נושא: אסון הטבע 3 :עידן חדש

תודה רבה חמוס.

סיפור מעולה מחכה לפרק 6

פרק 6:פרננדו גרסיה

ניו יורק ,העיר של התעשייה של ארה"ב ,כמה מעניין ,האם זה אותו דבר כמו שמייק חושב?
אין סיכוי .
צונאמי ענקי שתף את ניו יורק ,אסון הטבע שאיתו מגיע סוף העולם מכה בכל רחבי העולם ,אולי אין מקום בטוח ,מי יודע.

2018 ,16 במאי, 11:00 בבוקר ,ניו יורק ,ארה"ב

לא הרבה זכור למייק מאותו הלילה ומאותו היום .הצונאמי שחווה היה כל כך חזק שהדבר היחיד שהוא זוכר ברגע שקם בבוקר זה את הירח האדום שראה בלילה .
את מה שקרה אחרי זה הוא לא זוכר ,הוא קם בבוקר על מה שהיה נקרא פעם "כביש"
וכיום הוא סתם ערימת גופות רטובות וספוגות .
ניו יורק אכן ספגה זאת קשות ,מייק חבול קשה בראש ,ויורד לו דם .
"לעזאזל" אומר מייק בשפה האנגלית שזה נשמע במבטא יותר טוב ,משהו כמו "גאד אמט"
מייק מנסה לקום ממצב הישיבה ובו הוא נמצא ,אך כל שרירי הרגליים שלו תפוסים מרוב השחייה המרובה שעבר .הוא מנסה לקום אך צועק צעקת כאב חזקה
יש לו מזל שאף אחד לא שומע זאת .
מייק נאנק מכאבים אך מרים את עצמו ,הוא זכר מה שהמפקד שלו בצבא תמיד עמד גאה ואמר
"הכאב הוא רק בראש ,תתכחש לזה שיש לך איברים אחרים בגוף ,חוץ ממוח ושרירים"
זה המשפט של מפקדו ועל פיו תמיד הלך.
מייק מתרומם בקושי וישר מצליח לתרגל הליכה ועובר לריצה קלה
ברחבי ניו יורק ,הרחובות שורצים בגופות אך מייק עוסק בריצה קלה כדי לפתח את שריריו .
מייק לא יודע מה לעשות ,הוא נאנח ומחפש דרך לעשות משהו כדי להציל את עצמו
הוא מתחיל ללכת לכיוון תחנות הרכבת התחתית ,שאין סיכוי ששרדו .
"הצילו!" מתחיל לשמוע מייק
הוא מנסה להתעלם אך לא מצליח הוא מתקדם ומחפש את מקור הצעקה
הוא שוב שומע "הצילו!" צועק במין קול מסכן שקורא לעזרה
"מי זה? איפה אתה?" צועק מייק בחזרה ומנסה לאתר את מקור החיים ,כאשר בניו יורק כולה כמעט אין נפש חיה.
מייק מוצא זקן תחת הריסות בניין צועק לעזרה "הצילו.." צועק ובוכה
מייק מגיע מהר ורץ במהירות האפשרית ,הוא מסלק את הסלעים הענקיים ואת הבטון הכבד שנפל על הזקן ומרים אותו .
"אתה בסדר אדוני?" שואל מייק
הזקן לא יכול לדבר ,הוא עבר טראומה ,הוא כולו רטוב אך נשאר בחיים בקושי
הוא מקיא את כל המים שבלע ומייק קצת נגעל אבל ישר חיפש מקום שהזקן יוכל לשבת עליו
"הנה בוא שב אדוני " אומר מייק לזקן כאשר מושיב אותו על מכונית הרוסה ומעוקמת ,שנראית עכשיו כמו ספסל.
הזקן מתקשה לנשום ומייק שואל אותו "הכל בסדר? אתה רוצה שאני ינסה למצוא לך מים ?" שואל מייק
הזקן מביט במייק ואומר לו
"אני לא רוצה לראות מים יותר בחיים שלי " אומר
ושניהם צוחקים ... על מה שקרה להם.
"מה שמך נערי?" שואל הזקן את מייק
"אני מייק ,נעים מאוד" אומר מייק במין פרצוף קשוח שמסמל הגינות ,יושר ואומץ
"מה שמך?" משיב מייק ושואל את הזקן בשמו
"שמי פרננדו " אומר הזקן
"פרננדו ? זה לא שם דרום אמריקאי ?" שואל מייק
"כן.. " משיב הזקן
"אבל אתה ... בלי להעליב כן? אתה לבן כולך .. איך אתה מדרום אמריקה ?" שואל מייק
"עזוב נערי.. סיפור ארוך " אומר פרננדו
"יש לי זמן" אומר מייק בחיוך מתחכם
פרננדו בא לספר כאשר פתאום מופיע משום מקום מסוק שמשמיע רעש חזק ועוצמתי בכל השקט הזה
פרננדו ומייק רואים את המסוק וישר צועקים
"כאן ! כאן! אנחנו כאן!" צועקים ומקווים שהמסוק ראה אותם
המסוק מסתובב ונוחת לאט לאט
פרננדו ומייק מתקרבים אל המסוק בהתרגשות .
מן המסוק יוצא חייל עם מדים של חייל ביחידה מובחרת של אמריקה .
"סוכן טירון מייק!" אומר החייל שיוצא משם
"מה?" שואל מייק ולא מזהה את הבחור שעומד לפניו
"הצג מספר אישי " אומר החייל
מייק מחייך ואומר בהתרגשות "44541"
"התגעגעתי מייק" אומר לו המפקד שלו ורץ להביא לו חיבוק כמו של אבא אוהב ודואג
"המפקד... " אומר מייק
"אתה בחיים!" צועק לו ומחבק אותו
"כן מייק.. כל שאר הצוות לא שרד ,זה אני ועוד בודדים של שורדים מהיחידה" אומר המפקד.
פרננדו היה חייב להתערב ושאל את מפקדו של מייק
"סלח לי .. מאיפה אתה ומה שמך ?"
הוא חייך ,ואמר "שמי ג'ק ואני מפקד היחידה המובחרת של אמריקה " אומר לו בגאווה
"מה קרה לעיר ?" שואל פרננדו
"אנו משערים שזהו צונאמי " אומר ג'ק
"צונאמי ?" שואל בחזרה פרננדו
"אתה צודק בתגובתך .. זה קצת מוגזם לצונאמי .. אבל משהו בלוחות הטקטונים של כדור הארץ לא תקין ,בזמן הצונאמי ,באסיה הייתה רעידת אדמה של כמעט 10 בסולם ריכטר " אומר ג'ק
"וואו !" צועק מייק
"הם בסדר?" שואל מייק
"אלפים בודדים חיים מאסיה כולה ,ארצות ערב בקושי שרדו ,וארצות השלום יצאו בנס ,בעיקר ישראל עם 500 ניצולים " אומר ג'ק
"500?!" מתפלאים פרננדו ומייק.
"כן" עונה בעצב ג'ק
"מה עכשיו יקרה איתנו ?" שואל פרננדו
"כוחות הניצולים והבכירים בעולם החליטו להעביר את כל הניצולים לאנגליה... המקום הכי בטוח בעולם כרגע" אומר ג'ק
"באנגליה לא יהיו את התופעות הללו?" שואל פרננדו
"שום דבר לא בטוח ,ביינתים ,זה המקום הכי בטוח " אומר ג'ק
"קדימה ,עלו על המסוק" אומר ג'ק
ושלושתם עולים על המסוק בדרך על מסע אסון הטבע ,וההישרדות.

המשך יבוא...

תותח שלי!!!!למה אתה לא מפרסם את כל אלה....

פרק מעולה

וואהה איזה פרק מדהים!!!

מתחילים להכיר יותר דמויות ואת הסביבה שניצלה D:

מחכה לפרק הבא.

קח את הזמן שלך,אני יודע שקשה לך קצת...

אחלה סיפור

פרק טוב
קצת חסר לי עלילה אבל לא במידה גבוהה

הסיפורים שלך מותחים מרגע לרגע
אני מצפה איזה דמויות ממה ששלחנו נבחרו להשתתף בסיפור
הפרק הבא היא עם הנערה?
מחכה לפרק הבא

אהבתי את הפרק הזה ממש תמשיך ככה ארווין..

תודה רבה.
שימו לב שיש מדריך דמויות דף הראשי של הסיפור.

מאוד אהבתי ארווין כל הכבוד , אני לא אוהב סיפורים אבל שלך טובים מאוד!

תודה רבה.

פרק 7: מחשבות

שקט ברחובות ,הקור של קנדה חודר לרגליה היפות והערומות של קרלי הבלונדינית .
גופה הרזה והחטוב לעולם לא יאכזב גבר ,קרלי הלבושה בגופיה לבנה עם ציור של פרח ורוד ותחתונים לבנות בלבד ,נמצאת בחוץ ,אחרי שקרלי ראתה את הירח האדום היא מצליחה לקום בבוקר כמו חדשה ,בלי בגדים ,היא חוששת שמישהו יראה אותה ,אך אין אף נפש חיה בחוץ ,הטורנדו הזה הרג את כולם .
קנדה היא מדינה קרה,אמנם קרלי רגילה לקור הזה כבר ,אך עדיין היא מחפשת משהו לשים על עצמה ,אחרי שעליית הגג היא הדבר היחיד שהגן עליה מהסופה .
היא מוצאת בהריסות את הארון שלה כאשר הבגדים עדיין בסדר ,ולובשת מכנס ג'ינס צמוד וחולצה ורודה וחמודה שמגדילה את החזה שלה פי 2 ממה שהוא באמת .שיערה הבלונדיני הפזור כבר לא פזור כאשר היא אוספת אותו לזנב סוס על ראשה.
היא יוצאת ומחפשת מישהו שיגיד לה מה עכשיו ,ולאן הלאה.

16 במאי ,12:00 בבוקר ,קנדה ,שנת 2018

"הלו ,יש פה מישהו ?" שואלת קרלי כאשר הולכת בהריסות .
היא חולפת לה על פני שלט הרוס שרשום עליו "ברוכים הבאים לשכונת ריגליי ,שהו בנעימות"
זה לפחות מה שהבינה מן השלט.
היא ממשיכה להסתובב והיא רואה בחור נאה ,בעל שיער שחור קוצני ,רגליו גבוהות והוא בעל שרירים , יושב לו על ספסל כמעט תקין.
"אני לא מאמינה שנשאר עוד מישהו חי" אומרת קרלי לבחור
"אם את מגדירה אותי חי ,אני בסדר" אומר הבחור.
"מה שמך?" היא שואלת
הבחור מרים את ראשו ועיניו החומות היפות מביטות בה "שמי דין מת'יו"
"דין? נעים לי מאוד ,שמי קרלי " אומרת
"את כל כך יפה" אומר דין בכנות לקרלי אחרי ששרד את הלילה הזה.
"תודה " מתחמקת קרלי הנבוכה
"תגיד.. אתה גם ראית בלילה משהו מוזר בשמיים ,כוכב אדום כזה?" שואלת
"כוכב אדום ?" שואל דין
"לא ראית ? הריח נעלם ופתאום הופיע הכוכב הזה" אומרת
"לא ראיתי " אומר דין
דין מחזיק בשני ידיו מחובקות זו בזו והיא רואה צלקות על ידיו ,קרלי מבחינה בזה וישר נחלצת לעזרתו
"מה קרה לך ביד?" שואלת "זה מהטורנדו ?" מוסיפה
"לא לא ,זה קרה לי אחרי זה" אומר דין
"מה עשית אחרי הטורנדו שגרם לך לצלקות כאלה?" שואלת
דין מחייך ונזכר בירח האדום שראה אמש ,הוא הבין שמשהו אכן קרה לו בגופו אם הצליח לבצע כוח מסוים שכזה ,אבל מהו הכוח הזה?
"עזבי ,סיפור ארוך " אומר דין בחיוך סקסי על פניו.
"מה אנחנו אמורים לעשות ? אנשים מתים בכל רחבי העיר " אומרת קרלי
"עוד מעט תעבור כאן משאית חילוץ ,מקודם היא עברה בקצה השני ,אך רצתי עד לפה כדי שהיא תעבור פה " אומר דין
והוא צודק, משאית גדולה מתקרבת וקרלי ודין עוצרים אותה .
"תעלו " אומר גבר שעיר ושמן שיושב על ההגה ומעשן סיגריה ומצביע להם ללכת לפתח האחורי של המשאית
הם פותחים אותו והם רואים שבתוך המשאית יושבים להם קרוב לעשרה בני אדם .
הם מסתכלים זה על זה ויושבים בתא האחורי.
"לאן הם לוקחים אותנו ?" שואלת קרלי מבוגרת אחת שיושבת במשאית מולה
"לבריטניה " אומרת
"עד לאנגליה?" שואלת קרלי
דין חושב ואומר "נו בטח ,זה מבחינת אסונות טבע המקום הזה קיבל הכי הרבה פחות מכל הארצות בעולם " אומר
"אנחנו עומדים למות" אומרת ילדה קטנה עם קוקיות שיושבת ליד דין ומושכת בכתפו
"אל דאגה ילדה ,אנחנו נשרוד " אומר דין למרות שיודע שהסיכויים קלושים.
קרלי מסתכלת על דין וחושבת לעצמה
'וואו הוא נראה כל כך טוב ,מעניין בן כמה הוא' חושבת
"דין ,בן כמה אתה ?" שואלת קרלי
"אני בן עשרים " אומר ואז מוסיף "ואת?"
"בת תשע עשרה ,עוד כמה שבועות אני אהיה בת עשרים" אומרת
'לעזאזל ,שכחתי שאני לא מתקרבת יותר לגברים ' חושבת לעצמה ודין מחייך אל קרלי חיוך משונה
'רק שלא ידלק עליי ,הגברים האלה גם ככה רוצים תמיד רק דבר אחד '
דין מביט בה וחושב לעצמו 'יש לה עיניים יפות ,מעניין אם יש לה חבר ,וגם אם יש לה כנראה הוא מת ' חושב לעצמו
'ואוו ,היא יפה ' חושב
והשניים ממשיכים לנסוע במשאית לכיוון שדה התעופה כאשר חושבים זה לזה מחשבות .
ביינתים...

אנגליה ,16 במאי ,השעה 18:00 בערב ,שנת 2018

אנדי יורד מן המטוס חסר מזוודות ,בגדים ,חסר כל ,הוא מתקדם ביחד עם הקבוצה של הישראלים אל עבר הטרמינל בנמל התעופה האנגלי .
שם הכל שונה לגמרי ,אנשים מסתובבים חופשי ומחכים לטיסות ,רק הם לא יודעים שאין כמעט לאן לטוס ,חצי מהטיסות בוטלו.
איש עם חליפה לבנה מושיב את הקבוצה הישראלית מן המסוק בטרמינל ואומר להם לחכות.
"זה הסוף" אומר זקן שיושב ליד אנדי
"זה הסוף" הוא חוזר
"אל תדאג אדוני " אומר אנדי
"תסתום את הפה שלך " זועף הזקן
"אני עברתי מלחמות ,אני עברתי שואה ,ועכשיו זה ככה" אומר הזקן
אנדי מתעלם וחושב לעצמו מחשבות על הוריו ,משפחתו ,חבריו ,הבית שלו ,ישראל ,רק ששום דבר לא נשאר ואפילו חניכים שלו קפצו לו לראש לביקור ,כאשר את הסיום של השנה לא יכלו לסיים עם המחנה קיץ שהבטיח להם שיהנו ממנו .
כמדריך בצופים אנדי תמיד היה מחייך ,את הבדידות שלו ואת הדיכאון היה שם בצד בפעולות ובמפגשים.
"קדימה בואו " מתנתק אנדי ממחשבותיו ומגיע הבחור עם החליפה הלבנה ,שהוא הסדרן
כולם מתקדמים לעבר האוטובוסים שאמורים להוביל אותנו לאן שהוא ,אנחנו עולים ואני מתיישב ,ולצערי ,הזקן המסכן שהשתיק אותי מקודם יושב לידי .
"אנחנו נוסעים עכשיו לאכסניית שטוקסון "אומר האיש בחליפה הלבנה.
עשר אוטובוסים יצאו מן נמל התעופה ובו 500 ישראלים בודדים .
"קחו לכם את הזמן לישון " אומר .
עשיתי זאת ,עצמתי את עיניי לתנומה קלה .לילה טוב.

המשך יבוא...

מגניב....מחכה לפרק הבא.....