chimcharboy
ריולו ששכב על הרצפה קם על רגליו במהירות, ושלח את אגרופו להכות בבידוף. הארגוף בגע בבידות שהזדעזה מהמכה החזקה של ריולו. בידוף נראה משותק לחלוטין מהמכה של ריולו, וניסה לזוז כדי לתקוף אותו שוב, אך ללא הצלחה גדולה.
shayrahamim
"נהדר!" קראה הילדה, ושניכם התחלתם ללכת לכיוון אחת הזירות.
"איך קוראים לך? לי קוראים סופיה. ואיזה זירה אתה מעדיף? יש לנו אפשרות לבחור בין זירת המים, הקרח, העשב והאדמה."
שמעו, אני חייב ללכת. אני לא בטוח אם אני אהיה פה הערב, אבל אני בטוח יהיה פה מחר! אז נתראה (:
chimcharboy
ריולו רץ אל הבידוף שעמד משותק, ואפילו לא הצליח לנסות להתחמק מהמתקפה. רגלו של ריולו בערה בלהבה חזקה, שפגעה בבידוף והעיפה אותו כמספר מטרים לאחור.
בידוף התעלף מהמתקפה הישירה והחזותית של ריולו.
"הבעיטת להבה של ריולו ממש השתפרה." אמרה אנה. "זה בסדר אם אני אלכד עכשיו את בידוף? אם אתה רוצה תלכד אותו אתה. אתה נלחמת, זו זכותך."
shayrahamim
"מממ..." מהרהרת סופיה. "אני חושבת שאם נשתמש בזירת המים זה יכול להיות מעניין. עוד אף פעם לא יצא לי להשתמש בה. ואל תדאג אם אין לך פוקימוני מים, יש שם מקום גם לפוקימונים שלא יכולים לשחות, אז זו לא בעייה גדולה. מה דעתך?"
קיוגר
קלווין נראה מדוכא מאוד. "הילד הזה היה פשוט אכזרי. הוא לא הפסיק לתקוף את זובאט גם אחרי שהיה ברור שהוא הפסיד. אני חושב שהוא עדיין נמצא באזור הקרבות... אולי תלך להלחם איתו? כבר ראיתי את המיומנות של הסקווירטל שלך. אני חושב שאתה יכול להתמודד איתו."
chimcharboy
אנה שלפה פוקדור מהכיס, וזרקה אותו על הבידוף שמולה. הכדור התנדנד מספר פעמים, ואז נעצר בקלילות.
"תודה רבה!" קראה אנה. "אין לי מילים לתאר כמה שאני שמחה לתפוס את הפוקימון הראשון שלי! בכל מקרה, אני חושבת שכדאי לנו לחזור לפנימייה. כבר ממש מאוחר, ואנחנו לא רוצים להענש..."
chimcharboy
שניכם מתחילים ללכת לכיוון הפנימייה ללא הפרעות. אתם מגיעים לשער והשומר פותח לכם אותו. "מזל שהגעתם עכשיו," הוא אומר לכם. "כמעט כבר הלכתי לישון! אני ממליץ לכם לעלות לחדרים מייד, לפני שאחד מהמורים מתחילים לעשות סיורים ליליים. אתם לא רוצים להתפס על ידי סגנית המנהל... תאמינו לי."
chimcharboy
אתם ממשיכים לכיוון החדרים, ולפתע אנה עוצרת. "אני חייבת להפרד ממך פה, ממש תודה! אני לא יודעת מה היית עושה בלעדיך!" הרגשת את ידיה חונקות את צוורך בחיבוק ענקי.הרגשת נבוך מאוד,אך נתת לה להמשיך. היא נופפה לך לשלום בלי להגיד שום מילה, והמשיכה לכיוון החדר שלה.
גם אתה עלית לחדר שלך, ונשכבת במיטה. הרגשת עייף מאוד מהיום שעבר עליך, ונרדמת מיד.
התעוררת לבוקר בהיר מאוד, אפילו לפני שהשעון המעורר צילצל.
הסתכלת על שולחן הכתיבה שלך וראית מכתב. פתחת אותו בעדינות, והיה כתוב בו:
"שלום, הינך מתבקש להגיע לשעור 'היסטוריה של עולם הפוקימונים' בשעה תשע בדיוק באולם ההרצאות. נא לא לאחר."
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)