כולנו נשב מסביב לשולחן בליל הסדר, נקרא את ההגדה של פסח ונגיע לחלק של עשר המכות, אלו שאלוהים הנחית על מצרים כדי לגרום לפרעה לשחרר את בני ישראל מעבודתם. גם אנחנו, חובבי הספורט, סובלים לא פעם ממכות.

לכן, סיכמו לכם את עשר המכות של הספורט הישראלי שחווינו העונה, נושאים שעיצבנו אותנו ואיכזבו אותנו. אצל המצרים זה התחיל בדם ונגמר במכת בכורות, אצלנו זה מתחיל מהקהל שלא מגיע למגרשים, דרך שיטת הקיזוז המעצבנת ועד בעלי הבית שנוטשים את הספינה. איזו מכה הכי הכאיבה לכם ומה אתם הייתם רוצים שישתנה. הכל בפנים.



המכה הראשונה: מיעוט הקהל במגרשים
מזל שיש לנו משחקי עונה שממלאים לנו את האיצטדיונים, מפגשים כאלה שהכרטיסים אליהם נגמרים ואפילו לא צריכים לפתוח את הקופות ביום המשחק. אולם זה לא מספיק והעונה כשיש 16 קבוצות, ליגת העל סובלת מבצורת של אוהדים. לא פעם נתקלנו במגרשים שהכילו רק 500 אוהדים במשחק, כמות שמתאימה לליגה א'.

המכה השניה: שיטת הקיזוז
השיטה החדשה והלא ספורטיבית שהומצאה העונה בליגת העל ובליגה הלאומית היא ביזיון אחד גדול. האפשרות שקבוצה תיקח אליפות דרך הקיזוז היא דרך לא הגיונית ובטח שלא ספורטיבית. מכבי חיפה שעבדה קשה כל העונה וביססה את עצמה במקום הראשון יכולה למצוא את עצמה מסיימת את העונה במקום השני אחרי הפועל ת"א כי מקצצים לה את הנקודות בחצי. הזוי ולא מציאותי.

המכה השלישית: נבחרת ישראל שלנו שוב נכשלת
עוד קמפיין עבר ועוד טורניר שלא נרצה לחקוק בזכרון שלנו. כן, אתם לא טועים מדובר בנבחרת ישראל. שהוגרלו הקבוצות לבית של הנבחרת בקמפיין מוק' המונדיאל, כולם חשבו שאולי סוף סוף נעשה את זה ונצליח להעפיל למונדיאל אבל שום דבר לא השתנה. הנבחרת פתחה יחסית טוב את הטורניר, כולם התמלאו בציפיות ואז הגיע שלב הלוזריות והאי שקט. שוב, אנחנו בחוץ. שוב, מאמן עוזב ושוב, הקהל לא מאמין בנבחרת שלו.

המכה הרביעית: מאמנים מתחלפים כמו גרביים
כל עונה המאמנים שלנו פותחים את העונה בקבוצות שלהן כאשר לכל אחד יש את המטרות שלו. דבר אחד הם לא יודעים, מתי הם יסיימו את התפקיד שלהם. לא פחות משבעה מאמנים סיימו את תפקידם העונה לפני סיומה. יצחק שום, גיא עזורי, ערן קוליק, רוני לוי, דני ניראון, אלי מחפוד ואלי כהן. תוסיפו לזה את המחליפים הזמנים כמו שביט אלימלך בהפועל פ"ת ועמי וזאנה בהפועל רעננה, שאפילו הם לא החזיקו מעמד.

המכה החמישית: בעלי הבית בורחים
הם מגיעים בקול תרועה ולא עובר הרבה זמן עד שהם אומרים. די מיצינו, תודה רבה ולהתראות. אי אפשר לבוא בטענות לאנשים הללו שבאים מיוזמתם, נותנים מזמנם ומשקיעים מכספם, מדובר באנשים בעלי ממון שכל אחד מהם מגיע מהסיבה שלו ומשקיע בקבוצת הכדורגל אותה רכש. בהתחלה, הכל נראה ורוד אך בדרך כלל לא עוברת תקופה ארוכה והם מחליטים לעזוב.

המכה השישית: זרים בשחור
שחקנים זרים יש בכל מדינה. מאמנים זרים זה עניין מקובל אבל שופטים זרים?
עד כמה אנחנו רוצים להיות שונים. זה התחיל בעונה שעברה עם השופט הקפריסאי ששפט בדרבי התל אביבי וזה המשיך העונה עם עוד שלושה משחקים שנוהלו על ידי שופטים מגרמניה וקפריסין. אין לנו טענות לרמת השיפוט של השופטים הזרים אבל בשביל מה אנחנו צריכים את זה?

[u]המכה השביעית: אבות אכלו בוסר[/
U]מעניין מה קורה בליגות הילדים, נערים והנוער ואנחנו לא מתכוונים כרגע לרמה שם או לאיכות השחקנים. המכה האמיתית היא ההתערבות הבלתי פוסקת של "המקורבים" לשחקנים. במקרה הזה, מדובר בבני משפחה שחושבים שבגלל קשר הדם שיש להם עם שחקן זה או אחר, הם מיידית הופכים לפה שלו. בכך, הם גורמים לפגיעה בקריירה של הדבר היקר שלהם.

המכה השמינית: צבא הגנה לספורטאים
לשרת בצבא הגנה לישראל, זו חובה אזרחית ומוסרית עבור כל אחד מאיתנו וזה ברור. מה לעשות, לא נולדנו בשוייץ או בהולנד, שם עיקר הדאגות מופנות לבטיחותם של מפעלי השוקולד והגבינה. בגיל 18 נגזר על כל אחד ואחת מאיתנו לעלות על מדים ולהקריב שלוש שנים מחיינו למען המדינה. אין ברירה? אז זהו, שלפעמים יש. לא פעם אנו נתקלים במקרים של ספורטאים, בייחוד כדורגלנים צעירים ומבטיחים שעומדים בפני הדילמה הכי קשה בחייהם: לזרוק את הקריירה לפח ולהתגייס או ל"השתמט" משירות.

המכה התשיעית: עודף זרים בכדורסלאפשר לציין שזו לא השנה הראשונה שבה אנחנו מזכירים את מספר הזרים המוגזם שמסתובב בליגה הישראלית, כבר יותר מ-80 שחקנים בעלי אזרחות זרה שיחקו השנה בקבוצות ליגת העל והנפגעים העיקרים מכך הם השחקן הישראלי, הכדורסל הישראלי ואנחנו האוהדים.

המכה העשירית: אין דור עתיד לטניס הישראלי
לפני שנתיים, הטניס הישראלי היה בטירוף: שתי נבחרות ישראל, הגברים והנשים, היו בבית העליון, הענף היה בפריחה והכול נראה ורוד אבל מביני העניין של הענף ידעו שהעתיד אינו נראה טוב וכי מדובר גם בלא מעט מזל מלבד היכולת המשכנעת.

קרדיט לספורט 1.
לכתבה המלאה(מומלץ!): כאן .