שמתי לב שבפורום, במעט הסיפורים היחידים שיש, לא משתמשים בכלל באמצעיים הספרותיים. הסיפורים שאינם מכילים את האמצעיים הללו הם רדודים ושטחיים ללא עומק וקשה ליהנות מסיפורים כאלה. הבנתי שצריך לעזור לכותבים פה (וגם כי יש מדריך כזה בפורומים אחרים.)
אני כותב את המדריך בשביל כל אלה שצריכים אותו.
*הערה* אני נעזר במקורות מן האינטרנט.
אם אתם רואים משהו לא מנוסח טוב, או יש לכם דבר להוסיף, דברו איתי בפרטי.
אני מבקש שנושא זה ינעל ויתוסף לרשימת המדריכים.

1. דימוי: השוואה בין שני דברים מתחומים שונים, מטרת הדימוי היא להדגיש תכונה או מהות
של אחד מהדברים האמורים בקטע. בדרך כלל הדימוי עושה שימוש במילת היחס "כמו", או באות היחס "כ-".

2. האנשה: תיאור המציג דוֹמם או צומח, בעל חיים או תכונה כאילו הם אנושיים, כלומר, לתת תכונות ורגשות של אדם לדבר אחר.

3. פלאש-בק: נקודה בסיפור שבה מפסיקים לתאר את רצף האירועים, וחוזרים לתאר אירועים שהתרחשו בעבר, משום שבשלב זה של הסיפור תיאור אירועים אלה תורם להבנה טובה יותר של המסופר.

4. אירוניה: לגלוג, לעג. צורת התבטאות דו-משמעית שבה הכוונה התמימה והגלויה של הדברים שונה מן המשמעות הסמויה שלהם, ואף מנוגדת לה. אירוניה, בצורה הכי פשוטה (צורה לשונית, לא ספרותית), היא בעצם הוספת מרכאות, אשר מראות בצורה ויזואלית ברורה את לגלוג הכותב.
עוד צורה של ביטוי אירוני פשוט, היא כתיבת מצב אשר ידוע לקורא מיד שהוא לא יתקיים.
אירוניה יכולה להתבטא גם בהבדל בין מה שקרה בסיפור, לבין מה ש"אמור היה לקרות".

5. קונפליקט: מצב של סכסוך או ניגוד בין שני גורמים או יותר. הגורמים יכולים להיות שתי דמויות אשר נמצאות במאבק תמידי או וויכוח מסוים שהתחיל לפני מספר דקות ויכול להיות גם שתי מדינות אשר רבות מי ייקח שטח מסוים. הקונפליקט יכול לגרום למצב שבו שתי הדמויות לא מדברות זה עם זה למשך תקופה מסוימת, יכול לגרום למריבה שיכולה להיגמר במוות ובמקרה של שתי מדינות כמובן מלחמה.
קונפליקט לא מתרחש רק בין דמויות. הקונפליקט יכול להיות בעלילה עצמה של הסיפור, או במצב של הדמויות.

6. שאלה רטורית: אמצעי אשר מעצים משמעות. למרות ההגדרה המקובלת של "שאלה אשר תשובתה ידועה", אני אעדיף להגדירה כ"אמירה בשאלה".

7. סיפור מסגרת: זוהי בעצם יצירה, או חלק מיצירה, אשר יש בה סיפור בתוך סיפור. ביצירה כזו, ישנו סיפור שהוא בעצם המסגרת , אשר הוא "מה שקורה עכשיו", ובתוך המסגרת הזו ישנם סיפורים המסופרים (ע"י המספר או הדמויות), אשר הם כאילו "מה שקרה אז".

8. פואנטה: נק' המופיעה בדרך כלל בסוף הסיפור ויש בה הפתעה וגילוי האמת. היא משנה את כל משמעות הסיפור. היא קופא על הקורא קריאה חוזרת, שבה מגלה הקורא את כל הרמזים המקדימים בסיפור, והם הובילו ללא ידיעת הקורא לסיום המפתיע

9. רמז מטרים: רמז משמעותי וחשוב הנמצא בעלילה כאילו באקראי, ומקדם את העלילה אל סופה. רק בקריאה מעמיקה או בקריאה חוזרת מבינים את משמעותו. הרמז המטרים הוא חלק בילתי נפרד מן סיפור הפואנטה וחובה להשתמש בו בסיפור פואנטה.

10. סיפור קצר: סיפור קצר הוא יצירה ספרותית בהיקף מצומצם. הוא מתמקד בעלילה אחת, המתפתחת בצורה הפשוטה ביותר: פתיחה, סיבוך (החלק בו מתחילה העלילה המרכזית), שיא (שיא המתח בסיפור. הנקודה אשר הסיפור הוביל אליה) והתרה (הרגיעה שלאחר השיא. סיום הסיפור).
מספר הדמויות בסיפור כזה הוא מצומצם בד"כ, ובמקרים מסוימים אף מסתכם בדמות אחת.

11. מספר: מספר הוא האיש (למרות שהוא לא חייב להיות איש) שמספר את הסיפור מנקודת מבטו. ישנם ארבעה סוגי מספר:
א. מספר כל יודע- סוג המספר הנפוץ ביותר. המספר הזה הוא לא דמות בתוך הסיפור, אפשר לדמות אותו לאלוהים או רוח רפאים. הוא יודע את המחשבות של הדמויות, את רצונותיהם ותחושותיהם, בעצם הוא יודע הכול על כל הדמויות. חשוב לזכור כי המספר עדיין אינו חייב לספר לנו על מה הדמות חושבת, כך שאם אתם רוצים לשמור בסוף את העובדה שאחת מהדמויות מרגלת המספר יודע כל אינו מוכרח לספר כי הוא מרגל כבר בהתחלה. סיפור כזה יכתב בגוף שלישי.
ב. מספר גיבור- כמו שהשם מרמז, המספר הוא הגיבור של העלילה. הוא מספר את הסיפור מנקודת המבט האישית שלו, דרך העיניים שלו. החיסרון הרב הוא שהמספר הזה אינו יודע מה הדמויות האחרות חושבות, אך ישנם סופרים אשר מתקשים לעבוד ככה. סיפור הנכתב במספר גיבור יכתב בגוף ראשון.
ג. מספר עד-כמו מספר גיבור, רק שהוא לא הגיבור של העלילה אלא דמות שולית, אשר כאילו צופה מהצד על המתרחש. הוא גם מספר את הסיפור מנקודת מבטו האישית ואינו יודע מה חושבות הדמויות האחרות. למספר הזה קשה להיות אובייקטיבי משמע הוא נותן את דעתו האישית על הדברים המתרחשים. המספר הזה אפילו יותר קשה לשימוש ממספר גיבור, אך הוא כלי מצויין. סיפור הנכתב במספר עד יכתב בגוף ראשון ושלישי.
ד. מספר כותב ביומן – היומן הוא דרך מצוינת לתאר את ההרגשות של המספר, לתאר את ההתרחשויות בצורה שמותאמת לגילו של המספר ואין חובה גדולה לתאר בצורה זו את האיזור והמצב. סיפור הנכתב במספר כותב ביומן יכתב בגוף ראשון בזמן עבר.

12. מוטיב: מילה או שורש החוזרים בקטע באופן משמעותי. המילה חוזרת באותה צורה או בצורות שונות, מחדדת את מגמת הטקסט, ורומזת על הרעיונות המרכזיים שבו. מטרתו של מוטיב היא לסמל רגש, תחושה או כל דבר אחר, והוא יכול לחזור במהלך כל הסיפור: למשל המילה "מנעול", אשר מסמלת בסיפור את ניתוקו של הגיבור מהעולם החיצוני, תחזור פעמים רבות בסיפור, בכל רגע בו הסופר רוצה להדגיש את הניתוק – אך היא לא תחזור כאשר הניתוק כבר הובהר והודגש: "הגיבור נעל את הדלת ושם עליה עוד שני מנעולים. כאשר המנעולים ננעלו הוא הלך לרחוב והבחין במנעולים רבים על הדלתות. לאחר מכן הוא דפק בדלת בית חברו שהייתה נעולה על ידי מנעול והחבר פתח את הדלת מנעילתה ופתח את המנעול"- קטע כזה יגרום למילה "מנעול" להיות צורמת והיא רק תבריח את הקורא. מוטיב לא צריך לחזור 2000 פעם!
יכולים להיות באותו סיפור המון מוטיבים, אך נסו לשמור על מספר הגיוני.

אני מקווה שהמדריך יעזור לכותבים בפורום, כמו שאמרתי במילות הפתיחה, אם אתם רואים משהו לא מנוסח טוב, או יש לכם דבר להוסיף, דברו איתי בפרטי.
בברכה,
אסף(zuran)