נושא: ביוהירו

ביוהירו

לא ניראה לי אני הולך לכתוב המשך לסיפור עם יהיו תגובות טובות אולי.

פרק 1 : הטעות שלי!!
הסיפור מתחיל בבית הספר לחקלאות באחד מאזורי הארץ, חבורה של תלמידים הכינה את הניסוי שלה לפסטיבל הגדול שיערך בעוד כיומיים.
הדעה עכשיו היא 2 בלילה ובמעבדה של בית הספר נשארו רק שני ילדים, אחד בעל משקפי ראיה גדולים הבעל בגדי כמאי ובעל שער מטולטל, ואחד שניראה עייף במיוחד בעל כובע משקפי מגן בגדי מותגים וצמיד עתיק מזהב על ידיו.
"רוני השעה כבר ממש מאוחרת ואני ממש עייף אני חושב שאני אפרוש הביתה, אתה נישאר כאן לסגור?" שאל הילד בעל הכובע וצמיד הזהב.
"פרד אם אתה עייף לך, אני נישאר לסגור כאן, אני חייב לראות כבר תוצאות, דנה שוב תאחר כמו תמיד היא אוהבת לתקוע איחור אופנתי, היא תגיע בטח בעשר בבוקר ואין לי זמן לחכות לה, אני חייב לסיים את זה עוד הלילה." אמר רוני.
"טוב אבל תיזהר לא לשרוף את המעבדה." אמר פרד והתחיל לצחקק בזמן שיצא מן המעבדה.
הלילה עבר לו ורוני התחיל להיות עייף יותר ויותר עד כדי כך שהתחיל לערבב סתם חומרים.
"טוב אני אסיים את זה מחר." מלמל לעצמו רוני, על השולחן היו שני בקבוקים אחד היה בקבוק מיץ שנישאר בה טיפת מיץ ואחד בקבוק זכוכית ריק בשביל לשם בו את החומר.
בגלל שרוני היה כל כך עייף הוא הכניס את התמיסה אל תוך בקבוק המיץ והכניס אותו אל תוך המקרר.
רוני סגר את האורות במעבדה והלך הביתה.
למחרת..
צלצול טלפון מציק העיר את רוני, שהיה גמור מעייפות, עיניו היו פקוחות בקושי הוא הביט בשעון וראה שהשעה כבר אחד עשרה בבוקר.
לפתע עיניו נפקחו בבהלה "אוי לא אני מאחר."
לפתע נישמע צלצול הטלפון שוב, רוני רץ במהירות אל המטבח והרים את השפופרת.
"הלו רוני בו מהר למעבדה הניסוי נעלם ועל פי מה שפרד סיפר לי אתה זה סגר את המעבדה אתמול.
אה ורק שתדע המיץ הזה שהיה במקרר לא טוב הוא גרם לדנה ולפרד למן תגובה מוזרה כזו בגוף כמו אלרגיה שלחתי אותם לאחות היא לא יודעת מה זה, אז תבוא מהר כי יש לנו עד מחר לשחזר את הניסוי" אמרה הנערה שדיברה עם רוני שהיה כבר חצי ער.
רוני חזר אל חדרו והתלבש במהירות הוא יצא במהירות אל החניה פתח את המנעול של האופניים והתחיל לפדל במהירות אל בית הספר, בדרך הוא ניסה להיזכר מה הוא עשה עם התמיסה.
לפתע הוא ניזכר שהוא הכניס את התמיסה לתוך אחד הבקבוקים הוא לא זכר איזה.
ואז הוא הבין את מה שקרה, הוא כנראה הכניס את התמיסה לבקבוק המיץ
כאשר רוני ניזכר בכל מה שקרה אתמול בלילה הוא כבר היה קרוב מאוד לבית הספר.
כאשר הוא הגיע לבית הספר הוא חנה את האופניים קשר אותם ורץ במהירות אל המעבדה.
"נו הכול בסדר עם דנה ופרד?" צעק לילדה שידברה איתו בטלפון בעלת השמלה הסגולה ומשקפי השמש.
"ממש לא." אמרה הנערה.
"מה יש להם ג'וניפר?" שאל רוני.
"יש להם תגובות מוזרות לכל מני חומרים, בו תיראה." אמרה ג'וניפר.
רוני הלך אחרי ג'וניפר וכולו התחיל להזיע "הכול באשמתי, יכניסו אותי לכלא בגלל רשלנות." חשב לעצמו רוני.
כבר כמה דקות הם הגיעו אל חדר אחות.
"אוי ואבוי !! מה קרה לכם." צעק רוני בבהלה.
בחדר ישבו פרד ודנה שניהם היו ירוקים, ועל ידיו של פרד היה סמן אדום על היד שניראה מוזר.
"מה קרה ליד שלך?" שאל רוני את פרד.
"כנראה שבגלל האלגיה המוזרה הזהב שבצמיד ניצמד לי ליד ואם לא הייתי מוריד מהר את הצמיד הוא היה עוצר לי את זרימת הדם ביד." אמר פרד.


"תגידי איפה בקבוק המיץ שהם שתו מימנו?" שאל רוני את ג'וניפר.
"זרקתי אותו אחרי מה שקרה להם פחדתי שמשהו ישתה מהמיץ." אמרה ג'וניפר.
"אוי לא עכשיו אני לא אדע איך להכין נוגן למחלה הזו!" אמר רוני לעצמו בלב, והוא התחיל להזיע ברמות גבוהות.
"רוני מה קרה?" שאלה ג'וניפר.
לפתע רוני התעלף.

למה אף אחד לא מגיב? מה הסיפור עד כדי כך גרוע.

הסיפור מסופר בגוף שלישי, והתיאור גרוע במיוחד.
סיפור לא נועד להכניס לתוכו ציורים, והציור גם נראה רע ולא עוזר לי להבין איך הם נראים.
לא ממש מושך, וצאמין לי, לא צריך לעשות דאבל כדי למשוך קוראים, צריך לפרסם פרקים.
העצירה ממש לא באה במקום טוב, אבל את זה לומדים עם הזמן
אני אפילו לא אתן ציון, בטח כשאין הקדמה.