לכודים בזמן-הפרק האחרון

**Erwin** · 10-12-2009, 06:52 PM

לוגו של הספר:כריכה:

ישנם כל מיני אירועים בהיסטוריה שלנו ,כל מיני תאריכים שונים ,וכל פעם מקום אחר ,עזבו את המקום ,כל פעם זהו זמן אחר שבה ומשפיע עלינו .
לא פלא שיש אנשים רעים שרוצים להשתלט על הדבר הזה שנקרא "זמן"
ואני במקרה הייתי באותו מישור ,מימד לא יודע להסביר את זה ,אבל זה מסוכן ...
אחרי מה שאני ראיתי ,זה לא אותו דבר ,אני ניק ,ילד בן 16 שלא יודע הרבה מהחיים שלו ,אני אוהב לרכוב על אופניים שזהו התחביב העיקרי שלי ,יום אחד גיליתי שיש לי כוחות ,אבל מאיפה? ממתי זה? ולמה דווקא לי? את כל התשובות אתם תגלו בסיפור הבא ,הסיפור המפחיד ביותר שתשמעו עליו ,הוא אולי אמיתי ,אבל אתם לא תאמינו למה שתשמעו ממני .
אז ברוכים הבאים ל ... 'לכודים הזמן'

פרק 1:

פרק 1:"על ראש הגנב בוער הכובע!"

זה היה עוד יום בהיר וצח שמש מבחוץ ,שאני יוצא מן המרפסת אני רואה ילדים שהולכים לבית הספר פעם ראשונה לשנה חדשה בכיתה א' ...
אצלי זה קצת שונה.. היום אני מתחיל ללמוד בכיתה י' ,שלדעתי זה אותו דבר כמו שנה שעברה ,כל החברים ,כל המורות וכל השיעורים המעצבנים האלו
אבל "נשרוד את היום הראשון" חשבתי ,שאותו אני הכי שונא בעולם ,שפתאום מחזירים אותנו לגן ועושים לנו משחקים בשעות הראשונות ואחרי זה בשארית היום מלמדים אותנו תרכובות כימיות משונות.

אז... מה התאריך ? הסתכלתי על הקיר שעליו היה לוח השנה ,וראיתי .. אה נכון ,ה-1 לספטמבר –היום הראשון ללימודים ,איך אפשר היה לשכוח?
ארזתי את התיק ויצאתי לבית ספר שאימא שלי צועקת מהחלון :"ניק! שכחת את האוכל "
ואני עונה לה :"לא משנה ,זה יום קצר "
היא ויתרה ונכנסה חזרה הביתה ,אני משחרר את האופניים מכניס את המפתחות לתיק ,שם את הכפפות ,מרכיב משקפי שמש ,ויוצא לדרך!
הירידה לכביש עם האופניים תמיד קצת מסוכנת ומפחידה ,אבל מתרגלים בסוף... התחלתי לרכב בשיא המהירות ,הכביש אמנם היה בפקק ,והשעה הייתה עוד מעט 8 ,אבל נתתי את המהירות המקסימאלית ואפילו עקפתי כמה אופנועים ...
כמו כל בוקר של לימודים אני קורא לחבר שלי מלמטה לבוא ביחד לבית הספר ואז נוסעים יחד :"טוני !" אני צועק מלמטה ,והוא עונה :"אני יורד אחי שנייה" ,טוני ירד ושחרר את האופניים ,כמובן אסור לשכוח את הכפפות והמשקפיים ,ואז יצאנו לדרך בשיא המהירות אני והוא ... נוסעים לבית הספר? מה פתאום!
לי ולטוני יש מוסך אופניים משלנו ששם אנחנו משפצים את האופניים כמה שאנחנו יכולים שיהיו כמה שיותר חלקות על הכביש והנסיעה תהיה מהירה יותר,
טוני עצר ואמר :"שנייה אני פותח את הדלת " ושוב כמו כל בוקר אנחנו נכנסים למוסך ומשמנים את השרשרת ואת הכידון ,אני אומר לטוני :"עוד 5 דקות צלצול..."
טוני צחק ואמר שיש עוד זמן ,סגרנו את המוסך וירדנו לכביש ,לפתע אני שומע צפירה חזקה מאחוריי ,נהג משאית שנוסע במהירות ולא עוצר ,אני רואה שמאחוריו ישנם ארבעה או חמישה ניידות משטרה ,אני מבין שזה פושע נמלט :"טוני! ,בוא נעזור להם לתפוס את החמור "
טוני הנהן בראשו לחיוב ,אבל שאני מנסה לחתוך לכיוון הנגדי של המשאית זה נראה מאוחר מדי ,הכול היה עניין של שניות ,כאשר אני עומד על השלד של האופניים ולא מחזיק בכידון ,אני קופץ על המשאית ומחזיק ממש בידית שכל גופי חוץ מהיד נמצא באוויר לגמרי ,טוני תפס את האופניים שלי והמשיך לעקוב אחרי המשאית ,מאחור הניידות עשו הרבה רעש של סירנות ,ואני מנסה לקרב את גופי אל הדלת ,ושאני חושב שאני עומד להחליק באמצע הנסיעה ואולי אפילו לאבד את חיי ,טוני מגיעה מאחורי ומושיט דחיפה קלה ,נאחזתי חזק בדלת כאשר אני פותח אותה אני רואה נהג מפוחד שנוסע במהירות ונוסע בואר אדום כאשר הוא בורח מהמשטרה ,אני רואה שקים ענקיים של כסף מאחורי כיסא הנהג ,ישר הבנתי שהוא שדד מקום כלשהו
תפסתי את ההגה ,אבל הנהג נתן לי אגרוף בפרצוף ,התאבקתי איתו ממש קשה והמשאית נסעה כל הזמן שמאלה וימינה בכביש וכנראה שעוד מעט היא תפגע בחומה הקרובה
אני והנהג רואים את החומה מסתכלים זה על זה ולא יודעים מה לעשות ,העניין היה של 3 שניות ,ואז..
בום! התרסקות של המשאית על החומה .
באותו רגע טוני חשב שקרה לי משהו נורא והוא נעצר כמאה מטרים מהחומה שפרצופו בהלם מהמתרחש.

"אמממ ,כן ,אני חושב שיש לי פה שי הרוגים " אמר אחד השוטרים ברמקול לאמבולנסים שיגיעו
השוטר אמר עוד משהו :"השודד נמצא מת ,אבל הילד שהיה איתו בתא הנהג ,נעלם וגופתו לא נמצאה.."
טוני שאל את השוטר אם הוא יודע איפה החבר שלו ,והשוטר שאל את טוני :"ילד ,אתה יודע שהמעשה שעשיתם היה מאוד מסוכן ,הייתם צריכים לתת למקצוענים לטפל בזה ,ועכשיו תראה מה התוצאות .

"מקצוענים אה? " שאל טוני ,אני רואה רק חמישה ניידות נוסעות ובדרך דורסות קשישים זה מה שאני רואה ,אתה לא רוצה שנדווח עליכם נכון?
השוטר היה המום על יכולתו של טוני לקלוט דברים קטנים ולא שגרתיים כאלה
"או.קיי ,מה אתה רוצה לדעת ?שאל השוטר את טוני

"איפה חבר שלי?!?"
השוטר לא ידע מה להגיד לטוני הוא רק ידע שאני ,ניק ,ילד מת ושלא מצאו את הגופה .
"יש לך מושג אם יש מצב שהוא חי?" שאל טוני בהיסוס.
השוטר ניסה לדבר כמה שיותר כמו חבר ולא סמכותי ואז הוא אמר שממכה כזאת בחומה ענקית ומהתהפכות של משאית ,לא בטוח שהוא יצא חי ,אבל אי אפשר לדעת כי הגופה לא נמצאה.
ואז קרה דבר מוזר ביותר ,האמבולנס הגיע בדק את הפושע והכריז שאין לו דופק
שנייה אחרי זה השודד קם שלף אקדח ואיים לירות באחד המטפלים .
"אקדחים למטה! כולכם!"
הוא ציווה על כל השוטרים לרדת ארצה או שהוא יורה בבחור ההוא
טוני לא ידע מה לעשות אז הוא ירד גם ארצה ,ואז שהוא ירד ארצה הוא ראה אותי... מסתכל עליו מאחד מפתחי הביוב ,ומסמן לו להיות בשקט ,"שששששששש " עשיתי אם האצבע והשתקתי אותו מלצרוח בשמחה שהוא מצא אותי.
,"תנו לי את המפתחות לניידת" צעק השודד שהיה בהתמוטטות עצבים נוראית ,
אני שידעתי לאיזה ניידת הוא עומד להיכנס ,פתחתי את דלת הניידת ונכנסתי לתא האחורי ונשכבתי על הרצפה ,השודד נכנס לתוך תא הנהג שלידו בן הערובה וכשהוא מעביר הילוך ונוסע טוני מספר לשוטרים שיש מישהו בתוך הניידת והוא מוכן לפעול ,הסירנות של השוטרים פעלו והם חיפשו דרך שהשודד לא יראה אותם
באותו רגע השודד נסע במהירות מטורפת על הכביש ,אני ביינתים שלחתי הודעה לטוני ,ואומר איפה אנחנו עוברים עם הניידת ,בן הערובה קלט אותי מתחבא ,ואני מסמן לו לשתוק ולא לעורר תשומת לב.
השודד היה חסום מכל הכיוונים שהגענו לצומת השודד נעצר הוציא את בן הערובה שהוא מכוון עליו אקדח ,מצאתי באוטו איזה לום מברזל ,השודד יצא לא הסתכל לאחור ואני מצאתי את העיתוי המושלם לחבוט בראשו בחוזקה ,השודד נפל והתעלף ,הבחור של האמבולנס היה בסדר ,מפקד המשטרה הגיע אליי ואל טוני ואמר :"ילדים ,זהו יום גדול ,בלעדיכם והאומץ שלכם לא היינו מסתדרים ,ביינתים טיפלו בי באחד ניידות האמבולנס ,בכל זאת נפצעתי שניצלתי מהמשאית המרוסקת.
אבל דבר אחד לא הבנתי ... איך לעזאזל השודד קם לתחייה?

טוני ניגש אליי ושאל אותי איך ניצלתי ומה עשיתי במשאית .
אז ככה ... כמה מטרים ספורים מהחומה הענקית ,העברתי הילוך לבלימה ,אבל הבנתי שזה לא יעזור אז קפצתי דרך החלון ונפלתי במזל באיזה שיח שקרוב לחומה ,כנראה התעלפתי ,אני לא יודע בדיוק אבל שהתעוררתי מצאתי את עצמי בפתח ביוב שמוביל בול לנקודת החטיפה של בן הערובה ,ששם ראיתי את טוני מסתכל עליי ופעלה התוכנית שלי שוב.

טוני אמר :"נו הולכים לבית הספר?"
אמרתי לו :"לך אתה ,אני גמור"
יש היום מבחן שכבתי הזכיר לי טוני ,החלטתי ללכת אפילו שזה באיחור .

"אז אנחנו לוקחים את הנעלם ומעבירים אותו לסוף התרגיל ,שם משתמשים במשפט פיתגורס ומגלים את הצלע הנעלמת ,זה מובן לכם תלמידים?"
אני וטוני נכנסו לכיתה והמורה למתמטיקה שאלה למה הגענו באיחור..
אני כמו תמיד אומר רק את האמת בקטע הזה זה יצר קצת מבוכה קלה...
"עזרנו למשטרה לתפוס שודד שחטף בן ערובה " אמר טוני.
כל הכיתה צחקה ... ואני וטוני הסתכלנו זה על זה וידענו מה האמת...
כנראה שלעולם הכיתה לא תדע את האמת.
"אוי כמה שאתם מצחיקים " אמרה המורה ."שבו בבקשה ותפתחו בעמוד 45.
אני וטוני ישבנו והתחלנו ללמוד ,את היום הראשון ללימודים הזה ,אני אזכור נראה לי לכל החיים
זוכרים מה אמרתי? היום הראשון ללימודים הוא הכי שנוא עליי.
שיניתי את דעתי ,זה היום הכי טוב בשנה.
רק חבל שאף אחד לא יודע למה וכנראה שלא יידע.
אחרי הצלצול של השיעור השלישי ,לפתע הייתה רעידת אדמה קלה, כולם נכנסו מתחת השולחנות ,וכשזה נגמר ,כשכולם עמדו הסתכלנו מהחלונות וראינו שהשמיים היו בצבע סגול וקצת כחול וצהוב...

ידעתי שזה משהו מסוכן ,אבל מה ילד בכיתה י' יכול לעשות?
אל תחשבו על זה! תפעלו!

בפרק הבא: פרק 2 -"רכיבה אל הלא נודע!"

**Dingo** · 10-12-2009, 08:04 PM

ואוו..בוא נתחיל שזה טוב..
קודם כל הסיפור יפה, אני חושב שפרק הזה יכלתה להוסיף עוד מתח ועלילה שקשורה לסיפור...היו לך כמה טעיות הקלדה ותזכור לסגור ציטוט טכאלה..
ובקרש לכתב הגדול-תקטין אותו למה זה לא יפה ככה..
בקיצור סיפור יפה רק הייתה צריך יותר מתח..ותזכור כמובן מקוריות!
מחכה לפרק הבא!

**Erwin** · 10-12-2009, 10:25 PM

תודה דינגו ,מחר אפרסם את הפרק הבא!

**elekid** · 10-23-2009, 09:08 PM

סיפור טוב!
מקווה שהפרק הבא יהיה ברמה של הפרק הזה

**Dingo** · 10-23-2009, 09:14 PM

אחי למה אתה לא מפרסם..?
הפרק לא מוכן..?
חבל עוד סיפור יחלך לך..

**Erwin** · 10-23-2009, 09:19 PM

Originally posted by Dingo@Oct 23 2009, 08:10 PM
אחי למה אתה לא מפרסם..?
הפרק לא מוכן..?
חבל עוד סיפור יחלך לך..

פרק 2:רכיבה אל הלא נודע!

רעידת אדמה קלה יצרה מהומה בתוך הכיתה ,כאשר כולם נעמדו ,אני וטוני ראינו את השמים בצבעים משונים הכי בולט היה סגול...
אני וטוני הבנו שזה משהו מוזר ,אני וטוני לא פעלנו ,היינו חייבים להיות ניטרליים הפעם.

כל התלמידים יצאו החוצה להסתכל על זה
העצים אפילו על יד הבית ספר נהיו יבשים וכל העלים נפלו מהם
טוני קיבל הודעה מוזרה בפלאפון ,ההודעה הייתה רשומה בצורת מכתב ,דקה אחרי זה אני קיבלתי את ההודעה ,ההודעה הייתה אותה אחת כמו לטוני ,היה כתוב בה כך:

שלום לך ,
אני מכיר אותך אבל אתה לא מכיר אותי ,לצערי היום הנורא ביותר הגיע ה-1.9 שנת 2009
כבר שנים חיכיתי לתאריך הזה ,כדי שאוכל לפגוש אותך ,ושתוכל לעזור לי במשימה הכי קשה שיש,
להציל את העולם.
אני יודע שזה אולי נשמע מוזר ולא הגיוני ,אבל הבט בשמיים ובצבעם ,זאת רק ההתחלה ,לצערי אין זמן ,אני צריך אותך אצלי ,בצוות שלי ,כך שנוכל ביחד להציל את העולם מהרס מוחלט.לא סתם בחרתי בך ,אתה אחד מכמה אנשים בעולם היחידים לפתור את זה.
תגיע לגשר הגדול מעל הנהר ,יש שם מערה משמאל ,הסיסמה היא :אלמנט.
אני מקווה שתגיע בעוד כחצי שעה.
תודה.

הסתכלתי על טוני ,והבנתי ששתינו אמורים להציל את העולם .
הסתכלתי עליו והבנתי שהרפתקה זה מה שחסר לי עכשיו ואני רוצה מאוד ללכת לשם עכשיו.
כנראה שטוני ישר הבין אותי ,עשינו את הדרך הזאת עד לגשר הגדול?! זה שעתיים נסיעה מכאן עם אופניים.
והוא אמר שנגיע תוך חצי שעה?
טוני הסתכל עליי וחייך.
יצאנו מבית הספר ממש מהר ,המורה ראתה אותנו ואמרה:"ניק ,טוני ,חיזרו לבית הספר או שאתקשר אל הוריכם!"
חוץ מלצחוק באמצע נסיעה מהירה לחלוטין לא עשינו כלום ...
פעם ראשונה שההרגשה להיות חופשי התפשטה ,אבל ידענו שלא נגיע בזמן לגשר הגדול אפילו אם נשרוף את הצמיגים בכבישים .
"בוא נעצור במוסך ונשים את האופניים ,ניסע באוטובוס ,זה 20 דקות בערך. " אמרתי לטוני.
"סבבה" אמר טוני .
טוני פתח את הדלת של המוסך ,וראינו שמישהו פרץ לשם ,כל הציוד היה על הרצפה ,אבל לא היה זמן להתעסק בזה .
"לעזאזל !" צעק טוני ,על כל הציוד הזה שעולה מאות אלפי שקלים.
"יאללה חייבים למהר" אמר טוני ונעל את המוסך והפעם נעל אותו טוב.

בתחנת האוטובוס ,12:30 בצהריים ,נותרו 25 דקות.

"סליחה ,קו 19 עבר כבר?" שאלתי זקנה אחת שישבה בתחנה.
"אני חוששת שבדיוק פספסתם אותו "אמרה.
ואז אני וטוני ראינו אותו עומד ברמזור בדיוק שהרמזור מתחלף והוא עומד לנסוע .
אני וטוני התחלנו לרוץ מהר ,אסור לפספס את האוטובוס הזה ,רצנו ממש מהר עד לתחנה הבאה ,האוטובוס נעצר בתחנה הבאה שלו ואנחנו רואים אותו מרחוק ורצים בשיא המהירות ,האוטובוס החל לנסוע ואיש אחד נדיב מאוד הורה לו לעצור שנייה שיש אנשים שרצים ואם יוכל לחכות עוד שנייה.
האוטובוס נעצר ועלינו עליו ,התנשפנו בכבדות וישבנו באוטובוס ,
ראינו שאין עוד הרבה זמן להגעה שלנו ,נשארו 7 דקות ,והאוטובוס נתקע בפקק.
"מה עושים ?" שאל טוני
"יורדים מהאוטובוס ,נגיע בריצה ,זה פה קרוב."
"נהג ,עצור לנו פה בבקשה" אמרתי לו,ירדנו באמצע כביש מהיר וחצינו גדר ,רצנו איזה חצי קילומטר עד שראינו את הגשר ,מתחתיו הייתה מערה .
"סוף סוף הגענו " אמר טוני.
"אף פעם לא רצתי ככה! התנשפתי ואמרתי לטוני.
"עכשיו אני מבין למה חיים המורה לספורט רוצה שנתאמן ." אמר טוני.
"גם ככה אנחנו בספורט על האופניים ,אחי .. " אמרתי לו .
אני וטוני עייפים כל כך מתקדמים אל פתח המערה ,ורואים שם זמזם כזה כמו של אינטרקום ,המערה הייתה גדולה והדלת שלה הייתה שער ענקי מברזל.
קול מכני ענה מהאינטרקום ושאל :סיסמה בקשה.
"אמממ מה הייתה הסיסמה?" שאלתי את טוני.
"אלמנט ,באנגלית זה יסוד." אמר לי טוני
לפתע השער נפתח לאט לאט ,מתוך המערה היה אור חזק מאוד שהאיר לנו על העיניים ראינו דמות מרחוק שעומדת עם הידיים מאחורי הגב כאילו שהוא באבל ומנסה להגיד לנו משהו..
האור עדיין לא הפסיק והשער המשיך להיפתח לאט לאט עד שהוא נפתח עד הסוף והדמות אמרה:"היכנסו ,חיכיתי לכם"
הסתכלתי בפרצוף מופתע על טוני ולא הבנתי מי זה האיש הזה?
האור התחיל להתפזר ... ואז ראינו את האיש ,הוא לא היה גובה במיוחד ,אבל הוא לבש מעיל אפור וארוך עד רגליו וידיו מאחורי הגב ,הוא היה בעל שיער מטורלל ,והוא היה נראה בן אדם רציני.
"מה אתה רוצה מאיתנו? אם אפשר לשאול?" שאל טוני את האיש.
האיש התקרב אלינו והתחיל להציג את עצמו
"שלום לכם ,אני ארמגדון " אמר וחייך קלות ארמגדון עם השם המוזר.
"אתם בטח ניק וטוני " אמר בביטחון כאשר אני וטוני מסתכלים זה על זה מוזר ומבינים שהאיש מכיר אותנו אבל לנו אין מושג מאיפה.
"אתה יכול לומר מאיפה אתה מכיר אותנו?" שאלתי את ארמגדון.
"אתם יכולים לשאול כל דבר ואני אספר לכם הכול" אמר ארמגדון .
"מאיפה אני מכיר אתכם ? זאת שאלה מוזרה כי אני מכיר אתכם מאז שנולדתם. " התחיל לספר.
"מאז שנולדנו? " שאלנו יחדיו ,אני וטוני .
"תנו לי לסיים .... בשנת 1993 ,ממש בימים הלועזיים האחרונים שלה ... מצאתי מכתב מאלמוני שרשם שם דברים מאוד חשובים לגבי העתיד ,כל השנים האלה ניסיתי לפצח את הנוסחה לפיתרון הבעיה ,אבל ללא הצלחה ,הנוסחה הראתה את 4 היסודות שעליהם מורכב העולם :אש ,מים ,אדמה ואוויר ואיך ניתן לקשר אותם לדי .אן .איי של בן אדם.אבל זה לא הכול... האלמוני כתב שהוא בחר מראש 6 שליחים שיצאו וישלימו את המשימה ." סיפר ארמגדון.
"אני עדיין לא מבין מה המשימה הדפוקה הזאת? שאל טוני.
"המשימה שלכם היא להציל את העולם " אמר ארמגדון בפחד.
"להציל את העולם? "שאלתי את ארמגדון. "ממה ?"
"העולם עומד בסכנה ,הפעם זה לא מטאור ענק ,הר געש ,או רעידת אדמה ,מדובר על משהו הרבה יותר מסובך." גמגם ארמגדון.
"כמו מה?" שאל טוני.
"על שלושה דברים בנוי העולם ,שאני חושב שכל בן אדם יודע."
אורך ,רוחב ועומק. אינשטיין המפורסם הוסיף לשלושה האלה את הדבר המסוכן שנקרא :'זמן' ".

ארמגדון סיפר לנו את הדבר הזה ואני חשבתי ביינתים מה יכולה להיות המשימה שלנו ,האם זה הגיוני בכלל ? אבל ביינתים הכנתי בשבילו שאלה...

"אני לא יודע אם אתם יודעים ,אבל יש בעולם שלנו אין סוף מימדים ,אבל לא לכל אחד מהם יש קו זמן המשכי. יותר נכון יש אולי עשרה או חמישה עשר מימדים יחידים שבהם כל בן אדם מופיע.
במימד אחר ,ישנו אדם רע , שמו הוא סילאטון .הוא החליט יום אחד שאם הוא ישתלט על הזמן הוא יהיה הבן אדם הכי חזק בעולם...והוא צודק ,מי ששולט בזמן הוא באמת 'בלתי מנוצח' ."
"אבל ..זמן הוא לא דבר שאפשר לתפוס בשני הידיים. איך הוא מתכוון להשתלט עליו?"שאל טוני את ארמגדון.
"יש דרך... לפני הרבה זמן ,אתם בטח לומדים את זה בבתי הספר... אדם וחווה המפורסמים ,ביחד הם יצרו 10 קמעות ,עשרת קמעות החי והמת.
מי שמחזיק בעשרת הקמעות האלה יכול לשלוט בזמן . כמובן שיש עוד תהליכים רבים ,אבל זה התהליך הבסיסי"
"ווואו ,מה שאתה מספר לנו באמת דבר שלא ניתן להאמין לו... " אמר טוני
"זה נשמע כמו סרט מדע בדיוני או אפילו פנטזיה "אמרתי לארמגדון.
"זה יכול להישמע לכם באלף דרכים שונים ,אבל זה אמיתי ." אמר ארמגדון ברצינות.
"אז מה אנחנו אמורים לעשות?" שאל טוני.
"אנחנו נתחיל מזה ,שאתם תצטרכו לבנות מכונת זמן ,ולעצור את סילאטון מלכבוש את הזמן ,והתאריך הזה ה1.9 הוא תאריך גורלי כאשר כל המימדים נפגשים ,כך שמהיום הוא יכול להתחיל לחפש את הקמעות."
"לבנות מכונת זמן? ,איך נבנה דבר שמורכב כזה?" שאלתי.
"זה לא כזה מורכב כמו שזה נשמע ,הנה בדפים האלה תוכלו להיעזר ולבנות את המכונה ... תצטרכו לעשות את זה עם כל כלי תחבורה שאתם יכולים להשיג ,יש לכם שבוע ."
"ווואו ,שבוע ? זה ממש כלום זמן .. אתה חושב שנוכל להצליח? " שאל טוני את ארמגדון.
"אני מאמין בכם.ואני יודע שתצליחו"
"רגע.... " אמרתי לארמגדון.
"למה התכוונת שהאלמוני ההוא בחר 6 שליחים ?"
"הוא בחר שישה שליחים ונתן לכם סימון שהייתם תינוקות בני שבוע או שבועיים..." אמר ארמגדון.
"איזה מין סימון?" שאל טוני.
"אני יסביר לכם הכול ,אבל ביינתים לכו ובנו את המכונה.." ציווה עלינו ארמגדון.

"עוד שאלה אחת ארמגדון.." פניתי אליו בשאלה שהכנתי כל כך הרבה זמן והיה לי האומץ לשאול אותו ...
"למה דווקא אנחנו?"
צחק ארמגדון ואמר :"אבל אלה לא רק אתם ,ישנם עוד 4 ילדים בגילכם ... ברחבי העולם ,כולם יודעים עברית ... וכולם שליחים ,אתם שניים מתוך השישה.ביחד אתם יוצרים צוות מוחות מנצח.

"אז איפה הם עכשיו?"שאל טוני.
"מחפשים ... את אשר יהיה עימם בהמשך המסע האישי שלהם,רק בואו נחזיק אצבעות ,ששום דבר רע לא יקרה לחברינו."

עם המשפט הזה סיים ארמגדון כאשר יצאנו מהמערה ,בדרך הביתה ולחשוב איך בונים את מכונת הזמן ...
אבל דבר אחד שנינו הבנו ,אני וטוני ,שנינו שליחים של איש לא מוכר ,שהיינו קטנים סימנו אותנו בצורה כלשהי להיות האנשים שנטפל בעניין הזה..
אבל אני שוב שואל .. "למה דווקא אנחנו? "
"ומה הסיכויים שנצליח?"
"ומי אלה ארבעת ה'חברים' שלנו שאנחנו אפילו לא מכירים?"

זאת אחת המטרות שלי בחיים ,
אולי אפילו גיליתי כרגע את היעוד שלי
יעוד ,גורל ,לא יודע מה זה...
אבל דבר אחד ...
שיהיה לנו בהצלחה!

בפרק הבא:

פרק 3:תאומות לא דומות.

**Dingo** · 10-23-2009, 10:28 PM

וואוו!!![
איחזה פרק!
תמשע התיאורים מצויינים יש מתח אורך מספיק, פשוט מדהים!!!
זה קצת מזכיר לי את הסיפור הקודם שלך(לא במובן רע)..
אני ממש מצפה לפרק הבאה!!!!

~TyLeR~ · 10-24-2009, 09:27 AM

אחלה פרק,יש קצת שגיאות כתיב ואתה צריך להשתמש במילות קישור יותר...

תצפה בלינקייה,זה יעזור לך.

חוץ מזה,אחלה פרקים,אהבתי,מחכה לפרק הבא! =]

**elekid** · 10-24-2009, 10:30 AM

אהבתי!
סיפור טוב,אך כמו שאמרו יש לך שגיאות כתיב

**Erwin** · 10-24-2009, 03:05 PM

מי אני ? שיגרום לכם לחכות?

פרק 3:תאומות לא דומות

שנת 2009 ,27 באוגוסט ,העיר ניו יורק ,ארה"ב ,השעה 16:00 אחר הצהריים.

"הבוקר יהיה מעונן חלקית וגשם ייתכן בחלקים מישוריים" אמר החזאי בערוץ הרשמי של ניו יורק
וביינתים מיי ישבה על הספה ושיחקה במשחק חדש ששלחו לה לפלאפון וביינתים כשהיא שקועה במשחק
ישנה דפיקה בדלת ומיי לא שומעת או שעושה את עצמה... ומחוץ לדלת...
"נו!! תפתחו כבר ! " צועקת מחוץ לדלת דון המסכנה שנותרה בחוץ אחרי שחזרה ממחנה הקיץ המרהיב שהיה לה.
"מה קרה מיי? את לא שומעת שמישהו דופק בדלת?" שאל אביה של מיי ששמו ברוס.
"אה...? לא.. רגע.." ענתה בעצלות מיי ,אשר לא הבינה שמשהו קרה בכלל.
אביה פתח את הדלת וראה את דון .. "דון! ,איזה יופי שחזרת ! איך היה במחנה ?" ישר חקר אביה את דון.
"אני כבר שעה דופקת בדלת ואף אחד לא פותח.. " זעפה דון העייפה ונאנחה ...
"דון! ,איזה יופי שחזרת!" אמרה ג'ולי לדון .
"היי מכוערת" אמרה מיי בכעס על דון.
"היי ,מיי ,תדברי יפה אל אחותך הקטנה " אמר ברוס.
"קטנה? ,אנחנו בנות 16 עוד מעט! אנחנו כבר לא הילדות הקטנות שלך!" צעקה מיי.
מיי ודון שונאות את זה שאביהם מחשיב אותן עדיין לילדות קטנות ,בדרך כלל אחרי דברים כאלה הן היו יוצאות מהבית בטריקת דלת חזקה או נכנסות לחדר ומסתגרות,כך זה היה הפעם ,מיי נכנסה לחדר והסתגרה.
ג'ולי היא האימא החורגת של דון ומיי ,האימא הביולוגית של דון ומיי נעלמה במסתוריות כאשר הן היו בנות שנתיים.
"מה יהיה איתה ?" שאלה ג'ולי ברטוריות ולא ציפתה שיענו לה.
"טוב.. אז איך היה במחנה ?" שאל האבא האוהב את ביתו ה"קטנה"
"אני חייבת לספר לך משהו.. הפלאפון שלי נשבר שבנינו את אחד המבנים " אמרה בחשש דון וחשבה שאביה יזעף בה על דבר כזה כמו בשקרה במחנה קיץ שעבר.
"אוי ,נו.. חבל אני יקנה לך חדש השבוע " אמר ברוס .
דון התפלאה שזה אביה ואמרה "תודה אבא ,אני הולכת לפרוק את הציוד "
לקחה דון את התיק ונכנסה לחדרה אחרי שכמעט חודש לא ראתה אותו ואת הדברים שלה ,היא הוציאה את היומן שלה מהתיק ושמה אותו מתחת הכרית איפה שהיא הייתה מניחה אותו בדרך כלל.
דון ארגנה את בגדיה ועמדה להיכנס למקלחת ...

"אוף ,נמאס לי כבר להיות הילדה הקטנה של אבא " חשבה לעצמה מיי בחדר הסמוך לשל דון
אולי כדאי לספר לכם שמיי היא האחות הגדולה ,היא אולי גדולה רק ב5 דקות אבל מיי תוספת לזה יחס חזק מאוד ,למרות שהיא קצת יותר נמוכה מדון .
"אולי אני אצא לקניון עם חברות?" חשבה לעצמה בפרצוף משועמם והתחילה להתקשר לחברותיה.

שנת 2009 ,2 בספטמבר ,ישראל ,השעה 19:00 בערב.

"אני עובר על זה שוב ושוב ואני לא מבין איפה החלק שאנחנו צריכים?" התעצבן טוני על זה שהוא לא מוצא ידית הילוכים.
"אל תתעצבן אחי ,תאמין לי שגם אני עצבני ,למרות שכדאי לנו לשכוח מלבנות מכונת זמן עם מכונית..." אמרתי לו בשיא הכנות מה אני חושב ואז היו איזה שני דקות של שקט במוסך ... הסתכלנו כל אחד ועל האופניים שלו ,וראינו איזה יפות הם ,ושהם צריכות שיפוץ דחוף.
"אייייייייייי " ,נאנחנו שנינו ואז במבט מופתע וחושב אנחנו מסתכלים על האופניים שוב וקולטים שאולי יש מצב שאנחנו יכולים....
"אתה חושב על מה שאני חושב ?" אמרתי לטוני בשמחה..
"כן נראה לי שכן.... " ענה לי טוני.
"זה באמת יכול להצליח" אמרתי לו .
"מה כבר הבעיה? כולה מזמינים פיצה" אמר.
"לא על זה חשבתי! האופניים ,נוכל להכין מהם מכונת זמן!!" צעקתי לו בהתלהבות .
"יש בזה משהו... אנחנו כבר יודעים איך מתפעלים את החלקים בכלי הזה ,אז אנחנו נוכל... אני אוהב את המוח שלך ניק " אמר טוני במבט צולע.
"אז עדיין מזמינים פיצה?" אמר טוני ,ואז שנינו התגלגלנו מצחוק.
"כן, כן ,אתה יכול להזמין פיצה.."

שנת 2009 ,31 באוגוסט ,העיר ניו יורק ,ארה"ב ,השעה 12:00 בצהריים.

"מתי הלימודים מתחילים בנות?" שאלה ג'ולי את דון ומיי שישבו על הספה וראו את תוכניתן האהובה שמשודרת פעם בשבוע ,הן ראו את השידורים החוזרים של "מופע שנות ה-70"
"בנות? שאלתי מתי יש לכן לימודים?!" הגבירה ג'ולי את קולה כאשר הבנות שקועות בטלוויזיה .
"מה אמרת? לימודים ,יש לנו מחר ... " ענתה דון לג'ולי ברוגע לאחר שהתביישה שלא ענתה לה בפעם הראשונה.
זה היום הראשון של הלימודים בבית הספר שלהם ,הן לומדות בבית ספר שבו לומדים עברית שוטפת ,ברוס הגיע לארה"ב אחרי שגר 26 שנה בישראל מאז צעירותו.אז הוא המשיך את השפה העברית אצלו בבית.
"את מוכנה להעביר את השלט בבקשה?" דון פנתה למיי בנימוס.
"לא רוצה" ענתה מיי בחוצפה.
"נו ... זה כבר לא פייר ,ראינו כבר 4 תוכניות רצופות שאת אוהבת ... ,תני לא גם לבחור משהו" חזרה וביקשה ממיי את השלט.
"לכי תראי בחדר שלך " אמרה מיי .
"טוב ,לא צריך מיי " אמרה דון למיי וישר רצה לחדרה שלא תפספס את התוכנית שלה ,היא ראתה שהיא פספסה את התוכנית והלכה למחשב ,לא היה משהו מעניין בחיים המשעממים שלה ,אז החליטה אולי היא תצא לטיול אופניים קצר ונחמד בסנטראל פארק (הפארק המרכזי )שקרוב לביתה ...
"טוב נו " אמרה לעצמה "נצא לטיול אופניים"

שנת 2009 ,3 בספטמבר ,ישראל ,השעה 11:00 בבוקר.

"הנה ,את זה מרכיבים פה אני חושב.. " אמר טוני והרכיב את המנוע החדש שקיבלנו מאבא שלו .
"יותר למעלה טוני ,אנחנו חייבים כשנפדל אז נוכל להגיע למהירות של 140 קמ"ש או יותר.
"בסדר ,פה זה מתאים ?"
אני וטוני היינו בשלב מתקדם של בניית 'מכונת הזמן'
לפי הדפים שארמגדון נתן לנו הבנו שאנחנו חייבים הרבה זמן בשביל הבנייה המסובכת הזאת ,אבל הוא נתן לנו רק שבוע ,וזה המקסימום ...
ראינו את האופניים מרחוק והן נראו כל כך מכוערות עד שרצינו לבכות עד כמה הרסנו את אהובת ליבנו...
"בסדר ,זה בשביל להציל את העולם אחרי זה בטוח נחזיר את זה כמו שזה היה.... "
אמרתי לטוני בטון נפול של בוז לאחר שהוא הרכיב את המנוע.
"טוב יש לנו עכשיו עוד הרבה דברים לעשות " אמר טוני "תביא לי מברגה ניק.." אמר טוני ושלח אותי לעזור לו.
הוא בונה את שלו ואני את שלי ,אבל אנחנו מתחלפים גם ובודקים איפה הטעויות שלנו
"הפלאפון של טוני ושלי רטט על השולחן ללא הפסקה וראינו שיש לנו הודעה מארמגדון.

חבריי ,
עשיתי טעות בחישובי הזמן שנתתי לכם ,יש לכם עוד יומיים ואפילו פחות לבנות
את מכונת הזמן ,אני שוב מבקש סליחה ,תעשו את זה מהר וטוב ,השליחים האחרים כבר בדרך

תודה ,ארמגדון.

זה היה כל כך מבאס לראות את ההודעה ,כאשר אנחנו עובדים בשיא המהירות ובלי הגבלת זמן
טוני התעצבן אבל טוב שהייתי שם כדי לעודד אותו שנמשיך את העבודה.

שנת 2009 ,3 בספטמבר ,העיר ניו יורק ,ארה"ב ,השעה 17:00 אחר הצהריים.

"איזה יום מסריח של לימודים אני פשוט לא מאמינה "אמרה מיי זרקה את התיק בסלון והתיישבה על הכורסה.
היום השלישי בבית הספר לא היה הכי טוב בשביל מיי ,אבל דון כמו תמיד לא חשבה על זה ,היא כמו תמיד שמחה ללכת לבית הספר אפילו שזה כיתה י' וזה דיי קשה.
"אני הולכת לבקר את בטי .. את באה איתי?" שאלה דון את מיי ובנתה על זה שמיי תבוא איתה כי לא רצתה ללכת לבד.
בטי היא החברה הכי טובה של דון ,אבל מיי לא סובלת אותה.
"לא אני חושבת שאני לא באה" אמרה מיי בעייפות .
"נו מיי! בבקשה..." התחננה שוב דון אל מיי שתבוא.
"מה את לא מבינה?! אני לא באה ,אין לי כוח" צעקה מיי על דון .
"בסדר.. ,אבא אני יוצאת טוב?" אמרה דון לברוס.
"רגע, קחי.. " נתן אביה לדון את הפלאפון החדש שקנה לי לאחר שהקודם התקלקל .."כל המספרים עדיין פה" אמר אביה ,דון חיבקה את אביה ואמרה :"תודה" .

דון יצאה מהבית ועברה את הכביש בשיא הזהירות ,אבל אז דרס אותה רכב ,לאחר שהיא התמוטטה על הכביש ,הנהג ברח מהמקום.

בית החולים ,ניו יורק.

מיי ,ברוס וג'ולי הגיעו לבית החולים וחיפשו את החדר של דון ,
"למה לעזאזל אנחנו לא מוצאים אותה?! " רתח ברוס מדאגה.
ג'ולי ניסתה לעודד אותו ואמרה:"בואו נשאל את המזכירה.
הן ניגשו למזכירה ושאלו אותה אם הביאו ילדה שנפגעה מתאונת מכונית.
המזכירה ענתה:"אמממ ,כן היא הגיעה הרגע ,שנייה ,אני אברר באיזה חדר היא.
ההורים המודאגים והאחות העצלנית חיכו לתשובה שהמון אנשים פצועים ואחיות עוברים במהירות במסדרונות בית החולים . מתוך הרמקול נשמעו קריאות
"דוקטור קשטלנסקי גש בבקשה לחדר מיון מספר 4 ,צריכים אותך דחוף."
המזכירה חזרה ואמרה :"היא נמצאת בקומה 3 בחדר 204."
"אוקיי ,תודה " אמר ברוס במהירות ורץ אל המעלית.

"דון! ,כמה אני שמח לראות שאת בסדר" אמר ברוס וחיבק את ילדתו הקטנה שנמצאת על מיטת בית החולים וחייכה שההורים שלה הגיעו.
"את בסדר דידי? " שאלה מיי בעצב והרגישה אשמה ,היא הזכירה לה את הכינוי שהיא נהגה לקרוא לה לפני הרבה זמן ...
"כן ,תודה מימי" החזירה דון בכינוי הישן של מיי כאשר היא מחייכת ומיי בוכה .
האחיות התחבקו ..
ההורים הסתכלו עליהם וראו כמה הן חמודות ושהגיע הזמן שברוס יספר להן את האמת..
"מיי שבי שנייה ליד דון." אמר ברוס בהיסוס ממה שהוא עומד לספר.

"תראו ,כשהייתן בנות שנתיים .. אתן בטח לא זוכרות ,אימא שלכם נעלמה..." התחיל לספר ברוס לבנות.
"כן ,אנחנו יודעות אבא " דון ענתה לו והפסיקה אותו.
"אתן לא יודעות כשאימכן נעלמה ,אתן גם נעלמתן ,יותר נכון נחטפתן ,החוטף היה אלמוני ,הוא אמר שהוא לא לקח את אימא אבל הוא כן לקח אתכן ,הוא החזיר אתכן אחרי ארבע או חמש שעות.."
"אבל ...איך לא ידענו מזה עד עכשיו? ולמה לא סיפרת לנו?" שאלה מיי במבט מאוכזב.
"ביחד איתכן הגיע מכתב ,היו רשומים בו דברים לא מובנים ...
ואז שלקחתי אתכן לבית החולים ועשו לכן בדיקות ,ראיתי את זה ,הרופאים אמרו שזה לא הגיוני אבל.."
"נו ... מה זה? " שאלה דון.
"אין לכן דם... ,כלומר יש לכן ,אבל הוא לא דם אנושי... "
"מה? ,מה זאת אומרת?" שאלה מיי את ברוס.
"אני לא יודע להסביר את זה ,אבל ככה זה."

בשנייה הכי מרתקת של הסיפור קיבלו הבנות הודעה בפלאפון שניהם קיבלו את אותה הודעה וזה פנה לשתיהן.

שלום לכן ,
זה אולי יישמע לכן קצת מופרך ולא הגיוני ,אבל היום הגורלי של שניכם הגיע ,
אביכם סיפר לכם את האמת ממש כרגע ,אם תרצו תשובות לגבי זה ,רק אני יכול לתת לכן אותם.
אבל המשימה שלכן כרוכה בהרבה מאמץ ואתן צריכות להגיע לישראל הכי מהר שאתן יכולות .
בשדה התעופה בן גוריון ,תחכה לכם לימוזינה שתיקח אתכם ישירות אל המקום שבו אני נמצא ,גורל העולם תלוי בזה שתגיעו ,הסיסמה היא 'אלמנט'.

מיי ודון לא ידעו מה זו ההודעה המוזרה ,הן הבינו שהן חייבות להגיע לישראל?! זה בקצה השני של העולם!
"אבא? " שאלה דון .
"מה יקירתי ?" ענה.
"אנחנו יכולות לבקש ממך משהו?" שאלה מיי.
"אחרי שהסתרתי מכן את הסיפור הזה... אתן יכולות לבקש הכול " אמר ברוס ולא מבין שהבנות יפילו אותו בפח כספי גדול ולא מובן מאיפה היציאה..
"אנחנו יכולים לטוס כולנו ,היום .. לישראל?"

מיי ודון הבינו שלעולם לא יטוסו לבד ,אז היו חייבות לנסות שיטה אחרת ,והשיטה הצליחה.

המערה של ארמגדון ,5 בספטמבר ,04:00 בבוקר

דון ומיי עמדו בפתח המערה לבדן אחרי שלא הסבירו להורים לאן הן הולכות אחרי שהגיעו למלון ומשם ברחו.
"את מוכנה?" שאלה מיי את דון.
"אני חושבת שכן" דון ענתה לה בהיסוס
וביחד הן אמרו "אלמנט".

הסיפור שלהן נגמר כאן ,
כאשר לאחר דברים רבים שהן עברו בחייהן הן גילו את הסוד ששינה להן את החיים ,הן הגיעו לישראל אחרי שברחו מהמלון שבו ברוס וג'ולי ישנים עכשיו.
ברגע שהן אמרו את הסיסמה ,אין דרך חזרה ,הן פגשו את ארמגדון אשר סיפר להן על הסיפור שהוא סיפר לנו אבל בגרסה קצת שונה שקשורה אליהן ,והמשימה שהוא הביא להן?
אין לי מושג מה המשימה .. אבל אני יודע משהו ..
הבנות האלה דון ומיי ,חמודות מאוד.

ועכשיו רק דבר אחד נותר ,לסיים את מכונת הזמן ,וכמובן לחכות לעוד שני חברים שיצטרפו למסע הגדול שלנו בזמן.
ביינתים זה אני ,טוני

והתאומות הלא דומות .

בפרק הבא:
פרק 4:מסין האגדה ועד כאן!

~TyLeR~ · 10-24-2009, 03:57 PM

ואאהה הפרק מעניין בטירוף,בהחלט יש לך כישרון והתנסות בלכתוב סיפורים.זה הסיפור הראשון שלך?

תמשיך ככה!

מחכה לפרק הבא! =]

**Erwin** · 10-24-2009, 07:35 PM

Originally posted by CraZyCatMe@Oct 24 2009, 02:53 PM
ואאהה הפרק מעניין בטירוף,בהחלט יש לך כישרון והתנסות בלכתוב סיפורים.זה הסיפור הראשון שלך?

תמשיך ככה!

מחכה לפרק הבא! =]

זה לא הסיפור הראשון שלי ,ואם ישנם שגיאות כתיב אני מתנצל כי בדרך כלל זה לא קורה לי
בגלל המקלדת והWORD

**Erwin** · 10-25-2009, 06:05 PM

עוד תגובות!

**Dingo** · 10-26-2009, 12:00 AM

שמע הסיפור מדהים כרגיל רק שים לב לסימני פיסוק וכאלה, זה חשוב!
ויש קטעים שיכלת לתאר יותר אבל חפיף..(כמו הדריסה)

**Erwin** · 10-26-2009, 12:31 AM

Originally posted by Dingo@Oct 25 2009, 10:56 PM
שמע הסיפור מדהים כרגיל רק שים לב לסימני פיסוק וכאלה, זה חשוב!
ויש קטעים שיכלת לתאר יותר אבל חפיף..(כמו הדריסה)

חחח
אתה לא נותן לי להשאיר כלום למתח...
הדריסה נכתבה בפרקים הבאים כאשר התיאור שלה בא על ידי ביטוי...
אתה תבין ..
XDD

נושא: לכודים בזמן-הפרק האחרון

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות