נושא: מלך הכח

הקדמה:

בעולם בו קסם הוא לא דבר נסתר וכוחות על טבעיים הם דבר שקיים אצל כל אחד מתנהלת תחרות כל אלף שנה. בתחרות הזו רשאים להשתתף כל האנשים שבין הגילאים 11 ל-18. התחרות קשה ומאתגרת אך הפרס הוא עילאי! התואר של 'מלך הכח' ואיתו כח וכבוד שאנשים יכולים רק לחלום עליהם. מלך הכח הקודם ניסה לדאוג לשלום ושלווה בעולם ונהרג בקרב כבר לפני 738 שנים. מאז יש אי סדר, מאבקים ובעיות כמעט בכל מקום. כל פעם נשמע בחדשות על מספר רב של אנשים שהקריבו את עצמם למאבק נגד כוחות הרשע ורק בזכותם העולם ממשיך להתקיים ולא נכנס לתקופת אפלה נצחית. היום, כעבור אלף שנים מהתחרות הקודמת, מתחילה תחרות 'מלך הכח'. מי יזכה בכבוד והכוחות העצומים שהתפקיד מעניק והאם הוא ישתמש בהם לטובת העולם או לרעתו? כל זה בסיפור "מלך הכח!"




אני אחכה לכמה תגובות ואז אפרסם את הפרק הראשון-"התחלות חדשות"
מקווה שתאהבו!

אחלה הקדמה
מסקרן מאוד
מחכה לפרק הראשון

פרק 1- התחלות חדשות-

השמש עלתה בעיר וירליון, אחת הערים השלוות שנותרו בעולם. קרני השמש חדרו דרך החלון והאירו על מיטתו של אוליבר. אוליבר קם מנומנם ועייף כשמביט בשעון ורואה שהשעה שמונה ועשרים. "אני מאחר!" קפץ אוליבר מהמיטה והחל להתארגן במהירות לבית הספר. הוא רץ לכיוון בית הספר כששמע מישהי מאחור קוראת לו. אוליבר הסתובב וזיהה את הנערה שקראה לו, בקי, ולידה עמד מייק. שניהם היו החברים הטובים ביותר של אוליבר.
"בקי? מייק? מה אתם עושים פה? גם אתם מאחרים לבית ספר?" הופתע אוליבר לראותם. בעיקר הופתע לראות את בקי שהיא אישיות דייקנית ורצינית שאינה שוכחת כלום ואינה מאחרת אף פעם. מייק התחיל לצחוק ובקי פשוט נראתה מיואשת משאלתו של אוליבר. "מה כבר אמרתי?" שאל אוליבר והרגיש קצת נבוך.
"השעה רבע לשמונה." העיר מייק כשמנסה להשתלט על הצחוק שלו.
"לא, השעה רבע לתשע." השיב אוליבר לאחר שבדק שוב את שעונו וראה שאכן רבע לתשע. פתאום אוליבר הרגיש יותר נבוך מקודם: "שכחתי לכוון את השעון אחרוה בשעה אתמול!"
"זה לא הדבר היחידי ששכחת." רמזה לו בקי. אוליבר ניסה לחשוב מה שכח אך במהרה נזכר.
"ההרשמה לתחרות "מלך הכח" היא היום!" שאג אוליבר בשמחה. אוליבר כבר שיגע את בקי ומייק כל יום בקשר לתחרות וספר את הימים אחורה כבר במשך שנתיים, מאז שהיו בני 13.
"החלטנו גם להרשם." הוסיף מייק בשמחה ואוליבר נראה מאושר.
"אני מצטערת להרוס את השמחה אבל אם לא נזוז עכשיו אנחנו באמת נאחר לבית ספר." החזירה בקי את מייק ואוליבר משגעון השמחה ששהה אצלם ושלושתם יחדיו הלכו לבית הספר. אוליבר, מייק ובקי הרגישו שהזמן בבית ספר זז לאט מהרגיל כיוון שרק חיכו שבית ספר יגמר והם יוכלו ללכת לספריה להרשם לתחרות.
"שמעתי שאתה רוצה להרשם לתחרות." העיר דילן לאוליבר. דילן ואוליבר היו חברים טובים כשהיו קטנים אבל דילן נעשה יותר ויותר מרושע ודרכיהם של דילן ואוליבר נפרדו, הם הפכו להיות אויבים אחד של השני. "לא ידעתי שנותנים לנמושות להרשם."
"תזהר ממני!" קם אוליבר בזעם מהכסא שלו. המחנכת נכנסה לכתה, דילן ואוליבר הביטו אחד בשני והיה נראה שעומדת לפרוץ מלחמה בינהם.
"כולם לשבת." ביקשה המחנכת. "אוליבר ודילן תשבו!" היא התרגזה. כולם התיישבו והמחנכת העלתה חיוך על פניה. מייק שהיה לחוץ כבר להרשם לתחרות לא יכול היה לחכות עוד שניה והתפרץ:
"אולי תשחררי אותנו מוקדם כדי שנוכל ללכת להרשם לתחרות "מלך הכח" כבר עכשיו?" המחנכת לא כעסה. היא חייכה, עשתה תנועה קלה עם ידה ומכונה הופיעה על שולחן המורה.
"לא סתם אומרים שגב' מאמוב היא המחנכת הכי טובה. הבאתי לכתה מכונת הרשמה לתחרות כדי שלא תצטרכו לחכות בתור בסיפריה." הסבירה המחנכת, גב' מאמוב, לתלמידים והם התחילו להשתולל מרב אושר. רק בקי נשארה בכסא עם חיוך ולא השתוללה. התלמידים יצרו טור לכיוון שולחן המחנכת. הראשון בטור היה מייק. "רק תרשום את השם במכונה." ביקשה גב' מאמוב ומייק לא חיכה שניה והקליד את שמו. כרטיס יצא מהמכונה שבראשו היה כתוב שמו המלא של מייק, מייק מילר, ובגוף הכרטיס היתה רשומה כותרת בשם כוחות על טבעיים ומתחתיה היה רשום תעופה וכדור אש.
"מה זה הכרטיס הזה?" שאל מייק בהססנות וגב' מאמוב הסבירה בקול רם:
"זה כרטיס ההשתתפות שלכם בתחרות. הכרטיס חייב להיות עליכם תמיד. בראש הכרטיס כתוב השם של המתמודד, מתחת לשם כתובים הכוחות העל טבעיים שיש לכם. נכון שכל בן אדם מקבל כח על טבעי אחד לפחות במהלך חייו, בדרך כלל בגיל 16, אבל כמובן שלא לכולכם יש כח על טבעי עדיין ולכן כדי שהתחרות תהיה הוגנת כל מתמודד מקבל כח על טבעי מיוחד בנוסף לכח התעופה שכל המתמודדים מקבלים."
"אז אני יכול ליצור כדורי אש?" שמח מייק מאוד. הטור המשיך וגם אוליבר ובקי קיבלו את הכרטיס שלהם. "נו אז איזה כוח מיוחד קיבלתם?" שאל מייק בהתרגשות.
"בנוסף לכח החיזיון שיש לי כבר מגיל 12 קיבלתי גם טלקניסס." ענתה בקי בהנאה. בקי קיבלה חזיונות כבר מגיל 12, זה לא קורה לה לעיתים תכופות אך זה תמיד גרם לה לתכנן את עתידה טוב יותר כשהיא כן קיבלה את החזיונות. "מה איתך אוליבר?" אוליבר כמו מייק עדיין לא קיבל אף כח על טבעי לפני התחרות.
"קיבלתי כח שינוי צורה!" ענה אוליבר בהתרגשות והמשיך: "אולי ננסה את הכוחות החדשים שלנו?" מייק ובקי הנהנו לחיוב. מייק שם את הכרטיס, הטלפון הסלולרי והארנק שלו על השולחן שלו כי לא רצה שהחפצים יכבידו עליו לעוף, אבל הוא לא הצליח להתרומם אפילו סנטימטר באויר.
"מה אתה מנסה לעשות?" שאלה גב' מאמוב וראתה את הכרטיס של מייק על השולחן. "אתה לא תצליח להשתמש בכוחות שקיבלת מהתחרות בלי הכרטיס. אבל אני לא מרשה לנסות את הכוחות בכתה. אתם משוחררים הביתה אם קיבלתם כבר את הכרטיסים שלכם." מייק לקח את החפצים שלו מהשולחן ויצא יחד עם אוליבר ובקי החוצה.
"בואו אלי. ננסה את הכוחות שלנו בחצר." אמר אוליבר בהתרגשות ומייק ישר קטע אותו והציע:
"בוא נעוף אליך הביתה!"
"זה לא מסוכן?" שאלה בקי אבל אוליבר ומייק כבר היו באויר. "אויש בנים." חשבה בקי בראשה וגם התעופפה באויר. לאוליבר היה הכי קשה לשלוט בעצמו באויר לעומת מייק ששלט בתעופה כאילו עף כבר מאז שנולד. כשהגיעו לחצר ביתו של אוליבר מייק פתח את ידו והופיע כדור אש. בקי ניסתה להתרכז בכדור האש כדי להזיז אותו בכוח הטלקניסס שלה אבל לא הצליחה.
"אוף זה לא מצליח לי!" התייאשה בקי והזיזה את ידיה כשפתאום אבן זזה ממקומה באותה תנועה של היד של בקי. "אז אני מזיזה דברים בעזרת היד שלי!" שמחה בקי לגלות והזיזה את כדור האש של מייק לרצפה. רק אוליבר לא הצליח לשנות צורה למרות שהתרכז מאוד. "אולי גם הכוח שלך עובד בצורה שונה מריכוז בלבד." הציעה בקי. ההצעה נשמעה הגיונית ואוליבר ניסה להזיז את ידיו בזמן שחשב על הצורה שאליו רצה להשתנות, לפיל, אבל שום דבר לא קרה.
"אני ממש גרוע, אני מרגיש כמו אפס." אמר אוליבר ופתאום צורתו השתנתה לדף שכתוב עליו בגדול 0.
"אתה משנה צורה למה שאתה אומר!" אמר מייק והתחיל להתגלגל מצחוק מצורתו החדשה של אוליבר.
"אוליבר הול." אמר אוליבר את שמו המלא ושינה את צורתו חזרה לצורתו המקורית. השמיים נעשו אפורים ורוח חזקה החלה בחצר. פתאום הופיעו שלושה אנשים בגלימות שחורות.
"מוכנים למשימה הראשונה שלכם?"



זה פרק ראשון אז יש בו הרבה הסברים והיכרות של הדמויות ופחות אקשן... מקווה שלא היה משעמם.

הפרק הבא: "משימה ראשונה, בעיה ראשונה"


תגובות!! :XD:

תודה!
בקשר לטעות עם רן, זה בגלל שאני משכתב סיפור ישן שכתבתי לפני יותר מ-5 שנים. אז בין היתר שיניתי את שמות הדמויות ובסיפור הקודם לדמות של מייק קראו רן. מקווה שזה לא יקרה לי הרבה.
בקשר לחוסר מקוריות- אני אמצא דרך להכניס לזה מקוריות אני מאמין, למרות שנכון שהסיפור מסגרת לא מקורי.
בקשר לתחושה על בקי- כבר על ההתחלה להרוג דמות? אני נראה לך כזה רשע? טוב אולי.. תצטרך לחכות ולקרוא.

עוד תגובות!

פרק 2-משימה ראשונה, בעיה ראשונה-

"מי אתם?" שאלתי את שלושת האנשים בגלימות השחורות.
"אנחנו המשימה הראשונה שלכם בתחרות מלך הכח. תצטרכו להביס אותנו כדי לעבור לשלב הבא." השיב אחד מהם כשהוא מסתכל עלי במבט מתוחכם ומתנשא. התרגשתי מאוד, המשימה הראשונה אחרי פחות משעה מאז שקיבלנו את הכוחות.
"קדימה!" הרעתי ובקי מיד השתיקה אותי:
"אוליבר תרגע, זה נשמע לי מסוכן קצת. אנחנו לא יודעים למה הם מסוגלים ואנחנו יכולים למות במשימה הזאת."
"אתם לא יכולים למות." העיר אחד האנשים בגלימות וגיחך לעצמו: "כל עוד הכרטיס עליכם אתם לא תמותו, אלא במקום המוות הכרטיס יתפוצץ ואיתו יעלמו כל הכוחות שקיבלתם מהתחרות."
"אז שנתחיל?" מייק קרא בהתרגשות וגם אני התרגשתי מאוד. רק בקי כרגיל נראתה בשליטה.
"קדימה!" צעק השלישי מאנשי הגלימות ויצר סוג של כדור ירוק ובוהק בכף ידו והשליך לכיוונה של בקי. בקי באינסטינקט מהיר הזיזה את הכדור הירוק לרצפה. "כל הכבוד!" התרשם האיש מביצועה של בקי. מייק התחיל לעוף ובעקבותיו עף אחד האנשים בגלימות. אחד אחר ניסה לפגוע בי עם הכדורים הירוקים האלה ואני בזריזות התחמקתי מהם.
"קרנף." קראתי במהירות ושיניתי את צורתי לקרנף. דהרתי במהירות לכיוון האיש בגלימה והוא התעופף באויר והתחמק ממני. האיש השלישי המשיך לזרוק על בקי כדורים ירוקים והיא המשיכה להדוף אותם בעזרת כח הטלקניסס שלה.
"אנחנו לא מתקדמים לשום מקום ככה." גערה בנו בקי. הסתכלתי על מייק שניסה להתחמק מניסיות הפגיעה וכשהצטלבו מבטנו ידענו ישר מה לעשות. ככה אנחנו, חושבים אותו דבר. הוא עף מעלי ואחרינו רדפו שניים מהאנשים בגלימות. התנגשתי בעץ בגינה עם הקרן של הקרנף, הגזע נפל ונחת על שני האנשים בגלימות. בזריזות מייק שלח כדורי אש על גזע העץ והתחילה שריפה שהשמידה את שני האנשים בגלימות. האיש השלישי לא יכול היה להתעלם והפנה את מבטו לשריפה. בקי שמה לב לחוסר הריכוז של האיש והניפה את ידה כך שנזרק ענף לכיוון האיש והדף את האיש לתוך השריפה.
"פיל" אמרתי ושיניתי צורה לפיל. בעזרת ההדק שאבתי מים וכיביתי את השריפה. לא נראו שרידים מהאנשים בגלימות. שיניתי את צורתי חזרה לעצמי.
"לאן הם נעלמו?" שאלה בקי והופיע איש חדש בגלימה שחורה.
"הם סיימו את משימתם אז הם חזרו למקום ממנו הם באו. וזה אומר שמגיע לכם מזל טוב! עברתם את המשימה הראשונה!" הוא הודיע בקול רם.
"אז מה קורה איתנו עכשיו?" לא יכולתי להתאפק. האיש בגלימה הקיש באצבעותיו וכל אחד מאיתנו קיבל מעטפה.
"בהצלחה!" הוא אמר ונעלם.
"אנחנו קבוצה ממש טובה." אמרתי לבקי ומייק ושניהם כמובן הסכימו איתי. כל כך שמחתי שאנחנו עוברים את התחרות הזאת יחד. פתחנו את המעטפות ובפנים היה כתב חידה שונה לכל אחד מאיתנו שהיה אמור להראות לנו את מקום המשימה הבא. בקי פתחה את המעטפה ונפלה על הרצפה. אני ומייק לא הבנו מה קרה. מיד ניגשנו אליה וניסינו להעיר אותה בכל דרך אפשרית אבל היה נראה שהיא נאבקת במשהו. התקשרנו מיד לאמבולנס ומהר מאוד הוא הגיע, זה היה ממש מפחיד. בזמן שאני ומייק נסענו עם בקי באמבולנס התקשרנו להורים של בקי והם אמרו שהם יפגשו אותנו בבית חולים. פתאום נשמע פיצוץ חלש והאמבולנס התחיל לאבד שליטה עד שנעצר כשנתקע בעמוד. הרגשתי את הלב שלי דופק בחוזקה ובמהירות. מייק שהיה לידי נראה מבוהל יותר ממני. דלת האמבולנס נפתחה, זה היה הנהג. הוא היה נראה מודאג, הסתכל עלינו ואמר:
"הגלגל התפוצץ. אף אחד לא נפגע אבל יקח זמן עד שנוכל להמשיך לנסוע."
"מה עם בקי?" נלחצתי.
"בוא נעיף אותה לבית חולים." הציע מייק ומיד אני ומייק הוצאנו את בקי מהאמבולנס.
"זה ממש לא בטוח!" צעק אחרינו הנהג כשאני ומייק כבר עפים ולוקחים את בקי עלינו. יותר מפעם בקי כמעט נפלה בטעות עד שהגענו לבית החולים שם ישר לקחו אותה מאיתנו.
"פססס..." מישהו קרא לנו מאחורה. "פסס..." הוא המשיך.
"כן?" שאלתי וכשהסתובבתי ראיתי שאני מדבר עם רוח רפאים.
"היא חייבת למות!" אמרה הרוח רפאים. "אסור שהיא תחזור!"

איזה סיפור טוב! אני מרגיש שזה בכלל לא קשור למקוריות... לסיפור שלך יש חד גוונות מסויימת, תנסה להסתכל על העולם המעניין הזה שיצרת (הוא באמת ממש מעניין!!!!) מכמה כיוונים ולא להיות צפוי הכלל הוא לא להיות צפוי בכלל!!!!

אבל סחטיין על הסיפור פרק מוצלח, רכשת קורא.

תודה! אני אנסה לשלב כמה כיוונים בסיפור.
מקווה שעוד אנשים יקראו