Verse 1- Speak
תנסו אתם לחשוב איך זה לחיות במשפחה שכולה
כמה זה כואב לאבד בעל,אח או אחות- כי מי אמר שרק גברים מתים במלחמות?
Verse 2
תאמינו לי אף אחד לא רוצה משפחות, תשאלו את האם השכולה
שעשתה מהחדר של הבן שלה מקדש לסגידה לדמות הצעירה הזאת שהלכה בטרם שהייתה צריכה
הדמוקרטיה קבורה עמוק באדמה עם היוונים, כי כל אחד רוצה שהבן החייל שלו ישאר בחיים
תחשבו על איך אב שכול מרגיש, הוא כל יום נזכר באותו יום שבאו שני חיילים ובישרו לו את הבשורה
בשבילו כל יום זה יום זיכרון, לא מספיק לו תלמידים לובשים לבן ומדבקות יזכור
כי בשבילו הצפירה זה זעקה של כאב, אבל במקום זה הוא רואה תמידים שצוחקים ושמים פס על המתים
שנתנו את חייהם אבל הם לא שמים על זה בכלל וזה מה שמרגיז
נראה אתכם מורידים את חבר שלכם מהמסוך אחרי שהוא חטף 10 כדורים
עם דם על הידיים ודם על הבגדים, צעקות ויריות אצלו בסיטיום
אפשר להגיד שבאותו רגע גם משהו ממנו נתלש, הוא כברר לא אותו בנאדם אחרי שהוא ראה את המסוק בוער
ואת החברים שלו בפנים, ובלאגן והכל נעצר - הלכם קרב בראש שלו עכשיו
Verse 3
הוא היה חצי שנה לפנ השחרור, ובדיוק באותו אז התחילו הקרבות
לא רצינו שהיא ילך כל כך מוקדם, אוכל של אמא ובית ומדים על החבל כביסה.
ככה ההורים שלו זוכרים אותו מהפעם האחרונה לפני שהם הורידו אותו בארון לקבורה
ומה שנשאר חוץ מנעל וסידקית זה חור בנשמה, ככה הלך לו עוד אחד צעיר
שבמקום להקים משפחה ולהוליד ילדים הוא יושב לייד האלוהים, הרוגי המךחמות הקרבות והמלאכים
כמו שרי המלחמה הם מייעצים, זה לא תלוי בהם, זה מחדל האזרחים
שם יושב אחד ומחליט על המדינה, ככה מתחילים עוד מלחמה, ויודעים שזה רע, ומבינים שיהיו חללים, שהשם שלהם מתאים לחורים בלב של ההורים
הצלחה וניצחון, הם רק חלקיים, בשביל עוד 10 משפחות שכולות זאת גיליוטינה על החיים
Verse 4 - Speak
אז תזכרו כל פעם בצפירה, במקום לצחוק תשפרו את השמיעה, כי זאת כל הצעקות והצרחות של המשפחות השכולות, של החללים של הנופלים
וכל פעם שאתם צוחקים, תזכרו שהם למעלה, שומעים ומסתכלים, ואולי שמה סוף סוף יש להם שקט מהחיים הנוראים האלה.
יזכור עם ישראל את נופליו וחלליו, כי הם בלבו של העם, ובלבנו ישארו לעד
וורסים אתם בטח תבינו שזה בתים,