נושא: Yin World

יוסי אזולאי
נראה לך שלא ישעו אותך אחרי שכמעט הרגת את אחד התלמידים?
___________________________________________
"אתה חושב שאתה עושה לי טובה? אני מנסה להציל את החיים שלך. אם אתה רוצה אתה יכול לבחור לא להקשיב לי ולמות. אני רצינית עכשיו, אתה בסכנה גדולה, כמו כל אדם אחר שיש לו כוחות יאנג. עכשיו תעזוב את הדלת ותן לאדם שעומד מחוץ לה להיכנס"

לארי ברנשטיין
אתה מוכן לפרט קצת יותר בבקשה? לאן אתה הולך? איזה ספר? תפרט קצת, במקום לכתוב תגובה חסרת פרטים כזאת שממנה אני לא יכול לדלות את המידע שאני צריך כדי להגיב לך כמו שצריך

ליעד בר לב
אתה רץ לעבר החצר ורואה את כל התלמידים רצים לכיוון החצר. רץ במהירות בלי להביט לשום מקום ושומע לפתע צרחה, ומה שנמשע כמו התרסקות חזקה על הקרקע. צעדי ריצה רבים נשמעים ומילמולים מפוחדים מהחצר בית הספר, כשאתה עוד עומד במדרגות שיורדות לקומה הראשונה. לא ברור לך מה קרה, אבל ברור לך שהיה מקרה אלימות רציני, ואתה מרגיש קצת מוזר, כאילו כוח מוזר פוגע בך. הבטן שלך כואבת ויש לך בחילות, כשאתה מרגיש מן גל מוזר של אנרגיה פוגע בך. אתה לא רואה שום גל של אנרגיה, ומהר מאוד פשוט מתיישב על המדרגות ואוחז חזק בבטן, עוצם את העיניים ומרגיש קרוע מבפנים. אתה מרגיש מן כוח מוזר, בוקע מתוך הגוף שלך, וחוסם את הגלים. אתה פוקח את העיניים ומרים את היד שלך, והיא מוקפת בהילה שחורה מוזרה. כל הגוף שלך מוקף בהילה שחורה מוזרה. ברגע שאתה מביט בהילה היא מתחילה לדעוך ולהיעלם. אף אחד לא ראה אותך, כולם רצו מהר למטה בגלל הדבר שקרה שם. אתה שומע סירנה של אמבולנס ומבין שמה שקרה שם היה רציני, ושמי שלא הלך שם מכות לא יצא מזה בקלות. הבחילות מפסיקות והבטן שלך כבר לא כואבת. אתה קם לאט, ושוכח לחלוטין מזה שחברה שלך עזבה. אתה רק חושב על זה שהיא לא אמרה לך, הסתירה ממך את זה, ומתמלא שנאה. אתה מרגיש כוח ממלא את הגוף שלך, כוח אפל ונורא, כשלפתע מאחוריך אתה שומע קול רציני "היי אתה שם למטה! אני לא יודע למה הצייד שלח אותך הנה, אבל אני יודע שאני מסלק אותך מכאן!" למרבה ההפתעה הפעמון מצלצל, ואתה שומע שוב את אותו הקול "יש לך מזל. בפעם הבאה לו תגמור בכזאתי קלות!" וצעדי ריצה משכיחים אותו ממך. אתה מבין שכל ההפסקה ישבת וחיבקת את הבטן שלך, מרגיש כאילו אתה עומד למות, בגלל אותם גלים מוזרים.

ליעד בר לב
אתה רץ לעבר החצר ורואה את כל התלמידים רצים לכיוון החצר. רץ במהירות בלי להביט לשום מקום ושומע לפתע צרחה, ומה שנמשע כמו התרסקות חזקה על הקרקע. צעדי ריצה רבים נשמעים ומילמולים מפוחדים מהחצר בית הספר, כשאתה עוד עומד במדרגות שיורדות לקומה הראשונה. לא ברור לך מה קרה, אבל ברור לך שהיה מקרה אלימות רציני, ואתה מרגיש קצת מוזר, כאילו כוח מוזר פוגע בך. הבטן שלך כואבת ויש לך בחילות, כשאתה מרגיש מן גל מוזר של אנרגיה פוגע בך. אתה לא רואה שום גל של אנרגיה, ומהר מאוד פשוט מתיישב על המדרגות ואוחז חזק בבטן, עוצם את העיניים ומרגיש קרוע מבפנים. אתה מרגיש מן כוח מוזר, בוקע מתוך הגוף שלך, וחוסם את הגלים. אתה פוקח את העיניים ומרים את היד שלך, והיא מוקפת בהילה שחורה מוזרה. כל הגוף שלך מוקף בהילה שחורה מוזרה. ברגע שאתה מביט בהילה היא מתחילה לדעוך ולהיעלם. אף אחד לא ראה אותך, כולם רצו מהר למטה בגלל הדבר שקרה שם. אתה שומע סירנה של אמבולנס ומבין שמה שקרה שם היה רציני, ושמי שלא הלך שם מכות לא יצא מזה בקלות. הבחילות מפסיקות והבטן שלך כבר לא כואבת. אתה קם לאט, ושוכח לחלוטין מזה שחברה שלך עזבה. אתה רק חושב על זה שהיא לא אמרה לך, הסתירה ממך את זה, ומתמלא שנאה. אתה מרגיש כוח ממלא את הגוף שלך, כוח אפל ונורא, כשלפתע מאחוריך אתה שומע קול רציני "היי אתה שם למטה! אני לא יודע למה הצייד שלח אותך הנה, אבל אני יודע שאני מסלק אותך מכאן!" למרבה ההפתעה הפעמון מצלצל, ואתה שומע שוב את אותו הקול "יש לך מזל. בפעם הבאה לו תגמור בכזאתי קלות!" וצעדי ריצה משכיחים אותו ממך. אתה מבין שכל ההפסקה ישבת וחיבקת את הבטן שלך, מרגיש כאילו אתה עומד למות, בגלל אותם גלים מוזרים.[/QUOTE]

אתה ממש משקיעה בהודעות wow. :lol:
-----------

אני תופס את אחד התלמידים שרצים לשיעור,משהוא שאני לא מכיר וגורר אותו לכיוון החצר.
לאחר מיכן אשיב אותו על אחד הספסלים ואשאל "אחי מה קרה בהפסקה שכול כך הרבה תלמידים רצו לכיוון החצר,ומה או מי נפל מהחלון?" בזמן שאשאל אותו אשב לידו על הספסל ואוסיף "באיזה כיתה אתה ומי אתה זות אומרת איך קוראים לך?".

ליעד בר לב
אתה תופס ילד קטן משכבת ז' לדעתך שאתה לא מכיר מהגרון, אבל עדי בדיוק עולה במדרגות ורואה אותך. היא אומרת בקול כועס "ליעד תעזוב אותו עכשיו ותיגש למיכל, ואז תספר לה מה עשית! תגיד לה שאני שלחתי אותך אליה ושזה חשוב!"

יוסי אזולאי
רק כדי שיהיה ברור, לבית הספר יש תלבושת, אבל יום שישי הראשון בכל חודש נקרא שישי חופשי, ולא צריך חולצת תלבושת בו, אבל יש מגבלות לבוש
__________________________________________________ __
היא אומרת בכעס "זאת אשמתך שהחלטת לתקוף אותו מלכתחילה. ואני רוצה לעזור לך, להגן עליך."
אתה פותח את הדלת ורואה שם ילד די נמוך משכבת ח', עם חולצה שחורה חלקה ומכנס גינס כחול ושעון כחול על היד. הוא מביט בך ישר בעיניים, עיניו הירוקות משנות בפתאומיות את גוונן לכחול, ואתה מרגיש כאילו אתה נקלע בתוך העיניים שלו. המבט הרציני שלו לא מאפשר לך לזוז או להגיב. הוא נכנס לחדר וממשיך להביט בך בעיניים, כשלפתע עיניו חוזרות להיות סגולות והוא אומר "אז זה הילד עם הכוחות? לא מצאתי בו יותר מדי כוח, עם האנשים החזקים שמסתובבים כאן, הוא לא ימשוך את תשומת הלב של הצייד. אבל לפי מה שקרה בחוץ מקודם, כדי לטפל בכוח המועט שלו. חוסר השליטה שלו הופך אותו לקטלני, לפחות לאנשים חסרי כוחות."

Originally posted by Konoha Shinobi@Jan 24 2010, 07:04 PM
ליעד בר לב
אתה תופס ילד קטן משכבת ז' לדעתך שאתה לא מכיר מהגרון, אבל עדי בדיוק עולה במדרגות ורואה אותך. היא אומרת בקול כועס "ליעד תעזוב אותו עכשיו ותיגש למיכל, ואז תספר לה מה עשית! תגיד לה שאני שלחתי אותך אליה ושזה חשוב!"

אומר לה "מ מה מה מה עשיתי את סתם ניתפלת אלי לכי תתפלי לילדים אחרים אני לא במצב רוח טוב" ואמשיך ליגרור את התלמיד אסתכל אחורה ואוסיף "נו למה את לא עפה מיכן אני בעצבים" ואפיל את הילד על הריצפה ואומר לו "תגיד לה שאתה מכיר אותי ואתה חבר מאוד טוב שלי".

לארי ברנשטיין
אתה לא מחליט מה קורה.
תגיב מחדש כמו שצריך בבקשה

יוסי אזולאי
אתה תופס אותו בחולצה וצועק עליו, והוא מביט בך בעיניים, כשעיניו חוזרות להיות כחולות. לפתע אתה מרגיש משהו תופס את היד שלך בעוצמה, ומוחץ אותה, ומנסה להחריק אותה מהילד במהירות. אתה מביט למטה ורואה שהוא תופס את היד שלך, כשלפתע הוא משליך אותך לריצפה. הוא מביט עליך ואומר "אתה כאן כבר שלוש שנים ועדיין מתנהג ככה? אתה לא יודע שבבית הספר הזה דוגלים בשיח ולא באלימות. אל תכריח אותי להשתמש בכוח נוסף, אני לא רוצה לפגוע בך. עכשיו תקשיב טוב, אם ההוכחות שראית עד עכשיו לא הספיקו לך, אני אראה לך הוכחה שלא תוכל להמשיך להתכחש לה." הוא מפסיק להביט עליך ומביט על מיכל, ואז שואל "את יכולה לפתוח את המקלט?"

ליעד בר לב
לפני שאתה מספיק לזוז עדי תופסת לך את היד ומושכת אותה, ובצורה מוזרה מצליחה לעשות זא בקלות ולגרום לך לעזוב את הילד. היא אומרת לך "תספר למיכל איך דיברת אלי, בנוסף למה שעשית לילד. אני רוצה לראות איך היא תתייחס להתחצפות שלך!" ואז פונה ליד ומרגיעה אותו, ושולחת אותו לכיתתו.

Originally posted by Konoha Shinobi@Jan 25 2010, 07:52 PM


ליעד בר לב
לפני שאתה מספיק לזוז עדי תופסת לך את היד ומושכת אותה, ובצורה מוזרה מצליחה לעשות זא בקלות ולגרום לך לעזוב את הילד. היא אומרת לך "תספר למיכל איך דיברת אלי, בנוסף למה שעשית לילד. אני רוצה לראות איך היא תתייחס להתחצפות שלך!" ואז פונה ליד ומרגיעה אותו, ושולחת אותו לכיתתו.

אומר לה "כול מה שעושים בבית הספר הזה זה ליצעוק על תלמידים ובימקום להתעסק בעינינים חשובים אתם מתעסקים אים ילדים שלא עושים כלום" ואתחיל להיתקדם לחדר של מיכל אני מביט בה בזעם וממשיך ללכת.

ליעד בר לב
אתה שומע את עדי אומר "חוליגן. ממתי הוא מתנהג ככה? מה קורה לו?" בעודך יורד למטה. אתה שומע צעדי ריצה הממשיכים לרדת אל הקומה התחתונה, שבה נמצא חדר אסטרטגיות למידה והמקלט של כיתות ז' וח', ומשם הולך בלי להקדיש תשומת לב לסביבה לחדר של מיכל. אתה נכנס לחדר של מיכל, חדש קטן. בצד ימין יש שולחן קטן עם מחשב חדש ומסך ישן. עד שנה שעברה גם המחשב היה מחשב ישן, כל-כך ישן שהוא כבר לא עבד, למרות ניסיונות רבים להחיות אותו. כשממשיכים לאורך הקיר לכיוון הצד השני של החדר הצד, רואים תמונות רבות של חיות, וטבע שלו, וציור של נפולאון שמתחתיו כתוב 'גם נפוליאון היה נמוך, אבל הגיע גבוהה'. בצד שמאל רואים תעודות רבות שניתנו למיכל מהכיתות שהיא חינכה, עשרות תעודות. התלמידים שהיא חינכה העריכו אותה מאוד. מולך עמדו שני כיסאות כיתה פשוטים עם הגב אליך, שולחן קטן עם הרבה ניירות מפוזרים עליו, ובצד השני, כיסא נוסף, כיסא עץ גדול יותר ויפה יותר, עליו ישבה מיכל. מאחוריה חלון המשקיף לעבר החצר. אתה לא מפנה תשומת לב לחצר או לחלון, אלא חושב על הסיפור שאתה עומד לספר למיכל, ששואלת אותך בשקט "מה קרה? למה אתה לא בכיתה?"

יוסי אזולאי
מיכל אומרת "יש הבדל בין התגוננות מפני בעלי כוחות עוינים לבין אלימות. אם הוא לא היה עושה את זה האנרגה שלך הייתה מתעוררת והייתה גורמת לנזק חמור. עכשיו לכו למקלט של כיתות ז' וח'"
אתה יוצא והולך אחרי הילד, בלי להביט בסביבה, ולאחר כחמישה צעדים הוא לוחש לך "רוץ למקלט, מישהו מתקרב."
שניכם רצים למלקט וכאשר אתם נעמדים מול דלת הברזל הגדולה, הילד שם את ידו על מרכז הדלת. אור לבן בוהק בוקע מקצוות הדלת, וכאשר היא נפתחת, אינך רואה את המקלט, אתה רואה מקום אחר, מוזר.
המקום ריק לגמרי, חדר בגודל של כעשרים מטר על עשרים מטר, כולו צבוע בצבע לבן. הילד נכנס ואתה אחריו מהסס, והוא אומר "זהו המקלט שלנו. שם, בצד ימין, יש דלת שניתן לפתוח בעזרת אנרגיה, ושם מאוחסן הציוד. עכשיו תסגור בבקשה את הדלת, שמי שירד אחרינו מקודם לא יראה את המקום הזה"

ליעד בר לב
אתה שומע את עדי אומר "חוליגן. ממתי הוא מתנהג ככה? מה קורה לו?" בעודך יורד למטה. אתה שומע צעדי ריצה הממשיכים לרדת אל הקומה התחתונה, שבה נמצא חדר אסטרטגיות למידה והמקלט של כיתות ז' וח', ומשם הולך בלי להקדיש תשומת לב לסביבה לחדר של מיכל. אתה נכנס לחדר של מיכל, חדש קטן. בצד ימין יש שולחן קטן עם מחשב חדש ומסך ישן. עד שנה שעברה גם המחשב היה מחשב ישן, כל-כך ישן שהוא כבר לא עבד, למרות ניסיונות רבים להחיות אותו. כשממשיכים לאורך הקיר לכיוון הצד השני של החדר הצד, רואים תמונות רבות של חיות, וטבע שלו, וציור של נפולאון שמתחתיו כתוב 'גם נפוליאון היה נמוך, אבל הגיע גבוהה'. בצד שמאל רואים תעודות רבות שניתנו למיכל מהכיתות שהיא חינכה, עשרות תעודות. התלמידים שהיא חינכה העריכו אותה מאוד. מולך עמדו שני כיסאות כיתה פשוטים עם הגב אליך, שולחן קטן עם הרבה ניירות מפוזרים עליו, ובצד השני, כיסא נוסף, כיסא עץ גדול יותר ויפה יותר, עליו ישבה מיכל. מאחוריה חלון המשקיף לעבר החצר. אתה לא מפנה תשומת לב לחצר או לחלון, אלא חושב על הסיפור שאתה עומד לספר למיכל, ששואלת אותך בשקט "מה קרה? למה אתה לא בכיתה?"

אשב על אחד מין הכיסאות, השעין אותו אחורה ואומר למיכל "אני סתם רציתי לישאול ילד אחד מה קראה בהפסקה ופיתאום עדי בא והתחיל ליצעוק עלי,טוב אבל בכול מיקרה אני יכול בבקשה אישור יציאה מבית הספר אני ממש עצבני ואין לי כוח ללמוד"ובנתים אחשוב על החברה שלי ועל כך שהיא לא אמרה לי שהיא עוזבת.

יוסי אזולאי
"זה יותר מסובך ממטרה ואויב. בכל מקרה, אנחנו נילחמים בין, ואנחנו לוחמי היאנג. לרוב העולם מאוזן, אבל מאז צליבת ישו פחות או יותר, החלה מלחמה שתופסת תאוצה בעשרות השנים האחרונות, ועלולה להסתיים בשנים הקרובות ואפילו השנה"

ליעד בר לב
"אתה לא תקבל אישור יציאה מבית הספר, אתה תישאר כאן ותמשיך ללמוד עד סוף היום, ובסוף היום תבוא אלי לשעה נוספת של עונש על חוצפה. עכשיו תירגע ומיד!" מיכל אומרת בכעס, ואז נרגעת קצת וממשיכה "איך בדיוק ניגשת אל הילד ושאלת אותו מה קרה? ומה אמרת לעדי כשהיא ביקשה ממך לרדת הנה? ועדי באמת צעקה?"