נושא: סיפור חדש : מייפל סטורי !

תמשיך סיפור יפה

תמשיך סיפור יפה

עמית סיפור ממש יפה B) מחכה לפרקים הבאים

עמית סיפור ממש יפה B) מחכה לפרקים הבאים

עמית סיפור ממש יפה B) מחכה לפרקים הבאים

עמית סיפור ממש יפה B) מחכה לפרקים הבאים

עמית סיפור ממש יפה B) מחכה לפרקים הבאים

עמית סיפור ממש יפה B) מחכה לפרקים הבאים

עמית סיפור ממש יפה B) מחכה לפרקים הבאים

עמית סיפור ממש יפה B) מחכה לפרקים הבאים

פרק 4 ! קבלו :
קימיקו ! חברה חדשה נוספה לחבורה ! המסע ממשיך !

בדרך שאלתי את קימיקו : " תגידי , את מכירה את כל העבודות ואת כל העניינים שצריך לדעת לפני שמגיעים לשם ? "
"בטח שאני מכירה ! אני לא עזבתי סתם , עשיתי מחקר גדול דרך התכתבות עם יוני דואר ועם הסתכלות בעיתונים ועוד... "
"אז איך מגיעים לשם את יודעת ? " הייתי חסרת כל מידע וכשיש מקור כלשהוא ניסיתי לדלות כמה שיותר ממנו כמה שיותר .
" כן , במרחק של כחצי שעה הליכה מאמרהסט יש עיר נמל גדולה ומפורסמת שנקראת ליט' הרבור, שם יש ספן ידוע ועשיר בשם שאנקס ושנותן נסיעה לוויקטוריה 4 פעמים ביום תמורת 200 מסוס . "
לאחר שקימיקו סיימה לספר לנו את זה הסתכלתי על ווינטר בדאגה ממחסור חמור בכסף שהיה לי והיא החזירה לי את אותו מבט ולכן לקחנו כל כסף שיכלנו להשיג , כל מסוס שמצאנו ממפלצות אב לא בדקנו כמה השגנו בסוף . לאחר 10 דקות של ריצה הגענו לעיר שהייתה עמוסה מכל הילדים האחרים שרצו לעצור כדי לקנות חפצים חזקים יותר,היה שם מכל טוב , שוק מלא ריחות וצלילים,שורות של רחובות , מאפיות ומסעדות ורק מבית אחד לא בקע שום צליל ושום ריח , אפילו לא אור ! ראינו שלט בכניסה של " לא להיכנס ! השטח של ל.ק ! " לא ידענו מי זה מה זה ואפילו לא ידענו מהן ראשי התיבות אבל בכל זאת נקשנו על הדלת ונכנסנו. זאת הייתה חנות ישנה שהצחינה והתחושה בתוכה הייתה מחניקה ממחסור באוויר , 20 מטרים מין הכניסה עמד דלפק שמאחוריו עמדה דמות ובידה עששית דולקת האיש התקרב אלינו ושם את העששית על הדלפק .
" מי אתן ומה אתן רוצות !? אתן לא יודעות לקרוא ?!"
ווינטר היא זאת שהתחילה את השיחה איתו לשם שינוי " אתה במקרה לוקס ? " שאלה בביישנות
" כן ,מה העניין ? " הוא שאלה בגסות ונשמע זלזול עמוק בקולו כאשר הוא שאל אותה את זה .
" יש לנו מכתב בשבילך מאישה שנמצאת בפיצול הדרכים . לא יודעות מה שמה ."
"תני לי לראות ! " אמר וחטף מידי את המכתב עיין בו בזריזות והוא התחיל לדמוע "לורן ... ביתי האהובה ! היא חוזרת ! מה אני יכול לעשות למענכן כתודה על החסד שעשיתן לי ?? "
אני עניתי ראשונה " היא ביקשה שתחזיר לה תשובה על המכתב אז תן לנו מכתב נוף כדי שנוכל ללכת אל הספינה שמובילה לוויקטוריה " הוא הניח משקפיים על עיניו והתחיל לכתוב ותוך כדי דיבר איתנו "אז אתן מתחילות מסע אני מבין ? תהנו!"
הודנו לו על המכתב אבל רגע לפני שיצאנו הוא זרק לידה של ווינטר שקיק מלא בזהב , 1000 מסוס עגולים ! בדיוק מה שהיינו צריכות ! "זה פרס בשביל טוב ליבכן!" חייכנו עליו ויצאנו בריצה מין העיר אבל קודם עצרנו בבית של קימיקו שם היא נכנסה וליבה פעם בחוזקה ,נכנסנו יחד איתה והוריה היו שם מודאגים מאד וכשראו אותה הם התחילו לבכות וחיבקו אותה חזק . " קימיקו ! איפה ההיית לכל הרוחות ?! דאגנו כ"כ ! כמעט קראנו למשטרה ! אל תיעלמי לנו ככה יותר ! מה עשית שם בחוץ ?! "
קימיקו חיבקה את הוריה ואמרה להם : "אמא,אבא... הגעתי לשלב בחיי שאני רוצה לעזוב. אני רוצה לצאת למסע כמו כולם ! תראו את החברות החדשות שלי ! הן יגנו עלי ואני מבטיחה לשלוח מכתב כל יום ! בבקשה תנו לי ללכת..." ההורים שלה הסתכלו זה על זה ואז הפנו את מבטם אל קימיקו חזרה והסבירו לה שוב על איחה שנעלמו ולא נוצר יותר קשר . "אבל אמא ,אבא ! אני בוגרת ... זה לא הוגן שבגלל האחים שלי אני לא אצא מאמרהסט לעולם ! תנו לי ללכת בבקשה ! " בשלב זה היא הזילה דמעה והוריה שוב דיברו על הסכנות ועל זה שהם לא רוצים לאבד את הבת היחידה שנשארה להם אבל לבסוף הם השתכנעו והעבירו את קימיקו לידנו ואמרו : "תשמרו עליה ! וקימיקו- מכתב כל יום ! אנחנו רוצים לשמוע ממך ! "הנהנו ויצאנו לדרך, לא לפני שקימיקו נתנה להוריה חיבוק ונשיקה אחרונים . ועכשיו , שהיינו מלאות בכסף ומאושרות עד הגג שהמשימה ירדה מכתפנו חזרנו ללורן והבאנו לה את המכתב . " תודה רבה רבה לכן ! הנה קחו זאת כמתנה צנועה ! " לורן הסתובבה לרגע והושיטה לכל אחת סרט למצח בצבעים שונים אני קיבלתי אדום והייתי מרוצה מכך,ווינטר קיבלה כחול וכובע בצבע חום מוזר לקימיקו .
כשנפרדנו מלורן קימיקו מכרה את הכובע לילד שעבר לידנו במחיר מופקע ורצה מהר כדי שלא יגלה שעשתה עליו שוק שחור ...
ועכשיו כל מה שנותר זה להגיע לספינה בזמן לפני ההפלגה האחרונה של היום!

פרק 4 ! קבלו :
קימיקו ! חברה חדשה נוספה לחבורה ! המסע ממשיך !

בדרך שאלתי את קימיקו : " תגידי , את מכירה את כל העבודות ואת כל העניינים שצריך לדעת לפני שמגיעים לשם ? "
"בטח שאני מכירה ! אני לא עזבתי סתם , עשיתי מחקר גדול דרך התכתבות עם יוני דואר ועם הסתכלות בעיתונים ועוד... "
"אז איך מגיעים לשם את יודעת ? " הייתי חסרת כל מידע וכשיש מקור כלשהוא ניסיתי לדלות כמה שיותר ממנו כמה שיותר .
" כן , במרחק של כחצי שעה הליכה מאמרהסט יש עיר נמל גדולה ומפורסמת שנקראת ליט' הרבור, שם יש ספן ידוע ועשיר בשם שאנקס ושנותן נסיעה לוויקטוריה 4 פעמים ביום תמורת 200 מסוס . "
לאחר שקימיקו סיימה לספר לנו את זה הסתכלתי על ווינטר בדאגה ממחסור חמור בכסף שהיה לי והיא החזירה לי את אותו מבט ולכן לקחנו כל כסף שיכלנו להשיג , כל מסוס שמצאנו ממפלצות אב לא בדקנו כמה השגנו בסוף . לאחר 10 דקות של ריצה הגענו לעיר שהייתה עמוסה מכל הילדים האחרים שרצו לעצור כדי לקנות חפצים חזקים יותר,היה שם מכל טוב , שוק מלא ריחות וצלילים,שורות של רחובות , מאפיות ומסעדות ורק מבית אחד לא בקע שום צליל ושום ריח , אפילו לא אור ! ראינו שלט בכניסה של " לא להיכנס ! השטח של ל.ק ! " לא ידענו מי זה מה זה ואפילו לא ידענו מהן ראשי התיבות אבל בכל זאת נקשנו על הדלת ונכנסנו. זאת הייתה חנות ישנה שהצחינה והתחושה בתוכה הייתה מחניקה ממחסור באוויר , 20 מטרים מין הכניסה עמד דלפק שמאחוריו עמדה דמות ובידה עששית דולקת האיש התקרב אלינו ושם את העששית על הדלפק .
" מי אתן ומה אתן רוצות !? אתן לא יודעות לקרוא ?!"
ווינטר היא זאת שהתחילה את השיחה איתו לשם שינוי " אתה במקרה לוקס ? " שאלה בביישנות
" כן ,מה העניין ? " הוא שאלה בגסות ונשמע זלזול עמוק בקולו כאשר הוא שאל אותה את זה .
" יש לנו מכתב בשבילך מאישה שנמצאת בפיצול הדרכים . לא יודעות מה שמה ."
"תני לי לראות ! " אמר וחטף מידי את המכתב עיין בו בזריזות והוא התחיל לדמוע "לורן ... ביתי האהובה ! היא חוזרת ! מה אני יכול לעשות למענכן כתודה על החסד שעשיתן לי ?? "
אני עניתי ראשונה " היא ביקשה שתחזיר לה תשובה על המכתב אז תן לנו מכתב נוף כדי שנוכל ללכת אל הספינה שמובילה לוויקטוריה " הוא הניח משקפיים על עיניו והתחיל לכתוב ותוך כדי דיבר איתנו "אז אתן מתחילות מסע אני מבין ? תהנו!"
הודנו לו על המכתב אבל רגע לפני שיצאנו הוא זרק לידה של ווינטר שקיק מלא בזהב , 1000 מסוס עגולים ! בדיוק מה שהיינו צריכות ! "זה פרס בשביל טוב ליבכן!" חייכנו עליו ויצאנו בריצה מין העיר אבל קודם עצרנו בבית של קימיקו שם היא נכנסה וליבה פעם בחוזקה ,נכנסנו יחד איתה והוריה היו שם מודאגים מאד וכשראו אותה הם התחילו לבכות וחיבקו אותה חזק . " קימיקו ! איפה ההיית לכל הרוחות ?! דאגנו כ"כ ! כמעט קראנו למשטרה ! אל תיעלמי לנו ככה יותר ! מה עשית שם בחוץ ?! "
קימיקו חיבקה את הוריה ואמרה להם : "אמא,אבא... הגעתי לשלב בחיי שאני רוצה לעזוב. אני רוצה לצאת למסע כמו כולם ! תראו את החברות החדשות שלי ! הן יגנו עלי ואני מבטיחה לשלוח מכתב כל יום ! בבקשה תנו לי ללכת..." ההורים שלה הסתכלו זה על זה ואז הפנו את מבטם אל קימיקו חזרה והסבירו לה שוב על איחה שנעלמו ולא נוצר יותר קשר . "אבל אמא ,אבא ! אני בוגרת ... זה לא הוגן שבגלל האחים שלי אני לא אצא מאמרהסט לעולם ! תנו לי ללכת בבקשה ! " בשלב זה היא הזילה דמעה והוריה שוב דיברו על הסכנות ועל זה שהם לא רוצים לאבד את הבת היחידה שנשארה להם אבל לבסוף הם השתכנעו והעבירו את קימיקו לידנו ואמרו : "תשמרו עליה ! וקימיקו- מכתב כל יום ! אנחנו רוצים לשמוע ממך ! "הנהנו ויצאנו לדרך, לא לפני שקימיקו נתנה להוריה חיבוק ונשיקה אחרונים . ועכשיו , שהיינו מלאות בכסף ומאושרות עד הגג שהמשימה ירדה מכתפנו חזרנו ללורן והבאנו לה את המכתב . " תודה רבה רבה לכן ! הנה קחו זאת כמתנה צנועה ! " לורן הסתובבה לרגע והושיטה לכל אחת סרט למצח בצבעים שונים אני קיבלתי אדום והייתי מרוצה מכך,ווינטר קיבלה כחול וכובע בצבע חום מוזר לקימיקו .
כשנפרדנו מלורן קימיקו מכרה את הכובע לילד שעבר לידנו במחיר מופקע ורצה מהר כדי שלא יגלה שעשתה עליו שוק שחור ...
ועכשיו כל מה שנותר זה להגיע לספינה בזמן לפני ההפלגה האחרונה של היום!

פרק 4 ! קבלו :
קימיקו ! חברה חדשה נוספה לחבורה ! המסע ממשיך !

בדרך שאלתי את קימיקו : " תגידי , את מכירה את כל העבודות ואת כל העניינים שצריך לדעת לפני שמגיעים לשם ? "
"בטח שאני מכירה ! אני לא עזבתי סתם , עשיתי מחקר גדול דרך התכתבות עם יוני דואר ועם הסתכלות בעיתונים ועוד... "
"אז איך מגיעים לשם את יודעת ? " הייתי חסרת כל מידע וכשיש מקור כלשהוא ניסיתי לדלות כמה שיותר ממנו כמה שיותר .
" כן , במרחק של כחצי שעה הליכה מאמרהסט יש עיר נמל גדולה ומפורסמת שנקראת ליט' הרבור, שם יש ספן ידוע ועשיר בשם שאנקס ושנותן נסיעה לוויקטוריה 4 פעמים ביום תמורת 200 מסוס . "
לאחר שקימיקו סיימה לספר לנו את זה הסתכלתי על ווינטר בדאגה ממחסור חמור בכסף שהיה לי והיא החזירה לי את אותו מבט ולכן לקחנו כל כסף שיכלנו להשיג , כל מסוס שמצאנו ממפלצות אב לא בדקנו כמה השגנו בסוף . לאחר 10 דקות של ריצה הגענו לעיר שהייתה עמוסה מכל הילדים האחרים שרצו לעצור כדי לקנות חפצים חזקים יותר,היה שם מכל טוב , שוק מלא ריחות וצלילים,שורות של רחובות , מאפיות ומסעדות ורק מבית אחד לא בקע שום צליל ושום ריח , אפילו לא אור ! ראינו שלט בכניסה של " לא להיכנס ! השטח של ל.ק ! " לא ידענו מי זה מה זה ואפילו לא ידענו מהן ראשי התיבות אבל בכל זאת נקשנו על הדלת ונכנסנו. זאת הייתה חנות ישנה שהצחינה והתחושה בתוכה הייתה מחניקה ממחסור באוויר , 20 מטרים מין הכניסה עמד דלפק שמאחוריו עמדה דמות ובידה עששית דולקת האיש התקרב אלינו ושם את העששית על הדלפק .
" מי אתן ומה אתן רוצות !? אתן לא יודעות לקרוא ?!"
ווינטר היא זאת שהתחילה את השיחה איתו לשם שינוי " אתה במקרה לוקס ? " שאלה בביישנות
" כן ,מה העניין ? " הוא שאלה בגסות ונשמע זלזול עמוק בקולו כאשר הוא שאל אותה את זה .
" יש לנו מכתב בשבילך מאישה שנמצאת בפיצול הדרכים . לא יודעות מה שמה ."
"תני לי לראות ! " אמר וחטף מידי את המכתב עיין בו בזריזות והוא התחיל לדמוע "לורן ... ביתי האהובה ! היא חוזרת ! מה אני יכול לעשות למענכן כתודה על החסד שעשיתן לי ?? "
אני עניתי ראשונה " היא ביקשה שתחזיר לה תשובה על המכתב אז תן לנו מכתב נוף כדי שנוכל ללכת אל הספינה שמובילה לוויקטוריה " הוא הניח משקפיים על עיניו והתחיל לכתוב ותוך כדי דיבר איתנו "אז אתן מתחילות מסע אני מבין ? תהנו!"
הודנו לו על המכתב אבל רגע לפני שיצאנו הוא זרק לידה של ווינטר שקיק מלא בזהב , 1000 מסוס עגולים ! בדיוק מה שהיינו צריכות ! "זה פרס בשביל טוב ליבכן!" חייכנו עליו ויצאנו בריצה מין העיר אבל קודם עצרנו בבית של קימיקו שם היא נכנסה וליבה פעם בחוזקה ,נכנסנו יחד איתה והוריה היו שם מודאגים מאד וכשראו אותה הם התחילו לבכות וחיבקו אותה חזק . " קימיקו ! איפה ההיית לכל הרוחות ?! דאגנו כ"כ ! כמעט קראנו למשטרה ! אל תיעלמי לנו ככה יותר ! מה עשית שם בחוץ ?! "
קימיקו חיבקה את הוריה ואמרה להם : "אמא,אבא... הגעתי לשלב בחיי שאני רוצה לעזוב. אני רוצה לצאת למסע כמו כולם ! תראו את החברות החדשות שלי ! הן יגנו עלי ואני מבטיחה לשלוח מכתב כל יום ! בבקשה תנו לי ללכת..." ההורים שלה הסתכלו זה על זה ואז הפנו את מבטם אל קימיקו חזרה והסבירו לה שוב על איחה שנעלמו ולא נוצר יותר קשר . "אבל אמא ,אבא ! אני בוגרת ... זה לא הוגן שבגלל האחים שלי אני לא אצא מאמרהסט לעולם ! תנו לי ללכת בבקשה ! " בשלב זה היא הזילה דמעה והוריה שוב דיברו על הסכנות ועל זה שהם לא רוצים לאבד את הבת היחידה שנשארה להם אבל לבסוף הם השתכנעו והעבירו את קימיקו לידנו ואמרו : "תשמרו עליה ! וקימיקו- מכתב כל יום ! אנחנו רוצים לשמוע ממך ! "הנהנו ויצאנו לדרך, לא לפני שקימיקו נתנה להוריה חיבוק ונשיקה אחרונים . ועכשיו , שהיינו מלאות בכסף ומאושרות עד הגג שהמשימה ירדה מכתפנו חזרנו ללורן והבאנו לה את המכתב . " תודה רבה רבה לכן ! הנה קחו זאת כמתנה צנועה ! " לורן הסתובבה לרגע והושיטה לכל אחת סרט למצח בצבעים שונים אני קיבלתי אדום והייתי מרוצה מכך,ווינטר קיבלה כחול וכובע בצבע חום מוזר לקימיקו .
כשנפרדנו מלורן קימיקו מכרה את הכובע לילד שעבר לידנו במחיר מופקע ורצה מהר כדי שלא יגלה שעשתה עליו שוק שחור ...
ועכשיו כל מה שנותר זה להגיע לספינה בזמן לפני ההפלגה האחרונה של היום!

פרק 4 ! קבלו :
קימיקו ! חברה חדשה נוספה לחבורה ! המסע ממשיך !

בדרך שאלתי את קימיקו : " תגידי , את מכירה את כל העבודות ואת כל העניינים שצריך לדעת לפני שמגיעים לשם ? "
"בטח שאני מכירה ! אני לא עזבתי סתם , עשיתי מחקר גדול דרך התכתבות עם יוני דואר ועם הסתכלות בעיתונים ועוד... "
"אז איך מגיעים לשם את יודעת ? " הייתי חסרת כל מידע וכשיש מקור כלשהוא ניסיתי לדלות כמה שיותר ממנו כמה שיותר .
" כן , במרחק של כחצי שעה הליכה מאמרהסט יש עיר נמל גדולה ומפורסמת שנקראת ליט' הרבור, שם יש ספן ידוע ועשיר בשם שאנקס ושנותן נסיעה לוויקטוריה 4 פעמים ביום תמורת 200 מסוס . "
לאחר שקימיקו סיימה לספר לנו את זה הסתכלתי על ווינטר בדאגה ממחסור חמור בכסף שהיה לי והיא החזירה לי את אותו מבט ולכן לקחנו כל כסף שיכלנו להשיג , כל מסוס שמצאנו ממפלצות אב לא בדקנו כמה השגנו בסוף . לאחר 10 דקות של ריצה הגענו לעיר שהייתה עמוסה מכל הילדים האחרים שרצו לעצור כדי לקנות חפצים חזקים יותר,היה שם מכל טוב , שוק מלא ריחות וצלילים,שורות של רחובות , מאפיות ומסעדות ורק מבית אחד לא בקע שום צליל ושום ריח , אפילו לא אור ! ראינו שלט בכניסה של " לא להיכנס ! השטח של ל.ק ! " לא ידענו מי זה מה זה ואפילו לא ידענו מהן ראשי התיבות אבל בכל זאת נקשנו על הדלת ונכנסנו. זאת הייתה חנות ישנה שהצחינה והתחושה בתוכה הייתה מחניקה ממחסור באוויר , 20 מטרים מין הכניסה עמד דלפק שמאחוריו עמדה דמות ובידה עששית דולקת האיש התקרב אלינו ושם את העששית על הדלפק .
" מי אתן ומה אתן רוצות !? אתן לא יודעות לקרוא ?!"
ווינטר היא זאת שהתחילה את השיחה איתו לשם שינוי " אתה במקרה לוקס ? " שאלה בביישנות
" כן ,מה העניין ? " הוא שאלה בגסות ונשמע זלזול עמוק בקולו כאשר הוא שאל אותה את זה .
" יש לנו מכתב בשבילך מאישה שנמצאת בפיצול הדרכים . לא יודעות מה שמה ."
"תני לי לראות ! " אמר וחטף מידי את המכתב עיין בו בזריזות והוא התחיל לדמוע "לורן ... ביתי האהובה ! היא חוזרת ! מה אני יכול לעשות למענכן כתודה על החסד שעשיתן לי ?? "
אני עניתי ראשונה " היא ביקשה שתחזיר לה תשובה על המכתב אז תן לנו מכתב נוף כדי שנוכל ללכת אל הספינה שמובילה לוויקטוריה " הוא הניח משקפיים על עיניו והתחיל לכתוב ותוך כדי דיבר איתנו "אז אתן מתחילות מסע אני מבין ? תהנו!"
הודנו לו על המכתב אבל רגע לפני שיצאנו הוא זרק לידה של ווינטר שקיק מלא בזהב , 1000 מסוס עגולים ! בדיוק מה שהיינו צריכות ! "זה פרס בשביל טוב ליבכן!" חייכנו עליו ויצאנו בריצה מין העיר אבל קודם עצרנו בבית של קימיקו שם היא נכנסה וליבה פעם בחוזקה ,נכנסנו יחד איתה והוריה היו שם מודאגים מאד וכשראו אותה הם התחילו לבכות וחיבקו אותה חזק . " קימיקו ! איפה ההיית לכל הרוחות ?! דאגנו כ"כ ! כמעט קראנו למשטרה ! אל תיעלמי לנו ככה יותר ! מה עשית שם בחוץ ?! "
קימיקו חיבקה את הוריה ואמרה להם : "אמא,אבא... הגעתי לשלב בחיי שאני רוצה לעזוב. אני רוצה לצאת למסע כמו כולם ! תראו את החברות החדשות שלי ! הן יגנו עלי ואני מבטיחה לשלוח מכתב כל יום ! בבקשה תנו לי ללכת..." ההורים שלה הסתכלו זה על זה ואז הפנו את מבטם אל קימיקו חזרה והסבירו לה שוב על איחה שנעלמו ולא נוצר יותר קשר . "אבל אמא ,אבא ! אני בוגרת ... זה לא הוגן שבגלל האחים שלי אני לא אצא מאמרהסט לעולם ! תנו לי ללכת בבקשה ! " בשלב זה היא הזילה דמעה והוריה שוב דיברו על הסכנות ועל זה שהם לא רוצים לאבד את הבת היחידה שנשארה להם אבל לבסוף הם השתכנעו והעבירו את קימיקו לידנו ואמרו : "תשמרו עליה ! וקימיקו- מכתב כל יום ! אנחנו רוצים לשמוע ממך ! "הנהנו ויצאנו לדרך, לא לפני שקימיקו נתנה להוריה חיבוק ונשיקה אחרונים . ועכשיו , שהיינו מלאות בכסף ומאושרות עד הגג שהמשימה ירדה מכתפנו חזרנו ללורן והבאנו לה את המכתב . " תודה רבה רבה לכן ! הנה קחו זאת כמתנה צנועה ! " לורן הסתובבה לרגע והושיטה לכל אחת סרט למצח בצבעים שונים אני קיבלתי אדום והייתי מרוצה מכך,ווינטר קיבלה כחול וכובע בצבע חום מוזר לקימיקו .
כשנפרדנו מלורן קימיקו מכרה את הכובע לילד שעבר לידנו במחיר מופקע ורצה מהר כדי שלא יגלה שעשתה עליו שוק שחור ...
ועכשיו כל מה שנותר זה להגיע לספינה בזמן לפני ההפלגה האחרונה של היום!

פרק 4 ! קבלו :
קימיקו ! חברה חדשה נוספה לחבורה ! המסע ממשיך !

בדרך שאלתי את קימיקו : " תגידי , את מכירה את כל העבודות ואת כל העניינים שצריך לדעת לפני שמגיעים לשם ? "
"בטח שאני מכירה ! אני לא עזבתי סתם , עשיתי מחקר גדול דרך התכתבות עם יוני דואר ועם הסתכלות בעיתונים ועוד... "
"אז איך מגיעים לשם את יודעת ? " הייתי חסרת כל מידע וכשיש מקור כלשהוא ניסיתי לדלות כמה שיותר ממנו כמה שיותר .
" כן , במרחק של כחצי שעה הליכה מאמרהסט יש עיר נמל גדולה ומפורסמת שנקראת ליט' הרבור, שם יש ספן ידוע ועשיר בשם שאנקס ושנותן נסיעה לוויקטוריה 4 פעמים ביום תמורת 200 מסוס . "
לאחר שקימיקו סיימה לספר לנו את זה הסתכלתי על ווינטר בדאגה ממחסור חמור בכסף שהיה לי והיא החזירה לי את אותו מבט ולכן לקחנו כל כסף שיכלנו להשיג , כל מסוס שמצאנו ממפלצות אב לא בדקנו כמה השגנו בסוף . לאחר 10 דקות של ריצה הגענו לעיר שהייתה עמוסה מכל הילדים האחרים שרצו לעצור כדי לקנות חפצים חזקים יותר,היה שם מכל טוב , שוק מלא ריחות וצלילים,שורות של רחובות , מאפיות ומסעדות ורק מבית אחד לא בקע שום צליל ושום ריח , אפילו לא אור ! ראינו שלט בכניסה של " לא להיכנס ! השטח של ל.ק ! " לא ידענו מי זה מה זה ואפילו לא ידענו מהן ראשי התיבות אבל בכל זאת נקשנו על הדלת ונכנסנו. זאת הייתה חנות ישנה שהצחינה והתחושה בתוכה הייתה מחניקה ממחסור באוויר , 20 מטרים מין הכניסה עמד דלפק שמאחוריו עמדה דמות ובידה עששית דולקת האיש התקרב אלינו ושם את העששית על הדלפק .
" מי אתן ומה אתן רוצות !? אתן לא יודעות לקרוא ?!"
ווינטר היא זאת שהתחילה את השיחה איתו לשם שינוי " אתה במקרה לוקס ? " שאלה בביישנות
" כן ,מה העניין ? " הוא שאלה בגסות ונשמע זלזול עמוק בקולו כאשר הוא שאל אותה את זה .
" יש לנו מכתב בשבילך מאישה שנמצאת בפיצול הדרכים . לא יודעות מה שמה ."
"תני לי לראות ! " אמר וחטף מידי את המכתב עיין בו בזריזות והוא התחיל לדמוע "לורן ... ביתי האהובה ! היא חוזרת ! מה אני יכול לעשות למענכן כתודה על החסד שעשיתן לי ?? "
אני עניתי ראשונה " היא ביקשה שתחזיר לה תשובה על המכתב אז תן לנו מכתב נוף כדי שנוכל ללכת אל הספינה שמובילה לוויקטוריה " הוא הניח משקפיים על עיניו והתחיל לכתוב ותוך כדי דיבר איתנו "אז אתן מתחילות מסע אני מבין ? תהנו!"
הודנו לו על המכתב אבל רגע לפני שיצאנו הוא זרק לידה של ווינטר שקיק מלא בזהב , 1000 מסוס עגולים ! בדיוק מה שהיינו צריכות ! "זה פרס בשביל טוב ליבכן!" חייכנו עליו ויצאנו בריצה מין העיר אבל קודם עצרנו בבית של קימיקו שם היא נכנסה וליבה פעם בחוזקה ,נכנסנו יחד איתה והוריה היו שם מודאגים מאד וכשראו אותה הם התחילו לבכות וחיבקו אותה חזק . " קימיקו ! איפה ההיית לכל הרוחות ?! דאגנו כ"כ ! כמעט קראנו למשטרה ! אל תיעלמי לנו ככה יותר ! מה עשית שם בחוץ ?! "
קימיקו חיבקה את הוריה ואמרה להם : "אמא,אבא... הגעתי לשלב בחיי שאני רוצה לעזוב. אני רוצה לצאת למסע כמו כולם ! תראו את החברות החדשות שלי ! הן יגנו עלי ואני מבטיחה לשלוח מכתב כל יום ! בבקשה תנו לי ללכת..." ההורים שלה הסתכלו זה על זה ואז הפנו את מבטם אל קימיקו חזרה והסבירו לה שוב על איחה שנעלמו ולא נוצר יותר קשר . "אבל אמא ,אבא ! אני בוגרת ... זה לא הוגן שבגלל האחים שלי אני לא אצא מאמרהסט לעולם ! תנו לי ללכת בבקשה ! " בשלב זה היא הזילה דמעה והוריה שוב דיברו על הסכנות ועל זה שהם לא רוצים לאבד את הבת היחידה שנשארה להם אבל לבסוף הם השתכנעו והעבירו את קימיקו לידנו ואמרו : "תשמרו עליה ! וקימיקו- מכתב כל יום ! אנחנו רוצים לשמוע ממך ! "הנהנו ויצאנו לדרך, לא לפני שקימיקו נתנה להוריה חיבוק ונשיקה אחרונים . ועכשיו , שהיינו מלאות בכסף ומאושרות עד הגג שהמשימה ירדה מכתפנו חזרנו ללורן והבאנו לה את המכתב . " תודה רבה רבה לכן ! הנה קחו זאת כמתנה צנועה ! " לורן הסתובבה לרגע והושיטה לכל אחת סרט למצח בצבעים שונים אני קיבלתי אדום והייתי מרוצה מכך,ווינטר קיבלה כחול וכובע בצבע חום מוזר לקימיקו .
כשנפרדנו מלורן קימיקו מכרה את הכובע לילד שעבר לידנו במחיר מופקע ורצה מהר כדי שלא יגלה שעשתה עליו שוק שחור ...
ועכשיו כל מה שנותר זה להגיע לספינה בזמן לפני ההפלגה האחרונה של היום!