נושא: פוקימון|מסעו של מנודה

Originally posted by flupy@Sep 23 2009, 04:05 PM
קצר בטירוף ...
תיאור שחכת אלקאזם שמוציא באנרי מהקובה :huh:?

מה?

צחקתי על זה שהתיאור מתאים לקוסם שמוציא ארנב מהכובע

פרק 5: בין הצללים

ניתאי הוציא את ראשו והסתכל לצדדים בחשש, לראות אם יש מישהו במסדרון, אך המסדרון היה ריק
הרגליים רועדות יצא ניתאי מהחדר שאליו זרק אותו הבלאסטויז ששמו לא היה ידוע לו, המסדרונות נראו אין סופיים, כל מסדרון הוביל למסדרןן אחר או למבוי סתום, לפתע נשמע קול צעדים במדרגות ואחרי כמה שניות הבלאסטויז הופיע בריצה "הוא ברח! הוא ברח! כדאי שזה יגיע למאסטר מפי או שהוא יהרוג אותי!" צעק הבלאסטויז בזעם מעורב בפחד ורץ בכל מהירותו, שלא הייתה משהו בגלל רגליו הענקיות והשטוחות.
'אולי הוא יוביל אותי ליציאה' חשב ניתאי והתחיל לרוץ אחריו מסתכל לצדדים בלי סוף, כל המסדרונות היו ריקים באופן מפתיע ואף אחת מהדלתות לא הייתה פתוחה, גם חוץ מקול צעדיהם לא נשמע שום קול בחדר, בלאסטויז לא שם לב לניתאי שעקב אחריו, רגליו של ניתאי היו קטנות מאוד ובקושי עשו רעש ובלאסטויז התרכז כל כולו בלהגיע למאסטר שלו, אחרי כ5 דקות בערך בלאסטויז החל להאט, האטה פתאומית שניתאי כמעט נתקל בו
"אני מוכרח לדבר עם המאסטר! זוזו!" צעק הבלאסטויז בכעס וניתאי הבחין בשתי שומרים כמו אלה מבחוץ שזזו לצדדים
'זאת היציאה!' חשב ניתאי וחמק במהירות דרך הדלת, אבל זאת לא הייתה היציאה, חדר ענקי ומלבני חשוך כולו התגלה לעיני ניתאי, באמצע החדר היה כסא מלכותי וגדול שעליו ישבה דמות מוזרה, ניתאי חשב שראה אותה מסתכלת עליו אבל לא יכל לתת מבט שני כי בלאסטויז נכנס לחדר, ניתאי חמק בזריזות לפינה חשוכה של החדר
"אדוני... האסיר ב-ברח" אמר בלאסטויז בהיסוס, בעיקר את המילה האחרונה
"אתה יודע מה הוא מחיר הכישלון?" שאלה הדמות, קולה היה קר וגבוה, ומבטה פילח את בלאסטויז
"א-אדוני ל-לא!!!" צרח בלאסטויז בעוד הדמות הושיטה את ידה לפנים, כדור שחור-סגול התעבה שם ונורה אל בלאסטויז תוך שניוצת ספורות, צרחתו של בלאסטויז נשארה מהדהדת בחדר בעוד נשארה שם רק קונכייה ריקה, ניתאי קפא.

*********

טומר הסתכל לתוך בידו במבט ריק, עוד נראו שם סימני מגורים, הוא נזכר כיצד הוא ואביו היו משחקים שם, איך אביו ניסה ללמד אותו מתקפטת אש חזקות אבל הוא בכל פעם נכשל כישלון חרוץ
'לאן אני אלך עכשיו?' חשב בעצב ודמעות החלו לעלות בעיניו 'יש עוד מהבידרילים האלה, והם ינסו לתפוס אותי ולהרוג אותי!' הוא חשב ובכה בכי חרישי
'אני צריך ללכת מכאן!' הוא חשב בפחד והתחיל לרוץ ישר, מבלי לדעת לאן הוא רץ.
טומר רץ, ורץ, ורץ, הזמן נראה לו כמו שעות, עד שהגיע לקרחת יער, העצים מסביב היו שרופים כולם וממש באמצע קרחת היער, הייתה גופת טייפלוז'ן, היו עליה כמה מארקרווים שכמעט ועיכלו אותה לגמרי
"תסתלקו מכאן חבורת אוכלי נבלות!" צרח טומר בעוד הוא מנופף בידיו להרחיקם, המאקרווים צווח צווחות זעם וצללו לעבר טומר, טומר השטתח על הרצפה עם ידיו על ראשו מהארקרווים עברו סנטימטרים מעליו ועלו שוב, המארקרווים צרחו וצללו שוב, מקורם לפנים, טומר החל לרוץ ולברוח ומקורותיהם שם המארקרווים נתקעו באדמה אחד אחרי השני, כמה מארקרווים נחתו אחד על השני ופילחו את גופם של הראשונים
"מצטער" אמר טומר לגופה והחל לברוח, המארקרווים אחריו, טומר רץ כמה דקות אבל הרגיש שרגליו לא יכלו לשאת אותו יותר, אבל הוא המשיך לרוץ, לפתע הוא הגיע למדרון תלול מאוד, רעיון מטורף עלה בראשו והוא קפץ אל הבמדרון, גולש על בטנו, אבל רעיון זה לא היה טוב כי המדרון הי קוצני, טומר הרגיש שהקוצים פילחו את גופו, הוא התחיל לדמם ועצם את עיניו בכאב.
מכה פתאומית הורתה לטומר שהוא הגיע לסוף המדרון, הוא פתח את עיניו ומולו עמד צ'אריזרד גדול, צ'אריזרד כחול, טומר התעלף.

Originally posted by flupy@Sep 27 2009, 10:26 AM
לא קוראים לי טומר #!@%$$^#%$^%^@#$%@#$% @#$^%*^&*)&^*)^)^%&%^&@%^*^&)&*&%$!# $%#&&^*
האמת הפרק הזה היה אחלה רק צארמנדר משתאבד זה רע =@

באמת? O:

אני אשתדל לזכור את זה... D:

וצ'אריזרד כחול זה טוב? O:

תודה על התגובה.