המחוז שמשנה את הכל.
Printable View
המחוז שמשנה את הכל.
פרק 1 - קטצ׳ם.
פרק 2 - היער הגשום.
פרק 3 - תוכחה.
פרק4 - המאמן.
מאגר פוקימונים (זמני)
דירפיד:
[URL="https://drive.google.com/file/d/0ByVQ3iUV8YRjWnlPUGtCRDJQaE0/view?usp=drivesdk"][IMG]http://www.interload.co.il/upload/6700603.png[/IMG][/URL]
[B]פרק 1: קטצ׳ם.
[/B]
רחשי העלים העידו על תנועה. בהלה ופחד מהולים בה, רק מביני עניין יבחינו בכך. מספר דילוגים קלים ופיצוץ. למסכן לא היה סיכוי לברוח ופוקדור כבר נחת על גופו הכנוע, הדואב. התוצאה ידועה מראש, אין אפילו טעם להמתין.
הגבר בעל המראה הממוצע צעד בביטחון, כמעט בשעמום, הרים את הפוקדור וטחב אותו בלי רגש אל תוך תיק העור שהיה זרוק על כתפו ברשלנות. הוא המשיך הלאה, תר אחר הקרבן הבא שלו. לא נותרו הרבה ואז יוכל הוא לחזור לדירתו הקטנה.
הוא המשיך לצוד אחרי הקרבנות שלו באיטיות אך ביסודיות. אין חייל טוב ממנו בכל הארגון, אך עם זאת, הרתייה ממנו היתה בלתי נמנעת, כמעין ריח חריף של אלכוהול וסכנה שמדליק את כל הנורות האדומות.
לאחר מספר שעות ארוכות הוא כבר טיפס בכבדות במעלה המדרגות הישנות לדירתו. הוא הכניס את המפתח לדלת ועמד לנשום לעומק כשגופו קפא במקום. עורו לפתע בהק באור כחלחל והוא כבר ניתח את המצב.
"לאור מעשי הפשע שלך לאחרונה אתה תחת מעצ..." נשמע קולה של מי שכנראה ערבה לו בתוך הדירה. לפתע הכל קרה כל כך מהר. היא חישבה את המצב בצורה שגויה ופיצוץ עוצמתי הבליח מאחורי השוטרת שהועפה קדימה, מעולפת, כשחתיכות גבס מהקירות מתעופפים בפיזור יחד איתה. הוא מיהר להכנס לדירה לעבר החדר האחורי, שם עניין אותו רק דבר אחד. לא בגדים ולא אוכל כי אם תצלום, בו נראה אוצר יקר. הוא מיהר להכניס את התצלום לנרתיק עשוי עור ומיהר להסתלק משם. הוא הקפיד לקחת את התיק ובמהירות עלה על הגג, שם ראה את כל הניידות שמחכות לו כבר למטה. נשמע קולו של שוטר נוסף אך הוא לא הקשיב לנאמר, במקום הוא הוציא פוקדור שממנו נגלה פידג׳יוט רחב כנפיים והוא כבר הספיק לזנק עליו ולטוס מעל שמי העיר, מותיר את שאר השוטרים מאחור.
לאחר מספר דקות של שקט רעש של מסוקים נשמע מסביבו. הוא היה מוקף והוא ידע זה. הפתרון היחיד היה לתקוף. "אקרובטיקה!" פקד בקול נחוש וגופו של פידג׳יוט בהק באור כחול. הוא התעופף היישר לעבר אחד המסוקים ופגע במכסה המנוע, מסיט אותו ממסלולו. האוויר היה קריר והרעש של המנוע המצפצף החריד אפילו אותו ובאותה שניה שהמסוק עמד להתפוצץ הטייס זינק מהמסוק, נופל באימה לעבר היער העבות שמתחתיהם. פידג׳יוט שינה את מסלולו ובמהירות צלל מטה בקו ישר, להבות כחולות עוטפות אותו. הגבר המסתורי תפס את הטייס והושיב אותו מלפנים כשגופו רועד באימה. הם המשיכו לצלול לעבר היער ובחבטה רמה פידג׳יוט התרסק על הקרקע. הם ירדו מהפידג׳יוט והגבר בעל השיער הפרוע מיהר לבדוק את פידג׳יוט שהיה מעולף. הוא החזיר אותו לפוקדור ומיהר לפנות משם.
"זה לא ילך לך!" קרא הטייס אחריו. "הם כבר אחריך שוב, מאתרים אותך!"
הוא המשיך לצעוד, מתעלם ממה שאמר הטייס. והרי אין סיכוי שימצאו אותו, הוא כבר החליט לאן הוא הולך. הוא רק צריך להתרחק מהכוחות שלהם.
"תקשיב לי טוב, קטצ׳ם! אני לא צוחק! יש עליך מונה שיודעת היטב את מיקומך. לא משנה לאן תלך, הם ידעו עליך הכל! פשוט תסגיר את עצמך, אני בטוח שאם תעשה את זה הם יחוסו עליך! יש לך לב רחמן!" הטייס ניסה לדבר אל ליבו של הגבר אך ליבו היה קשה כג׳יאודוד. הוא לא עצר ולאחר כמה שניות הוא נעלם מאחורי העצים הסבוכים.
המשך יבוא...
ואו
מדהים
עוד!!
פרק נהדר
כתוב יפה מאוד, מצפה לראות לאן זה ימשיך
יש!!!! התגעגעתי לפורום הזה
וואו יש לי הרגשה שאני מבין את הקטע של זה אבל נראה
מעולה. ציפיתי להחייאה של "ספרות" המון זמן. מקווה שזאת ההתחלה
[QUOTE=DarkShadow;1500831]מעולה. ציפיתי להחייאה של "ספרות" המון זמן. מקווה שזאת ההתחלה[/QUOTE]
אגב החייאה
מחר אני ממשיך לפרק 2 של הסיפור שלך נועם
הוא יהיה מעניין
[B]פרק 2: היער הגשום.[/B]
טיפות הגשם הפכו עד מהרה למטח כבד. הנער בעל השיער הפרוע התעורר ובחיפזון הוא התלבש באוהל שלו. הוא הביט בפיקאצ׳ו שלו בהערכה ,שעדיין היה ישן מהאימונים אמש והשתדל שלא להעיר אותו. לאחר שסיים להתלבש הוא בדק את המפה. עברו מספר ימים מאז שהגיע למחוז החדש ועדיין לא נראו שום פוקימונים סביבו. כנראה משום שהגשם פה תמיד יורד.
"אש!" נשמע קול מעבר לאוהל. אש ידע שהאוהל של סרנה בטח מקופל היטב אז הוא מיהר לפתוח את האוהל. טיפות הגשם הרטיבו את פיקאצ׳ו המופתע שהתעורר בבהלה. הוא התנשף במהירות ומיהר לטפס על כתפו של אש, מנסה לחטוף עוד כמה דקות של חסד.
"אוי אני ממש מצטערת פיקאצ׳ו! כל הזמן גשום פה!" אמרה סרנה והוציא מברשת שיער. היא סרקה את שיערה בחיפזון והניחה כובע אדום על ראשה. "גם היה ממש קר בלילה ובלי דלפוקס אני ממש רעדתי כל הלילה."
"כן, גם צ׳אריזרד נהג לחמם אותי בעבר." אמר אש בהבנה. הוא רכן לעבר תיקו והוציא משם מגבת ירוקה והציע אותה לפיקאצ׳ו הרטוב. "אבל תתעודדי סרנה, אנחנו במחוז חדש ובטח נפגוש המון פוקימונים חדשים פה! אני תמיד מתחיל מחדש יחד עם פיקאצ׳ו!"
"אבל אני גם ממש מתגעגעת אליהם." הביטה סרנה בחלל האוהל. "אתה יודע, פאנצ׳ם ודלפוקס. אני תמיד תוהה האם זה היה רעיון טוב להשאיר אותם אצל פרופסור סיקאמור."
"אני בטוח שהוא ישמור עליהם היטב סרנה. בכלל, הוא אמר לך שהוא ממש רוצה את דלפוקס כי הוא חוקר את ההתפתחות המגה של פוקימוני האש ההתחלתיים!" אמר אש והתחיל לקפל את האוהל. הגשם בנתיים פסק והם התארגנו להמשיך במסעם. אש ופיקאצ׳ו מיהרו לרוץ קדימה וסרנה רצה בעקבותיהם. אש התרגש לקראת הבוקר החדש. אומנם היה גשום שוב אך כלל לא היה אכפת לו. יש לו המון לעשות, ברגע שהוא יעבור את היער הוא עתיד להגיע לעיר הראשונה של המחוז! עם זאת, הוא זוכר היטב מדוע הוא בחר להגיע לכאן. הפעם זה יהיה שונה. הוא בא במטרה נוספת הפעם.
"זהירות אש!" קראה סרנה בעקבותיו,* "יש פה שלט שאומר שיש פה פוקימונים פראיים ומסוכנים! אני חושבת שאנחנו נכנסנו לאיזור מסוכן של היער!"
אש נעצר וחייך. הוא הביט סביבו, הם הגיעו לצוק גבוה בקצה היער ושיחים גבוהים היו פזורים באיזור. נראה כאילו פוקימונים ברמות נמוכות חששו להכנס לכאן. מבחינתו זאת היתה הזדמנות מצויינת. "פוקימון פראי ומסוכן כפוקימון ראשון שנתפס במחוז הזה נשמע כמו אחלה רעיון!" אמר בהתלהבות ופיקאצ׳ו אישר בקול נחוש. הוא מיהר לפסגת הצוק והחל לחפש פוקימונים.ק סרנה השיגה אותם והתעקשה להשאר צמודה אליהם. לאחר כמה דקות הליכה הם נעצרו. מעין שאגה נשמעה ברקע ומבין השיחים התפרץ אורסרינג גדול מימדים. הוא היה עצבני מאוד, כנראה משום שפלשו לו לטירטוריה. מבלי להותיר להם זמן לספקות אורסרינג ירה לעברם קרן על עוצמתית שהעיפה אותם לאחור.
"פיקאצ׳ו, מתקפה מהירה!" פקד אש ופיקאצ׳ו מיהר לענות לפקודתו. גופו של פיקאצ׳ו בהק באור כסוף ובהבזק שניה כבר הטיח את גופו בעוצמה אדירה באורסרינג. הוא התעצבן וחבט באגרופו בעוצמה אדירה בקרקע. הוא ממש זעם ובקפיצה אדירה הוא חבט את מיטב משקלו בקרקע, יוצר רעידת אדמה של ממש. פיקאצ׳ו מיהר לתפוס מחסה ודילג בין הסלעים הגדולים. אורסרינג דחף אותו בעוצמה והוא איבד את שיווי משקלו ונפל בין הסלעים היחידים שנותרו במורד הצוק ונעלם ברקע. אורסרינג עצמו התגלגל לאחור ונפל אף הוא לעבר התהום הגדולה. הוא נראה לפתע מפוחד.
"פיקאצ׳ו!" צעק אש באימה ומיהר לזנק לעבר התהום אך סרנה מיהרה לעצור אותו. הוא ידע שזה יותר מדי מסוכן עבורו ליפול אל תהום עמוקה אך לשם פיקאצ׳ו נפל, הוא היה חייב להציל אותו.
כמה שניות שנראו כמו נצח חלפו בדממה כשלפתע נשמע קולו של פיקאצ׳ו, הוא רכב על גבו של פידג׳יוט רב מימדים.
המשך יבוא...
פרק טוב מאוד.
מחכה לראות לאן הסיפור הזה ימשיך
[QUOTE=TheHeliolisk;1500873]אגב החייאה
מחר אני ממשיך לפרק 2 של הסיפור שלך נועם
הוא יהיה מעניין[/QUOTE]
חהחהחהחה
אתה יכול לצחוק כמה שבאלך
לפחות ניסיתי
[QUOTE=DarkShadow;1500888]חהחהחהחה
אתה יכול לצחוק כמה שבאלך
לפחות ניסיתי[/QUOTE]
מה צוחק
אני רציני חח הסיפור שמבוסס על העלילה שלך ממשיך היום
[QUOTE=TheHeliolisk;1500889]מה צוחק
אני רציני חח הסיפור שמבוסס על העלילה שלך ממשיך היום[/QUOTE]
שחכתי מהסיפור שלך/שלי בכלל
רואה מה קורה כשלוקח לך חודש וחצי לכתוב פרק?!?
ועוד אני עוזר לך עם העלילה, כל מה שאתה צריך זה להעתיק את זה מאשכול אחד לאחר
ודירבאלקום אתה קורא לי "ילד חתול" עוד פעם אחת
אממ. מעט מעליב מה שהולך פה למען האמת, לא בא לי לחלק אזהרות אבל רבאק מה זה הספאם הזה?
[QUOTE=The Charmander;1500891]אממ. מעט מעליב מה שהולך פה למען האמת, לא בא לי לחלק אזהרות אבל רבאק מה זה הספאם הזה?[/QUOTE]
סורי, נסחפנו.
אחלה סיפור.
אבל אתה חייב להאריך את הפרקים, זה פשוט קצר מדי.
פרק מצוין אבל באמת קצת קצר.
אני גם הייתי שמח אם בסוף הפרק היה מופיע בספויילר תמונה של הפוקימונים שהופיעו...
נחמד... כאילו הפרק הראשון היה משהו בעתיד וזה העבר שהוביל לזה?
חוץ מזה שהפרק יחסית קצר אני חושב שהחלק של ה'קרב' בפרק היה מצומצם מדי מבחינת התיאור שלו וקצת לא ברור מי זה 'הוא' כל פעם
[QUOTE=DarkShadow;1500892]סורי, נסחפנו.
אחלה סיפור.
אבל אתה חייב להאריך את הפרקים, זה פשוט קצר מדי.[/QUOTE]
אין בעיה. אני מעריך את הביקורת תודה. אני אעריך את הפרקים. חלקם כבר נכתבו אז אני פשוט אחבר אותם.
[QUOTE=Amitlv;1500901]פרק מצוין אבל באמת קצת קצר.
אני גם הייתי שמח אם בסוף הפרק היה מופיע בספויילר תמונה של הפוקימונים שהופיעו...[/QUOTE]
רעיון טוב שמצריך מחשב. מה שאין לי אפשרות לעשות כרגע. אבל בהמשך יהיה!
[QUOTE=Mr. Pool;1500946]נחמד... כאילו הפרק הראשון היה משהו בעתיד וזה העבר שהוביל לזה?
חוץ מזה שהפרק יחסית קצר אני חושב שהחלק של ה'קרב' בפרק היה מצומצם מדי מבחינת התיאור שלו וקצת לא ברור מי זה 'הוא' כל פעם[/QUOTE]
הקרב לא באמת היה משמעותי.
אבל ארחיב בהמשך, תודה על הביקורת!
[QUOTE=The Charmander;1500958]
הקרב לא באמת היה משמעותי.
אבל ארחיב בהמשך, תודה על הביקורת![/QUOTE]
אני יודע לכן כתבתי בגרשיים... אבל בכל מקרה כבר מחכים להמשך!
יום ראשון פרק!
[על בטוח, הרי הוא כבר כתוב חח]
[QUOTE=The Charmander;1501088]יום ראשון פרק!
[על בטוח, הרי הוא כבר כתוב חח][/QUOTE]
היום יום ראשון!!!
יאפ.היום. סבלנות. חח
[B]פרק 3: תוכחה.
[/B]
פיקאצ׳ו זינק במהירות מגבו של פידג׳יוט ונח ליד אש כשאחרוני הסלעים נפלו לתהום החשוכה.
"מזל גדול שהפידג׳יוט הזה היה שם!" קרא אש ופיקאצ׳ו אישר בשמחה.
"השאלה היחידה שנותרה היא למי הפידג׳יוט הזה שייך?" אמרה סרנה בקול חלוש בעוד הפידג׳יוט התרחק, עף במהירות כלפי התהום. "אני לא מאמינה שהוא פראי."
"תודה לך פידג׳יוט!" קרא אש בקול לעבר התהום ושמע אותו עונה בחזרה "תודה למאמן שלך בשמי!"
אש הביט לעבר התהום לכמה דקות בדממה. הוא נראה מהורהר ובמצמוץ קל הוא מיהר לחבק את פיקאצ׳ו. "אני כל כך שמח שאתה בסדר!"
הגשם פסק והחבורה מיהרה לרדת למרגלות הצוק כדי להמשיך לעבר המדשאות הנמוכות שלפניהם.
"זה באמת היה מטופש להתגרות באורסרינג ליד הצוק." נשמע קול קר וגבוה מאחוריהם. אש מיהר להסתובב וראה מאמן צעיר עומד ליד שלט נמוך. מבטו היה מתנשא והיה ברור כי אינו התרשם מהקרב.
"אנחנו לא ראינו את התהום שבקצה הצוק. היה גשום וחשוך!" יצאה סרנה להגנתו של אש. היא כעסה על חוצפתו של המאמן.
"מה חשבתם שיהיה בקצה הצוק?" ענה המאמן בקול מלא צינה. אש צחק בקול ונד בראשו.
"אתה בהחלט צודק." ענה אש במהירות. "אני הייתי צריך להיות זהיר יותר, אבל בחיי, אני כבר במחוז הזה יומיים ועוד לא נלחמתי ואני נרגש! נכון פיקאצ׳ו?"
"אתה נשמע מלא ביטחון עצמי. אתה אפילו לא מכיר את המחוז ואתה מתיימר להילחם בפוקימונים על אף השלט שמזהיר אותך מפני פוקימונים ברמה גבוהה? בחיי אתה חובבן! אתה חסר אחריות ואני בהחלט חושב שאינך זכאי לתעודת המאמן שלך."
"לא צריך להיסחף!" אמר אש והחל לכעוס. הלב שלו החל לפעום במהירות, הוא ידע שהנער צודק.
"להיסחף?" קצף המאמן. "היהירות שלך כמעט עלתה לך בחייו של הפוקימון שלך. אילולא הפידג׳יוט הזה שהציל אותו זה יכל להיות הסוף שלו."
אש הוריד את מבטו. הוא לא חשב על כך לפני אך נראה שהמחוז הזה כבר מכין אותו לקראת מסע חדש לגמרי. "אתה צודק בהחלט. תודה לך. אנחנו בהחלט נזהר מעכשיו!"
המאמן הרים את גבותיו והסתובב בדממה. מסתלק לו מהמקום. אש ליטף את פיקאצ׳ו ופחד להביט בעיניה של סרנה. הוא ידע מדוע היא בשקט, הרי היא הזהירה אותו והוא התעלם ממנה. כהרגלו הוא לקח נשימה עמוקה והחליט לרוץ לעבר השביל שהוביל אל מחוץ ליער, אל תוך המדשאות הנמוכות. שוכח מכל מה שקרה ומתרכז במטרה אחת בלבד. המכון הראשון והבסתו. הוא לא יכל להתאפק עד שיגיע למרכז הפוקימונים ולעיר הראשונה. לאחר כמה שעות הם הגיעו למה שנראה כמו שער ענק עשוי אבן. השביל היה עשוי מחצץ דק. אש מיהר לעבור דרך השער הגדולועד מהרה מצא את עצמו בכביש רחב ידיים. מעבר החציה נוכח מימינם ואש וסרנה חצו את הכביש הגדול. לאחר כמה דקות הליכה הם הביטו סביבם בתדהמה לנוכח מבנה רחב ידיים. גג המבנה היה מעוצב בצורת פוקדור ועמודי שיש עבים הקדימו את הכניסה אליו. אש בדק במפה שבתיקו וזיהה את מבנה כמרכז הפוקימונים של העיר סקראטץ׳. סרנה צחקה בקול ומיהרה פנימה, פיקאצ׳ו בעקבותיה ואש בזריזות אחריהם. הוא נכנס פנימה והדברהראשון שהבחין היה החימום. לו היה אסיר תודה. הוא כבר שכח כמה רטוב הוא היה ועד כמה קר היה לו. לובי הכניסה היה מרווח מאוד. רצפת פרקט משופשפת וקירות עץ תרמו לאווירת החמימות שבמרכז. היו מכשירים שונים לשירות המאמנים שנכנסו כגון עמדה לריפוי הפוקימונים ומכונת החלפות. אש הסתקרן והציץ לעבר עמדה מיוחדת שבה היה ניתן לחפש יריבים למשהו שנקרא ׳קרבות מקורות׳.
דעתו הוסחה ברגע שסרנה קראה לו. הגיע תורם. האחות ג׳וי הופיעה בפניהם במבט מרגיע ומוכר. למעשה אש כל כך שמח לפגוש מישהו שהוא מכיר, על אף שהוא ידע שאת הג׳וי הזו הוא מעולם לא פגש. האחות ג׳וי ציידה אותם במפתחות לחדר שבו הם יכולים ללון ואש נפרד מסרנה, הוא יצא לשאוף מעט אויר. הוא נזכר בדבריו של המאמן שפגשו. הוא היה מאוד לא נעים, אך עם זאת, הוא צדק. אש היה צריך לודא שהתהום לא תשבר. אורסרינג נפל לתהום אף הוא ועל אף שהוא ידע שאורסרינג שרד את הנפילה, הוא לבטח סבל מאוד. כל זה היה יכול בהחלט להמנע.
הוא טייל במדשאות מסביב למרכז ונזכר ביום שבו החליט להגיע למחוז הזה.
"אולי כדאי להגדיר מה זה פוקימון מאסטר." אמר פרוסור אוק ופתח את החלון במעבדתו. אש בדיוק נחלץ ממאק שמחץ אותו פעם נוספת והתיישב על הכורסא הנוחה. "אתה נלחמת בכל כך הרבה ליגות ואליפויות ורשמת הצלחות רבות. מה בדיוק אתה מחפש אש?"
"אני רוצה להיות פוקימון מאסטר. להיות בפסגה, להגיע ללמעלה. אני לא אכנע עד שאגיע לשם!" אש חזר על עצמו בנחישות.
"אבל אש," אמר אוק והתיישב על ידו. "אתה עוד לאאמרת לי מה זה פסגה. אתה נאחז במילים גבוהות מבלי להבהיר לי אותן, מה אתה מתכוון בפוקימון מאסטר?"
"להביס מכונים ולנצח בליגה." אמר אש ונעמד בנחישות. "לנצח בליגה זה החלום שלי!"
"הליגה היא טורניר אש." אמר אוק בשקט. "מה אחר כך. מה יקרה אחרי שתביס את אלוף האלופים?"
אש שתק. נדמה היה שהיה לו דבר מה להגיד אבל הוא נמנע מכך.
"מחוז יוקאיי." אמר אוק וחייך לעבר אש כמנסה להחליף נושא. "יש שם פוקימונים שעוד לא סרקתי בפוקידע. אם תלך לשם תוכל להתחיל מסע חדש."
"מחוז יוקאיי?" שאל אש בהתרגשות. הוא כבר נעמד על רגליו כמי שעמד לרוץ כל הדרך לשם.
"המחוז סמוך למחוז קאלוס בו כבר הספקת לבקר. כך שתצטרך לטוס לשם." אמר פרופסור אוק. "אבל הפעם אני הייתי רוצה שתתרכז במשהו אחר מלבד הצייד האובססיבי אחר תגים."
"משהו אחר?" שאל אש בהפתעה.
אש התעורר. גשם החל לרדת שוב. הוא כנראה נרדם על הספסל ולא הבחין בכך שכבר היה אמצא הלילה. הוא מיהר חזרה למרכז והזדרז להיכנס לאולם הכניסה. לפתע הוא הבחין במאמן. שהוכיח אותו מוקדם יותר משוחח עם שוטר עב כרס שליטף ארקניין. אש חשש שאולי הוא מדווח עליו אך באותו הרגע השוטר נראה כועס מאוד על המאמן. הוא קם בכעס ונראה כי אמר לו דברים קשים. המאמן הביט בקרקע בעיניים דומעות. הוא מיהר למחות את דמעותיו והזדרז לעלות לכיוון חדר המדרגות.
"עצור!" קרא אש לעבר המאמן. הוא הפתיע אותו אחרי כמה מדרגות. "אתה בסדר?"
"אפשר לשאול מה אתה חושב שאתה עושה?" קצף המאמן, "אתה חושב שזה ראוי לרגל אחרי ולצוטט שיחות שלא שייכות אליך בשום צורה?"
"אני.. אני מצטער." ענה אש בשקט. פשוט חש.."
"תתעסק בעניינים שלך," המשיך בקול צומרני, "אני מסתדר מעולה. תודה." הוא עלה במדרגות בדממה והותיר את אש מאחור. אש נכנס לחדרו בדממה וניסה לחשוב על מה שקרה. זה החזיר אותו בחזרה למעבדה של פרופסור אוק.
"אני מוכן לנסוע למחוז יוקאיי." ענה אז אש בהתלהבות. "אני כבר לא יכול לחכות לקרבות ולחוויות החדשות!"
"אש," אמר אוק בנוקשות. "תזכור. אני רוצה שתמצא לך מסלול אמיתי ומוגדר. אם תרצה תקרה לזה פוקימון מאסטר. אבל אני רוצה שתעסיק את עצמך במשהו שאתה באמת מוצא בו עניין. ייעוד."
"הכל בסדר פרופסור." אמר אש והתכונן לצאת לדרך. "אני יכול להמשיך כך לנצח!"
"אתה סתם מתעקש!" אמר פרופסור אוק ושם את ידו על כתפו של אש. "אתה מזכיר לי את אביך."
אש פער את עיניו בתדהמה וסטר לידו של אוק בזעם. "אל תזכיר אותו שוב!" קרא אש בכעס וחצה את החדר. מותיר את פרופסור אוק נדהם. "אני הולך הביתה. תתעסק בעניינים שלך!"
[B][COLOR="#D3D3D3"]המשך יבוא...[/COLOR][/B]
כמו תמיד פרק מדהים, האורך היה מצוין. חסר לי בסוף הפרק בספויילר תמונות של הדמויות/הפוקימונים שהופיעו.
איך אתה מת על זה שהמילה פוקימות מאותיות גדולות וקטנות חחחח אתה כל הזמן עושה את זה.
מה לדעתך מתרחש בעלילה?
מי זה המאמן הזה ומה הקטע שלו?
למה אש התפוצץ ככה?
[QUOTE=The Charmander;1501241]מה לדעתך מתרחש בעלילה?
מי זה המאמן הזה ומה הקטע שלו?
למה אש התפוצץ ככה?[/QUOTE]
אני עדיין לא יכול לשאר דברים, העלילה שפה רק בחיתולים...
מה שכן אני חושב שניפגש עוד הרבה עם המאמן הזה, ולדעתי הקטע עם השוטר זה שאמרו לו שמישהו שהכיר מת או משהו בסגנון.
רק עכשיו קראתי ואחלה פרק
האורך מעולה וגם נפתחו פה כמה כיוונים שאני יכול לשער שיתבררו במהלך העלילה שזה בדיוק מה שהייתי מצפה מפרק שלישי.
מחכה לבא
[SIZE=7][B][COLOR="#FF0000"]פרק 4: המאמן.[/COLOR][/B][/SIZE]
השמש בהקה בשמיים לשם שינוי. עם זאת, הרוח הקרה והלחות הכבדה הורגשו באויר. היה זה מזג אויר אופייני למחוז. טיפות הטל של הבוקר טפטפו בדממה מן העלים לקרקע הרוויה.
מרכז הפוקימונים בעיר סקראטץ׳ כבר היה עמוס. מאמנים נראו בכל פינה. חלקם רפאו את הפוקימונים וחלקם נרשמו לכל מיני פעילויות אצל האחות ג׳וי.
אש קם הבוקר בהרגשה רדודה יחסית. הוא חלם על הפידג׳יוט הגדול שהציל את פיקאצ׳ו ואז מחשבתו נדדה למאמן. אש החליט לפגוש בו שוב ולאתגר אותו לקרב פוקימונים. עם זאת, הוא מעט חשש לפגוש בו. משהו מאוד נוקב וחד היה במאמן הזה.
סרנה נגשה לאש אחרי שסיימה לדבר עם האחות ג׳וי. "זהו. סיימתי לדבר עם האחות והיא סיפרה לי הכל על תיאום פוקימונים. זה בדיוק כמו שאמרת לי! זה ממש דומה להופעות שהיו בקאלוס!"
"כן, מאי ודון נהגו לקחת חלק בתיאום פוקימונים. אני חושב שתאהבי מאוד להיות מתאמת!" אמר אש והתיישב בקפיטריה של המרכז. הוא הביט בתפריט בהתלהבות ולאחר מכן הזמין לעצמו ממיטב המאכלים.
"אש!" קראה סרנה בתוכחה בזמן שהמתינו לכל החמש עשרה מנות שאש הזמין. "אתה הרי לא הולך לאכול את כל מה שהזמנת!?"
"זה בסדר," אמר אש בחיוך ופיקאצ׳ו חיקה אותו. "אני תמיד יכול להזמין עוד אם אני עוד רעב!"
כשהשמש היתה במרכז השמיים נראה היה כי מזג האויר המשיך להיות יבש באופן יוצא דופן. אש התמתח וקם מכסאו ומיהר לעבר הדלת. סרנה הצטרפה אליו בריצה והם חצו את השביל המקדים למרכז והחלו לצעוד על האדמה החולית.
"אני חושב שיש פה מכון פוקימונים בעיר!" קרא אש לאחר שהביט במפה.
"אש," אמרה סרנה והביטה בפיקאצ׳ו המרוגש. "אני בטוחה שפיקאצ׳ו הוא פוקימון חזק ביותר, אבל אתה לא חושב שכדאי לתפוס פוקימונים נוספים קודם? אני זוכרת מה קרה בקאלוס כשרק הגעת."
אש מיהר לגרד את ראשו במבוכה. "את צודקת סרנה. ההתרגשות עלתה לי לראש." פיקאצ׳ו מיהר לגרד את ראשו במבוכה גם.
הם המשיכו לעבר השביל שבו עברו אתמול. בדיוק היכן שפגשו את המאמן. אך הפעם, במקום לעלות על הצוק בו פגשו את האורסרינג הענק, הם המשיכו לעבר הצמחייה הגבוהה. העשב הגבוה היה לח והקשה על ההליכה. אך אש היה נחוש למצוא פוקימונים חדשים ולכן הוא לא עצר לרגע.
הם המשיכו כך במשך זמן לא ידוע. סרנה החלה להתנשף וכמעט התייאשה כשפתאום מבין השיחים הגבוהים נשמע קול של פוקימון. אש עצר והקשיב ומידמיהר לעברו. פיקאצ׳ו מיהר לסייע ופתאום נשמעה צעקה גדולה!
"פיקאצ׳ו!" קרא אש בבהלה. הוא הסיט את הצמחיה הגבוהה ממנו ונע לכיוון הצעקה.
סרנה הזדרזה אף היא וקראה בקול "אש! תסתכל!"
היה זה פוקימון. הוא נראה מבוהל מאוד. רגליו הדקות נראו סבוכות בחבל עבה שרק התהדק לתנועותיו החדות. רגליו הפצועות היו רק חלק קטן ממנת סבלו של הפוקימון. אש וסרנה מעולם לא פגשו בפוקימון כזה. הוא היה חום בעל עיניים צהובות. דמוי דירלינג אבל מעט קטן יותר. מעל ראשו נראו כמו שני קנים ואש פרצה מהם. הוא היה כבר חלש וכמעט ואיבד את הכרתו.
"פיד!" קרא הפוקימון בחולשה וצנח. אש לא איבד רגע. הוא הוציא אולר מהתיק והחל לחתוך במרץ, אך רגליו המדממות של הפוקימון דאבו לו.
"עוד רגע חבר קטן. אנחנו כבר מחלצים אותך וניקח אותך למרכז הפוקימונים! אני מבטיח שהכל יהיה בסדר!"
הפוקימון כבר לא ענה. הוא רק שכב שם, מחוסר הכרה. אש החל להלחץ. "פיקאצ׳ו, זנב ברזל על החבל!" פיקאצ׳ו מיהר וחתך את החבל במכה אחת. אש הרים אץ הפוקימון וחזר על עקבותיו. לאחר כמה דקות אש נכנס בסערה למרכז הפוקימונים ועקף שני מאמנים שמיהרו לתת לו לעבור. האחות ג׳וי הבהילה את צ׳נסי שהביאה מיטה בשביל הפוקימון.
"זה דירפיד!" אמרה האחות. היא נראתה מודאגת. "אנחנו מחפשים אותו כבר מאתמול בלילה! הוא נעלם מהמעבדה ומאז לא מצאנו אותו!"
"תסלחי לי האחות ג׳וי?" אמר אש. אבל ג׳וי מיהרה לעבור בין הדלתות מבלי לאפשר לו לשאול דבר. צ׳נסי לעומתה עצרה והביטה באש. "צ׳נסי!" היה לה מבט מרגיע. מנחם.
"תודה לך." אמר אש וחייך. הוא התיישב ליד סרנה שהניחה את ידה על ברכו. "יהיה בסדר אש. דירפיד רק תשוש."
"אני רק לא מבין דבר אחד." אמר אש ונזכר בחבל העבה שדירפיד נלכד בו. "למה שחבל כזה יהיה מונח שם?"
"ציידי פוקימונים." אמר קול מוכר. היה זה המאמן שהוכיח את אש אמש. "הם ממש מצויים במחוז הזה והם מנסים לחטוף פוקימונים ואז למכור אותם."
"זה ממש נורא!" אמרה סרנה בהלם. פיקאצ׳ו מיהר לטפס על כתפו של אש.
"דירפיד נעלם אתמול מהמעבדה של פרופסור ג׳ון. היו חשדות שיש לזה קשר כלשהו לציידים. אני לא יודע הרבה על זה אבל אני מעריך שהחבלים האלו רעילים. דירפיד ממש ניצל בזכותכם." המאמן הרים את עיניו והביט באש. הוא משך את כתפיו והסתובב משם. "אני חושב שהדירפיד המסויים הזה יזדקק להמון עזרה. לא משהו שמאמן מתחיל יכול לסייע בו."
"רק רגע אחד!" קרא אש. "איך קוראים לך?"
המאמן חצה את האולם בדממה ופתח את הדלת. "רוד." אמר בקצרה והביט באש. לאחר מספר שניות הוא עזב.
[B][COLOR="#A9A9A9"][SIZE=5]המשך יבוא...[/SIZE][/COLOR][/B]
אני יודע שזה די באיחור אבל סיפור מעניין מאוד
זה כבר די ברור שהדמות מהפרק הראשון היא אבא שלו
מתי פרק הבא? :)
זה נראה מגניב לגמרי עד עכשיו, אני חייב לראות מה קורה בהמשך עם ה"רוד" הזה...
ומעולה שהארכת את הפרקים.
וואי פרק נחמד ביותר
לא הרבה אקשן אבל העקיצות על ההתנהלות של אש מוצאות חן בעיני מאוד
[B][COLOR=#ff0000][SIZE=5]פרק 5: אכזבה.
[/SIZE][/COLOR][/B]
עד כמה שמזג האויר היה נחמד בבוקר, כך הופתע אש לגלות את חוסר יציבותו. גשם כבר החל להכות על חלונות מרכז הפוקימונים ואש ידע שזה כבר הולך להמשך כך כל היום.
"רוד צודק." אמרה האחות ג׳וי שככל הנראה הקשיבה לשיחתם. "פוקימונים רבים לאחרונה נעלמו בגלל הציידים. אנחנו לא מצליחים לעלות על עקבותיהם והפוקימונים משלמים מחיר יקר מאוד לפעולותיהם."
"זה לא הוגן." אמר אש. הוא כיווץ את אגרופיו בכעס והביט לעבר הדלת שבה דירפיד עבר. "הפוקימונים לא צריכים להכלא בכלובים. פוקימון פראי טבעו להיות חופשי ומשוחרר.
"צ׳נסי!" הכריזה צ׳נסי בהתלהבות ודירפיד דילג לעבר אש. הוא חיכך את ראשו ופלט ניצוצות של אש מקרניו.
"דיר!" הוא מילמל לעצמו ואש ציחקק. דירפיד הביט בו בהערצה ופרצי אש בקעו מקרניו בגאווה. הוא היה מאושר לראות אותם. הוא החלים לחלוטין ואש מיהר לחבק אותו.
"שלום לך!" אמרה סרנה והחלה להציג את הנוכחים בחדר בפני דירפיד. "שמי סרנה וזה אש!"
דירפיד לא ידע מעצורים מרוב אושר. הוא דילג וקפץ וקרא בקול. מאמנים רבים הביטו בו וחייכו לעצמם.
"הוא מוכן לחזור לטבע עכשיו." אמרה האחות ג׳וי. "כמובן, במידה וירצה בכך. אולי מוטב לו להצטרף אליך אש?"
דירפיד הביט באש ועצר לפתע. הוא סקר את אש היטב ובסוף חייך. "דיר!" הוא הכריז.
"אני חושב שהוא שייך לפרופסור ג׳ון." אמר אש והביט בדירפיד באכזבה קלה. "אני חושב שכדאי אותו אליו עכשיו." דירפיד המניך את ראשו באכזבה קלה.
הם יצאו לעבר המעבדה, שהתבררה כמבנה רחב מימדים בעל קומות רבות. תקרת המעבדה היתה גבוהה בצבע לבן בהיר ועמודי שיש רחבים קידמו את פניהם. הקירות היו צבועים בצבעים קרים למדי והאור היה לבן ומסנוור במקצת. בקדמת החדר היה דלפק שחור ומאחוריו ישבה אשה. מלבד האשה הזאת ועוד ספות בקצה החדר אולם הכניסה היה ריק לחלוטין.
אש נכנס פנימה וניגש למזכירה שישבה בדלפק מלווה בדירפיד. היא הביטה בדירפיד ומיהרה לדלת צדדית. לאחר כמה דקות נכנס גבר לחדר. מתנשף בחוזקה. הוא היה לבוש ברישול. חלוקו הלבן היה בהחלט גדול עליו ושיערו הארוך והמבולגן היה אסוף למשעי. משקפיו החליקו מעל לאפו הקמור ועיניו החומות נצצו התרגשות.
"דירפיד! חזרת!" קרא הפרופסור בקול. חלל האולם הריק יצר הד ברור והאשה שבה למקומה בדלפק. "אני מצטער על ההתפרצות," הוסיף וחייך. שיניו היו לבנות ביותר ולפתע הבליח מראה צעיר וחברותי בפניו המצועפות. "דירפיד אבד אתמול ולא מצאנו אותו כל הלילה."
דירפיד מצידו הפשיל מבט בעצב. הוא הביט באש כל הזמן וילל בדממה.
"זה בסדר," אמר אש וחייך. "שמי אש וזה שותפי למסע פיקאצ׳ו. וזו סרנה," אמר והצביע על סרנה.
"הו אני שמח להכיר." אמר פרופ׳ ג׳ון והביט בדירפיד. הוא ניגש אליו וליטף אותו בראשו בין קרניו. "נזכרתי במשהו חשוב! דירפיד, מאמן הגיע היום והוא בחר בך בתור הפוקימון ההתחלתי שלו! נכון שזה ממש מרגש?"
דירפיד הוריד את ראשו באכזבה. אך מיד התאושש וחייך בפייסנות. אש הבחין בזה וליטף אותו מעט. נראה שפרופ׳ ג׳ון לעומתו לא הבחין בזה והוא נראה מרוצה. הוא הוציא מתיקו פוקדור וקרא לדירפיד להכנס אליו. לאחר מכן, הוא הוציא צרור כרטיסים וחיפש בפיזור דעת את הכרטיס הנכון ואז הצמעד אותו לדלת שממנה נכנס. היא נפתחה בקול עמום והוא הזמין אותם להכנס.
"אז אתה מהעיר פאלט שבקנטו?" שאל פרופ׳ ג׳ון את אש בעניין בעודם עולים במדרגות צרות לעבר מה שנראה כמו חדר קטן בהרבה מהאולם כניסה. אש הביט סביבו. החדר הכיל מכשירים שונים ומשונים ובמרכז מכשיר כחול שהזכיר במקצת מקרוגל גדול מימדים. פרופ׳ ג׳ון הכניס פנימה את הפוקדור של דירפיד והמכשיר סיחרר את הפוקדור מספר פעמים. לבסוף הפוקדור שקע אח תוך המכשיר ונעלם מעיני אש. "תנו לי להציג בפניכם את ההתחלתיים של המחוז." הוא הוביל את החבורה למדרגות צרות צדדיות והם מיהרו להיכנס לחדר שעליו הונחו מראש שלשה פוקדורים. אש נזכר ביומו הראשון כמאמן, בעום בו הוא פגש בפיקאצ׳ו.
הוא משך בכתפיו והתנער מהזכרונות כשסרנה הרשתה לעצמה להשתובב. "כפוקימון ההתחלתי שלי אני דווקא אבחר בפוקדור הזה!" סרנה לחצה בטעות על כפתור הפוקדור ואור בוהק הבליח בחדר. פוקימון דמוי קופיף כחלחל פקח את עיניו ופיהק. הוא מיהר לעמוד על ידיו וניער את רעמת העלים שנחה על ראשו בתפארת.
"רינגל!" קרא הפוקימון בגאווה. ניכר שהוא היה גאה בה ובהחלט היה לו על מה. כל העלים נראו רעננים ובוהקים כאחד. "וואו הוא ממש חמוד!"
"זהו רינגל, פוקימון קופיף העשב." אמרפרופ׳ ג׳ון בטון רגוע. הוא הוציא ניגש לפוקדור האמצעי שממנו הגיח דירפיד שמיהר ללטף את ידו של אש. כאילו לא ראה אותו שבועות. אש מצידו מיהר לחבק אותו ופיקאצ׳ו טפח על מצחו. "את דירפיד אתם מכירים והאחרון חביב.." אמר פרופ׳ ג׳ון ולחץ על הכדור השלישי שממנו הגיח פוקימון דמוי קרנף קטן כחול כשעל אפו נראתה טיפת מים עצומה ומגובשת ועיניו נראו חולמניות ורטובות. "ריידיו" קרא בקול שקט והביט בקרקע. הוא נראה ביישן למדי. סרנה מיהרה ללטף אותו גם והוא חייך בהנאה לקראתה. תמיד היתה לה חיבה לפוקימונים דמויי קרנף.
"וואו פרופ׳ הפוקימונים ההתחלתיים מדהימים!" אמר אש בהתרגשות ופיקאצ׳ו וסרנה אישרו בשמחה.
נקישוץ גלוץ נשמעו מדלת העץ הלבנה מאחוריהם ופנימה נכנסה האשה שישבה באולם הכניסה.
"פרופ׳ ג׳ון, זאקורי וואליס הגיע לקבלת הפוקימון ההתחלתי שלו." היא אמרה בעדינות ופרופ׳ ג׳ון הביט בחפזון בשעון. "שכה אחייה! ממש בזמן! תקראי לו פנימה בבקשה." הוא אמר ומיהר להציב את שלושת הפוקימונים בשורה.
בפתח הדלת עמד לפתע נער צעיר. הוא היה גבוה ורזה. שיערו היה חום ועיניו היו גדולות וחומות, נוצצות בהתרגשות.
"הו זאק, בוא, כנס פנימה." אמר פרופ׳ ג׳ון ופינה מהשולחן הקדמי את כל הניירת לאחר שהערים הכל בפיזור דעת. "אני בטוח שאתה מתרגש לקראת הפוקימון הראשון שלך!"
זאק נכנס בחוסר ביטחון והציץ לעבר הפוקימונים בעניין. הוא בחן כל פוקימון בזהירות ולבסוף הביט באש. דירפיד הסתכל על זאק בתקווה, כאילו מתחנן שיבחר בו.
"אני חשבתי על זה הרבה, אני החלטתי שאני רוצה להיות מתאם פוקימונים והפוקימון הכי מתאים למסע שלי זה.." החל זאק לדבר ודירפיד הוריד את מבטו וחזר להסתכל על הקרקע.
"אתה הבעת המון עניין בדירפיד בפגישה הקודמת שלנו זאק." האיץ בו פרופ׳ ג׳ון. "פוקימון מעולה בהחלט."
"אני בטוח." אמר זאק וסומק עלה על לחייו וראשו של דירפיד התרומם בתקווה. "אבל אני החלטתי לבסוף שאני רוצה לצאת לדרך עם רינגל."
רינגל קיפץ על ידיו באתלטיות מרשימה ורקד מעין ריקוד שמח. הוא מיהר וקפץ על כתפו של זאק, מה שגרם לו לצחוק. אש מיהר להביט בדירפיד, עיניו נצצו והאש שעל מצחו כבר בקושי נראתה.
"זאת כמובן בחירה מצויינת, אם תיגש למזכירה תוכל לקחת גם פוקדורים ופוקידע במתנה ממני." אמר פרופ׳ ג׳ון וחייך לעבר דירפיד במטרה לעודד אותו.
דירפיד כבר לא יכל לשאת זאת. לפתע פרץ אש בקע מקרניו והוא זינק לעבר המדרגות.
"דירפיד!" קרא אש ודלק אחריו. פיקאצ׳ו רץ במהירות וניסה לשכנע את דירפיד לעצור. המזכירה המופתעת זזה הצידה כשדירפיד יצא לעבר המדשאות שמחוץ למעבדה. גשם ירד בעוצמה ורוח קרה נשבה על פניו. אש חצה את אולם הכניסה ויצא החוצה.
"דירפיד חכה!" דירפיד כבר הספיק להתרחק ביחד עם פיקאצ׳ו, שניסה לשכנע אותו לעצור. אך אש הבין את התסכול שלו. הוא היה בטוח שהזאק יבחר בו והאכזבה הכתה בו שוב. אש חזר לרוץ לעברם וטיפס על הגבעה כדי לראות יותר טוב. הוא כבר היה ספוג ולמיטב הנחתו, מזג האוויר הרטוב והקר לא היטיב עם דירפיד כלל.
לפתע נשמעה צעקה גדולה. אש זיהה מיד את קולם של פיקאצ׳ו ודירפיד. הם היו בצרה, הוא פשוט ידע את זה.
[SIZE=7][B][COLOR=#999999]המשך יבוא...[/COLOR][/B][/SIZE]
פרק יפה :)
לקחת השראה מהסיפור של צא'רמנדר באנימה? חח
פרק נחמד, לא אקשן אבל מקדם את העלילה בקצב הגיוני.
"שיערו הארוך והמבולגן היה אסוף למשעי" - זה פרדוקס, לא?