נושא: האולימפיים - עלייתו של הטיטאן

המשך לכולם:

אתם עונים להרמס את תשובתכם, בינתיים פרסאוס שואל את איס כמה וכמה שאלות, ואיס משיב לו בחיוך. הרמס מזמזם לו בשקט, וקרטוייס מתופף על מסעד הכורסה עם אצבעות ידיו. לאחר כמה דקות כאלה נכנס ילד בריצה לתוך הבניין, הוא משיב להרמס סליחה חפוזה, והרמס מסביר לו את מה שהסביר לפני כן, ולאחר מכן ניגש לעניין. "אוקיי, כפי שאתם יודעים, אני הוא הרמס. כל אחד ואחד מכם הוא ילד חדש במחנה, ברוכים הבאים" הוא אומר לכם בחיוך וממשיך, "היום אתם תהיו אורחי כבוד בארוחה, תשבו בשולחן נפרד בסדר?, אבל לפני שנצא לארוחה, אני רוצה שתקבלו כמה דברים" אומר הרמס, כממתחק סוד ומוציא שקית ובה כמה דברים. "לבן ארס, קבל שי זה" הוא אומר, ומגיש לפרסאוס שעון יד ישן. "לבן דמטר, קבל קבל מתנה זו, ודע להשתמש בה ברגע הנכון" אומר הרמס, ומגיש למרקורי כובע ועליו דגן חיטה. "בן הפייטוס, זוהי מתנתך" אומר ומגיש לאיס ומגיש לו מגן זיעה לזרוע ועט שחורה. "ואחרון חביב, בני, שעדיין לא בחר כלי נשק, אך אל דאגה בני, אתה יכול לחור בכל כלי נשק עם מתנה זו" הוא אומר ומגיש לקרוייטס אוזניות.
"כעת, כשלכולם יש מתנות, הבה תבדקו אותם, כל מה שצריכים להגיד זו המילה - תיפתח. קדימה, נסו זאת" מסביר לכם אל המשלוחים.

פורסם במקור על ידי Black Mamba

דן-
"טוב... אני מניח שאתה צודק, זה דבר חדש בשבילך..." הוא ממלמל, ספק לעצמו ספק אליך.
"אוקיי, עכשיו אנחנו צריכים ללכת, אתה בא?" הוא שואל ובלי לחכות לתשובתך הוא מקיש באצבעותיו ואתם נעלמים משם. אתה מוצא את עצמך בחדר גדול ומפואר, בעל שישה כורסאות שעליהם כבר יושבים שתי ילדים. "אוקיי, שב בן, צריך לחכות רק לעוד אחד ונתחיל" הוא אומר ואתה מתיישב באחת הכורסאות הפנויות, גם אביך מתיישב. "אז ככה, לפני שמרקורי יגיע, אני רוצה לדעת משהו, איך אתם מרגישים בינתיים במחנה?, נהנתם ביום הראשון?, לא אהבתם משהו?, ספרו לי" הוא אומר לכם.

"אבא, לפי דעתי היום הראשון היה מצויין, אבל אני כבר מחכה לאימונים"

המשך לכולם:

אתם עונים להרמס את תשובתכם, בינתיים פרסאוס שואל את איס כמה וכמה שאלות, ואיס משיב לו בחיוך. הרמס מזמזם לו בשקט, וקרטוייס מתופף על מסעד הכורסה עם אצבעות ידיו. לאחר כמה דקות כאלה נכנס ילד בריצה לתוך הבניין, הוא משיב להרמס סליחה חפוזה, והרמס מסביר לו את מה שהסביר לפני כן, ולאחר מכן ניגש לעניין. "אוקיי, כפי שאתם יודעים, אני הוא הרמס. כל אחד ואחד מכם הוא ילד חדש במחנה, ברוכים הבאים" הוא אומר לכם בחיוך וממשיך, "היום אתם תהיו אורחי כבוד בארוחה, תשבו בשולחן נפרד בסדר?, אבל לפני שנצא לארוחה, אני רוצה שתקבלו כמה דברים" אומר הרמס, כממתחק סוד ומוציא שקית ובה כמה דברים. "לבן ארס, קבל שי זה" הוא אומר, ומגיש לפרסאוס שעון יד ישן. "לבן דמטר, קבל קבל מתנה זו, ודע להשתמש בה ברגע הנכון" אומר הרמס, ומגיש למרקורי כובע ועליו דגן חיטה. "בן הפייטוס, זוהי מתנתך" אומר ומגיש לאיס ומגיש לו מגן זיעה לזרוע ועט שחורה. "ואחרון חביב, בני, שעדיין לא בחר כלי נשק, אך אל דאגה בני, אתה יכול לחור בכל כלי נשק עם מתנה זו" הוא אומר ומגיש לקרוייטס אוזניות.
"כעת, כשלכולם יש מתנות, הבה תבדקו אותם, כל מה שצריכים להגיד זו המילה - תיפתח. קדימה, נסו זאת" מסביר לכם אל המשלוחים.

אני מסתכל על האוזניות קצת מתפלא מהם, אבל אני אומר בכל זאת "תיפתח" בקול ממהר-רוצה ליראות מה יקרה...

*אני מצטער שאני פיגרתי בתגובה אבל אני לומד עד 4 כמעט כל יום, כי אני בבי"ס דתי...

פורסם במקור על ידי Black Mamba

המשך לכולם:

אתם עונים להרמס את תשובתכם, בינתיים פרסאוס שואל את איס כמה וכמה שאלות, ואיס משיב לו בחיוך. הרמס מזמזם לו בשקט, וקרטוייס מתופף על מסעד הכורסה עם אצבעות ידיו. לאחר כמה דקות כאלה נכנס ילד בריצה לתוך הבניין, הוא משיב להרמס סליחה חפוזה, והרמס מסביר לו את מה שהסביר לפני כן, ולאחר מכן ניגש לעניין. "אוקיי, כפי שאתם יודעים, אני הוא הרמס. כל אחד ואחד מכם הוא ילד חדש במחנה, ברוכים הבאים" הוא אומר לכם בחיוך וממשיך, "היום אתם תהיו אורחי כבוד בארוחה, תשבו בשולחן נפרד בסדר?, אבל לפני שנצא לארוחה, אני רוצה שתקבלו כמה דברים" אומר הרמס, כממתחק סוד ומוציא שקית ובה כמה דברים. "לבן ארס, קבל שי זה" הוא אומר, ומגיש לפרסאוס שעון יד ישן. "לבן דמטר, קבל קבל מתנה זו, ודע להשתמש בה ברגע הנכון" אומר הרמס, ומגיש למרקורי כובע ועליו דגן חיטה. "בן הפייטוס, זוהי מתנתך" אומר ומגיש לאיס ומגיש לו מגן זיעה לזרוע ועט שחורה. "ואחרון חביב, בני, שעדיין לא בחר כלי נשק, אך אל דאגה בני, אתה יכול לחור בכל כלי נשק עם מתנה זו" הוא אומר ומגיש לקרוייטס אוזניות.
"כעת, כשלכולם יש מתנות, הבה תבדקו אותם, כל מה שצריכים להגיד זו המילה - תיפתח. קדימה, נסו זאת" מסביר לכם אל המשלוחים.

'מעניין מה יקרה?'אני חושב לעצמי
"היפתח."אני אומר ומסתכל היטב מה יקרה.

יובל-
בסקרנות גדולה אתה אומר למגן הזיעה ולעט להיפתח, אתה המום. מעט יוצאת חרב גדולה, חדשה לגמרי ועשוייה מארד שמיימי, היא כסופה ובוהקת. ממגן הזיעה צומח מגן יפייפה, שחור משחור, ועליו עיטורים בלבן, רואים שם את זאוס ופוסידון בזמן משתה, את הפייטוס בונה משהו, ואת דמטר מפריחה שעורה. אתה בודק את המתנות החדשות ומגלה כאילו הם חלק מזרועך. "כדי לסגור אותם אומרים את המילה - היסגר, אני מקווה שאתם נהנים מהמתנות, הם עוד ישרתו אתכם נאמנה בקרבות, אני רק מקווה שתשתמשו בהם בקרבות הנכונים" הוא אומר בקול קודר. "עכשיו שסיימנו לבדוק את המתנות, אתם מוכנים ליציאה?" הוא שואל אתכם.

דן-
זה בסדר, אני עוד מעט נוסע לקנות נעליים, אז נמשיך את זה גם מחר ואולי אפילו יומיים, אז לא משנה אם תחמיץ מדי פעם תגובה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה פוקד על האוזניות להיפתח, תחילה נראה שכלום לא קורה, אך אתה טועה. האוזניות צומחות והופכות לחנית גדולה וחדה, בעלת עיטורים של האלים, אך ברגע שאתה חושב על חרב, האוזניות הופכות לחרב ארוכה עשוייה ארד שמיימי. אתה מבין שאתה יכול להשתמש בכל כלי נשק שאתה חפץ בו, אתה רק צריך לחשוב עליו. "כדי לסגור אותם אומרים את המילה - היסגר, אני מקווה שאתם נהנים מהמתנות, הם עוד ישרתו אתכם נאמנה בקרבות, אני רק מקווה שתשתמשו בהם בקרבות הנכונים" הוא אומר בקול קודר. "עכשיו שסיימנו לבדוק את המתנות, אתם מוכנים ליציאה?" הוא שואל אתכם.

שלומי-
בהתרגשות גדולה אתה פוקד על הכובע שלך להיפתח. הוא גדל וגדל ואתה מגלה מולך חרב יד וחצי גדולה, עשוייה ארד שמיימי וחדה למדי. "כדי לסגור אותם אומרים את המילה - היסגר, אני מקווה שאתם נהנים מהמתנות, הם עוד ישרתו אתכם נאמנה בקרבות, אני רק מקווה שתשתמשו בהם בקרבות הנכונים" הוא אומר בקול קודר. "עכשיו שסיימנו לבדוק את המתנות, אתם מוכנים ליציאה?" הוא שואל אתכם.

חיים-
אני ממשיך בשבילך בינתיים עד שתחזור
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה פוקד על השעון שלך להיפתח ואתה מגלה מולך חרב קצרה, עשוייה ארד שמיימי, והעלת חוד חד ביותר. "כדי לסגור אותם אומרים את המילה - היסגר, אני מקווה שאתם נהנים מהמתנות, הם עוד ישרתו אתכם נאמנה בקרבות, אני רק מקווה שתשתמשו בהם בקרבות הנכונים" הוא אומר בקול קודר. "עכשיו שסיימנו לבדוק את המתנות, אתם מוכנים ליציאה?" הוא שואל אתכם.

דן-

אתה פוקד על האוזניות להיפתח, תחילה נראה שכלום לא קורה, אך אתה טועה. האוזניות צומחות והופכות לחנית גדולה וחדה, בעלת עיטורים של האלים, אך ברגע שאתה חושב על חרב, האוזניות הופכות לחרב ארוכה עשוייה ארד שמיימי. אתה מבין שאתה יכול להשתמש בכל כלי נשק שאתה חפץ בו, אתה רק צריך לחשוב עליו. "כדי לסגור אותם אומרים את המילה - היסגר, אני מקווה שאתם נהנים מהמתנות, הם עוד ישרתו אתכם נאמנה בקרבות, אני רק מקווה שתשתמשו בהם בקרבות הנכונים" הוא אומר בקול קודר. "עכשיו שסיימנו לבדוק את המתנות, אתם מוכנים ליציאה?" הוא שואל אתכם.

אני אומר "היסגר" ואחרי זה אני אומר "תודה אבא הרמס, אני מוכן" לאחר מכן אני מנסה להתחבר עם מי שלידי ושואל אותו "מה נשמע? איך קוראים לך?"

פורסם במקור על ידי Black Mamba

יובל-
בסקרנות גדולה אתה אומר למגן הזיעה ולעט להיפתח, אתה המום. מעט יוצאת חרב גדולה, חדשה לגמרי ועשוייה מארד שמיימי, היא כסופה ובוהקת. ממגן הזיעה צומח מגן יפייפה, שחור משחור, ועליו עיטורים בלבן, רואים שם את זאוס ופוסידון בזמן משתה, את הפייטוס בונה משהו, ואת דמטר מפריחה שעורה. אתה בודק את המתנות החדשות ומגלה כאילו הם חלק מזרועך. "כדי לסגור אותם אומרים את המילה - היסגר, אני מקווה שאתם נהנים מהמתנות, הם עוד ישרתו אתכם נאמנה בקרבות, אני רק מקווה שתשתמשו בהם בקרבות הנכונים" הוא אומר בקול קודר. "עכשיו שסיימנו לבדוק את המתנות, אתם מוכנים ליציאה?" הוא שואל אתכם.

"היסגר."אני אומר, ואחרי שהם חוזרים לעצמם אני מכניס את העט לכיס ואת מגן הזיעה שם על הזורע.
"אני מוכן גם."אני אומר ועוקב אחרי הרמס לאן שאנחנו צריכים.

המשך לכולם:

אתם יוצאים בעקבות הרמס לחדר האוכל, כבר במסדרון שמוביל אותכם החוצה אתם שומעים זמזומים של כמה עשרות ילדים מפטפטים, צוחקים, וצועקים. כאשר אתם יוצאים החוצה אתם מגלים משטח בטון ענק, עם תקרה שדומה לתקרה של קולוסאום, מה שמחזיק אותה אלו עמודים רחבים ולבנים, מרהיבים ביופיים. ברחבי השטח מפוזרים שניים - עשר שולחנות, שולחן לכל אל. שולחן לחצויי הפייטוס, אפרודיטה, אתנה וכו'. מה גם שיש את השולחן הראשי, ובו יושב הרמס עם שני מורים מהמחנה, שאותם עדיין לא הכרתם, לכל החניכים החדשים במחנה הקצו שולחן מיוחד, כמובן שבו אתם יושבים. לאחר כמה דקות של רעש, הרמס מכיש עם כפיתו בכוס הזכוכית שבידו, ושקט משתורר ברחבי האולם. הרמס מתחיל לדבר - "שלום לכם, גיבורים וגיבורות יקרים. כמו שכולנו יודעים, היום זוהי תחילתה של שנה חדשה במחנה החצויים שלנו, וכמה שאני שמח לראות את כולכם כאן, בריאים ושלמים כתמיד" הוא אומר ומחייך חיוך רחב. "אך לא הכל נמצא על מי מנוחות, אני מניח שאתם יודעים שבכל שעה, דקה, ושנייה, מתחזק צבאו של הטיטאן הנורא, הלא הוא קרונוס, ומאיים לצאת לפלישה" אומר הרמס ועוצר לנשום לרגע, "אתם ילדים, תקוותנו האחרונה, של האלים, של הסאטירים ועצי הדפנה, של האנושות" הוא אומר ומדגיש את מילתו האחרונה במשפט. "וכעת, לאחר דיבורים מעייפים אלה, בואו נעבור למאכל, כי אני בטוח שכולכם עייפים לאחר יום שכזה" הוא אומר בחיוך. "כמוש אתם יודעים כל שעליכם לעשות הוא להגיד את המאכל שאתם רוצים לאכול, והוא יופיע, בתיאבון" הוא מסביר ומתחיל לאכול, לפני כל אחד מכם מונחת צלחת וסכו"ם, רק תזמינו אוכל.

פורסם במקור על ידי Black Mamba

המשך לכולם:

אתם יוצאים בעקבות הרמס לחדר האוכל, כבר במסדרון שמוביל אותכם החוצה אתם שומעים זמזומים של כמה עשרות ילדים מפטפטים, צוחקים, וצועקים. כאשר אתם יוצאים החוצה אתם מגלים משטח בטון ענק, עם תקרה שדומה לתקרה של קולוסאום, מה שמחזיק אותה אלו עמודים רחבים ולבנים, מרהיבים ביופיים. ברחבי השטח מפוזרים שניים - עשר שולחנות, שולחן לכל אל. שולחן לחצויי הפייטוס, אפרודיטה, אתנה וכו'. מה גם שיש את השולחן הראשי, ובו יושב הרמס עם שני מורים מהמחנה, שאותם עדיין לא הכרתם, לכל החניכים החדשים במחנה הקצו שולחן מיוחד, כמובן שבו אתם יושבים. לאחר כמה דקות של רעש, הרמס מכיש עם כפיתו בכוס הזכוכית שבידו, ושקט משתורר ברחבי האולם. הרמס מתחיל לדבר - "שלום לכם, גיבורים וגיבורות יקרים. כמו שכולנו יודעים, היום זוהי תחילתה של שנה חדשה במחנה החצויים שלנו, וכמה שאני שמח לראות את כולכם כאן, בריאים ושלמים כתמיד" הוא אומר ומחייך חיוך רחב. "אך לא הכל נמצא על מי מנוחות, אני מניח שאתם יודעים שבכל שעה, דקה, ושנייה, מתחזק צבאו של הטיטאן הנורא, הלא הוא קרונוס, ומאיים לצאת לפלישה" אומר הרמס ועוצר לנשום לרגע, "אתם ילדים, תקוותנו האחרונה, של האלים, של הסאטירים ועצי הדפנה, של האנושות" הוא אומר ומדגיש את מילתו האחרונה במשפט. "וכעת, לאחר דיבורים מעייפים אלה, בואו נעבור למאכל, כי אני בטוח שכולכם עייפים לאחר יום שכזה" הוא אומר בחיוך. "כמוש אתם יודעים כל שעליכם לעשות הוא להגיד את המאכל שאתם רוצים לאכול, והוא יופיע, בתיאבון" הוא מסביר ומתחיל לאכול, לפני כל אחד מכם מונחת צלחת וסכו"ם, רק תזמינו אוכל.

'איזה אחריות גדול יש לנו.'אני חושב לעצמי.
אני רוצה דאבל המבורגר עם ציפס."אני אומר ואחרי שזה מופיע אני מתחיל לאכול.

המשך לכולם:

האווירה באולם מצויינת, כולם שותים וצוחקים, מפטפטים וצועקים. מזווית עיניכם את רואים גם את הרמס אוכל בשמחה. לאחר רבע שעה של אוכל נהדר וטעים, מגיעים הקינוחים מעורריי התאבון, שגם להם אתם מוצאים מקום בבטן שלכם. לפתע אתם רואים סאטיר שמנמן ועגלגל רץ לעבר הרמס עם פרצוף מבועת, והוא לוחש להרמס דבר כלשהו באוזן. לאט לאט הרמס מתחיל לשנות הבעה, והפרצוף שלו נהיה מבוהל כמעט כמו של הסאטיר. הוא נראה כאילו בהלם כמה שניות אך לאחר מכן מטלטל את ראשו בכוח ומבקש שקט. "אני... אני לא יודע כל כך מה להגיד..." הוא אומר, כמעט לוחש. "נראה שהרגע האורק ניבאה נבואה חדשה... אני לא רוצה להגיד אותה פה, מחשש למרגל. אבל נראה כי שישה חצויים ייענו לאתגר, ארבעה מתחילים ושני חניכים וותיקים" הוא אומר ומעיף מבט מתנצל לעברכם. "הם יירדו לשאול, חייבים להזהיר את האדס, צבא קרונוס מתכנן לתקוף אותו, ומהשאול הם יוכלו להגיע לכל מקום במהירות מסחררת, גם לכאן" הוא אומר, "ואם הצבא יגיע לכאן אין לנו אף סיכוי. אז אני חשבתי, מסע חיפושים. נארגן משלחת שתצא לשאול ותזהיר את האדס. בתוך המשלחת צריכים להיות שישה חצויים וארבעה מתחילים, אני חושב שכולנו מבינים למי האורקל מתכוונת" הוא אומר ומביט על ארבעתכם. "כמובן שזה רק בהסכמה שלכם" הוא אומר לכם, אך לפתע ילדה מביתן אפרודיטה מתפרצת - "אדון הרמס" היא קוראת בקולה הצווחני, "למה שהם יילכו, הם רק מתחילים, הם לא יודעים להילחם הרי, אני חושבת- " אך הרמס קוטע אותה באמצע, "אני יודע מה את חושבת לילי, אך לנבואה יש מסר, שישה חצויים, ארבעה מתחילים" הוא אומר לה בקול קריר, מדגיש את המילה האחרונה. "אז מה אתם אומרים, אתם מסכימים או לא?" הוא שואל אתכם אל מול כל המחנה.