נושא: לכודים בזמן-הפרק האחרון

נא להגיב!
עבר הרבה זמן
אלכס תגיב אתה גם כן

מצתער שלא הגבתי..לא היה לי זמן..אני יקרא את זה הערב..מבטיח!
פרק יפה...הבעיה ששוב הפרקים קצרים מידי..תנסה להעריך אותם... מחכה!

Originally posted by Dingo@Nov 13 2009, 09:47 PM
מצתער שלא הגבתי..לא היה לי זמן..אני יקרא את זה הערב..מבטיח!
פרק יפה...הבעיה ששוב הפרקים קצרים מידי..תנסה להעריך אותם... מחכה!

כשאני מאריך זה ארוך מדי וכשאני מקצר זה קצר מדי
אני אשתדל שהם באמת יהיו כמה שיותר בכל פרק
אך זה לוקח זמן לחשוב על עלילה
קדימה!
עוד תגובות

פרק טוב,אני עכשיו נכנס לויקיפדיה ומנסה לראות מה קרה לפני 3,000 שנה

Originally posted by אספיאון גדול מהחיים@Nov 16 2009, 05:16 PM
פרק טוב,אני עכשיו נכנס לויקיפדיה ומנסה לראות מה קרה לפני 3,000 שנה

אני לא עושה את זה היסטורי לחלוטין
אני לא מציין דמויות חשובות ,אלא אם כן זה נראלי סביר
לפני 3000 שנה היה רק מדבר תחשוב על זה. תקופת הפרעונים

פרק 9:מפגש מצמרר מעולם אחר!

הספירה לאחור החלה כאשר כולנו על מכונות הזמן ומוכנים לצאת לדרך...
השעון במכונה מראה את הספירה לאחור וכשהמכונות מתחילות להתניע ואני וטוני מדוושים
המכונה מעבירה הילוך ונוסעת!

במדבר יהודה ,3000 שנה אחורה

הדבר הראשון שראיתי כשהגענו לזמן האחר ,שהמכונה שלנו השתבשה ואיכשהו הנסיעה הפכה אותה ,והמכונה הפילה את כולם על חול מדבר חם ביותר...
"איכס.. חול.." אמרה מיי כשהיא נראית ממש נגעלת מהמגע של החול הרך בעורה היפה...
גם המכונה של טוני התהפכה וגם אותו ראיתי מעוך על הרצפה .
"מוזר... " התחיל להגיד תאי שהוא חושב שמשהו לא בסדר במקום הזה.
"לאן הגענו יש לכם מושג?" שאלה מרי את כולם בשאלה שלא יכולנו לענות עליה.
"לפי דעתי אם זה מדבר אנחנו הגענו אחורה בזמן אולי לזמן יציאת מצרים.." אמרה דון אשר יש לה ידע בדברים האלה כחובבת התרבות המצרית"
"אולי... יכול להיות " אמרתי אני אפילו כשחשבתי שאולי אנחנו נמצאים קרוב לבית אפילו אשר ראינו רק מדבר וחול ,רק חול.

השמש במקום הזה הייתה ממש חזקה ,כל כך חזקה שלא יכולנו מרוב חום להסתכל אחד על השני .
"אולי כדאי שנתחיל ללכת " הציע טוני .
לא חשבתי באותו רגע ,הסתכלתי על מיי כשהיא סובלת ונכנס לה חול לתוך הנעליים ואין לה איפה להחזיק כאשר היא תצטרך לרוקן אותם ,ואיך כשאני בא לעזור לה ,אני רואה את טוני מציע לה עזרה ואומר :"אולי תחזיקי בי כשאת עושה את זה.." מיי חייכה אליו ונראתה מרוצה אחרי שהחול יצא מנעליה.
"טוב.. "לקחתי פיקוד והתחלתי לומר :"בואו נתחיל ללכת מערבה יכול להיות שנמצא משהו" סיימתי את דבריי.
"איך אתה יודע שזהו המערב? " שאלה מרי.
האמת הדבר הכי מצחיק הוא שמרי נראתה בהתחלה מפונקת קצת כשאז עוד לא ידענו שהיא הגיע מבית של תואר האצולה ,היא הוכיחה לי אישית שהיא יכולה לעמוד על שלה כשצריך.
"השמש מתקדמת בכיוון הזה" אמרתי ומידע גיאוגרפי רב עניתי לה כשהייתי צריך לסחוב איתי את המכונה הכבדה שהחול נתקע כל שנייה בגלגלים.
"וואו אתה חכם " אמרה לי דון וניסתה כנראה להתקרב אליי כאשר היא צועדת לצידי ומתחילה לדבר איתי על המורים שלה בבית הספר אפילו שזה לא עניין אותי כשבינתיים אני מסתכל על מיי וטוני אשר הולכים ביחד והיא צוחקת מדברים שהוא אומר לה.

כשאנחנו הולכים במדבר אני מנסה להתחבר אל תאי ,הוא נראה אחלה של גבר והכול.
"היי תאי " אני אומר לו כדי להתחיל שיחה.
"מה אתה רוצה?" הוא בא אליי בגישה של נדחף.
"כלום.. רק רציתי לשאול אותך מאיפה הגעת?" שאלתי אותו אחרי שהוא התפרץ אליי בצורה כזאת.
"הגעתי מסין" הוא אמר לי .
"סין? וואו ,אתה בטח יודע הרבה על התרבות הסינית" אמרתי לו .
"כן .. אני יודע כמה דברים ,כמו למשל את כל סוגי אמנויות הלחימה " אמר וסיים את דבריו.
"כל סוגי אמניות הלחימה?!" התפעלתי כאשר הוא אמר לי את זה. הבנתי שאולי הכוח המיוחד שלו בלחימה יוכל לעזור לנו מתישהו...


שביל האופניים ,ישראל

"אני חושב ששכחנו משהו" אמר ארמגדון.
"מה נראה לך ? "החזיר לו בשאלה אנדרסון.
"לא יודע.. אני מרגיש.." ענה לו ארמגדון כאשר הוא חושב על משהו..
"לא.. בדקתי את הכול לפני שהם יצאו לדרך.. " אמר סטיוארט.
"כן.. אולי אלה רק התחושות שלי" אמר ארמגדון כאשר הוא עייף כאילו לא ישן כמה ימים בגלל ההכנות של המסע של הילדים.
"לאן נראה לך שהם הגיעו?" שאל אנדרסון את ארמגדון?
"לא יודע.. כמה שיותר רחוק בזמן ,אם זו חיפושית ,הקמע כאילו ,הייתי משער שהם בימי מצרים וכנען."
אמר ארמגדון.
"וואו, נראה לך שבכל המסע שלהם ,יקרה מצב שהם יפגשו קרובים שלהם או את עצמם אפילו?"
שאל אותו אנדרסון.
"אני לא יודע.. רק הזמן יגיד את שלו"


מדבר יהודה ,3000 שנה אחורה

כאשר אנחנו הולכים הרבה זמן וכולנו כבר מתבשלים מהשמש החמה הזאת
אנחנו מחפשים מקור מים ,ובמקום זה ראינו באופק אוהל גדול.
התחלנו להגביר את הקצב.
"היי ,יש שם אוהל!" אמרתי לכולם בשמחה.
"אוהל? " שאל טוני שהרסתי לו את הדיבור הרגעי עם מיי ודווקא שמחתי מכך.
"קדימה בואו נזדרז אולי מישהו שם יודע על הקמע או על סילאטון" אמרה דון.
"לא צריכים למהר כל כך רק בגלל הקמע המטופש הזה" אמרה מיי.
"הקמע המטופש הזה זה מה שיציל אותך ואת כל העולם " אמר תאי כשבעיניו שנאה למיי.
"יאללה ! בואו נרוץ!" אמרה מיי והתחלנו לרוץ כשמאחורה מיי עומדת ואומרת:"נו.. רגע חכו לי!"

בדרך לקבר הפרעה ה-3

'מתי אני כבר יגיע לשם?' חשב לעצמו הבחור שהיה בדרך לקמע.
כשלפתע מישהו קורא לו בתוך ראשו.
"סילאטון! עצור במקומך! הנח רגליך איפה שאתה!" אמר הקול בראשו.
"מה אתה רוצה עכשיו?" שאל סילאטון את הקול שמפעיל אותו מראשו.
"איפה אתה נמצא עכשיו?" שאל הקול.
"אני בדרך לקבר הפרעה! אתה מפריע לי!" אמר סילאטון בעצבים כאשר הוא מתקדם בחולות .
"הילדים הגיעו... " אמר הקול .
באותו רגע פרצופו של סילאטון קפא במקום הוא חיכה לרגע שהילדים כנראה יבואו להפריע לו במשימתו ,ולא היה לא אכפת ..הוא היה חייב לעצור אותם מלחפש את המעות או לפחות להאט אותם איכשהו.
הוא דיבר עם המפעיל שלו ואמר :"אני אטפל בזה ,אדוני"


קרוב לאוהל

אנחנו כבר היינו ליד האוהל כאשר אנחנו שישה שם ועוד שני מכונות הזמן שלנו איתנו עומדים בפתח האוהל ושואלים:"סליחה ..יש פה מישהו?"
בפרק הבא:
פרק 10:סרקת עם אבן הברקת!

יפה...
אני מציע שתעשה סופים יותר מותחים..באמת..

אחלה פרק אבל הפרקים קצרים מדי

לגבי האורך ,זה יטופל בעוד כמה זמן בגלל שאני כותב את זה בWORD וזה נראלי הרבה שאני כותב את זה שם
פה זה מתקצר והבנתי את הטעות אז בסדר
ולגבי משהו אחר ,

זה לא בסדר מכולם שאתם לא מגיבים ! כולם!
מה אני כותב סיפור עלילתי כל כך מסובך בשביל שתי ילדים?!

אחלה פרק ובכלל סיפור.
מסקרן ומעניין, אני מת לדעת על עוד זמנים שתעשה (:
אמשיך לקרוא.

Originally posted by yossi@Nov 18 2009, 08:33 PM
אחלה פרק ובכלל סיפור.
מסקרן ומעניין, אני מת לדעת על עוד זמנים שתעשה (:
אמשיך לקרוא.

תודה

Originally posted by Muad'Dib15@Nov 20 2009, 08:33 AM
שמע ארוין
כחבר והכל
הספר שלך עם דמיון נהדר
העלילה שלך מתקדם בקצב הנכון ,הכתיבה שלך ברורה ,
אבל זה הספר השלישי שלך שאתה כבר כותב על מסעות בזמן ,לי אישית זה נמאס,אולי תעשה ספר על משהו אחר ,יותר מזמן ,יש רעיונות הרבה יותר טובים בימינו
קראתי את הפרקים הראשונים אתמול וממש נהניתי ,אחרי שהוספת את הדמויות האחרות ,קצת פחות אהבתי ,הפרק האחרון שפירסמת מתחיל סימן למשהו שלא נגמר ,וסופרים מרבים להשתמש בזה ,כל הכבוד

מחכה לפרק הבא..

מה אני יכול לעשות
אני אוהב היסטוריה וזה נורא כיף לדמות נסיעה בזמן
אתה לא יכול להחליט מה אני יכתוב או לא
אתה כתבת ספר על חייזרים למרות שאני לא מאמין בזה פירגנתי לך על הרעיון המרכזי

אבל על הדברים הטובים ,תודה.

היום פרק 10!

בשביל לצ'פר אתכם לשבת שלום ,אני מפרסם פרק נוסף ,והפעם זה פרק מאוד מעניין מבחינת פיתוח עלילה

פרק 10:סרקת עם אבן הברקת

לחלק הזה של חיי אני קורא "ריצה" כי זה מה שעשינו הכי הרבה בשלב שאחרי שנכנסו בפזיזות לאוהל
"סליחה ,יש פה מישהו?"
"מה רצונכם?" שאלה דמות מהחשיכה בסוף האוהל שאנחנו רואים זקן לבן וארוך על פניו
והוא נראה כאילו אנחנו מטרידים אותו...
"שלום.." התחלתי להגיד דיי בגמגום כי לא ידעתי בעצם מה אנו צריכים.
"אנחנו צריכים לדעת אם יש לך מושג על קמע החיפושית?" סיימתי את דבריי
"למה שצעירים כמוכם יתעניינו באבן כל כך יקרה?" שאל הזקן.
דון ניסתה להסביר לו את הסיפור אבל אנחנו עצרנו אותה מלגלות יותר מדי פרטים עלינו ,הדבר שהכי הפריע לי היא כשכולנו החלפנו בגדים לבגדים יותר תנכ"ים בוא נגיד בעדינות ,מיי החליפה חלקית וזה מה שיכול לחשוף אותנו ,לא משנה ,אני עדיין הבטתי עליה כמו מאוהב..
"אנחנו פשוט עוזרים לדוד שלנו למצוא את האבן ,כדי למכור אותה ולקבל קצת כסף ולהכניס אוכל לפה" שיקרה בצורה מצויינת דון לחכם הזקן.
"אה.. אז זה מי שהיה כאן מקודם? הוא דודכם?" שאל הזקן אותנו ולא הבנו מה הוא רוצה.
כולנו הבנו כך כאילו שארמגדון ואנדרסון הכינו לנו את המשימה לקלה יותר וככה הבנו..
אבל לא הבנו שמי שהזקן מדבר עליו הוא בעצם אויבנו ומי שאנו אמורים לעצור.
"כבר אמרתי לדודכם שעליכם להמשיך למצרים ,שם בקבר הפרעה ה-3 סרקת ,ישנה את האבן שאתם צריכים" סיים החכם הזקן את המילים שלו.
"תודה רבה" אמרו טוני ומיי יחדיו .
יצאנו אחד אחד מהאוהל לפני שיצאתי ראיתי שדרכתי על נייר ישן מלא חול ,הייתה עליו את האות
"S”
באנגלית ,הבנתי ישר שזה לא ארמגדון או אנדרסון שהיו באוהל וחיפו עלינו ,אלא האחד והיחיד ,סילאטון.


הרחק יותר בלב מדבר ,בדרך למצרים ,באותו זמן

"לעזאזל עם הילדים האלה " דיבר לעצמו סילאטון
"את כל המסע הם הרסו לי!" צעק בלב מדבר ..
סילאטון לא ידע מה לעשות באותו רגע .. הוא רק ידע שהוא חייב לעקב אותנו ,ואם לא זה ,אולי אפילו נורא יותר.. להרוג!
"מישהו שם?" התחיל לדבר כמו מכשיר קשר שהוא מחזיק את ראשו ומדבר בטלפתיה אל מישהו.
"כן המפקד!" אמר הקול בראשו ,כנראה בצד השני של הקשר.
"אני צריך 5 חיילים ,רוצחים מנוסים שיבואו 3000 שנה לפנה"ס כדי לחסל כמה טירונים שמפריעים במהלך ביצוע משימה" הסביר סילאטון לשר החיילים שלו כנראה ,כשהוא מדבר הוא היה נורא כועס ,כמובן שהוא לא נעצר בדרך אלא הוא ממשיך במהירות.
"כבר מגיעים!" אמר הקול.

"אז בקיצור ,הלכנו לקניון באותו יום ,ופשוט קניתי את כל החנות אתה לא מבין!" התחילה מיי לספר לטוני סיפור אישי שלה ודון התעצבנה ביינתים על זה שאנחנו הולכים לאט מדי בקצב ממש איטי.
ועוד אני בעודי מסתכל על הנייר תוך כדי הליכה ומנסה להבין מה עושים מבלי לספר לחבריי על הנייר .
"מה אתה מחזיק שם ניק?" שאל אותי תאי
"מה אה מה? יצאתי מהחלומות שחלמתי ומה יכול לקרות אם אני לא אשתף את הצוות.
"זה כלום" אמרתי.
"אתה בטוח? אתה נראה כאילו קרה משהו" אמר תאי בדאגה.

"כלום לא קרה ...באמת"
ניסיתי להרגיע אותו כאשר מרי ודון גם התחילו עם הפרצופים המודאגים.
"עצרו שנייה" אמרתי.
"מה קרה ניק? " עצר אותי טוני בשאלה.
"מצאתי את זה באוהל של הזקן" אמרתי והראיתי להם את הנייר ועליו כתוב קיצור שמו של סילאטון.
"מה זה?" שאלה מרי
"זה מה שאני חושב שזה?" שאל תאי.
זה קיצור שמו של אויבנו ,סילאטון.
"למה לא אמרת מקודם?" שאלה מיי.
"חבר'ה .." התחילה להגיד דון..
"רגע דון ,אנחנו מנסים לברר משהו" אמרה מרי באיפוק.
"למה לא שיתפת אותנו? אנחנו צוות " אמר טוני בכעס.
"חבר'ה .." שוב אמרה דון.
"לא עכשיו דון! " זעף עליה תאי.
"תסתכלו!" הצביע דון לאופק כאשר ראינו 5 גברים הלבושים בחליפות לבנות מתקרבים אלינו.
"אימא'לה " אמרה מיי ופחדה .
"מי אלה?!" שאלתי בקול רם את כולם שלא ידעו מה להגיד.
לקחתי את כולם ..דחפתי אותם וצעקתי :"רוצו!!"

מצרים ,ארמון הפרעה

"אני מתקרב יותר מתמיד לקבר" חשב לעצמו סילאטון שחשב שניצח בקרב
הוא הרגיש מוזר ,הוא כבר מכיר את התחושה הזאת... השמיים היו כמערבולת ולפתע הצבע הסגול נהיה שולט בעיניים שלו ,הוא ראה את השמיים הסגולים בעיניו ואמר:"מסע בזמן.."

"רוצו!!"
צעקתי לחבריי ,כאשר רצנו ואחרינו האנשים עם החליפות הלבנות ,הם לא רצו אמנם מהר אבל הם היו כל הזמן אחרינו ,החול הקשה עלינו לרוץ.
"עצרו!" צעק אחד הגברים.
"תמשיכו לרוץ ,אסור לנו בשום פנים ואופן לעצור!" צעקה דון.
"למה? מי הם ומה הם רוצים מאיתנו?" שאלה תוך כדי ריצה מיי.
"מה זה משנה? הם לא היו רצים אחרינו אם לא עשינו כלום" אמר טוני והמשיך לרוץ שהוא גורר את המכונה

"מסע בזמן? איך זה הגיוני? " שאל את עצמו סילאטון.
"אלה בטח השליחים שלי.." חשב לעצמו.
סילאטון במקום לחשוב התחיל להתקדם לכיוון הארמון וראה את הקבר.

רצנו ורצנו ,זוכרים שלחלק זה בחיי אני קורא 'ריצה'?
עכשיו בטח הבנתם גם למה...
סילאטון הגיע לקבר.
אולי הריצה הזאת בסוף כן עזרה ...
"מי זה?" שאלתי
"יש מישהו מקדימה!" צעק תאי
ראינו אותו ,את סילאטון שמתקדם לאט לקבר ללא דאגה
ואז ראינו את חמשת הגברים עם החליפות עומדים לפנינו והאמצעי הצביע עלינו ואמר:"הם!"

"עצור סילאטון!" צעקתי.

אחרי חלק מעייף בחיי
הבנתי ,שאת החמישה האלה לא נוכל להשיג
והדבר הכי מוזר שאיך שראינו את סילאטון השמיים הפכו לסגולים מערבולת טורנדו ענקית ראיתי למעלה...
כאשר אני רואה שבעצם הסיכויים שלנו להשיג את האבן היא אפסית כמעט

בפרק הבא:
פרק 11:
פרק 11: קרב היסודות!מסע בזמן!

פרק טוב!
יש מתח, יש עלילה(ברור) וגם זה באורך ממש טוב!!