נושא: פוקימון צינוק מיסתורי- הקרב על עולם הפוקימונים

כמה מילים לפניכן:
כעת אני מנהל משחק בשם פוקימון-לנצח את האלוף. אחרי שהמשחק יסתיים אני אפתח על הסיפור הזה משחק. כמו בסיפור הקודם כמה מהדמויות הראשיות יקראו על חברי.

הקדמה:
מאז הסיפור על הבן אנוש הצעיר, אשר בא מהעתיד וחזר לעבר בתור פוקימון, הגילדה התפתחה. הכל היה טוב, הגילדה הפכה לממלכה ענקית ושמאפשרת לתושבים מגורים והגנה, הכל היה מושלם... פשוט מושלם. עד שיום אחד זה קרה! הופיע ענן שחור קטנטן, נראה לא מזיק בכלל. אחרי כל פעם שעבר ביער הפוקימונים שם השתגעו והתנהגו בצורה אכזרית, אחרי כשעה ההשפעה עוברת. לאחר שבוע שלם שבו ההשפעות האל קרו פעמיים ביום הבינו אנשי הגילדה שהענן השחור הוא גורם הבעיה-אבל היה מאוחר מדי. הענן שקע אל האדמה ולא זז משם, אט אט הוא התרחב, קבוצת פוקימונים מסועימת ששהתה בערפל השחור זמן רב התחילה לקבל מחשבה-אבל לא חיובית. הם הקימו יחידת לוחמה כמו הגילדה, "לוחמי השחור" קראו לה. כיום, העולם נמצלא במאבק הרסני, בין לוחמי השחור לגילדה. בגלל המאבק הקשה הגילדה כעת מחייבת כל פוקימון בן 12 להיצטרף לגילדה לשירות שנתיים-אחר כך זו בחירה שלו אם להישאר או לא. והערפל השחור? ממשיך לגדול ולהתפזר, לגילדה אין מספיק זמן לדאוג לו מפני שהם עסוקים במלחמה.

פרק 1-הידד! מצטרפים לגילדה!
"היי קום" נשמע קול עבה, זה היה גרצ'ומפ המנסה להעיר צ'רמנדר משינתו.
"עוד חמש דקות, בבקשה אבא" עונה הצ'רמנדר בעייפות ומתכרבל עוד יותר בשמיכה,
"אם לא תקום עכשיו תאחר להרשמות לגילדה" עונה הגרצ'ומפ בקול מתחכם.
"לגילדה?", לפתע במהרה קם לו הצ'רמנדר, ובמהרה הוא רץ לעבר היציאה מהבית. ישר מאחורי ביתו של הצ'רמנדר נמצאת חומה העשויה מגזעי עצים, החומה לא גבוהה בהרבה מהבית של הצ'רמנדר. הצ'רמנדר מתחיל לרוץ סביב החומה כאשר הוא מסתכל עליה כדי לחפש משהו, באותו הזמן שהוא רץ סבחב החומה הוא גם משתדל לא להיתקל באף אחד מהפוקימונים בעיר. לבסוף הצ'רמנדר עוצר, בדיוק מול שער החומה. "לעזאזל! איחרתי" הוא אומר ומזעיף פנים.
לפתע השערים מתחילים להיסגר, "היי חכו רגע!" אומר הצ'רמנדר ומזנק לעבר השער על מנת לחצות את החומה, בדיוק שכזנבו חוצה את החומה השערים נסגרים.באותו הזמן שהצ'רמנדר רץ אל תוך המבנה שבין השערים הוא חושב לעצמו:"אולי מפני שאחרתי כבר כולם סיימו להירשם ולא אצטרך לחכות" ואז מחייך. הצ'רמנדר ממשיך ללכת תוך כדי שהוא חולם לו ואז לפתע הוא מתנגש במשהו עצום, ואז נופל. הצ'רמנדר קם ומפנה את עיניו לעבר מי שהפיל אותו, מולו הוא רואה טנגרווט' ענקי. "לאן אתה הולך בדיוק ילד?" הוא שואל בסקרנות,
"א.. א.. אני?" אומר הצ'רמנדר שעדיין בהלם מהטנגרווט', "אני מחפש את חדר ההרשמה".
"אה, חה חה חה" פורץ הטנגרווט' בצחוק גדול, "חדר ההרשמה זה בכיוון השני, רוצה טרמפ לשם?" הוא שואל.
"טרמפ?" אומר צ'רמנדר בתהייה,
"אני מניח שזה כן" אומר הטנגרווט', הוא מרים לאוויר את צ'רמנדר בעזרת הנפת זרועו הארוכה והצ'רמנדר נוחת על ראשו של הטנגרווט', "אל חדר ההרשמה!" צועק הטנגרווט' ומצביע לעבר הכיוון ממנו בא צ'רמנדר, אחר כך הוא מתחיל לרוץ. למרות גודלו העצום של הטנגרווט' הוא רץ די מהר, המסדרונות מלאות אנשים והוא מליח להתחמק ולא להתנגש באף אחד מהם. לבסוף הוא עוצר באולם ענקי, כל האולם מלא פוקימונים. "הגענו" אומר הטנגרווט' באנחה ומניח את צ'רמנדר, "להתראות" הוא אומר ואז רץ לאנשהו.
"להתרא... להתראות" אומר הצ'רמנדר המבוהל, בלי להסתכל אל הטנגרווט' הוא מנופף לו בקלילות, פשוט מחשבתו שקועה בדרך הארוכה שמחכה לו עד דוכן ההרשמה.
השמש שוקעת, הירח עולה לו והשמיים משחירים, סוף סוף מגיע תורו של הצ'רמנדר. הוא מתקדם לעבר הדוכן ורואה שהטנגרווט' נמצא בו. "שם?" הוא שואל בחייוך,
"צ'רמנדר" הוא עונה ומפהק, "שי הצ'רמנדר" ואז משלים את משפטו.
"ברכותיי שי, מעכשיו אתה חבר בגילדה" אומר הטנגרווט' ורושם משהו על הדף.
ההמשך יבוא....

נדב אומר/ת:
אממ
נחמד
כמה שגיאות של הקלדה מהירה
לא הרבה
וקצת בעיה עם הפיסוק
הקטע עם השער והחומה קצת מבלבל.
היית צריך להוסיף תיאורים של הפוקימונים ולא לכתב רק "צ'ארמנדר וגארצ'ומפ".
חח שי הצ'ארמנדר נשמע כמו צ'ארמנדר עם תסבוכים נפשיים P:
מחכה להמשך.

סיפור נחמד מחכה לפרק הבא

קודם כל זה משמח שאתה הולך לפתוח משחק על זה!
אז ככה- ההקדמה הייתה טובה היא שיכנעה אותי וסיפרה בערך על מה הסיפור- טוב מאוד!
הפרק-היה קצת קצר אבל מתאים לפרק ראשון-אומנם בחרת לא לעשות משהו מותח אלה עלילה קלילה וזה שיכנע אותי לקרוא את המשך הסיפור- אז אני כבר מחכה לפרק הבא!

וואו תודה לכולם

מ.. מחמד שי D:
אני ממליץ לך לשים פסקאות, תן 2 רווחים בין כל פסקה שיהיה נעים יותר לעין.
הרעיון נחמד, שוב משחק מוכר של פוקימון, יפה D:

אבל.. הפרק היה קצר מידי, אתה לא צריך להוציא כל יום פרק.
אלא לשבת על וורד ולכתוב פרק ארוך, כל יומיים 3 תגמור את הפרק - שיההי ארוך ועמניין.
שהייתי בבלוק היה אחד, חבר שלי שכל פרק בסיפור שלו היה 5 דפם בוורד.

תתאר, תתאר הרבה וטוב- זה יעזור מלא(ויתפוס נפח למקום).

בכל מקרה אני ימשיך לקרוא ולראות D:

פרק 2-תחילתה של ידידות מופלאה
"תודה" אמר שי בחיוך, "אבל רגע אחד, אתה לא ה...." את משפטו אינו הספיק לסיים, מיד אחר כך נירדם.
"קומו! קומו!" נשמע קרוודאנט בעל קול דקיק אך כועס.
שי היה ישן בתוך מיטה, אבל לא בביתו! מסביבו היו הרבה מיטות והוא ישן יחד עם המון פוקימון באותו החדר. "מה? איפה אני?" שאל שי בבהלה,
"אתה בחדר השינה של הגילדה, נירדמת אתמול בחדר ההרשמה" אמר הקרוודאנט,
"אני? בגילדה?" אמר שי בבהלה והתלהבות בו זמנית "רגע אתה מסדר המיטות שלנו?",
"לא ממש, אני הוא ארוין-פקח בגילדה" ענה הקרוודאנט.
ליבו של שי ממש התמלא פעימה, מעולם לא ראה פקח! הם ממש חזקים ופקח זהו תפקיד מהמעמדה הגבוהה בגילדה-כל מי שבמעמדה הגבוהה נחשב מכובד. "מכיוון שקמת מאחור אין ארוחת בוקר" אומר ארוין בזעף,
"אין ארוחת בוקר?" אמר שי בעצב "טוב נו... לאן אני אמור ללכת עכשיו?",
"כעת לך לאולם, מחלקים שם אתכם לקבוצות" ענה הקרוודאנט הזעפן והלך לו.

"איפה זה? איפה זה?" שאל את עצמו שי בזמן שהוא רץ במסדרונות ומחפש את הקבוצה שלו. מסדרונות הגילדה היו ממש רחבים, גובהם היה כ4 מטר ורוחבם כ5. ם זאת הם היו צבועים בסגול, ונראו כמו פקק תנועה של פוקימונים. שי ממשיך לרוץ לו בעוד מחפש את הקבוצות, לפתע בזמן שהוא רץ הוא מתנגש במשהו, שי מסתכל על מה שהתנגש בו ורואה שזה דרטיני קטן. "אתה יודע איפה זה האולם?" שאל שי והתנשף,
"כן אני בדיוק הולך לשמה, רוצה לבוא איתי?" שאל הדרטיני,
"כמובן" ענה שי, ולמרות שפיו היה עסוק בהתנשפות הוא אילץ את עצמו לחייך.
השניים רצים להם, הדרטיני הוא המוביל, בסוף הם מגיעים לאולם-זה היה חדר ליד חדר השינה של שי. כאשר הם מוצאים את האולם במהרה הם רצים אליו, הם רואים את שאר הפוקימונים מוכנים שמה ומאחוריהם עוד כמה פוקימונים גדולים ומפותחים-כנראה מהמעמדות הגבוהים. "איפה הייתם?" עמד מולם ארוין בכעס רב,
"אנחנו...." התחיל לומר שי אך לפתע הדרטיני קטע אותו ואמר:"מצטערים, פשוט הפקח גיל ערך בדיקות אז נאלצנו להתעכב".
"טוב נו, אוותר לכם הפעם. להבא לא לאחר!" עונה ארוין בכעס,
"מבטיחים" עונים השתיים בפה אחד ןמיד מצטרפים לשאר החבורה.

כל הפוקימונים מתחלקים לקבוצות, בכל קבוצה מצטרף אחד מהפוקימונים הגדולים שעמדו מאחורי החבורה, שי והדרטיני יצאו באותו הקבוצה. "דבר חשוב שתדעו הוא את הדרגות הרגילות של לוחמי הגילדה" מתחיל להסביר קרוודאנט שהוא מוביל הקבוצה של שי. "טוב שאלה ראשונה, מישהו יודע מהי הדרגה הראשונה שממנה מתחילים כל חיילי הגילדה?" שואל הקרוודאנט,
"חייל, בדרגה זו עושים רק משימות בעיר" עונה הדרטיני,
"יפה מאוד ליאור" אומר הקרוודאנט "למי שלא יודע ליאור הוא בנו של ג'ו-לוחם דרגונייט גילד לשעבר, היה מאוד מפורסם כאשר היה כאן בדרגת חייל על".
השיעור ממשיך לו, הקרוודאנט מספר לחיילים על הדרגות הפשוטות. חייל-הדרגה הראשונה בה כל הקבוצה נמצאת, אחר כך שני חיילים שמתקדמים טוב עולים לדרגת צוות, צוות בהמשך יתקדם לצוות חוקר-שזהו כבר צוות של שלוש אנשים, רק מהדרגה הזאת אפשר כבר להתקדם לאחת מהמעמדות הגבוהים. הדרגה האחרונה מהדרגות הפשוטות זה צוות מסייר-צוות של ארבעה אנשים, צוות מסייר כבר משתתף במלחמה וממנו אפשר להתקדם רק למעמדות הגבוהות. אחרי השיעור המתיש כולם יוצאים במהרה מהאולם, חוץ מליאור ושי. "תודה רבה, הצלת אותי מעונש-אני חייב לך" אמר שי והסמיק מהבושה.
"אין על מה. כמו ששמע קוראים לי ליאור, איך קוראים לך?" שאל ליאור בסקרנות.
"לי קוראים שי" אמר והושיט את ידו אל ליאור, "מה דעתך שנהיה חברים?" שאל.
"כמובן" אמר ליאור והושיט את זנבו כדי ללחוץ את ידו של שי.
ידידות זאת רק התחילה, מה שהשניים לא ידעו-זה שהחברות הזאת תוביל להתפרקאות שלא חלמו עליהם...
ההמשך יבוא...

אהבתי D:

פרק יפה..
האורך בסדר,לא מצאתי הרבה שגיעות כתיב או הקלדה ובקשר לעלילה זה בסדר..
הבעיה זה הסוף- אתה צריך לעשות יותר מותח קצת ולא כמו פרק של פוקימון..חח

Originally posted by Norg Man@Sep 2 2009, 03:59 PM
די טוב
מתח עדיין אין אבל לא נורא, אתה מסיים את הפרק באירוע חשוב וזה מה שחשוב.
עוד פרק שלא באמת קורה בו משהו, למרות שיש לו השפעה אדירה.
זה פרק שחשוב כדי שנבין מה הולך פה, אבל לא יותר מזה, בנתיים אין הערות

תודה...
לבינתיים שם הפרק הבא הוא:
"המשימה הראשונה! מחזירים טובה לחבר!"