פרק 1;
- השנה : 1929
- המיקום : גיזה, מצרים
היה זה עוד יום יוקד במצרים העתיקה, והשמש יקדה בצהרי היום על ראשיהם של הפועלים.
הפועלים הערביים חפרו באדמת המדבר היבשה, זיעה ניגרת על מצחיהם, והבוסים האמריקאים ישבו מתחת למטריות שמש, עם כוס משקה קר, וצעקו עליהם הוראות בקולי קולות.
אחד הפועלים קילל בליבו, תקע את יתד החפירה שלו באדמה ונשמע רעש של פגיעה בסלע.
מיד קמו כל אותם אמריקאים, דחפו אותו על גבו בחוצפה וניגשו לחור הענק, הארכיאולוג הבכיר לקח מברשת, עשה את עצמו מתרשם ממנה לרגע, כאילו רצה למשוך את הקולגות שלו לעבודה וניגש במגע עדין לחשוף טפח מהאדמה, הייתה זו פינת אבן ישנה, עם סימנים הירוגליפים חרוטים בה, הוא המשיך במעשיו, מלטף את הסלע, בעוד שעיניהם של כל הנוכחים נעוצות בו. "מצאנו לוחות !", הוא הכריז.
מיד, נשמע רעש מהומה ואושר, אנשים קפצו, פתחו שמפניות, צחקו, וחלקם לחצו ידיים. הפועלים חזרו לעבודה וחשפו תחת הביקורת הנוקבת את אותן לוחות.
לאחר שבוע הגיע אותו יום מיוחד. היה זה היום שבו מנהל המשלחת, פרופסור לונגפורד, הואיל בטובו להגיע לחפירה ולהביע את רשמיו לגבי הממצא. הפועל הערבי הבכיר קיבל אותו בידיים פתוחות וחיבוק חם.
"יש לנו גילוי מדהים, ממש ממתק אמיתי". הם הלכו בשבילים המאולתרים, הפועל הבכיר מגניב מבטים כל כמה צעדים לעבר הפרופסור, בודק את הבעת פניו. הפרופסור לא היראה שום סימן להתרגשות.
כשהגיעו למתחם החפירה, ראה הפרופסור שביתו בת ה-10 כבר הובאה למקום, הוא טפח לה קלות על הראש ואמר לה - "לכי להעסיק את עצמך, אבא עובד". הילדה הלכה בכיוון הנגדי ונעלמה מן העין .
10 שורות של פועלים התייצבו איתנים בחולות המדבריים של גיזה, כל שורה הכילה כ-20 עובדים, וכולם תפסו חבל שהיה קשור למשהו מרוחק בחולות. הם צעקו הוראות, התאמצו ונראה שהם מנסים בעזרת החבלים והטורים האנושים הענקיים להרים את אותו דבר, אחרי 4 שעות של משיכה הם הצליחו.
היה זה התגלית שכולם ציפו לה והפרופסור חייך וחיכך את ידיו זו בזו. מולו נעמד חישוק ענק וחלול המסותת מחומר לא מוכר, החישוק היה בגובה של 25 מטרים גובה ורוחבו היה דומה. על החישוק היו אותם הירוגליפים שהופיעו על הלוחות אותם גילו לפני שבוע. המכשיר היה כנראה בן אלפי שנים, אך נראה חדש.
אחד האמריקאים פנה לפרופסור ושאל אותו - "מה זה?", הפרופסור נשם עמוק ואמר - "אני לא יודע".