פרק 11:מעגל הזמן!
כולם נמצאים אחוזי ידיים בזמן שניק באמצע המעגל מתרכז
רגע אחד היה שם ורגע אחד כאילו נעלם
הוא פוקח את עיניו ומביט סביבו "מה זה איפה אני ?" הוא שואל בתמימות
כאשר הוא מבחין שמסביבו אין כלום ,יש חלל ריק וכאילו הוא נמצא שם מסיבה לא ידועה הוא מחכה לדבר שהוא עצמו לא יודע מה הוא.
"התגעגעת אליי?" נשמע קול באופק ,בחושך המצוי הזה שנמצא שם באותו מקום וכאשר ניק מסובב את גופו הוא קולט את חברו מחייך אליו בשערו הבלונדיני המשתקף בהחזר אור משונה
"טוני..." ממלמל ניק המיואש כבר מהחיפושים ונראה כאילו באמת התגעגע אל חברו
ניק מתקרב אל טוני ומנסה לחבק אותו אך הוא לא מצליח
"מה קורה כאן?" שואל ניק
טוני עומד ומביט במבט מושפל בעיניו של ניק ואומר לו
" אחי.. אני מת ..שכחת?" מסביר טוני
"אבל... אבל..." אומר ניק בהמשכיות מסוימת ולא מבין למה זה קורה
"עד שאני לא חוזר לחיים אני לא אוכל לגעת בך " מסביר
"אבל מה זה אז המקום הזה?!" שואל בעצבנות ניק
טוני מחייך קלות ואומר לו "המקום הזה .. הוא מקום בין מוות לחיים ,מקום שבו מגיעים אליו רק אנשים מיוחדים בעלי כוחות או אנרגיות מסוימות " אומר טוני
"אז למה אתה פה?" שואל ניק
"אני פה כי לא הייתי אמור למות ... המוות שלי נעשה על ידי טעות בהיסטוריה שלנו,ולכן אני לא מת .. משהו בין חצי מת אפשר לומר " אומר טוני בקול בטוח בעצמו
"ברגע זה ,אתה היחיד עם האנרגיה הדרושה כדי להציל אותי" אומר טוני שוב ולא נותן לניק לדבר כאשר ניק עוד המום .
"רק אני?" שואל ניק בקול חושש
"טוני נוגע בשערו ומניח ידו על כתפו השמאלית של ניק "רק אתה חבר ,רק אתה"
טוני נעלם .
"טוני ?! טוני?" מתחיל לשאול ניק ולחפש אותו כאשר הוא יודע שהוא לא יחזור
"למה אני מחכה... יש לי משימה !" אומר ניק ואז מוצא את עצמו בימי המלחמה העתיקה בין פרס לספרטה.
__________________________________________________ _________________
וביינתים במערה של ארמגדון הרחק מאיפה שניק נמצא
"מעניין אם הוא הגיע לשם " אומר תאי
"נקווה לטוב " אומרת דון כאשר מחייכת אל שון קלות והוא אליה
"אני חייבת לראות את טוני כבר!" אומרת מיי
"באמת.. מה קרה שם ביניכם?" שואלת מרי בפתאומיות כאשר מיי לא נראית כמוכנה לענות
"אני חושבת שאני אוהבת אותו " אומרת מיי בקול מתבייש קצת כאשר ארמגדון אביו של טוני מחייך.
"הם עוד לא יודעים נכון?" שואל אנדרסון את ארמגדון כאשר לוחש באוזנו
"לא... הם ידעו בקרוב" אומר .
"מתי אתה מספר לטוני?" שואל אנדרסון
"אני עוד לא יודע" אומר שוב ארמגדון כאשר מחכה לראות למה יתפתחו הדברים של הילדים.
פיס מצטרף לשיחתם והשלושה מדברים .
אף אחד מהם לא יודע מה יקרה ומתי ,והשאלה הכי גדולה שאף אחד לא יוכל להסביר.. למה.
__________________________________________________ ______________
הרחק משם בתוך מדבר עמוק חולות ,ושמש משקיפה רק אליו ,פניו מכוסות ברפש מגעיל ומוזר
כאשר הוא קם הוא צועק "לעזאזל!"
סילאטון מנקה את פניו ורואה את השמש ומקומו בו הוא נמצא
"איך הגעתי לכאן?" שואל את עצמו כאשר גלימתו קרועה למחצה ושרוול חולצתו מלוכלך בדם.
הוא נוגע בידו הימנית ומרגיש חתך דיי גדול
"אחח" צועק בקול חלש לגמרי כאשר חובש את הפצע
ביינתים סילאטון חושב לעצמו איך הגיע למקום הזה הרי הוא נסע בזמן למקום אחר ולזמן אחר.
"לא הגיוני" אומר.
"חייב להיות כאן משהו שהפריע לי באמצע הנסיעה " אומר וחושב מה זה יכול להיות.
"יש רק סימן אחד שיכול לגרום לי לשיבוש בנסיעה .... " הוא חושב ומחשב את כל התנאים
"מעגל הזמן" הוא אומר לעצמו
"הם מנסים להחזיר את הילד" אומר לעצמו שוב
"רעיון טוב יש לארמגדון ..." חושב לעצמו סילאטון
"ניתן להם הזדמנות להחזיר אותו ... במילא הוא לא הפריע לי " אומר .
"ביינתים יש לי קמע אחד!"
"להם יש שתיים כאשר הילד יחזור לחיים"
"עכשיו נותר רק לחכות"
"ספרטה!!"
"ספרטה!!"
"יחי הרפובליקה ,זכות החופש ,כידון הדם ,עוצמת הירח! תחי ספרטה!"
"תחי ספרטה!"
באמצע הכיכר הגדולה בספרטה נמצא ניק כאשר הגיע למלחמת ספרטה ופרס והצבא הספרטני צועק את ההמנון שלהם לפני התחלת מלחמה.
"מאיפה להתחיל לחפש?" שואל את עצמו
לפתע ניק מבחין בחבריו המציצים מהחור של הדלת של אותה בקתה ליד הכיכר
"שיט .. הם יראו אותי " אומר לעצמו ומתחבא
הוא מוצא גלימה ישנה כזאת בצבע חום ולובש אותה על עצמו ,הוא שם על ראשו את הכובע שיש בגלימה הזאת ,ניק מתקרב אל הקהל ומשתלב איתם
הוא מרכין את ראשו כדי שלא יזהו אותו.
דון יוצאת מהר מן הבקתה וניק מתחיל לחשוש שהם עלו עליו
אבל לפתע דון מגיע אל ניק שחושבת שהוא זקן ושואלת אותו "סליחה אדוני .. באיזה שנה אנחנו ?" שואלת דון וניק חייב לענות לה ,הוא עושה קול ,ומשתעל כמה פעמים כדי להישמע מבוגר
אבל לפתע דון אומרת לעצמה "איזו טיפשה אני... לפני הספירה הם לא ידעו שזה לפני הספירה " אומרת לעצמה ואומרת "לא משנה תודה רבה לך" וחוזרת לחבריה
"פיווו ,זה היה קרוב " אומר לעצמו ניק
ניק מחכה כמה שעות עד שליאונידס לוקח את החבורה ומלביש אותם בחליפות משוריינות
ניק מבין שהוא צריך למהר וגונב חרב מאחד האבירים בכיכר מבלי שישים לב
סילאטון מתקיף את החבורה ואותו פרסי רץ אל טוני אבל לפתע... מופיע מולו חרב קשוחה
זה ניק!
"זה היה קרוב!" אומר טוני ומכה את הפרסי והורג אותו
"תודה" אומר טוני לניק כאשר לא יודע שזה הוא בעצם
"אל תודה לי ,תחזור הביתה !" אומר ניק ולפתע נעלם ניק מהמקום.
"למה הוא התכוון ?" שאל את עצמו טוני
ניק משוגר אל המקום שממנו הגיע מקודם
"טוני? טוני?" שואל פעמיים ניק כאשר מופיע טוני מולו
"שלום חבר!" אומר בשמחה גדולה
ניק רץ לחבק אותו ונעצר... הוא חושש שלא יוכל לגעת בחברו הטוב
ניק מנסה ומצליח! השניים מתחבקים ולוחצים ידיים
"ידעתי שתצליח!" אומר טוני לניק
"תודה חבר! עכשיו.. בוא הביתה! יש לנו משימה להשלים!" אומר ניק ושניהם נעלמים מהמקום ההוא.
"מעניין אם הוא הצליח" אומרת מיי
"הוא בטוח הצליח.. זה ניק!" אומרת דון ומעודדת את אחותה
"אז ספר לנו קצת על עצמך שון" אומר תאי ומנסה לברר מה הוא בעצם
"אני שון... אני לא יודע מי הם הוריי אבל גידל אותי אבי ששמו פול ,בשבילי הוא תמיד יהיה אבא
ואני בן 17 אין לי יותר מדי לספר על עצמי" אומר
"וואו סיפור מוזר" אומרת מרי
"למה מוזר?" שואל שון את מרי כאשר הוא יודע שהוא מכיר אותה מאיפה שהוא אבל לא יודע מאיפה
"את נורא יפה..." אומר שון למרי כאשר היא מחייכת ומצחקקת קצת
"תודה.. " היא אומרת ומסבירה את עצמה
"זה סיפור דיי מוזר אני חושבת ששמעתי אותו פעם" אומרת
"אולי ראית את זה באיזה סרט " אומר תאי
"אולי"
לפתע דפיקה בדלת המערה
"יש פה מקום לעוד אחד?" שואל טוני ומתבדח
כאשר כולם רצים אליו וצועקים :"טוני!" ומחבקים אותו
זוהי בעצם כוחה של החברות
אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה
הרי אין לך חיים בלי החברים ... החברים משקפים את חבריהם וחבריהם ,שים לב אבל אחד מהם זה אתה.
ככה נוצרה האנושות ,ככה היא בנויה כיום ,וככה היא תיבנה בעתיד
בפרק הבא:
פרק 12:כאילו כלום!