Glaria Soa

[IMG]http://www.fastup.co.il/images/75717709.png[/IMG]





[COLOR="Blue"][B]דבר המנהל ~
משחק חדש, ראשון מסוגו, שאותו אני פותח שוב. אני מנסה לקדם קצת את הסיפור שלי בספרות ולהגביר את ההתעניינות בו. הוא אומנם לא פעיל כרגע אבל אני מבטיח לשוב לפרסם בו פרקים. לאחרונה נראה שפורום ספרות גוסס ואני יודע שהיכולות שלי כמנהל ספרות לשעבר יתרמו לי לנהל משחק בצורה רצינית.
המשחק מבוסס על הסיפור שאני כותב כרגע, הסיפור מפורסם פה בפורום ספרות. המשחק הולך להכיל קרבות ואקשן וגם כיף דמיוני לא נורמלי. מי שמכיר את המשחקים הקודמים שלי ידע שהרעיונות שלי לרב מקוריים, תמיד אני משדרג ומשנה ממה שזכור לי לפי איך שמשתלב לי טוב במשחק. אני מתכוון להרים את המשחק הזה גבוה ומקווה לסיימו.
[/B][/COLOR]


[COLOR="DarkRed"][B]מומלץ בחום ~
לקפוץ לפורום ספרות ולקרוא את הסיפור, זה ייתן לכם רקע בסיסי לגבי כל העולם הזה שנקרא גלאריה סאה. עולם שאני עצמי המצאתי. המשחק יהווה מקור להמון דמיון ויכיל המון פרטים, מה שאני אישית ממליץ זה להכין דף קטן, שיעזור לכם לזכור דברים. כדאי לעתים לכתוב קודים מסוימים, שכן אני אערוך את ההודעה ולבסוף רק הזיכרון שלכם יישאר כהוכחה.[/B][/COLOR]



[COLOR="Green"][B]משוב על המשחק~
מתקבל בברכה, אני בהחלט מעדיף לקבל הערה בפרטי ואפילו בפומבי כדי ללמוד ולהשתפר. אחרי הכל זהו משחק מקורי שלי ואני אשתדל להשקיע בכל הכוח. אך כמו שאי אפשר לסולת בלי חיטים כך אין משחק יכול בלי טעויות.
תודה מראש על העזרה.[/B][/COLOR]



[COLOR="DarkOliveGreen"][B]עלילה:
לפעמים כשברק מפלח את השמיים ומביא אתו את הרעם, זה סימן שסערה מתקרבת. יש שיראו זאת כסיבה להסתתר מתחת לסמיכה החמה, עם כוס של קפה מהביל וסרט טוב.
ברם, יש שרואים זאת כהזדמנות מצוינת לקריאת תיגר. יודעי דבר מספרים שברק חזק במיוחד מבטא את קנאת הקוסמים וכי ממש ברגעים אלו קוסם או אלף נפל בקרב. אותה קנאה יכולה להביא רק לחורבן ושפיכות דמים.
אך הקנאה היא ענף מן הכעס. ואין אדם נמלט ממנה, כי אנחנו רואים אשר כל בני התמותה נמשכים איש אחר רעהו, כי כאשר הוא רואה שחברו קונה קניין מענייני העולם הוא טורח להשיג כמוהו. הקנאה מביאה לידי חמדנות והחומד סופו לגזול. והקוסמים היו מוכנים לעשות הכל כדי לגזול את מה ששייך לאלפים. שלטון.
גלאריה סאה. ממלכה קסומה שבה קוסמים ואלפים התגוררו יחדיו. נופיה המרתקים של הממלכה שופעים צבעים ילדותיים. כולם מתאחדים לנוף מדברי. יערות ואגמים מפוזרים סביב. אוויר צח וקריר הנו מזג אוויר קבוע בגלאריה סאה. מגדלי מגורים היו ממוקמים סביב הממלכה כשבמרכזה בית הספר המפורסם של הממלכה ניצב בגאון.
גלאריה סקול היה ללא כל ספק מרכז העניינים של גלאריה סאה. כל ילד שמגלה שהוא אלף מוזמן לבית הספר. אף קוסמים צעירים לומדים בבית הספר הזה, במסגרת שונה. לחשים ואנרגיות מרוכזים יחדיו גורמים לבית הספר למסתורין והרפתקאות. כל ייצור שיוזמן ללמוד בבית הספר יידע להעריך את חשיבות הקסם.
בית הספר מתפאר ביכולת שלו לאכלס אלפים וקוסמים תחת קורת גג אחת, עם זאת, מחוץ לבית הספר השנאה ששוררת מבוססת על הרצון לשלוט בגלאריה סאה. קוסמים אומנם אכן בעלי עצמה ויכולת כישוף חזקה, אך הדרך לשלוט בגלאריה היא על ידי חיבור נפשי עמוק לגלאריה סאה עצמה. דבר שקוסמים לא מסוגלים לעשות.
אלפים לעומת זאת, הקרויים גם "שוכני אנרגיה", יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בDNA של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. בגיל חמש עשרה, כוחותיו של האלף פורצים החוצה.
הדמונים הנם שדים מסוימים, אשר מספקים כמרבית מקורות האנרגיה של האלפים. לכל סוג דמון יש כדור אנרגיה מסוים שהוא מספק. לכשעצמם הם אינם ידידותיים בכלל, משום שהם חיים בפחד ובשנאה בשל היכולת של האלפים לרכוש את האנרגיה שלהם ובכך להשמיד אותם.
עם זאת, יכולת נוספת של האלף היא גם לרכוש דמון אחד שיעמוד לצדו. השד יתקשר עם האלף בצורה מסתורית, על ידי הסכם לשיתוף השד עם נשמת האלף. הקשר הופך צמוד, והדרך היחידה להרוג את הדמון היא על ידי הריגת האלף. האלף מרוויח מזה גם הוא, משום שהדרך היחידה להרוג אלף שיש בבעלותו דמון, היא על ידי שאיבת האנרגיה האישית שלו.
מחתרת קוסמים אפלה הסיקה כי פענוח הקשר בין האלף לדמון שלו יביא להבנת הקשר בין שליטי גלאריה סאה לממלכה עצמה. חברי המחתרת, הקרויים בינם לבין עצמם 'אפלוליים', פועלים בדרכים לא ישרות על מנת לחקור כל מיני דברים הקשורים בהסקה הזו. האפלוליים מושתלים בכל המקומות החשובים והמשפיעים בגלאריה סאה. אפילו בבית הספר.
קוסמים ומכשפות הנם יצורים בעלי כוח רב. יש להם יכולת לעשות דברים על טבעיים על ידי מוצא שפתיים. יש להם יכולת לרקוח שיקויים קסומים שיסייעו להם להתמודד בקרבות או בחיים בכלל. הם גם מסוגלים לייצר מפלצות שונות ומשונות המכונות מפלצות לחש. קוסמים יכולים להתחקות כמעט תמיד אחר האלפים, אך דבר אחד קוסמים לא מסוגלים לבצע ומכאן נובעת הקנאה. קוסמים לא מסוגלים לחוש את הרגשות או לתקשר עם הלחשים או המפלצות שלהם.[/B][/COLOR]

[SIZE="5"][B]צורת התנהלות המשחק ועל צורת ההרשמה:[/B][/SIZE]

[B][COLOR="Orange"]רקע ~
גולש שיהיה מעוניין להירשם למשחק הזה, יידרש למלא טופס הרשמה. כמובן, הטופס מכיל ספח שדורש רקע. אני יודע שיש המעקמים את הפה כשהם נדרשים לכתוב רקע. אבל אני חושב שכתיבת קטע זה דבר חשוב למשחק הזה, בהתחשב בעובדה שכל דבר מתחיל פה מאפס. פרטים שנמצאים ברקע שלכם ישתלבו בעלילה. הכל תלוי ברצונכם.
המשחק מאפשר לשחק אך ורק בתור תלמיד/ה בבית הספר, כאלף/ית. אי לכך, עליכם להכין רקע מתאים. זכרו, אתם חושבים שאתם בני אנוש רגילים שבגיל הנכון תהפכו לאלפים במפתיע. דבר הגורם לקריסת מערכות ולעלפונכם הפתאומי! אל תמשיכו את הרקע מעבר להתעלפות. ותעשו לי טובה... אל תרצחו לי משפחות... ההורים שלכם בריאים ושלמים. אם אתם בוחרים טרגדיה כלשהי, אני אשקול אם להשאיר אותה.
[/COLOR][/B]



[B][COLOR="Magenta"]אופי ~
עליכם לבחור אופי. ראשית, זה יעזור לכם לגבש את התנהגות האופי של השחקן שלכם וייתן קו יותר ברור עליו. בנוסף, אני בניתי מערכת קרב מסודרת ביני לבין עצמי. בעלי אופי מסוים יקבלו יתרון בדברים מסוימים כשלאחרים עם אופי נוגד יהיה יתרון בדברים אחרים. תוכלו לבחור שתי אופציות מאלו:
אדיב, קצר-רוח, סבלן, חצוף, אדיש, רגיש, תוקפן, ביישן, מצחיק, מעצבן. האופי ישפיע עליכם במשחק אך אתם לא חייבים להיצמד רק אליו,אדם אדיש יכול להתרגש ממשהו, ואדם סבלן יכול להיות קצר רוח במקרה מסוים, האופי אמור להיות הבסיס לבניית הדמות.[/COLOR][/B]




[COLOR="Blue"][B]רמות ~
זה לא משחק המבוסס על פוקימון, אבל כל רמה שתעלו על ידי צבירת ניסיון תשפר ותעלה את יכולות האנרגיה שתרכשו. השאירו את זה לי. אני אדאג להעלות אתכם רמה על פי השיקולים שלי.[/B][/COLOR]



[COLOR="Purple"][B]דמונים ~
כמו שהוסבר ב'עלילה'; כאלפים, אתם צריכים לרכוש דמון. הדמון יעזור לכם בקרבות ויעזור לכם לבטא את המחשבות והרגשות שלכם. אני אדאג לכם לדמון נחמד שיתאים לאישיות שלכם, כך שככל שתשקיעו ברקע ובאופי, כך הדמון יהיה מוצלח.
כל דמון אחר שתפגשו במהלך המשחק שהוא פראי, יהיה ניתן לרכוש את האנרגיה שלו בלבד. כדור אנרגיה שיירכש יכול לסייע בקרב נגד היריב או לסייע בהמשך העלילה.[/B][/COLOR]



[B][COLOR="Indigo"]מטרת המשחק ~
אין מטרה מוגדרת כלשהי במשחק הזה. המשחק יתנהל בסגנון SandBox הכוונה היא שהמשחק יתנהל לפי החלטתכם. תוכלו לעשות כל מה שתרצו ויתאפשר לכם במשחק. כמובן, לפי התנאים שמובאים במשחק עצמו יותר מכל דבר אחר. פשוט תרשמו ותזרמו עם ההמשכים שלכם לכל מה שעולה לכם לראש.[/COLOR][/B]



[B][COLOR="Navy"]איוונטים ~
רק אומר כאן בקצרה שאתם כולכם נמצאים באותו בית הספר ובאותו זמן. אתם גם לומדים באותה שנה כך שההמשכים שלכם יהיו מחולקים לרוב באופן פרטי, אך בזמן השיעור שיימסר בכתה כולכם יקבלו פחות או יותר את אותו ההמשך.
באיוונטים, אתם תפגשו אחד את השני ותוכלו להילחם אחד נגד השני או אחד לצד השני. אני מצפה לשיתוף פעולה מצד המשתתפים בעניין הזה.[/COLOR][/B]



[COLOR="SandyBrown"][B]איך משחקים? ~
אתם הולכים לשחק כאלפים בלבד. עליכם לזכור מספר דברים חשובים כאלפים, ראשית, הרקע שתכתבו חייב להשתלב עם העלילה, משפחתכם למעשה הסתירו מכם שאתם אלפים כדי להגן עליכם. עד כה הייתם בטוחים שאתם בני אדם רגילים לכל דבר.
אני יודע שיש הרבה דברים מסתוריים ולא מובנים במשחק, אבל אני מקווה יחד אתכם לגרום לזה להיות הרבה יותר ברור.
חשוב לזכור שאלף צריך את הדמון שלו, תנסו לרכוש אחד שיתאים לכם יותר מכל דבר אחר.
זכרו גם לא לסמוך בקלות על קוסמים, יש מחתרות שמנסות לחטוף אלפים תמימים.[/B][/COLOR]



[COLOR="Red"][B]חוקים ~
• מיותר לציין שכל החוקים של הפורום חלים כאן. אין לקלל או להספים בשום צורה.
• אני מבקש רקע. אני לא מתעקש על רקע ארוך ואפילו מעדיף שלא, מה שאני מבקש, זה משהו תמציתי שיבהיר לי על דמות הילד... במקרה שלא הבנתם מדובר בשחקנים נורמליים לגמרי, הכוח יירכש בהמשך המשחק. תעשו טובה ואל תהרגו הורים, זה כבר נמאס. אני מעדיף שתשקיעו בתגובות הרבה יותר משתשקיעו ברקע, אבל חבר׳ה אני רוצה אופי וטבעים, אני בונה את הדמות שלכם לפי הרקע והולך אתו כל המשחק.
• במידה ולא שמתם לב, זהו לא משחק פוקימון ולא קשור למסע... הולך להיות לכם משפחה במשחק אז תתארו אותה.
• הדבר שאני הכי אוהב במ״ת זאת תגובה שמנה ומקורית, אני לא מכריח שתגובה חייבת להיות שלוש שורות, אבל חייב להיות תוכן ענייני ולא מזורז. פשוט תשקיעו וזה יבוא אחלה. אם ואני אראה צורך להזהיר, לאחר שלוש אזהרות אתם מחוץ למשחק בעצם.
•אפשר למות במשחק, בשבילכם זה בעצם game over ויוצאים מהמשחק.
•אין לקלל ולהספים, חבר׳ה אני לא רואה בעיניים, מי שרב מקלל או מספים עף לי מהמשחק. לא לחפור לי, תוותר לי רק הפעם וחרטות כאלה.
• נמנמ... להנות!!![/B][/COLOR]



[COLOR="DarkRed"][B]טופס רשמי ~[/B][/COLOR]
[QUOTE]ציטוט:
טופס הרשמה:

שם אמיתי + כינוי בפורום: אשמח אם תעשו את הכינוי לחיץ, כך שישר אראה את דף הפרופיל שלכם...
שם הדמות במשחק:
תמונה (ספרייט ורק ספרייט):
אופי הדמות: בחרו רק שתיים ממה שיש...
גיל:
רקע:
רמה: (לא לגעת)
רכישות: (לא לגעת)
חפצים: (לא לגעת)
כסף: (לא לגעת)
בקשות:

בהצלחה לכולם!![/QUOTE]

[color="seagreen"][b]עדכונים ~[/b][/color]


מצוין עכשיו אתה תכתוב עדכונים כשלא מסתדר לי.
גם אני אוהב אותך.

[COLOR="Purple"][B]דמונדקס ~[/B][/COLOR]

[COLOR=yellowgreen][B]רשומים :
[/B][/COLOR]
[B][COLOR=DarkOrange]אנג'ל ~[/COLOR][/B]
[SPOILER]שם אמיתי + כינוי בפורום: פדופיל
שם הדמות במשחק:אנג'ל וסטן
תמונה (ספרייט ורק ספרייט):[URL="http://static4.wikia.nocookie.net/__cb20110925183820/pokemon/images/1/18/GamblerDPsprite.png"]http://static4.wikia.nocookie.net/__...erDPsprite.png[/URL]
אופי הדמות:אדיש תחרותי.
גיל:15
רקע:
להורי קוראים מייקל ופיונה אבי החזיק בדוג'ו לקארטה בצפון נו יורק, ומגיל קטן החליט שאגדל אהיה אומן לחימה, כן לא כמו כל הורה נורמלי הוא לא רצה שהרוויח הרבה כסף ואצליח בחיים, הוא רצה שאני אמשיך את דרכו בניהול הדוגו, ואהיה חלק מהמסורת המשפחתית.
למרות זאת אימי עדיין שלחה אותי למיטב בתי הספר האזוריים, ולא וויתרה לי על שום ציון גרוע.
ככה גדלתי, תחרויות, חגורות, לימודים, בלי יותר מידי חברים, רוב האנשים שדיברתי אתם היו שאר התלמידים בדוג'ו שלרוב היו מעל גילי.
באחת התחרויות שבמקרה התרחשה ביום הולדתי הגעתי לחצי הגמר, דבר שגרתי בהחלט בתור אחד שכל חייו היו אומנויות לחימה, אבל זה לא הכל,במשך הקרב לאחר שהצלחתי להרוויח נקודה, הרגשתי סחרחורת , הכל נהיה חשוך, כבר הכרתי את ההרגשה הזאת מאימוני עם התלמידים הבוגרים, אני עומד להתעלף.

רמה: 1
דמון: פאנג: גופו נראה כשל זאב צעיר. פרוותו לבנה כשלג. הוא יכול לירות קרן קרח שמעלה את הדיוק והמהירות שלו.
יכולת: בכל פעם שאראן צחור מתקיף בקרן קרח, נקודות ההתקפה שלו עולות בנקודה. קרן הקרח שלו חזקה כחשמל.
כדורי אנרגיה: חקיין מיומן
יכולת הכדור אנרגייה: לשנות צורה לכל דבר שתרצה או אם ובמידה דמון רוכש את כדור האנרגיה היכולת של היריב נשלטת על ידך.
חפצים: שרשרת מסתורית. 2 בננות ירוקות שמעלות הגנה.
כסף: 1,820 פאונד.
בקשות:אותך 3>[/SPOILER]

שם אמיתי + כינוי בפורום: פדופיל
שם הדמות במשחק:אנג'ל וסטן
תמונה (ספרייט ורק ספרייט):[url]http://static4.wikia.nocookie.net/__cb20110925183820/pokemon/images/1/18/GamblerDPsprite.png[/url]
אופי הדמות:אדיש תחרותי.
גיל:15
רקע:
להורי קוראים מייקל ופיונה אבי החזיק בדוג'ו לקארטה בצפון נו יורק, ומגיל קטן החליט שאגדל אהיה אומן לחימה, כן לא כמו כל הורה נורמלי הוא לא רצה שהרוויח הרבה כסף ואצליח בחיים, הוא רצה שאני אמשיך את דרכו בניהול הדוגו, ואהיה חלק מהמסורת המשפחתית.
למרות זאת אימי עדיין שלחה אותי למיטב בתי הספר האזוריים, ולא וויתרה לי על שום ציון גרוע.
ככה גדלתי, תחרויות, חגורות, לימודים, בלי יותר מידי חברים, רוב האנשים שדיברתי אתם היו שאר התלמידים בדוג'ו שלרוב היו מעל גילי.
באחת התחרויות שבמקרה התרחשה ביום הולדתי הגעתי לחצי הגמר, דבר שגרתי בהחלט בתור אחד שכל חייו היו אומנויות לחימה, אבל זה לא הכל,במשך הקרב לאחר שהצלחתי להרוויח נקודה, הרגשתי סחרחורת , הכל נהיה חשוך, כבר הכרתי את ההרגשה הזאת מאימוני עם התלמידים הבוגרים, אני עומד להתעלף.

רמה: 1
דמון: פאנג: גופו נראה כשל זאב צעיר. פרוותו לבנה כשלג. הוא יכול לירות קרן קרח שמעלה את הדיוק והמהירות שלו.
יכולת: בכל פעם שאראן צחור מתקיף בקרן קרח, נקודות ההתקפה שלו עולות בנקודה. קרן הקרח שלו חזקה כחשמל.
כדורי אנרגיה: חקיין מיומן
יכולת הכדור אנרגייה: לשנות צורה לכל דבר שתרצה או אם ובמידה דמון רוכש את כדור האנרגיה היכולת של היריב נשלטת על ידך.
חפצים: שרשרת מסתורית. 2 בננות ירוקות שמעלות הגנה.
כסף: 1,820 פאונד.
בקשות:אותך 3>

זה מהמשחק הקודם ):

שם אמיתי + כינוי בפורום: עומר ritsuka kun (יחזור בקרוב XD)
שם הדמות במשחק: אניינקה 'אנייה' גנקיס
תמונה (ספרייט ורק ספרייט):[IMG]https://imagizer.imageshack.us/v2/68x59q90/c/138/tessat.png[/IMG]
אופי הדמות: הכי אני~ חצוף ומעצבן
גיל:15
רקע: שמי אניינקה, שם שאני שונאת לחלוטין, לכן כל חברי קוראים לי אנייה, בתור כינוי. נולדתי בלוס אנג'לס בשכונת בוורלי הילס. אבי התעסק במשהו בנדל"ן ואימי, הייתה מנהלת סניף בנק ראשית. כלומר, אני עשירה ברמות! אין כמו קניות, זה מה שלמדתי בלהיות נערה בגיל ההתבגרות בעיר מלאת קניונים והכרטיס אשראי של אבא. אני רוצה לספר מעט על עצמי, בהיותי המעודדת הראשית בבית ספר שלי, אני נערה מאוד פופולרית, אבל אני גם תלמידה מצטיינת, אחרת איך אבא ייתן לי את הכרטיס שלו לרוב היום?
אז כמו שאמרתי, אני נערה פחות או יותר נהדרת. הכי פופלרית בשכבה ותלמידה מצטיינת. אבל, יום אחד, הכל מעט השתבש. גילו שלאבי, הייתה בעיה קטנה במיסים שלו, והחליטו לעקל לנו את הכל. האחוזה המפארות, כל המכוניות יוקרה, והבנק החצוף, אפילו עיקל לנו את הג'ט! מאותו רגע, הכל קצת השתבש. עברנו לגור באחת מהשכונות הנחותות בלוס אנג'לס. ממש היום, חגגתי את יום הולדתי ה-15. ממורמרת מאיבוד של כל חפצי, הורי הפתיעו אותי, וקנו לי שמלה. התלהבתי ורצתי לחדרי בשביל למדוד אותה. בעודי, בודקת את עצמי במראה הסדוקה בחדרי, כאב ראש נורא פקד אותי ומשם הכל שחור.
רמה: (לא לגעת)
רכישות: (לא לגעת)
חפצים: (לא לגעת)
כסף: (לא לגעת)
בקשות: יש לה פחד מארנבים! X3
[YOUTUBE][url]http://www.youtube.com/watch?v=styBS2ubh90&feature=related[/url][/YOUTUBE]

שם אמיתי + כינוי בפורום: [URL="http://www.myforum.co.il/member.php?u=8526"]bugoji1[/URL]{נועם}
שם הדמות במשחק: מייקי ספלאש
תמונה (ספרייט ורק ספרייט):[IMG]https://encrypted-tbn1.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcQIuTgp7ioTcm84NPb0fIZ8frFg9k_v_zVrrkffu2vsi3YOGfuz[/IMG]
אופי הדמות: קצר- רוח, מצחיק
גיל:15
רקע: קוראים לי מייקי. מייקי ספלאש. בעיקרון אני נער רגיל {או לפחות הייתי כך, בהמשך תגלו}. יש לי שיער כמו לכולם, יש לי ביטחון עצמי, כמו לרוב הנערים בגילי, יש לי ריבים עם ההורים ובעיות התבגרות כמו לכולם. אני בן 15, ולמען האמת, אף פעם לא חשבתי את עצמי כמו הגיבורים האלה מהסרטים. נו, הנערים האלה שהולכים לבית הספר וחיים כמו כולם ופתאום הם נהיים סוכנים חשאיים או מקבלים כוחות על או משהו כזה. עד עכשיו, הייתי בטוח במאה אחוזים שאני פשוט בן אדם רגיל כמו כולם. אבל , מסתבר שטעיתי, כמו תמיד.
אני רוצה לספר לכם על איך שאני הפכתי לאלף.
איך גיליתי את הכוחות שלי. איך גיליתי שכל חיי עד כה היו שקר אחד גדול. הכול התחיל לפני שבוע.
אחי, מארק פספס עוד פעם את ארוחת הערב המשפחתית בגלל שהיה חייב ללמוד עם חבריו בזמן תקופה גדולה מאוד שבמהלכה היו לו הרבה מבחנים. כל זה , כמובן, היה בעצם כיסוי שנועד להחביא את עצם קיום הכוחות מפני. באותה תקופה, מארק עוד לא שלט בכוחותיו באופן מלא, ולכן התקשה להסתירם מידי פעם ופעם. לכן ,כל פעם שהיה צריך להתאמן על כוחותיו, או סתם התקשה בשליטה עליהם, צץ לו מבחן גדול שחייב להתכונן אליו. כך קרה שבעצם כמעט ולא הכרתי את אחי הגדול. מאוד כעסתי עליו בתקופה ההיא, והיה זמן שאפילו התעלמתי ממנו לגמרי גם שהיה פנוי לגמרי לבלות איתי. אם רק הייתי יודע בזמן ההוא... בכל אופן, מסתבר שהכוחות שלי נעלמו זמנית עקב איזשהו שיקוי שהושתל בי, לא התגלו כוחותיי, או בעצם כוחותיו של כל אלף עד הגיעו לגיל 15. היום ההוא כמובן הגיע. יום הולדתי השלושה- עשר. זה קרה בערך באמצע שיעור ספורט. המאמן אמר לנו להקיף את כל המגרש, בהתאם למבחן הקשה שהתבצע בדיוק ביום הולדתי. דווקא בהתחלה הרגשתי מצויין, אבל לאחר כמה דקות התחלתי להרגיש כאבים גדולים בחזה וגם סחרחורות. כמה מהילדים האחרים בכיתתי שאלו אם אני בסדר, וכמה גם באו ועזרו להתיישב. אחרי שתי דקות הכאב נעלם, ואיתו חזרתי לרוץ. הייתי בטוח שזה לא יחזור, אך בניגוד מוחלט למזלי, הכאב חזר, והפעם הוא התגבר יותר ויותר. התחלתי להתנשף בכבדות ולא יכולתי לזוז. ובסוף זה קרה. יש כאלה שיקראו לזה סיוט. יש כאלה שיקראו לזה התגשמות של חלום. לזה אני קורא- התעלפות. גורל.
רמה: (לא לגעת)
רכישות: (לא לגעת)
חפצים: (לא לגעת)
כסף: (לא לגעת)
בקשות: finelly,at lest! סוף כל סוף שה"ם שבאמת משקיע! ועוד שה"ם שהוא גם מנהל פורום ספרות! אני באמת אשמח להתקבל למשחק, וגם אם לא אתקבל אני אעקוב אחרי באופן מוחלט.

[b]טוב:[/b]
[color="lime"][b] אנג'ל, אנייה ומייקי אתם כמובן בפנים.[/b][/color]

[color=slategray][b]אנג'ל ~
אתה פוקח עיניים והדבר הראשון שאתה מבין זה שאתה נפסלת מהתחרות. זה מעולם לא קרה לך, להיפסל כך. אתה מזהה את החדר שלך, ככל הנראה נלקחת הביתה על ידי הוריך. כשהמחשבה על אביך מנקרת בראשך אתה מבין עד כמה אתה הולך לאכזב אותו וזה מעיק עליך המון. הוא מביט בך במבט מודאג ואתה כבר יודע, השיחה הזאת ככל הנראה הולכת להיות חתיכת שיחה ארוכה.

[color=purple]אנייה ~
את פוקחת את עינייך ומגלה לחרדתך את שמלתך החדשה קרועה. ככל הנראה קרעת אותך בזמן שהתעלפת ואת מרגישה אשמה לרגע (אם כי רק לרגע) משום שהשמלה עלתה להורייך די הרבה כסף, כסף שאותו די קשה להם לבזבז. את מרגישה צורך להקיא לרגע וכשאת לא מצליחה להתאפק את פשוט מקיאה על השמלה, כאילו לאשש את חששותיך. ואם כל זה לא היה חמור כבר כך, זעקה מחרידה סודקת את המראה שלך עוד יותר ממה שהיא כבר סדוקה. לאחר כמה שניות את מבינה שאמך נכנסה לחדר. את כבר מורגלת לצרחות שלה, רק שהפעם, יש לה סיבה טובה לצרוח.
[/color][/b][/color]

[quote=the charmander;1465673][color=slategray][b]אנג'ל ~
אתה פוקח עיניים והדבר הראשון שאתה מבין זה שאתה נפסלת מהתחרות. זה מעולם לא קרה לך, להיפסל כך. אתה מזהה את החדר שלך, ככל הנראה נלקחת הביתה על ידי הוריך. כשהמחשבה על אביך מנקרת בראשך אתה מבין עד כמה אתה הולך לאכזב אותו וזה מעיק עליך המון. הוא מביט בך במבט מודאג ואתה כבר יודע, השיחה הזאת ככל הנראה הולכת להיות חתיכת שיחה ארוכה.
[/quote]

טוב לחזור ):
----------
"אז איך הפסדתי ?"אשאל עם חיוך מאולץ

[b][color=darkorange]אנג'ל ~
אביך חייך חיוך דומה יותר לשלך מאי פעם. הוא התקדם לעברך והגיש לך מראה. אתה מביט במראה מעט בבילבול וההשתקפות מבלבלת אותך מעט. אוזניך היו ארוכות בצורה מגוכחת.
[/color][/b]

[quote=the charmander;1465675][b][color=darkorange]אנג'ל ~
אביך חייך חיוך דומה יותר לשלך מאי פעם. הוא התקדם לעברך והגיש לך מראה. אתה מביט במראה מעט בבילבול וההשתקפות מבלבלת אותך מעט. אוזניך היו ארוכות בצורה מגוכחת.
[/color][/b][/quote]

"וואו חטפתי כל כך חזק שאני מתחיל לדמיין"אומר מנסה לבדוק את האוזניים.

[quote=the charmander;1465673][color=slategray][b]
[color=purple]אנייה ~
את פוקחת את עינייך ומגלה לחרדתך את שמלתך החדשה קרועה. ככל הנראה קרעת אותך בזמן שהתעלפת ואת מרגישה אשמה לרגע (אם כי רק לרגע) משום שהשמלה עלתה להורייך די הרבה כסף, כסף שאותו די קשה להם לבזבז. את מרגישה צורך להקיא לרגע וכשאת לא מצליחה להתאפק את פשוט מקיאה על השמלה, כאילו לאשש את חששותיך. ואם כל זה לא היה חמור כבר כך, זעקה מחרידה סודקת את המראה שלך עוד יותר ממה שהיא כבר סדוקה. לאחר כמה שניות את מבינה שאמך נכנסה לחדר. את כבר מורגלת לצרחות שלה, רק שהפעם, יש לה סיבה טובה לצרוח.
[/color][/b][/color][/quote]


"אוי מאמי! תראי מה קרה לשמלה שלי!" איילל בקול "נפלתי וקמתי עם סחרחורת רצינית! אני סו סורי!" אקרא ואזיל דמעה 'זה תמיד מגן עלי מהזעם שלה' אחשוב במרירות

[color=darkorange][b]אנג'ל ~
אתה מביט באוזניך ולא מאמין, חושב שמדובר בהזיה.
"לא מדובר פה בשום הזיה אנג'ל. זו האמת, אלו אכן האוזניים שלך." פנה אליך אביך עדיין באותו מבט. "תבין, פשוט שכחתי שזה יום ההולדת שלך היום. הייתי צריך למנוע ממך להתחרות. אבל מכיון שכבר ניסית, אין כבר דרך חזרה. איך אני אסביר את זה בצורה פשוטה... אתה אלף. שליט אנרגיה. אתה למעשה לא בן אדם רגיל כמו שחשבת שאתה. אתה הרבה יותר עוצמתי מכל המתחרים שלך, עד שסה פשוט רמאות לתת לך להתחרות בהם..."

[color=purple]אנייה ~
אגב למנקה שלי קוראים אנייה xd
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אמא שלך צרחה מאחוריך לכמה דקות. אשה גבוהה ויפה בלונדינית מטופחת וניכר שהיא יודעת את זה. "אלה פחות או יותר האוזניים הכי מכוערות שראיתי בחיים שלי! תורידי את התחפושת הזאת מיד! זה ממש לא הולך עם השמלה!" היא צווחה. ניכר שהיא כלל לא הבחינה במה שנגזר על השמלה האומללה.


[color=darkred]מייקי ~
אתה מתעורר ורואה את כל הכתה שלך בוהה בך מהחלון הקטן במרפאה שבבית הספר. האחות רכנה לכיונך ומרחה עוד קרם קר למדי על הפנים והכריחה אותך לשתות מים. אתה רואה לפתע את אחיך מחייך לעברך במבט מסתורי. "שלום אח קטן. אני כל כך שמח לראות אותך... מושלם." הוא אמר בקול מוזר.
[/color][/color][/b][/color]

[quote=the charmander;1465692][color=darkorange][b]
[color=purple]אנייה ~
אגב למנקה שלי קוראים אנייה xd
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אמא שלך צרחה מאחוריך לכמה דקות. אשה גבוהה ויפה בלונדינית מטופחת וניכר שהיא יודעת את זה. "אלה פחות או יותר האוזניים הכי מכוערות שראיתי בחיים שלי! תורידי את התחפושת הזאת מיד! זה ממש לא הולך עם השמלה!" היא צווחה. ניכר שהיא כלל לא הבחינה במה שנגזר על השמלה האומללה.
[/color][/color][/b][/color][/quote]


זאת דמות מבאפי xp
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"על מה את מדברת?" אשאל בקול פגוע ואסתכל במראה לראות על מה היא מקשקשת

[quote=the charmander;1465692][color=darkorange][b]אנג'ל ~
אתה מביט באוזניך ולא מאמין, חושב שמדובר בהזיה.
"לא מדובר פה בשום הזיה אנג'ל. זו האמת, אלו אכן האוזניים שלך." פנה אליך אביך עדיין באותו מבט. "תבין, פשוט שכחתי שזה יום ההולדת שלך היום. הייתי צריך למנוע ממך להתחרות. אבל מכיון שכבר ניסית, אין כבר דרך חזרה. איך אני אסביר את זה בצורה פשוטה... אתה אלף. שליט אנרגיה. אתה למעשה לא בן אדם רגיל כמו שחשבת שאתה. אתה הרבה יותר עוצמתי מכל המתחרים שלך, עד שסה פשוט רמאות לתת לך להתחרות בהם..."
[/quote]

"אבא אתה לא צריך ללכת כך רחוק סך הכל הפסדתי קרב אחד"אומר ואנשום עמוק.
"בתחרות הבאה אני אחזיר את הכבוד" אוסיף עם חיוך.

[color="purple"][b]אנייה ~
את ניגשת לעבר המראה וממשת את אוזנייך המאורכות אשר מתבררות כאמיתיות! אמא שלך מתחרפנת לגמרי ומתחילה להתייפח. לאחר כמה שניות אביך מצטרף אליכם ומחבק אותך, ממלמל משהו על שהוא לא מאמין שזה יום ההולדת שלך החמש עשרה. "רופוס! מה קרה לבת שלי? מה זה הזנב המכוער הזה?! מה אלו האוזניים הארוכות האלה?!"
"תרגעי!" אביך מחייך לאמך ובשבריר שניה גם הוא שולף לו אוזניים דומות לשלך. לרגע חשבת שדמיינת את זה, אבל לא. אביך אכן עמד שם מולך. ואז, אמך התעלפה גם היא.[/b][/color]

[b][color="darkorange"]אנג'ל ~
אביך התיישב על המיטה שלך וליטף את פניך לרגע. אתה מביט בו לפתע בהלם, כשאוזניו שלו התארכו בדיוק כפי שאוזנך ארוכות. "שמע. אני אסביר את זה בקצרה. אתה לא ילד טיפש, אתה בהחלט מסוגל להבין את זה. אתה לא בן אדם רגיל כי אם אלף. שליט אנרגיה. אלפים יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בdna של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. בגיל חמש עשרה, כוחותיו של האלף פורצים החוצה. היום אתה בן חמש עשרה, מבין? השיקוי התבטל והסכנה חלפה, כעת אתה יכול להרגיש חופשי שוב, להשתמש בכוחות שלך! מבין אותי?" כשסיים, הוא נעמד והחל לרחף בחדר לכאורה בטבעיות.[/color][/b]

[quote=the charmander;1465734]
[b][color="darkorange"]אנג'ל ~
אביך התיישב על המיטה שלך וליטף את פניך לרגע. אתה מביט בו לפתע בהלם, כשאוזניו שלו התארכו בדיוק כפי שאוזנך ארוכות. "שמע. אני אסביר את זה בקצרה. אתה לא ילד טיפש, אתה בהחלט מסוגל להבין את זה. אתה לא בן אדם רגיל כי אם אלף. שליט אנרגיה. אלפים יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בdna של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. בגיל חמש עשרה, כוחותיו של האלף פורצים החוצה. היום אתה בן חמש עשרה, מבין? השיקוי התבטל והסכנה חלפה, כעת אתה יכול להרגיש חופשי שוב, להשתמש בכוחות שלך! מבין אותי?" כשסיים, הוא נעמד והחל לרחף בחדר לכאורה בטבעיות.[/color][/b][/quote]

"תן לי להבין, אתה רוצה לומר לי שאני מסוגל לעוף, ולשלוט על אנרגיה ? מה זה בכלל אנרגיה ומה זה דמון" אומר בבלבול.

[b][color="darkorange"]אנג'ל ~[/color][/b]
[color="darkorange"][b] אביך נחת על רגליו ברכות וחייך חיוך גדול. "אני רואה שאתה מתחיל סופסוף להאמין לי. הדמונים הנם שדים, אשר מספקים כמרבית מקורות האנרגיה של האלפים. לכל סוג דמון יש כדור אנרגיה מסוים שהוא מספק. לכשעצמם הם אינם ידידותיים בכלל, משום שהם חיים בפחד ובשנאה בשל היכולת של האלפים לרכוש את האנרגיה שלהם ובכך להשמיד אותם.
עם זאת, יכולת נוספת של האלף היא גם לרכוש דמון אחד שיעמוד לצדו. השד יתקשר עם האלף בצורה מסתורית, על ידי הסכם לשיתוף השד עם נשמת האלף. הקשר הופך צמוד, והדרך היחידה להרוג את הדמון היא על ידי הריגת האלף. האלף מרוויח מזה גם הוא, משום שהדרך היחידה להרוג אלף שיש בבעלותו דמון, היא על ידי שאיבת האנרגיה האישית שלו. האנרגיה נמצאת בכל דבר בעצם, יש לך אפשרות לשלוט באנרגיה שבכל אלמנט שקיים." אביך הושיט יש אחת קדימה ומשקע החשמל זרמי חשמל נשלחו לעברו. הם נעצרו בכף ידו ונהפכו לכדי כדור בגודל כדור טניס. [/b][/color]

[quote=the charmander;1465736][b][color="darkorange"]אנג'ל ~[/color][/b]
[color="darkorange"][b] אביך נחת על רגליו ברכות וחייך חיוך גדול. "אני רואה שאתה מתחיל סופסוף להאמין לי. הדמונים הנם שדים, אשר מספקים כמרבית מקורות האנרגיה של האלפים. לכל סוג דמון יש כדור אנרגיה מסוים שהוא מספק. לכשעצמם הם אינם ידידותיים בכלל, משום שהם חיים בפחד ובשנאה בשל היכולת של האלפים לרכוש את האנרגיה שלהם ובכך להשמיד אותם.
עם זאת, יכולת נוספת של האלף היא גם לרכוש דמון אחד שיעמוד לצדו. השד יתקשר עם האלף בצורה מסתורית, על ידי הסכם לשיתוף השד עם נשמת האלף. הקשר הופך צמוד, והדרך היחידה להרוג את הדמון היא על ידי הריגת האלף. האלף מרוויח מזה גם הוא, משום שהדרך היחידה להרוג אלף שיש בבעלותו דמון, היא על ידי שאיבת האנרגיה האישית שלו. האנרגיה נמצאת בכל דבר בעצם, יש לך אפשרות לשלוט באנרגיה שבכל אלמנט שקיים." אביך הושיט יש אחת קדימה ומשקע החשמל זרמי חשמל נשלחו לעברו. הם נעצרו בכף ידו ונהפכו לכדי כדור בגודל כדור טניס. [/b][/color][/quote]

אל תשתמש במילה שדים זה לא בדיוק מובן למישהו שחיי 15 שנה בעולם רגיל.
---------
"אז לכל אלף יש דמון ?איפה שלך ?"אשאל.

[quote=the charmander;1465734][color="purple"][b]אנייה ~
את ניגשת לעבר המראה וממשת את אוזנייך המאורכות אשר מתבררות כאמיתיות! אמא שלך מתחרפנת לגמרי ומתחילה להתייפח. לאחר כמה שניות אביך מצטרף אליכם ומחבק אותך, ממלמל משהו על שהוא לא מאמין שזה יום ההולדת שלך החמש עשרה. "רופוס! מה קרה לבת שלי? מה זה הזנב המכוער הזה?! מה אלו האוזניים הארוכות האלה?!"
"תרגעי!" אביך מחייך לאמך ובשבריר שניה גם הוא שולף לו אוזניים דומות לשלך. לרגע חשבת שדמיינת את זה, אבל לא. אביך אכן עמד שם מולך. ואז, אמך התעלפה גם היא.[/b][/color]
[/color][/b][/quote]

"דאדי! מה קורה פה?" איילל בקול ואסתכל המומה במראה ואאחוז בחוזקה באוזניים

[i]מתנצל שלא הגבתי, אני בתקופת מבחנים עמוסה ביותר...[/i]

[quote]מייקי ~
אתה מתעורר ורואה את כל הכתה שלך בוהה בך מהחלון הקטן במרפאה שבבית הספר. האחות רכנה לכיונך ומרחה עוד קרם קר למדי על הפנים והכריחה אותך לשתות מים. אתה רואה לפתע את אחיך מחייך לעברך במבט מסתורי. "שלום אח קטן. אני כל כך שמח לראות אותך... מושלם." הוא אמר בקול מוזר.[/quote]

"מה כבר אכפת לך?" אביט אליו במבט חצי אדיש חצי מתגעגע , ואז אפנה את ראשי לעבר כיתתי כי להראות להם שאני בסדר. " זה לא כאילו שאתה התעניינת בי בזמן האחרון..." אפנה שוב לאחי הגדול במבט מאוכזב.

שם אמיתי + כינוי בפורום: אשמח אם תעשו את הכינוי לחיץ, כך שישר אראה את דף הפרופיל שלכם ... אלמוג הנפש המתמטית
שם הדמות במשחק: מייקל ‏
תמונה (ספרייט ורק ספרייט): [url="http://jpg.co.il/view/52de959ad56f0.bmp/"][img]http://srv1.jpg.co.il/8/52de959ad56f0.bmp[/img][/url]
אופי הדמות: ביישן , רגיש
גיל: 17
רקע: קוראים לי מייקל ואני בן 17 עוד מעט. אני ממוצע , גם מבחינת הציונים וגם מבחנת הידידים והחברים שלי. אני חובב אומנות. החברים הכי טובים שלי נמצאים בנבחרת הכדורגל. מגיל צעיר למדתי לנגן בגיטרה ואחרי מה שקרה לי (תגלו בהמשך) כתבתי שירים. וכך אני מוצא את עצמי שר ומנגן.

אמא שלי, ליסה היא ציירת . הם מציירת בכל מיני סגנונות בעיקר דייקנות. ליסה אוהבת להשתמש בחומרים מגוונים ובעיקר בחומרים מוזרים שאיש כמעט לא מכיר. אני אוהב להכנס לחדר העבודה שלה , לראות כל פעם יצירות חדשות ולהנות מיופיים.

אבא שלי ג'ונתן , עובד במקצוע (לא יודע בדיוק במה) כל חודש נוסע לחו"ל למדינות שונות. ואחרי חודש הוא חוזר הביתה, לבלות עם המשפחה. ג'ונתן אוהב לחקור מקומות , לראות נופים חדשים ולטעום מאכלים חדשים ולהכיר אנשים. למרות שהוא גר רחוק אני מדבר איתו כמעט כל יום. ג'ונתן וליסה לא התגרשו למרות המצב המוזר , הם אוהבים אחד את השני. הם פרודים ויש מצב שהתגרשו.

האמת שהכל היה טוב ויפה , היו חברים , הורים והייתי בסדר עם הציונים. עד שהתאהבתי באלן . היא הייתה בלונדית , רזה עם עיינים תכולות. הייתי חבר שלה שבועיים, אבל יום אחד היא שלחה לי מכתב שנאמר בו : "מייקל , אני נורא מצטערת , אבל זה לא אתה" אחרי שקראתי את השורה הזאת לא הצלחתי להמשיך לקרוא. היה מדוכא , התחלתי לכתוב שירי אהבה אבל לא היה אומץ לשלוח אותם אליה. לאט לאט התחלתי לכתוב שירים עם נושאים אחרים.

לאחר שבוע , קמתי מהמיטה , הלכתי לבקר את אבי שחזר לארץ מיפן , הייתה לי סחרחורת , וכאבי בטן עזים. ואז התעלפתי . משם אני כבר לא זוכר מה קרה לי.

רמה: (לא לגעת)
רכישות: (לא לגעת)
חפצים: (לא לגעת)
כסף: (לא לגעת)
בקשות:

אם עדין אפשר להצטרף אני אשמח.
שם אמיתי + כינוי בפורום: אורן בשניהם.
שם הדמות במשחק: אורן.
תמונה:[url]http://imagizer.imageshack.us/v2/280x200q90/833/a91a.jpg[/url]
אופי הדמות: רגיש ומצחיק.
גיל: 15.
רקע: אורן הוא ילד יחסית רגיל. הוא גר בכפר סבא, הולך לחוגים, סובל את הלימודים בכיתה ט', וכדומה. הוא רגיל לגמרי חוץ מסיבה אחת מרכזית: הוא "מחונן על" (זה לא אומר הוא נהנה מלימודים). זה אומר שהוא מקבל תמיד את המאיות, הוא חביב המורים, ועושה דברים שנחשבים של חנונים, כלומר הוא רוקד, מקשיב לאופרה ומשחק ברידג'. יום אחד עשו בכיתה שלו מבחן במתמטיקה ויום לפני זה הכל היה רגיל. אבל כשהוא קם בבוקר הוא סבל מכאבי ראש חזקים. הוא חשב שזה שום דבר, לקח כדור נגד כאב ראש והלך לכיתה. אבל עד המבחן הכאב ראש התגבר עד לרמת כאבי תופת. הוא הלך למזכירות, קיבל משם עוד כדור וחזר לכיתה. המבחן התחיל ועבר די חלק. בכמה שאלות האחרונות הראש של אורן "התפוצץ" מכאבים והוא התעלף.
רמה:
רכישות:
חפצים:
כסף:
בקשות: להצטרף :)

[color="darkorange"][b]אנג'ל ~
"ביסקט התוכי, הוא לא באמת תוכי. הוא הדמון שלי. הדמון של אמא שלך היא מוון החתולה. את הדמון של סטף מעולם לא פגשת. הוא היה מסגיר את העולם שלנו בקלות." אמר אביך והתקדם לעבר הדלת. הוא פתח אותה וסימן לך לצאת. "עכשיו, אתה בריא לגמרי, אז כדאי להתחיל ללכת. יש המון לעשות וצריך כמובן להשיג לך דמון משלך. אתה בא?"
[/b][/color]

[color="purple"][b]אנייה ~
"הו מתוקה שלי!" אביך קורא ברגשנות מחשידה וממהר לחבק אותך. "אל תדאגי יפה שלי, דברים טובים קורים כאן! אני כל כך שמח לדעת שאת באמת אלפית בסופו של דבר! את מבינה? אני לא בן אנוש רגיש אך אמך היא דווקא כן ולא כל ילד של זוג מעורב נולד אלף! את הולכת להנות מהחיים החדשים שלך, דולי!"[/b][/color]

[color="darkred"][b]מייקי ~
"יש המון דברים שאתה לא יודע אח קטן. אל תשפוט אותי!" קרא אחיך במבט נעלב ופתח את דלת המרפאה, האחות הודיעה לך שאתה משוחרר ויכול לעזוב את המרפאה. "בוא, יש לנו לאן ללכת. אני אסביר לך הכל בדרך... באופן כללי, הסיבה שלא היינו בקשר היא בעיה קטנה שיש לי. אתה מבין, אני לא בן אדם. אני אלף. האמת שאני לא עושה עבודה כל כך טובה בלהיות אלף בעיקר כי אני לא מצליח לשלוט בכוחות שלי. זה סיכן אותך ולכן לא יכולתי לגור בבית של ההורים שלנו. אני גר בפנימיה של בית הספר בעיקר. גם בחופשים. עכשיו, אין שום סיכוי שנוכל להלך במסדרונות בית הספר שלך עם הזנב והאוזניים האלה... מוטב שתכניס אותם פנימה לצורתם המקורית אם אתה רוצה להשמר מצרות..." הוסיף אחיך והצביע לעבר הזנב האפור שהשתרך מבעד לג'ינס שלך.[/b][/color]

[color="gray"][b]מייקל ~
אתה פוקח את עיניך בבילבול ומביט באביך ואמך עומדים יחד מעליך במבט מחוייך. אמך פשקה ידיים ומחאה אותם מספר פעמים. "הוא כבר בוגר ג'וני, אפשר לספר לו הכל! אני כל כך מאושרת!" אתה מסיט את עיניך לרגע ואז ממהר להביט בהם שוב. לשניהם היו אוזניים מאורכות כמו של הוגו, דמות ממשחק המחשב האהוב עליך.[/b][/color]

[quote=the charmander;1465827][color="darkorange"][b]אנג'ל ~
"ביסקט התוכי, הוא לא באמת תוכי. הוא הדמון שלי. הדמון של אמא שלך היא מוון החתולה. את הדמון של סטף מעולם לא פגשת. הוא היה מסגיר את העולם שלנו בקלות." אמר אביך והתקדם לעבר הדלת. הוא פתח אותה וסימן לך לצאת. "עכשיו, אתה בריא לגמרי, אז כדאי להתחיל ללכת. יש המון לעשות וצריך כמובן להשיג לך דמון משלך. אתה בא?"
[/b][/color][/quote]
אעצום את עיניי לכמה שניות על מנת לעבד את המידע, אקח נשימה עמוקה ואסתכל מחוץ לחלון לעבר הנוף.
לאט לאט אפתח את העיניים בחושניות ואומר:"כן"
------
"כן"אומר.


מבסוט ?

[color="darkorange"][b]אנג'ל ~
אביך מראה לך כיצד להסתיר את הזנב והאוזניים. הליך לא ממש קשה, כל מה שצריך לעשות זה להתרכז ממש חזק הם פשוט חוזרים למה שהם היו. אתה מתאכזב לרגע, שכן אתה מרגיש ממש מוגבל ללא כל החושים החדשים שנחשפת אליהם. אתה ממהר להיכנס לאוטו של אביך ואתם נוסעים לעבר הבית שלך. לאחר כמה דקות אתה כבר שומע את סטף מפטפטת בקולי קולות עם אמא שלך ונראה שהיא ממש קצרת רוח. "ממש מעניין לי ת'ביצים שיש לו עכשיו זנב ואוזניים! אני לא מבינה למה אני חייבת להיות זאת שעוזרת לו לרכוש את הדמון? יש לי מספיק מה לעשות!"
היא מתיישבת לידך, יורה "זוז" קצר. גבוהה ממך בכמעט ראש. מבנה גופה היה פשוט מושלם. שיערה היה שחור ופרוע וחסר כל הגיון, בדיוק כמו הבגדים שלבשה. שחורים, קרועים וגדולים עליה בכמה מידות. מכנסי הג'ינס שלבשה היו גבריים יותר משלך. "תגיד, אנג'י, היית חייב לשחרר את הנחש שלך היום?! יש לי מלא דברים לעשות! נכון שאתה סבבה עם זה שאבא ירכוש איתך את הדמון?" היא מייללת בילדותיות מאומצת[/b][/color]

[quote=the charmander;1465827][color="darkorange"][b]
[/b][/color]

[color="purple"][b]אנייה ~
"הו מתוקה שלי!" אביך קורא ברגשנות מחשידה וממהר לחבק אותך. "אל תדאגי יפה שלי, דברים טובים קורים כאן! אני כל כך שמח לדעת שאת באמת אלפית בסופו של דבר! את מבינה? אני לא בן אנוש רגיש אך אמך היא דווקא כן ולא כל ילד של זוג מעורב נולד אלף! את הולכת להנות מהחיים החדשים שלך, דולי!"[/b][/color]
[/quote]

"שתית משהו?" אצרח בפחד "מה זה אלפים? וממה בדיוק אני הולכת להנות??" אקרא בתדהמה ואגעל מהאוזניים המחוברות אליי

[quote=the charmander;1465829][color="darkorange"][b]אנג'ל ~
אביך מראה לך כיצד להסתיר את הזנב והאוזניים. הליך לא ממש קשה, כל מה שצריך לעשות זה להתרכז ממש חזק הם פשוט חוזרים למה שהם היו. אתה מתאכזב לרגע, שכן אתה מרגיש ממש מוגבל ללא כל החושים החדשים שנחשפת אליהם. אתה ממהר להיכנס לאוטו של אביך ואתם נוסעים לעבר הבית שלך. לאחר כמה דקות אתה כבר שומע את סטף מפטפטת בקולי קולות עם אמא שלך ונראה שהיא ממש קצרת רוח. "ממש מעניין לי ת'ביצים שיש לו עכשיו זנב ואוזניים! אני לא מבינה למה אני חייבת להיות זאת שעוזרת לו לרכוש את הדמון? יש לי מספיק מה לעשות!"
היא מתיישבת לידך, יורה "זוז" קצר. גבוהה ממך בכמעט ראש. מבנה גופה היה פשוט מושלם. שיערה היה שחור ופרוע וחסר כל הגיון, בדיוק כמו הבגדים שלבשה. שחורים, קרועים וגדולים עליה בכמה מידות. מכנסי הג'ינס שלבשה היו גבריים יותר משלך. "תגיד, אנג'י, היית חייב לשחרר את הנחש שלך היום?! יש לי מלא דברים לעשות! נכון שאתה סבבה עם זה שאבא ירכוש איתך את הדמון?" היא מייללת בילדותיות מאומצת[/b][/color][/quote]

"אהמ אוקי ?"אומר בחוסר אכפתיות.

[COLOR="Purple"][B]אנייה ~
"אין לך מה לדאוג מתוקה! קודם כל, האוזניים יכולות להשתנות בחזרה." גיחח אביך ושינה את אוזניו בחזרה לצורתם המקורית. "דבר שני, אלפים הם פשוט גזע, בדיוק כמו שבני האדם הם גזע. בואי מתוקה נעיר את אמא שלך." אמא שלך מתעוררת ומתעלפת שוב. לאחר שזה חוזר על עצמו מספר פעמים אביך מסביר לך איך את יכולה להחזיר את אוזנייך למצבם המקורי ולאחר כמה נסיונות את מצליחה. היא מתעוררת ואביך מסביר לאמך ולך הכל על אלפים: אלפים יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בdna של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. אנייה בת חמש עשרה. הסיבה שלא סיפרתי לך שאני אלף היא משום שפחדתי שאנייה תגלה לפני הזמן ואז היא עלולה היתה להיות בסכנה. מבינות?"
אמך חייכה וחיבקה את אביך והכל היה נורא רומנטי ודביק...[/B][/COLOR]

[COLOR="DarkOrange"][B]אנג'ל ~
"בשום אופן לא." עונה אביך לסטף. הוא היה נשמע כעוס במיוחד. "את אחראית עליו, את זאת שתדריכי אותו שלב שלב. הוא רק הרגע גילה מי הוא ומי אנחנו. אל תשכחי שמבחינתו כלום עדיין לא נשמע הגיוני."
"אויש חלאס אבא!" צרחה סטף באוזן שלך וניפחה בלון מסטיק "אני אלך עם הנודניק הקטן. אנג'ל, תראה לי את הזנב שלך בבקשה, אני שמה כסף שהוא שחור כמו של אבא שלנו שדלוק לך על התחת..."[/B][/COLOR]

[quote=the charmander;1465832]

[color="darkorange"][b]אנג'ל ~
"בשום אופן לא." עונה אביך לסטף. הוא היה נשמע כעוס במיוחד. "את אחראית עליו, את זאת שתדריכי אותו שלב שלב. הוא רק הרגע גילה מי הוא ומי אנחנו. אל תשכחי שמבחינתו כלום עדיין לא נשמע הגיוני."
"אויש חלאס אבא!" צרחה סטף באוזן שלך וניפחה בלון מסטיק "אני אלך עם הנודניק הקטן. אנג'ל, תראה לי את הזנב שלך בבקשה, אני שמה כסף שהוא שחור כמו של אבא שלנו שדלוק לך על התחת..."[/b][/color][/quote]
אראה לסטף את הזנב.

[quote=the charmander;1465832][color="purple"][b]אנייה ~
"אין לך מה לדאוג מתוקה! קודם כל, האוזניים יכולות להשתנות בחזרה." גיחח אביך ושינה את אוזניו בחזרה לצורתם המקורית. "דבר שני, אלפים הם פשוט גזע, בדיוק כמו שבני האדם הם גזע. בואי מתוקה נעיר את אמא שלך." אמא שלך מתעוררת ומתעלפת שוב. לאחר שזה חוזר על עצמו מספר פעמים אביך מסביר לך איך את יכולה להחזיר את אוזנייך למצבם המקורי ולאחר כמה נסיונות את מצליחה. היא מתעוררת ואביך מסביר לאמך ולך הכל על אלפים: אלפים יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בdna של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. אנייה בת חמש עשרה. הסיבה שלא סיפרתי לך שאני אלף היא משום שפחדתי שאנייה תגלה לפני הזמן ואז היא עלולה היתה להיות בסכנה. מבינות?"
אמך חייכה וחיבקה את אביך והכל היה נורא רומנטי ודביק...[/b][/color]
[/b][/color][/quote]

"טוב פאוס" אומר להם ואנפנף בידיי "אז אני חצי אלפית ויש לי כוחות הא? אני יכולה לעוף? ומה זה דמון? ואיך נרכוש אחד בכלל אין לנו כסף יו נו..." אומר ואביט ישירות באבי "וזה רק בגלל שהיית חייב לעשות כמה טעויות עם החשבונות לא?" אומר בחוצפה

[b][color="darkorange"]אנג'ל ~
"כסוף?!" ממלמלת סטף ומבט פניה נראה שונה לחלוטין מלפני שניה. אך היא מיד מתעשתת. "אנחנו מיד מגיעים לואדי ומשם אנחנו עפים ישר לגלאריה. אני ואתה. מוכן לצאת לדרך?" אביכם מוריד אתכם באופן מפתיע באיזור שמעולם לא היית בו קודם. נוף מדברי ורוח חמימה הם לא בדיוק מראה מוכר באנגליה. אתה מהלך אחרי סטף והיא פורסת את ידיה לצדדים בדרמתיות. אתה מבין שתכף משהו מדהים קורה, אתה ממש מדמיין מוסיקת מתח במקצב תופים עמוק. בטח תעופו באוויר או שחיה ענקית תיקח אתכם מכאן הרחק כשלפתע אתה שומע חירחור דוחה מהישבן של אחותך הגדולה. "אחחח הייתי צריכה את זה! זאת הפיצה הזאת, אמרתי לאמא שהיא מסוכנת.." פלטה סטף הנשית ספק לך ספק לעצמה. "טוב. ועכשיו נעוף לגלאריה!" היא קפצה גבוה באוויר ושני ידיה סימנו כביכול שהיא מרימה משהו באוויר. לקח לך מספר שניות להבין שהמשהו הזה אכן היה אתה. אתה מתרומם גבוה באויר ושניכם נישאים מעלה מעל ההרים. סטף שומרת על ריכוז ואתם מגיעים לאחר זמן מה למבנה ענק שנראה כמו קניון. סטף נוחתת ומנחיתה גם אותך. אתם נכנסים למבנה העגול האפור ובכניסה מופיע שלט מקבל פנים: "מרכז קניות קסטו: חוויה אנרגטית!" אתה נכנס למרכז קניות ורואה חנויות מרהיבות שמעולם לא ראית בחייך.
"אז... בא לך לעשות סיבוב או שמא ניכנס לרכוש את הדמון כבר עכשיו?" שאלה סטף בקוצר רוח, מביטה בשעון יד מוזר שמעולם לא ראית.[/color][/b]

[color="purple"][b]אנייה ~
"אנייה את יכולה לעוף, אבל זה דבר שתצטרכי ללמוד עם הזמן ויש לך כוחות מעבר לכל דמיון." ענה אביך "אם תרצי לדעת מה זה דמון, למה שלא אציג בפניך את צ'אק? אבל לפני זה מאמי, בואי נלך להשיג לך אחת משלך... מה את אומרת?"[/b][/color]

[quote=the charmander;1465835][b][color="darkorange"]

[color="purple"][b]אנייה ~
"אנייה את יכולה לעוף, אבל זה דבר שתצטרכי ללמוד עם הזמן ויש לך כוחות מעבר לכל דמיון." ענה אביך "אם תרצי לדעת מה זה דמון, למה שלא אציג בפניך את צ'אק? אבל לפני זה מאמי, בואי נלך להשיג לך אחת משלך... מה את אומרת?"[/b][/color][/quote]

"מי זה צ'אק? ומאיפה בדיוק אתה רוצה שנשיג אחד? זה לא שיש חנות שמוכרת כאלה בקניון..." אומר לו כמומחית בעניין הקניונים

[COLOR="Purple"][B]אנייה ~
"אני לא חושב שאת מכירה את הקניון הזה. את צ'אק תכירי בקרוב, אך קודם, כדאי שנלך לגלאריה. הלן האני, אני ואנייה הולכים לסדר את כל מה שצריך כדי שלאנייה יהיו את החיים הכי טובים עבורה." ענה אביך כשהסקס אפיל שלו זוכה לכמה קרדיטים רציניים אצל הלן. "do what you have to do my warrior!" פלטה הלן בגחמה.
את עוקבת אחרי אביך בתהייה. לאחר כמה מטרים של הליכה אביך נוקש בדלת של דורתי הזקנה. היא פותחת בחיוך לבבי ומחבקת אותך. "אנייה! אני כל כך שמחה שלבסוף את פה! יום הולכת שמח מתוקה! בואו אחריי." אמרה, והסתובבה. אביך קרץ לך והזקנה פתחה בפניכם את המקרר שלה, מביטה בכם בציפייה. "אחרייך מתוקה." אומר אביך ומצפה אף הוא.[/B][/COLOR]

[quote=the charmander;1465827][color="darkorange"][b]
[color="gray"][b]מייקל ~
אתה פוקח את עיניך בבילבול ומביט באביך ואמך עומדים יחד מעליך במבט מחוייך. אמך פשקה ידיים ומחאה אותם מספר פעמים. "הוא כבר בוגר ג'וני, אפשר לספר לו הכל! אני כל כך מאושרת!" אתה מסיט את עיניך לרגע ואז ממהר להביט בהם שוב. לשניהם היו אוזניים מאורכות כמו של הוגו, דמות ממשחק המחשב האהוב עליך.[/b][/color][/quote]

"אבא! מה עובר עלי?! ולמה אתם כל כך שמחים?" שאלתי את אבי.

[QUOTE=The Charmander;1465835][b][color="darkorange"]אנג'ל ~
"כסוף?!" ממלמלת סטף ומבט פניה נראה שונה לחלוטין מלפני שניה. אך היא מיד מתעשתת. "אנחנו מיד מגיעים לואדי ומשם אנחנו עפים ישר לגלאריה. אני ואתה. מוכן לצאת לדרך?" אביכם מוריד אתכם באופן מפתיע באיזור שמעולם לא היית בו קודם. נוף מדברי ורוח חמימה הם לא בדיוק מראה מוכר באנגליה. אתה מהלך אחרי סטף והיא פורסת את ידיה לצדדים בדרמתיות. אתה מבין שתכף משהו מדהים קורה, אתה ממש מדמיין מוסיקת מתח במקצב תופים עמוק. בטח תעופו באוויר או שחיה ענקית תיקח אתכם מכאן הרחק כשלפתע אתה שומע חירחור דוחה מהישבן של אחותך הגדולה. "אחחח הייתי צריכה את זה! זאת הפיצה הזאת, אמרתי לאמא שהיא מסוכנת.." פלטה סטף הנשית ספק לך ספק לעצמה. "טוב. ועכשיו נעוף לגלאריה!" היא קפצה גבוה באוויר ושני ידיה סימנו כביכול שהיא מרימה משהו באוויר. לקח לך מספר שניות להבין שהמשהו הזה אכן היה אתה. אתה מתרומם גבוה באויר ושניכם נישאים מעלה מעל ההרים. סטף שומרת על ריכוז ואתם מגיעים לאחר זמן מה למבנה ענק שנראה כמו קניון. סטף נוחתת ומנחיתה גם אותך. אתם נכנסים למבנה העגול האפור ובכניסה מופיע שלט מקבל פנים: "מרכז קניות קסטו: חוויה אנרגטית!" אתה נכנס למרכז קניות ורואה חנויות מרהיבות שמעולם לא ראית בחייך.
"אז... בא לך לעשות סיבוב או שמא ניכנס לרכוש את הדמון כבר עכשיו?" שאלה סטף בקוצר רוח, מביטה בשעון יד מוזר שמעולם לא ראית.[/color][/b]
[/QUOTE]
"דמון" אומר בהחלטיות.

[quote=the charmander;1465837][color="purple"][b]אנייה ~
"אני לא חושב שאת מכירה את הקניון הזה. את צ'אק תכירי בקרוב, אך קודם, כדאי שנלך לגלאריה. הלן האני, אני ואנייה הולכים לסדר את כל מה שצריך כדי שלאנייה יהיו את החיים הכי טובים עבורה." ענה אביך כשהסקס אפיל שלו זוכה לכמה קרדיטים רציניים אצל הלן. "do what you have to do my warrior!" פלטה הלן בגחמה.
את עוקבת אחרי אביך בתהייה. לאחר כמה מטרים של הליכה אביך נוקש בדלת של דורתי הזקנה. היא פותחת בחיוך לבבי ומחבקת אותך. "אנייה! אני כל כך שמחה שלבסוף את פה! יום הולכת שמח מתוקה! בואו אחריי." אמרה, והסתובבה. אביך קרץ לך והזקנה פתחה בפניכם את המקרר שלה, מביטה בכם בציפייה. "אחרייך מתוקה." אומר אביך ומצפה אף הוא.[/b][/color][/quote]

אסתכל עליהם בבלבול וארים גבה "אחרי לאן?" אשאל ואצקצק בלשוני

[QUOTE]מייקי ~
"יש המון דברים שאתה לא יודע אח קטן. אל תשפוט אותי!" קרא אחיך במבט נעלב ופתח את דלת המרפאה, האחות הודיעה לך שאתה משוחרר ויכול לעזוב את המרפאה. "בוא, יש לנו לאן ללכת. אני אסביר לך הכל בדרך... באופן כללי, הסיבה שלא היינו בקשר היא בעיה קטנה שיש לי. אתה מבין, אני לא בן אדם. אני אלף. האמת שאני לא עושה עבודה כל כך טובה בלהיות אלף בעיקר כי אני לא מצליח לשלוט בכוחות שלי. זה סיכן אותך ולכן לא יכולתי לגור בבית של ההורים שלנו. אני גר בפנימיה של בית הספר בעיקר. גם בחופשים. עכשיו, אין שום סיכוי שנוכל להלך במסדרונות בית הספר שלך עם הזנב והאוזניים האלה... מוטב שתכניס אותם פנימה לצורתם המקורית אם אתה רוצה להשמר מצרות..." הוסיף אחיך והצביע לעבר הזנב האפור שהשתרך מבעד לג'ינס שלך.[/QUOTE]

"wtf?!" אצעק בתדהמה ואנסה להסתיר את הזנב שלא ידעתי שיש לי, מתחבט בשאלה האם להאמין לסיפוריו ההזויים של אחי, או שפשוט כל זה חלום? "רגע אחד. אתה אלף? אלף כמו במשחקי המחשב האלה?" אומר לו. "טוב. לזמן הקרוב, אני מאמין לך. אז מה אני עושה כדי להסתיר את הדברים האלה שצמחו לי מהגוף?"

[b][color=dimgray]מייקל ~
"זה בהחלט לא יעזור אם נתחיל לקשקש פה. מוטב להתחיל לזוז לכיוון גלאריה סאה. יש מלא מה לקנות וצריך להשיג לך גם דמון!" אמרה אמך בהתלהבות. "קדימה מייקל, כנס לארון חשמל בבקשה!" הוסיפה בטבעיות מבלי לחשוב לרגע שהיא טעתה. אתה ממהר להיכנס לשם וסוגר אחריך את הדלת, שומע את אמך ממלמלת משהו וכשהדלת נפתחה אתה מגלה שאתה נמצא בלא פחות ול[/color][/b][b][color=dimgray]א יותר בתוך מדבר.
"אפשר לעזור אדוני?" שאל אלף שמנמן בעל זנב קצרצר בצבע חום בדיוק כמו שלך.

[color=darkorange]אנג'ל ~
סטף עדיין מביטה בסקרון בזנב הכסוף שלך, מה שהעיד שזה בהחלט מעורר את הסקרנות שלה. היא מובילה אותך במורד מדרגות שיש רחבות שבקצה הקניון. אתם יורדים מטה ואתה נדהם לגלות שלג בקצה המדרגות. השלג מתעבה בכל צעד שלקחתם ובסוף האולם הרחב מלא השלג ניצב אלף שמנמן בעל זנב קצרצר חום בעיניים בולטות, לראשו כובע שבקודקודו פונפון. "מה רצונכם?"
"זאת אני אדיוט, סטף. אני אשלם, תן לאחי ולי להיכנס. אני נכנסת איתו." ירתה סטף והביטה בך. "מוכן להיכנס?"
לפתע אתה מבחין בדלת אבן קרה וגסה נפתחת והדבר הראשון שאתה יודע זה שהכל מלא שלג. אתם נכנסים פנימה ואתה מגלה יצורים מרהיבים. לפתע נשמעת שאגה מאחוריך. לאימתך, סטף התיישבה מאחור וגירדה את המפשעה שלה. "אני רוצה שתחסל את הדבר הזה." היא התכוונה למה שנראה כאריה ים זועם כשלהבות חדות נראו במקום ניבים ועיניו היו אדומות.

[color=purple]אנייה ~
אביך מצביע על המקרר והזקנה מהנהנת בחיוך. "פשוט כל מה שעליך לעשות זה לספר למקרר מה שאת מרגישה. את תהיי בסדר, פשוט כנסי לשם."

[color=darkred]מייקי ~
אתה עוקב אחרי הנחיותיו ומתרכז. אתה מתרכז והזנב נכנס. אתם עומדים לצאת מהמרפאה ואתם ניגשים לעבר השער לכניסה של בית הספר שלך. אתה ממש עומד לצאת בעקבות אחיך כשמנהלת בית הספר שרון עוצרת אותך במבט זועם. "לאן זה?" שואלת בקול הכי מורתי שקיים.
[/color][/color][/color][/color][/b]