פרק 42:יותר מדי אחורה
"אתה מהעבר?!" שואלים אני וסוזי בסוג של תדהמה
"כן נשלחתי לכאן מהעבר כדי לסייע לכם " אומר
אני חושב לעצמי אם הוא מהעבר הוא בטוח יודע משהו אך קודם כל רציתי לדעת את זהותו כדי שאדע שאיני טועה
"איך קוראים לך ?" אני שואל
"ארווין" עונה הבחור
"ארווין?! אף פעם לא שמעתי את השם הזה" אני אומר
"היית כאן על האי פעם ?" שואלת סוזי
"כן ,הייתי פה" אומר ארווין בסוג של ביטחון
"ואיך לעזאזל הגעת מהעבר לכאן ולמה?" אני שואל אותו
"הגעתי מהעבר כי יש לי כוחות מיוחדים ,אחד מהם הוא נסיעה בזמן לזמנים שהוקצבו לי מראש" אומר ארווין
"מה זאת אומרת?" שואלת סוזי
"זאת אומרת שאני לא יכול לנסוע בזמן לאן שאני רוצה ,רק לזמנים מיוחדים שיש לי תפקיד בהם" אומר ארווין
"ובשנה הזאת יש לך תפקיד?" אני שואל אותו ומחכה שיפלוט עוד כמה דברים
"כן יש לי תפקיד " אומר ארווין
"ומהו בעצם , מה אנחנו צריכים לעשות?" שואלת סוזי
"אני באתי לכאן כדי לשכנע אתכם לחזור איתי ביחד לשנת 2018" אומר ארווין
"מה?!" סוזי מתפלאת
"איך לעזאזל אנחנו אמורים לעזור לך בכך שנחזור איתך לעבר?" אני שואל אותו
ארווין נראה קצת מותש והוא מתיישב ומחזיק את ראשו ומגרד את שיערו בעצבים
"מה קרה?" שואלת אותו סוזי
"תאמינו לי או לא , כבר לא ישנתי שבוע לפחות " אומר ארווין
"אני חייב לנוח אבל אני לא יכול " אומר ארווין
"תשמע , אנחנו בכל מקרה צריכים לחשוב על זה , נכון סוזי?" אני שואל אותה כאשר היא לא מפסיקה משום מה להסתכל עליי
"נכון" אומרת
"אז תנוח פה קצת וכנראה נעביר פה כבר את הלילה" אני אומר לארווין
"אתם בטוחים?" שואל אותנו
"אני בטוח" אומר לו בביטחון
"לא יכול להיות מסוכן פה? אם האנשים שרצחו את ג'ינגו יחזרו?" שואלת סוזי
"הם לא יחזרו" אומר ארווין
"איך אתה יודע?" שואלת סוזי
"הם לא יחזרו כי אני פה" אומר ארווין וסוזי מסתכלת במבט קצת חשדני
"אוקיי ,אם אתה כל כך בטוח"
סוזי נשכבת על אחד המזרנים שיש במגדל ושמה את ידיה מתחת הראש אני עומד ומסתכל קצת מסביב לראות מה עוד יש במגדל המשונה הזה
אני רואה שם תמונה של שני אנשים מבוגרים ,אחד מהם היה אינדיאני , השני נראה נורמלי
מתחת התמונה היה רשום "ווילאם ואגונדו -2018"
"ווילאם ואגונדו?" אני חושב לעצמי
קראתי פעם בספר היסטוריה עתיד של האי הזה שהמנהיג של שבא סארי באי סאפורה נקרא אגונדו ושווילאם היה חברו הטוב ביותר שבשלב מסוים היה ביניהם סוג של סכסוך או אי הבנה והם החליטו לחלק את האי לשני חלקים , האי סאפורה ,והאי המערבי שפעם לא היה לו שם והיום הוא נקרא "האי החדש".
סוזי ישנה כל כך בנחת כאשר הסתכלתי עליה הבנתי שהיא יפייפיה למרות כל המראה המאיים שלה, ארווין ישב לו על אחת הכורסאות ונרדם לו בישיבה כאשר מצאתי שמיכה באחד הארונות קראתי אותה לשתיים וכיסיתי אותו ואז הלכתי וכיסיתי גם את סוזי ונשכבתי לידה כאשר אני מביט דרך החלון שבראש המגדל שמראה את הירח היפה בשעות הלילה המאוחרות.לאט לאט עיניי נעצמות ,ואמרתי לעצמי "גם לי מגיע קצת לישון, לילה טוב פיטר".
שום ציוץ ציפורים ,אין רעש ,השמש אפילו לא מזיזה לך כשאתה ישן ,ככה זה באי המזרחי סאפורה ואני אומר לעצמי "הלוואי שאת השקט הזה אני אחווה בכל בוקר " .
אני קם ואני רואה את ראשה של סוזי על החזה שלי כאשר היא ישנה נורא צמוד אליי כל הלילה
ראיתי שהיא מחייכת תוך כדי שינה והייתי חייב להבין מה פשר החיוך הזה
ארווין עדיין ישן כמו מת ,נראה באמת כאילו הוא לא ישן כל השבוע .
"בוקר טוב" אני אומר כאשר סוזי מתעוררת ומבינה שהיא עליי יותר מדי היא לוקחת קצת מרחק ממני ואומרת לי גם "בוקר טוב"
"איך ישנת?" אני שואל אותה
סוזי מגרדת את עיניה ואומרת "חלמתי על ג'ינגו , ועל איך שהיינו משחקים פעם בחצר שלו ,תמיד הייתי מחייכת" אומרת סוזי
רק אחרי שהיא אמרה את המשפט הזה הבנתי מה היה פשר החיוך המתוק שלה תוך כדי שינה.
ארווין התעורר גם הוא .
"אוי ואבוי מה השעה יש לכם מושג?" שואל ארווין
"השעה 2 בצהריים" אני אומר לו
"אוי ואבוי זה לא טוב" אומר ארווין
"מה קרה?" אני שואל
"פיטר מספיק עם השאלות האלה על הבוקר" אומר ארווין
סוזי גם קצת סקרנית אז היא גם שואלת "למה אוי ואבוי מה קרה?" כאשר היא שואלת את זה אני צוחק קצת בלב ומעלה חיוך קטן
ארווין נראה לחוץ "שמעו אנחנו חייבים לעוף מפה ומהר" אומר ארווין
"נעוף לאן?" שואלת סוזי
"חייבים להתרחק מהמגדל הזה כמה שיותר מהר" אומר ארווין
סוזי קמה ומרימה גם אותי מהמזרן "נו אז יאללה, קום" אומרת סוזי
ארווין ואני קמים אחריה ויוצאים לעבר היער הגדול ,כאשר אנחנו יוצאים מהמגדל סוזי יוצאת ראשונה לראות שאין סכנה ואני אחריה ואנחנו רואים את ארווין עומד בכניסה ולא זז
"מה קרה לך נו , בוא כבר!" צועקת לו סוזי
"אז זהו ,שאני לא ממש יכול" אומר ארווין וכאשר הוא מנסה לעבור אנחנו רואים שהוא נעצר על ידי איזושהי חומת מגן משונה כזאת
"איך זה יכול להיות ?" אני שואל
"כמו שחשבתי " אומר ארווין
"כמו שאני יכול לנסוע בזמן לזמנים מסוימים ,כך זה גם לגבי מקומות ,כנראה המשימה שלי מתחילה ומסתיימת במגדל הזה " אומר ארווין ונראה קצת שבוז
"מה זאת אומרת מתחילה ומסתיימת פה?" שואלת סוזי
"זה אומר שאם אתם לא באים איתי עכשיו אני חוזר לבד מפה ,ואתם יכולים לחזור איתי ביחד רק אם תיכנסו למגדל" אומר ארווין ובעצם מציב לנו את המצב מול הפנים כאשר אני וסוזי לא יודעים מה לעשות
"מה אנחנו בעצם אמורים לעשות שם ב2018?" אני שואל את ארווין כאשר אנחנו מדברים כשהוא בפנים ואנחנו בחוץ
"אני אסביר לכם הכל ,אתם תגיעו לאי סאפורה בדיוק כמו שהגיעו אליו האנשים שהקדימו את האי הזה , שאתם גרים בו" אומר ארווין
"ומשם ,ההיסטוריה שלכם וההיסטוריה שלהם השתלבו ביחד והמצב ישתנה כי בעצם לא הייתם שם אף פעם ועצם ההיכרות שלכם זה עומד לשנות כמה דברים חשובים " אומר ארווין
"כמו מה?" שואלת סוזי
"השבבים בקרסולים שלכם ,לא יהיו קיימים ,השלטון הזה הוא שלטון רע שהוקם בגלל דברים שלא היו צריכים לקרות בעבר והם קרו" אומר ארווין
"רגע רגע ,מה השעה?" שואל ארווין שוב ונראה לחוץ
"2 ורבע למה?" אני אומר לו
"אוי ואבוי ! זה מגיע!" אומר ארווין
"מה מגיע?" שואלת סוזי בלחץ
"אתם באים או לא ?אין לנו זמן בכלל !" צועק ארווין ומתחיל לעלות במדרגות לקומה שבה הרגו את ג'ינגו
"לאן אתה רץ ?!" אני צועק לו ומנסה להבין מה קורה פה
"אני עף מפה ,אני לא אהיה פה כשהכל מתחיל!!" צועק ארווין וממשיך לעלות
"מה מתחיל?!" שואלים אני וסוזי יחדיו כאשר לפתע
האדמה מתחילה לרעוד ,רוחות חזקות וגשם זלעפות מציפים אותנו ואנחנו לא יכולים לזוז בגלל הרוח החזקה הזאת ,האדמה לא הפסיקה לרעוד וסוזי נבהלה נורא
בחיים לא חוויונו אסון טבע ,בחיים.
לפתע אני מבחין בגל ענקי שמגיע מהים ,אני רואה שבעוד כמה שניות הוא עומד לשטוף אותנו ולהרוס את כל מה שקיים באי הזה ,כולל אותנו
"רוצי!" אני צועק לסוזי ודוחף אותה שתיכנס למגדל
אנחנו מטפסים במהירות אחרי ארווין שעוד לא נסע בזמן ,כנראה הוא חיכה לנו או משהו כזה כי איך שהתחלנו לעלות הוא משך אותנו במהירות
הגל ממש עוד כמה שניות עומד להכות בנו ואנחנו מנסים לסגת ואז אנחנו מגיעים לקומה שבה ג'ינגו מת .
"תנו לי יד!" צועק ארווין ושתינו מחזיקים לו את הידיים כאשר הוא אומר לי
"שים יד על ג'ינגו" אומר לי
"מה? למה?" אני שואל אותו
"פשוט שים!" צועק לי ארווין וכשמתי את היד פתאום כבר לא היינו במגדל
היינו במקום אחר ומוזר , היינו באמצע היער של האי ,אבל הכל היה שונה ומוזר ,לא היו את הבקתות שראינו בדרך למגדל ,המגדל עצמו נעלם ,ואפילו הים היה יותר קרוב .
"מה קורה פה?" שואל ארווין ולא מבין מה קרה
"מה? מה?" שואלת סוזי
"אנחנו לא ב2018? זה נראה כאילו שהצלחנו" אומרת סוזי
"הצלחנו " אומר ארווין
"אבל לא ל2018" אומר ומוסיף
"מה? אז איפה אנחנו?" אני שואל אותו
"ב2012".