נושא: Pokemon and the corrdinator !

הקדמה
"שקט!" הגיח קול כועס ולא מרוצה. "בבקשה..." בכה ומלמל הילד הקטן.
הילד הקטן היה בלונדיני-לבן, אסוף בקוקו, ועינייו כחולות כאבני אקוומרין בולטות ונוצצות.
הגשם ניתך ארצה, הירח היה בשלמותו הלילה, והעלטה כיסתה את האוויר והשמיים.
"עזוב אותו!" נשמע קול אבהי באוויר. האובך היה סמיך ולא ראו כלום,
"אבא?" שאל הילד, בדאגה ובחשש רב. הילד בלע את רוקו.
"אהההה!" נשמע אותו קול צועק מכאב. הירח היה הדבר האפשרי שהיה ניתן לראות באובך.
"אבא? אבא !!!!!!!!!! !!!!!!" צרח הילד הקטן.

הילד התעורר, הוא שכב על המיטה,
הוא היה קצת יותר בוגר, שיערו היה ארוך יותר ועיניו גדולות יותר.
"פיו..." הוא אמר בהקלה. "זה היה חלום..." מלמל שנית.
הוא רץ אל המסדרון, הביט בכתלים, בתקרה,
חדר המדרגות שבו ירד היה צר, מוזר שתמיד הסתכל אל הקירות,
הצבועים בצבע ירוק וריח טרי הורח מין הכתלים.
"אבא!" הוא אמר, חייך באושר, וחבק בו.
"בן!" הוא הוא אמר בגאווה. "כמה זמן עבר..." טפח על גבו של ילדו.
"אבא! אבא! זוכר? הפתחת להראות לי את מירוקארוסו שלך!" הוא אמר בהתרגשות.
האב היה בעל שיער יתר בלונדיני משל הילד, עיניו היו כחולות באותו הצבע,
והוא לבש בגדים סגולים-ורודים מפוארים.
"בסדר..." הוא אמר בחייך. "אבל לא כאן, בחוץ. כי מירוקארוסו עלול להתקע בגג!" הוא צחקק.
"צאו, מירוקארוסו! ננדורו!" קרא האב.
מין הכדורים האדומים-לבנים, יצא נחש מים יפהפה, מלא בגווני אדום וכחול,
גבוה וליגו, מרחף באוויר ננדורו, בעל 10 עיניים אדומות בהירות,
גופו עגול ובעל שתי ידיים כדוריים עם פינה עגולה על ראשו ועל גופו סימנים לבנים.

"היום אני אלמד אותך לתקוף בקרב!" הוא אמר.
הם החלו ללכת לשדות הגבוהים והירוקים, לפתע צץ זחל אדמדם,
בעל קרן צבוה מבריקה והתהלך על רגליים לבנות.
"קמוסו! קמוסו!!!" קרא הזחל הקרוי 'קמוסו'.
"עכשיו, תצווה על מירוקארוסו להשתמש במשאבת הידרו!" האב קרא.
הילד הכריז: "מירוקארוסו, משאבת הידרו!"
לפתע, סילון מים עצום יצא מפיו של מילוטיק, וקמוסו אף לאחור מרוב עוצמה והתעלף.
"הצלחתי!" קרא הילד.

כבר אמרתי לך את דעתי.
ממש מצויין.

Originally posted by Straw Hat Pirates@Dec 22 2007, 06:16 AM
אהבתי מאוד את הסיפור ובמיוחד את היפנית.
לפי דעתי צוות רוקט ובכללי צוותים די הורסים סיפורים כי הם תמיד מפסידים וזה סתם מורח את העלילה.
והערה אחת אחרונה זה שאם אתה רוצה להראות רשמי אז תגיד אריגאטו גוזאימאס

גוזאימאסו *
ולא רשמי, אני לא רוצה רשמי.
יונתן, לא בסיפור שלי, צוות רוקט יהיה הרבה יותר מעניין. ^^

Originally posted by The Mad Hatter@Dec 18 2007, 06:14 PM
כבר אמרתי לך את דעתי.
ממש מצויין.

תודה אסף, אני כבר כותב עוד פרקים ^^

The First Battle, Not So Good
"קאי! קאי!" נשמעו קריאות אם מן המטבח.
הילד בעל השיער הבלונדיני הבוהק קם ממטתו.
"מה כל כך מיוחד, אמא?" הוא שאל חצי ישן ופיהק פיהוק זעיר.
"זוכר שתמיד רצית פוקימון?" היא שאלה, חייכה וצחקקה.
"מה?" הוא מלמל ומיהקר לקום. הילד פקח עיניו מיד ונהפך לערני.
הוא החל לרוץ אל המדרגות הלבנים עם הנמנמת שלו, לא קם כמו שצריך, מתוח.
"מה ששמעת..." היא אמרה בבוז, והחלה להמשיך להכין כריכים במטבח הגדול, הנאה והרחב.
האם הייתה גבוהה, בעל שיער ורדדרד יפהפה שמזכיר את פריחת הדובדבן.
היו לה עיניים בוהקותוגדולות בצבע אזמרגד ולבשה בגדי יום יום רגילים.
"נו? תמשיכי לספר!" אמר הילד בקוצר רוח. כמעט הזיע ונשמתו גברה משמחה.
"אבא שלך, הלך היום ותפס פוקימון במיוחד בשבילך, כדי שתצא למסע שלך ותמשיך את דרכו.
"וואו!" קרא קאי בהתרגשות, "איפה הוא? איפה הוא?" הוא התחיל לצהול ולקפץ משמחה.

מי שלא יודע, רוברטו, אביו של קאי, היה פעם אלוף פסטיבל הפוקימונים.
"אוקיי!" היא חייכה, היא החזיקה בשתי ידיה קופסא קטנה חומה, היא פתחה אותה ומולו כדור אדום-לבן.
"פתח אותו!" היא אמרה בהתרגשות. הילד החזיק ואהביט על זה תוהה.
הוא לחץ על הכפתור, ומולו, מגיח יצור דרקוני זעיר, דינוזאורי בצבע כמו השמיים ביום יפה,
ראשו החזק והקשיח בצבע אפור, ושיניו חדות כתער. הוא חייך וקרא: "טאצובאי!"
טאצבואי, החל לחבק בקאי, ממבטו המאושר של קאי. "וואו!" הוא חבק בוא חזרה.
הוא יצא מין המטבח אל עבר השדות הגבוהים והירוקים והיפים, החל לשוטט ולחפש משהו.
מזג האוויר היה נעים, חמים והשמש זרחה בקלילות. לפתע, מין השדות הגבוהים, הופיע בפלא,
דביבון בעל פרוות זיג-זג, והוא היה בעל צבע חום-לבן, עיניים חומות ועגולות כמו זוג חרוזים.

"היי! קאי! אבא השאיר הואות לקרב בפעם הראשונה!" היא אמרה והחזיקה נייר ארוך,
מתנשפת בכבדות הגיעה האם לקרב. "אתה בטוח שאתה רוצה לנסות?" היא שאלה, די מודאגת.
"בהחלט!" הוא אמר, קרא ותפס בנייר ההוראות. הדביבון קרא: "זיגזאגומה!"
הוא החל לקרוא:
"בקרב פוקימונים, יש הרבה קשיים. כשאתה רוצה שהוא יתקקוף, צווה עליו להשתמש במתקפות שלו:
זעם, נשיכה, נעיצת מבט, חבטת ראש, ריכוז אנרגיה, גחלת,
תשדל להיות בטוח כשאתה מצווה, כי הפוקימון שלך עלול לחשוש ולבצע את המתקפות לא כמו שתרצה"
"אוקיי, נסה להשתמש בנשיכה!" אמר בקול רוטט.
טאצובאי יצא והחל לחשוף את לסתו, אך זיגזגומה הרגיש בלחץ של טאצובאי,
והתחמק מין הבעיה בקלילות, טאצובאי סימן לו שהוא לחוץ.
"תשדל להיות בטוח כשאתה מצווה, כי הפוקימון שלך עלול לחשוש ולבצע את המתקפות לא כמו שתרצה"
דמיין כך קאי את המשפט בראשו, אגר אומץ ואמר: "גחלת!"
טאצובאי שלח כדורים זזעירים לוהטים הנראים כגחליליות וזיגזאגומה נפגע מהגחלת.
קאי המשיך לקרוא:
"בתחרויות סרט, שאני השתתפתי, עלייך לשלב את המתקפות כדי שיצאו עוצמתיות ויפות הרבה יותר"
קאי היה ילד בעל קליטה ובורך נבון במיוחד, לכן הבין מה עליו לעשות.
"טאצובאי ! תשתמש בזעם בלי לתקוף, קפוץ, תסתחרר ותשתמש בגחלת!" קרא, נשמע קצת רוטט.
טאצובאי החל להאדים נורא, קפץ באוויר ושלח גחלת שהתנפצה והכה לזיקוקים לוהטים.
"יש! עשיתי זאת !" קרא קאי, אך לפתע, טאצובאי הסתחרר על הרצפה והתעלף.
"מה קורה?" הוא תהה ובדק בתוך דף ההוראות.
"בסוף הקרב, הפוקימון מתעלף, הוא עייף וסימן שהקרב נגמר, אם הפוקימון שלך מעולף, הפסדת."

"תנוח, טאצובאי" הוא אמר, לחץ על הפוכדור, הכדור האדום-לבן וחזר הביתה.
הוא הביט במיטה, עיניו פונות למטה, ברוב בושה. "אני כנראה לא מספיק טוב כדי לצאת למסע" מלמל בעצבות.
"חכה! שכחת לקרוא את המשפט האחרון" היא נזפה פה, וקרבה את הנייר אל עיניו.
"הכי חשוב, זה שלעולם, לעולם, אל תוותר. מי שמוותר באמת לא טוב, ומי שמנסה להשתפר - הוא הכי טוב!"
קאי התעורר מחדש. "אני הכי טוב! אני רוצה ליות כמו אבא! אני לא אתן לאף אחד לנצח אותי !" הוא קרא בגאווה.
"זה הבן שלי!" היא אמרה וחבקה בו בחיבה. "תודה, אימא!" הוא אמר וחיבק אותה חזרה.

קאי יצא אל החצר, הוא הביט בשמיים הכחולים והיפים ודמיין את אביו בעננים אומר לו: "אל תוותר"
לפתע, משהו גדול נראה, 2 אנשים לא גבוהים, לובשים חליפות לבנות ועליהם רשום האוץ "R" באנגלית.
האישה מימין הייתה בעלת שיער סגול-ורוד, והוא היה ארוך, העגילים שלה בהקו לאור השמש.
הבחור שלידה היה בעל שיער סגול-בהיר, ארוך עד לצוואר, עיניים היו שחורות והחזיק ורד בפיו.
לידם, חתול פרסי מדבר, בעל פרווה חלקה ותוית על ראשה, בוהקת ומבריקה.

"כדי להגן על העולם מהרס חסר תקנה !"
"כדי להגן על כל תושבי המדינה"
"כדי להשתמיד כל דבר שבדרכינו!"
"כדי להגשים את כל משאלותינו !"
"מוסאשי!" קראה האישה מימין.
"קוג'ירו!" קרא האיש משמאל."
"ניארסו גם כן !" אמר החתול המדבר.
"בכל מקום יש בו שמחה תמיד!"
"תחסל, נהרוס ונשמיד!"

"מי הם?" הוא שאל, אימו התפרצה ורצה אליו מותשת ונושמת כבד.
"זה צוות שגונב פוקימונים!" היא מלמל בעייפות ובחוסר רעננות, נושמת במהיאות.
"אל תתן להם לקח את טאצובאי !" היא אמרה והושיטה את ידיה להגן על שניהם.
"עופי מפה!" קראה מוסאשי, הוציאה יד מתכתית מתחתית כדור הפורח שבהם רחפו,
כדור פורח מבחיל ומכוער בצורה ניארסו. היד תפסה את האם וזרקה אותה בצד.
"תביא את טאצובאי, עכשיו!" קרא צוות רוקט, שלושת האנשים שם.
"אני מוכן לבהביא לכם אותו, בתנאי לקרב!" הוא אמר,הוריד את הקוקו שלו ואימו תפסה את הקוקו.
הם צחקקו, הורידו את הכדור הפורח שלהם ופתחו את הכדורים הלבנים-אדומים הקרוים "פוכדורים".
"בסדר! צא קונגופאנגו!" קראה מוסאשי, ומהכדור יוצא חרק שעיר בעל פרווה סגולה כהה ועיניים גדולות ואדומות.
"צא, סוקאנפו!" קרא קוג'ירו, ומהכדור יצא בואש סגול-לבן, מצחין מריח רע ועכיניו קטנות ושחורות.
"צא, טאצובאי!" קרא קאי בתוך בעצמו. "סוקאנפו, חבטות זעם!" קרא קוג'ירו, וטאצובאי נפגע מהחבטות ששלח הבואש. "קונגופאנגו, בלימה!" פקדה מוסאשי, והחרק השעיר נגח בבטנו של טאצובאי.
"טאצובאי! קפוץ, תסתחרר, ותשתמש בגחלת!" קרא קאי, בקול רציני ולא רוטט.

- טאצובאי.
- זיגזאגומה.
- ניארסו.
- קונגופאנגו.
- סוקאנפו.
קוג'ירו - 'גיימס.
מוסאשי - ג'סי.
רוברטו - רוברט.

פרק יפה
לומרות אני חושב שקצת דחסת יותר מידי לפרק ואין לפרק עצמו כל כך סיפור לספר.
רעיון נחמד להשתמש בשמות יפניים.
הערה תכנית: תוסיף בכל סיום פרק את התירוגומון לשמות הפוקימונים כי לי לקח הרבה זמן למצוא שטאצובאי הוא בעצם באגון

Originally posted by The Mad Hatter@Dec 21 2007, 04:59 AM
פרק יפה
לומרות אני חושב שקצת דחסת יותר מידי לפרק ואין לפרק עצמו כל כך סיפור לספר.
רעיון נחמד להשתמש בשמות יפניים.
הערה תכנית: תוסיף בכל סיום פרק את התירוגומון לשמות הפוקימונים כי לי לקח הרבה זמן למצוא שטאצובאי הוא בעצם באגון

מממ... בסדר.
תודה רבה ^^
והיית שואל - והוספתי ^^.

מ-ה-מ-ם אהבתי את הקטע של השמות ביפנית למרות שרק מהתיאורים אפשר לדעת מי הפוקימון
יש כמה טעיות מקלדת אבל חפיף

Originally posted by shadow forreterss@Dec 21 2007, 05:24 PM
מ-ה-מ-ם אהבתי את הקטע של השמות ביפנית למרות שרק מהתיאורים אפשר לדעת מי הפוקימון
יש כמה טעיות מקלדת אבל חפיף

אריגטו ^^

אהבתי מאוד את הסיפור ובמיוחד את היפנית.
לפי דעתי צוות רוקט ובכללי צוותים די הורסים סיפורים כי הם תמיד מפסידים וזה סתם מורח את העלילה.
והערה אחת אחרונה זה שאם אתה רוצה להראות רשמי אז תגיד אריגאטו גוזאימאס

The Teeny Fox
טאצובאי, הדרקון התינוק בצבע כחול-שמימי קיפץ אל האוויר.
טאצובאי, החל להסתחרר באוויר במהירות, לפתע פצה פיו,
ושחרר מגרונו כדורים זעירים לוהטים הנראים כמו אלפי גחליליות באוויר.
הגחלת, פגעה בבלון הענקי והמכוער של צוות רוקטו, ונוצר נקב בבלון.
הגחלת הבוהקת פגעה גם בצוות רוקטו ובפוקימונים שלהם, ונפגעו מן הגחלת.
הגחלת הייתה כל כך עזה, עד שצוות רוקטו ופוקימוניהם התעופפו באוויר, עם הכדור הפורח שלהם.
"וואו!" התפרץ קאי בהתרגשות וחבק בטאצובאי. "אתה מדהים!" הוא קרא בהתרגשות.
"טאצו! טאצו !" מלמל טאצובאי בשפתו המוזרה וחבק בקאי.
לפתע האם התנפלה עליו: "השתגעת?! יכולת להפגע! היית מבקש ממני ומבוסוטה לעזור לך!"
רק עכשיו קאי שם לב אליו בכל חייו. בוסוטה, היה פקימון שועלי יפהפה,
רעמות שיער יפהפיות קישטו אותו, והם זהרו באור החמה בצבעי צהוב-כתום.
"אמא! אף פעם לא סיפרת לי שגם לך יש פוקימון!" הוא אמר בעצבנות. הוא בחן אותו במבט כזה,
של התפעלות רבה. הוא אמר שהוא אחד הפוקימונים היפים ביותר שראה מימיו, וליטף את ראשו של טאצובאי.

הגיע הערב, העננים רחפו באוויר ונדדו להם, השקיעה היפהפיה הייתה אדומה כלבה, והחמה זהרה לה.
קאי תמיד חשב שזו השעה הכי יפה בכל יום, וליטף את שיערו הגולש והחלק. טאצובאי מלמל בשפתו המשונה.
"אתה בטוח שאתה רוצה לצאת למסע הזה? הוא מסוכן ואני מפחדת שתפצע!" היא מלמלה בקול אמהי.
"כן אמא! תמיד חלמתי להיות מתאם!" אמר קאי ועיניו נצצו ככוכבים. "טוב..." היא מלמלה ואז קפצה:
"הכנתי לך תיק, הוא קצת כבד, יש בפנים אוהל, בגדים, אוכל לפוקימונים..." אך קאי קטע אותה:
"לא פלא שהוא כבד..." והשתדל להרים את התיקו העמוס, והחל לפסוע.
"שמור על עצמך!" צווחה האם, אך קאי היה רחוק ממנה ולא שמע אותה, היא ליטפה את בוסוטה.

"הולך להיות לנו מסע ארוך ומפרך..." אמר קאי וטאצובאי הנהן בראשו. הלילה האפל הגיע,
נשמעו קולות סייטרים מחרישי אוזניים, קאי הביט סביבו, שלל פוקימונים זימרו בשמחה.
נאזונוקוסים הופיע בשדות, על העצים טיפסו טאנבוים ועוד פוקימונים נוספים.
לפתע משהו האיר במקצת מתיקו של קאי, הוא פתח והוא ראה מין מכשיר משונה, צבעו אדום-בוהק,
ולו מקשים זעירים וצג קטן. קאי הניף אותו אל הטאנבוים החומים, והוא החל לדקלם:
"טאנבו, פוקימון האצטרובל. הוא נתלה על ענפים וסופג חומר מזין. כשהוא גומר לאכול, גופו נהיה כל כך כבד שהוא נופל אל האדמה עם מכה."
"וואו, יצור מרתק!" אמר קאי בהתלהבות. "אבל מה זה המכשיר הזה?" הוא מלמל, ובחן אותו.
לפתע, המכשיר החל לדקלם שוב: "הפוקידע, מכשיר אדום שמסביר ומתרגם על כל פוקימון או כל דבר אחר."
הוא המשיך לחקור את כולם, אך טאצובאי הצביע על הסחר הבוהק וקאי הבין שכדאי לישון.
קאי וטאצובאי שקדו כדי לבנות את האוהל הצהוב בוהק, שזהר בעלטה הקודרת.
הם הצליחו לסיים להרכיב, בתוך האוהל הצר, על הרצפה היו שתי שקיות-שינה,
וקאי נרדם על המקום, וכך גם טאצובאי, כמ שניות אחרי קאי.

הבוקר האיר והזריחה הצהובה והיפהפיה הביאה איתה יום חדש. מיליוני פוקימונים הסתובבו מסביב,
"אהההה!" אמר קאי והתעורר משק השינה. הוא שחרר את שריריו ומתח אותם, בעקבות התעוררותו,
התעורר גם טאצובאי, מלא אנרגיה. "ישנתי כמו בלטה!" הוא אמר והמשיך לפהק. בעודו מתלבש,
טאצובאי חיכה לו בצד. "עוד יום חדש..." הוא אמר והבריש את שיערו החלק ובלונדיני הבוהק.
עברו מספר דקות מאז, מי שחיפש את קאי, הוא היה באמצע דרכו, ממשיך לאמן את טאצובאי שלו.
"גחלת מסחוררת!" כך קרא קאי למתקפה שטאצובאי ביצע אתמול לצבע רוקטו, והביס פוקימון נוסף.

"משעמם לי!" קרא מוסאשי, על העץ ומשחקת בשיערה הסגול-ורוד.
"גם לי..." מלמל קוג'ירו המשועמם, ניארסו רק דאג לחפש אוכל.
"אולי נתפוס את הנודניק?" שאלה מוסאשי, והתנדנדה על העץ.
לפתע הופיע אצטרובל בשם טאנבו מוזר שנתלה על הענף.
"הוא שלי!" צרחלה מוסאשי ופתחה את הפוכדור שלה.

"רוק... רוק..." נשמע מלמול בשפה מוזרה, קול רך ונעים, של יצור קטן.
קאי הבחין בקול, ורץ לעבר הקול, לפתע מולו הופיע שועלון-זעיר יפהפה פצוע,
שוכב ארצה, ששת הזנבות הבוהקים שלו נצצו באור צהוב יפהפה שמזכיר את הזריחה.
קאי פתח את הפוקידע, הפוקידע החל לדקלם במלמול רב ומוזר:
"רוקון, פוקימון השועל. הוא יכול לשלוט באש בחופשיות, על טידי הכנת כדורי אש מעופפים כמו אורות רוחניים שנראים בלילה. ממש לפני ההתפתחות, ששת זנבותיו צומחים בחום כמו אש."
אבל הצבעיים שהיו בתמונה של הפוקידע, והצבעים שהיו לרוקון הקטן היו שונים.
"למה הצבעים שונים?" הוא שאל, בתקווה שמשהו או מישהו יענו לו.
"פוקימון זוהר, פוקימונים שנראים בצבעים אחרים. פוקימוניםזוהרים נדירים בהרבה מפוקימונים רגילים, אך לא חל שינוי, אלא רק בצבעים."

קאי התלהב מרוקון מאוד, ורצה לתפוס אותו, אך נזכר בדברי אביו:
"פוקימונים פצועים אסור לתפוס, כי הם פוגעים ואז הקרב לא הוגן. אך אם תעזור לו, יש סיכוי שהוא ירצה להצטרף אלייך"
קאי מלמל לרוקון: "אל תדאג, אני מפתיח! אעזור לך! רק תכנס לכדור הזה !"
ושלף את הכדור האדום-לבן שלו בתקווה שהוא יכנס, רוקון חשש בהתחלה, אךזינק אל הכדור בתקווה שיעזרו לו.

טאצובאי -
בוסוטה -
נאזונוקוסה -
טאנבו -
רוקון -

תיאורים טובים, פוקדע מדבר על עצמו, אני עדיין לא מבין מה כל כך מיוחד בצוות רוקט....

אריגאטו גוזאימאסו ! [מרוצה!] ~
חארות, בן אדם השקיעו תגיבו לו ! ~

יפה! אני לא מבין על מה הוא כ"כ עיצבן את צוות רוקט, הרי בייגון לא היה משהו מיוחד, הוא הפסיד לזגזגון מסכן, מה קרה שפתאום הם קוראים לו נודניק? אבל הסיפור מאוד יפה! ברמה גבוהה!
עריכה: רז תמשיך את הסיפור! אתה ממילא כאן!

Originally posted by chimchar- chan@Dec 26 2007, 12:41 AM
יפה! אני לא מבין על מה הוא כ"כ עיצבן את צוות רוקט, הרי בייגון לא היה משהו מיוחד, הוא הפסיד לזגזגון מסכן, מה קרה שפתאום הם קוראים לו נודניק? אבל הסיפור מאוד יפה! ברמה גבוהה!
עריכה: רז תמשיך את הסיפור! אתה ממילא כאן!

צוות רוקטו לא טיפשים, הם רוצים בומאנדה חזק.
-ותודה, אולי ^^