רקע -
הטופיק הבא הוא בעצם סיפור מ-3 כיוונים שונים. והרקע אליו הוא ש-רותם ציין שהוא לא מרוצה מהתפוקה של הפוקיבלוג.
עכשיו, אנחנו חושבים (ואני מדבר בשם עצמי), שאם כבר נפתח משהו שהוא לא פוקימונס, צריך לשמר אותו, ולכן הגינו את הרעיון הזה.
הסיפור הוא כזה -
Waluigi (מנהל בפורום), MeGaMaGmOrTaR (חבר צוות פרויקטים), ואנוכי (חבר היכל התהילה), החלטנו לחבור ביחד על מנת לנסות את הפרויקט הבא.
הרעיון הוא כל פעם להגות תסריט שבועי בו קורה משהו לכל שלושת חברי צוות רוקט, וכל אחד מאיתנו יראה לכם איך זה נראה מעיני דמות אחרת בצוות.
תסריט - Waluigi
בטא - Hit Man
Waluigi - בתפקיד ג'סי.
MeGaMaGmOrTaR - בתפקיד ג'יימס.
Hit Man - בתפקיד מיאו.
מקווים שתהנו, ונשמח לתגובות.
- - - - -
פרק 1. (באדיבות Waluigi)
צוות רוקט כמו תמיד מתכננים לגנוב את פיקצ'ו מה"נודניקים".
אך מה שהם לא יודעים זה שהנודניקים פגשו מאמן צעיר שמחזיק בידיו פיצ'ו זוהר עם כוחות מדהימים.
צוות רוקט חופרים בור גדול באמצע הדרך של הנודניקים והם נופלים בפח.
מרחוק המאמן רואה אותם ושולח את פיצ'ו החוצה, פיצ'ו פוגע בהם בחוזקה והם מחליטים לתפוס אותו.
הם שולחים את הפוקימונים שלהם אבל הבעיה היא שפיצ'ו מבלבל את הפוקימונים שלהם והם מתחילים לריב עם צוות רוקט ומיאו.
הנודניקים יוצאים מהבור, ופיצ'ו ופיקאצ'ו מחשמלים אותם והם "מתעופפים" ונוחתים על עץ גבוה ביער.
על העץ נמצאים חבורת בידריל מעוצבנת שקמה בגלל שהם הרסו את העץ שלהם.
- - - - -
הצד של מיאו.
"אז נחשו מה תיכננו לעשות הפעם? זה ממש אבל ממש מקורי, אני אומר לכם, דברים כאלה לא עשינו אף פעם. זה כל כך מקורי שיש לזה מקור ורגליים וזה משמיע קולות.
החלטנו הפעם לגנוב את פיקאצ'ו מהנודניקים. מפתיע. הא? בכל אופן, הגענו למקום שומם והתחלנו לחפור בור, כמובן שאני ניסיתי באותה תקופה לגדל בחזרה את הציפורניים שלי וניסיתי לעשות כמה שפחות עבודה, אבל ג'סי הבהמה הזו לא הפסיקה להציק לי והורתה לי להצטרף. אני אומר לכם, אם הבוס לא היה דלוק לה על הטוסיק, הייתי צובע אותה ממזמן בכחול וזורק אותה לים או משהו.
אחרי כמה שעות סיימנו לחפור את הבור ויישבנו בשיחים וחיכינו שהנודניקים יגיעו. בזמן הזה ראיתי קצת 'המירוץ לעולם התחתון' בבלאק ברי שלי, ואפילו יצא לי לדבר עם התסריטאית שתכלול לי איזה שורה מגניבה כאשר הנודניקים יגיעו. ואז הם הגיעו !!!
ואז הם נפלו בפח, והתחלנו בדיקלום הרגיל שלנו... ג'סי אומר משהו חסר משמעות ... בלה בלה בלה... ואז ג'יימס .... בלה בלה בלה ... ואז ג'סי ואז ג'יימס ואז מגיעה השורה המגניבה שהתסריטאית הבטיחה לי... קפצתי הכי חזק שיכולתי ואמרתי - 'מיייאו בדיוק'. אני אומר לכם, אני אמרתי את זה כאילו חיי היו תלויים בזה. אפילו עצרו את הצילום כדי לעשות סבב מחיאות כפיים ולחיצות ידיים. זה היה הרגע שלי לזרוח. אני אומר לכם, מעתה והלאה, הFAN מייל שלי יהיה מפוצץ...
בכל אופן, אז הגענו לתפוס את הפיקאצ'ו של הנודניק ופתאום איזה פיצ'ו קטן התחיל לתקוף אותנו. מסתבר שהוא היה של איזה מאמן שהגן על הנודניקים. אז ג'סי וג'יימס החליטו לשלוח את הפוקימונים הלוזרים שלנו לתקוף אותו. וברור שזה לא הצליח, הרי 900 פרקים זה כבר לא מצליח, למה שזה יצליח עכשיו?! ועכשיו הפיצ'ו הזה בילבל אותם והם תוקפים אותי... 'איי, תעזוב לי את הזנב יא לוזר, אני אהרוג אותך, תעזוב אותי לנפשי'. ואז הנודניקים הספיקו לצאת מהבור ועצמתי את העיניים. ידעתי באותה שניה שהגיע הרגע. אותו רגע מיוחד. הרגע הזה לחשוב על המקום המאושר שלי. ואז מכת חשמל ענקית פיצצה לי את הצורה והעיפה אותנו ישר לתוך עץ ונחתתי על איזה בידריל. ואני אומר לכם, הוא היה חוצפן ! לא רק שנחתתי עליו בצורה לא נוחה, הוא גם התלונן שהכאבתי לו. אז נתתי לו סטירה והם התחילו לרדוף אחרינו והאשימו אותנו שהרסנו להם את העץ, ודפקנו כזו ריצה של החיים שלנו. אני לא רצתי ככה מאז גיל 5, וזה היה כאשר שכחתי להקליט לג'ובאני (הבוס) את הסידרה האהובה עליו - 'בוב ספוג מכנס מרובע' והוא רדף אחריי במשך שעה".