נושא: נו"ד זמני

Originally posted by Ducky@Jun 30 2009, 12:17 PM
בקלות :o
"קשנולאדטי ההווטי פוכימונים באחשב הני בן 15 בהני רוצא ליאיוט פוכימון מעשטר."

די עם הדוגמאות האלה-אין מישהו שכותב ככה אלא אם הוא אודיסט.

Originally posted by Dark Hunter@Jun 30 2009, 11:19 AM
זה שליש שורה ><
ואני מדבר חיים שלמים, זה רק אהבה לפוקימונים.
מסקנה- אנשים לא כותבים רקע, אלא רק שהם רוצים להיות פוקימון מאסטר ושהם אוהבים פוקימונים, במקרה הטוב שחטפו את אבא שלהם אנשים מוזרים והם רוצים לנקום.

"קשנולאדטי ההווטי פוכימונים באחשב הני בן 15 בהני רוצא ליאיוט פוכימון מעשטר הז הכלתטי שעני אולח לפרופשור ולוכאך תורשיק היי תורשיק בוע נתעמן עני מכפס מיוטו הו ארטיקונו"
רקע יותר גדול D:

דאקי&#33; אתמול שאלתי אותך אם אתה יכול להכין לי חתימה של פלייגון ולא ענית&#33;

Originally posted by MeGaMaGmOrTaR@Jun 30 2009, 11:21 AM
די עם הדוגמאות האלה-אין מישהו שכותב ככה אלא אם הוא אודיסט.

אני רק מצטער שלא היה לי זמן לבדוק שגיאות, אמא שלי כבר בעצבים עליי במילא...

שם משתמש: Guenhwyvar
שם פרטי: אנאטוליי
שם משפחה: סימיונוב
שנת וארץ לידה: 1982 ברוסיה. (בן 27)
הפושע: האקר
אופי: אינטליגנט, קר ומחושב. מעולם לא עושה צעד לפני שווידא כי הוא אינו ייפול בהמשך.
אם ייראה מכשול, יבדוק את כל הדרכים על מנת להפיל את המכשול.
בעל יכולת. ריאלית יוצאת מן הכלל

רקע: היי, שמי אנאטוליי סימיונוב, ואני בן 27.
נולדתי למשפחה ממוצעת. בילדותי קיבלתי את כל מה שרציתי. בבית הספר לא הצטיינתי, אך ציוניי היו מעל הממוצע. בעצם, אין כל-כך מה לספר על התקופה המוקדמת של ילדותי-הייתי ילד ככל הילדים. הרגע המשמעותי הראשון בחיי היה כשהייתי בן 10-אז לראשונה ראיתי מחשב. כלומר, תמיד ידעתי על קיומם, אך הם היו נדירים מכדי שאוכל לראות אותם. לא יודע למה, אבל ברגע שראיתי את המחשב, פשוט התאהבתי בקופסא הזאת&#33; כלומר, לא אהבה שנותנים לאישה או לחבר כמובן-אבל מבחינתי קופסת המתכת הזאת הייתה הרבה יותר. בעצם, הדבר הכי טוב בכך, הוא שהייתה זאת מתנת יום ההולדת שלי&#33; עוד באותו יום התיישבתי עליו. תוכנת ההפעלה הייתה עדיין דוס-אבל זה לא הפריע לי לשבת מול המחשב במשך שעות. אפילו בלי לעשות משהו, פשוט לעבור בין התיקיות. גם לשחק שיחקתי, שזה היה בשבילי ממש עינוג-לא האמנתי שדבר כזה אפשרי. עם הזמן, הבנתי שמאחורי כל זה עומד משהו, הרי כל זה לא פועל מעצמו&#33; כך נחשפתי לראשונה לעולם התכנות. איך עשיתי זאת? פשוט מאוד-שאלתי חבר של אבא שלי, שהיה בעל ידע נרחב בתחום. הוא הביא לי דיסקט עם תוכנה-הייתה זאת תוכנת תכנות פרימיטיבית. אני לא אשקר-עוד בדקות הראשונות שפתחתי אותה, היא ממש נמאסה עליי&#33; איך הייתי אמור לעבוד איתה? היה זה דף טקסט פשוט-איך אפשר לעשות עם זה משהו? כבר בפעם הבאה בה פגשתי אותו-הוצאתי על חברו של אבא שלי את זעמי. הוא הרגיע אותי, והראה לי איך זה פועל. מסתבר שכשאני כותב דברים מסוימים, המחשב קולט אותם כמו פקודה, וכשמשלבים מספר פקודות יחדיו, נוצרת תוכנה. באותו לילה לא זזתי מהמחשב. קיבלתי מחברו של אבא שלי כמה פקודות, אבל ידעתי שאלו לא כולן. פשוט ישבתי והקלדתי מילים אקראיות, מכל הבא לראש, וכל מילה שהמחשב החשיב כפקודה-רשמתי. אחרי מספר ימים, הייתה בידיי רשימה עבה של פקודות. אך זה לא מספיק-הייתי צריך לגלות את משמעותן. שוב, את כל הזמן בו לא הייתי בבית הספר, ביליתי על בדיקת הפקודות, על ידי שילובן עם פקודות שכבר ידועות לי. בכל פעם שגיליתי מה פקודה מסוימת עושה-רשמתי את אופן פעולתה ליד שמה. לא אשקר-זאת הייתה עבודה מאוד קשה ומתסכלת, אבל ידעתי שהתוצאה שווה את זה. בעצם, תוך שלושה שבועות, אולי קצת יותר, שלטתי בכמות פקודות עצומה. אבל ידעתי בכל זאת שיש טובים ממני-ופניתי לחברו של אבא שלי. כאן הייתה אכזבתי גדולה-מסתבר שהוא לא ידע הרבה מעבר למה שלימד אותי. זמן מה הייתי דיי מתוסכל, אבל עם הזמן הבנתי שאין סיבה שאהיה כזה. המשכתי להתאמן ולהתאמן, והתוכנות שיצרתי היו יותר ויותר מורכבות. אגיד את האמת-לא פעם השקעתי את נשמתי בתוכנה כלשהי, שהתבררה בסופו של דבר ככישלון. אבי שם לב לאהבתי לתכנות, ולכן יום אחד, הוא הביא לי במתנה גרסא יותר מתקדמת של תוכנת התכנות שלי, ואיתה חוברת הוראות, בת כ-350 עמודים. אכן, למדתי המון. שם גם נחשפתי לראשונה למילה "האקר". כעיקרון, כל מה שהוזכר שם על המילה היה "האקרים רבים משתמשים בשיטה זאת לתוכניותיהם". ביררתי מאבי את משמעות המילה-אדם שפורץ למחשבים אחרים דרך האינטרנט. אהבתי את הרעיון. בכל מקרה, ערכתי מחקר בנושא, וגיליתי כמה תוכנות ממש פשוטות, איתן פשוט ניתן לייצר איזה ווירוס לא משמעותי (עד אז לא ידעתי שקיימים ווירוסים למחשב) או סוס טרויאני פרימיטיבי. טוב, מכיוון שלא היה לי אינטרנט, לא יכולתי ממש לבדוק אותם-אבל למדתי לתכנת אותם בעל-פה, ואפילו שיפרתי אותם מעט. בשנת 95&#39;, בעודי בן 13, יצאה תוכנה הנקראת "ווינדוס 95". תוך שבועיים מכניסתה לחנויות, היא כבר עמדה אצלי על המחשב. בנוסף לכך, שכנעתי את אבא שלי להתחבר לספק אינטרנט, אפילו אם הוא יהיה איטי. בעצם, אותו ווינדוס היה מבחינתי ממש גן עדן&#33; היא ממש שיפרה את כל הקטע של התכנות, כמו גם את נוחיות השימוש. כן, לקח לי זמן ללמוד לתכנת בסגנון ווינדוס , אך זה היה שטויות לעומת התהליך שעברתי קודם לכן. למרות כל זה, שיא ההתפעלות שלי היה האינטרנט. קודם לכן לא האמנתי שקיימת אפשרות להשיג מידע, או לקנות איזה ספר, בלחיצת כפתור אחת&#33; במשך שלוש השנים הבאות, לא התקדמתי הרבה. כלומר, ברור שלמדתי טכניקות חדשות, ואפילו יצא לי ללמוד שפת תכנות נוספת (טוב, זה לא קשה, הרי כולן דיי דומות), אבל לא במידה של משהו רציני. פרט לכך גם המחשב שלי נהיה חלש, הרי לא החלפתי אותו מאז קנייתו. אבי לא הסכים להוציא כסף על ה"שטות" הזאת. אז עלה במוחי רעיון-אני יכול למכור תוכנות שאני עושה&#33; קניתי מאה דיסקטים (בדיוק בסכום אותו אמי הלוותה לי), וצרבתי עליהם תוכנות שונות שעשיתי-כל עשר דיסקטים תוכנה אחרת. כך, במשך שבוע, הייתי נעמד בשוק המקומי עם שולחן קטן, ועליו מספר דיסקטים, עליהם כתוב שם של תוכנה. ביום הראשון מכרתי רק שלושה, ביום השני מכרתי עשרה, ביום השלישי מכרתי שמונה-ואז, תוך שלושה ימים נוספים, מכרתי את כולם&#33; כך, עם הזמן, התחלתי לצבור מוניטין מסוים בשוק המקומי, ואת הכסף בזבזתי בעיקר על שיפור המחשב. אגב, אני חושב שיהיה נכון להגיד עכשיו שרמת לימודיי ירדה במקצת, בעצם, אותי זה לא ממש עניין. אמנם הוריי קצת כעסו, אך לא היה להם מה לעשות בנידון, ובטח שלא רצו לקחת לי את המחשב. הקפיצה הגדולה שלי התרחשה בשנת 98&#39;, כשיצא הווינדוס הבא. החלטתי לא לקנות אותו, אלא לנסות להשיג אותו בחינם. כאן העמדתי את הנסיון שלי למבחן. במשך יומיים ישבתי על תוכנה זעומה, ששוקלת רק כמה עשרות קילובייטים, שאותה אני אוכל לאתר ברשת האינטרנט בעזרת תוכנת אם דיי מורכבת, ולתקשר בעזרתה עם המחשב עליו היא נמצאת. ברור שכשאני חושב על כך עכשיו, אני מגלה עד כמה עלוב הייתי, ושסתם סיבכתי את כל התהליך-אבל ככה לומדים. לאחר מספר בדיקות, הכנסתי את התוכנה הזאת, שקראתי לה "טפיל", לכל תוכנה שמכרתי הדבקתי את ה"טפיל" (ומכאן שמו), בתקווה שללקוח יש איזה משהו יעיל אותו אני יכול "לגנוב", אם כי המטרה העיקרית שלי הייתה ווינדוס 98&#39;. טוב, לא הצלחתי לאתר את כל ה"טפילים", אבל העיקר שעל כמה מהמחשבים עליהם נצמדו חלק מהטפילים היה ווינדוס 98&#39;. בחרתי את חמשת בעלי המחשבים הכי טובים. בעזרת ה"טפיל" יכולתי לטייל בין תיקיות המחשב שלהם. גיליתי עליהם סודות רבים (שניים מהם היו חובבי פורנו שרופים... במשך כמה ימים הייתי נכנס למחשבים שלהם מסיבה זו בלבד...) לבסוף החלטתי לקחת את הווינדוס כמתוכנן. השלב הראשון עבר בהצלחה-ה"טפיל" על המחשב. אך אין זה אומר כי זה הכול&#33; הייתי צריך לעדכן את ה"טפיל" בקבצים נוספים, כך שבעלי המחשבים לא ישימו לב לכך. הצעד הראשון היה שליחת תוכנה קטנה, בגודל כמה קילובייטים, שתוכל לזהות מתי בפעם האחרונה מישהו לחץ על כפתור במקלדת או בעכבר באותו מחשב. לאחר כשבוע של מעקב, גיליתי את השעות שבהם כל אחד מהם לא בבית-והתחלתי להעביר את הווינדוס. כן, רציתי שיהיו לי חמש אפשרויות שונות, רק לייתר בטחון. עשיתי זאת ע"י עדכון ה"טפילים" בתוכנה נוספת, אשר יכולה לעזור לי להעביר קבצים ממחשב למחשב דרך הרשת. ההעברה לקחה זמן רב-אך בסוף הייתה לי התוכנה&#33; כן, הסתבכתי מעט בלהתקין אותה-אך בשביל להפוך סיפור ארוך לקצר, פשוט אגיד שבסוף עמד לי ווינדוס 98&#39; על המחשב. אך לא כאן הקפיצה-גיליתי שלאחד מאותם חמישה הוא האקר. לא כל-כך מוצלח, אבל האקר. אני, כמובן, מיד ניסיתי להוציא מהמחשב שלו את כל המידע היעיל בנושא, אך לא היה הרבה. בסופו של דבר, פרצתי לכתובת האימייל שלו (זה אחד מהדברים אותם למדתי במחקר שלי). גיליתי שם דואר יוצא לאיזה מישהו קוריאני. חיפשתי קצת בפורומים שונים, וגיליתי שזהו האקר מקצועי, שהמשטרה מחפשת אותו כבר כמעט שנה. באותו זמן הקטע של ההאקים ממש שאב אותי. אז בלי לחשוב פעמיים, התחלתי לשפר את ה"טפיל". כעיקרון, מה שעשיתי היה קיבוץ הקובץ והוספת "מצלמת מעקב", דבר שיעזור לי לעקוב אחרי פעולותיו. לא הוספתי לו יכולות הסוואה מתוחכמות, כי לדעתי ההשפעה של זה תהיה הפוכה-וזה רק יקל למצוא את ה"טפיל". שלחתי לו את הטפיל דרך האימייל של ההאקר (זה שהיה באחד מחמשת המחשבים מקודם) יחד עם תוכן דומה לאימייל הקודם-בקשת עצה בפריצה למערכת כלשהי. כן, זה הרבה יותר קשה מלהכניס את ה"טפיל" לאיזה דיסק או דיסקט, אבל החיים לא ניתנים על מגש מכסף, נכון? בקיצור, ה"טפיל" הצליח להשתחל למחשבו של ההאקר הקוריאני, ומשם המשחק התחיל. במשך שנתיים עקבתי אחרי כל פעולותיו, ולא פספסתי אפילו אות אחת שכתב. למדתי ממנו דברים שלא חשבתי שהם בכלל אפשריים&#33; הוא השתמש במספר שפות תכנות בו זמנית, השתמש בתוכנות ידידותיות ככלי להכנת ווירוסים והאקים, פרץ לבנקים ואפילו הפיל אתרים גדולים, וביניהם אתרים משטרתיים. אבל הכי יפה בכל זה, הייתה העובדה שלא היה לו מושג שה"טפיל" שלי על המחשב שלו. פרט לנקודה חלשה זו, הערצתי את הבן אדם הזה&#33; בעצם, את כל מה שאני יודע, אני חייב לו&#33; כלומר, ברור שכיום אני הרבה יותר טוב ממנו, וגם אז היו רבים יותר טובים ממנו, אבל בלעדיו בחיים לא הייתי מגיע לנקודה בה אני נמצא היום&#33; אני חושב שכאן נכון להזכיר שסיימתי את בית הספר בגיל 16 (בתקופה ההיא היו רק 10 שנות לימוד ברוסיה) עם ציונים גבוהים, אך לא מצטיינים, ומיד עברתי לגור באיזו עיר קטנה שעתיים נסיעה מסנקט פטרבורג. הוריי באו איתי-בעצם אני רציתי להתרחק מהם, הרי הם לא ירצו לדעת מה התחביבים שלי בשעות הפנאי.... היום אני מתחרט על בחירה זו, אך מה שהיה היה. כן, שכחתי להזכיר שהיה לי אח קטן, אך מעולם לא הייתי מקורב אליו יותר מדי, לא יודע למה, פשוט כך זה היה. טוב, נחזור לסיפור... אחרי שנתיים בהם עקבתי אחרי הקוריאני הזה והמשכתי להרוויח כסף על תוכנות שהכנתי, איבדתי את עקבותיו של הקוריאני. הייתי אז כבר בן 18. פחדתי שמא המשטרה תפסה אותו-ולכן פרצתי למחשבים של מספר תכנות משטרה מקומיות, באזורו של הקוריאני (למדתי ממנו איך לעשות את זה). גיליתי שהם תפסו אותו מנסה להשבית תחנת רכבת. אכן, הייתה זאת מכה בשבילי, אך עד מהרה למדתי לנצל את המצב לטובתי-תפסתי את הזהות שלו באינטרנט. מה שהפך את זה לקל יותר, שאף האקר לא ידע עליי דבר, אפילו לא הייתה לי זהות באינטרנט, כאילו לא הייתי קיים-לי, בניגוד לכך, היה ידע נרחב על האקרים רבים באינטרנט, והכול בזכות ה"טפיל" הפרימיטיבי שלי. מסיבה זו החשדנים יותר לא יכלו להשוות את האי-פי שלי לזה של האקר אחר באינטרנט. חשוב לציין שבמקביל שריגלתי אחרי הקוריאני, ריגלתי גם אחרי האקרים רבים אחרים (כפי שכבר הזכרתי)-ורציתי לנצל את הזהות שלי כדי לשלוף מהם עוד שיטות, לפחות עד שיעלו עליי. בקיצור, בתוך זהות של האקר מקצועי (כשחושבים על זה, כבר הייתי יכול לקרוא לעצמי האקר מקצועי באותה תקופה, פשוט לא ידעתי את זה), נכנסתי למסע ומתן של תוכנות וטכניקות של פריצות והאקים עם מאות האקרים בכל העולם&#33; כן, מאות&#33; הרכבתי את כל השיטות כמו פאזל, ומצאתי תועלת אפילו בטכניקות של ההאקרים הפחות מתקדמים. אך לכל דבר טוב יש סוף-האקר מתחרה מגרמניה עלה עליי, ופרסם באינטרנט שההאקר הקוריאני לא ברשת כבר מזמן, והאקר זוטר מחליף את מקומו. רציתי לנקום בו, אך לא יכולתי-רמתו הייתה גבוהה בהרבה משלי&#33; אך צרות באות בגלים-יומיים אחרי שההאקר עלה עליי, קיבלתי הזמנה לצבא. ידעתי שקישורי עדיין לא גבוהים מספיק בכדי שאוכל לפרוץ למחשב צבאי בלי אחוז גבוה שיתפסו אותי, ובטח שלא רציתי ללכת לצבא. עשיתי זאת בדרך מתוחכמת-ביימתי את מותי. הכנסתי למאגרי הנתונים של בית חולים גדול בסנקט פטרבורג שמתתי מהתקף לב לפני כמעט שבוע. ידעתי שבבית חולים גדול, אף אחד לא ממש יזכור את החולים בהם טיפל. למען בטחון גם ברחתי לוילאנה, בירת ליטא. שם שיניתי את זהותי (טוב, השארתי לעצמי את כל הפרטים שלי, רק מספרי זהות שונים). רק לפני כן שלחתי מכתב למשפחתי שקיבלתי משרה בתור מתכנת בליטא, ואין כל צורך לדאוג לי. בליטא מיד סחרתי חדר בכמה גרושים שהיו לי בכיס, ומיד חיפשתי מקום עבודה. בעצם, עם קישורי יכלו לקבל אותי בתור מתכנת או פורץ בחיר בחברה גדולה-אבל אני העדפתי לשמור על פרופיל נמוך. התקבלתי בתור עובד זוטר בחברת מחשבים קטנה, ופשוט עבדתי שם. אכן, המשכורת הייתה דלה, אך גם דרישותיי לא היו גבוהות. שמרתי על רמת תכנות בינונית, כדי לא למשוך תשומת לב משאר עודי החברה, ואולי אפילו מחברות אחרות, גדולות יותר. בעצם, שם ראיתי עד כמה אני באמת מקצועי בתחום&#33; טוב, זה היה ביום, אבל בלילה עבדתי על עשרות תוכנות ופרויקטים שיעזרו לי מאוחר יותר-בתור האקר. כמובן ששיפרתי את ה"טפיל", אבל עד אז למדתי שיטות הרבה יותר יעילות, בטוחות ופשוטות, בעזרתן ניתן לעשות את כל מה שה"טפיל" יכל, ואף יותר. לאחר כחצי שנה, הגיע רגע האמת-הייתי צריך לנסות את התוכנות שלי בפעולה. התחברתי לספק אינטרנט מהיר, והתחלתי לפעול. הפעולה הראשונה הייתה פשוטה-להפיל ארבעים אתרים, מתוכם חמישה אתרים ענקיים (כגון אתר של חברת היי-טק גדולה). לאחר שראיתי שזה הולך לי טוב, עברתי לשלב הבא: לשלוף 500 דולר מבנק קטן בצפון המדינה. רציתי להתחיל בקטן-וללא סיכונים מיותרים. הצלחתי, ולהפתעתי דיי בקלות. באותו לילה פרצתי לעוד מספר בנקים קטנים, וגנבתי מהם כמות כסף זהה. אני יודע, זה לא הרבה, אך לא רציתי שהבנקים ישימו לב שמשהו חסר. כך או כך, סיימתי עם 6500 דולר באותו לילה. בכסף הזה קניתי מחשב חדש לגמרי. על המחשב הזה הכפלתי את כל ידיעותיי בכל הנושא של תכנות והאקים. החל מניסוי וטעייה-וכלה בחיפוש ברשת ופריצה למחשבים של האקרים וקראקרים אחרים. כן, כל חודש הייתי שולף איזה 1500~2000 דולר מהבנק, כדי לחיות כמו בן-אדם, אבל בלי לעורר חשדות רבים. בעצם, רק התאמנתי. לקראת אמצע שנת 2001 כבר קניתי לעצמי דירה לא גדולה בשכונה בינונית, מכונית יד שנייה, לא חדשה אבל במצב מעולה, וחמישה מחשבים. כל פעם שהייתי צריך לשלם על משהו גדול, הייתי שולף את הסכום הנחוץ מהבנק, אבל את המינימום הדרוש. נכנסתי לקשר טוב עם כמה האקרים בעלי שם ברחבי העולם, איתם בניתי תוכנות וביחד תכננו שיטות רבות לפריצה וכ"ו. דבר אחד היה בעייתי-חיי היו משעממים. כלומר, ברור שאף פעם לא שיעמם לי לתכנת, פשוט ידעתי שלפעמים אני גם צריך לנוח מכל זה, בעיקר כי לא יצאתי מהעמדה הזאת כבר כמעט עשר שנים. אז החלטתי לייפות אותם-מצאתי לעצמי תחביב דיי יקר, אבל לפחות הוא הוסיף קצת בשר לחיי-ועם כסף לא ממש הייתה לי בעיה. התחלתי ללכת לבתי בושת. בעצם, הייתי הולך אליהם כמעט כל יום. מה לעשות, לא הייתה לי חברה. יש כאלו שהיו אומרים שזה בזבוז זמן-אך אם לא הייתי הולך לשם, העולם היה יכול להיות מקום הרבה יותר גרוע... מה הקשר? מאוד פשוט. לא היה בית בושת אחד במדינה בו לא יצא לי לבקר לפחות פעמיים. בקיצור, בית בושת אחד, מהגדולים במדינה, ראה שאני חובב לא קטן, ולכן הבטיח לי משהו קצת אחר... אני, כמובן, הסכמתי, אבל לא ציפיתי למה שאראה. קודם כל, הם בקשו ממני מחיר משולש-שילמתי. הביאו אותי למטבח של המקום, אז הזיזו את המקרר ששם והיה שם פתח קטן למעבר. זה כבר נראה לי מפחיד, אבל באותו לילה בדיוק אמרתי לעצמי להשתחרר עד הסוף, ולא לדאוג מכלום-אפילו הרשיתי לעצמי לשתות חצי כוס יין. אבל באמת שלא ציפיתי למה שראיתי. היו שם חמש בנות ערומות, בין הגילאים, 9-15 אשר מתאפקות שלא לבכות. אני רציתי לברוח ולהזמין משטרה, אך הצמידו לי אקדח לרכה. הם אמרו לי לאנוס אחת וללכת-ולא לגלות לאף אחד. אני הבנתי את הטריק-אם אני אאנוס אחת מהן, אז לא יהיה לי על מה לתבוע את בית הבושת. נפלתי בדילמה קשה. טוב, קשה בחצי הדקה האחרונה... כבר החלה להתגבש תוכנית בראשי. אכן, לא הייתה לי ברירה, ואנסתי את הבוגרת שבהן (מובן למה, נכון?), אבל כשחזרתי הביתה, התחלתי לפעול. פרצתי לכל החשבונות של בית הבושת.פרט לכך שהכנסתי אותו למינוס ענק בבנק, גם שיניתי כמה מספרים, על פיהם הם לא שילמו על מים, חשמל, גז, משכנתא וכל חשבון אחר כבר יותר משנה. אף פעם לא הייתי קונה עיתונים-אבל ביום למחרת דווקא הרשיתי לעצמי לקנות אחד. נאמר שם על המקרה בו בית בושת גדול שלא שילם חשבונות במשך מעל שנה נתפס כמעסיק ילדים בכוח. לא יכולתי שלא לצחוק. עשו מזה מבצע שלם&#33; התיאוריה ההתחלתית הייתה בכלל שהם מיצרים שם נשק&#33; ובקשר לילדה שנאלצתי לאנוס, פיציתי אותה ובגדול: גיליתי את בית היתומים הזמני בו היא שוכנת, ושלחתי לה כרטיס אשראי, אשר עליו יש 80000 דולר&#33; רגע, אז איך בעצם הפכתי את העולם למקום טוב יותר? טוב, הפעם ההיא חשפה אותי לעולם שלא הכרתי-פורנו ילדים. תוך שבוע לא נשאר אתר פורנו ילדים אחד על הרשת... דבר זה קרה לכל אתר כזה שצץ. אה, כן, ושכחתי להגיד שבעל האתר תמיד קיבל ממני כמה הפתעות, שאני עצמי לא הייתי רוצה לחוות... וכל פעם שגיליתי על מקום בו יש פורנו ילדים, פשוט עשיתי לו תרגילים שיגרמו לו להצטער על כך שהוא קיים. הרגשתי טוב עם זה. מה שכן, הפסקתי ללכת לבתי בושת. ברגע שסיימתי לטפל בכל הדברים הללו, ניגשתי לפרויקט הגדול שלי-פריצה לבנק המדינה. כלומר, לא למען רווח אישי, אלא יותר בשביל לבדוק את מיומנותי בתחום. אני רק רציתי לראות איך זה נראה מבפנים, אולי לבצע כמה שינויים מינוריים במספרים, ולצאת. אך לצערי לא הערכתי את המטרה כראוי... הצלחתי להיכנס לחשבון, אבל לאחר כמה שניות המערכת קלטה מחשב זר, ומיד מצאתי את עצמי בורח על נפשי. לקחתי את הדיסקים עם כל התוכנות שלי, קצת כסף, זה שהיה קרוב אלי, וברחתי. הפעם ברחתי למינסק, בירת בלרוס. שם השתמשתי באותו טריק-שינוי זהות, תוך כדי שמירת הפרטים. התקבלתי לחברת מחשבים קטנה, סכרתי חדר-בקיצור, מה שעשיתי בליטא. זמן רב פחדתי לחזור להאקים, אך עם הזמן לא יכולתי להתאפק, וחזרתי לדרכיי הישנות... שלפתי כסף מהבנקים וחייתי כמו בן אדם מהמעמד הבינוני, אפילו מעט טוב יותר טוב. בליטא השארתי אימייל לחברה שעבדתי בה, על פיו הציעו לי משרה טובה יותר. עם משפחתי כבר איבדתי כל קשר-כך שלהם אפילו לא טרחתי להודיע. אני עברתי על כל מה שעשיתי בליטא, כשניסיתי לפרוץ לבנק, עד שמצאתי את החור שהיה בתוכנית שלי. שנאתי את עצמי על זה-אבל זה רק נתן לי סיבה להמשיך וללמוד. התחלתי להפיל אתרים להנאתי, אבל גם זה מתחיל לשעמם עם הזמן, בעיקר אחרי שזה נהיה פשוט במידה בלתי נסבלת. אז נזכרתי בהאקר הקוריאני-הוא נתפס כשניסה להשבית תחנת רכבת. אז אני רציתי להתעלות עליו&#33; הרי אין הרגשה טובה מזו, שאתה מתעלה על המורה שלך, בעיקר אם זה מורה שאתה מעריץ&#33; במשך חודש תכננתי את דרך פעולתי. בעצם, היא הייתה מוכנה תוך יומיים, פשוט לא רציתי להגיע למצב דומה לזה שקרה לי בליטא... הצעד האחרון היה החשוב ביותר-במידה ואני אתפס, אף אחד לא ידע שזה אני... איך? על כפתור ההפעלה אני אלחץ בבית קפה עם אינטרנט... בעצם, החלטתי שאני צריך להימנע מלהוציא לפועל את תוכניותיי, במידה וסבר גודלן וסיכונן גדול, דרך המחשבים שלי. טוב, אני יכול להתגאות בכך שהצלחתי&#33; ומעבר לכך שהצלחתי וכתבו על כך בחדשות, פורומים שלמים הוצפו ע"י מעריצים שלי, ביניהם כאלו שהחלו להעריץ אותי עוד כשגרתי בליטא (כן, בשלב זה כבר היו לי מעריצים, למרות שלא באמת ראיתי סיבה להעריץ אותי... מעבר לכך שאני עדיין לא מבין איך הם מגלים מה אני עשיתי, ומה לא). אבל אז נתקלתי במכשול: זוכרים את ההאקר הגרמני? טוב, הוא קינא. ברור שגם לו היו מעריצים, ואני לא מתווכח עם כך שהוא היה הרבה יותר טוב ממני, וגם לו היו מעריצים, אבל הוא אף פעם לא עשה מעשה שיבליט אותו מאחרים. הוא שלח אליי אימייל, על פיו הוא מזמין אותי לדו-קרב. מה זאת אומרת? מי יצליח להשבית יותר מעבדות מחקר תוך שבוע. הוא הבטיח שאם אסרב, אני אצטער על זה... וממנו באמת פחדתי&#33; את הנקודות נחשיב עפ"י רמת ההגנה של כל מעבדה. המפסיד-מסגיר עצמו למשטרה. המנצח-מוכתר כהאקר הטוב ביותר באירופה. המעמד הזה, של להיות אחד ההאקרים הטובים באירופה, פשוט נראה לי מוזר&#33; הוא נתן לי חודש להתכונן והוסיף "בלי חוקים". אז אני שכרתי לעצמי דירה קטנה, הכנסתי לתוכה 16 מחשבים, חיברתי 22 ספקי אינטרנט, הכנתי את כל התוכנות הדרושות לי, ערכתי חימום קל, חקרתי מעט על מעבדות מחקר-ואז המרוץ התחיל. כבר ביום הראשון פיגרתי אחריו בשלוש נקודות. הוא הפיל הרבה מעבדות קטנות, בעוד שאני הלכתי על כמה גדולות. ביום השני הוא כבר השיג אותי בשמונה נקודות. ידעתי שכבר אבוד לי... בכל מקרה-המשכתי. אז נותרו לי רק 48 שעות, ופיגרתי אחריו בכמעט 20 נקודות... אבל אז נפל לי האסימון&#33; גיליתי לאילו ספקי אינטרנט הוא מחובר, ופשוט הפלתי את החברות שעומדות מאחוריהן&#33; פעולה זו השאירה לי פחות מעשרים וארבע שעות, והפרש של כמעט 40 נקודות-אבל זה הספיק לי. ניצחתי אותו בפאר של שלוש נקודות (הפלתי 28 מעבדות)... הייתי בטוח שהוא יכעס ויאיים עליי, אך הוא פשוט צחק. הוא לא ציפה לתכסיס כזה. הוא כמובן לא הסגיר עצמו למשטרה, אך נתן לי את התואר של ההאקר הכי טוב באירופה, בטענה שזה מגיע לי. בעצם, החלטנו לעבוד ביחד. זה היה לקראת סוף 2004. הוא לימד אותי המון-אפילו גרם לי לתהות אם זה הוגן שאני נושא את התואר שמגיע לו. בזמן בו עבדנו יחד, היו לנו שני פרויקטים גדולים-הראשון הוא להשבית כמה שיותר תחנות רכבת, אשר בהן מתבצעת העברת סמים ופרוצות. השבתנו 19 תחנות ברחבי העולם. לאחר מכן הגיע הפרויקט של החיים שלי, הפלת הכלכלה במדינה אשר מרבית כלכלתה היא סחר בסמים-אפגניסטן. זה היה מבצע קשה. העיקרון פשוט-הכנסת המדינה לחובות כלכליים עצומים כלפי ארה"ב-המדינה האכזרית בעולם. אך כאן נכנס הקושי-ידענו כי אם פתאום ישתנו המספרים, זה יעורר חשד. אז הבנו שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת, הינה לזייף מסמך ישן, בו באמת קיימים חובות עצומים של אפגניסטן כלפי ארה"ב. טוב, קודם כל חקרנו איך אמור להיראות מסמך כזה. ברגע שהיה לנו את כל המידע, כתבנו מסמך משל עצמנו, סרקנו אותו והשחלנו אותו למאגר הנתונים של ארה"ב. תוך חודש המסמך התגלה, והחל משבר כלכלי נוראי באפגניסטן. יום אחד הועלה אתר פורנו ילדים חדש לרשת. הגרמני אמר לי שיש שם איזה טריק שהוא לא הצליח לפרוץ. הורדתי את האתר מהרשת תוך שניות-אבל זאת התבררה כמלכודת של ה-FBI. בעצם, מסתבר שהגרמני היה אחד מהם מההתחלה, והוא השתמש בי מהאינטרסים של ארה"ב בלבד. באתר הזה עמדה תוכנה שיכלה לזהות את נקודת הציון המדויקת שלי-דבר אותו הסתרתי אפילו מהגרמני. ואם כבר מדברים על הגרמני-הוא הסתבר כלא כזה גאון... הוא היה מחלקה של שבעה אנשים. בקיצור, בשביל לא לסבך, תוך יומיים מצאתי את עצמי בכלא בארה"ב. הייתי בכלא רק חודש, וכבר הייתי סוג של מת... אבל אז קרה דבר לו לא ציפיתי-כשנכנסתי לתאי, ראיתי שאחת הלבנים בקיר בולטת קצת יותר ממקודם. זה נראה לי חשוד. ניסיתי להוציא אותה-והיא יצאה, גם אם בקושי&#33; מאחוריה היה מחשב כף יד&#33; לא האמנתי למראה עיניי, ועוד פחות האמנתי כשגיליתי שיש בו אינטרנט&#33; לאחר כשעה, ידעתי שאין לי אלא חודש וחצי לחכות לפני שאצא... הגעתי לניו-יורק, שם שכרתי חדר, קניתי מחשב והתקבלתי כעובד זוטר בחברת מחשבים קטנה, בפעם השלישית, ומקווה שהאחרונה...

מראה: גבוהה-כמעט 1.94 מ&#39;, בעל עיניים כחולות, שיער חום גובל בשחור, אל ארוך ולא קצר, אבל אף פעם לא מסורק, העור שלי בהיר מאוד-ולרבים יראה חיוור, רזה, בלי צלקות או סימנים מזהים אחרים. תמיד הולך בבגדים מכובדים. מכנסיים שחורות, נעליי עור שחורות וחולצה ארוכת שרוול שחורה, צמודה. אם אינו לבוש כך, אז בכל זאת בצורה אלגנטית כלשהי.

תגיד לי שלא היית רוצה רקע כזה למשחק שלך (לא, הוא לא שלי, הוא של חבר שלי)

Originally posted by Zapdos@Jun 30 2009, 12:24 PM
דאקי&#33; אתמול שאלתי אותך אם אתה יכול להכין לי חתימה של פלייגון ולא ענית&#33;

הוא אמר שלא כי הוא שונא פלייגון

Originally posted by Ducky@Jun 30 2009, 12:21 PM

"קשנולאדטי ההווטי פוכימונים באחשב הני בן 15 בהני רוצא ליאיוט פוכימון מעשטר הז הכלתטי שעני אולח לפרופשור ולוכאך תורשיק היי תורשיק בוע נתעמן עני מכפס מיוטו הו ארטיקונו"
רקע יותר גדול D:

אל תגרום לי לעשות רקע של 11 שורות בלי אנטרים וסימני פיסוק ועם שגיאות כתיב.

Originally posted by MeGaMaGmOrTaR@Jun 30 2009, 11:25 AM
הוא אמר שלא כי הוא שונא פלייגון

אבל אחרי זה שאלתי אם בכל זאת הוא מוכן בשבילי...
ואז הצבנת אותי&#33;&#33;&#33; :angry:

ואו באמת רקע מושקע...

Originally posted by Ducky@Jun 30 2009, 12:25 PM
אני רק מצטער שלא היה לי זמן לבדוק שגיאות, אמא שלי כבר בעצבים עליי במילא...

שם משתמש: Guenhwyvar
שם פרטי: אנאטוליי
שם משפחה: סימיונוב
שנת וארץ לידה: 1982 ברוסיה. (בן 27)
הפושע: האקר
אופי: אינטליגנט, קר ומחושב. מעולם לא עושה צעד לפני שווידא כי הוא אינו ייפול בהמשך.
אם ייראה מכשול, יבדוק את כל הדרכים על מנת להפיל את המכשול.
בעל יכולת. ריאלית יוצאת מן הכלל

רקע: היי, שמי אנאטוליי סימיונוב, ואני בן 27.
נולדתי למשפחה ממוצעת. בילדותי קיבלתי את כל מה שרציתי. בבית הספר לא הצטיינתי, אך ציוניי היו מעל הממוצע. בעצם, אין כל-כך מה לספר על התקופה המוקדמת של ילדותי-הייתי ילד ככל הילדים. הרגע המשמעותי הראשון בחיי היה כשהייתי בן 10-אז לראשונה ראיתי מחשב. כלומר, תמיד ידעתי על קיומם, אך הם היו נדירים מכדי שאוכל לראות אותם. לא יודע למה, אבל ברגע שראיתי את המחשב, פשוט התאהבתי בקופסא הזאת&#33; כלומר, לא אהבה שנותנים לאישה או לחבר כמובן-אבל מבחינתי קופסת המתכת הזאת הייתה הרבה יותר. בעצם, הדבר הכי טוב בכך, הוא שהייתה זאת מתנת יום ההולדת שלי&#33; עוד באותו יום התיישבתי עליו. תוכנת ההפעלה הייתה עדיין דוס-אבל זה לא הפריע לי לשבת מול המחשב במשך שעות. אפילו בלי לעשות משהו, פשוט לעבור בין התיקיות. גם לשחק שיחקתי, שזה היה בשבילי ממש עינוג-לא האמנתי שדבר כזה אפשרי. עם הזמן, הבנתי שמאחורי כל זה עומד משהו, הרי כל זה לא פועל מעצמו&#33; כך נחשפתי לראשונה לעולם התכנות. איך עשיתי זאת? פשוט מאוד-שאלתי חבר של אבא שלי, שהיה בעל ידע נרחב בתחום. הוא הביא לי דיסקט עם תוכנה-הייתה זאת תוכנת תכנות פרימיטיבית. אני לא אשקר-עוד בדקות הראשונות שפתחתי אותה, היא ממש נמאסה עליי&#33; איך הייתי אמור לעבוד איתה? היה זה דף טקסט פשוט-איך אפשר לעשות עם זה משהו? כבר בפעם הבאה בה פגשתי אותו-הוצאתי על חברו של אבא שלי את זעמי. הוא הרגיע אותי, והראה לי איך זה פועל. מסתבר שכשאני כותב דברים מסוימים, המחשב קולט אותם כמו פקודה, וכשמשלבים מספר פקודות יחדיו, נוצרת תוכנה. באותו לילה לא זזתי מהמחשב. קיבלתי מחברו של אבא שלי כמה פקודות, אבל ידעתי שאלו לא כולן. פשוט ישבתי והקלדתי מילים אקראיות, מכל הבא לראש, וכל מילה שהמחשב החשיב כפקודה-רשמתי. אחרי מספר ימים, הייתה בידיי רשימה עבה של פקודות. אך זה לא מספיק-הייתי צריך לגלות את משמעותן. שוב, את כל הזמן בו לא הייתי בבית הספר, ביליתי על בדיקת הפקודות, על ידי שילובן עם פקודות שכבר ידועות לי. בכל פעם שגיליתי מה פקודה מסוימת עושה-רשמתי את אופן פעולתה ליד שמה. לא אשקר-זאת הייתה עבודה מאוד קשה ומתסכלת, אבל ידעתי שהתוצאה שווה את זה. בעצם, תוך שלושה שבועות, אולי קצת יותר, שלטתי בכמות פקודות עצומה. אבל ידעתי בכל זאת שיש טובים ממני-ופניתי לחברו של אבא שלי. כאן הייתה אכזבתי גדולה-מסתבר שהוא לא ידע הרבה מעבר למה שלימד אותי. זמן מה הייתי דיי מתוסכל, אבל עם הזמן הבנתי שאין סיבה שאהיה כזה. המשכתי להתאמן ולהתאמן, והתוכנות שיצרתי היו יותר ויותר מורכבות. אגיד את האמת-לא פעם השקעתי את נשמתי בתוכנה כלשהי, שהתבררה בסופו של דבר ככישלון. אבי שם לב לאהבתי לתכנות, ולכן יום אחד, הוא הביא לי במתנה גרסא יותר מתקדמת של תוכנת התכנות שלי, ואיתה חוברת הוראות, בת כ-350 עמודים. אכן, למדתי המון. שם גם נחשפתי לראשונה למילה "האקר". כעיקרון, כל מה שהוזכר שם על המילה היה "האקרים רבים משתמשים בשיטה זאת לתוכניותיהם". ביררתי מאבי את משמעות המילה-אדם שפורץ למחשבים אחרים דרך האינטרנט. אהבתי את הרעיון. בכל מקרה, ערכתי מחקר בנושא, וגיליתי כמה תוכנות ממש פשוטות, איתן פשוט ניתן לייצר איזה ווירוס לא משמעותי (עד אז לא ידעתי שקיימים ווירוסים למחשב) או סוס טרויאני פרימיטיבי. טוב, מכיוון שלא היה לי אינטרנט, לא יכולתי ממש לבדוק אותם-אבל למדתי לתכנת אותם בעל-פה, ואפילו שיפרתי אותם מעט. בשנת 95&#39;, בעודי בן 13, יצאה תוכנה הנקראת "ווינדוס 95". תוך שבועיים מכניסתה לחנויות, היא כבר עמדה אצלי על המחשב. בנוסף לכך, שכנעתי את אבא שלי להתחבר לספק אינטרנט, אפילו אם הוא יהיה איטי. בעצם, אותו ווינדוס היה מבחינתי ממש גן עדן&#33; היא ממש שיפרה את כל הקטע של התכנות, כמו גם את נוחיות השימוש. כן, לקח לי זמן ללמוד לתכנת בסגנון ווינדוס , אך זה היה שטויות לעומת התהליך שעברתי קודם לכן. למרות כל זה, שיא ההתפעלות שלי היה האינטרנט. קודם לכן לא האמנתי שקיימת אפשרות להשיג מידע, או לקנות איזה ספר, בלחיצת כפתור אחת&#33; במשך שלוש השנים הבאות, לא התקדמתי הרבה. כלומר, ברור שלמדתי טכניקות חדשות, ואפילו יצא לי ללמוד שפת תכנות נוספת (טוב, זה לא קשה, הרי כולן דיי דומות), אבל לא במידה של משהו רציני. פרט לכך גם המחשב שלי נהיה חלש, הרי לא החלפתי אותו מאז קנייתו. אבי לא הסכים להוציא כסף על ה"שטות" הזאת. אז עלה במוחי רעיון-אני יכול למכור תוכנות שאני עושה&#33; קניתי מאה דיסקטים (בדיוק בסכום אותו אמי הלוותה לי), וצרבתי עליהם תוכנות שונות שעשיתי-כל עשר דיסקטים תוכנה אחרת. כך, במשך שבוע, הייתי נעמד בשוק המקומי עם שולחן קטן, ועליו מספר דיסקטים, עליהם כתוב שם של תוכנה. ביום הראשון מכרתי רק שלושה, ביום השני מכרתי עשרה, ביום השלישי מכרתי שמונה-ואז, תוך שלושה ימים נוספים, מכרתי את כולם&#33; כך, עם הזמן, התחלתי לצבור מוניטין מסוים בשוק המקומי, ואת הכסף בזבזתי בעיקר על שיפור המחשב. אגב, אני חושב שיהיה נכון להגיד עכשיו שרמת לימודיי ירדה במקצת, בעצם, אותי זה לא ממש עניין. אמנם הוריי קצת כעסו, אך לא היה להם מה לעשות בנידון, ובטח שלא רצו לקחת לי את המחשב. הקפיצה הגדולה שלי התרחשה בשנת 98&#39;, כשיצא הווינדוס הבא. החלטתי לא לקנות אותו, אלא לנסות להשיג אותו בחינם. כאן העמדתי את הנסיון שלי למבחן. במשך יומיים ישבתי על תוכנה זעומה, ששוקלת רק כמה עשרות קילובייטים, שאותה אני אוכל לאתר ברשת האינטרנט בעזרת תוכנת אם דיי מורכבת, ולתקשר בעזרתה עם המחשב עליו היא נמצאת. ברור שכשאני חושב על כך עכשיו, אני מגלה עד כמה עלוב הייתי, ושסתם סיבכתי את כל התהליך-אבל ככה לומדים. לאחר מספר בדיקות, הכנסתי את התוכנה הזאת, שקראתי לה "טפיל", לכל תוכנה שמכרתי הדבקתי את ה"טפיל" (ומכאן שמו), בתקווה שללקוח יש איזה משהו יעיל אותו אני יכול "לגנוב", אם כי המטרה העיקרית שלי הייתה ווינדוס 98&#39;. טוב, לא הצלחתי לאתר את כל ה"טפילים", אבל העיקר שעל כמה מהמחשבים עליהם נצמדו חלק מהטפילים היה ווינדוס 98&#39;. בחרתי את חמשת בעלי המחשבים הכי טובים. בעזרת ה"טפיל" יכולתי לטייל בין תיקיות המחשב שלהם. גיליתי עליהם סודות רבים (שניים מהם היו חובבי פורנו שרופים... במשך כמה ימים הייתי נכנס למחשבים שלהם מסיבה זו בלבד...) לבסוף החלטתי לקחת את הווינדוס כמתוכנן. השלב הראשון עבר בהצלחה-ה"טפיל" על המחשב. אך אין זה אומר כי זה הכול&#33; הייתי צריך לעדכן את ה"טפיל" בקבצים נוספים, כך שבעלי המחשבים לא ישימו לב לכך. הצעד הראשון היה שליחת תוכנה קטנה, בגודל כמה קילובייטים, שתוכל לזהות מתי בפעם האחרונה מישהו לחץ על כפתור במקלדת או בעכבר באותו מחשב. לאחר כשבוע של מעקב, גיליתי את השעות שבהם כל אחד מהם לא בבית-והתחלתי להעביר את הווינדוס. כן, רציתי שיהיו לי חמש אפשרויות שונות, רק לייתר בטחון. עשיתי זאת ע"י עדכון ה"טפילים" בתוכנה נוספת, אשר יכולה לעזור לי להעביר קבצים ממחשב למחשב דרך הרשת. ההעברה לקחה זמן רב-אך בסוף הייתה לי התוכנה&#33; כן, הסתבכתי מעט בלהתקין אותה-אך בשביל להפוך סיפור ארוך לקצר, פשוט אגיד שבסוף עמד לי ווינדוס 98&#39; על המחשב. אך לא כאן הקפיצה-גיליתי שלאחד מאותם חמישה הוא האקר. לא כל-כך מוצלח, אבל האקר. אני, כמובן, מיד ניסיתי להוציא מהמחשב שלו את כל המידע היעיל בנושא, אך לא היה הרבה. בסופו של דבר, פרצתי לכתובת האימייל שלו (זה אחד מהדברים אותם למדתי במחקר שלי). גיליתי שם דואר יוצא לאיזה מישהו קוריאני. חיפשתי קצת בפורומים שונים, וגיליתי שזהו האקר מקצועי, שהמשטרה מחפשת אותו כבר כמעט שנה. באותו זמן הקטע של ההאקים ממש שאב אותי. אז בלי לחשוב פעמיים, התחלתי לשפר את ה"טפיל". כעיקרון, מה שעשיתי היה קיבוץ הקובץ והוספת "מצלמת מעקב", דבר שיעזור לי לעקוב אחרי פעולותיו. לא הוספתי לו יכולות הסוואה מתוחכמות, כי לדעתי ההשפעה של זה תהיה הפוכה-וזה רק יקל למצוא את ה"טפיל". שלחתי לו את הטפיל דרך האימייל של ההאקר (זה שהיה באחד מחמשת המחשבים מקודם) יחד עם תוכן דומה לאימייל הקודם-בקשת עצה בפריצה למערכת כלשהי. כן, זה הרבה יותר קשה מלהכניס את ה"טפיל" לאיזה דיסק או דיסקט, אבל החיים לא ניתנים על מגש מכסף, נכון? בקיצור, ה"טפיל" הצליח להשתחל למחשבו של ההאקר הקוריאני, ומשם המשחק התחיל. במשך שנתיים עקבתי אחרי כל פעולותיו, ולא פספסתי אפילו אות אחת שכתב. למדתי ממנו דברים שלא חשבתי שהם בכלל אפשריים&#33; הוא השתמש במספר שפות תכנות בו זמנית, השתמש בתוכנות ידידותיות ככלי להכנת ווירוסים והאקים, פרץ לבנקים ואפילו הפיל אתרים גדולים, וביניהם אתרים משטרתיים. אבל הכי יפה בכל זה, הייתה העובדה שלא היה לו מושג שה"טפיל" שלי על המחשב שלו. פרט לנקודה חלשה זו, הערצתי את הבן אדם הזה&#33; בעצם, את כל מה שאני יודע, אני חייב לו&#33; כלומר, ברור שכיום אני הרבה יותר טוב ממנו, וגם אז היו רבים יותר טובים ממנו, אבל בלעדיו בחיים לא הייתי מגיע לנקודה בה אני נמצא היום&#33; אני חושב שכאן נכון להזכיר שסיימתי את בית הספר בגיל 16 (בתקופה ההיא היו רק 10 שנות לימוד ברוסיה) עם ציונים גבוהים, אך לא מצטיינים, ומיד עברתי לגור באיזו עיר קטנה שעתיים נסיעה מסנקט פטרבורג. הוריי באו איתי-בעצם אני רציתי להתרחק מהם, הרי הם לא ירצו לדעת מה התחביבים שלי בשעות הפנאי.... היום אני מתחרט על בחירה זו, אך מה שהיה היה. כן, שכחתי להזכיר שהיה לי אח קטן, אך מעולם לא הייתי מקורב אליו יותר מדי, לא יודע למה, פשוט כך זה היה. טוב, נחזור לסיפור... אחרי שנתיים בהם עקבתי אחרי הקוריאני הזה והמשכתי להרוויח כסף על תוכנות שהכנתי, איבדתי את עקבותיו של הקוריאני. הייתי אז כבר בן 18. פחדתי שמא המשטרה תפסה אותו-ולכן פרצתי למחשבים של מספר תכנות משטרה מקומיות, באזורו של הקוריאני (למדתי ממנו איך לעשות את זה). גיליתי שהם תפסו אותו מנסה להשבית תחנת רכבת. אכן, הייתה זאת מכה בשבילי, אך עד מהרה למדתי לנצל את המצב לטובתי-תפסתי את הזהות שלו באינטרנט. מה שהפך את זה לקל יותר, שאף האקר לא ידע עליי דבר, אפילו לא הייתה לי זהות באינטרנט, כאילו לא הייתי קיים-לי, בניגוד לכך, היה ידע נרחב על האקרים רבים באינטרנט, והכול בזכות ה"טפיל" הפרימיטיבי שלי. מסיבה זו החשדנים יותר לא יכלו להשוות את האי-פי שלי לזה של האקר אחר באינטרנט. חשוב לציין שבמקביל שריגלתי אחרי הקוריאני, ריגלתי גם אחרי האקרים רבים אחרים (כפי שכבר הזכרתי)-ורציתי לנצל את הזהות שלי כדי לשלוף מהם עוד שיטות, לפחות עד שיעלו עליי. בקיצור, בתוך זהות של האקר מקצועי (כשחושבים על זה, כבר הייתי יכול לקרוא לעצמי האקר מקצועי באותה תקופה, פשוט לא ידעתי את זה), נכנסתי למסע ומתן של תוכנות וטכניקות של פריצות והאקים עם מאות האקרים בכל העולם&#33; כן, מאות&#33; הרכבתי את כל השיטות כמו פאזל, ומצאתי תועלת אפילו בטכניקות של ההאקרים הפחות מתקדמים. אך לכל דבר טוב יש סוף-האקר מתחרה מגרמניה עלה עליי, ופרסם באינטרנט שההאקר הקוריאני לא ברשת כבר מזמן, והאקר זוטר מחליף את מקומו. רציתי לנקום בו, אך לא יכולתי-רמתו הייתה גבוהה בהרבה משלי&#33; אך צרות באות בגלים-יומיים אחרי שההאקר עלה עליי, קיבלתי הזמנה לצבא. ידעתי שקישורי עדיין לא גבוהים מספיק בכדי שאוכל לפרוץ למחשב צבאי בלי אחוז גבוה שיתפסו אותי, ובטח שלא רציתי ללכת לצבא. עשיתי זאת בדרך מתוחכמת-ביימתי את מותי. הכנסתי למאגרי הנתונים של בית חולים גדול בסנקט פטרבורג שמתתי מהתקף לב לפני כמעט שבוע. ידעתי שבבית חולים גדול, אף אחד לא ממש יזכור את החולים בהם טיפל. למען בטחון גם ברחתי לוילאנה, בירת ליטא. שם שיניתי את זהותי (טוב, השארתי לעצמי את כל הפרטים שלי, רק מספרי זהות שונים). רק לפני כן שלחתי מכתב למשפחתי שקיבלתי משרה בתור מתכנת בליטא, ואין כל צורך לדאוג לי. בליטא מיד סחרתי חדר בכמה גרושים שהיו לי בכיס, ומיד חיפשתי מקום עבודה. בעצם, עם קישורי יכלו לקבל אותי בתור מתכנת או פורץ בחיר בחברה גדולה-אבל אני העדפתי לשמור על פרופיל נמוך. התקבלתי בתור עובד זוטר בחברת מחשבים קטנה, ופשוט עבדתי שם. אכן, המשכורת הייתה דלה, אך גם דרישותיי לא היו גבוהות. שמרתי על רמת תכנות בינונית, כדי לא למשוך תשומת לב משאר עודי החברה, ואולי אפילו מחברות אחרות, גדולות יותר. בעצם, שם ראיתי עד כמה אני באמת מקצועי בתחום&#33; טוב, זה היה ביום, אבל בלילה עבדתי על עשרות תוכנות ופרויקטים שיעזרו לי מאוחר יותר-בתור האקר. כמובן ששיפרתי את ה"טפיל", אבל עד אז למדתי שיטות הרבה יותר יעילות, בטוחות ופשוטות, בעזרתן ניתן לעשות את כל מה שה"טפיל" יכל, ואף יותר. לאחר כחצי שנה, הגיע רגע האמת-הייתי צריך לנסות את התוכנות שלי בפעולה. התחברתי לספק אינטרנט מהיר, והתחלתי לפעול. הפעולה הראשונה הייתה פשוטה-להפיל ארבעים אתרים, מתוכם חמישה אתרים ענקיים (כגון אתר של חברת היי-טק גדולה). לאחר שראיתי שזה הולך לי טוב, עברתי לשלב הבא: לשלוף 500 דולר מבנק קטן בצפון המדינה. רציתי להתחיל בקטן-וללא סיכונים מיותרים. הצלחתי, ולהפתעתי דיי בקלות. באותו לילה פרצתי לעוד מספר בנקים קטנים, וגנבתי מהם כמות כסף זהה. אני יודע, זה לא הרבה, אך לא רציתי שהבנקים ישימו לב שמשהו חסר. כך או כך, סיימתי עם 6500 דולר באותו לילה. בכסף הזה קניתי מחשב חדש לגמרי. על המחשב הזה הכפלתי את כל ידיעותיי בכל הנושא של תכנות והאקים. החל מניסוי וטעייה-וכלה בחיפוש ברשת ופריצה למחשבים של האקרים וקראקרים אחרים. כן, כל חודש הייתי שולף איזה 1500~2000 דולר מהבנק, כדי לחיות כמו בן-אדם, אבל בלי לעורר חשדות רבים. בעצם, רק התאמנתי. לקראת אמצע שנת 2001 כבר קניתי לעצמי דירה לא גדולה בשכונה בינונית, מכונית יד שנייה, לא חדשה אבל במצב מעולה, וחמישה מחשבים. כל פעם שהייתי צריך לשלם על משהו גדול, הייתי שולף את הסכום הנחוץ מהבנק, אבל את המינימום הדרוש. נכנסתי לקשר טוב עם כמה האקרים בעלי שם ברחבי העולם, איתם בניתי תוכנות וביחד תכננו שיטות רבות לפריצה וכ"ו. דבר אחד היה בעייתי-חיי היו משעממים. כלומר, ברור שאף פעם לא שיעמם לי לתכנת, פשוט ידעתי שלפעמים אני גם צריך לנוח מכל זה, בעיקר כי לא יצאתי מהעמדה הזאת כבר כמעט עשר שנים. אז החלטתי לייפות אותם-מצאתי לעצמי תחביב דיי יקר, אבל לפחות הוא הוסיף קצת בשר לחיי-ועם כסף לא ממש הייתה לי בעיה. התחלתי ללכת לבתי בושת. בעצם, הייתי הולך אליהם כמעט כל יום. מה לעשות, לא הייתה לי חברה. יש כאלו שהיו אומרים שזה בזבוז זמן-אך אם לא הייתי הולך לשם, העולם היה יכול להיות מקום הרבה יותר גרוע... מה הקשר? מאוד פשוט. לא היה בית בושת אחד במדינה בו לא יצא לי לבקר לפחות פעמיים. בקיצור, בית בושת אחד, מהגדולים במדינה, ראה שאני חובב לא קטן, ולכן הבטיח לי משהו קצת אחר... אני, כמובן, הסכמתי, אבל לא ציפיתי למה שאראה. קודם כל, הם בקשו ממני מחיר משולש-שילמתי. הביאו אותי למטבח של המקום, אז הזיזו את המקרר ששם והיה שם פתח קטן למעבר. זה כבר נראה לי מפחיד, אבל באותו לילה בדיוק אמרתי לעצמי להשתחרר עד הסוף, ולא לדאוג מכלום-אפילו הרשיתי לעצמי לשתות חצי כוס יין. אבל באמת שלא ציפיתי למה שראיתי. היו שם חמש בנות ערומות, בין הגילאים, 9-15 אשר מתאפקות שלא לבכות. אני רציתי לברוח ולהזמין משטרה, אך הצמידו לי אקדח לרכה. הם אמרו לי לאנוס אחת וללכת-ולא לגלות לאף אחד. אני הבנתי את הטריק-אם אני אאנוס אחת מהן, אז לא יהיה לי על מה לתבוע את בית הבושת. נפלתי בדילמה קשה. טוב, קשה בחצי הדקה האחרונה... כבר החלה להתגבש תוכנית בראשי. אכן, לא הייתה לי ברירה, ואנסתי את הבוגרת שבהן (מובן למה, נכון?), אבל כשחזרתי הביתה, התחלתי לפעול. פרצתי לכל החשבונות של בית הבושת.פרט לכך שהכנסתי אותו למינוס ענק בבנק, גם שיניתי כמה מספרים, על פיהם הם לא שילמו על מים, חשמל, גז, משכנתא וכל חשבון אחר כבר יותר משנה. אף פעם לא הייתי קונה עיתונים-אבל ביום למחרת דווקא הרשיתי לעצמי לקנות אחד. נאמר שם על המקרה בו בית בושת גדול שלא שילם חשבונות במשך מעל שנה נתפס כמעסיק ילדים בכוח. לא יכולתי שלא לצחוק. עשו מזה מבצע שלם&#33; התיאוריה ההתחלתית הייתה בכלל שהם מיצרים שם נשק&#33; ובקשר לילדה שנאלצתי לאנוס, פיציתי אותה ובגדול: גיליתי את בית היתומים הזמני בו היא שוכנת, ושלחתי לה כרטיס אשראי, אשר עליו יש 80000 דולר&#33; רגע, אז איך בעצם הפכתי את העולם למקום טוב יותר? טוב, הפעם ההיא חשפה אותי לעולם שלא הכרתי-פורנו ילדים. תוך שבוע לא נשאר אתר פורנו ילדים אחד על הרשת... דבר זה קרה לכל אתר כזה שצץ. אה, כן, ושכחתי להגיד שבעל האתר תמיד קיבל ממני כמה הפתעות, שאני עצמי לא הייתי רוצה לחוות... וכל פעם שגיליתי על מקום בו יש פורנו ילדים, פשוט עשיתי לו תרגילים שיגרמו לו להצטער על כך שהוא קיים. הרגשתי טוב עם זה. מה שכן, הפסקתי ללכת לבתי בושת. ברגע שסיימתי לטפל בכל הדברים הללו, ניגשתי לפרויקט הגדול שלי-פריצה לבנק המדינה. כלומר, לא למען רווח אישי, אלא יותר בשביל לבדוק את מיומנותי בתחום. אני רק רציתי לראות איך זה נראה מבפנים, אולי לבצע כמה שינויים מינוריים במספרים, ולצאת. אך לצערי לא הערכתי את המטרה כראוי... הצלחתי להיכנס לחשבון, אבל לאחר כמה שניות המערכת קלטה מחשב זר, ומיד מצאתי את עצמי בורח על נפשי. לקחתי את הדיסקים עם כל התוכנות שלי, קצת כסף, זה שהיה קרוב אלי, וברחתי. הפעם ברחתי למינסק, בירת בלרוס. שם השתמשתי באותו טריק-שינוי זהות, תוך כדי שמירת הפרטים. התקבלתי לחברת מחשבים קטנה, סכרתי חדר-בקיצור, מה שעשיתי בליטא. זמן רב פחדתי לחזור להאקים, אך עם הזמן לא יכולתי להתאפק, וחזרתי לדרכיי הישנות... שלפתי כסף מהבנקים וחייתי כמו בן אדם מהמעמד הבינוני, אפילו מעט טוב יותר טוב. בליטא השארתי אימייל לחברה שעבדתי בה, על פיו הציעו לי משרה טובה יותר. עם משפחתי כבר איבדתי כל קשר-כך שלהם אפילו לא טרחתי להודיע. אני עברתי על כל מה שעשיתי בליטא, כשניסיתי לפרוץ לבנק, עד שמצאתי את החור שהיה בתוכנית שלי. שנאתי את עצמי על זה-אבל זה רק נתן לי סיבה להמשיך וללמוד. התחלתי להפיל אתרים להנאתי, אבל גם זה מתחיל לשעמם עם הזמן, בעיקר אחרי שזה נהיה פשוט במידה בלתי נסבלת. אז נזכרתי בהאקר הקוריאני-הוא נתפס כשניסה להשבית תחנת רכבת. אז אני רציתי להתעלות עליו&#33; הרי אין הרגשה טובה מזו, שאתה מתעלה על המורה שלך, בעיקר אם זה מורה שאתה מעריץ&#33; במשך חודש תכננתי את דרך פעולתי. בעצם, היא הייתה מוכנה תוך יומיים, פשוט לא רציתי להגיע למצב דומה לזה שקרה לי בליטא... הצעד האחרון היה החשוב ביותר-במידה ואני אתפס, אף אחד לא ידע שזה אני... איך? על כפתור ההפעלה אני אלחץ בבית קפה עם אינטרנט... בעצם, החלטתי שאני צריך להימנע מלהוציא לפועל את תוכניותיי, במידה וסבר גודלן וסיכונן גדול, דרך המחשבים שלי. טוב, אני יכול להתגאות בכך שהצלחתי&#33; ומעבר לכך שהצלחתי וכתבו על כך בחדשות, פורומים שלמים הוצפו ע"י מעריצים שלי, ביניהם כאלו שהחלו להעריץ אותי עוד כשגרתי בליטא (כן, בשלב זה כבר היו לי מעריצים, למרות שלא באמת ראיתי סיבה להעריץ אותי... מעבר לכך שאני עדיין לא מבין איך הם מגלים מה אני עשיתי, ומה לא). אבל אז נתקלתי במכשול: זוכרים את ההאקר הגרמני? טוב, הוא קינא. ברור שגם לו היו מעריצים, ואני לא מתווכח עם כך שהוא היה הרבה יותר טוב ממני, וגם לו היו מעריצים, אבל הוא אף פעם לא עשה מעשה שיבליט אותו מאחרים. הוא שלח אליי אימייל, על פיו הוא מזמין אותי לדו-קרב. מה זאת אומרת? מי יצליח להשבית יותר מעבדות מחקר תוך שבוע. הוא הבטיח שאם אסרב, אני אצטער על זה... וממנו באמת פחדתי&#33; את הנקודות נחשיב עפ"י רמת ההגנה של כל מעבדה. המפסיד-מסגיר עצמו למשטרה. המנצח-מוכתר כהאקר הטוב ביותר באירופה. המעמד הזה, של להיות אחד ההאקרים הטובים באירופה, פשוט נראה לי מוזר&#33; הוא נתן לי חודש להתכונן והוסיף "בלי חוקים". אז אני שכרתי לעצמי דירה קטנה, הכנסתי לתוכה 16 מחשבים, חיברתי 22 ספקי אינטרנט, הכנתי את כל התוכנות הדרושות לי, ערכתי חימום קל, חקרתי מעט על מעבדות מחקר-ואז המרוץ התחיל. כבר ביום הראשון פיגרתי אחריו בשלוש נקודות. הוא הפיל הרבה מעבדות קטנות, בעוד שאני הלכתי על כמה גדולות. ביום השני הוא כבר השיג אותי בשמונה נקודות. ידעתי שכבר אבוד לי... בכל מקרה-המשכתי. אז נותרו לי רק 48 שעות, ופיגרתי אחריו בכמעט 20 נקודות... אבל אז נפל לי האסימון&#33; גיליתי לאילו ספקי אינטרנט הוא מחובר, ופשוט הפלתי את החברות שעומדות מאחוריהן&#33; פעולה זו השאירה לי פחות מעשרים וארבע שעות, והפרש של כמעט 40 נקודות-אבל זה הספיק לי. ניצחתי אותו בפאר של שלוש נקודות (הפלתי 28 מעבדות)... הייתי בטוח שהוא יכעס ויאיים עליי, אך הוא פשוט צחק. הוא לא ציפה לתכסיס כזה. הוא כמובן לא הסגיר עצמו למשטרה, אך נתן לי את התואר של ההאקר הכי טוב באירופה, בטענה שזה מגיע לי. בעצם, החלטנו לעבוד ביחד. זה היה לקראת סוף 2004. הוא לימד אותי המון-אפילו גרם לי לתהות אם זה הוגן שאני נושא את התואר שמגיע לו. בזמן בו עבדנו יחד, היו לנו שני פרויקטים גדולים-הראשון הוא להשבית כמה שיותר תחנות רכבת, אשר בהן מתבצעת העברת סמים ופרוצות. השבתנו 19 תחנות ברחבי העולם. לאחר מכן הגיע הפרויקט של החיים שלי, הפלת הכלכלה במדינה אשר מרבית כלכלתה היא סחר בסמים-אפגניסטן. זה היה מבצע קשה. העיקרון פשוט-הכנסת המדינה לחובות כלכליים עצומים כלפי ארה"ב-המדינה האכזרית בעולם. אך כאן נכנס הקושי-ידענו כי אם פתאום ישתנו המספרים, זה יעורר חשד. אז הבנו שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת, הינה לזייף מסמך ישן, בו באמת קיימים חובות עצומים של אפגניסטן כלפי ארה"ב. טוב, קודם כל חקרנו איך אמור להיראות מסמך כזה. ברגע שהיה לנו את כל המידע, כתבנו מסמך משל עצמנו, סרקנו אותו והשחלנו אותו למאגר הנתונים של ארה"ב. תוך חודש המסמך התגלה, והחל משבר כלכלי נוראי באפגניסטן. יום אחד הועלה אתר פורנו ילדים חדש לרשת. הגרמני אמר לי שיש שם איזה טריק שהוא לא הצליח לפרוץ. הורדתי את האתר מהרשת תוך שניות-אבל זאת התבררה כמלכודת של ה-FBI. בעצם, מסתבר שהגרמני היה אחד מהם מההתחלה, והוא השתמש בי מהאינטרסים של ארה"ב בלבד. באתר הזה עמדה תוכנה שיכלה לזהות את נקודת הציון המדויקת שלי-דבר אותו הסתרתי אפילו מהגרמני. ואם כבר מדברים על הגרמני-הוא הסתבר כלא כזה גאון... הוא היה מחלקה של שבעה אנשים. בקיצור, בשביל לא לסבך, תוך יומיים מצאתי את עצמי בכלא בארה"ב. הייתי בכלא רק חודש, וכבר הייתי סוג של מת... אבל אז קרה דבר לו לא ציפיתי-כשנכנסתי לתאי, ראיתי שאחת הלבנים בקיר בולטת קצת יותר ממקודם. זה נראה לי חשוד. ניסיתי להוציא אותה-והיא יצאה, גם אם בקושי&#33; מאחוריה היה מחשב כף יד&#33; לא האמנתי למראה עיניי, ועוד פחות האמנתי כשגיליתי שיש בו אינטרנט&#33; לאחר כשעה, ידעתי שאין לי אלא חודש וחצי לחכות לפני שאצא... הגעתי לניו-יורק, שם שכרתי חדר, קניתי מחשב והתקבלתי כעובד זוטר בחברת מחשבים קטנה, בפעם השלישית, ומקווה שהאחרונה...

מראה: גבוהה-כמעט 1.94 מ&#39;, בעל עיניים כחולות, שיער חום גובל בשחור, אל ארוך ולא קצר, אבל אף פעם לא מסורק, העור שלי בהיר מאוד-ולרבים יראה חיוור, רזה, בלי צלקות או סימנים מזהים אחרים. תמיד הולך בבגדים מכובדים. מכנסיים שחורות, נעליי עור שחורות וחולצה ארוכת שרוול שחורה, צמודה. אם אינו לבוש כך, אז בכל זאת בצורה אלגנטית כלשהי.

תגיד לי שלא היית רוצה רקע כזה למשחק שלך (לא, הוא לא שלי, הוא של חבר שלי)

רקע כזה? אם זה חובה בחיים לא הייתי נרשם

יש לי PS3&#33;&#33; B) B)

Originally posted by MeGaMaGmOrTaR@Jun 30 2009, 11:27 AM
רקע כזה? אם זה חובה בחיים לא הייתי נרשם

למשחקים על רמה זה חובה, לא יקבלו אותך עם רקע של שורה וחצי ">>

באמת רקע מושקע, זאת רמה.
אומנם אני עצלן ועייף ואין לי כוח לקרוא הכל (מאוחר יותר אולי אקרא) אבל קראתי את השורות הראשונות וזה כתוב ברמה של סיפור.
כאן אפשר לדמיין איך 27 שנים נכנסים לתוך זה, רק אני רוצה להעיר לו על מבנה, אנטרים ופסקאות כדי שיהיה נוח לקרוא את זה.

Originally posted by Clank@Jun 30 2009, 12:26 PM
ואו באמת רקע מושקע...

זפדוס-PS3 זה הטימטום הכי גדול שיצא עד עכשיו. מור-איך אני חולה על המשחק של רצ&#39;ט וקלנק

Originally posted by Ducky@Jun 30 2009, 11:28 AM
למשחקים על רמה זה חובה, לא יקבלו אותך עם רקע של שורה וחצי ">>

זה נראה אפילו יותר מדי....
בחיים לא ראיתי משחק שבשבילו צריך רקע כזה....
או רקע כזה בכלל...