נושא: פוקימון - המסע בין הצללים

סיפור יפה.
אני חושב שהראת את הרגשות של סימון
והרעיון טוב.
מכחה לפרק הבאה!

מעניין מאוד תמשיך!!

תודה רבה לכם! ציפיתי לקצת יותר תגובות האמת, אבל כנראה ככה זה בפורומים כאלה. לא נורא, לא מדאיג אותי.

כל הכבוד!
תמשיך זה מאוד מעניין

תודה!
ועוד קצת תגובות לא יהרגו אף אחד.
וגש שיניתי את הצורה שבה אני מפרסם את הפרקים. ככה זה הרבה יותר נוח לדעתי לקרוא. הפורום פשוט מעוות את כל הצורה של הסיפור.

Originally posted by norg@May 27 2009, 07:47 PM
הצורה של הפורום יותר נוחה, הצורה שלך פשוט כואבת בעייניים.
סיפור יפה, אבל הפרקים לא ניגמרים בנקודות טובות, וחסרים תיאורים.

אם אתה אומר שהצורה שאני מפרסם כואבת בעיניים אז אני אפרס את זה גם בצורה הרגילה וגם בצורה שיש עכשיו, אני לא רוצה סתם לעצבן אנשים. תודה על התגובה (:

-----

פרק 4
סיימון עמד בצד אחד של המגרש, כשבצידו השני עמד מייקל. זה קרב בין סיימון דורנשטיין העלוב והפתטי למייקל פולט הנערץ והמוכשר בטרוף. גם זה, כמו הקרב נגד אבא שלו לפני שבועיים וחצי, קרב שההפסד של סיימון הוא ודאי.
הקהל שנאסף לראות את הקרב צעק את שמו של מייקל ללא הפסקה. הוא הרגיש נורא לעמוד מול מייקל ולהלחם בו אחרי שעזר לו במשך השבוע וחצי האחרון, ועזר לו ללמד את מגבי מתקפות שהוא בחיים לא היה מצליח ללמד. הבושה שהרגיש ממבטיהם המזלזלים של הקהל ניקרה בו ללא הפסקה, אבל מייקל שעמד מצידו השני של המגרש אמר לו – "אל תדאג, אתה תהיה בסדר גמור. תתעלם מכל מה שנמצא מסביב ותתרכז בקרב, זו הדרך היחידה שבה תוכל לשלוט באופן מלא על הפוקימון שלך ולחשוב בצורה צלולה."
המשפטים האלה שלו, חשב סיימון. אלוואי שהוא היה מסוגל לעשות חצי ממה שמייקל עושה. כל העידודים האלה לא עוזרים, הוא צריך להיות חזק יותר, זה הדבר היחיד שיעזור לו.
ואז מייקל שלף את הפוקדור שלו. סיימון הרגיש זיעה בכל חלק גוף אפשרי, והידיים שלו רעדו רעידות קטנות ובלתי נראות. אבל הוא הרגיש את הרעידות, וידע שהוא לחוץ כמו שלא היה לחוץ זה זמן רב. הוא עשה כמו מייקל ושלף את הפוקדור שלו גם. הוא ראה איך אור השמש הנעים של הבוקר משתקף בפוקדור המבריק, ולרגע מצא את עצמו מתפלל לשמש שתעניק למגבי אש חזקה מספיק כדי לנצח. הוא שמע לעצתו של מייקל, וניסה בכל כוחותיו הנפשיים להתעלם מצעקותיהם ומנוכחותם של האנשים בקהל, מבחינתו הם לא היו קיימים יותר. זו הייתה רק אשליה רגעית, ומיד הם חזרו להיות סביבו וצעקו את שמו של מייקל.
הוא נשבע שיום אחד יהיה לו קהל מעריצים שיצעק את השם 'סיימון' ללא הפסקה.
הוא שלף את הפוקדור, וזרק אותו ראשון באוויר. הפוקדור נפתח בקול פיצוח, ומתוכו יצא מגבי שעמד על המגרש בביטחון ובצייתנות. מאז שהוא התחיל להתאמן יחד עם מייקל, מגבי הרבה פחות היפוכונדר מבעבר, וכבר לא עושה מה שמתחשק לו בזמן הקרב. סיימון הצליח לרכוש את אמונו.
מייקל זרק את הפוקדור גם כן. הפוקדור התעופף באוויר מספר שניות, נפתח, ואור אדום יצא ממנו ונחת מטרים ספורים ממגבי. מהפוקדור יצא פוקימון קטן, ארוך וסגול. הוא התפתל על הזירה והרים את ראשו להתבונן מסביב. עינו הצהובות של הפוקימון שידרו תוקפנות וארסיות. סיימון זיהה אותו כפוקימון הנחש, אקנס.
הקרב נראה הוגן, חשב סיימון. שני פוקימונים בערך באותו הגודל, בעלי כישורים שנראים שווים. סיימון לא יכול היה לבקש יותר מזה. ללא ספר מייקל ויתר לו, הרי למייקל יש פוקימונים חזקים בהרבה מאקנס. אבל גם אם הפוקימונים שווים בכוחם הפיזי, למייקל יש את היתרון של השכל. הוא פשוט מאמן הרבה יותר טוב ממנו, ולכן הסיכויים של סיימון לנצח נראים עלובים גם ככה.

סיימון רצה לקחת את הפיקוד על הקרב הזה ולהיות הכי טוב שהוא יכול, ולכן החליט לתקוף ראשון.
"מגבי, תשתמש בערפיח!" פקד סיימון.
מגבי שאף אוויר לתוך ריאותיו, אבל לפני שהוא הספיק לנשוף אותו החוצה ולהוציא את הגז הרעיל, מייקל כבר פקד תגובה נגדית – "אקנס, תשתמש בחנק!"
אקנס שעט לעברו של מגבי והתעטף במהירות מדהימה סביב צוורו. מגבי לא הצליח לנשוף את הגז הרגיל, והמתקפה התבטלה. אקנס היה כרוך סביב צוורו של מגבי, ומגבי הראה סימנים של חוסר נשימה. אם סיימון לא יפעל מיידית כדי למנוע את החנק שלו, הוא יפסיד בקרב באופן משפיל, ואת המחשבה הזו הוא לא יכול היה לקבל, במיוחד כשזה נגד אדם כמו מייקל.
סיימון ניסה נואשות למצוא פיתרון, ואז הבריק לו רעיון. הוא חשב על אגרוף האש של מגבי, ועל כך שכשמגבי מרכז את האנרגיה שלו בגוף באזור מסויים, האיזור מתחמם ולא ניתן לגעת במגבי מחשש לכוויה. סיימון פקד על מגבי את הדבר הראשון שעלה לו בראש – "מגבי, תרכז אנרגיית אש באיזור הצוואר שלך! תחמם את האיזור עד שאקנס לא יוכל לגעת בך עוד!"
מגבי החל להראות סימנים של ניסיון התרכזות, בדיוק כמו שהוא עושה כשהוא מרכז אנרגיה בידו כדי ליצור אגרוף אש. תוך מספר שניות אקנס לא היה מסוגל יותר להחזיק בגרונו של מגבי. האיזור היה חם מידי, ואקנס החל להתפתל בכאב. הוא ירד מצוורו של מגבי והתרחר מידית בזחילה כמה מטרים.
קולות בוז נשמעו מהקהל. ברגע זה סיימון ביצע מהלך מאוד טוב, אבל הקהל לא אהב את זה. הקהל רצה לראות את מייקל מנצח. אבל הקהל לא עניין את מייקל. "יפה מאוד," אמר מייקל מצידו השני של המגרש. "אפילו אני לא צפיתי את זה."
סיימון הרגיש גאווה שכמוה הוא לא הרגיש מעולם.
אבל הוא לא נתן לעידוד של מייקל להשפיע עליו יותר מדי. הוא רצה להראות עוד מהיכולות שלו. "מגבי, תשתמש בגחלת!"
מפיו של מגבי יצאו מתכי אש קטנים שפגעו באקנס מספר פעמים. סיימון לא שכח שרק בזכותו של מייקל שנגדו הוא נלחם עכשיו המתקפה הזאת שווה משהו. אקנס התפתל מספר פעמים והחל להתחמק במהירות מהמתקפה. האוויר של מגבי נגמר, ומתכי הגחלת הפסיקו. זו הייתה ההזדמנות של אקנס לתקוף.
"אקנס תשתמש בנשיכה!" קרא מייקל, שהחל לקחת את הקרב ברצינות.
אקנס קפץ במהירות לכיוונו של מגבי חסר הנשימה, ותפס שוב בצוורו. הפעם השיניים ננעצו בגרונו של מגבי, דבר שללא ספק ישאיר סימנים לימים הקרובים. מגבי צעק צעקות כאב קטנות. הוא ניסה להוריד את אקנס ממנו בכוח באמצעות הזרועות, אך הדבר היה קשה יותר ממה שהוא נראה.
"מגבי, נסה להעיף אותו ממך, עכשיו!" סיימון נכנס לפאניקה.
מגבי, במיטב כוחותיו, הצליח להרפות את הנשיכה החזקה של אקנס, והעיף אותו ממנו מספר מטרים באוויר. אקנס נחת על הרצפה בקול חבטה חזק.
מגבי היה מותש. החנק והנשיכה לקחו ממנו כמעט את כל כוחותיו. אבל הוא צריך לעשות מאמץ אחד אחרון כדי אולי לנצח. "מגבי, תשתמש באגרוף אש, כמה שיותר מהר!"
למגבי לקח מספר שניות לטעון את אגרוף האש, וזאת משום שהוא לא מתורגל במתקפה הזו מספיק. הוא ריכז אנרגיות בכף ידו הימנית. הוא יהיה חייב להצליח לפגוע עם זה באקנס, כי אם לא והמתקפה תתבזבז, זה יהיה הסוף של מגבי.
כדור אש הופיע ביד הימנית של מגבי. זה נראה היה כאילו הוא אוחז בשמש קטנה, והוא החל לרוץ לכיוונו של אקנס כשכף ידו מוכנה להכות בכל עוצמתה.
אבל אז מייקל הפתיע אותו – "אקנס, תשתמש בפצצת בוץ!"
אקנס פתח את פיו, ויצר כדור בוץ גדול שנורה כמו כדור אקדח מגרונו של אקנס. הכדור פגע בבטנו של מגבי בעוצמה, התפוצץ, והתיז כמויות אדירות של בוץ לכל עבר. מגבי הועף לאחור, ונחת על גבו בכוח. כולו היה מלוכלך בבוץ שחור וסמיך. הקרב נגמר.
סיימון הסתכל על מגבי ואקנס, ואז על מייקל. מייקל חייך אליו חיוך קטן, יפה ומתנצל. "אמרתי לך שאתה תהיה בסדר גמור. נתת קרב מצויין."
סיימון לא התייחס לקריאות הקהל שהריעו למייקל, הוא התיחס אליהן כאילו היו קריאות עידוד בשבילו. והוא לא יכול היה שלא לחייך בחזרה.

-----

מגבי
אקנס