נושא: קטע קצר, בנתיים אין שם

"הוי, הכאב המתוק הזה. אך מה רע הכאב כשהוא בא ממך, אהובתי." קראתי אל הירח שבמרומים המצחק לו בחיוכו הבהיר והזורח. לילה בהיר מאוד הוא הלילה, אף ענן לא מפריע את אור הלבנה הדקיקה. כוכבים מאירים כנורות קטנטנות פזורים ברחבי השמים כזיפי זקן. דמעות זלגו מעיני והחליקו לאיתן לאורך פני, חולפות על זקן הפרא ונוחתות, כמעט בשלמותן, על חולצתי המכופתרת.
קול יללת תנים נשמעה מרחוק, יתכן והיא תשובה לקריאתי, אך דבר לא ינחמני. אהובתי, כאבך מתוק מדבש.
עיירה קטנה נמצאת לה בעמק שתחתיי וכשאני מביט בה, באורות שבוקעים ממנה, אני חושב על החושך שבין אור ואור. כאן, על ההרים הצחיחים, בלי אף חיי צומח, אין אור עכשיו. רק חושך. וכאב.
הסרתי את כובעי רחב השוליים מראשי והבטתי לתוכו, הכתובת הרקומה נותרה במקומה, אך במקומה ראיתי רק את העיניים החומות. דמעה אחת זלגה על הברכה. "ג'ייק, יום הולדת שמח. שתזכור אותי תמיד. אהובתך, לינדה"
"לא רוצה לזכור אותך, רק את כאב הנהדר אזכור" לחשתי אל הכובע. אחזתי בו בכוח, חיבקתי אותו חיבוק אחרון של פרידה והשלכתי אותו אל העמק. הבטתי עליו בעודו מרחף לו במורד הצוק אל העיירה ויחד איתו את קליפות עברי המאכזב הצונחות מטה מטה.
"הכיצד שבגדת בי, לינדה? את ליבי נתתי לפנייך." בכיתי בשקט, מתרחק משפת התהום, יושב ליד סלע גדול. "הרגשתי שזה אמיתי, ועכשיו הכול שקר"
רוח החל מנשב. רעד עובר בגופי, שערות סומרות. רק שקט ביקשתי, שיעזבני האדם והחי כי לא אדם אני, הולכתי שולל בידי הבלים, וכי לא חי אני, כי נעקר ליבי בידי אישה אשר מצודים וחרמים ליבה.

קליק נשמע ברקע, מעין רעש של טעינת אקדח. דמות יצאה מאחורי אחד הסלעים שמסביב. התקשתי לזהות אותה בבירור אך ניתן היה לראות שזאת אישה בגובה בינוני, רזה ובעלת שיער אדמוני שהיה קלוע בשתי צמות שנחו על כתפיה. היא לבשה לגופה בגד גוף צמוד בצבע שחור וחגרה למותניה חגורת בד עבה בצבע חום.
"ג'ייק, קום." פקדה הדמות עלי ועל פי הקול, סוף סוף זיהיתי אותה. זאת לינדה. קמתי, הרמתי ידיים אך לא יכולתי להביט עליה, עתה משידעתי מי היא.
"ג'ייק, תסתכל עלי." היא אמרה לי במין רכות כזאת.
"אני לא יכול." לחשתי בקול רועד.
"תסתכל עליי!" היא פקדה, וירתה בעבר. רעש הירייה העביר בי רעד ומיד הבטתי בגופה אך בפניה לא יכולתי להביט.
"איך יכולת לבגוד בי בצורה שכזאת?" שאלתי אותה בחשש, "נתתי לך את הלב שלי ואת מסרת אותו לאויבים שלי."
"אל תיראה את זה ככה ג'ייק." היא אמרה והתקרבה אליי קצת, רעש של טעינת אקדח נשמע.
"מה זאת אומרת? אני אהבתי אותך ואת שיקרת לי!" צעקתי עליה. "הכל היה שקר!"
"אל תדבר ככה," החל קולה לרעוד, "אני אוהבת אותך, אבל אין לי ברירה."
היא הרימה את האקדח הטעון מולי ואני כנגד הרמתי את ראשי והבטתי בפניה בגאווה, אך התחרטתי על כך, לא יכולתי להביט בעיניה הדומעות. הרכנתי את ראשי שוב ואמרתי דבר אחד: "הוי, הכאב המתוק הזה. אך מה רע הכאב כשהוא בא ממך, אהובתי."
רעש ירייה נוראית הרעיד את האדמה והפר את שקט הלילה.

---

מה אתם אומרים? כדאי לי להמשיך את זה?

טוב, קודם כל אתה ממש ממש מוכשר!
אני אתייחס לשני החלקים בנפרד. החלק הראשון כתוב בשפה מאוד יפה וגבוהה יחסית (אני אישית לא אוהב לכתוב כך אבל כל אחד ודרכו). התיאורים, הדימויים והקצב מצויין! בקיצור מרשים ביותר! יש רק טעות הקלדה אחת שכדאי שתתקן אם תרצה לפרסם את זה במקומות נוספים:

לא רוצה לזכור אותך, רק את כאב הנהדר אזכור

חסרה לך ה' הידיעה (רק את הכאב...)

עכשיו החלק השני: אם זה לא ברור החלק השני מתחיל ב

קליק נשמע ברקע, מעין רעש של טעינת אקדח. דמות יצאה מאחורי אחד הסלעים שמסביב.

אני אישית מרגיש שהתעייפת, או אולי כי זה הפך לדיאלוג היה לך יותר קשה. התיאור של לינדה טוב אבל לעומת החלק הראשון הוא כמה רמות מתחת, אז אם התחלת ברמה נורא גבוהה תשמור עליה. הרובד הלשוני הפך ליותר יומיומי, התיאורים בכלל נעשו יותר דלים (עדיין תיאורים טובים פשוט הרבה פחות טובים מהחלק הראשון). בכללי עצה לדיאלוגים כשאתה כותב סיפור מנקודת מבטו של דמות היא להרחיב איך הדמות מרגישה/מגיבה לכל דבר שהיא אומרת ולכל דבר שנאמר אליה.
חלק נורא טוב בסיפור זה הסגירת מעגל שעשית עם חזרה על המשפט

הוי, הכאב המתוק הזה. אך מה רע הכאב כשהוא בא ממך, אהובתי

זה דבר שמשתמשים בו המון בשירים ובסיפורים קצרים בעיקר (גם אני מרבה להשתמש בדבר הזה) ובכלל הסוף (אני מחשיב לסוף את הפסקה האחרונה שמתחילה ב

היא הרימה את האקדח הטעון מולי ואני כנגד הרמתי את...

) הוא מצויין ומתאים ברמתו לחלק הראשון.

בקיצור כל הכבוד!
אם להמשיך זה לגמרי החלטה שלך. כשממשיכים קטע לפעמים זה סתם הורס ולפעמים זה יוצא יותר טוב. לדעתי, תנסה להמשיך אם תראה שאתה לא מצליח להמשיך כמו שאתה רוצה אז תפסיק.
מצפה להמשיך לקרוא דברים שתכתוב!

זה קורה לי הרבה, שאני מתעייף באמצע ומאבד את הרובד הלשוני.
תודה על התגובה המפורטת!