש, והסתכלה מעבר לשיחים. מאת' הסתכלה במבט מוזר עליה והסתכלה בעצמה. חבורות של אנשים עם ברדסים שחורים עברו שם, לוקחים עצים קרוטים. "הם בדרך למקום המיקום שלהם..." אמרה גרנרילה, בזמן שמאת' שמה פה על פיה. פתאום, הציץ מאחור, בחור שמנמן, גבוהה במעט, זקן שחור, לובש עור של בע"ח, אוזניים מחודדות, וזוג קרניים מלאכותיות. "שלום... גרנרילה זימנה אותי לכאן..." אמר.
ההמשך יבוא...
-
כמה תיאורים נשמה...
בלבלת אותי לגמרי....
וזה קצר מידי גם אם זה היה מעניין לא הייתי יכול להכנס לסיפור...
-
-
פרק טוב ויש לך שפה עשירה ונהדרת אך קצר מדי לפרק וטיפה'ךה יותר מדי תיאורים
פרק טוב בסה"כ ואחכה להמשך
-
עוד תגובה אחת ואני ממשיך.
-
הרבה מאוד שגיאות הקלדה :S
ומה זה מכנה?מכונה?מחנה?
תכתוב את זה בוורד לפני שאתה מפרסם :S
"הם בדרך למקום המיקום שלהם..." אה? מקום המיקום XD
אתה יכול יותר שאתה רוצה....
ואטאקו חזר...
-
היום או מחרתיים אני ממשיך, סביר להניח היום, מה שבטוח לא מחר.
-
[b][u]פרק ב': [/u][/b] נשמת הגיהנום
"כן" אמרה גרנרילה. "הזמנתי אותך לכאן, לראות את ההצעות שלך" אמרה. מאת' הסתכלה מבט חשוד על היצור המוזר. היצור המוזר חייך, ומשום מקום, שלף שולחן (דרך כיסו) שולחן גדול מאוד, עם המון דברים שם. "מה תרצו לקנות יקירותיי?" שאל בעודו מחייך. גרנרילה לקחה מהדוכן סכין מזוגזג ומפחיד, עם גולגולת באמצע, והחלה לבהות בזה, ולאט לאט להעלות חיוך. מאת' המודאגת הסתכלה במבט חשוד.
"כן, כן... הסכין הזה?" אמר היצור בעל האוזניים המחודדות "סכין הקרבות..." לחשה גרנרילה בעודה בוהה בצדדי הסכין ומחייכת. "לא רק..." אמר היצור. "דקירה אחת בליבו של רע-לב, וליבו קופא, דקירה אחת בליבו של טוב-לב, ליבו נשרף..." אמר. גרנרילה שמה את הסכין בכיסה. מה שהיה נראה למאת' מוזר לעין, זה שהוא מוכר הכול, היו לו צלבים ופנטגרמים באותה מידה, ועוד המון דברים רנדומלים. "מאיפה אתם משיגים את זה?..." שאלה מאת' בחשד. "אנחנו האלפים מוכרים רכוש גנוב מבני כמורה, מסדרים, ועוסקי כת" אמר. מאת' נבהלה. "מ-מזה אלפים?" שאלה מאת' בחשד. "יצורים נוודים החיים ביערות וגונבים דברים מאנשי כמורה וכת..." אמרה גרנרילה בעודה מחייכת. מאת' הפנתה מבטה לאלף. "החלטתן?" שאל האלף בחשיבה מזלזלת. "כן" אמרה גרנרילה "הסכין הזה..." אמרה... "בסדר גמור" אמר האלף. "ובמה משלמים לכם האלפים?" שאלה מאת' ולקחה צעד אחורה. האלף השמנמן צחקק ואמר "אנחנו האלפים נבראנו בתור השומרים על שערי גן העדן והגיהינום, מאז שאנחנו, אלפי הגיהינום החלטנו לברוח מהעבודה, באנו לכאן..." אמר האלף "תחשבי לבד..." אמר וחיכה לתשובה. מאת' הסתכלה לקרקע ולחשה "נשמת הגיהינום שלנו..." "בדיוק!" אמר האלף וצחק. "תודה לכם, תחזרו מתי שתרצו! ותקנו!" אמר, הכניס את השולחן הענק לכיסו הקטן שוב, ורץ בין העצים בעוד ביטנו השמנמנה מובליה. גרנרילה הסתכלה על מאת' והחלה לבכות בדמעות, ונשענה על כתפה של מאת'. "תמיד היית מטורפת גרנרילה, מכרת את נשמתך לאלף גיהינום, והבהלת אותי כשחייכת בעודך מחזיקה בסכין..." אמרה מאת'. "אני מצטערת...!" אמרה גרנרילה... "את תביני את הכול בסופו של דבר...!" אמרה והמשיכה לבכות.
ההמשך יבוא...
-
נו מה קרה?
למה אתה לא ממשיך?
-
מהסיבה הפשוטה שאין תגובות.
-
פששש קרתי עכשיו! אחלה סיפור אחי!
-
-
