נושא: Pokemon StarGate

פרק 1;

- השנה : 1929
- המיקום : גיזה, מצרים

היה זה עוד יום יוקד במצרים העתיקה, והשמש יקדה בצהרי היום על ראשיהם של הפועלים.
הפועלים הערביים חפרו באדמת המדבר היבשה, זיעה ניגרת על מצחיהם, והבוסים האמריקאים ישבו מתחת למטריות שמש, עם כוס משקה קר, וצעקו עליהם הוראות בקולי קולות.
אחד הפועלים קילל בליבו, תקע את יתד החפירה שלו באדמה ונשמע רעש של פגיעה בסלע.
מיד קמו כל אותם אמריקאים, דחפו אותו על גבו בחוצפה וניגשו לחור הענק, הארכיאולוג הבכיר לקח מברשת, עשה את עצמו מתרשם ממנה לרגע, כאילו רצה למשוך את הקולגות שלו לעבודה וניגש במגע עדין לחשוף טפח מהאדמה, הייתה זו פינת אבן ישנה, עם סימנים הירוגליפים חרוטים בה, הוא המשיך במעשיו, מלטף את הסלע, בעוד שעיניהם של כל הנוכחים נעוצות בו. "מצאנו לוחות !", הוא הכריז.
מיד, נשמע רעש מהומה ואושר, אנשים קפצו, פתחו שמפניות, צחקו, וחלקם לחצו ידיים. הפועלים חזרו לעבודה וחשפו תחת הביקורת הנוקבת את אותן לוחות.

לאחר שבוע הגיע אותו יום מיוחד. היה זה היום שבו מנהל המשלחת, פרופסור לונגפורד, הואיל בטובו להגיע לחפירה ולהביע את רשמיו לגבי הממצא. הפועל הערבי הבכיר קיבל אותו בידיים פתוחות וחיבוק חם.
"יש לנו גילוי מדהים, ממש ממתק אמיתי". הם הלכו בשבילים המאולתרים, הפועל הבכיר מגניב מבטים כל כמה צעדים לעבר הפרופסור, בודק את הבעת פניו. הפרופסור לא היראה שום סימן להתרגשות.
כשהגיעו למתחם החפירה, ראה הפרופסור שביתו בת ה-10 כבר הובאה למקום, הוא טפח לה קלות על הראש ואמר לה - "לכי להעסיק את עצמך, אבא עובד". הילדה הלכה בכיוון הנגדי ונעלמה מן העין .

10 שורות של פועלים התייצבו איתנים בחולות המדבריים של גיזה, כל שורה הכילה כ-20 עובדים, וכולם תפסו חבל שהיה קשור למשהו מרוחק בחולות. הם צעקו הוראות, התאמצו ונראה שהם מנסים בעזרת החבלים והטורים האנושים הענקיים להרים את אותו דבר, אחרי 4 שעות של משיכה הם הצליחו.
היה זה התגלית שכולם ציפו לה והפרופסור חייך וחיכך את ידיו זו בזו. מולו נעמד חישוק ענק וחלול המסותת מחומר לא מוכר, החישוק היה בגובה של 25 מטרים גובה ורוחבו היה דומה. על החישוק היו אותם הירוגליפים שהופיעו על הלוחות אותם גילו לפני שבוע. המכשיר היה כנראה בן אלפי שנים, אך נראה חדש.
אחד האמריקאים פנה לפרופסור ושאל אותו - "מה זה?", הפרופסור נשם עמוק ואמר - "אני לא יודע".

יפה מאוד אהבתי מאוד!

כל הסיפור יתרחש בשנה הזאת ? זה לא משו : \
הסיפור די נחמד

פרק 2;

- השנה : 1999.
- המיקום : יוטה, ארה"ב.

האויר שמחוץ לאולם הכנסים היוקרתי היה מרענן ואביבי, אבל התחושה בחדר עצמו הייתה יוקדת ועגומה. 20 אנשים הואילו בטובם להגיע להרצאה החדשה של דוקטור דניאל ג'קסון, רובם תלמידים לשעבר וחלקם האחר ארכיאולוגים בדימוס. ד"ר ג'קסון היה איש גמלוני, בעל משקפיים, ובעל אופי מרחף.
"יש סמלים בכל מקום, שמות, אנשים, רשימות, כל מבנה ארכיטקטוני מרכזי מאותה תקופה היה מכוסה בהירוגליפים מדויקים. מתי תקבל הקהילה המדעית כעובדה שהפרעונים מהשושלת הרביעית לא בנו את הפירמידה הגדולה?" נשמע רעש המוני של אי הסכמה וזלזול מהיושבים בקהל.
"תראו, בתוך הפירמידה, המבנה הכי מרשים שהוקם אי פעם, לא היו כתובות מכל סוג!", איש בשורה הרביעית התרעם ואמר - "דוקטור ג'קסון, אתה שוכח שקולונל וייסי מצא כתובות בשמו של ח'ופו ממש ליד הפירמידה. איך תוכל להסביר את זה?". "אה!", נזכר הד"ר שידע לצפות לשאלה כזו - "ההסבר לעניין הזה הוא שהתגלית שלו היא זיוף". האיש חייך ואמר - "אני מאוד מקווה שאתה יכול להוכיח את זה".
אישה מהשורה הראשונה שהייתה מרוכזת בג'קסון כל ההרצאה אמרה - "אז מי לדעתך כן בנה את הפירמידה הגדולה של גיזה?", דוקטור דניאל ג'קסון התמהמה לרגע, כל הקהל עצר את נשימתו, מצפה לתשובה, ואז אמר - "אני לא לגמרי יודע... מי בנה אותם", האנשים באולם קמו מרגליהם והחלו לעזוב את ההרצאה, "אבל אין זה חשוב מי בנה אותם .. ", ניסה הדוקטור לצעוק מעל הרעש שנוצר מגרירת הכסאות , ומקולות אי ההסכמה של האנשים שהתחילו לעזוב , "השאלה שאנחנו צריכים לשאול זה מתי הן נבנו ...", רק האישה והוא נותרו באולם. "
"אני עליתי על דפוס התנהגות של 2 השושלות הראשונות שמבהיר במדויק את המצב, אולי הגיע הזמן .. " , הוא לבסוף התייאש מלנסות להסביר , האישה קמה וטפחה על כתפו לאהדה. הוא פנה אליה ושאל - "יש עכשיו ארוחה או משהו, שכולם...?"

כשיצא דוקטור ג'קסון לרחוב, גשם זלעפות היכה את העיר, הוא צעד כמה צעדים שלומילאלים מחוץ לבניין ומכונית ממשלתית עצרה בהבזק של רגע לידו. 2 סוכנים לבושים שחורים יצאו ממנה, האחד הינהן לשני ופנה אל ג'קסון, "אתה דניאל ג'קסון?", הד"ר היה מבולבל לגמרי.
"שאלתי שאלה נורא פשוטה. האם אתה דוקטור דניאל ג'קסון?", אמר הסוכן בשנית. "כן, אני הוא..", "יש פה מישהי שרוצה לדבר איתך", קטע אותו הסוכן, "אנא ממך הנח את המזוודות שלך והיכנס לאוטו". הוא ניסה להסתכל מעבר לחלונות המוגפים, אך לא הצליח לזהות את היושבת באוטו. "אל תדאג, ד"ר, הכל יהיה בסדר", אמר הסוכן.
הוא נכנס לאוטו, שם פגש אישה מבוגרת, שערה היה לבן כשלג, היא חייכה אליו והוציאה תמונה מהתיק שלה - "אלה ההורים שלך, דניאל?", הוא הסתכל בתמונה, העביר את מבטו אל האישה ואמר "ההורים המאמצים שלי". הוא לא חש בנוח.
"סליחה, אבל על מה מדובר?", "על עבודה" - אמרה האישה.
"עבודה במה?", שאל דניאל . האישה הסתכלה עליו ואמרה - "תרגום. תרגום של סימנים הירוגליפים. אתה מעוניין?" . בתחושה שהאישה צוחקת עליו, דניאל פתח את דלת האוטו, ואמר -"אני חושב שאני אלך עכשיו", האישה צחקה. "לאן תלך, דניאל? השבוע פונית מהדירה שלך, כספי המענק שלך נגמרו ואין לך עבודה סדירה. בעצם כל מה שיש לך בעולם נמצא במזוודות האלה מחוץ לאוטו. הוא הסתכל לעבר המזוודות שלו, נרטבות בגשם החזק. היא המשיכה - "אתה רוצה להוכיח שהתאוריה שלך נכונה? אתה רוצה משהו בעל ערך? זו היא ההזדמנות שלך!". היא נתנה לו מעטפה .
הסוכנים שעמדו כל אותו זמן בגשם, קראו לו לצאת מן הרכב, הוא יצא, נעמד בגשם שהיכה כל חלק בגופו בעוד שהמכונית הממשלתית מתרחקת בחשכה. הוא פתח את המעטפה וראה כרטיס טיסה.

אה יותר טוב , כבר חשבתי שבשנת 1929 הסיפור יהיה
תאמת לא אהבתי תהתחלה , אבל תמשיך נראה איך יהיה