נושא: האולימפיים - עלייתו של הטיטאן

חיים-
"עדיין לא הבנת בן ארס מאותגר - שכלית?, אתה חצוי! בן של אל ובת - תמותה!, ואתה זה שצריך להגן על האולימפוס ועל כל עולם המיתולוגיה מפני השמדה סופית!"הוא אומר בעצבנות,
"ואנחנו נוסעים למקום מיוחד, שם כל החצויים מתאספים ביחד, נלחמים ומתאמנים, מתחזקים ומשתפרים..למען מטרה אחת...הצלת העולם..."הוא עובר לנימה דרמטית. לאחר עוד כ10 דקות של נסיעה אתה שומע את לוני, "אני חושב שהגענו, רק אחריי ואל תשכח את המזוודה שלך"הוא אומר לך במהירות, פותח את דלת המונית בחוזקה ויוצא ממנה בצעד מהיר וגדול.

יובל-
היא מצחקקת, "התוכנית שלך הייתה לא רעה, אבל מהרגע שהתרחקת ממני פשוט עמדתי במקום והקשבתי לרחשי הגיער, ושמעתי משהו מטפס על עץ. ישר זיהיתי שזה לא חיה כי הטפסן טיפס באופן מגושם והקים הרבה רעש. לכן שיחקתי במשחק שלך ונתתי לך לחשוב שעבדת עליי..."היא מסיימת את הסברה. "אתה חדש לא?, מעולה...היום בערב יש משחק תפוס את הדגל בין שתי קבוצות, לרגל פתיחת השנה החדשה במחנה, אתה חייב לראות את זה. יש לחדשים טקס מיוחד, זה ממש יפה. האמת שזה בערך עוד שעה...אתה רוצה שבינתיים אני אעשה לך סיור במחנה?"היא שואלת אותך ומסיטה את שערה החום הצידה.


בנג'מין-
בלי להתרגש יותר מדי אתה ניצב מול המטרה. אתה נושם עמוק ויורה, אחת...שתיים...שלוש, הצלחת בינתיים לפגוע במטרה בשלושה החצים מתוך ארבעת הניסיונות שלך עד כה. "לא רע לאונידיס, אבל כדי לנצח אותי בשלב הזה תצטרך לקלוע גם את האחד הזה..."הוא אומר לך בלחץ. אתה לוקח עוד חץ, ומותח אותו על מיתר הקשת. אתה משחרר אותו, הוא מזמזם באוויר ומחמיץ בסנטימטר את המקום שבו היית אמור לפגוע. "לא נורא, עדיין יש לך סיכוי לנצח במירוץ ההיפוגריפים...או שאחרי ההפסד השתפנת ובוא לך "להיות לבד?" "הוא מלגלג עליך בחיוך.

פורסם במקור על ידי Black Mamba

יובל-
היא מצחקקת, "התוכנית שלך הייתה לא רעה, אבל מהרגע שהתרחקת ממני פשוט עמדתי במקום והקשבתי לרחשי הגיער, ושמעתי משהו מטפס על עץ. ישר זיהיתי שזה לא חיה כי הטפסן טיפס באופן מגושם והקים הרבה רעש. לכן שיחקתי במשחק שלך ונתתי לך לחשוב שעבדת עליי..."היא מסיימת את הסברה. "אתה חדש לא?, מעולה...היום בערב יש משחק תפוס את הדגל בין שתי קבוצות, לרגל פתיחת השנה החדשה במחנה, אתה חייב לראות את זה. יש לחדשים טקס מיוחד, זה ממש יפה. האמת שזה בערך עוד שעה...אתה רוצה שבינתיים אני אעשה לך סיור במחנה?"היא שואלת אותך ומסיטה את שערה החום הצידה.

"אני ישמח."אני אומר בחיוך.

פורסם במקור על ידי Black Mamba

יובל-
"בוא אחריי" היא עונה לך ומתחילה ללכת. יש שמש חמימה בשמיים, ורוח קרירה נושבת על פניכם. אתם הולכים ביחד ורואים שעדיין יש ילדים בחוץ, חלק מתאמנים בחרב, חלק רוכבים על פגסוסים, וחלק סתם נחים בשמש. לאחר כמה דקות אתם מגיעים לאזור קטן שבו נמצאים עשרה בניינים. "אלו אזורי המגורים, כל אחד גר לפי מוצאו. ארס, דמטר, הרמס, פוסידון, זאוס, אפולו, ארטמיס, הפייטוס ואפרודיטה כמובן" היא מסבירה לך במהירות ואתם ממשיכים ללכת. בדרך אתם חולפים על פני המרפאה וחוף הים, ואתה שם לב שנראה כי קלי מאוד פופולרית בקרב חצויי המחנה, בכל מקום שהיא עוברת באזור אנשים עוצרים את עיסוקיהם ואמורים לה שלום, או שמשבחים אותה על אחד מקרבותיה האחרונים. לאחר עוד כחמש דקות של הליכה אתם מגיעים לבניין הגדול ביותר במחנה, ומצויירים עליו ציורים שמתארים את הקרב הראשון בין הטיטאנים לאלים, את הרמס עם נעליו המכונפות, את דיוניסוס הופך ענבים ליין משובח, ואת פוסידון צוחק ואוחז בקלשונו האימתני. "זה בניין המלחמה, כאן מתאספים כל ראשי הבתים ודנים בביטחון המחנה" היא אומרת לך בחיוך, אך לאחר מכן משנה את מבטה למעין פרצוף מבוהל ומוסיפה, "בעליית הגג של הבניין נמצאת האורקל כמובן, זו רוח שנמצאת בתוך גופה חנוטה של מומיה עתיקה, והיא מנבאת נבואות, בלי נבואה ממנה לא תוכל לצאת למסע חיפושים היא אומרת במהירות. "טוב... אני מניחה שהראיתי לך הכל. עד שתגיע ארוחת הערב...בא לך שאני אלמד אותך לרכב על פגסוס?"היא שואלת אותך.

"בטח."אני אומר לה ועוקב אחריה

כינוי בפורום: Choco Moco
שם במשחק: קרייטוס (שם אמיתי דן)
גיל:14
אופי: לוקח הכל בסבבה, אף פעם לא יותר מדי רציני, אפילו אם צריך, קצת פזיז
פירוט מראה\תמונה: נער עם שיער חום קצת ארוך, עיניים ירוקות, קצת נמוך לגילו, רזה.
רקע: אני גרתי בקורינתוס. יותר נכון גרתי בבית חרב למחצה בקורינתוס. אני למעשה ילד רחוב, חי על גנבות, ולפעמים גם חי בחוסר... זה בגלל שאין לי הורים, יותר נכון היו לי אבל עכשיו אין לי. בבית היתומים סיפרו לי שאבי נטש את אימי, ומחוסר עבודה אימי בקשה הלוואה מהשוק האפור ועכשיו היא מתה... בית היתומים היה גועלי, המקום היה מסריח ומטונף והאנשים שם היו לא פחות גרועים. אז ברחתי. בלילה אני התגנבתי החוצה ופשוט ברחתי. מאז אני משוטט ברחובות בבגדים בלויים וקרועים וחי על כיוסים כבר 7 שנים. אני חושב שאם זה היה נחשב כישרון להתחמק, לרוץ מהר ולקחת דברים מתחת לאף של אנשים בלי שהם שמים לב אז הייתי מחונן. אני נורא אוהב להקשיב לאנשים בשיחותיהם כשאני משועמם. במיוחד אני אוהב לשמוע אותם מדברים על אלי יוון העתיקה, זה היה עולם קסום בשבילי שהייתי יכול לברוח אליו כשהייתי רעב ובלי כסף... יום אחד קמתי בבוקר כשהרגשתי בידי פתק, רשמו לי שאני בן של אל או משו כזה, ופתאום נזכרתי בסיפור ששמעתי, על הרמס שהיה מהיר כברק ומיד קישרתי בינו לביני. אני מקווה שזו אינה מתיחה, אני ממש מתרגש.
הורה אל: הרמס

דן-
יופי של רקע, טופס מעולה, בפנים

התחלה:
אתה מתעורר לעוד בוקר עגום בחייך, השעה היא שבע וחצי, קמת מוקדם היום. כל הלילה היו לך נדודי שינה, היום אתה עוזב את הפנימייה, היום, הגיע הזמן לפתוח דף חדש. בשמונה אתה יוצא מחוץ למבנה הפנימייה, עם תיק גב קטן שלא מכיל הרבה דברים, כל צרכיך יסופקו במחנה. צאתה מחכה בקור המקפיא שבחוץ חמש דקות ולפתע מגיעה מונית זהובה ונעצרת בחריקה ליד ביתך. אתה נדהם, המונית ענקית, בגודל של לימוזינה בערך, כתובות עליה אותיות משפה אחרת, אם אתה לא טועה זו יוונית עתיקה, למדת את זה כמה חודשים בבית הספר, אתה מבין שכתוב על כל דלת במונית- "אל תכנע ללא קרב". פתאום נשמעת צפירה מכיוון המונית, הגיע הזמן לעזוב, ולעלות על המונית שתוביל אותך לחיים חדשים.

חיים-
"זה דרקון הונגרי, אבל זה לא משנה, הכל יוסבר לך בעתיד!"הוא עונה לך בקריאה. אתה פותח את שער העץ שחורק קלות, ונכנס לגבולות המחנה. "ברוך הבא למחנה החצויים ילדון"אומר לך לוני בחיוך. מה שאתה רואה זה מדהים, אתה נמצא בשטח גדול מאוד, מסביבך נלחמים בחר בנערים עם שיריון יווני מלא, משמאלך יש כיתת יורים שכל כמה שניות יורים לעבר בובות בד ופוגעים להן בדיוק בנקודה שבין שתי העיניים. אתה שם לב שיש שם גם חוף ים גדול, ויער קטן. "יש לנו עוד מעט זמן לפני ארוחת הערב, אתה רוצה שבינתיים נלך למצוא לך כלי נשק?"הוא שואל אותך במהירות ומסתכל בשעונו בלחץ.

יובל-
אתה הולך אחרי קלי ותוך כמה דקות אתם מגיעים לאורוות הפגסוסים. הדבר הראשון שעולה בראשך הוא שהפגסוסים יפיפיים.מולך ניצבים כשש פגסוסים, שמתנשאים לגובה של מטר וחצי, מלאי נוצות לבנות, ארוכות ויפות, מקור צהוב וגדול, טפרים גדולים מאוד, שיכולים לקרוע בשר אדם ברגע על כפות רגליהם, ועיניים כחולות וגדולות. "אלו הפגסוסים איס, נכון שהם נהדרים?" שואלת אותך קלי ובו בזמן מלטפת אחד מהם. "אז ככה, פגסוסים הם יצורים בעלי כבוד עצמי, אז אל תעליב אותם או משהו כי רוב הסיכויים שתגמור עם כמה איברים מרוסקים" היא מסבירה לך וממשיכה- "כדי לרכוב על פגסוסים לא צריך אוכפים, הם ישמרו עליך בתנוחה הבטוחה ביותר, וכדי שהם יפנו לכיוון שאתה רוצה אתה פשוט צריך להטות מעט את גופך, הם יבחינו בכך ויבינו מה רצונך" היא מסיימת את ההסבר. "רוצה לנסות לרכב על אחד מהם?" היא שואלת אותך, מחכה לראות אם תסכים.

שלומי-
אתה רץ לעבר קלארק בכל המהירות, נכנס בשיחים וחותך ענפים כדי להגיע לשם כמה שיותר מהר. אחרי כמה דקות של ריצה מטורפת אתה מגיע לשכבת קרח גדולה שמסביבה אין עצים כלל, ואתה רואה שם את קלארק ובת' נלחמים. בת' נלחמת עם חנית גדולה וקלארק משתמש בחרב שדומה לשלך. שתיהם נלחמים במהירות מדהימה, תוקפים ונסוגים, לא מוותרים ותוקפים שוב. "טוב שהגעת חבר, אני צריך קצת עזרה כאן..." אומר לך קלארק בלחץ ובו בזמן הודף מתקפה שהייתה מכוונת לקסדתו.

פורסם במקור על ידי Black Mamba

יובל-
אתה הולך אחרי קלי ותוך כמה דקות אתם מגיעים לאורוות הפגסוסים. הדבר הראשון שעולה בראשך הוא שהפגסוסים יפיפיים.מולך ניצבים כשש פגסוסים, שמתנשאים לגובה של מטר וחצי, מלאי נוצות לבנות, ארוכות ויפות, מקור צהוב וגדול, טפרים גדולים מאוד, שיכולים לקרוע בשר אדם ברגע על כפות רגליהם, ועיניים כחולות וגדולות. "אלו הפגסוסים איס, נכון שהם נהדרים?" שואלת אותך קלי ובו בזמן מלטפת אחד מהם. "אז ככה, פגסוסים הם יצורים בעלי כבוד עצמי, אז אל תעליב אותם או משהו כי רוב הסיכויים שתגמור עם כמה איברים מרוסקים" היא מסבירה לך וממשיכה- "כדי לרכוב על פגסוסים לא צריך אוכפים, הם ישמרו עליך בתנוחה הבטוחה ביותר, וכדי שהם יפנו לכיוון שאתה רוצה אתה פשוט צריך להטות מעט את גופך, הם יבחינו בכך ויבינו מה רצונך" היא מסיימת את ההסבר. "רוצה לנסות לרכב על אחד מהם?" היא שואלת אותך, מחכה לראות אם תסכים.

"כן."אני אומר ומלטף את אחד הפגסוסים

אתה מתעורר לעוד בוקר עגום בחייך, השעה היא שבע וחצי, קמת מוקדם היום. כל הלילה היו לך נדודי שינה, היום אתה עוזב את הפנימייה, היום, הגיע הזמן לפתוח דף חדש. בשמונה אתה יוצא מחוץ למבנה הפנימייה, עם תיק גב קטן שלא מכיל הרבה דברים, כל צרכיך יסופקו במחנה. צאתה מחכה בקור המקפיא שבחוץ חמש דקות ולפתע מגיעה מונית זהובה ונעצרת בחריקה ליד ביתך. אתה נדהם, המונית ענקית, בגודל של לימוזינה בערך, כתובות עליה אותיות משפה אחרת, אם אתה לא טועה זו יוונית עתיקה, למדת את זה כמה חודשים בבית הספר, אתה מבין שכתוב על כל דלת במונית- "אל תכנע ללא קרב". פתאום נשמעת צפירה מכיוון המונית, הגיע הזמן לעזוב, ולעלות על המונית שתוביל אותך לחיים חדשים.

אני מסתכל בפרצוף המום אבל בכל זאת נכנס למונית, מנסה להראות רגוע.

חיים-
את הולך אחרי לוני במשך כמה דקות, הוא הולך בקצב מהיר מאוד ואתה מתקשה להדביק אותו. אחרי הליכה ממושכת אתםם מגיעים לפחון קטן ומוזנח, שנראה כאילו לא צבעו אותו שנים. "חכה פה" הוא אומר לך, "אני נכנס לשנייה ואצא עם כלי נשק". הוא נכנס למחסן למשך כעשר דקות ואתה שומע שהוא מחולל שם אנדרלומסיה שלמה, דברים שניטחים בקירות, לוני מגדף קללות שלא שמעת במשך כל ימי חייך ועוד. לאחר כל זה הוא יוצא מהפחון ובידיו חמישה כל נשק, שהם: חרב קצרה, גרזן, קשת, כידון, ונבוט. "אז ילדון.....מה אתה מעדיף" שואל אותך לוני.

דן-
אתה נכנס למכונית, משתדל לשמור על פרצוף מאופק. קודם כל אתה שם את תיקך באחד המושבים הפנויים ורק אז פונה להסתכל בשאר יושבי החדר. דבר ראשון אתה מביט לכיוון מושב הנהג, אבל למרבה ההפתעה אף אחד לא יושב שם, אך נדמה לך כי ההגה זז, ונראה כי מישהו לוחץ על דוושת הגב. "מגניב אה?, זה ברוס, אתה לא תצליח לראות אותו, הוא רוח" אומר קול שמקפיץ אותך. אתה מייד מסתכל לכיוון שממנו הגיע המשפט ואתה רואה במושב שמשמאלך ילד לבוש שריון יווני מלא, בחגורתו נמצא גרזן גדול ואלים, הוא חובש קסדה עם נוצה ירוקה וארוכה, ועל רגליו נמצאות זוג סנדלים חומות. "אני תומאס, בן - דיוניסוס אל היין והשגעונות, נעים להכיר" הוא רוכן לעברך ולוחץ את ידך.
"אני יודע שיש פה הרבה דברים לא מובנים, אז פשוט תשאל"הוא אומר לך בחיוך גדול.

יובל-
אתה מסכים ובניתיים קלי עולה על אחד הפגסוסים. אתה שם לב לכך ועולה על הפגסוס שליטפת לפני רגע. "בחרת את קרוליאוטיס אה?, פגסוס חמוד"היא אומרת לך בחיוך. "אוקיי, אז המירוץ יתקיים מסביב למחנה, מי שנוחת ראשון באורוות הפגסוסים אחרי סיבוב שלם מסביב למחנה מנצח, מובן?" היא שואלת אותך ובלי לחכות לתשובה ממשיכה. "תזכור מה שאמרתי לך, רק להטות את הגוף והם כבר יבינו, מוכן?... שלוש.... שתיים.... אחת.... צא!"היא צועקת וממריאה ביחד עם הפגסוס שלה.