בכל יום שישי בשעה 9 בערב אני, מושיקו, מרצ'ו וחיימקה נפגשים בגן סאקר, ומשם מרצ'ו מסיע אותנו לאומן, שם אנחנו שותים וודקה ואלכוהול. אבל אתמול בשעה 3 לפנות בוקר, הכול היה שונה. יצאנו מהאומן אחרי המסיבה. "איזה כיף", אמרתי למושיקו. מרצ'ו, שהיה עדיין שתויי כנראה, ענה:"כן, ממש מגניב, אבל אני לא כ"כ זוכר מה עשיתי לאמא שלך." התעלמתי. ידעתי שהוא שתויי מדיי. המשכנו למכונית ה-BMW של מרצ'ו. הוא נכנס למושב הקדמי, וישר הדליק רדיו. נכנסתי למכונית, למושב האחורי. אף אחד לא היה חגור. כשמרצ'ו עשה ניי חדה די קרוב לגן סאקר, כולם השתתקו. שמענו "בום!" ענקי ומאז אני לא זוכר כלום עד עכשיו, כשהודיעו לי שמרצ'ו ומושיקו מתים. חיימקה פצוע במצב אנוש כמוני. מסתבר, שכולנו התעופפנו באוויר מכיוון שלא היינו חגורים, בזמן שהייתה תאונה, כשמרצ'ו השיכור נכנס למסלול הנגדי. אז עכשיו אני פה, לבד, בלי החברים שלי, וגם אני כבר גוסס, אז עכשיו אני מבין, שהייתי צריך לסרב למרצ'ו כשהוא רצה לנהוג.