נושא: על סמים ופוקמונים- סיפור חדש

פרק א'



מוזיקת המטאל התנגנה ברעש לא נורמאלי ממערכת הסטריאו ולצליליה רקדו שני נערים. שניהם הרגישו עכשיו מלאים אנרגיה, אבל בעוד כמה שעות שניהם יהיו מדוכאים ועצובים. מזרק היה זרוק ליד המיטה. שני הנערים קפצו עליה, שמחים ורוקדים. אבקה לבנה הייתה מפוזרת בחדר.
שמו של הנער המבוגר ביניהם היה רוני. הוא היה נראה כבן שמונה-עשרה, והיו לו בגדים יקרים. הוא היה רזה ותווי פניו הנשריים עמדו בניגוד לעיניים הקטנות שלו. סימנים כחולים היו על ידיו.
הנער השני היה כבן שתים-עשרה ושמו היה עמרי. בגדיו היו מרופטים וקרועים, הוא היה מלוכלך ונראה גווע ברעב. היה אפשר לראות את עצמותיו דרך בטנו אם לא היה לבוש בחולצתו שנראתה גדולה עליו בכמה מידות.
החדר היה גדול ומלא בפריטים: פוסטרים של להקות רוק כבד, תמונות של בחורות בבגדי ים ונראה במבט ראשון כחדר טיפוסי של נער מתבגר. בפינת החדר עמד מדף גדול. עמדו עליו בקבוקי זכוכית גדולים וקטנים, משאפים, מזרקים, קופסאות סיגריות, מקטרות, וקופסאות קטנות ובתוכן אבקה לבנה.
שני הנערים נרדמו לאחר חצי שעה.
עמרי התעורר לאחר שעה, בדאון שלאחר האופוריה. הוא הסתלק, לוקח איתו מזרק וקופסא קטנה.
רוני התעורר כמה שעות אחר כך לצלצול הטלפון הנייד שלו. קול באס עמוק דיבר מהצד השני.
"הלו, ילד. אתה שם? זה טיטו" הבעת פניו של רוני הפכה מבועתת. "אתה כבר חייב לי מאתיים דולר על החומר, זוכר? ואתה יודע מה אני יכול לעשות"
"כ..כן" אמר רוני. "אחד הלקוחות שלי עוד לא שילם. אני עוד יראה לו מה זה, לפרחח הרחוב הזה"
-"אני מקווה מאוד, ילד. אל תשכח מה אני יודע עליך"
-"ברור, אדוני. אל תדאג. הכסף יגיע אליך השבוע"
"אני מנתק, ילד" השיחה נותקה.
רוני הלך אל האקווריום והאכיל את פינאון שלו. זה מה שהוא תמיד נהג לעשות כשהיה מתוח או מעוצבן, אבל בעיקר כשהיה בדיכאון. הוא שנא את התחושה הזו, את הדיכאון שאחרי ההיי הגדול. אבל הוא היה מכור, הוא היה חייב את זה. הוא שנא את זה, ושנא להיות בלי זה. הוא לקח את אוכל הפוקימון וזרק לתוך האקווריום. פינאון קפץ על הקובייה בשמחה. רוני חייך חיוך של עצב, ולא הבין איך הפוקימון שלו יכול לשמוח מדבר פשוט כל-כך, כמו אוכל. לפינאון, פוקימון הדג, היה חלק חשוב בחייו של רוני; בעבר משפחתו הייתה ענייה מרודה, אך אביו זכה בלוטו כשהיה בן חמש. הדבר הראשון שאביו קנה עם הפרס, בסך שבעה מיליון דולר, היה פינאון. לאחר מכן אביו התמכר להימורים, אך פינאון תמיד היה מזכרת למה שהיה אביו פעם: אבא מסור וטוב.
רוני נשכב על המיטה וניסה לישון. כשלא הצליח, לקח רוני את המזרק והכניס לגופו את הקוקאין פעם נוספת. הוא תכנן לחפש את עמרי אחר כך וללחוץ עליו לתת את הכסף, אבל עכשיו הוא נכנס לקריז רציני; הוא כבר שש שעות בלי קוקאין. השפעת הסם החלה, תחושת האופוריה חזרה. הוא הדליק את מערכת הסטריאו והמשיך לרקוד.




אשמח לתגובות בונות!

סיפור ממש נחמד, לא רע בשביל פעם ראשונה. אבל קצר מידי, לשמחתך העלילה טובה ויש לי למה לחכות!

Originally posted by Grass-Man@Nov 20 2009, 05:27 PM
סיפור ממש נחמד, לא רע בשביל פעם ראשונה. אבל קצר מידי, לשמחתך העלילה טובה ויש לי למה לחכות!

תודה! אתה יכול לפרט יותר מה אהבת ולא אהבת?

חח אהבתי תשילוב...
בפרטים הטכנים אני לא ממש מבין אבל העלילה נשמעת טוב.
בד"כ אני לא קורא סיפורים אבל ראיתי את הכותרת והייתי חייב לקרוא :|

Originally posted by MayaNeverLose@Nov 20 2009, 05:29 PM
תודה! אתה יכול לפרט יותר מה אהבת ולא אהבת?

הרעיון- אהבתי
אורך הקטע- לא אהבתי
הדמויות (תיאור וכדומה)- אהבתי
תמשיך במהרה!!! סיפור טוב סה"כ

יפה מאוד, אהבתי וזה גם קצת הצחיק אותי.
לפי דעתי האורך טוב.זה לא צריך להיות יותר מידי ארוך.
וכשכתבת שם "הדאון שאחרי האופוריה" יכולת לכתוב בעברית צחה חטטורת(ברצינות).
מחכה להמשך!

קודם כל סיפור ראשון אז כל הכבוד!
הרעיון טוב ואני מקווה שלא יסבך אותך בהמשך כיוון שתצטרך ידע רחב בעולם התחתון והסמים כדי שהסיפור לא יהיה רדוד אם אתה רוצה להמשיך לכיוון הזה.
טוב אני אתחיל בנושא העלילה- הפרק מראה בעצם רק את הרקע של הסיפור. בעצם לא קורה שום דבר שיוצר מתח, לכן אני רואה בפרק הזה כהקדמה ולא כפרק בפני עצמו. זה מסביר גם את עניין האורך (למרות שגם פרק יכול להיות קצר).
עכשיו אני אתייחס לכתיבה-
יש לך תיאורים טובים וחשיבה טובה כדי להוסיף עומק לדמויות ולאפיין אותן יותר טוב. לדוגמא:

זה מה שהוא תמיד נהג לעשות כשהיה מתוח או מעוצבן, אבל בעיקר כשהיה בדיכאון.

כל דבר יומיומי שהדמות עושה ומספרים מאפיין את הדמות יותר טוב לקורא אז כל הכבוד.
עכשיו, מלא פעמים אתה יורד שורה כשלא צריך (דגש על תחילת הפרק). לא כל משפט צריך לקבל שורה משלו. אתה יורד שורה כשאתה מסיים פסקה או בדיאלוג כשאדם אחר מדבר. דוגמא:

שמו של הנער המבוגר ביניהם היה רוני. הוא היה נראה ... סימנים כחולים היו על ידיו.
הנער השני היה כבן שתים-עשרה ושמו היה עמרי ... את עצמותיו דרך בטנו אם לא היה לבוש בחולצתו שנראתה גדולה עליו בכמה מידות.

שני המשפטים מתארים את הנערים בחדר לא צריך לרדת שורה, אלא צריך להשאיר אותם בפסקה אחת.
הרובד הלשוני- הוא מאוד יומיומי שבכללי שפה יומיומית היא מעולה לדעתי לסיפורים אבל אצלך היא יותר מדי יומיומית. אני מציע לך להעלות טיפה את הרף של הרובד הלשוני. לא בדיאלוגים אבל כן בתיאורים. זה יעזור להעלות את הסיפור כמה וכמה רמות.
לסיום אני אתייחס לבחירה שלך להוסיף פוקימון לסיפור. אני לא יודע אם עשית את זה כי זה פורום פוקימון או כי זה ישפיע על המשך הסיפור. אם זה בגלל שזה פורום פוקימון אז אני מציע לשנות את זה, לדעתי זה מוריד מערך הסיפור. אם זה תורם להמשך אז כרגע זה נראה ממש לא קשור אז אני מציע שתמצא דרך לקשור את הפוקימון לסיפור. איך? יש כמה דרכים. אם זה מתרחש בעולם הפוקימונים יכולת להוסיף פרטים בחדר או בזכרונות/חלומות/תקוות דברים שיקשרו את הקורא לעולם הפוקימונים ואז מקומו של הפוקימון מובן מאליו. אם זה מתרחש בעולם האמיתי ופשוט יש כמה פוקימונים בעולם אז אתה צריך להסביר אם גם פה יש להם מתקפות? האם משתמשים בהם לקרבות? מה הוא עושה עם הפוקימון שלו? בקיצור מה שחסר זה מה התפקיד של הפוקימון בסיפור.

בהצלחה בהמשך!
רוב