נושא: מסעם של המשתמשים

רק שתדעו שסיפור זה הוא קלאסיקה, הוא נכתב הרבה לפני ''ממלכות''. בואו נאמר שהוא אב הטיפוס של ממלכות.
אני מצטער שאני מפרסם 14 פרקים בבת אחת, פשוט אני רוצה להמשיך בסיפור. אם אפרסם בכל הודעה פרק זה לא יקרה לעולם.
הפרקים נכתבו על ידי ליאור, פלג ואני.

"איתמר! איתמר!" ציפצף האיסיקיו וחלון הודעות קטן קפץ משום מקום.
"אני מושעה! אני מושעה באתר המכנה את עצמו 'לוביקופ'!" הודעה זו נשלחה ע"י ליאור,
בן דודי. "אני עסוק מדי לשטויות של ילדים" חשבתי לעצמי "נמאס לי מפורומים, באנימקס השקעתי ת'נשמה וקיבלתי פרש, אני לא מתכוון להשקיע יותר בפורומים!" הייתי נחוש בדעתי ולפתע הסיבה הייתה ברורה לי מאוד, ביררתי על משתמשים ונרשמתי, המשתמשים שהיו ברשימה שלי היו: מקש, קיסינו, נדובי, ונודלס המנהל הראשי ביררתי על משתמשים אלו ונירשמתי. לי הייתה מטרה ברורה בכוונת "להחזיר את נתן מבאן" עד מהרה גיליתי שנודלס מנהל הקהילה לוביקופ הוא אדם מרושע עד מאוד.
"נודלס, אני מציע לך להחזיר את נתן, איפה אתה כולא אותו?! אני מתכוון לשחרר אותו מהמאסר." צעקתי לעברו. "אין לי סיכוי לגלות" הוא צעק. לפתע הוא צעק "מתקפת באן אי-פי!" ומשהו שהיה נראה כמו מתקפה נשלח אליי, בקושי התחמקתי והקרן פגעה בעציץ הסמוך "קיבלת באן אי-פי, עציץ!" העציץ המסכן נעלם והיה כתוב במקומו "מושעה!". "באן, באן, באן, באן, באן!!" צעק נודלס והתחמקתי, אך בטעות הבאן פגע ברגלי ונפלתי "אתה גמור!" צעקתי ורצתי לעבר נודלס, זינקתי עליו ושנינו החלנו לעוף לעבר הרצפה במהירות עצומה מהמגדל הגובה ביותר בממלכת לוביקופ. מהר אכזתי בענף עץ שצמח מתוך מגדל ונודלס החל ליפול "אני אשלח את המשרתים שלי!" צעק נודלס ותפס את הרגל שלי. "ספר לי איפה ליאור ואולי אתן לך לחיות!" צעקתי. "זובי!" צעק נודלס ותפס חזק בנעלי, נעלי החלו להיפתח ולפתע "אה!!!" נודלס צעק והחל ליפול, נודלס התרסק על הרצפה מהביניין בגבוה ביותר במללכת לוביקופ. "מלכי!" קרא אחד ממשרתיו המכונה מקש. "אני אעזור לך, אני הרי ללקן. בוא איתי" אמר מקש ונעלם יחד עם נודלס. "לעזאזל!" צעקתי ואז לפתע הענף החל להיקרע. "אוי לא..." קראתי והחלתי ליפול
"אה!!!!!"
פרק זה נכתב על ידי ליאור

פרק 2 (''הצבא של נודלס, אוכלים במבה!'')-
לפתע תפסה אותי זרוע ענקית, והורידזה אותי לקרקע. הרמתי את מבטי, וראיתי איש ענק מימדים, בעל תלתלים בכל ראשו. ''שלום קטנצ'יק,'' אמר הענק ''שמי הוא קיסינו. מסוכן להסתובב ככה לבד באתר, מסתובבים פה המון טיפוסים מפוקפקים.''
''שתוק!'' קראתי בזעם ''אין לי זמן לדבר עם אנשים כמוך. לי יש מטרה, לשחרר את בן דודי, ליאור, מההשעיה שנודלס נתן לו. אז בבקשה, תן לי ללכת, לפני שאצטרך להשתמש בכוח.''
''אמרת ליאור?!'' אמר קיסינו בתדהמה ''אני מכיר אותו! הוא אחד מחבריי הטובים ביותר! מהו הקשר שלך אליו?''
''אני הוא בן דודו!'' אמרתי בזעם ''כאילו דה? הוא שלח לי הודעה באייסיקיו וסיפר לי שהוא מושעה כמעט שבועיים!''
''כמעט שבועיים?!'' צרח קיסינו ''זה מגוחך! כשהוא סיפר לי על ההשעיה, הוא אמר לי שהיא לחמישה ימים! עלינו לטפל בזה...''
''למה אתה מתכוון כשאתה אומר עלינו?'' שאלתי ''אני ואתה לא צוות, אתה יכול לשכוח מזה. אני מסתובב רק עם נערים בני גילי.''
''התכוונתי לצבא שלי,'' הסביר קיסינו ''הצבא של נודלס!''
''הצבא של נודלס?!'' כעסתי ''זה אומר שאתם עובדים אצל המנהל הראשי! לא הייתי צריך בכלל לדבר איתך, הרי אתה ממחנה האויב...אוי לי, מה ליאור יעשה לי כשיגלה על כך...''
''הירגע,'' אמר קיסינו ברוגע ''הצבא של נודלס זה רק שם כיסוי, בשביל שאף אחד לא יחשוד בנו. השם נותן מעין אשליה כאילו אנחנו פועלים למען נודלס, אך למעשה ההפך הוא הנכון.''
''אני מבין.'' אמרתי ''היכן בדיוק נמצא הצבא הזה?''
''בוא איתי.'' אמר קיסינו וסימן לי לבוא אחריו. הלכנו שנינו בתוך יערות, בתוך נחלים. מה לא עברנו. לא היתה קלה בכלל דרכנו. לא האשכח את העינויים שעברתי בשדה הקוצים. אך זו לא הנקודה כרגע. בכל מקרה, לאחר שעתיים וחצי, הגענו. לפנינו עמדו שני נערים. אחד מהם היה ממושקף ובעל שיער חום, והשני היה בעל שיער אדמוני. ''זהו נדובי,'' אמר קיסינו והצביע על הנער הממושקף ''הוא זה שהקים את הצבא. הוא ידוע בזכות חזותו המסתורית, וקולו המחוספס.''
''נעים להכיר.'' אמר נדובי ולחץ את ידי. ''זהו מלכיאל,'' המשיך קיסינו והצביע על הילד האדמוני ''הוא חבר הצבא הכי חדש, בינתיים. יש לו חוש הומור מאוד משובח.''
''זהו?'' שאלתי ''אלה הם כל חברי הצבא?''
''לא,'' אמר קיסינו ''יש לצבא עוד חבר אחד, ולדעתי הוא זה שמביא את התועלת המירבית. מאחד השיחים קפץ ילד, שזיהיתי מיד: היה זה מקש, הלקקן שעזר לנודלס. ''אתה?!'' קראתי בזעם, וקמצתי את אגרופיי.
המשך יבוא...
פרק זה נכתב על ידי נדב

פרק 3:
על במבות ועל מקש:
"אתה הוא מקש! הלקקן!!" צעקתי. "נכון" הוא גיחח. "ויש לי לשון כל כך ארוכה שאני יכול לדחוף אותה לתחת של נודלס!" הוא צעק. רצתי לעברו והתתי לו אגרוף בפנים. "אה, כן?" הוא אמר ולפתע קיסינו הרים אותי. "תרגע" הוא אמר. "זהו מקש, הוא חבר טוב שלנו והסגן המשני של המשתמש האגדי ביותר של האגודה." קרא נדובי הנמוך בעודו מסדר את המשקפיים. לפתע נשמעה צעקה "באן! באן! באן!" ושלוש באנים חלו לתקוף אותנו. "לא!" צעקתי ושלושתם עפו אליי. לפתע קיסינו קפץ והגן עליי. "באן, באן, באן, באן, באן!!" נשמעה שוב צעקה. "תתחבא!" צעק נדובי לעבר מקש שקפץ לשיחים. נדובי חטף עשרה באנים ישרים אך עדיין עמד על רגליו!!! "ועכשיו!!"
נשמעה צעקה ונודלס יצא מהשיחים "באן איייפי!!!!" צעק ובאן איפי אכזרי ולא צודק תקף את קיסינו שניסה להגן עליי. "ברחו!" צעק קיסינו בעודו מתמוטט על הרצפה. "הוא מת..." חשבתי לעצמי ואז לפתע "פפפפ...." לפתע יצא אש אדירה מישבנו של נדובי, סירחון כבד עטף את כל הסובבים. "לא!" צעק נודלס והתנדף משם, יחד עם הסירחון. "זה הנשק הסודי שלי" גיחח נדובי בעודו מוצא אותי שוכב עם פנים כחולות, חצי מת על הרצפה. קמתי אט-אט ולפתע "אמץ..." עשיתי לנדובי "1... 2... 3..." נדובי חתף שלושה אגרופים, ממני. "זהו, זה!" צעקתי "אני רוצה הסבר!" צעקתי שנית "טוב, בוא איתנו" התחיל להסביר נדובי. הגענו למפקדה סודית שלא ראיתי מעולם. "הינה הם כל חברי הצוות:" התחיל להציג נדובי: מקש, אני נדובי, גמבה, קיסינו שמת, למד, מסריחוני ,איציק, יחזקאל והחזק מכולם: במבמון. ולא לשכוח את המנהיג, ליאור, שכלוא. מצאנו אתמול מכתב ממנו." התחיל להסביר נדובי. "היה כתוב בו:"
"חברים יקרים, היום אני לי פלוץ."
"אה?" נהנחתי ולפתע עשן חום יצא מישבני. "הוא תקע נושא דיבורים!!" כולם החלו לצחוק.
(למי שלא הבין, נו"ד-נושא דיבורים)
"מה זה אמור להביע?" שאלתי.
"אמ... אני חושב שאכלת משהו לא טוב." החל לצחוק נדובי וכולם אחריך.
"המכתב" קטעתי אותם. "אה..." נהנחו כולם"
"אני חושב שהוא נמצא בטירה של נודלס"
לפתע נשמעה דפיקה בדלת...
פתחתי את הדלת ואז..........
פרק זה נכתב על ידי ליאור

פרק 4 (''שומר הטירה הבלתי נראה'')-
בפתח הדלת עמדו לא אחרים מאשר מלכיאל הטירון, וקיסינו בכבודו ובעצמו. ''קיסינו!'' צעק מקש בתדהמה ''אני לא מאמין שאתה חי! אך כיצד זה ייתכן? הרי באן האייפי תקף אותך!''
''נראה לכם שזה באן האייפי היחיד שמנסה לתקוף אותי?'' שאל קיסינו בגאוה ''גופי חזק מאוד, באנים לא משפיעים עלי. טוב, אולי הפעם הוא השפיע עלי קצת יותר מדי, אז תמיד תזכרו לא לאכול במבה לפני ששוטפים ידיים לפני כן!''
''כן, כן, מה שתגיד,'' אמר נדובי בשעמום ''בפעם הבאה אל תתחזה למת. הפחדת אותנו עד מוות!''
''אהם,'' אמר לפתע מלכיאל, שכולם התעלמו ממנו ''אני לא יודע אם שמתם לב או לא, אבל גם אני חלק מהצבא הזה! שלושתכם ברחתם למפקדה החמימה והנעימה שלכם, בזמן שאני נאלצתי לסחוב את גופו הכבד של קיסינו! לא יכולתם לחכות לי קצת?''
''יכולנו,'' אמר מקש ''אבל לא רצינו.'' כולנו צחקנו, פרט למלכיאל שהזעיף פנים. ''טוב, מספיק עם השטויות,'' אמר נדובי לאחר שהצחוק נרגע ''אני לא יודע אם אתם זוכרים או לא, אבל לפני שקיסינו ו..שלומיאל הגיעו, איתמר אמר דבר חשוב מאוד. איתמר, אתה במקרה זוכר מה אמרת?''
''אה...אם אני לא טועה...'' אמרתי ''אני חושב שאמרתי שבן דודי נמצא בטירה של נודלס...''
''בדיוק.'' אישר נדובי את דבריי ''ולכן, עלינו להגיע לטירה של נודלס, ולשחרר אותו משם!''
''חכו רגע!'' צעק לפתע קיסינו ''אני לא יודע אם אתם זוכרים או לא, אבל איתמר לא בדיוק בצבאנו. לכן, אף אחד לא זז מכאן, עד שאיתמר לא אומר אם הוא מצטרף לצבא, או לא.''
''טוב, נו, שיהיה...'' אמרתי בלית ברירה. החבורה צהלה משמחה, וקיסינו הרים אותי על כתפיו. ''שיחקת אותה.'' הוא אמר בטון חביב. יצאנו מהמפקדה, והתחלנו לעשות את הדרך לטירת נודלס. עברנו הרפתקאות, מכשולים, סכנות, חיות טורפות, גשמים, בקיצור, המון דברים. אבל זה היה שווה את זה. בסופו של דבר, לאחר הליכה של שעתיים וקצת, הגענו לטירת קיסינו. ''איזה מקום נפלא.'' אמר מקש בטון מעורר חלחלה ''כמה זמן שלא הייתי כאן...''
''אל תקשקש,'' קטע אותו נדובי ''רק אתמול ביקרת שם. ובבקשה, אל תקרא יותר לשממה הזאת ''מקום נפלא''. זה עושה לי קמטים.''
בשערי הטירה לא עמד אף אדם. ''זה מוזר,'' חשבתי בלבי ''טירת נודלס אמורה להיות מקום מבוצר ומבוטח, אז כיצד זה ייתכן שאין אף שומר בשער?''
''מדוע נעצרתם?'' שאל קיסינו בקולו העמוק ''אסור לבזבז זמן, קדימה!''
קיסינו התקדם לכיוון השער, אך אף אחד מהחבורה לא הלך איתו. אך לקיסינו לא היה אכפת. לבסוף, כשממש היה קרוב לפתיחת השער, הופיע לפתע נער מסתורי ונתן לו בעיטה. לנער היתה תספורת בצורת פטריה, אוברול ופרצוף מרושע. '' מי אתה?'' שאלתי ''כיצד הופעת מבלי שראינו אותך?''
''שמי הוא דנידין,'' אמר הנער המסתורי ''אני הוא שומר הטירה. וכפי שבודאי שמתם לב, יש לי כוחות היעלמות.''
''כוחות היעלמות?'' שאלתי, מבולבל לגמרי. ''שמעתי על האנשים האלה.'' אמר נדובי ''יש להם כוח מיוחד, שבו הם יכולים להיעלם מזוית הראיה מתי שהם רוצים. לא סתם בחרו בו כשומר. הוא מסוגל לשטות באנשים, ולגרום להם לחשוב שאין אף אחד בשער, ולאחר מכן להתגלות בהפתעה, ולהרוס את כל תקוותם.''
''זה חולני.'' אמרתי, מזועזע. ''מספיק עם הברבורים.'' קטע אותנו דנידין ''אני יודע שאתם רוצים להיכנס לטירה. אך בשביל להיכנס לטירה, עליכם לעבור אותי. קדימה, מי מכם יהיה מספיק טיפש בשביל להילחם נגדי?''
המשך יבוא...
פרק זה נכתב על ידי נדב

פרק 5 ("הבאטל פלוצר")-
"אנחנו נצליח לנצח אותך, יא פיטריה רעילה ממייפל סטורי!" אמר קיסינו. "ממ.. יש לי רעיון!" אמר מקש, בזמן שמעליו נידלקה מעליו מנורה שהייתה כבויה כבר הרבה שנים. "גדול!!!!!!!" צעק דנידין. "סופסוף המנורה עובדת!!" הוסיף, ומעיניו יצאו דימעות רגש. "זה לא כל כך חשוב עכשיו, פטריה רקובה" אמר נדובי. "טוב, מה הרעיו לעזאזל?!" שאלתי בכעס. "אוקיי, אתמול ראיתי פוקימון, ושמעתי על הבאטל פרוינטר, אז מה דעתכם לעשות אותו דבר רק במשופר: באטל פלוצר!!" אמר מקש בהיתלהבות. "אוקיי, שני דברים" אמרתי בתגובה למקש. "אחד: סבבה, רק איך נעשה את זה? ושתיים: אין לך טליויזיה, יא ממזר!!" הוספתי. "לא חשבתי על איך נעשה את זה..." אמר מקש. "ודר"א, יש לי טלויזיה!! ראיתי עם קוף אחד, כשהיינו בג'ונגל!!!" הוסיף מקש, אבל למרות שהוא צעק זאת, אף אחד לא הקשיב לו. כולם היום עסוקים בתיכנון הבאטל פלוצר! "אוקיי, נעשה את זה ככה!" אמר קיסינו. ולאחר שעות של ויכוחים של כל הצבא של נודלס, הוחלט שמכיוון שזה באטל פלוצר, זו תיהיה תחרות.."פלוץ למרחק?" שאל דנידין בחוסר הבנה. "כן! כן! צריך לשים אבן בתחת, להפליץ בכל העוצמה, ומי שמעיף אותה הכי רחוק מנצח!" אמר נדובי. "רגע, זה אומר שצריך להוריד את המיכנסיים והתחתונים?" שאל דנידין. "אכן כן! פיטרייה רעילה ממייפל סטורי!" ענה לו קיסינו. "מיצטער, אני לא מוריד את המיכנסיים, ובטח לו את התחתונים!" אמר דנידין. "כן, אתה כן!" אמרתי לו, וחייכתי חיוך זדוני. כולם היתאספו סביב דנידין, והורידו לו את המיכנסיים. "תחתוניי ללבות?!" שאל מקש. "לכולנו יש כאלו!" אמרתי, וכולנו הורדנו את המיכנסיים, והיו לנו תחתוניי לבבות. "לא, הישתגעתם, זה לא זה.." אמר דנידין. "אז מה זה?" שאלו כולם. דנידין הוריד את התחתונים. "אהההההההההההההה!!!" צעקו כולם. "הבולבול שלו זה פיטרייה!" אמר קיסינו, וברח. "נימאס לי!" אמר דנידין ובכה. הוא לקח סכין, וחתך לעצמו את הבולבול. "אוי ואבוי!" אמרו מקש ונדובי ביחד. "טוב, הבאטל פלוצר היתבטל!" אמרתי. "אבל תיסתכלו על הצד החיובי.." אמר איציק "עכשיו דנידין היתחלש כי אין לו בולבול!" הוסיף איציק, וכולם צחקו. "לכו, אתם יודעים לאן!!!"אמר דנידין. "צדקתם, גרמתם לי לחתוך את הבולבול, וזה אומר שאין לי כבר את כוח ההיעלמות!!" צעק דנידין, לקח רובה, וירה לעצמו בראש. "הוא כבר הלך?" שאל קיסינו, בזמן שהוא חזר. "או, קיסינו, אתה לא יודע מההלך פה" אני ונדובי אמרנו. "מה עשיתם לאחי הגדול ב-100000000000 שנה?!" הגיע פיטרייה שניראתת כמו.. "פיטריה ממייפל סטורי באמת!!" אמר קיסינו. "עכשיו, זימון נובים!!!" צעקה הפיטרייה, ובאו מלא נובים קטנים. "עכשיו אנחנו גמורים באמת!" אמר מקש.
פרק זה נכתב על ידי פלג

פרק 6 (''קיסינו נגד דנידין'')-
הנובים החלו לתקוף אותנו, והרגשנו חסרי אונים. מתקפותיהם אמנם לא היו מתוחכמות במיוחד, אך בכל זאת הכאיבו לנו. ''נראה לכם שבעיטות ואגרופים עלובים ישפיעו עלינו?'' שאל קיסינו בבוז ''טוב, אולי על שאר חברי הצבא זה כן משפיע, אבל עלי בטוח שלא! אני הוא קיסינו, האיש שהותקף על ידי באן אייפי והצליח להישאר בחיים, ואני לא מתכוון לתת לחבורת נובים שכמוכם להביס אותי!''
הנובים החלו לתקוף את קיסינו, אך זה לא השפיע עליו במיוחד. הוא תפס את אחד מהנובים, והשליך אותו על הרצפה. אך למרבה ההפתעה, הנוב לא נפצע או דימם, אלא רק השמיע זרמים חשמליים. ''מה זה אמור להיות?'' שאל מקש בתדהמה. ''אלה הם רובוטים.'' נשמע קול מסתורי. כולנו הסתובבנו, וראינו למרבה ההפתעה את דנידין עומד מולנו. ''הרובוטים שנלחמתם בהם בזה הרגע תוכננו במיוחד לקרבות,'' המשיך דנידין בדבריו ''בעיקר קרבות נגד פולשים. החלטנו לכנותם ''נובים'', כיוון שיכולתיהם השכליות לא מפותחות במיוחד...''
''רגע אחד,'' שאלתי ''אם אתה הוא דנידין, מי הוא הנער ששוכב על הקרקע?''
''זהו שכפול שלי.'' אמר דנידין ''בזמן שהייתם עסוקים בדיבורים על הבאטל פלוצר שלכם, הספקתי לחזור לטירה, לדווח לנודלס על הפלישה, ולשלוח את שכפולי אל השער.''
''ואיך הצלחת לעשות זאת מבלי שנשים לב?'' שאל נדובי. ''שכחתם שאני מסוגל להיעלם?'' שאל דנידין בגאוה. ''אני לא מסוגל לשמוע עוד את קולך!'' אמר קיסינו בכעס ''אני מתכוון להילחם בך כאן ועכשיו!''
''סוף סוף קצת אקשן...'' אמר דנידין וחשף את שריריו. קיסינו רץ לכיוונו של דנידין. הוא הרים את אגרופו, וכיוון אותו לכיוונו של דנידין. אך כשקיסינו הגיע אל דנידין, הוא גילה שהוא נעלם. ''קיסינו, מאחוריך!'' צעק מלכיאל. דנידין הסתתר מאחורי גבו של קיסינו, ונתן לו בעיטה בגב. ''שק עצמות שכמוך!'' אמר דנידין בלעג ''ואתה עוד חושב שאתה חזק?''
''אני באמת חזק!'' כעס קיסינו ''אני לא יודע אם סיפרו לך או לא, אבל אני הותקפתי על ידי באן אייפי, ונשארתי בחיים!''
''עובדה שממתקפות פשוטות אתה לא מצליח להתאושש...'' אמר דנידין בזלזול ונתן לו בעיטה נוספת. קיסינו המרוגז רצה להכות את דנידין, אך לאכזבתו הרבה הוא נעלם שוב. באותו הזמן אני עמדתי ליד אחד העצים, צופה בקרב. מכות מעולם לא היו בצד החזק שלי, ואני לא ממש מעוניין להשתתף בקרבות. אני מעדיף לצפות בקרב ממקום רחוק, על מנת שלא ייפגע. ובזמן שצפיתי בקרב, שמתי לב שדנידין הופיע מאחורי אחד השיחים. ''מצויין,'' הוא אמר לעצמו ''הם בחיים לא ינחשו שאני נמצא כאן. הם עוד חושבים שאני נמצא באזור שער הטירה, טיפשים שכמותם...''
הבנתי שזוהי ההזדמנות שלי. התגנבתי בשקט מאחורי גבו של דנידין, ותפסתי בשתי ידיו. ''אתה!'' הוא קרא בכעס ''אתה הורס לי הכל! עזוב אותי תיכף ומיד!''
''לעולם לא!'' אמרתי, עדיין מחזיק בו. שאר חברי הצבא שמעו את הצעקות, ורצו לכיוון העצים. ''המשך להחזיקו, איתמר,'' פקד עלי קיסינו ''אני רוצה שהוא יישאר כך למשך כמה שניות.''
קיסינו כיוון את אגרופו הענק לכיוונו של דנידין. הילת כוח לבנה הקיפה את ידו. ואז, הוא נתן לדנידין אגרוף חזק ביותר. דנידין לא יכל לעשות דבר נגד זה. אם היה נעלם, זה לא היה עוזר לו בהרבה, כיוון שאני תפסתי אותו. כשדנידין קיבל את האגרוף, הוא רק התיפח מכאבים, וניסה להתחמק. ''אתה יכול לשחרר אותו.'' אמר נדובי ''במצבו, הוא לא יכול לעשות הרבה.''
שחררתי את דנידין. הוא צלע לכיוון הארמון, ונכנס לתוכו. ''אז מסתבר שהוא לא כזה חזק...'' אמר קיסינו באכזבה ''איזה בזבוז זמן!''
''יש משהו אחד שאני לא מבין.'' אמר מקש ''מיהי הפטריה שזימנה את צבא הנובים?''
הפטריה, שהיתה מעט רחוקה מהם, החלה לפתע לגדול, עד שהפכה לנער אנושי רגיל לחלוטין.
''שלום לכם,'' אמר הנער ''שמי הוא נאדי. אני הוא אחיו של דנידין.''
''א..אתה אחיו?'' שאלתי בתדהמה.
במקום אחר, בטירה של נודלס
איש מסתורי ישב על כיסאו ובדק מסמכים. לפתע, נכנס למשרדו נער שהיה לא אחר מאשר דנידין. ''הצלחת להבריח את הפולשים?'' שאל האיש, תוך כדי עיון במסמכים השונים.
''לא, אדוני,'' אמר דנידין בצער ''ניסיתי, אבל הם גברו עלי. אחרי הכל, קשה להילחם נגד 12 אנשים שונים...''
''לא נורא.'' אמר האיש ''הם הרי לא יודעים אילו מכשולים נמצאים בטירה. כשהם יגלו, זה כבר יהיה מאוחר מדי בשביל לצאת.''
''אה...ועוד משהו, אדון נודלס...'' אמר לפתע דנידין, לפני שהספיק לצאת המשרד. ''מה העניין?'' שאל נודלס.
''את אחד מהפולשים זיהיתי טוב מאוד.'' אמר דנידין ''היה זה..היה זה מקש, עבדך הנאמן.''
המשך יבוא...
פרק זה נכתב על ידי נדב

פרק 7 ("גבינה צהובה מעושנת")-
"מקש, אמרת?" שאל אותו נודלס. "כן, הוא ולא אחר!" ענה לו דנידין. "חההחהחהחהחהחה!!" החל ליצחוק נודלס בצחוקו המרושע. "למה אתה צוחק?" שאל אותו דנידין בתדהמה. "חהחהה! הפלצתי, וזה עשה חור בכיסא!!!" ענה לו נודלס בציחקוק. לחיו של דנידין החלו להיתמלאות באוויר, ולפתע הוא החל ליצחוק, ושניהם שכחו בכלל ממקש. וכרגע, במקום בו נימצא ה"צבא של נודלס". "אז כפי שאמרתי, אני הוא אחיו של דנידין" חזר הנער. "שקרן!" לפתע נישמע קול, ובלייזיקן עם חולצה ורודה, ומיכנסיים שחורים ניכנס לתוך הקרב. "אני הוא נדי האמיתי, ואם אני לא טועה זה נדיקס, ולא נאדי! ועכשיו, קבל גבינה צהובה מעושנת!" צעק הבלייזיקן, והוציא גבינה צהובה מהכיס שלו, והחל לעשן מעליה. "למה אתה מעשן מעליה?" שאל מלכיאל. "פחחח!!!" החל לגחך הבלייזיקן המיסתורי או שמא נדיקס. "הא?!" כולם עשו פרצוף נבוך. "מטומטמים!!! היא הרי צריכה להיות מעושנת היטב!!!" אמר נדיקס- בלייזיקן. "ועכשיו, מכת המחץ- גבינה צהובה מעושנת!!!!" צעק נדיקס- בלייזיקן, וזרק את הגבינה כמו בומרנג, והגבינה חתכה את הילד הטמבל, וחזרה לידו של נדיקס- בלייזיקן. לפתע ניכנס דנידין לחדר, כולו מדמם. "ומה קרה לך? עשית ג'אגליג עם סכינים יפניות מתוך שיגעון?" שאת אותו נדיקס- בלייזיקן. "מה פיתאום, איש ציפור, שיש לו אש על הידיים, והן לו נישרפות מסיבה מוזרה" ענה לו דנידין. "אני ונודלס התחלנו ליצחוק על הנאד שהוא תקע, ואז לקחתי סכינים יפניות, והתחלתי לעשות ג'אגלינג משיגעון!!" הוסחיף דנידין. "אההה!!! חשבתי שעשית ג'אגלינג עם סכינים יפניות מתוך שיגעון!" ענה לו נדיקס- בלייזיקן. "ודר"א, נודלס מת" אמר דנידין. "מה?!" שאל קיסינו. "מה ששמעת, הוא מת מצחוק, אני אסביר לך איך זה קרה: אז אני ונודלס היתפקענו מצחוק, ואז הוא התחיל להיתנפח, ולירוק ספגטי מהפה שלו, ניסיתי אחד, זה מה- זה טעים! ואז הוא פשוט היתעלף!! סבא שלו מחליף אותו, אני צילצלתי אליו לנייד.. יאללה, אני הולך לעבוד בעבודתי האמיתית: חנות מסטיקים ורודים ושחורים!" אמר דנידין, ועזב את המקום בריצה. "טוב, בטח סבא שלו סתם אפס.." אמר נדובי. לפתע ניפמו קולות שעשו רעידות קלות באדמה "בום!! בום!! בום!!". "מה זה?" שאלתי. "תיראו- שם!" אמר מקש והצביע למעלה. לפתע הגיע סבא ענקי עם נעלי- בית של ארנבים, בוקסר, גופיה לבנה שתקועה בבוקסר, כרס ע-נ-ק-י-ת!, משקפיים ענקיות, פלולה ליד האף, שיני זהב ושערות לבנות בצדדים. ולפתע, הסבא הרים את ידו, הוא כיוון אותה לכיוונינו ו... התחיל לגרבץ!!! "אם אתם חושבים שתוכלו להביס את סבא גרבצני, אז....אז...אז... אל תעשו את זה פשוט" אמר הסבא. "אוקיי, זה הולך להיות קל ביותר!" תהיתי לי.
פרק זה נכתב על ידי פלג

פרק 8 (''נדיקס ונוצות האש'')-
''לדעתי יהיה קל מדי לנצח אותו,'' אמר קיסינו בשחצנות ''אני מעדיף שמישהו אחר יילחס נגדו.''
''אני מתנדב!'' אמרתי בו-במקום ''גם אני רוצה להילחם פעם אחת. אין לי מה להפסיד.''
''שתוק, טירון,'' אמר מלכיאל בגסות ''אתה סתם חלשלוש, אין לך זכות דיבור כאן.''
''מלכיאל, מה אתה רוצה מאיתמר?'' שאל נדובי ''הרי גם אתה היית לא מזמן החדש ביותר, ואם אני לא טועה גם אתה נקרא ''טירון''. ובכלל, לא שמעת על הפתגם 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'?''
''דבר ראשון, הוא בכלל לא חבר שלי.'' אמר מלכיאל ''ודבר שני, זכותי לקרוא לו טירון. כשאתם צחקתם עלי וקראתם לי טירון זה היה בסדר, אך מדוע כשאני עושה את זה, זה כבר לא בסדר?''
''שתוק, מלכיאל!'' אמר מקש בכעס ''אנחנו כרגע עומדים מול יריב חדש, ואין לנו זמן לויכוחים פנימיים!''
''אתה קורא לקשיש הזה יריב?'' שאלתי בבוז ''הוא נראה חלש ביותר. אנצח אותו בהינף אצבע אח..''
לא הספקתי להשלים את המשפט, כיוון שבאותו רגע סבא גרבצני תפס אותי בצווארי, והתחיל לחנוק אותי.
''אף פעם, אבל אף פעם אל תקרא לי חלש!'' אמר סבא גרבצני בכעס ''אני, סר יוליוס גרבצני, אשר זכה במהלך חייו בחמישה תארים ובעשרה פרסים באומניות הלחימה, לא מתכוון להפסיד לאחד כמוך!''
''עזוב אותו!'' נשמע לפתע קול מוכר. סובבתי את מבטי, וראיתי את נדיקס, הציפור המהלכת על שתיים, עומדת מולנו, ומשלבת את ידיה. ''לא אתן לך לפגוע לפגוע בחבריי!'' צעק נדיקס, ונתן לסבא גרבצני בעיטה ישר לבטן. סבא גרבצני לא יכל להתגבר על הכאב, והשליך אותי על הקרקע. ''לך לכיוון חבריך!'' אמר לי נדיקס ''אני אטפל בזקן הזה!''
עשיתי כדבריו, והלכתי אל שאר החבורה. ''נלחמת בגבורה,'' אמר קיסינו ''אך יש דבר מה שאני לא מבין: מדוע נדיקס הגן עליך?''
''אין לי שמץ של מושג.'' עניתי ''הרי הוא לפני רגע תקף אותנו בגבינה צהובה מעושנת.''
המשכנו לצפות בקרב. נדיקס עמד במקומו, וזוהר אדום הקיף את גופו. ''מה זה אמור להיות?'' שאלתי.
''אולי מספיק לשאול שאלות?'' שאל נדב בגסות ''ככה זה, לכל אחד יש את המתקפה הייחודית לו. כנראה שהוא הרגע משתמש בה, אך אל תצפה ממני לדעת בדיוק מהי.''
''נוצות אש!'' צעק נדיקס. מגופו יצאו נוצות לוהטות, ותקפו את סבא גרבצני.
''הצילו, זה ממש לוהט!'' צעק סבא גרבצני והסתובב במעגלים.
''היי, אולי גבינה מעושנת תעזור להתגבר על הכאב?'' שאל נדיקס והושיט לסבא גרבצני גבינה צהובה מעושנת. ''תודה רבה!'' אמר סבא גרבצני וברוב טיפשותו אכל את הגבינה. לפתע, הוא צרח צעקה חזקה, וברח אל היער. ''טיפש שכמותו!'' אמר נדיקס בלעג ''הגבינות האלה בכלל לא למאכל! אני מהמר שיהיה לו שלשול רציני...''
''וזה אומר שאפשר סוף סוף להיכנס לטירה!'' אמר מקש בשמחה ''קדימה, חברים, למה אנחנו מחכים?''
נכנסנו, החבורה ונדיקס, לתוך הטירה דרך השער, והיתה לי תחושה לא טובה שאנחנו נכנסים עמוק עמוק לתוך הסכנה.
במשרדו של נודלס
''הפצת את השמועה?'' אמר נודלס, שישב על כיסא המשרד, לדנידין. ''כן, אדוני,'' אמר דנידין ''כעת כולם בטוחים שאתה מת.''
''מצויין.'' אמר נודלס ושילב את אצבעותיו ''כעת, כשכולם חושבים שאני מת, אני יכול לנקום במקש, הבוגד הקטן והעלוב הזה!''
המשך יבוא...
פרק זה נכתב על ידי נדב

פרק 9 (''החטיפה'')-
לאחר שנכנסנו לתוך הטירה, היתה לי הרגשה רעה, כאילו משהו רע הולך לקרות. העדפתי לא לדבר על זה עם אף אחד, ושוחחתי עם נדיקס. ''נדיקס,'' אמרתי ''יש משהו שאני רוצה לשאול אותך.''
''אתה בוודאי רוצה לשאול מדוע הצלתי אותך, נכון?'' שאל נדיקס. ''ובכן...כן.'' עניתי במבוכה.
''אינני יודע מדוע עשיתי זאת.'' אמר נדיקס ''אני חושב שפשוט הגעתי למסקנה שאני רוצה לעזור לכם. חוץ מזה, יש לי חשבון לא סגור עם נודלס.''
''למה אתה מתכוון?'' שאלתי בחוסר ידיעה. ''עזוב, סיפור ארוך.'' אמר נדיקס ''אולי יום אחד אספר לך.''
הלכנו במסדרונות הטירה, ובינתיים שום דבר מיוחד לא קרה. לא ראינו אף אחד בטירה, כאילו היא נטושה או משהו כזה. ''היי, תראו!'' נשמע לפתע קולו של מקש ''אני נראה ממש אבירי, נכון?''
סובבנו את מבטנו וראינו אביר מהלך, כלומר מקש בתחפושת של אביר. ''מוטב שתישאר כך,'' אמר נדובי בלעג ''כך לא נצטרך לראות את פניך.''
כולנו צחקנו, ומקש הזעיף פנים. אני הלכתי קדימה על מנת לראות את פלג יותר מקרוב, אך אחת הלבנים שעליה דרכתי היתה קצת יותר שקועה מהלבנים הרגילות. לאחר מספר שניות הקיף אותנו צבא שלם של חיילים, כולם חמושים בחרבות ארוכות וחדות. אני התכוונתי להימלט דרך אחד מהחלונות, אך למרבה תדהמתי החלונות היו סגורים בסורגים, מה שלא היה לפני כן. ''עצרו במקומותיכם!'' אמר אחד מהחיילים ''אף אחד לא זז מכאן עד שלא נקבל את מקש!''
''את מקש?'' שאל קיסינו ''מה בדיוק אתם רוצים ממנו?''
''פקודה מנודלס, מלכנו.'' ענה החייל בקצרה. ''זה מוזר...'' חשבתי בליבי ''נודלס לא אמור להיות מת?''
''היי, אתה שם!'' קרא אחד מהחיילים, והצביע עליי 'אתה הוא מקש! תפסו אותו!''
''מה? אבל אני לא..'' מלמלתי, אך זה כבר היה מאוחר מדי; ארבעה חיילים התנפלו עלי, וגררו אותי לכיוון המדרגות. ''וואו,'' אמר מקש שהיה כל הזמן הזה בתחפושת האביר ''באמת יש משהו בדבריך, נדובי. טוב שנשארתי בתחפושת, אחרת היו מזהים אותי ולוקחים אותי במקום איתמר.''
''אבל עכשיו לקחו אותו.'' אמר נדובי ''עלינו למצוא אותו, לפני שיהיה מאוחר מדי.''
''הוא בוודאי נמצא כעת במשרדו של נודלס,'' אמר מלכיאל ''ואני בטוח שהמשרד נמצא בקומה השניה. בואו נעלה לשם!''
''קודם תצטרכו לעבור אותנו.'' אמרו החיילים והניפו את חרבם. ''השאירו את זה לי.'' אמר קיסינו. הוא רץ אל החיילים, וכיסח כל אחד מהם באגרוף אחד! לרוע מזלו, אחד מהחיילים התגנב מאחורי גבו. מקש ראה זאת, ומיד רץ אל החייל, ונגח בו בעזרת קסדתו. ''כל החיילים הובסו.'' אמר קיסינו וחייך את חיוכו האופייני. החבורה עלתה במדרגות הטירה, והגיעה למן מסדרון ארוך שבסופו יש דלת. היא הלכה את כל הדרך, ולבסוף הגיעה לדלת.
''מוכנים?'' שאל נדובי''1, 2, 3, ו..''
המשך יבוא...
פרק זה נכתב על ידי נדב

פרק 10: ספיישל ראשון:
"העשיריה המובילה, להתראות חבר"
לפתע נכנסה החבורה למשרדו של נודלס ושישה לוחמים מיסטוריים קפצו "אין לכם סיכוי!" גיחח לו נודלס.
קיסינו תפס שניים מהם וזרק אותם, אך לפני שזרק אותם הם התגלגלו וקפצו על התקרה. "גם לכם יש מסטיקים בנעליים?" שאל מלכיאל. "אני הוא נדיקסEX המשופר! הוא בקיצור נדיקס!" קרא אחד מהם "אני הוא ניקיטה האיום!" קרא השני, הוא היה נראו כמו סומו ענקי ממולא בחרא של תנינים. קיסינו נאבק בניקיטה היום שגבר עליו. "אני מר זין!" (פלג הוא היחיד שיבין) קרא השלישי וזינק לעבר מקש. "יא בן זונה!" צעק מקש "התקלחלתי לפני 5 דקות, עכשיו זה כבר אישי!" צעק מקש. נדובי הוריד את מכנסיים "שפיך!" צעק ונוזל מוזר יצא מזינו הקטן. "איכס!" נגעל מר זין ונאבק במקש שישים את מכנסיו חזרה. נדובי נלחם באחים הביצונים שהפציצו אותו בביצים, עוד שנייה והוא היה מת. קיסינו ניצל את ההזמדמות וזינק על נודלס, ואז "קבל ווג'י!" צעק קיסינו ומשך את התחתונים שלו על הראש. הביצים של נודלס נפלו. "אה!" צעקו כולם." לפתע מלכיאל קפץ על נודלס וצעק "אני הומו!" עד מהרה גילינו שמלכיאל יש כל כך קטן שהוא לא יכול להכניס אפילו!!#!@ "באן אייפי!" צעק נודלס והעיף את מלכיאל, מלכיאל גסס. "נמאס לי!!!" צעק נודלס "באאאאאאן אייפי סולרי!" צעק וירה חמישה באני אייפי, נדובי ומקש נפגעו אנושות, קיסינו עף מהחלון אבל הפעם החזיק בזין הקטן של מלכיאל כדי לא ליפול, הוא עמד ליפול ומשך את הזין, הוא גדל וגדל. "תודה!" הוא צעק משמחה. והיה לו מה זה גדול!!
קיסינו המסכן חטף באן אייפי שני והפעם הוא לא סרד אותו, קיסינו מת, וכך גם מלכיאל. נדובי הצליח לטפס ונאבק קשות בנודלס. "אתה גמור!" צעק נודלס והתחיל לטעון באן אייפי בשיא כוחו. "3..2...1..." החל לספור "קבל!" צעק. ולפתע דם נשפך על הרצפה, נודלס נפל על הרצפה ומת. מאחוריו עמד מלכיאל הפצוע אנושות. "להתראות" קרא מלכיאל והתרסק על הרצרפה, מלכיאל מת. חיש-מהר הוא איבד את צבעו הבהיר שהפך ללבן. "הוא מת?" שאל מקש בעצב. "פחות אחד יותר נחמד" החל לגחח איתמר הפצוע שנפל על הרצפה. "טיפה של רצינות! קיסינו ומלכיאל מתו בקרב, הם גיבורים, טיפה של כבוד!" קטע את כולם נדובי. "מי אמר שמתתי?" שאל קיסינו שקם כמעט ללא פגע.
"קיסינו?!" קרא מקש שנפל על הרצפה. "אני לא יכול למות....." קרא נודלס בעודו נופל על האדמה, "אני אתקע בו את הלהב שלי!" צעק נדובי ולפתע גופו של נודלס החלך מתגלגל. נדובי רץ וראה שגופתו עפה מהחלון ונופםלת מהעננים לתוך התהום הגדול. "לא!" צעק נדובי.
לפתי רעידת האדמה החלה והביניין החל קורס לו במהירות, קיסינו הרים את גופו של מלכיאל המת ולפתע הביניין הוטעה שמאלה, כולם החלו ליפול, מקש נדובי הצליחו לתפוס במשהו אך קיסינו ומלכיאל נפלו, נדובי משך את ידיו, וניסה לתפוס אותם, הוא הצליח, אך כעבור זמן קצר מלכיאל נפל לתהום. לפתע האנשים של נודלס קמו "מה קרה?" שאלו כולם, השליטה שלהם נהרסה לאחר מותו של נודלס. "נסביר אח"כ!" קרא נדובי ושלח להם יד לעזרה, לפתע הם החלו נופלים הביניין החל לקרוס. "קחו את זה!" צעק קיסינו וזרק מפתח לעבר נדובי ומקש. "פליקס החתול יעזור לכם לבחור, רק תשרקו במשרוקית! והמפתח הוא לתא של ליאור, תצטרכו למצוא את המקום!" צעק קיסינו ''בחרו! הזעיקו את פליקס!" צעק. קיסינו נפל לתהום יחד עם כולם. הוא לא צעק, הוא ידע שזה הסוף. הביניין קרס, מקש ונדובי לא הצליחו לברוח וקיסינו, הוא עמד להתרסק באדמה ולסיים את משימתו בעולם, חבל שהם נכשלו. הוא נפל במהירות, לא התנגד, המרחק היה גדול, כאילו אין לזה סוף. מי שנשארו בחיים הם: גמבה, למד, מסריחוני ,איציק, יחזקאל, במבמון, מר-זין הטוב, מנחם, ששון ויוני.
אחריי שנה:
"פלג" קרא אדם בגלימה. "אני חושב שבזמן הקרוב נצטרך להפסיק לקרוא לך בכינוי שלך." אמר האדם.
"כן, אתה צודק, אנחנו חייבים להביס את אחי התאום 'אשדון השדון' ולהחזיר את האסיר, אבל איך נעשה את זה?" שאל האדם בכונה 'פלג' שגם לבש גלימה שחורה ארוכה ומיסטורית, לא ראו את פניהם של האנשים. "אני לא יודע, נמצא דרך;" ענה לו האיש המיסטורי. "בוא פליקס" קרא האיש עם הגלימה ולצידו עמד חתול מנומר ענקי עם רצועה. האנשים החלנו לנוע לעבר העיר "לוביקופ".
פרק זה נכתב על ידי ליאור

פרק 11 (''מכונת הזמן'')-
פלג, האיש המסתורי ופליקס הגיעו לעבר העיר ''לוביקופ'', שנראתה מאוד שונה מאז השנה שעברה. הבתים היו מאובקים ושבורים, ותושבי העיר נאלצו לקבץ נדבות ברחוב. בקיצור, הכל נראה רע בעיר הזאת. ''אלוהים אדירים!'' אמר פלג בבהלה ''איך כל זה קרה?''
''הכל התחיל מאז התמוטטות טירת נודלס.'' סיפר האיש המסתורי ''מאז התמוטטות הטירה, שליט הממלכה מת, ולא היה מי שימשול בעיר. תושבי העיר חשבו בהתחלה שזה סימן טוב, אך להפתעתם הרבה יום למחר הגיעו אנשים מהצבא האויב של ממלכת ''סנוודא''. הם תקפו את התושבים, והחריבו את בתיהם. את התוצאה אתה יכול לראות ממש מול עיניך.''
''זה מזעזע!'' אמר פלג והחל לבכות ''אין משהו שנוכל לעשות על מנת להשיב את המצב לקדמותו?''
''טוב...שמעתי שבחורבות טירת נודלס ניתן למצוא, מתחת לכל ההריסות, מכונת זמן.'' אמר האיש המסתורי ''אך אלה רק שמועות.''
''אז למה אנחנו מחכים?'' שאל פלג ''קדימה, אין לנו מה להפסיד!''
פלג, האיש המסתורי ופליקס הגיעו לחורבות טירת נודלס. ''היי, איזה קטע!'' צעק פלג ''מכונת הזמן נמצאת מעל לכל ההריסות!''
שלושתם נכנסו לתוך מכונת הזמן. ''אני רוצה לחזור שנה אחורה.'' אמר האיש המסתורי, ושלושתם הרגישו תחושה מוזרה. ''אולי מוטב שנצא.'' אמר פלג, והאיש המסתורי הנהן בהסכמה. שלושתם יצאו ממכונת הזמן, אך מצאו את עצמם במקום שונה לגמרי. הם היו בתוך חדר קטן, ואני, איתמר, הייתי לידם. ''שלום, בחור צעיר!'' אמר לי פלג '' אולי תוכל להסביר לי היכן אנחנו נמצאים ברגע זה?''
''אתם כרגע נמצאים בטירת נודלס.'' אמרתי להם ''אבל בתא סגור.''
''וואו, אז מכונת הזמן הזאת באמת פועלת!'' חשב פלג בליבו ''טירת נודלס עדיין לא התמוטטה! איזה מזל...''
''סלח לי, ילד, מהי המכונה שלידך?'' שאל אותי האיש המסתורי. ''הו, זאתי מכונה שאין לי שמץ של מושג מה היא עושה.'' עניתי ''יש כאן טלוויזיה, שדרכה אני רואה את כל הרפתקאותיהם של חבריי האמיצים, שבקרוב ייחלצו אותי.''
''זה מעניין,'' אמר פלג ''אני רואה שהם עולים במדרגות. וואו, עכשיו הם הולכים במסדרון!''
''כן, זה באמת מגניב...'' אמרתי ''אך מה שעוד יותר מגניב הוא הכפתור האדום והגדול. מעניין מה הוא עושה...''
''עצור!'' צרח האיש המסתורי ועצר אותי ברגע האחרון, שניה לפני שעמדת על הכפתור. ''אתה יודע מה היה יכול לקרות אם היית לוחץ על הכפתור האדום?'' שאל האיש המסתורי בכעס ''זה בוודאי היה ממוטט את הטירה או משהו כזה!''
''תודה שעצרת אותי!'' אמרתי ''מי היה יודע איזה נזק היה יכול לקרות..''
''אני לא מאמין...'' חשב האיש המסתורי בליבו ''אני, בכבודי ובעצמי, הצלחתי למנוע אסון! מי היה מאמין שהתמוטטות הטירה וחורבן העיר התרחשו רק בגלל טפשותו של הזאטוט הזה...''
''מדוע אתה לא יוצא מהחדר הקטן הזה?'' שאל אותי פלג. ''אה, זה מפני שהדלת הזו נעולה.'' עניתי. ''שטויות.'' אמר פלג ''קדימה פליקס, פתח את הדלת!''
פליקס שלף את טפריו, ושרט את הדלת, מה שיצר חור ענק בתוכה. ''עכשיו אפשר לצאת!'' אמר האיש המסתורי ''קדימה, ילד, בוא מהר, עלינו לעזור לחבריך!''
המשך יבוא...
פרק זה נכתב על ידי נדב

פרק 12:
הטוב והרע.
"אה!!!" צעקתי ולפתע כולנו, אני, מקש, נדובי, קיסינו ואפילו מלכיאל, עמדנו בפתח הדלת לחדרו של נודלס. "הכיצד זה יתכן?" שאל נדובי. "לעזאזל! הם יצאו מהאשליה שלי!" צעק נודלס. "לא יכול להיות" חשבתי. "אם כך זה אומר ש..." חשבתי והתחלתי לרוץ לעבר נודלס. נאבקנו קשות אחד בשני. "זוז כבר, אני חייב להשתין!" צעק נודלס ודחף אותי הצידה. לפתע הוא הוריד את מכנסיו. "מתקפת שפיך חומצתי!" צעק נודלס והחל להשתין עליי, אך הוא השטין חומצה, בקושי התחמקתי. נדובי וקיסינו רצו אל נודלס. "עזוב את יורש הכתר" צעקו שניהם. "יורש הכתר?" שאלתי. נדובי וקיסינו היו רציניים ביותר. "למה אתה חושב שאני אעזוב אותם?" שאל נודלס שזילזול..
לפתע נודלס שלף את ידו לעבר ביטנו של נדובי. "תמות!" צעק נודלס וידו יצאה מבטנו של נדובי ויצאה מהצד השני. "אה..." גסס נדובי על הרצפה. "הרוג אותו איתמר" הוא אמר אליי ונפל על הרצפה. "זהו זה, הפעם ממש עלית לי על העצבנים, אתה גורם לי לחזות חיזיונות, מתחזה לבן דוד שלי, תוטף אותו והורג חבר שלי, או... אתה תמות!" צעקתי ולפתע הילה מוזרה הסתובבה סביבי, ברקים זעירים שהלכו והתחזקו הסתובבו סביבי וכך גם להבות זעירות, קרחונים זעירים, עלים זעירים, טיפות מים זעירות, ועוד דברים זעירים שעפו סביבי. " אתה גמור!" צעקתי ולפתע הכל החל מתפוצץ. "עכשיו אתה גמור" אמר כל נמוך וחדש. "לא יכו.... להיות." השתתק נודלס. "אתה ביקשת את זה." קרא נודלס ולפתע צורתו החלה משתנה, הכל החל מתפוצץ "לא!" צעק מקש. נודלס פוצץ את המקום והוא עמד יחד עם כל החבורה על הריסות הקומה העליונה, גבוה בעננים.
אך איתמר, אני לא נראתי, אלה מישהו אחר נראה במקומי, מלאך שהיה נראה נחוש להרוג את נודלס וחרב בידו. "אתה תמות" קרא המלאך ושלף חרב מנידנו.
"תסביר לי!" צעק מקש אל קיסינו. קיסינו נהנח. "אני ונדובי גילינו בחיזיון שלנו שאיתמר הוא אינו בן אנוש, הוא אפילו לא יודע זאת, הוא ליתר דיוק בן אנוש, אבל לא בן אנוש "רגיל". איתמר לא נשלח סתם, איתמר הוא התגלות של אלוהים, בצורת מלא המטרה שלו היא להביס את השטן, נודלס הוא צורתו המושאלת של השטן, השטן ישתלט עליו, עכשיו שזה לא יהיה הקרב האחרון, הקרב האחרון יהיה בהר "נילמז" ההר שבו יערך הקרב המכריע של הטוב לרע, במצבו הנוכחי לאיתמר אין סיכוי לנצח, צורתו המושאלת האמיתית של אלוהים, האגדה, היא בתוך ליאור, נודלס כלא את ליאור כי ידע שהוא עומד להביס אותו, אנחנו חייבים להציל את ליאור, איתמר ואנושות" קרא קיסינו ונהנח. "זה יותר מדי..." קרא קיסינו והתמוטט על הרצפה. המלאך זהר הכוח רב. "הרגת שני חברים שלי, ועכשיו אני אסיים את זה!" קרא והחל לעוף בעזרת כנפיו בהיפיופיות במהירות. "תמות!" צעק המלאך והחתך את נודלס לשתיים. כך חשב לפחות. נודלס תפס את ידו. "אתה לא מבין, אני עומד לשלוט בעולם, ממש בקרוב, ואין לך מה לעשות בנידון, אך אני אהרוג אותך לפני שאני אמות!" קרא נודלס והשתמש בשוט שלו כדי לתפוס את המלאך ברגל את צאוור., דם רב החל להישפך... "קק...ק.. אתה... תמות!" צעק המלאך ולפתע דמעות זלגו על פניו היפות. "אתה תמות עכשיו!" קרא המלאך וירה בכל כוחו ירייה מחרבו. השטן נפגע מהירייה ונפל על הרצפה. "זה לא יעבוד" צחק ואז ירה את שוטו הארוך ותפס את רגלו של המלאלך, הוא זרק אותו בכוח רב על האדמה ושיתק אותו. המלאך קם, אך לא יכל לעוף או לזוז.
"איתמר, נקום את מותי..." גסס נדובי את נשימתו האחרונה. "פניו של המלאך נראו זעופות. "קבל את זה!" צעק נודלס וירה את שוטו הארוך, איתמר תפס את השוט ופשוט קרע אותו. "מה?!" צעק השטן. "זהו זה, אני קיבלתי החלטה" אמר המלאך בקול זנוח. "אתה תמות, עוד עכשיו!" קרא המלאך ועף במהירות שאי אפשר לתאר לעבר השטן, הוא חיבק אותו חזק ועף לשמיים, מעל השמיים, לחלל, הוא עטף אותו ואת השטן בכנפיו הגדולות והחל לעוף במהירות עצומה, מהירות האור לא השתוותה לה אפילו! במהירות פשוט עצומה לעבר האדמה והכל התפוצץ באדמה. פשוט התפוצץ. המלאך עף למעלה, לבד. "זהו זה" קרא ונפל על רגליו, איתמר חזר לצורתו המושאלת, הרגילה. לאחר מספר שניות קם על ברכיו, אך לשטן לא נגרם נזק רב, "מי עכשיו?" שאל בזילזול. "אני, אמר מלכיאל ונכנס לזירה. "אני אמות במוקדם או במאוחר אבל לפני מותי אני רוצה להוכיח את עצמי קרא מלכיאל והוריד את גלימתו. "אתה תמות!" צעק מלכיאל. "מקש, אני עומד למות, נודלס עומד להרוג אותי אבל אני רוצה שתדע, נדובי לא מת, לא עדיין, בתוך גופו חיה מפלצת החתול הפראית, פליקס, חתול האש, אתה חייב לשחרר את פליקס, בתוכי חיה הגורילה של השלום, בתוך מלכיאל חי לוחם המוות העתיק ובתוך חי כלב בצייד, כלבב הקרח הענקי, מקס. אתה מסוגל לשחרר אותם. אני יודע, העניקו לנו את הכוחות האלו לא סתם, אנחנו חיבים להגשים את יעודנו, אנחנו יכולים להביס אותו! נודלס לא אשם אבל אם אנחנו לא נשים לזה סוף, הוא ישים." קרא קיסינו ונשם את נשימתו האחרונה על ברכיו של מקש ומת.
"מקש הניח את קיסינו ליד נדובי ונכנס לקרב יחד עם מלכיאל. איתמר התמוטט על הרצפה מחוסר כוחות. "אתה תמות" נכנס מקש לזירה, "אנחנו נהרוג אותך, כאן ועכשיו!" קראו שניהם וסביבם 4 נשמות מסתובבות, נשמת החתול, פליקס, נשמת הכלב, מקס, נשמת הגורילה ונשמת לוחם המוות.
פרק זה נכתב על ידי ליאור

פרק 13 (''המפתח'')-
בינתיים, במקום אחר בטירה בטירה, התהלכו פלג, האיש המסתורי ופליקס ברחבי הטירה, וסוקרים אותה.
''תזכיר לי לאן איתמר הלך.'' אמר פלג לאיש המסתורי. ''יואו, כמה פעמים אני צריך להזכיר לך את זה ''צווח האיש המסתורי על פלג ''איתמר הלך למשרדו של נודלס על מנת לעזור לחבריו בקרב ולמנוע מהם למות. למה אתה לא יכול לקלוט את זה בפעם הראשונה?''
''טוב, טוב, בסדר.'' אמר פלג בכעס, אך לפתע נעצר. ''מה קרה?'' שאל האיש המסתורי ''העלבתי אותך?''
''הבט.'' אמר פלג בתדהמה, והצביע על הנער שעמד מולם. הנער היה לא אחר מאשר דנידין. ''אני לא זוכר שראיתי אתכם נכנסים לטירה.'' אמר דנידין בחשד ''אם כך, כיצד נכנסתם? השתגרתם או משהו כזה?''
''לא, לא, אתה לא מבין.'' אמר פלג ''הגענו לכאן דרך מכונת ז..''
''שתוק!'' צעק עליו האיש המסתורי ''אתה לא צריך לספר את זה לכולם!''
''בכל מקרה,'' המשיך דנידין ''אתם נחשבים לפולשים מבחינתי, ואני מאוד, מאוד, לא אוהב פולשים. הסתלקו מהטירה או שאאלץ לאסור אתכם!''
''בחיים לא!'' אמרו השניים וניסו לתקוף אותו. אך כשקפצו עליו, הוא נעלם והם נפלו על הרצפה הקשה. ''מה זה היה?'' שאל פלג בתדהמה.
''אה, לא סיפרתי לכם?'' שאל דנידין ''לא סתם קוראים לי דנידין. אני מסוגל להיעלם.''
''איך אפשר לנצח אחד כזה?'' שאל האיש המסתורי את עצמו, בזמן שפלג ניסה לתקוף את דנידין ונכשל פעם אחר פעם. ''טוב, זה נמאס לי!'' אמר פלג ''אם אנחנו לא מצליחים להביס אותו, אולי פליקס יכול!''
פליקס השמיע יללת הסכמה, והביט על דנידין במבט כועס. לאחר מספר שניות, דנידין הסתתר מאחורי פלג.
פלג והאיש המסתורי לא חשו בכך, אך פליקס כן. הוא רץ לכיוונו של פלג, ושרט אותו. ''מה זה אמור להביע?'' שאל פלג בתדהמה, ולא שם לב שדנידין קושר אותו, את האיש המסתורי ואת פליקס בחבל. ''מצוין.'' אמר דנידין ברשעות ''כך לא תוכלו לברוח. כעת, אכלא אתכם בתא המאסר.''
במשרדו של נודלס
החבורה עמדה להילחם בשטן, כלומר בנודלס, כשלפתע נדיקס רץ אליהם. ''מה העניין?'' שאלתי את נדיקס בכעס ''אתה לא רואה שאנחנו באמצע קרב?''
''נזכרתי במשהו חשוב נורא ''אמר נדיקס ''משהו שיכול לשנות את כל העלילה!''
''למה אתה מתכוון?'' שאל מקש. ''ובכן,'' סיפר נדיקס ''בזמן שהלכנו במסדרון שמוביל למשרדו של נודלס, הצעתי לקיסינו את אחד מבקבוקי הבירה שלי. הוא הסכים, ומיד שתה ממנו. בזמן שהוא שתה מהבקבוק, נזכרתי שבני אנוש לא רגילים לכזאת כמות של אלכוהול, ושזה עלול להשפיע עליהם קצת יותר מדי. אך זה כבר היה מאוחר מדי; קיסינו גמר את כל הבקבוק. בדרך כלל, כשנהיים שיכורים, אומרים המון שטויות, ולאחר מכן מאבדים את ההכרה.''
''אז מסתבר שכל הדברים שקיסינו אמר לא היו באמת נכונים.'' אמרתי בהקלה. ''ובעצם הוא לא באמת מת, אלא רק חסר הכרה!'' אמר נדובי בשמחה. ''איזה מזל!'' אמר מלכיאל ''ממש לא רציתי להיות לוחם מוות מדליק.''
''זה לוחם מוות עתיק.'' אמר לו מקש בלעג. ''אז אני לא באמת השטן...'' אמר נודלס בהקלה ''סוף סוף אני יכול להיפטר מהקרניים האלה!''
נודלס ניסה לתלוש את קרניו, אך לא הצליח. ''או שלא..'' הוא אמר.
ובינתיים, באזור אחר בטירה, סחב דנידין את השלישיה, פתח את אחד הדלתות, והשליך אותם לשם.
''זה יהיה התא שלכם.'' הוא אמר ''שותפכם לתא הוא נער נאלח בשם ליאור.''
דנידין סגר את דלת התא, ונשמע קול נעילת דלת. פליקס הצליח לחתוך את החבל שקשר אותו, את פלג ואת האיש המסתורי בעזרת ציפורניו. ''לעזאזל!'' אמר פלג בכעס ''לא יכולת לעשות זאת לפני שנכנסנו לתא?''
''שלום לכם.'' אמר הנער שבצדו השני של התא ''שמי הוא ליאור. אני נמצא כאן כבר מספר שבועות.''
''ממש מעודד!'' אמר האיש המסתורי בכעס ''אם רק היה לנו מפתח שהיה יכול להוציא אותנו מכאן...''
''אני חושב שלי יש אחד כזה!'' אמר לפתע פלג, והוציא מכיסו מפתח. ליאור והאיש המסתורי הסתכלו עליו בתדהמה. ''מצאתי אותו בהריסות הטירה.'' סיפר פלג ''אולי הוא יוכל לעזור לנו...''
המשך יבוא...
פרק זה נכתב על ידי נדב

פרק 14 (''הבריחה מטירת נודלס'')-
פלג הכניס את המפתח לתוך המנעול, והחל לסובב אותו באיטיות. ''אולי תזדרז קצת?'' שאל האיש המסתורי בכעס ''זה ממש חסר טעם למתוח אותנו, ועוד בכזה רגע גורלי. זה ממש לא חברי מצדך לסובב את המפתח לאט בשביל לגרום לנו לחכות. אז אנא ממך, הזדרז, כי אני מוכרח לדעת מה קורה בעולם שבחוץ!''
פלג סיים לסובב את המפתח, ולשמחתם הרבה, המפתח הצליח לפתוח את הדלת. ''סוף סוף!'' אמר ליאור בשמחה ''אני נמצא במקום השומם הזה כל כך הרבה זמן, ועכשיו, סוף סוף אני יכול לנשום אוויר צח!''
''אין לי מושג על איזה אוויר צח אתה מדבר,'' אמר האיש המסתורי ''אנחנו עדיין בתוך הטירה. האוויר היחיד שאני יכול להרגיש כאן הוא צחנה של..ריח מסריח מהפה?!''
''אני מצטער..'' אמר פלג במבוכה ''שכחתי לצחצח שיניים היום.''
''טוב, לא חשוב.'' אמר ליאור ''אנחנו צריכים לחשוב מה לעשות עכשיו. למישהו יש רעיון?''
''אני יודע!'' קרא פלג ''בואו נלך למשרדו של נודלס!''
''למה אתה רוצה שנלך דווקא לשם?'' שאל אותו האיש המסתורי. ''לא יודע,'' ענה פלג ''סתם יש לי מן תחושה שמתרחש שם משהו רע...''
במשרדו של נודלס
''למה הקרניים האלה לא יוצאות?'' שאל את עצמו נודלס בזמן שמשך בקרניו ''טוב, לא חשוב. בכל מקרה, אתם נשארים כאן. נתונים תחת חסדיי. מעכשיו אני הוא שליטכם הנערץ, ומעכשיו אתם תעשו כל מה..''
''היי, תראו מי שם!'' קטע אותו מקש. כולנו הסתובבנ, וראינו לפנינו את ליאור, שני אנשים לא מוכרים וחתול ענקי. ''זה ליאור!'' אמרתי לליאור ''בגללו בכלל נכנסנו לטירה הזאת והסתבכנו בכל הבלאגן הזה! כעת, כשסוף סוף מצאנו אותו, אין לנו מה לעשות כאן יותר!''
''היי, חבר'ה, אני כל כך שמח לראות אתכם שוב!'' אמר ליאור ורץ אלינו. ''אין לנו זמן לזה עכשיו,'' אמר נדובי בלחץ ''מוכרחים להימלט מהמקום הזה כמה שיותר מהר. מלכיאל, סחוב את גופו של קיסינו!''
''כן, נדובי.'' אמר מלכיאל בלית ברירה. ''קדימה, חבריה, בואו נברח מכאן!'' פקד נדב על החבורה. ''היי, אסור לכם להימלט כך!'' אמר נודלס בצער ''לא אתן לכם להתחמק מעונש!''
כולנו רצנו במסדרון, וראינו את נודלס מאחורינו, רודף אחרינו ולא עוצר. מלכיאל היה כל כך קרוב אליו, כך שהוא כמעט נתפס. ''מלכיאל, תגביר את הקצב!'' אמר מקש למלכיאל. ''איך אני יכול בדיוק?'' שאל מלכיאל בכעס ''נסה בעצמך לסחוב ענק ששוקל למעלה מ-100 קילוגרמים!''
המשכנו לרוץ, עד שהגענו למדרגות. התחלנו לרדת, עד שלפתע החלו המדרגות לחרוק. פתאום, שמנו לב שהתקרה מתחילה להתמוטט. הגברנו את הקצב, ושמנו לב שככל שעובר הזמן כך הטירה הולכת ונחרבת יותר. בשלב מסויים, שמנו לב שנודלס לא עוקב אחרינו עוד. הגענו אל שער הטירה, ויצאנו ממנה בפאניקה. אחרי כן הסתובבנו והתבוננו בטירה, או לפחות במה שנשאר ממנה. ''וואו!'' אמרתי בהתפעלות ''זו תהיה הרפתקה שלא אשכח בחיים! לעולם לא אשכח כיצד נלחמנו בגבורה בדנידין ובסבא גרבצני! וכיצד חטפו אותי , וכלאו אותי בתוך אחד מתאי הטירה! ואיך אפשר לשכוח את הרגע בו ברחנו מהטירה!''
''איתמר, הפסק!'' אמר נדובי בכעס ''אתה מדבר על זה כאילו אלה הרפתקאות שכבר הספקנו לשכוח, אך למעשה הן קרו ביום הזה!''
''טוב, סליחה..'' אמרתי והשפלתי את פניי ''לפעמים אני נוטה להיסחף מעט...''
''אז מסתבר שאיתמר הוא לא זה שגרם להתמוטטות הטירה...'' אמר האיש המסתורי באכזבה ''היא סתם התמוטטה מעצמה, כנראה. החזרה בזמן היתה לשווא. עכשיו אנו סתם תקועים בעבר...''
''מה זאת אומרת תקועים בעבר?'' שאל מקש בתמיהה, אך איש לא שם לב אליו.''
''הבט!'' אמר פלג לאיש המסתורי והצביע על חורבות הטירה ''מכונת הזמן נמצאת כאן, על חורבות הטירה! בעזרתה נוכל לשוב לעתיד!''
''זה פשוט לא יאמן!'' אמר האיש המסתורי בתדהמה ''בדיוק במקום הזה מצאנו אותה לראשונה! איזה עולם מוזר!''
פלג, האיש המסתורי ופליקס נכנסו לתוך מכונת הזמן, ולאחר מספר שניות היא נעלמה. ''מה היה הקטע של הבחורים האלה?'' שאל נדובי בתמיהה. ''אין לי מושג.'' עניתי ''אני חושש שאף פעם לא נדע.''
לפתע, קיסינו התעורר משנתו. ''מה קרה?'' הוא שאל בקול חצי רדום ''הפסדתי משהו?''
כולנו צחקנו צחוק גדול, ורק קיסינו לא הבין במה מדובר. ''טוב, אני מציע שנעזוב את העיר הזאת.'' אמר ליאור ''האזור הזה נותן לי תחושה לא נעימה.''
ולאחר שכולנו עזבנו את אזור הטירה, קם מחורבות הטירה נער, שככל הנראה שהה שם כל הזמן. הנער היה לא אחר מאשר דנידין. ''אל תדאגו...'' הוא אמר בקול זדוני ''אני עוד אחזור! חה חה חה!''
פרק זה נכתב על ידי נדב

אלה הם פרקי העונה הראשונה של הסיפור. עוד תגובה ואני אפרסם את שאר הפרקים שנכתבו עד עכשיו.

מצטער אבל זה אחד הסיפורים המטומטמים שקראתי פה(אפילו יותר מהשניצל)

Originally posted by הולצר@Dec 26 2007, 12:54 PM
MICHAEL זה לא יפה לדבר כחה אולי הסיפור לא לטעמכה. :o

גם שגיאות כתיב
גם מקפיץ
וגם תגובה שלא קשורה לסיפור
~נעול~