-
כל היום פוקימון פיקמון.
תנו משהו מקורי :/
[b]עריכה:
זה נכתב לפני כמה זמן, אז המשפט האחרון- זה לא הכוונה לאתמול XD זה כוונה ליום שישי אחר
[/b]
"לא." הוא לחש. "אל..."
"כל כוחו נגזל ממנו." אמר גבר בעל חליפה שחורה ומגבעת אשר הטלה צל על פניו, בעודו מסתכל על הגופה המוטלת על בטנה.
הוא גיחך והצביע על הגופה בלגלוג. "תסתכל, יורד לו דם מהעין הקטנה שלו."
זה היה בסמטה צדדית, רחבה יחסית - אם אפשר להגדיר סמטה כרחבה, קירות הבניינים המפוררים והפתח הצר גרמו לאבק להצטבר וליצור שכבה קשה ואחידה על הרצפה - שדמתה לטיח. המראה היה מעיק, והאור היחיד והעמום שבקע מן המנורה שבקצה הסמטה בתוך הלילה השחור לא הטיב לאווירה.
"כן." אמר קול רציני וקר מן הצללים, לא היה ניתן לראות מאיפה בדיוק נשמע הקול. "הוא זז."
הגבר בעל המגבעת הניע את ראשו בתנועה חדה לעבר הגופה ובעט בה, הגופה התהפכה על גבה. זה היה איש נאה למראה, בשנות השלושים לחיו, בעל שיער חום מכוסה בבוץ ובעפר המנצנץ לאור העמום. הוא היה לבוש בחליפת ערב קלאסית, אך היה ניתן לראות מתחת לחולצה הלבנה אפוד מגן קרוע - ניתן היה להסיק שהאיש חשוב.
"אני מחכה." אמר הקול הקר. הגבר בעל המגבעת כרע לעבר הגופה וחיטט בכיסי החליפה, הוא הוציא משם שני פתקים רבועים, לא גדולים יותר מגודל כף ידו. "מצוין." אמל הקול הקר בנימה של סיפוק, או השתאות, אי אפשר היה לדעת באמת.
הגבר בעל המגבעת הניח את הפתקים על הרצפה, והסתלק מזירת הפשע במהירות. "טעיתי," המשיך הקול "לא היה זה יום שישי השלוש-עשרה שהיה היום הטוב ביותר בחיי, אלא יום זה."
-
עלילה מצמררת><"
מגבעת הטילה*
הפריע לי הפסיקים פה :
"הגבר בעל המגבעת כרע לעבר הגופה וחיטט בכיסי החליפה, הוא הוציא משם שני פתקים רבועים"
יכולת לעשות:
"הגבר בעל המגבעת כרע לעבר הגופה וחיטט בכיסי החליפה והוציא משם שני פתקים רבועים"
או:
"הגבר בעל המגבעת כרע לעבר הגופה וחיטט בכיסי החליפה. הוא הוציא משם שני פתקים רבועים."
חוצמזה הניסוח מושלם><"
-
נמ, הפסיק בכוונה.
למקרה שלא שמת לב-
באפשרות הראשונה שלך עשיתי שני ו'אים.
זה לא טוב.
באופציה השניה הנקודה לא במקום, נקודה זו הפסקה ארוכה מידי- סוף משפט.
מבין?
בגלל זה הכי מתאים פסיק.
זה בו ברגע.
הוא חיטט ובשליפה הוציא ..
^^
תודה ^^
-
אבל נקודה לפעמים כן מתאים באמצע משפט, אפילו בספרים. תחשבי על זהO:
-
מדהים, כתיבה מושלמת, מעניינת, מושכת, מותחת ומקורית =]
הגיע הזמן לאיכות, מקווה שתאירי את פורום זה, כי את מסוגלת =]
-
תודה D:
למרות שאתם אולי לא עליתם על זה,
אבל יש הרבה טעויות..
אה סליחה, אין :)
זה הגרסא אחרי שהעירו לי XD
בכל מקרה,
עדיין אפחד לא אמר "אני מחכה לפרק הבא"
:(
רציתי שגם כאן יהפכו את זה לסיפור :'(
-
אני רציתי להגיד.
הרבה השקעה! כל הכבוד!
וכמו שביקשת, מצפה לפרק הבא :)
-
ולמה שנגיד, הילה צ'אן?
הרי זה פשוט כל כך בסרור מאליו!XD
-
נמ..
בגלל שעדיין אפחד לא מספיק חכם בשביל להגיב XDDD
הנה פרק 1...
"מעלה ל200 !" צעקה האישה בחלוק הלבן, שפשפה את הפדים החשמליים שבידיה והניחה על הגוף ששכב על המיטה. "לא מגיב, מעלה ל300 !"
" לא מגיב, מעלה ל400 !" היא המשיכה, חוזרת על התהליך מספר פעמים. היה לה כובע לבן סירתי, בעל סמל צלב אדום עליו. היא הייתה אחות בבית חולים. ככל הנראה. "לא מגיב, מעלה ל500!" חוץ מחיכוך הפדים החשמליים לא נשמע ציוץ.
"דוקטור, הוא לא מגיב." היא אמרה בכובד ראש. "בהתחשב בכושר הגופני שלו בהעלאה הבאה הוא-" היא לא סיימה את המשפט.
"תני לו את הנסיוב." אמר גבר לבוש גם הוא בחלוקים לבנים. הוא היה כבן 40, ופניו היו חיוורות. הוא יצא מהחדר חרש.
האחות הלכה לעבר השולחן המתכתי שניצב בפינת החדר. היא לקחה מזרק ממולא בחומר נוזלי ירוק במקצת, הרימה את המזרק לאט, בזהירות רבה וניגשה לעבר הגופה אשר הייתה מוטלת על המיטה בחדר.
האישה כיווצה את שפתיה, מפחדת. מה רץ לה בראש- אנשים לא היו רוצים לדעת, היו אלה מצבי תוצאה מה יקרה לאחר הזריקה. היא תמות? היא תחייה? ומה עם הגופה? הם עוד פעם יקחו אותו? הם עוד פעם יעשו לו את זה? ועוד פעם יקרה אותו תהליך?
מתי זה יגמר, היא תהתה לעצמה, ולרגע עלתה בה מחשבת מרד- אך היא נמוגה באותה מהירות שבה צצה.
היא שלפה את כיסוי המחט, מסתכלת על המחט הארוכה. כמה כואב זה, היא חשבה לעצמה, כל פעם למות ולקום - בלי לדעת אפילו. הם מנצלים אותו, כן, זה מה שזה- הם מנצלים אותו. הם.
בדיוק כמו שניצלו אותה.
האחות לקחה את היד החיוורת, היד שנראתה חלושה וכחושה, אך חזקה היא - בעלת עבר מלא תלאות, ותקעה את המחט בעורק הראשי ביד שמאל.
עברה שניה, ועפעפי העיניים של הגופה נפקחו.
נראה ברק ירוק בעינייה החומות של הגופה, ברק אשר הופיע בסיבוב, כמו רדאר. כמה אכזרי, היא חשבה לעצמה, הרדאר הדמיוני הזה, מה שהוא מסמל במציאות.
עפעפייה של הגופה נפלו באיטיות, סוגרים על העיניים הכואבות, העיניים אשר ראו וזוכרות דברים אשר המוח לא זוכר - או לא רוצה לזכור. האחות יצאה החוצה, להודיע על הצלחת הנסיוב, כרגיל, ועל התוצאות לוואי. הפעם לא הייתה חניקה מסוימת, כמה רווח, לדעת שרק שתיים מן האחיות הקודמות נרצחו, שתיים התעוורו והיא רק יצאה בחרדה מן החדר הלבן.
החדר הלבן, היא חשבה לעצמה, לא חדר ירוק כמו בכל בתי החולים בשביל להרגיע. כאן זה חדר לבן. משונה לבית חולים.
אבל מה היא רוצה, זה לא בית חולים. לפחות לא במאה אחוז.
-
כבר קראתי אותו, פרק מעולה.
-
תודה רבה רבה ^^
חברה שלי אמרה שהפחיד אותה התיאור של העורק XDD
-
הילה-סאן~
מאוד יפה, אהבתי את התיאור של העורק, ואת השפה, ויכולת לתאר עוד קצת את האנשים.
הפרק היה כביכול מאוד קצר, חבל =]
אבל מדהים, תמשיכי לכתוב =]]]]]]]]]
-
זה לא ממש פרק.
זה בעקרון סיפור קטעים.
זה סיפור עם פרקים לא ארוכים כאלה, כי אני לא אוהבת להכביד
וגם זה יוצר מתח
:)
בכל מקרה,
חברה שלי פחדה מהתיאור של העורק.
האנשים לא חשובים כרגע- אז אין ממש מה לתאר אותם :)
-
הילה -
ממה שאני מתרשם, עלילה מצויינת!!!
קצת מפריע שזה פרקים קצרים...
ניסוח ב90% מושלם. הייתי משנה כמה מילים ליותר מדוייקות.
פיסוק טוב.
דרך אגב, בקשר לכיסויי המחט, יותר נכון לכתוב הסירה מאשר שלפה. הבנתי למה את מתכוונת אבל ההצעה שלי, לטעמי, טובה יותר.
-
נמ..
נכון
צודק O:
אממ..
זה פשוט בשליפה כזו XD
שלפה את המחט אם כבר..
צודק :)
תודה ^^
יש כבר פרק אחרי זה,
אבל אני אמתח אתכםן D:
ועוד תגובות..
-
עלילה מעולה, אבל לא אהבתי הרבה מהניסוח שקצת לא מתאים, נגיד:
[quote][b]מצבי תוצאה מה יקרה לאחר הזריקה[/b][/quote]עדיף
[quote][b]מה יכול לקרות אחרי הזריקה[/b][/quote]כי המה יקרה כזאת במשלב נמוך יותר מהמשפט עצמו והוא נדחף\:
אני אתן עוד כמה משפטים שלא הסתדר לי-
[quote][b]אבל מה היא רוצה, זה לא בית חולים. לפחות לא במאה אחוז.[/b][/quote]רמת דיבור נמוכה מידי יחסית לשאר הסיפור, שוב. זה מעצבן שאת עולה ויורדת>.<"
[quote][b]היא שלפה את כיסוי המחט, מסתכלת על המחט הארוכה. כמה כואב זה, היא חשבה לעצמה, כל פעם למות ולקום - בלי לדעת אפילו. הם מנצלים אותו, כן, זה מה שזה- הם מנצלים אותו. הם.[/b][/quote] זה היה דיי בסדר, אבל לא הסתדר לי. היה מתאים יותר:
[quote][b]היא שלפה את כיסוי המחט, מסתכלת על המחט הארוכה. מעניין כמה כואב זה, היא תהתה לעצמה, למות ולקום - פעם אחר פעם - בלי אפילו לקבל שמץ של מושג. הם מנצלים אותו, כן, -זה מה שהם עושים- מנצלים אותו. הם.[/b][/quote]את יכולה להוסיף תאורים פה ושם. זה יוסיף הרבה.
למה הפרק כזה קצר?!@%#*!@$$#@%%^
וכן עשית נקודות באמצע שורה!^_^
חרשתי על הת"ב. חסר שלא תיהיה מרוצה>.>
נ.ב
והתיקונים זה יותר לפי הסגנון שלי ולא ממש מה שנכון לעשות. אנלדע, את יכולה לא לקחת ללבO=
-
נמנמ-
לא מסכימה עם כלום ממה שאמרת.
מה זה מצבי תוצאה מה יקרה לאחר הזריקה.
אין כזה תחביר.
בכלל
וגם זה מחשבה של בנאדם.
אתה לא הולך ברחוב וחושב:
"הו, אציל הנפש אמיר, מעניין מה היה קורה אילו העולם היה סובב את עצירו."
נו באמת..
-
יש לך כתיבה מדהימה לדעתי.
אבל דבר אחד שמציק לי בסיפור זה שאין לו כותרת..
לדעתי אם תמצאי כותרת טובה זה יעזור.
אולי בהתחלה כדי לפרסם את הסיפור זאת כותרת מתאימה.
אבל הסיפור מתגלגל כבר לא צריך כותרת כזו
-
בעקרון קראתי לו פרולוג, כי אינלו שם,
וזה סוג של חז-
לא משנה XD
אני לא אהרוס.
-
[quote][i]Originally posted by Road Runner[/i]@Feb 18 2009, 08:48 PM
[b] נמנמ-
לא מסכימה עם כלום ממה שאמרת.
מה זה מצבי תוצאה מה יקרה לאחר הזריקה.
אין כזה תחביר.
בכלל
וגם זה מחשבה של בנאדם.
אתה לא הולך ברחוב וחושב:
"הו, אציל הנפש אמיר, מעניין מה היה קורה אילו העולם היה סובב את עצירו."
נו באמת.. [/b][/quote]
"מצבי תוצאה מה יקרה אחרי הזריקה" זה מה שאת כתבת0.0
אמרתי מה שחשבתי, אם את חושבת שונה זכותך\:
-
אה התלבלבתי XD
פשוט לא נתת את כל המשפט XD
מה יכול לקרות אחרי זהריקה זה קצר מידי,
כי בעצם זה מחשבות שצצו לה בראש, כל מיני מצבים שונים,
מה יקרה לאחר הזריקה,
זה כאילו היא יודעת ומפחדת מזה, מצבי תוצאה, זה כאילו כל מיני מצבים
-
-
ספאם :/
לא הגבת בכלל על הסיפור,
אני רוצה תגובות לשיפורים.
-
[quote][i]Originally posted by NoAnswer[/i]@Feb 19 2009, 01:44 PM
[b] מתי הפרק הבא? [/b][/quote]
[b]משתמש יקר,[/b]
שים לב, [b]עברת על חוקי פורום סיפורים.[/b]
זו אזהרה ראשונה.
אנא היזהר שלא לעבור על החוקים בשנית.
בברכה,
[b]אסף[/b], מנהל פורום סיפורים.
-
נימ.
[b]
פרק 2[/b]
איש בעל שיער שחור אסוף בקוקו וחליפה שחורה רץ במסדרון בעל הקירות הלבנים והמרצפות הצהובות. המסדרון נראה ללא סוף, והאיש בעל השיער השחור רץ בו ללא מעצורים - מזיע ומזיע ומזיע... נשמעה מוזיקת רקע, ככל הנראה של אופרה או בלט כלשהם.
"עצור!" נשמע הפקודה מסוף המסדרון, או לפחות די רחוק מן האיש. תיק-תיק, נשמע קול דריכת אקדח, "אני חוזר, עצור!" האיש הבורח הפנה את מבטו להסתכל על הבן-אדם אשר רודף אחריו. האיש הרודף היה גבר לבן עור בעל שיער חום נוטה לבלונדיני ועיניים חומות בורקות עם גוון ירוק מסוים. הוא לבש חליפה שחורה ונעלי עור גבוהות - כאילו מקום לאחסון, ובידו החזיק אקדח קצר קנה - אקדח M1911.
האיש בעל האקדח פתח ביריות לעבר האיש הרדוף, ולבסוף פגע ברגלו, נשמע קול מתכתי עמום. כמה מעניין, האיש חשב לעצמו, איך לשחקן אופרה יש מגן כדורים גופני.
הגבר בעל הקוקו השחור, שחקן האופרה כביכול, לקח פניה שמאלה, ואחריו גם האיש בעל האקדח.או לא, הוא חשב לעצמו, רק שלא - הנא הוא! האיש החיש את קצב ריצתו "עצור!" הוא צעק והרים את אקדחו. שחקן האופרה נעצר והסתובב, חיוך נראה על פניו. אוי שיט. השניים עמדו על במה מול אלפי אנשים - באמצע מחזה כלשהו, ועל הבמה עמדה כמו כן הכוכבת, חסרת אונים מול האקדח המורם. הקהל לא הבין מה קורה, ושחקן האופרה פתח בשירה מאולתרת. נו באמת, חשב האיש בעל האקדח, מזל שהייתי במקהלה. הוא שר תו גבוהה ובמהלכו האיש השחקן ברח דרך החלון שבתפאורה- ואחריו גם האיש בעל האקדח.
יופי, הוא חשב לעצמו - בעודו עומד שני מטר מאקדח שלוף - כאשר גם אקדחו שלו שלוף, קנה מול קנה עם מרווח של 50 ס"מ בין הקנים. "אל תנסה אותי ביריות." אמר האיש בעל השיער החום, "זה יסתיים ברע." "ברור," השיב לו שחקן האופרה, "בשביל-" נשמעה ירייה, ושחקן האופרה נפל, מחזיק בברכו. "ךָ" השלימו האיש בעל השיער החום. "כמו שאמרתי, אל תנסה אותי."
"אני דורש מידע!" האיש בעל החליפה השחורה והשיער החום צעק ודפק על השולחן העגול והחום בחדר הגדול. החדר היה בעל קירות שיש שחורים, עם חלון אחד גדול בצידו הצפוני, שהאיר על הקירות ונתן להם גוון ירוק כלשהו. מול החלון ובקיר הדרומי הייתה דלת עץ חומה וגדולה, מגולפת למשעי. מלפני החלון היה כיסא עור שחור - שהי צמוד לשולחן, ומצדו השני היה כיסא עץ פשוט. על השולחן היה עיפרון, טלפון ומקלדת הצמודה לשולחן - כשכבה אחת.
"אני רוצה תשובות! עכשיו!" הוא המשיך.
"דיי, דיי, מייק," הרגיעו האיש אשר ישב על כיסא העור. הוא היה בעל שיער שחור מסודר באלגנטיות. "כל דבר בזמנו." "נכון, ואני חיכיתי יותר מידי לזמן הזה!" השיב לו האיש בעל השיער החום, המכונה מייק. האיש בעל השיער השחור היה מבוגר, הרבה יותר ממייק. על חליפתו השחורה נראו כמה תגי הצטיינות צבאיים, וכמו כן תגי ממשלה סודיים. פניו הרצינו. "מייקל טרייסר, אל תגרום לי לקרוא לאבטחה." "אל תאכיל אותי בזבל הזה דונאגן," השיב לו מייקל, "אתה יודע טוב מאוד שאני יכול בשניה לגורם לכולם להיות מונחים על הרצפה בשלולית דם." "אתה לא צריך להשוויץ בזה. "דונאגן החזיר לו בפנים מושפלים. "לך תדע מי ישתמש בזה."
הטלפון שעל השולחן צלצל, דונאגן הרים אותו. "אהמ, כן. זה בשבילך." הוא הושיט את הטלפון למייק ומייק לקח אותו בעצבנות. "מה?!" מייק צעק לתוך הטלפון. "שלא תע-"הוא זרק את הטלפון על השולחן ויצא מן החדר בריצת אימים.
-
כבר אמרתי לך את דעתי.
יפה שלא התייאשת מלפרסם פה.
אהבתי יותר את הפרק הראשון
-
אני התייאשתי.
תגובות = המשכים.
אין תגובות = אין המשכים :/
-
יש תגובות.
תראי כמה תגובות יש אחרי הפרק הראשון.
נכון שרובם שלך ושל אמיר אבל יש עוד...
אל תתיאשי...
-
[quote][i]Originally posted by Road Runner[/i]@Feb 19 2009, 06:00 PM
[b] אה התלבלבתי XD
פשוט לא נתת את כל המשפט XD
מה יכול לקרות אחרי זהריקה זה קצר מידי,
כי בעצם זה מחשבות שצצו לה בראש, כל מיני מצבים שונים,
מה יקרה לאחר הזריקה,
זה כאילו היא יודעת ומפחדת מזה, מצבי תוצאה, זה כאילו כל מיני מצבים [/b][/quote]
אבל את אמרת שאין כזה תחביר הרגע!>________<"
תמשיכיT_T
-
אמיר,
פרסמתי פרק חדש ואפילו לא שמת לב.
אין תחביר כזה לבדו,
חשבתי שעשיתי תחביר כזה בתור משפט.
אז זה לא מובן.
בכל מקרה-
תחביר כזה יכול לבוא במקרה המסוים הזה.
תקרא עוד פעם, בשני המצבים, ותראה.
-
ממש יפה :ס
את כותבת בצורה מאוד יפה,יש לך רעיונות מגניבים :ס
תמשיכי D:
