עברתי עכשיו על הנושא בדיחות בפורום פנאי והומור והגעתי לחלק שבו מישהו סיפר בדיחות שואה וכמעט סקלו אותו באבנים. עכשיו אני חושב שקודם כל אם זה לא מצחיק אתכם אל תראו את הביטוי "זה חולני" כתשובה..
אני לפני 4 שבועות בערך חזרתי מפולין וזאת הייתה החוויה הכי גדולה בחיים שלי(עד עכשיו), אבל אני הייתי מספר וצוחק מבדיחות שואה לפני, ועשיתי את זה במהלך המסע וגם אחרי המסע, ואני לא חושב שיש משהו רע בזה. שמעתי על ניצולי שואה שמספרים בדיחות שואה וכל עוד זה מצחיק אז למה לא?
בדיחות על השואה לא צוחקות על האנשים שמתו או משהו כזה, אני בטוח שכמעט כולנו מכבדים אותם. אבל לצחוק על השואה, זה כמו שתריבו עם מישהו ויגידו לכם "עכשיו זה נראה לכם נוראי אבל אחרי זה נסתכל אחורה ונצחק על זה ביחד". אז בדיוק אותו דבר, אנחנו אומרים לכל שונאי היהודים למיניהם "ניסיתם להשמיד אותנו, אבל אנחנו עדיין כאן ויש לנו את האפשרות לצחוק על זה".
אז לסיכום אני חושב שלבדיחות שואה יש יותר מסתם הומור, זה אפילו טוב יותר, וזה אפילו מראה כמה כל העניין נוגע לנו.
אז מה אתם חושבים?