נושא: ההיתערבות הגדולה

ההתערבות הגדולה


'עברו כבר שבועיים שלמים מאז היתערבתי עם שלושת חברי' אתה חושב לעצמך בזמן שאתה מארגן את תיקך לפני המסע החשוב שלך ונזכר איך לפני שבועיים, אחרי הקרב הגדול הזה אתה ושלושת וחבריך קבעתם את התיערבות החשובה הזאת.

אתה ושלושת חבריך היתסתובבתם באי בו אתם גרים. הייתם חברים כבר כמעט מאז ילדות. האי שהיה הטירטוריה שלכם, המגרש המשחקים הגדול ביותר שיכולתם לדמיין. כל יום הייתם ניפגשים ורצים לשחק אחד עם השני מישתוללים ונהנים מילדותכם.

כל העיניין שקרה, במבטים לאחור היה מאוד מוזר ואינו מובן לכם.
באחד מהטיולים הקבועיים שלכם לפיסגת ההר ניתקלתם במשהו מוזר. על ראש ההר עמדה דמות ומסביבה חמישה פוקימונים מוזרים שלא היו מוכרים לכם בכלל. חמש הפוקימונים יצרו מעגל גדול ולפתע מתוך המעגל הזוהר נפלו עוד 16 דמויות מוסוות שנפלו על הריצפה שניראו מעט מבולבלים.
"הקשיבו לי טוב" לפתע אמרה הדמות המקורית שהורידה את ברדסה והיתגלתה כאישה בעלת שיער שחור ארוך ובגדים אדומים "זימנתי אתכם, אלופי הרשע מכל עבר ומכל הזמנים בשביל משימה חשובה" אמרה בקול רציני.
שאר האנשים נעמדו והיסתבלו מסביב בתמיהה ובילבול התחילו להקשיב לה.
"זימנתי אתכם בשביל לפתוח צוות שליטה חדש אבל הפעם נילמד מהטעויות של כולכם כדי לתקן את האבל שנעשה לכולכם! צוות רוקט,אקווה,מגמה,גנביי פוקימונים מובחרים ניתאחד יחדיו בשביל להצליח!" קראה הדמות בהיתלהבות ובאושר "עכשיו כל ארבעה מכם ילך למחוז אחר כדי לנסות ליצור לנו צבא גדול שנוכל להישתלט על העולם. בשביל זה, ניצטרך דבר מיוחד מאוד למנהיג הרביעייה האילית ישנו פוקימון מיוחד, עלינו לגנוב אותו בשביל זה שנוכל להצליח במשימה שלנו, ברור?" קראה הדמות ושאר הסובבים ניראו מולהבים מהרעיון והתחילו לקרוא בהיתלהבות.
לפתע אחד מהפוקימונים קלט את ארבעתכם והתחיל לשלוח עליכם מיתקפות חזקות במיוחד, התחלתם לברוח משם במהירות בזמן שכל האנשים אחריכם.

לאחר שעה של בריחה הצלחתם להיתחמק מהפושעים בתוך מערה קטנה וחשוכה במורדי ההר.
"צריכים לעצור אותם" אמר אחד מחבריך וכולכם הסכמתם בכניעה. "אבל מה אנחנו נוכל לעשות? אפילו אנחנו לא מאמנים, ובשביל להביס אותם ניהיה צריכים להגיע איכשהו לליגה" אמר חבר אחר.
"מה נעשה?" אמרת וכולכם ישבתם חסרי מילים.
"מה דעתכם, שאנחנו נעצור אותם ותך כדי גם נלך על תחרות בליגה?" שאל השלישי שלא דיבר.
"רעיון מעולה!" קראתם אתה ועוד שני חברייך וכך הסכמתם. כל אחד מכם ילך למחוז אחר כדי לעצור את ארבעת חברי אירגון הרשע וכדי להיתחרות במכונים ולהגיע לרביעייה האילית.


מטרות:

1. לנצח את שמומנת המכונים במחוז ולהשיג את כל התגים.
2. להביס את האחווה.
3. להגיע לרביעייה האילית ולעזור למנהיג הרביעייה בפני האחווה.


חוקים:
• המשחק שלי, מה שינסה להתווכח בחוץ.
• כל חוקי הפורום חלים פה.
• מי שלא יגיב במשך חמישה ימים מבלי להודיע בחוץ.
• יש מקום רק לארבעה שחקנים בלבד.
• בבקשה אל תיהיו שחקנים רדודים פתחו דמות אמיתית לא רק אני עושה כך וכך.
• כשאתם מדברים הישתמש ב "-" וכשאתם חושבים '-'.
• יש לצטט רק את החלק שלכם שהודעה, תצטטו את הכל ולא תקבלו המשך.


טופס הרשמה
שם בפורום: הסבר?
שם במשחק: משהו מקורי ולא חיים כהן...
גיל: בין 14-18 ותנסו להיתנהג בהתאם לגיל
מחוז: יש ארבע מחוזות אפשר להיות רק באחד מהם (קנטו,ג'וטו,הואן וסינו)
ציוד: 5 פוקודורים,3 תרופות,פנס,ציוד לשינה, 1200$, עוד שני חפצים שאתם רוצים לקחת איתכם,
תיאור: תמונה, או תיאור
רקע: חמש שורות לפחות. הרקע צריך להיות עינייני ומפורט. מי אתם מבין ארבעת החברים, על העבר,איך היכרתם, המשפחה,שאיפות לעתיד, אופי וכדומה.
תגים: לא לגעת

הערות\הארות\הטבות: מה שבא לכם.



~לא להגיב~

קנטו



העיר פאלט- העיר הראשונה במחוז זה. בעיר זו גר פרופסור אוק המפורסם והוא מחלק פוקימונים מתחילים למאמנים שרק התחילו את מסעם. בנוסף הוא מצייד אותם ומנחה אותם לקראת מסעם.
העיר יחסית שקטנה וידועה בשל המקום היחידי בכל המחוז שאינו מזוהם. לכן הפוקימונים שם רגועיים וחזקים הרבה יותר.

העיר ורידיאן-עיר גדולה זו היא העיר הראשונה שניתן להגיע אליה במחוז קנטו. היא ידועה במכון הראשון שלה וכמו כן, בבית ספר למאמנים. בבית ניתן לתרגל מהלכים,להכיר פוקימונים ולהילחם מול מאמנים שונים.העיר מפרידה בין רמת אינדיגו לשאר המחוז ולכן המון מאמנים מנוסים עוברים שם כדי להגיע לליגה.


~שאר הערים יחשפו כשתגיעו אליהם~


מנהיגי מכון-
ישנם שמונה מנהיגי מכון. כדי להגיע לליגה צריך לגלות את כולם ולנצחם.

ג'וטו



העיר ני בארק- עיר קטנה זו שוכנת ליד הים הגדול המפריד בינה לבין מחוז קנטו. העיר ידועה בשל מקום מעולה להתחלת מסעות.
בעיר גר פרופסור, יחסית מיתבודד ששמו פרופסור אלם. הפרופסור הוא דיי מתחיל בכל עיניין המאמנים ולכן הוא מאוד מפוזר, אבל בכל זאת הוא עזרה גדולה למאמנים מתחילים.

~שאר המקומות יחשפו כשתגיעו אליהם~


מנהיגי מכון
ישנם שמונה מנהיגי מכון. כדי להגיע לליגה צריך לגלות את כולם ולנצחם.

הואן


העיר לייטלרוט- עיר זאת היא העיר הראשונה במחוז הואן. היא ידועה בשל היער הענקי שצומח מסביב לעיר, מה שהופך אותה למבודדת. בעיר חי פרופסור,מעט משוגע, שאוהב לצאת למסעות משלו כדי לחקור פוקימונים. לא פעם הפרופסור נעלם לכמה ימים או שבועות.
למרות הכל פרופסור בירץ' הוא אחד מהמומחים הגדולים לפוקימונים והוא ידוע בשל קח בכל המחוזות.

העיר אולדייל- עיר קטנה הנימצאת צפונית לעיר לייטלרוט. העיר דיי שקטה ואינה מרבה בפעילות מיוחדת למאמנים. דרך העיר אפשר לעשות קיצור דרך לדרך 110. העיר בכללי מאוד שקטה ואין בה הרבה תעסוקה.

~שאר המקומות יחשפו כשתגיעו אליהם~


מנהיגי מכון
ישנם שמונה מנהיגי מכון. כדי להגיע לליגה צריך לגלות את כולם ולנצחם.

סינו



העיר טווינליף- עיר זאת, היא עיר ההתחלה במחוז סינו. היא ידועה בשל עשרות המאמנים המתחילים הנוהרים ממנה להתחיל את מסעמם הראשון.
זאת העיר היחידיה בה אין פרופסור המחלק פוקימונים והוא מיתגורר בעיר אחרת לגמרי.
עיר זאת היא מקום מעבר בין שאר המחוז לאגם הזעם, ששם ידוע שיש עשרות פוקימוני מים.

העיר סנדג'ם- עיר זו ניראת כעיר מימי הביניים. כל העיר מרוצפת באבנים ובנוייה מאבן מקומית. בעיר גר פרופסור עשיר במיוחד הידוע במחוז. ביתו של הפרופסור הוא בעצם אחוזה ענקית הנבתה אי שם בשלהי המאה השמינית ומאז מישפחתו מיתגוררת שם.
דרום העיר הוא אזור מדברי יחסי וממש בדרומו נימצא ים גדול שידוע כמעבר לאי מיסתורי.
העיר הזאת היא בעצם העיר בה מאמנים מתחילים יוצאים למסעם אחרי שהם מצויידים ומוכנים לדרך בעזרת פרופסור רוואן.

~שאר המקומות יחשפו כשתגיעו אליהם~

מנהיגי מכון
ישנם שמונה מנהיגי מכון. כדי להגיע לליגה צריך לגלות את כולם ולנצחם.

יריבים

לכל אחד במהלך המסע שלו, יתקל ביריב אשר יהווה מכשול או היתמודדות בנוסף בדרך. ליריב יהיו פוקימונים בעלי יתרון על הפוקימונים שלכם ויהוו איום על נסינכם להגיע לליגה.



בן, הוא היריב של אדם.
אדם פגש בו בשדה מבודד בעיר פאלט. בן גרם לו במרמה להשיג לו פוקימון מפרופסור אוק.
בן שחצן,אגואיסט ותחמן ולא יהיה מוכן לעצור עד שישיג מה שהוא רוצה.
פוקימונים ידועים:
;;



אנג'י, היא יריבתו של סטיבן.
הם ניפגשו לראשו בעיר ניו בארק שבמחוז ג'וטו. לא ידוע הרבה עליה חוץ מזה שהיא לא הכי סימפטית לאנשים.
פוקימונים ידועים:
;?



מייקל, יריבו של אריק.
מייקל טיפוס מאוד מיתבודד ולא חברותי. הוא ניפגש עם אריק כאשר חיכה לפרופסור בירץ' ליד ביתו.
מייקל מאוד מיסתורי וקשוח ואינו נוטה להתחבר עם אנשים.
פוקימונים ידועים:
;



טינה, יריבתו של אדוארד.
טינה היא נכדתו של פרופסור רואאן והיא ניפגשה לראשונה עם אדוארד בעיר טווינליף. טינה היא בחורה רצינית ומאוד חרוצה.
פוקימונים ידועים:

שמור לדברים

רשומים


שם בפורום: yossi
שם במשחק: אדוארד מילר
גיל: 16
מחוז: סינו
ציוד: 5 פוקודורים,3 תרופות,פנס,ציוד לשינה, 1200$, חכת דייג, ופוקדע.
תיאור: מבנה גוף רזה, גובה מטר שבעים וחמש, שיער שטני בצבע בלונדיני, עיניים כחולות בוהקות, נוהג להסתובב עם חולצת T שירט שחורה ומכנסיי ג'ינס כחולים, נעלי נייק, וקעקוע של נחש ברגלו הימנית.
רקע: אדוארד מילר היה האמיץ שבחבורה, הוא זה שתמיד ניסה לגלות דברים חדשים על האי שבו הוא ושלושת חבריו התגוררו, ותמיד זה שנהג להפסיק את הסיכסוכים בין החברים.
אך קודם כל, אדוארד מילר בצעירותו היה ילד מאוד נבון וצייתן, הוא נולד בחלקו הדרומי של האי, לא היו לו חברים וגם להוריו, שתמיד היו עסוקים, לא היה זמן אליו.
אדוארד הסתגר פעמים רבות בחדרו אשר היו בו פוסטרים של פוקימונים מכל הסוגים, ותמיד חשב שאלה יהיו חבריו היחידים בחייו.
יום אחד, אדוארד טייל באי, ופגש בשלושה ילדים אשר שיחקו להם בחול, אדוארד חשב לעצמו שהם לא ירצו לקבל אותו למשחק, הוא צעד בביישנות צעדים קטנים ואייטים אל שלושת הילדים, ושאל בקול נמוך אם אפשר להצטרף למשחק, שלושת הילדים קיבלו אותו בשמחה ומאז הם תמיד נפגשו באותו מקום לשחק.
אדוארד וחבריו גדלו, בגיל שלוש-עשרה הם כבר טיילו בעצמם באי וניסו לגלות דברים חדשים, בעיקר אדוארד, שהיה מאוד הרפתקן ואמיץ, אדוארד גם היה תמים, אך זה לא הפריע לו כל כך.
באותו זמן, אדוארד עשה לעצמו קעקוע ברגלו הימנית, של נחש, הוא עשה את הקעקוע הזה כי הוא חשב שזה תמיד יזכיר לו את הילדות הקשה שהוא עבר, אבל גילה לבסוף מה הוא אושר ומה הם חברים אמיתיים באמת.
שאיפתו של אדוארד הייתה מאז ומתמיד להיות מאמן פוקימונים טוב, להתייחס אל הפוקימונים שלו באהבה ובהרבה עבודה קשה, ולהגיע אל הליגה של מחוז כולשהו, וכמובן להביס את רביעיית האילית ובראשם את המנהיג שלהם.
אדוארד היה אומנם תמים, אמיץ, ותמיד זה שהפסיק את הסיכסוכים בחבורה, אך הוא גם היה בעל פתיל קצר, והוא מאוד אמין, ככה שהוא תמיד יספר את האמת גם אם היא קשה, אבל לא יסלח למי שיספר לו שקר כולשהו או יבגוד בו.
לאחר שהאחווה נוצרה, אדוארד נשבע לעצור אותם, הוא טס אל מחוז סינו, הוא כבר היה בוגר, הוא הגיע לגיל שש-עשרה, כשהוא הגיע למחוז סינו, הוא התארגן שם ושם לעצמו מטרה אחת ברורה: לעזור לתושבי העולם, לחבריו ולכל מי שהוא מכיר, לעצור את האחווה המרושעת, וכך הוא התחיל להתארגן למסעו.
תגים: לא לגעת
הערות\הארות\הטבות: להרשם, מספיק לי.

פוקימונים:

-זכר
מתקפות:
דחיפה- Tackle
נסיגה-Withdraw
ספיגה- Absorb
עלי טער- Razor Leaf
קבר חול- Sand Tomb

-זכר
מתקפות:
דחיפה- Tackle
צווחה- Growl
מתקפה מהירה- Quick Attack
מכת כנף- Wing Attack
ראיית הנולד- Foresight







שם בפורום: Colossous
שם במשחק: אדם מייקלז
גיל: בין 16
מחוז: קנטו
ציוד: 5 פוקודורים,3 תרופות,פנס,ציוד לשינה, 1200$, חכה ומפה.
תיאור:
רקע: וואו, איך להתחיל את הסיפור שלי, זה נורא קשה להסביר את הכל אבל אני ינסה בכל זאת. אני אדם מייקלז, אני חי באי קטן ונורא מבודד, אין פה יותר מדי אנשים או פוקימונים, אבל טוב לי פה. למרות חיי החברה הדלים יש לי את החברים שלי, ג'ורג' דני ואלכס. הייתי מספר לכם על המשפחה שלי גם, אבל אין לי, לאף אחד מאיתנו אין. אני דני ג'ורג' ואלכס כולנו יתומים ואנחנו גרים ביחד בבית יתומים. איך הגענו לשם? טוב אצלי זה הסיפור הרגיל, נערה צעירה (אמא שלי) שנכנסה להריון ולא יכלה או רצתה (אני לא בדיוק יודע מה משניהם) לגדל אותו, אז אני בעצם הכי ותיק בבית יתומים וגם הכי גדול מכולנו. ג'ורג' הגיע כמוני לבית יתומים וגם במספר ימים אחריי, אנחנו ממש כמו תאומים. דני הגיע כשהוא היה בן שלוש, לפי מה שהבנו אמא שלו רצתה לשמור אותו אבל בגלל סיבות כלכליות היא לא יכלה, אז היא מסרה אותו לבית יתומים. ואלכס, אלכס זה תעלומה, אף אחד לא יודע מה קרה להורים שלו אבל כשהיינו בני ארבע הוא פשוט דפק על הדלת של הבית יתומים משום מקום ונכנס בלי להגיד כלום, והוא איתנו מאז. למרות כל הסיפורים לגדול בבית יתומים זה לא כזה נורא, זה כמו בית גדול עם הרבה הרבה אחים. אני דאגתי להיות בקשר טוב עם כל הילדים, גם ג'ורג'. דני היה יותר מדי חברותי, היה לי קשה לדעת מי החברים הכי טובים שלו, אבל בגלל שהוא תמיד חזר אלינו שיערתי שאלה אנחנו. אלכס היה בדיוק ההפך, מאז ההגעה המסתורית שלו לבית יתומים הוא לא ממש דיבר עם אף אחד, אבל הוא נורא סיקרן אותי אז תמיד השתדלתי לנסות לדבר ולתקשר איתו. אני חושב שעם הזמן הוא נתחיל להיפתח אליי וגם אל ג'ורג' ודני אבל חוץ מזה הוא לא היה יותר מדי חברותי. למרות אוכלוסיית הפוקימונים הדלה באי שלנו ארבעתנו תמיד היינו פנאטים של פוקימונים, תמיד רצינו להיות מאמנים גדולים ומפורסמים, אפילו חלמנו להרכיז את האליט פור ארבעתנו, אבל יש הבדל בין חלום למציאות. לכל אחד מאיתנו היה כישרון אחר כשזה נגע לפוקימונים, אני חושב שזה מה שנתן לנו הרגשה של צוות חזק, כי כל אחד תרם בצורה אחרת. אני למשל ידעתי יותר מכולם, תמיד הייתי יותר אסטרטגי והיו לי תוכניות קרב טובות יותר. לג'ורג' הייתה הרבה מאוד אנרגייה, תמיד היה לו דרייב מטורף להצליח ולנצח ואני חושב שהוא היה מין זרם אדרנלין בשביל כולנו. דני היה עושה הכי הרבה טעויות אבל ידעתי שיש לו יותר פוטנציאל מכולנו, למרות שהוא הרבה פעמים פיספס ולא חישב טוב היו לו פה ושם הברקות מדהימות שהשאירו את כולנו עם פה פעור. ושוב גם פה, אלכס היה שונה. הוא לא ידע ממש להילחם עם פוקימונים אבל הוא ידע להבין אותם, זה כאילו הוא ממש יכל לדבר איתם ולהבין את השפה שלהם, אם תשאלו אותי הוא מעדיף להתחבר עם פוקימונים מאשר עם אנשים. למרות כל החלומות שלנו להפוך למאמנים גדולים הבנו שזה לא ממש אפשרי, כשהיינו בני 15 היינו ארבעתנו הכי בוגרים בבית יתומים ולכן עלינו הייתה כל האחריות. הבית יתומים נקלע לצרות כלכליות ולא היה אפשרי להשיג אותם כמויות של אוכל ועזרה לילדים ולתינוקות במיוחד. ארבעתנו שימשנו כמין עזרה נוספת ולמרות שכבר יכלנו טכנית לעזוב את בית היתומים לא רצינו, החלטנו ביחד שלא נעזוב עד שהמקום יעמוד שוב על הרגליים והכל יהיה כשורה. כנראה שקארמה או גורל זה דבר אמיתי, כי מסתבר שהוריו של אלכס, שאף אחד מאיתנו לא ידע עליהם היו זוג נורא נורא עשיר! משום מקום הם הגיעו אל האי והתחילו לבוא בבקשות וסליחות ובכי אל אלכס, הם רצו לקחת אותו איתם מהאי. נורא רציתי לעצור אותו, לא רציתי שאחד מהחברים הכי טובים שלי פשוט יקום ויעזוב בשביל הורים שנטשו אותו למרות העושר שלהם. אבל לא הייתי צריך לעצור אותו, אחרי שהוא הלך לפגוש אותם אלכס סיפר לנו שהוא אמר להוריו שהוא לא יוכל לסלוח להם ולא יוכל לעזוב איתם, אבל שאם הם רוצים מחילה ממנו הם יכולים לתרום לבית היתומים, כדי שכל אלה שמזלם לא שפר עליהם לא יהיו עוד קשיים מעבר למה שעובר עליהם גם ככה. אחרי התרומה המאוד נדיבה של הוריו של אלכס הם עזבו, וארבעתנו החלטנו שנעזוב את בית היתומים ונראה מה צופן לנו בעתיד ביחד. בלילה לפני יום העזיבה שלנו החלטנו לצאת לטיול לפסגת ההר כמו שהיינו עושים כשהיינו קטנים יותר, ולא יכלנו לעשות זאת לאחרונה בגלל כל האחריות בבית יתומים. ומשם, משם זה כבר סיפור אחר לגמרי...
תגים: לא לגעת
הערות\הארות\הטבות: להרשם...בתקווה

פוקימונים:

-זכר
מתקפות:
שריטה- Scratch
צווחה- Growl
גחלת- Ember
מסך עשן- SmokeScreen
לעיסה- Crunch

-נקבה
מתקפות:
אגרוף רעם- ThunderPunch
דחיפת וולט- Volt Tackle
משאלה- Wish
סתירה כפולה- DoubleSlap
מכת ברק- ThunderShock
הקסמה- Charm
הצלפת זנב-Tail Whip






שם בפורום: Konoha Shinobi
שם במשחק: אריק שרנקוביץ
גיל: 14
מחוז: הואן
ציוד: 5 פוקודורים,3 תרופות,פנס,ציוד לשינה, 1200$, היומן, אופניים,מפת הואן,
תיאור: חולצת עור חומה בעלת שרוולים קצרים, קצוותיהם לא ישרים. מכנס גינס כחול ארוך המגיע עד לנעליים הכחולות המסוות בתוך המכנס. גובה 1.60, שיער חום פרוע וארוך, המגיע עד לכתפיים, ועיניים כחולות ירוקות. כובע מצחייה אדום נח על הראש רוב הזמן, ואין שרירים.
רקע: יומני היקר,
מאז שנולדתי חייתי באותו אי קטן. הורי חיו לבד במערה קטנה בהר, עד שאני נולדתי, ומאז תמיד נמשכתי לפוקימונים שחיו שם. אני לא זוכר דבר מחיי עד גיל שבע, עד אותו אירוע נורא. אני מאמין שזה בגללו. ואל תשאל למה אני מאמין ככה, כי גם לי אין תשובה. פשוט מאמין, מן תחושת בטן כזו. בגיל שבע, ירדתי מההר בפעם הראשונה. זה היה בגלל שעברנו לביקתה קטנה. מאז האירוע הזה חיי הישתנו, פגשתי שני ילדים. התחברנו מהר מאוד ודיברנו על פוקימונים, בעודנו משחקים בחול. לאחר כרבע שעה, ילד גדול ניגש אלינו וביקש להצטרף. קיבלנו אותו בשימחה. הוא היה אמיץ ומיד לקח את ההובלה וההנהגה. מאז שיחקנו יחדיו כל יום. אדוארד היה הרפתקן, ההרפתקן הגדול שבחבורה. לעומת זאת, אני הייתי פחדן, ופחדתי לצאת ולטייל למקומות שאני לא מכיר. אבא שלי בקושי הצליח לשכנע אותי לעזוב את ההר בגיל שבע, וכשהתחלנו לצאת ולטייל, תמיד עיקבתי אותם ופחדתי לצאת, אבל ברגע שהכרתי את המקום, התייחסתי אליו כמו אל בית. אתה יומן חדש, מחברת קטנה שמצאתי לא מזמן, ובכל זאת, אני מספר לך את הסודות הכי גדולים שלי. לומר את האמת, אני עדיין חושש מהאחווה ומהמסע. אנשים רעים רבים, נבלים נוראיים חברים באחווה. אני וחברי גילינו אותם במקרה לפני שבועיים. יש להם ארבעה פוקימונים מוזרים שבחיים שלי לא ראיתי, שיודעים להשתמש במתקפות חזקות מאוד. הם מתכננים להרוס את העולם, או להשתלט עליו, או לעשות איתו משהו, ואני מפחד שזה יקרה. אני גם מפחד לצאת להילחם בהם, אבל החברים שלי, הם יותר אמיצים ממני, וכמוהם אני צריך לצאת. למה הצעתי את הרעיון הזה? למה הצעתי להם לצאת למסע המטורף הזה? אני רוצה לוותר, אבל זה מאוחר מדי, אני חייב לצאת. חשוב לי לומר לך רק עוד דבר אחד, אני עומד לנסות להתגבר על הפחד שלי עכשיו, שכן אם אתעכב אני אפגע בחברי, והם הילדים הראשונים בני גילי שקיבלו אותי. אני לא אאכזב אותם לעולם, הם מי שהעירו את חיי ועזרו לי להנות, לצאת מהשיעמום שכנראה שהיתי בו עד גיל 7. אין לי זמן לומר לך עוד, כבר מאוחר וההורים שלי צועקים עלי.
אז עד הפעם הבאה שאכתוב בך, לילה טוב יומן.
תגים:
הערות\הארות\הטבות: כמו שכשנרשמת למשחק שלי אמרת שאני מכיר אותך, אני אומר את אותו הדבר. אתה מכיר אותי מספיק טוב כדי לדעת מה אני רוצה

פוקימונים:

-נקבה
מתקפות:
חבטה- Pound
פזילה- Leer
ספיגה- Absorb
מתקפה מהירה- Quick Attack
עלי קסם- Magical Leaf

-זכר
מתקפות:
ניב אש- Fire Fang
ניב קרח- Ice Fang
ניב ברק- Thunder Fang
ניב רעל- Poison Fang
דחיפה- Tackle
נביחה- Howl
מתקפת חול- Sand-Attack

-זכר
מתקפות:
השפרצה-Splash
הקסמה- Charm
הצלפת זנב-Tail Whip
בועות- Bubble
דמעות מזוייפות- Fake Tears
אקדח מים- Water Gun
חפירה- Dig






שם בפורום: RoRo
שם במשחק: סטיבן מקסוול.
גיל: 15.
מחוז: ג'וטוD=
ציוד: 5 פוקודורים,3 תרופות,פנס,ציוד לשינה, 1200$, אופניים, וחכת פוקימונים.
תיאור: שיער כחול כהה ארוך ופרוע, עיניים ירוקות בוהקות, בעל עור לבן, שרשרת מוזהבת נוצצת שעליה סימן בצורת ראש של הו-הו, לובש תמיד טי שירט כחול שעליו סמל גדול של פוקדור רגיל, בעל מכנסי ג'ינס מרופטים מעט, בעל נעליים שחורות וישנות מאוד, לא יותר מדי גבוה, רזה מאוד, בעל צלקת קטנה בצדו הימיני של גרונו.
רקע: היי, שמי הוא סטיבן, ואני רוצה לספר לכם את סיפורי.
כשהייתי בגיל מאוד קטן, הגעתי עם הוריי אל האי, אומנם סירבתי לעזוב את העיר שבה חייתי, אבל כשהגעתי לאי ישר הבנתי שזה המקום בו אני רוצה לחיות.
אני המצחיק שבחבורה, אני אוהב להתבדח, אולי גם לפעמים על חשבון אחרים, העיקר שיהיה מצחיק, אני אוהב לעשות מעשי קונדס.
אבל בטח אתם שואלים את עצמכם- איך בכלל הצטרפתי לחבורה? אז בואו ואני אספר לכם.
אחרי שהגעתי לאי, הלכתי לי באחד מהשבילים, לא הסתכלתי כל כך קדימה, סתם חשבתי לעצמי, פתאום הרגשתי מכה חזקה בראש, עפתי אחורה, ונשכבתי על הרצפה.
אחרי דקה שבה הייתי על הרצפה (לא בגלל הכאבים, בגלל העצלנות שלי לקום.) הרמתי את ראשי, פתאום קלטתי בעיניי ילד, בערך בן גילי, שוכב גם הוא על הרצפה ומשפשף את ראשו, קמתי מיד, והושטתי יד לילד כדי להרים אותו, הרמתי את הילד, ואחרי כמה שניות אמרתי לו- "היי, מצטער על המכה, קוראים לי סטיבן, ואיך קוראים לך?" ניסיתי לשנות את הנושא, כדי שהוא לא יתרגז עליי.
הילד לא ענה, חשבתי לעצמי מה לעשות, ולבסוף אמרתי- "אתה רוצה לשחק איתי בתופסת?", הרגשתי מאוד מטומטם אחרי ששאלתי את השאלה, אבל מיד חייכתי כשהילד הנהן בראשו.
באותו היום, שיחקנו עד הערב בתופסת, עד שאימי קראה לי הביתה לארוחת ערב, אמרתי לו שניפגש מחר באותו המקום.
מאז, כל יום היינו נפגשים במקומות שונים, במהלך הדרך הצטרפו אלינו שני ילדים, וביחד הפכנו לחבורה, תמיד ניסינו למצוא דרכים שבהם יהיו לנו פוקימונים בלי פוקדורים, ותמיד צחקנו אחד עם השני.
אני מאוד אוהב פוקימונים, בעיקר פוקימונים מסוג אש, אני מבטיח שעוד כמה שנים, אני אשיג את כל התגים, אנצח את האליט פור, ואהפוך למאסטר פוקימון!
פעם אחת, אחרי קרב פוקימונים גדול שעשינו בינינו, התחלנו להתווכח מי מאמן פוקימונים טוב יותר, לבסוף החלטנו להתערב, הראשון שינצח את האליט פור, ינצח בהתערבות.
יום אחד שבו נפגשתי עם חברי, חשבנו לעצמנו לאן כדאי ללכת, פתאום הצבעתי על ההר הגבוה שבצדו הדרומי של האי- "כבר לפחות שבועיים שלא עלינו לפסגת ההר, אתם רוצים ללכת לשם?" שאלתי בתמימות, כל חברי הינהנו בראשם, ויצאנו בדרכנו אל פסגת ההר.
אחרי לא הרבה זמן, שבו עשינו תחרות ריצה אל פיסגת ההר (לצערי, יצאתי "ביצה רקובה" כי הגעתי אחרון אל ההר), הגעתי גם אני אל פסגת ההר, פתאום חברי הסתכלו אליי, ולחשו לי "תסתכל!", הסתכלתי קדימה, פתאום ראיתי שם אישה בעלת שיער שחור, כמה פוקימונים היו לידה, וחבורה של בערך שש עשרה אנשים בדיוק נפלו לידה.
האישה דיברה על כך שהיא רוצה לשלב בין כל הכנופיות המרושעות, זיהיתי את רוב שמן של הכנופיות מהחדשות המקומיות, ואפילו זיהיתי את הפרצוף של מנהיג אחת הכנופיות שפרצופו נראה בטלוויזיה.
"מה לכל הרוחות...?" שאלתי את חברי, פתאו אחד הפוקימונים הסתכל אליי במבט בוחן, חבריי גם הסתכלו אליי במבט של "חכה חכה...", עברו כמה שניות, שבהן הפוקימון הסתכל אלינו, ופתאום הוא התחיל לנבוח, כל שאר האנשים והפוקימונים שהיו שם הסתכלו אלינו, מיד התחלנו לברוח, אחרי זמן שבו ברחנו, מצאנו מערה קטנה, הזדחלנו במהירות לתוכה, ובדיוק אחרי שהאחרון נכנס ראינו את כל הפוקימונים והאנשים עוברים, הם לא שמו לב למערה.
כולם נשמו לרווחה, הבנו שהצלחנו לברוח מהם, כולם התנשמו והתנשפו מהריצה הגדולה שהם עברו.
אחרי קצת זמן, שבו סיימנו להתנשם, החלטנו שאנחנו חייבים לעצור את האנשים האלו, פתאום נזכרנו גם בהתערבות שערכנו, אחרי קצת זמן, החלטנו- אנחנו נשלב את שני הדברים יחד.
עכשיו,אני יצאתי למסע, מסע שבו אני מקווה להצליח גם לעצור את הכנופיות הרעות, וגם לנצח בהתערבות, ולנצח את האליט פור.
תגים: לא לגעת

הערות\הארות\הטבות: מה שבא לכם.
אני מקווה להתקבל, ומקווה שזה שאני חדש לא יפריע, אני מאוד מנוסה במשחקי תפקידים^^

פוקימונים:

-זכר
מתקפות:
דחיפה- Tackle
פזילה- Leer
מסך עשן- SmokeScreen
גחלת- Ember
לחמוד- Covet

-זכר
מתקפות:
שריטה- Scratch
ראיית הנולד- Foresight
גילגול הגנה-Defense Curl
מתקפה מהירה- Quick Attack
חבטות זעם- Fury Swipes
סיוע- Assist
שיסוע- Slash

טופס הרשמה
שם בפורום: yossi
שם במשחק: אדוארד מילר
גיל: 16
מחוז: סינו
ציוד: 5 פוקודורים,3 תרופות,פנס,ציוד לשינה, 1200$, עוד שני חפצים שאתם רוצים לקחת איתכם, חכת דייג, ופוקדע.
תיאור: מבנה גוף רזה, גובה מטר שבעים וחמש, שיער שטני בצבע בלונדיני, עיניים כחולות בוהקות, נוהג להסתובב עם חולצת T שירט שחורה ומכנסיי ג'ינס כחולים, נעלי נייק, וקעקוע של נחש ברגלו הימנית.
רקע: אדוארד מילר היה האמיץ שבחבורה, הוא זה שתמיד ניסה לגלות דברים חדשים על האי שבו הוא ושלושת חבריו התגוררו, ותמיד זה שנהג להפסיק את הסיכסוכים בין החברים.
אך קודם כל, אדוארד מילר בצעירותו היה ילד מאוד נבון וצייתן, הוא נולד בחלקו הדרומי של האי, לא היו לו חברים וגם להוריו, שתמיד היו עסוקים, לא היה זמן אליו.
אדוארד הסתגר פעמים רבות בחדרו אשר היו בו פוסטרים של פוקימונים מכל הסוגים, ותמיד חשב שאלה יהיו חבריו היחידים בחייו.
יום אחד, אדוארד טייל באי, ופגש בשלושה ילדים אשר שיחקו להם בחול, אדוארד חשב לעצמו שהם לא ירצו לקבל אותו למשחק, הוא צעד בביישנות צעדים קטנים ואייטים אל שלושת הילדים, ושאל בקול נמוך אם אפשר להצטרף למשחק, שלושת הילדים קיבלו אותו בשמחה ומאז הם תמיד נפגשו באותו מקום לשחק.
אדוארד וחבריו גדלו, בגיל שלוש-עשרה הם כבר טיילו בעצמם באי וניסו לגלות דברים חדשים, בעיקר אדוארד, שהיה מאוד הרפתקן ואמיץ, אדוארד גם היה תמים, אך זה לא הפריע לו כל כך.
באותו זמן, אדוארד עשה לעצמו קעקוע ברגלו הימנית, של נחש, הוא עשה את הקעקוע הזה כי הוא חשב שזה תמיד יזכיר לו את הילדות הקשה שהוא עבר, אבל גילה לבסוף מה הוא אושר ומה הם חברים אמיתיים באמת.
שאיפתו של אדוארד הייתה מאז ומתמיד להיות מאמן פוקימונים טוב, להתייחס אל הפוקימונים שלו באהבה ובהרבה עבודה קשה, ולהגיע אל הליגה של מחוז כולשהו, וכמובן להביס את רביעיית האילית ובראשם את המנהיג שלהם.
אדוארד היה אומנם תמים, אמיץ, ותמיד זה שהפסיק את הסיכסוכים בחבורה, אך הוא גם היה בעל פתיל קצר, והוא מאוד אמין, ככה שהוא תמיד יספר את האמת גם אם היא קשה, אבל לא יסלח למי שיספר לו שקר כולשהו או יבגוד בו.
לאחר שהאחווה נוצרה, אדוארד נשבע לעצור אותם, הוא טס אל מחוז סינו, הוא כבר היה בוגר, הוא הגיע לגיל שש-עשרה, כשהוא הגיע למחוז סינו, הוא התארגן שם ושם לעצמו מטרה אחת ברורה: לעזור לתושבי העולם, לחבריו ולכל מי שהוא מכיר, לעצור את האחווה המרושעת, וכך הוא התחיל להתארגן למסעו.
תגים: לא לגעת
הערות\הארות\הטבות: להרשם, מספיק לי.

טופס הרשמה
שם בפורום: Colossous
שם במשחק: אדם מייקלז
גיל: בין 16
מחוז: קנטו
ציוד: 5 פוקודורים,3 תרופות,פנס,ציוד לשינה, 1200$, חכה ומפה.
תיאור:
רקע: וואו, איך להתחיל את הסיפור שלי, זה נורא קשה להסביר את הכל אבל אני ינסה בכל זאת. אני אדם מייקלז, אני חי באי קטן ונורא מבודד, אין פה יותר מדי אנשים או פוקימונים, אבל טוב לי פה. למרות חיי החברה הדלים יש לי את החברים שלי, ג'ורג' דני ואלכס. הייתי מספר לכם על המשפחה שלי גם, אבל אין לי, לאף אחד מאיתנו אין. אני דני ג'ורג' ואלכס כולנו יתומים ואנחנו גרים ביחד בבית יתומים. איך הגענו לשם? טוב אצלי זה הסיפור הרגיל, נערה צעירה (אמא שלי) שנכנסה להריון ולא יכלה או רצתה (אני לא בדיוק יודע מה משניהם) לגדל אותו, אז אני בעצם הכי ותיק בבית יתומים וגם הכי גדול מכולנו. ג'ורג' הגיע כמוני לבית יתומים וגם במספר ימים אחריי, אנחנו ממש כמו תאומים. דני הגיע כשהוא היה בן שלוש, לפי מה שהבנו אמא שלו רצתה לשמור אותו אבל בגלל סיבות כלכליות היא לא יכלה, אז היא מסרה אותו לבית יתומים. ואלכס, אלכס זה תעלומה, אף אחד לא יודע מה קרה להורים שלו אבל כשהיינו בני ארבע הוא פשוט דפק על הדלת של הבית יתומים משום מקום ונכנס בלי להגיד כלום, והוא איתנו מאז. למרות כל הסיפורים לגדול בבית יתומים זה לא כזה נורא, זה כמו בית גדול עם הרבה הרבה אחים. אני דאגתי להיות בקשר טוב עם כל הילדים, גם ג'ורג'. דני היה יותר מדי חברותי, היה לי קשה לדעת מי החברים הכי טובים שלו, אבל בגלל שהוא תמיד חזר אלינו שיערתי שאלה אנחנו. אלכס היה בדיוק ההפך, מאז ההגעה המסתורית שלו לבית יתומים הוא לא ממש דיבר עם אף אחד, אבל הוא נורא סיקרן אותי אז תמיד השתדלתי לנסות לדבר ולתקשר איתו. אני חושב שעם הזמן הוא נתחיל להיפתח אליי וגם אל ג'ורג' ודני אבל חוץ מזה הוא לא היה יותר מדי חברותי. למרות אוכלוסיית הפוקימונים הדלה באי שלנו ארבעתנו תמיד היינו פנאטים של פוקימונים, תמיד רצינו להיות מאמנים גדולים ומפורסמים, אפילו חלמנו להרכיז את האליט פור ארבעתנו, אבל יש הבדל בין חלום למציאות. לכל אחד מאיתנו היה כישרון אחר כשזה נגע לפוקימונים, אני חושב שזה מה שנתן לנו הרגשה של צוות חזק, כי כל אחד תרם בצורה אחרת. אני למשל ידעתי יותר מכולם, תמיד הייתי יותר אסטרטגי והיו לי תוכניות קרב טובות יותר. לג'ורג' הייתה הרבה מאוד אנרגייה, תמיד היה לו דרייב מטורף להצליח ולנצח ואני חושב שהוא היה מין זרם אדרנלין בשביל כולנו. דני היה עושה הכי הרבה טעויות אבל ידעתי שיש לו יותר פוטנציאל מכולנו, למרות שהוא הרבה פעמים פיספס ולא חישב טוב היו לו פה ושם הברקות מדהימות שהשאירו את כולנו עם פה פעור. ושוב גם פה, אלכס היה שונה. הוא לא ידע ממש להילחם עם פוקימונים אבל הוא ידע להבין אותם, זה כאילו הוא ממש יכל לדבר איתם ולהבין את השפה שלהם, אם תשאלו אותי הוא מעדיף להתחבר עם פוקימונים מאשר עם אנשים. למרות כל החלומות שלנו להפוך למאמנים גדולים הבנו שזה לא ממש אפשרי, כשהיינו בני 15 היינו ארבעתנו הכי בוגרים בבית יתומים ולכן עלינו הייתה כל האחריות. הבית יתומים נקלע לצרות כלכליות ולא היה אפשרי להשיג אותם כמויות של אוכל ועזרה לילדים ולתינוקות במיוחד. ארבעתנו שימשנו כמין עזרה נוספת ולמרות שכבר יכלנו טכנית לעזוב את בית היתומים לא רצינו, החלטנו ביחד שלא נעזוב עד שהמקום יעמוד שוב על הרגליים והכל יהיה כשורה. כנראה שקארמה או גורל זה דבר אמיתי, כי מסתבר שהוריו של אלכס, שאף אחד מאיתנו לא ידע עליהם היו זוג נורא נורא עשיר! משום מקום הם הגיעו אל האי והתחילו לבוא בבקשות וסליחות ובכי אל אלכס, הם רצו לקחת אותו איתם מהאי. נורא רציתי לעצור אותו, לא רציתי שאחד מהחברים הכי טובים שלי פשוט יקום ויעזוב בשביל הורים שנטשו אותו למרות העושר שלהם. אבל לא הייתי צריך לעצור אותו, אחרי שהוא הלך לפגוש אותם אלכס סיפר לנו שהוא אמר להוריו שהוא לא יוכל לסלוח להם ולא יוכל לעזוב איתם, אבל שאם הם רוצים מחילה ממנו הם יכולים לתרום לבית היתומים, כדי שכל אלה שמזלם לא שפר עליהם לא יהיו עוד קשיים מעבר למה שעובר עליהם גם ככה. אחרי התרומה המאוד נדיבה של הוריו של אלכס הם עזבו, וארבעתנו החלטנו שנעזוב את בית היתומים ונראה מה צופן לנו בעתיד ביחד. בלילה לפני יום העזיבה שלנו החלטנו לצאת לטיול לפסגת ההר כמו שהיינו עושים כשהיינו קטנים יותר, ולא יכלנו לעשות זאת לאחרונה בגלל כל האחריות בבית יתומים. ומשם, משם זה כבר סיפור אחר לגמרי...
תגים: לא לגעת

הערות\הארות\הטבות: להרשם...בתקווה

יאללה צריך עוד אחד בשביל להתחיל!

שם בפורום: rebbitt
שם במשחק: גונתן (גון) גרמי
גיל: 15
מחוז: ג'וטו
ציוד: 5 פוקודורים,3 תרופות,פנס,ציוד לשינה, 1200$, פוקדע ,חכה
תיאור: תמונה,
רקע: שלום אני גון ואני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי.
נולדתי למשחה ממוצעת ורגיל בצד התפוני של האי עלב התגוררנו,אבא ואמא שלי יש חנות בא הם מבלים את רוב זמנם אבל עזבו את זה בוא נדבר אלי אני אחד שאוהב לעזור לכולם ולכיף בילדותי הייתי ילד די חברמן בכול מצב תמיד מצתי אם מי להתיידד אבל היו לי שלוש חברים טובים שאותם אני מכיר מאז שאני זוכר את עצמי היה לנו סוג של חבורה. בחבורה עזות ההינו ארבע אנשים, הראשון הוא מקס הוא היה ההרפתקן של החבורה זה שתמיד אוביל להרפתקאות וכולם היו הולכים אחרו לכם מקום, השני הוא אנדרי הוא המצחיק של החבורה זה שכול משפט שלו נגמר בבדיחה השלישית היא נטלי היא זאת שתמיד דואגת לכולם, ואחרון הוא אני החברמן שבחבורה זה שתמיד עוזר לכולם בכול מצב ולא משנה מה איתה הבעיה.
אבל עזבו את העבר אני רוצה לספר לכם על האיתי רוצה להיות שהיה גדול הייתי רוצה להיות מאמן פוקמונים מפורסם בעל פוקמונים חזקים ונדירים.
תגים: לא לגעת

טוב.
קראתי את הרקעים של כולם באמת היתרשמתי שכולם השקיעו.

יוסי- הרקע מושלם כתוב בצורה טובה ועיניינית- רשום.

ניב- לא היה לי ספק שתרשום רקע מעולה- רשום

אופיר האמת ממש נהנתי לקרוא את הרקע שלך והוא דיי שיעשע אותי- רשום

רביט - הרקע דיי קצר ולא מאוד מספק. הוא דיי חסר מידע על הדמות ואין הכל הגיע, בנוסף לא כ"כ שילבת אופי- תערוך וניראה..

רור- הרקע באמת טוב, אבל הוא לא קשור לעלילה של המשחק...
אין היתייחסות לחברים,להיתערבות ולאחווה. תערוך וניראה.
אהה ואין לך עדיין פוקימון.


בינתיים יש שלושה רשומים.
התחלות יהיו מחר (:
בהצלחה לכולם!