נושא: Pokemon - The Tale of the Orphan

הקדמה
זה היה יום אפלולי במיוחד. הירח המלא זהר בעלטה וכוכבים נצנצנו באוויר.
נשמעו קולות סייטר נשמעים באוויר. הוטהוטים שרו להם בשקט, ובאוויר דממת מוות.
בעיר ליטלרוט גרו להם שני משפחות. הבתים היו בצבע כחול כים בוהק, הקירות היו צבועים בצבע ירוק זית,
והשעה הייתה תשע בלילה. לפתע נשמע קול עדין של ילד צועק. "לא !" אמר הקול.
התברר כי זה ילד רגיל, גובהו בממוצע לגובהו של ילד רגיל, שיערו הארוך הבלונדיני זהר בלילה, עיניו היו כחולות כים.
הילד בכה דמעות. הוא רץ במהירות. נשמע עוד קול של אישה צועקת בבכי "חכה !" וקולות הבכי התגברו.
היה אפל בחוץ. כל מה שהיה ניתן לראות זה את הבתים הכחולים, שערו הבלונדיני של הילד, ומשהו נוצץ בצבע צהוב.
עברו מספר דקות. מה ששמע זה קולות מאושרים, קולות צעקה, בכי וצער.
"אני לא אתן !" שמעו. "חכה !" נשעמ קול. "לא !!!!!!!!!! !!!!!!!!" נשמעה צרחה ענקית של בכי וצער.

מי זה הילד הזה, מה הוא הדבר הנוצץ, ומה קורא כאן ?!

מדריך דמויות -

Richard
[אני יודע שהוא נראה כמו בת ><אני לא טוב בדברים כאלה ><]
פוקימונים:

Shiny Vulpix [וולפיקס זוהר]

Bagon

Flygon [פלייגון]

Chikorita


Alaxandra
פוקימונים:

Flareon [פלאריון]


Team Rocket
Jessie
פוקימונים:

Meowth [מיאו]

Gligar [גליגאר]

James
פוקימונים:
[לא ידוע]


Diana
פוקימונים:

Growlithe

Dratini

מדריך פרקים -
הקדמה
פרק ראשון, סיפורו של השועל הזוהר
פרק שני, סחרור האש ומסעו של ריצ&#39;ארד &#33;
פרק שלישי, הדרקון המעופף
פרק רביעי, הכירו את השותפה החדשה.

הקדמה יפה
אבל לא הבנתי משהו, אתה אומר שילד צועק ורק במשפט אחר כך אתה אומר שמתברר שזה היה ילד.
אבל נחמד

Originally posted by Timmy Turner@Oct 17 2007, 09:41 PM
הקדמה יפה
אבל לא הבנתי משהו, אתה אומר שילד צועק ורק במשפט אחר כך אתה אומר שמתברר שזה היה ילד.
אבל נחמד

תמיד כיף לקבל תגובה מאסף &#33; :P
2 תגובות לפרק השני ...

יחסית להקדמה זה טוב למרות שהיית יכול להאריך אותה קצת ולתת קצת יותר פרטים
מחכה לפרק הבא

להקדמה זה מאוד יפה.
אבל חסרה קצת עלילה, האורך קצר מדי.
הדברים קצת הולכים מהר והשתמשת פעמיים בתיאור &#39;ים&#39; מה שעושה את זה משעמם, יכולת להגיד:
"עיניו הכחולות נראו כמו אבני ספיר מצוחצחות"
זה היה יותר מעניין ומקורי
קצת יותר מדי תיאורים אבל זה עדיין יפה מאוד....
אין שגיאות כתיב ואל תחסוך במילים&#33;
מקווה לראות המשך

The Tale Of The Shiny Fox
יום יפה היה בחוץ, השמש הבוהקת זרחה לה על העיירה ליטלרוט הקטנה.
על הדשאים הירוקים והפורחים קיפצו בשמחה, אודישים, בלוסומים, באדווים, ווילפלומים.
מסביב לעצים הגבוהים הסתובבו זיגזגונים, ליינונים, באנירים, בידופים וסנטרטים.
בעיירה ליטלרוט היו שלושה בתים. הבתים היו בצבע כחול כים בוהק, הקירות היו צבועים בצבע ירוק זית,
מלבד המעבדה של פרופסור בירץ&#39;. השעה הייתה 5:30 אחר הצהריים.
מבית אחד יצאה אישה בעל שיער ארוך וחלק, היא לבשה חולצה ארוכה בצבע לבן בוהק,
וחצאית ארוכה בצבע ירוק כהה. לידה עמד פוקימון הנקרא "פלאריון".
פלאריון היה דמוי שועל, צבעיו היו בצבע אדום של אשוהוא היה מלא בפרווה יפהפיה ורכה בצבעי כתום.
האישה שמחה מתמיד. לקראתה יצא ילד עם שיער ארוך בלונדיני, ועיניו כחולות כאבני ספיר נוצצות ושיערו אסוף בקוקו.
הוא נפרד מאמו. מסתבר ששמו היה "ריצ&#39;ארד".

השעה הייתה שמונה בלילה. המזג האוויר היה חשוך וירד גשם זלעפות.
אימו של ריצ&#39;ארד, "אלכסנדרה" דפקה בדלת כשהיא הזילה דמעות.
פלאריון התכרבל בה, היא הייתה עייפה. ריצ&#39;ארד פתח את הדלת בשמחה, שערו החלק היה בלי קוקו.
הוא הייה שמח, אך הוא נהיה עצוב כשראה את אימו בוכה. "מה קרה אימא?" הוא שאל אותו בקול דואג והביט בפלאריון.
"אבא שלך..." היא התחילה לומר. קולות הבכי וקצת הדמעות התגבר בעוצמה. "מה אם אבא? איפה הוא ?" הוא שאל בקול דואג.
"הוא ..." היא אמרה במלמול. "מת &#33;" היא אמרה והחלה לבכות. מזג האוויר נהיה אפלולי,
ברקים בהקו, רוחות נשבו ורעמים קולניים נשמעו. "לא..." הוא אמר ובכה. הבכי שלו התגבר.
"לא &#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33; &#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;" נשמעה צרחה ענקית של בכי וצער. ריצ&#39;ארד בכה ורץ אל האפלה. "חכה &#33;" אימו צעקה בבכי ותשישות, אך לא יכלו לראותו יותר.

ריצ&#39;ארד שכב מעולף על הרצפה. לפתע התעורר וראה משהו זוהר באור צהוב ויפהפה.
ריצ&#39;ארד קם והחל לבדוק מזה. לפתע, הוא רא שועל זעיר, בצבעי צהוב-זהב בוהק יפהפה. לשועל היו שישה זנבות.
השועל הקטן בכה דמעות. ריצ&#39;ארד נזכר במקרה ובכה גם הוא. לפתע, הוא גילה שיש פצע ברגלו של השועל הקטן.
מסתבר שקראו לו וולפיקס. "אתה פצוע..." אמר ריצ&#39;ארד בבכי. "אני אקח אותך למעבדה של פרופסור בירץ&#39;..." הוא מלמל.
שערו הבלונדיני הזוהר האיר באור הלילה, וכך גם וולפיקס. בזכות וולפיקס ריצ&#39;ארד הצליח לראות את הדרך.

פינת קטנוניות

מפיק: "שלום, פה זה פינת קטנוניות &#33; פה כל החבר&#39;ה יוכלו לקטר ..."
ריצ&#39;ארד: "אני מקטר על זה שעושים לי התחלה טרגדית &#33;"
וולפיקס: "וולפ &#33;"
מפיק: "זה כדי שיהיה מעניין ..."
במאי: "אני מקטר על זה שאתם המצאתם את הפיגור הזה &#33;"
ריצ&#39;ארד: "שתוק &#33;"

סוף פינת קטנוניות

ריצ&#39;ארד דפק במהירות על דלת המעבדה. "מה הלחץ &#33;" אמר פרופסור קצת שמנמן ונראה חברותי.
"מצאתי אותה פצוע ועייף..." אמר ריצ&#39;ארד במלמול לפרופסור בירץ&#39;. "אתה עייף ופצוע לא פחות ממנו..." אמר הפרופסור.
הפרופסור הביט בוולפיקס. "וואו &#33; זה וולפיקס זוהר &#33;" הוא קרא. "זוהר?" שאל ריצ&#39;ארד בתמימות.
"פוקימון זוהר זהו פוקימון זדיר פי שתיים מפוקימון רגיל, שמאפשר ל..." התחיל לומר הפרופסור.
אך ריצ&#39;ארד סימן צעצור עם ידו ואמר: "הבנתי ..." וולפיקס התחיל לצחוק. הוא הפסיק,
כשנשמע רעם קולניי הפרופסור הציע שיכנסו.

"תגיד?" שאל ריצ&#39;ארד. "למה הוא מדבר בשפה מוזרה?" שאל ריצ&#39;ארד את הפרופסור בתמימות.
"הם יכולים להבין אותנו, אך הם מדברים בשפה משלהם..." אמר הפרופסור.
"אתה יכול להסביר מה הוא אומר?" שאל ריצ&#39;ארד. "בשביל זה יש לי את ... זה &#33;" אמר הפרופסור.
לפתע זז הקיר ונראה צג עצום. "טוב, תתחיל לדבר..." אמר ריצ&#39;ארד לוולפיקס.

פינת קטנוניות

פרופסור בירץ&#39;: "למה אומרים שאני שמן &#33; אני לא שמן &#33;"
מפיק: "תתמודד &#33; ולך להרזות &#33;"

סוף פינת קטנוניות

וולפיקס החל לדבר והצג התחיל לדבר גם.
"אני ואמי ניינטיילס שיחקנו ביחד. אך לפתע בא צוות רשע הקרוי צוות רוקט. איש בשם "ג&#39;ובאני" לקח את אימא שלי,
עם מכונה מפחידה. אני הסתתרי לבד ובכיתי. לא יכולתי לעשות כלום. לאחר שלכד אותה במכונה,
ובעט בי בחוזקה ואמר: &#39;אתה אולי חלשלוש, אבל אימא שלך חזקה... תגיד לה שלום ...&#39;"

"זה נורא ..." אמר הפרופסור. "אני רואה שאתם חברים ..." אמר הפרופסור.
"מחר אתה יוצא למסע, אולי תצא למסע עם וולפיקס ?&#33;" שאל הפרופסור בחיוך מנצח.
"כן &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בשמחה. "וולפ &#33;" אמר בחיוך.
"טוב, אני אספר לאימא שלך מה קרה ..." אמר פרופסור בירץ&#39; והתקדם אל הטלפון.

הפופסור גמר להתקשר, שערו החלק והארוך של ריצ&#39;ארד התעופף אל פניו.
ריצ&#39;ארד, הפרופסור וולפיקס יצאו מבית הפרופסור.
לפתע נשלחה יד מכנית שחטפה את וולפיקס הזוהר וחנקה אותו.
לפתע נשמע קול צחוק מרושע. "וולפיקס &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בבכי.

מאיפה היד המכנית, מה יקרה לוולפיקס ?
בפרק הבא.

נו תגיבו &#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33; &#33;&#33;

טוב מצאתי המון שגיאות:

מלבד המעבדה של פרופסור בירץ&#39;. השעה הייתה 5:30 אחר הצהריים.
מבית אחד יצאה אישה בעל שיער ארוך וחלק, האי לבשה חולצה ארוכה בצבע לבן

טעות הקלדה

פלאריון התקרבל בה, היא הייתה עייפה. ריצ&#39;ארד פתח את הדלת בשמחה, שערו החלק היה בלי קוקו.

טעות כתיב

ריצ&#39;ארד קם והחל לבדוק מזה. לפתע, הוא רעה שועל זעיר, בצבעי צהוב-זהב בוהק יפהפה. לשועל היו שישה זנבות.
שערו הבלונדיני הזוהר העיר באור הלילה, וכך גם וולפיקס. בזכות וולפיקס ריצ&#39;ארד הצליח לראות את הדרך.

אתה אוהב את האות ע&#39; אה?

"פוקימון זוהר זהו פוקימון זדיר פי שתיים מפוקימון רגיל, שמאפשר ל..." התחיל לומר הפרופסור.

כשנשמע קול רעם קולניי והפרופסור הציע שיכנסו.

גם לך זה נשמע קצת מוזר?

בסיפור עצמו תימצא עוד תארים ><
לא רק בוהק.....
העלילה בסדר יפה ומותחת....
די אהבתי :ph34r:
מחכה להמשך&#33;

Originally posted by The white knight@Oct 27 2007, 04:33 AM
טוב מצאתי המון שגיאות:

טעות הקלדה


טעות כתיב


אתה אוהב את האות ע&#39; אה?


גם לך זה נשמע קצת מוזר?

בסיפור עצמו תימצא עוד תארים ><
לא רק בוהק.....
העלילה בסדר יפה ומותחת....
די אהבתי :ph34r:
מחכה להמשך&#33;

כל מה שכתבת, תיקנתי =]
ותודה רבה לך &#33;

יפה מאוד&#33;
אבל אני זוכר שהיה לך סיפור דומה כזה..לא?

תודה שלניכם.
כן היה לי סיפור דומה :P
אבל זה יותר טוב :P
ואני אשתדל שהפרק השני יותר יפה :P

Fire Spin and Richard`s Voyage &#33;
העלטה הייתה קודרת מעוד, ריצ&#39;ארד וולפיקס רצו לחזור לביתם הרך, הנינוח, החמים.
לפתע נשמע צחקוק זדוני, יד מכנית חטפה את וולפיקס במהירות וחנקה אותו.
"וולפיקס &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בבכי. בתוך המכונה נעמדו 2 אנשים ופוקימון.
האנשים לבשו חליפה מוזרה בצבעי אפור-לבן, ועליה היה כתוב בבירור באדום האות R.

"צוות רוקט&#33;" קרא פרופסור בירץ&#39; המום מן המחזה.
האישה שמשמאל הייתה בעלת שיער ארוך וסגלגל, עגיליה הירוקים נצצו באור הליל.
לצידה עמד איש בעל שעיר כחול בהיר שמגיע עד לכתפיו.
בינהם עמד פוקימון חתולי מדבר, בצבעי לבן-חום, ועל מצחו הייתה מין "תווית" מוזרה בצבע כתום.
"מי אלו?" שאל ריצ&#39;ארד בבכי ובדאגה רבה.
"אלו צוות רוקט, זה הצוות שחטף את אימו של וולפיקס &#33;
הם חוטפים פוקימונים ומביאים אותם לבוס שלהם תמורת כסף &#33;" קרא פרפוסור בירץ&#39;.

"היכנו לצרות &#33;"
"כפולות ומכופלות &#33;"
"כדי להשמיד כל דבר בדרכינו &#33;"
"כדי להגשים את כל חלומותינו &#33;"
"כדי להרוס את כולם &#33;"
"כדי ללכוד כל פוקימון בעולם &#33;"
"גסי &#33;"
"גיימס &#33;"
"ומיאו זה שם &#33;"
"בכל מקום שאין בו מלחמה &#33;"
"יופיע צוות רוקט, ויחולל מהומה &#33;"

"הוולפיקס הזה שלנו &#33;" שאגו האנשים בתוך המכונה.
"וולפ &#33;" אמר וולפיקס בקול תמים ובוכה.
"וולפיקס &#33;" החל וולפיקס הזוהר להתרגז והצליח לברוח מין היד המתכתית.
"מעצבן &#33; מיאו, תעשה משהו &#33;" קראה האישה בעל השיער הסגול הקרויה "גסי".
"כבר בדרך &#33;" אמר מיאו.
המכונה שלחה שוב יד מתכתית אך לפני שלכדה את וולפיקס, ריצ&#39;ארד עמד לפניו ונלכד במקומו.
"וולפיקס &#33; תברח אני אהיה בסדר &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בדמעות.

פינת קטנוניות

ריצ&#39;ארד: "אני אהיה בסדר?"
מפיק: "אתה תגלה ..."

סוף פינת קטנוניות

"וולפ &#33;" כעס וולפיקס יותר מתמיד.
עיניו נהיו אדומות כאבני אודם,
לפתע פתאום נשלך טורנדו בצבעי חמים של אש,
עוצמתי וחזק במיוחד מפיו של וולפיקס.
הטורנדו השמיד את המכונה, המכונה התפוצצה והאנשים בפנים התעופפו באוויר.
"צוות רוקט שוב מתעופפים..."

"זה היה קרוב ..." אמר ריצ&#39;ארד בדאגה וחיבק את וולפיקס בדמעות.
"ריצ&#39;ארד &#33;" קראה אימו היפה של ריצ&#39;ארד.
"אני רואה שאתה נלחם היטב, מחר תצא למסע &#33;" קראה אלכסנדרה כשהיא תשושה ועייפה.
"זוכר איך כל כך רצית ?" שאלה אלכסנדרה את ריצ&#39;ארד.
"כן..." אמר ריצ&#39;ארד בחיוך וחיבק את וולפיקס המאושר.


פלאשבק

ריצ&#39;ארד החמוד והקטן צפה בטלוויזיה, הוא צפה במתאמים מוכשרים שהתחרו בתחרויות סרט.
"אימא, בואי תראי &#33;" קרא ריצ&#39;ארד.
"אני באה ..." אמרה אלכסנדרה ונכנסה אל החדר.
"יום אחד, כשאני יהיה גדול, גם אני אהיה מתאם טוב &#33;" אמר ריצ&#39;ארד.
"יגיע יום ..." אמרה אימו, לטפה אותו וסגרה את הטלוויזיה.

סוף פלאשבק

למחרת בבוקר ריצ&#39;ארד התעורר, התלבש והתארגן במהירות.
הוא הכין לו ולוולפיקס ארוחת בוקר ויצא.
הוא פגש הרבה פוקימונים נחמדים בדרך, ורץ לביתו של פרופסור בירץ.
כאשר הגיע, ערך לכבודו פרופסור בירץ&#39; שולחן עם מיץ.
לאחר מכן פרופסור בירץ&#39; ליווה אותם אל החדר העצום,
ונתן לריצ&#39;ארד פוכדורים ופוקידע.
אימו נכנסה במהירות לחדר, היא החזיקה בידה ביצת פוקימון מסתורית.
"כך את זה ריצ&#39;ארד, היא הולכת לבקוע בעוד זמן קצר &#33;" אמרה אלכסנדרה והשיטה את הביצה.
"תודה אימא &#33;" אמר ריצ&#39;ארד שאחז בביצה ויצא למסעו.

Originally posted by Kitsune@Oct 27 2007, 10:01 AM
""וולפ &#33;" אמר וולפיקס בקול תמים ובוכה.
"וולפיקס &#33;" החל וולפיקס הזוהר להתרגז והצליח לברוח מין היד המתכתית.

לרגע הוא תמים ובוכה ולפתע הוא מרוגז?

עיניו נהיו אדומות כאבני אודם,

מזל שלא אמרת אדומות כאש&#33; כי אז הייתי מפסיק לקרוא&#33;

"אני רואה שאתה נלחם היטב, מחר תצא למסע &#33;" קראה אלכסנדרה כשהיא תשושה ועייפה.

סתם ככה היא מופיעה משום מקום ואומרת לו שהוא יוצא למסע? איפה קצת אימהות?

היום לא היו שגיאות כתיב אבל הפרק היה..... נטול עלילה.
אתה מבין לא היה משהו מתח עד כדי כך.....
כך שזה היה משהו משעמם שכמעט לא היה שווה לקרוא אותו....
אולי אתה צריך להאריך את הפרקים&#33;
אני עוד מקווה להמשך בעיקר בגלל שהוא עומד להיות מתאם D:
וזה יותר טוב ממאמן&#33;

The Flying Dragon
"אני חייב לתפוס פוקימון &#33;" חשב ריצ&#39;ארד לעצמו, בעודו פוזל לצדדים ומחפש אחר קול.
וולפיקס קפץ אל כתפו של ריצ&#39;ארד, התקרבל שם ופזל לצדדים גם כן.
לפתע, הגיח על הדשא קאטרפי קטן, צבעו היה ירוק כזית. הקאטרפי חיפש לעצמו מזון.
"זו ההזדמנות שלי &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בתמימות וחייך אל וולפיקס במבט מנצח.
"וולפיקס צא &#33; השתמש בגחלת בשילוב עם מתקפת מהירות &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בקול בטוח.
וולפיקס רץ בחיפזון רב, בעודו מוציא בכוח מפיו כדורי אש זוהרים אל עבר קאטרפי.
קאטרפי לא הספיק לחמוק, והגחלת פגעה בו בעוצמה רבה.
"יש &#33;&#33;&#33;" קרא ריצ&#39;ארד בצהלה רבה מבלי להבחין בקאטרפי המנסה לברוח.
"וולפ &#33;" קרא וולפיקס בצעקה על ריצ&#39;ארד, לפתע קאטרפי נעלם כאילו לא היה.
"לא..." קרא ריצ&#39;ארד ונאנח. וולפיקס עשה פרצוץ מלגלג אך ריצ&#39;ארד התעלם.

לפתע נשמעו קולות מוכרים מן השיחים, הגיחו ג&#39;סי, ג&#39;יימס ומיאו.
"היכנו לצרות &#33;"
"כפולות ומכופלות &#33;"
"כדי להשמיד כל דבר בדרכינו &#33;"
"כדי להגשים את כל חלומותינו &#33;"
"כדי להרוס את כולם &#33;"
"כדי ללכוד כל פוקימון בעולם &#33;"
"גסי &#33;"
"גיימס &#33;"
"ומיאו גם כן &#33;"
"בכל מקום שאין בו מלחמה &#33;"
"יופיע צוות רוקט, ויחולל מהומה &#33;"

"שוב אתם?&#33; אולי תוותרו&#33;" שאג ריצ&#39;ארד אליהם בכעס רב.
"יש לך בעיה ?" צרחה ג&#39;סי בעוצמה.
"צא גליגאר &#33;" קראה ג&#39;סי. לפתע הגיע מן הכדור פוקימון עקרב ועטלף, צבעו סגול בוהק,
ומבטו נראה מאיים.
"חותך זעם &#33;" קראה ג&#39;סי ופקדה על גליגאר.
"סחרור אש &#33; עכשיו &#33;" קרא ריצ&#39;ארד.
לפתע עיניי וולפיקס נהיו אדומות כאבני אודם, וולפיקס התכונן לשלוח סיחרור אש אך זה לא קרה.
חותך הזעם פגע בוולפיקס וולפיקס נפגע.
"להביור &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בעצבנות.
הלהביור פגע בגליגאר עוצמתי, וגליגאר עף לאחור עם כל צוות רוקט.
"צוות רוקט שוב מתעופפים &#33;"
"מעניין למה וולפיקס לא הצליח לבצע את סחרור האש..." הרהר לעצמו ריצ&#39;ארד.

פינת קטנוניות

ריצ&#39;ארד: "איך וולפיקס לא יכול לבצע סחרור אש ?"
מפיק: "כי..."
צוות רוקט: "ולמה אנחנו תמיד מפסידים ?"
מפיק: "כי..."
ריצ&#39;ארד: "וולפיקס &#33; להביור &#33;"
וולפיקס: "וולפיקס &#33;"
צוות רוקט: "צוות רוקט שוב מתפוצצים &#33;"

סוף פינת קטנוניות

ריצ&#39;ארד החל ללכת, לפתע וולפיקס צעק: "וולפיקס &#33;"
וולפיקס החליק לתוך בור, ריצ&#39;ארד החליק אחריו בצרחה.
ריצ&#39;ארד ווולפיקס ניסו לטפס אך ידעו שלא יצליחו ולכם התקדמו.
בתוך הבור היו הרבה מחילות מכל מיני כיוונים שונים.
"ברוך הבא &#33; היו נלמד ללכת על ארבע &#33;" תרגם הפוקידע את וולפיקס המצחקק.
"לא מצחיק &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בעצבנות ונכנס לאחת המחילות בעודו מחפש יציאה אחרת.

"כנסו פנימה &#33;" צרחה ג&#39;סי בכעס רב אל ג&#39;יימס ומיאו.
"זה נראה עמוק ..." הם אמרו בדאגה, בעודם בוההים זה בזה.
ג&#39;סי הכשילה אותם ברגלם והם נפלו לתוך הבור, ג&#39;סי זינקה לעברם.
"יש פה הרבה מחילות... לאיזה נלך ?&#33;" תהה ג&#39;יימס ופנה אל ג&#39;סי.

לאחר זמן שריצ&#39;ארד נתקע במחילות, ריצ&#39;ארד ראה ויבראבה שיצא מן האדמה.
לויבראבה היו כנפיים ירוקות וצבע גופו קרם-כתום, הוא הצביע אל אור שמש מבעד למחילה.
"וואו &#33;" קרא ריצ&#39;ארד בפזיזות והתקדם אל האור, וולפיקס אחריו בחיפזון.
לפתע נראה מקום ירוק ומקסים, היו עצים גבוהים עם פירות, ואגם מקסים ויפהפה.
שם, עמדו הרבה ויבראבות ונהנו להם, ריצ&#39;ארד בהה בויבראבה ממקודם.

"סוף סוף &#33;" קרא מיאו בקול קטנוני
"אור &#33;" קרא ג&#39;יימס בפליאה.
ג&#39;סי וג&#39;יימס ומיאו התקדמו וראו אגם יפהפה, עצים מלאים בפירות ושיחים ירוקים.
לפתע הביטו בויבראבות מהצד ולאחר מכן התחבאו מאחורי שיח.
"תחשבו &#33; יהיה לנו ויבראבה, זהו פוקימון דרקון &#33;" קרא מיאו בזדוניות.
"הוא יהיה כל כך חזק ..." מלמלו וחלמו מה יגיד הבוס שלהם על ויבראבה.

פינת קטנוניות

ג&#39;סי: "לא הסכמתי שנחנק במחילות האלו ?&#33;"
ג&#39;יימס: "אתה תשלם &#33;"
מיאו: "עזבו, אף אחד גם ככה לא מקשיב ..."

סוף פינת קטנוניות

"היכנו לצרות &#33;"
"כפולות ומכופלות &#33;"
"כדי להשמיד כל דבר בדרכינו &#33;"
"כדי להגשים את כל חלומותינו &#33;"
"כדי להרוס את כולם &#33;"
"כדי ללכוד כל פוקימון בעולם &#33;"
"גסי &#33;"
"גיימס &#33;"
"ומיאו גם כן &#33;"
"בכל מקום שאין בו מלחמה &#33;"
"יופיע צוות רוקט, ויחולל מהומה &#33;"

לפתע הגיחה מכונה גדולה, בצורת רובוט ששלחה יד מכנית.
וולפיקס נחטף, וכך גם כל הויבראבות חוץ מאחד.
"פוקידע תעזור לי, באיזה מתקפה להשתמש ..." שאל ריצ&#39;ארד ופתח את הפוקידע.
"כן &#33; ויבראבה &#33; אני מאמין בך &#33; רעש על קולי &#33;" קרא ריצ&#39;ארד אל ויבראבה.
ויבראבה השתמש בכנפיו ויצר גל רעש אל עבר המכונה.
לפתע ויבראבה זהר בלבן בוהק, לפתע הוא הפך לירוק, כנפיו היו הרבה יותר גדולות, ומראו היה יפהפה.
"פלייגון &#33;" קרא פלייגון וציפורניו זהרו פתאום. הוא שרט את המכונה והיא התפוצצה.
"צא וולפיקס &#33; להביור &#33;" קרא ריצ&#39;ארד לאחר שתפס את וולפיקס מהאוויר.
"וולפיקס &#33;" קרא וולפיקס ושחרר קרן אש חמה שהעיפה את צוות רוקט לשמיים.
"צוות רוקט שוב מתעופפים &#33;&#33;&#33;" קראו צוות רוקט ביחד מתעופפים בשמים.

"מה זה היה?" שאל ריצ&#39;ארד את הפוקידע הדולק.
"זה היה ציפורן דרקון &#33;" קרא הפוקידע ונכבה.
ריצ&#39;ארד פנה אל פלייגון, ושאל אותו:
"אני יודע שיהיה לך קשה לקבל את ההצעה, אבל אולי תהיה איתי במסעי ?"
פלייגון הנהן בראשו וסימן לו על הפוכדור.
"צא פוכדור &#33;" שלח ריצ&#39;ארד וזרק את הכדור על פלייגון.
הכדור נע טיפה, אך נעצר לפתע כאילו עומד דום.
"יש &#33; יש לי פלייגון &#33;&#33;&#33;" אמר ריצ&#39;ארד בגאווה.
"וולפיקס &#33; וולפ &#33;" קרא וולפיקס בשפתו המשונה.