נושא: פוקימון מחוז אוסטרליה.

פוקימון מחוז אוסטרליה.

הקדמה
רג'י הוא ילד "רגיל" שכל הילדים האחרים מקבלים פוקימון בגיל 10 הוא מקבל אותו רק בגיל 12, הוא לא מתנהג בצורה בוגרת, והמסע שלו ברחבי אוסטרליה לא מי יודע מה הכי מוצלח, אבל היא מאמן מתחיל והוא לומד על בשרו מזה, ומלמד אחרים מזה לאבד את הכבוד שלך, סיפור שהוא קצת קומדיה על עולם הפוקימון ועל הדומיות, וסתם איך הסדרה הייתה נראת עם הגיבור היה סתם ילד שחושב את עצמו משהו.

הפרק הראשון יפורסם ביום שני
הינה הצצה:
"זה טמגרו, הפוקימון שאני הכי אוהב, איך ידעתם?" שאל רג'י.
"איך, רק כתבתה את זה בכל משאלה, יש לך רק 200 תמונות שלו, אתה מדבר עליו משינה, וסתם גם אתה לפעמים בוער" אמר אביו של רג'י.
"איזה חמוד אני רוצה לחבק אותו" אמר רג'י שמרוב שהוא חייך השיניים שלו כמעט יצאו מהפה שלו.

פרק 1: יוצאים למסע עם מלא כביות!
" אתה רוצה להיות אולף אוסטרליה אז קדימה תוציא את הפוקימונים שלך" אמר בחור בעל מגבעת בצבע כחול, בעל שער ארוך ובגדים שנראו קרועים, וישנים בצבע כחול.
"בוא אני אראה לך מאיפה מג'יקארפ משתין" אמר נער צעיר בעל שער קצר בצבע חום ובעל חולצה דומיננטית שעליה תמונה של פוקדור, הוא זרק את הפוקדור שהיה בידו לאוויר והפוקדור נפתח ויצא ממנו פוקימון דמוי קנגורו, הוא היה ענקי וצבעו אדום, מזנבו יצא להבה.
"קדימה טמגרו תקוף בלהביור" אמר הנער בעל החולצה עם הפוקדור ומכנסי הג'ינס.
לפתע נשמע צפירה חזקה שלא הפסיקה.
"מזו הצפירה הזו?" שאל הנער בזעם.
"לא יודע אני לא שומע את הצפירה הזו" אמר הבחור בעל המגבעת שניראה אדיש למדי.

הנער נפל ממיטתו שוב, הוא קם מן הרצפה וזרק את השעון המעורר שלו בזעם על ריצפת החדר, השעון הפסיק לפעול.
"לא שוב החלום הזה, מתי אני אצא כבר למסע, אני כבר בן 12, זה לא הוגן שרק בעיר מלבורן יש מקום שאשפר לקבל בו פוקימון ופוקדורים." אמר הנער בזעם וחזר אל מיטתו, לפתע הדלת בחדרו נפתחה, אמו של הנער בעלת השער החום והמטולטל והשמלה הסגולה נכנסה אל החדר, היא נראתה שמחה, למרות שראתה שבנה עצבני מאוד.
"חמוד, אני יודע שאתה כועס, אבל אבא חזר מקניות עכשיו והוא הביא לך משהו שישמח אותך" אמרה אמו של הנער.
"אמא נו באמת, עוד פעם צעצועי הפוקימונים האלה, או חטיפי השוקולד הללו, די בסוף אני גם אהיה ילדותי יותר וגם שמן יותר" אמר הנער.
"תקשיב טוב רג'י, הפעם זה באמת משהו גדול, אני מבטיחה לך, אתה ממש תהנה מזה" אמרה אמו של רג'י.

"טוב נו עם זה יעשה לך טוב שאני אהוב לקחת עוד משהו עלוב שקניתם, אז אני אבוא" אמר רג'י, הוא קם מן המיטה, ויצא מהחדר אחרי אימו, הוא הלך בצורה כפופה, ידיו היו מאוגרפות וצעדיו היו איטיים, כאשר הוא הגיע אל המטבח, אביו עמד ליד אימו, כאשר ידו על כתפה.
"אוי לא, אל תגידו לו שעומד להיות לי אח קטן" אמר רג'י שניראה קצת מפוחד וקצת עצבני.
"רג'י אתה זה כמו 15 ילדים, תאמין לי עם נביא עוד אחד כמוך נוכל לפתוח פה גן, זה על השולחן מקווה שתשמח." אמר אביו של רג'י, רג'י הביט על השולחן וראה קופסא קטנה שכמעט כלום לא יכול להיכנס עליה.
"לא עוד סיכה עלובה, או משהו כזה" אמר רג'י שמבטו הזועם שוב חזר אל הפנים.
"אולי תשתוק ותפתח את זה כבר" אמרה אימו של רג'י, רג'י פתח את הקופסא וראה בתוך פוקדור קטן, הוא לחץ על הכפתור של הפוקדור והפוקדור גדל.
"זה לא יאומן, הבאתם לי פוקימון, תודה לאל" אמר רג'י ופתח את הפוקדור, מן הפוקדור יצא פוקימון דמוי קנגורו, אשר צבע גופו היה מחולק חצי אדום חצי אפור, עיוניו היו בצבע ירוק, ומזנבו יצאה להבה, ניראה כאילו מהפוקימון הזה יוצא עשן.
"זה טמגרו, הפוקימון שאני הכי אוהב, איך ידעתם?" שאל רג'י.
"איך, רק כתבתה את זה בכל משאלה, יש לך רק 200 תמונות שלו, אתה מדבר עליו משינה, וסתם גם אתה לפעמים בוער" אמר אביו של רג'י.
"איזה חמוד אני רוצה לחבק אותו" אמר רג'י שמרוב שהוא חייך השיניים שלו כמעט יצאו מהפה שלו.
"רגע! אסור לך לגעת בו בלי הכפפות האלה" אמר אביו של רג'י."
"למה צריך אותם" אמר רג'י ולטף את ראשו של טמגרו.
"איה!!!" לפתע הוא צווח, "הידיים שלי" ידיו של רג'י נכבו.
"אתה בסדר חמוד" קפצה אימו של רג'י שהייתה מבוהלת.
"אמרתי לך, כשטמגרו קטן הוא פולט חום מהגוף, לפעמים הוא חם מדי, עם אתה כל כך אוהב אותו איך זה שלא ידעת את זה?" שאל אביו של רג'י.
"אני לא מתעסק עם הפרטים הקטנים" אמר רג'י, ודחף את ידיו לתוך המקפיא.
"חמוד, חוץ מפוקימון הכנתי לך תיק וקנינו לך 2 פוקדורים ואייפוד – פוקדע" אמרה אימו של רג'י.
"אתה מוכן לצאת למסע שלך" שאל אביו של רג'י.
"בטח שכן, אבא אפשר טרמפ לעיר הבא, זה די מפגר שאני אצא מהבית והתחיל את המסע." אמר רג'י.
"תתמודד" אמר אביו של רג'י והביא לו את התיק ואת החפצים למסע, אימו של רג'י חיבקה אותו, אבל אביו לא התקרב עליו בכלל.
"טוב בפעם הבא שנתראה אני אהיה מאסטר, קדימה טמגרו יוצאים למסע" אמר רג'י ויצא מדלת הבית.
"למה לא חיבקת אותו איזה מן אבא אתה?" שאלה אימו של רג'י.
"את תיראי אני נותן לו חמש דקות בחוץ" אמר אביו של רג'י.

רג'י יצא מן הבית והתחיל ללכת לכיוון השדות הקרובים אל הבית.
"קדימה טמגרו בו ניראה כמה אתה שווה, וכמה אתה לוהט" אמר רג'י, טמגרוו הביט על רג'י וניראה קצת נבוך.
השניים המשיכו בדרכם, עד שלפתע מאחד המכילות יצא פוקימון דמוי בואש, גופו היה בצבע סגול ועל זנבו היה פס לבן.
"קדימה בוא נראה לסטאנקי מזה חום, תקוף אותו בלהביור" אמר רג'י, טמגרוו הביט על רג'י ניראה מופתע כאילו רג'י ביקש ממנו משהו שבחיים הוא לא שמע עליו.
לפתע סטאנקי תקף את רג'י בגז רעיל.
"אה!!! הסטאנקי הזה מנסה להרעיל אותי עם הנודים שלו" צעק רג'י כאשר הוא רץ במהירות אל ביתו וטמגרו אחריו, תוך כמה שניות הוא הגיע אל ביתו והתחיל לדפוק על הדלת בחוזקה.
"תפתחו סטאנקי אחד מפליץ עלי למוות" צעק רג'י ודפק על הדלת.
"לא ידעתי שלקוח כל כך מעט זמן להפוך למאסטר" צעק אביו מהצד השני של הדלת ופרץ בצחוק.

הפוקימונים שהופיעו בפרק זה:
טמגרו
מג'יקארפ
סטאנקי

עוד תגובות?

הפרק השני יפורסם בסוף השבוע.

פרק מגניב

טוב בגלל שאני רוצה להביא עוד קוראים לסיפור אז הינה הפרק השני

פרק 2: סיבה למסיבה, הפוקדור הוא רק ביד שלי.
"טוב טמגרו, נכון שההתחלה לא הייתה משהו, אבל אני מבטיח לך עכשיו זה רק אני ואתה, וכשנגיעה לעיר הבא, אני מבטיח לך נתפוס פוקימון חדש לצוות" אמר רג'י, טמגרו הביט על רג'י מוזר הוא לא ידע מה לעשות קודם לצחוק או לבכות.
רג'י המשיך בדרכו והלך כמה דקות, לפתע הוא ראה נער אחד שלבש תחפושת של עץ והחזיק בידו רשת.
"תגיד בשביל מה התחפושת, אתה ניראה מוזר גם בלעדיה" אמר רג'י.
"שתוק אתה תבריח אותו" לחש המאמן.
"את מי את הכבוד שלך, צר לי לומר לך הוא כבר ברח" אמר רג'י ופרץ בצחוק, טמגרו הלך כמה צעדים הצידה כדי לא הסגיר את זה שרג'י הוא המאמן שלו.
לפתע מן השדה קפצה תולעת בצבע ירוק שעל הראש שלה יש פטרייה ענקית בצבע אדום, הנער ניסה לתפוס אותה אבל היא חמקה מהר והתחילה לברוח בקפיצות מן האזור.
"תיראה מה עשתה" צעק המאמן והוריד את התחפושת ממנו, למאמן היה שער בלונדיני ומקורזל, הייתה לו חולצה בצבע אדום ומכנסיי טרנינג, על פניו היו כמה פלסטרים.
"כמה קשה לתפוס את התולעת המוזרה הזו, תוך 5 שניות היא אצלי" אמר רג'י.
"כן אז בוא אני אקח אותך למקום של התולעת וניראה מי שולף מהר יותר את הפוקדור" אמר המאמן.
"קדימה" אמר רג'י.
"בוא אחרי" אמר המאמן והתחיל לרוץ, רג'י רץ אחריו וטמגרו רץ אחריהם, כעבור כמה דקות של ריצה הם הגיעו לשדה מלא מלא פטריות.
"אתה רואה את הפטריות הללו, כמה מהן הם וורומים וכל השער סתם פטריות." אמר המאמן.
"מה הבעיה הייתי עוקר פה פטרייה פטרייה וככה מוצא את התולעת" אמר רג'י.
"כן אבל זה לא סתם שדה של פטריות רגילות, ברגע שאתה עוקר את הפטריות הללו הן מפזרות סם שיתוק לחצי שעה, אתה יודע איזה כאב זה, בגלל זה אני מחכה שהוורומים יצאו מהשדה ואז אני אוכל לתפוס אותם." אמר המאמן.
"יש לי רעיון, אני פשוט אגיד לטמגרו לתקוף כל פטרייה בלהביור, על עוד אתה לא קרוב אל הפטרייה אתה לא נפגע, ואז עם זה יהיה וורום, הוא יקפוץ החוצה, קדימה טמגרו תקוף בלהביור" אמר רג'י, אבל טמגרו שוב הביט על רג'י במבט מוזר כאילו הוא לא יודע מה הוא רוצה ממנו בכלל.
"מה יש לפוקימון הזה, איזה מן בעיות קליטה?" שאל רג'י.
"אולי הוא לא יודע לתקוף בלהביור חתיכת דפקת" אמר המאמן.
"וואלה חשבתי הם באים עם כל המתקפות, ככה זה שיש לך הורים מעפנים" אמר רג'י והרים אבן מהאדמה וזרק אותה אל אחד הפטריות, לפתע קפץ וורום מבוהל אחד והתחיל לרוץ לכיוון היציאה משדה הפטריות.
"תאמין לי יש לך יותר מזל משכל" אמר המאמן.
"ויהיה לי יותר מזל שהתולעת הזו תהיה שלי" אמר רג'י והתחיל לרוץ לכיוונה של התולעת.
"לא ניראה לי, צעק המאמן ושלף פוקדור מכיסו, הוא זרק את הפוקדור, ומן הפוקדור יצא פוקימון דמוי תולעת בצבע צהוב חרדל, ועל ראשו היה מן קוץ כזה.
"קדימה ווידל תפוס את ווירום הזה ותתקוף אותו בעוקף רעל" אמר המאמן.
"קדימה טמגרו תקוף את הוורום הזה ב..... ב..... במשהו שאתה יודע לתקוף בעזרתו" צעק רג'י.
ווידל וטמגרו התחילו לרוץ במהירות כאילו הם במרתון, אבל הוורום היה מהיר יותר מהם, לפתע שניהם קפצו על הוורום והפילו אותו על על האדמה, רג'י והמאמן הגיעו מהר אל המקום.
"אז מי ילחם נגדו ראשון?" שאל המאמן.
"לא יודע, הי מזה הדבר הזה שיש מאחוריך" אמר רג'י.
"מאחורי מה?" אמר המאמן והביט במהירות.
"קדימה טמגרו תקוף מהר חבטה" אמר רג'י, טמגרו תקף את הוורום במהירות והעיף אותו על העץ הקרוב, וורום איבד את ההכה.
"היי זה לא הוגן" אמר המאמן.
"בעיה שלך, פוקדור צא!" צעק רג'י וזרק פוקדור על הוורום, הוורום נכנס אל תוך הפוקדור, הפוקדור התחיל לנוע מצד לצד.
"לא לא לא לא לא" אמר המאמן
"כן כן כן כן כן" אמר רג'י.
"לא לא לא לא לא" אמר המאמן.
"כן כן כן כן כן" אמר רג'י.
והפוקדור המשיך לנוע מצד לצד, עד שלפתע הוא נעצר, והאור האדום הפסיק להבהב.
"יש!" צעק רג'י ורץ אל הפוקדור, הוא הרים את הפוקדור.
"תואכל ת'לב תואכל ת'לב, תואכל ת'לב" שר רג'י ורקד כאשר הוא זורק את הפוקדור בין ידיו.
"אתה מאמן עלוב" אמר המאמן.
"אבל אתה יותר, כי לי יש פוקימון ולך אין, נא נא נא נא נא" אמר רג'י.
"בבקשה מה אתה רוצה בעד הוורום הזה אמרתי לאבא שלי אני אתפוס אחד, מה אתה רואה, אני אתן לך כל פוקימון" אמר המאמן שפתאום התחיל לבכות.
"לא יודע פתח שולחן וניראה את ההצעות שלך" אמר רג'י.
"בסדר" אמר המאמן שהרים את החולצה, ומתחתיה היו מחוברים לחגורה שלו 30 פוקדורים, רג'י התחיל להזיל ריר.
"יאללה תבחר, מצידי שזה יהיה אפילו התפתחות אחרונה" אמר המאמן.

פוקימונים שהופיעו בפרק:
טמגרו
ווידל
וורום

הרעיונות יפים והפרקים דיי מצחיקים,ומאוד נהנתי לקרוא את זה .
אבל למה אתה יורד כל כמה מילים שורה?ויש קצת שגיאות כתיב.

עוד תגובות

האמת היא... אני ממליץ לך יותר לרדת מהרעיון של : "איזה פוקימון דפוק ככה זה כשיש לך הורים מעפנים..."

זה לא צורה של סיפור. זה צורה של דיבור שבו מדברים ברחוב, לא מתאים לדעתי.

וואי אחי סיפור נדיר.........
אני מחכה שתביא עוד

נחמד תשפר שגיאות ותנסה ליכתוב בשפה יותר נאותה D:

לא שמתם לב שעברו חודשיים בי הודעה להודעה?
הקפצה.
*נעול*