על יום הזיכרון ,על דוד שלי שנפגע בטרור לפני 10 שנים.
הציפורים שבשמים/ארוין
הן עפות ואת כנפיהן פורשות
הם מרימות את הגוף ואת הכל מראות
עם מקור כמו של הציפורים לשמים
וזה מזכיר לי את אותן העיניים.
העיניים שעשו לי כל כך טוב שהבטתי בהן
הסתכלתי בתמונות ,באלבומים משפחתיים
ואותן העיניים לא חזרו ,דוד אלי לא יחזור
במקום טוב יותר ? אני בספק.
אוטובוס קו 43
הוא עלה עליו כמעט בלי לחשוש
על האוטובוס עלה
אך מעולם מן האוטובוס הוא לא ירד.
הציפורים בשמיים עפות ועוד יום עובר
הציפורים בשמיים מרימות כנפיהן
ואותו היום לא חוזר.
דוד אלי לא יחזור.
אוטובוס קו 43
הוא עליו כמעט בלי לחשוש
לקנות לי את המתנה שהבטיח הוא רצה
דוד אלי ,אם היית חי זאת היית המתנה.
כמה אני מתגעגע
אתה לא יודע.
לבדיחות שלך על בעלי חיים
ואיך שבבר מצווה של רונן החלקת
אבל צחקת ,אולי כמו בקו 43 .
הציפורים בשמיים עפות ,את כנפיהן את פורשות.
דוד אלי לא יחזור.