נושא: Pokemon - The Artificial District

לא מחקתי אף תגובה -.- אולי זה המנהל. אתה רשום.

ההתחלה שיתמלאו המקומות (עוד מקום אחד). ככל הניראה מחר.

שם:אלמוג

כינוי:אלמוגסי

פוקימוןהתחלת: swinud

תמונה:

תגים:לא לגעת

ציוד: אוהל + שקשינה, אין סוף מיםומזון, פנס, פוקידע, שעון, אינסוף פוכדורים

חברים למסע:כן

הערות/הארות:מקווה שיש לך הרבה רעיונות...

אלמוגסי תוסיף תמונה . ברגע שתוסיף, המשחק יתחיל.

שם: עידן

כינוי: דוויס קצ'ם

פוקימון התחלתי: הראשון של פלייגון אני לא יודע איך קוראים לו....

תמונה:

תגים:

ציוד: אוהל + שק שינה, אין סוף מים ומזון, פנס, פוקידע, שעון, אינסוף פוכדורים

חבריםלמסע: לא

הערות/הארות: אין


אבוקדו: תודה אבל לא תודה.

עידן אני מצטער אבל כל המקומות תפוסים.
אבל אם אלמוגסי לא יוסיף תמונה עד 13:00(בדיוק חצי שעה מעכשיו) אתה רשום במקומו.

מצטער על הדאבל פשוט אף אחד לא הגיב אז הייתי חייב לעדכן,
עברה חצי שעה ולכן עידן אתה נרשם למשחק ותופס את המקום האחרון במקום אלמוג,
מה שאומר שאני צריך שמישהו יגיב אחרי (בשביל שלא יהיה טריפל חח) ואז המשחק מתחיל!

אתה יודע, יכולת כבר לכלול את ההתחלה בהודעה הזו...

שם: רן רווח

כינוי: שם במשחק; rain

פוקימון התחלתי: צ'רמנדר

תמונה:

תגים:

כסף:

ציוד:

חברים למסע: כן

הערות/הארות: שמח שחזרת התגעגעתי למשחק הזה

אבוקדו: אם בא לכם אבוקדו.

רן - אני מצטער אבל כל המקומות תפוסים.
וחוץ מזה, בכלל לא היית בפורום בזמן שהמשחק שלי היה, אתה חדש. אני מדבר איתך על לפני מעל שנה.

מתחילים!!!!!!

ברנדון -
אתה יוצא מהמעבדה של הפרופסור עם הפוכדור של גיבל ביד, כולך מבואס על מות אביך. "טוב, מת או חי, חייבים להמשיך במסע. אני לא אתן לידיעה הזו להרוס לי את החיים!" אתה אומר עם מעט האופטימיות שנשארה לך, ומשחרר את גיבל בהתלהבות. גיבל יוצא החוצה, הקטן ומחוייך, מתוך אור הפוכדור, שמח וקופץ, מתגלגל על הריצפה ומתחיל לרוץ. אתה מסתכל עליו מאושר, ומתחיל לשמוח בעצמך. "קדימה, בוא נצא להרפתקה!" אתה אומר בהנהון ראש אליו, ושניכם מתחילים לרוץ אחד לצד השני. גיבל מסתכל עלייך באמצע הריצה, ומרוב חוסר ריכוז הוא מאבד שיווי משקל, ומתגלגל במורד הדרך. "לא, עצור! גיבל!" אתה צועק אליו, בזמן שהוא מתרחק ממך במהירות שיא. אתה מתחיל לרוץ בירידה, עד שאתה מגיע לאגם לא גדול במיוחד. "גיבל!!!!!!!" אתה צורח. "רק קיבלתי אותו, וכבר איבדתי אותו.." אתה אומר באכזבה... ולפתע, גיבל קופץ מתוך הנהר אל היבשה, רטוב ומבוהל. ניראה כאילו הוא מנסה לברוח! אתה לא מבין ממה, עד שלפתע שלדר עצבני במיוחד יוצא מהמים ונושך את גיבל. וזה אומר רק דבר אחד... קרב!

קודי -
אתה יוצא מהמעבדה של פרופסור רואן. ניראה כאילו כל החיים שלך שחורים. איזו דרך נוראית להתחיל את המסע שכל כך חיכית לו... אתה פשוט לא מאמין שאביך נרצח ממש ביום התחלת ההרפתקה. "טוב, יהיה מה שיהיה..." אתה אומר בקול חנוק ומוציא את הפוקימון שהרגע קיבלת מהפוכדור שלו. זה טריקו! אתה קורא עליו בפוקדע, ודווקא דיי מתלהב ממנו. "וואו טריקו! אתה אחד הפוקימונים האהובים עלי!" טריקו מסתכל לצד, ורואה את העצים. "טריקו טריקו!" הוא אומר, מתחיל לרוץ, מטפס על עץ ומתחיל לקפוץ בין עץ לעץ. ניראה כאילו הוא מנסה לברוח! "היי, חזור לכאן! טריקו!" אתה צועק לו מרחוק, אך הוא מתעלם. לפתע אתה שומע קול חבטה נוראי. "טריקווווו........" אתה שומע יללה מרחוק. אתה רץ למקום האירוע, ומוצא את טריקו על הריצפה, שבאוויר מרחף מעליו ינמה . כל פעם שטריקו מנסה לקום מהריצפה, ינמה יורד אליו מהאוויר וחובט בו בחוזקה עם מתקפת כנף. טריקו במצב קשה במיוחד, ניראה כאילו הוא חטף מספר מכות משמעותיות. והנה ינמה מתקרב אליו בפעם האחרונה עם כנף פלדה! זה יכול להיות הסוף!

מונסטר -
אתה יוצא ממעבדתו של פרופסור רואן, מנסה להתעלם מהעובדה הצורבת בליבך - אביך איננו. איננו עוד. הוא מת, ואין שום דבר שיכול להחזיר אותו. אתה לא מצליח לעכל את זה. כמה שאתה מנסה להוציא את זה מראשך... זה פשוט לא הולך. אתה מחליט שהעובדה הנוראית הזו תהרוס את ההרפתקה שכל כך חיכית לה כל ילדותך... "לא!" אתה צורח, אפילו שאין אף אחד לידך. "אני לא אתן לזה להרוס לי את החיים. אני מתחיל את המסע שלי, ואני מתחיל אותו עכשיו! ואף אחד, אבל אף אחד לא יכול לעצור אותי! צוות טוקסין... הנה אני בא!" אתה אומר ומתחיל לרוץ, תוך כדי שאתה משחרר את הפוקימון שהרגע קיבלת מהפרופסור. הפוקימון יוצר באור לבן וזוהר מהפוכדור שלו, וזהו לא אחר מאשר.... צ'ימצ'אר! "צ'ימצ'אר!" אתה צועק בחיוך. "יש, זה הפוקימון האהוב עלי! קדימה צ'ימצ'אר, יוצאים למסע!" אתה אומר ושניכם מתחילים לרוץ זה לצד זה. אתה לא מוריד את עינייך ממנו, והוא לא מוריד את עיניו ממך. ניראה כאילו אתם מכירים כבר שנים, למרות שקיבלת אותו לפני 5 דקות. הקשר ביניכם כל כך חזק, אתה יכול ליראות את זה. אבל, צ'ימצ'אר עושה טעות - במקום להסתכל על הדרך שבה הוא רץ, הוא מסתכל עלייך, ופתאום הוא נתקע בסלע גדול ואף אחורה. הוא נפגע. "צ'ימצ'אר!" אתה אומר ברחמים. הוא מנסה לקום. אבל אז אתה רואה משהו אחר... צ'ימצ'אר הוא לא היחידי שקם - הסלע קם! ואז אתה מבין, זהו נוספאס ! הנוספאס המעוצבן כרגע התעורר משנתו, והוא נוקם במי שהעיר אותו - צ'ימצ'אר! הנוספאס משתמש בחבטת קליע ופוצע את צ'ימצ'אר. והנה הוא בא עם עוד אחת! זה קרב!

מליפאן -
אתה יוצא ממעבדתו של פרופסור רואן, מאוכזב בעיקר. מעניש את עצמך. "איך הוא מת פתאום? איך דברים כאלה קורים?" אתה מנסה לעכל את מות אביך. "אני לא אתן לזה להרוס את המסע שלי!" אתה אומר לעצמך בקול רם שדמעות עומדות בעינייך. "קדימה, צא!" אתה אומר וזורק את הפוכדור שבזה הרגע קיבלת מפרופסור רוואן. הפוכדור נפתח באוויר וממנו יוצא אור שמתגבש לצורה אחת... וזהו לא אחר מאשר הפוקימון - צ'ארמנדר! "וואו... צ'ארמנדר.." אתה אומר לעצמך בסקרנות תוך כדי שאתה מתבונן בו. "מעניין!" אתה אומר וחוקר אותו בפוקדע. "טוב, אתה ניראה לי הפוקימון האידיאלי להתחיל איתו את המסע!" אתה אומר וישר צוחק. גם הוא צוחק, ושניכם ניראים ממש חברים טובים. "קדימה צ'ארמנדר, בוא נצא לטייל קצת במחוז! אנחנו נכבוש את העולם!" אתה אומר לו בצחוק, והוא מטפס על כתפך. אתה מתחיל לרוץ שהוא עלייך, ושניכם מחייכים ויוצאים לעבר העיר הבאה. שלפתע אתם שומעים רעש חזק. אתה נעצר מיד במקום. "וואו, מה זה היה?" אתה אומר לעצמך בלחש. צ'ארמנדר, שגם שמע את זה, אומר בהתלהבות "צ'ארמנדר צ'ארמנדר!" ואתה מבין לבד שהוא רוצה ללכת לבדוק את מקור הרעש. "טוב, יהיה מה שיהיה, הולכים לבדוק!" אתה אומר ורץ למקום שממנו יוצא עשן. אתם מגיעים ושם אתם רואים מריפ מפיל עצי פירות בעזרת מכת ברק. "אז מכאן הגיע הרעש" אתה שם לב, שמריפ מפיל את העצים האלה בשביל שיהיה לו מה לאכול, אבל מצד שני אתה רואה גם שפוקימונים אחרים גרים על אותו העץ. צ'ארמנדר מיד יורד לעזרת הפוקימונים המסכנים האלה. "צ'ארמנדר, חכה!" אתה אומר בזמן שהוא רץ ומדבר עם מריפ בשפת הפוקימונים. מריפ מתעלם מאזהרותיו, וחובט בו עם זנבו, ואז משתמש בבלימה בשביל להרחיק אותו. מריפ מפנה את גבו לצ'ארמנדר הפצוע, וממשיך בשלו. זה קרב!

גולד -
אתה יוצא מהמעבדה של פרופסור רואן לאחר שלקחת את הפוכדור שהוא נתן לך. אתה לא יודע איזה פוקימון מסתתר בתוכו, רואן הכין לך הפתעה. שנייה לפני שאתה מגיע לדלת, הוא צועק לך מאחורה "היי ילד... אתה בטוח שהכל בסדר?" הוא שואל במבט מסוקרן. "כן כן, הכל מצויין" אתה מאלץ את עצמך לחייך אליו, ומנסה להסתיר את העובדה שאביך נרצח היום בבוקר בידי צוות טוקסין המרושעים. "אל תדאג.. יהיה בסדר" אתה אומר לו מרחוק לאחר שהפנת לו את גבו, ויוצא מדלת המעבדה. כל המחוז פרוס לפנייך. אתה רואה את הנופים... את ההרים, היערות, האגמים. "טוב, אז ככה זה מתחיל" אתה אומר לעצמך במעט האופטימיות שנשארה בליבך, וצועד לעבר החורשה הקרובה. אתה מגיע לעץ דיי גבוה, יושב בצלו ומשחרר את הפוקימון מהפוכדור. "צא החוצה, פוקימון אנונימי" אתה אומר לעצמך בלב וצוחק, ומיד לאחר מכן הפוכדור נפתח וממנו יוצא אור לבן בוהק שמתחיל להתגבש לצורה של כוכב. הפוקימון מפסיק לנצוץ, ואתה רואה שזהו... קלפה! "בואנ'ה, רואן הזה יודע לבחור את הכי טובים" אתה אומר לעצמך בלב בידיעה שקלפה הוא הפוקימון האהוב עלייך, עוד לפני שקיבלת אותו, ורואן בכלל לא ידע על כך. "בוא נצא לדרך!" אתה אומר ומתחיל ללכת לצידו. קלפה הקטן מתחיל לקפוץ, להתגלגל, לטפס על סלעים ועצים, וכולו מחוייך ומאושר. זה ניראה כאילו הכל בסדר, עד שקלפה קופץ לתוך שיח שהוא כניראה מקום המגורים של פוקימון אחר. "לא קלפה! צא משם, גרים שם פוקימונים! זה מסוכן!" אתה אומר, אך הוא מתעלם מאזהרותייך, ומיד חווה זאת על בשרו. קלפה יוצא מהשיח במהרה לאחר שספג מתקפת על חושי קטלנית למדי. קלפה פצוע. אתה לא יודע איזה פוקימון גרם לכך, עד שסמוצ'אם קטנה וחמודה לכאורה, אך הוא תוקפת את קלפה בהפלות. עשה משהו, מהר! שלפני שהמצב יחמיר!

זאק -
אתה יוצא ממעבדתו של פרופסור רואן לאחר שקיבלת ממנו אתה הפוכדור שבו נמצא הפוקימון המסתורי. "מעניין מיהו הפוקימון הזה" אתה אומר לעצמך, מנסה להתעלם מהעובדה המעציבה שאביך נרצח היום בבוקר בידי צוות טוקסין. "אולי... אולי זה לא יום טוב להתחיל את המסע? אולי כדאי לי לוותר, ולהתחיל אותו שנה הבאה?" אתה אומר לעצמך, מתלבט. אתה שוקל את האפשרות לפרוש ברצינות. "לא!" אתה אומר לעצמך בקול רם. "אני לא אתן לעובדה הנוראית הזאת להרוס את חיי. להפך, אני יצא למסע ויתנקם בצוות טוקסין! אני יגרום להם להתגעגע לימים שהם הצליחו!" אתה אומר בכעס ובאופטימיות ומיד משחרר את הפוקימון לאחר שאתה זורק את הפוכדור לאוויר, גבוה גבוה. "צא!" אתה צועק, והפוכדור נפתח וממנו יוצא אור זוהר שהופך להיות סקווירטל. "וואו, סקווירטל! אני מת על הפוקימון הזה!" אתה אומר לאחר שבדקת אותו בפוקדע שקיבלת מרואן. "רואן, יש לך אחלה בחירות" אתה אומר לעצמך בלב ומתחיל לטייל עם הפוקימון החדש שלך, עד שלפתע קראנידוס עצבני קופץ מהשיחים ונוגח בסקווירטל בחוזקה. סקווירטל נפצע, וזה אומר רק דבר אחד - קרב!

דיוויס -
"אז ככה מתחיל המסע שלי" אתה צוחק על עצמך לאחר שיצאת מהמעבדה של פרופסור רואן, אחרי הוא נתן לך את הפוכדור שבתוכו הפוקימון המסתורי שילווה אותך לאורך כל המסע. "איזה דרך מחורבנת להתחיל את ההרפתקה הכי גדולה של החיים שלי, המסע הזה שכל כך חיכיתי לו, שכולם מדברים עליו... פשוט סתם. אני לא מבין מה כולם מתפעלים... ועוד המתלהבים האלה אמרו לי שזה ישנה את חיי, שאני לא יהיה אותו בנאדם. כן כן, שמענו עליכם" אתה מזלזל ואומר לעצמך בלב. "קדימה, בוא ניראה מה אתה שווה!" אתה אומר לאחר שזרקת את הפוכדור לאוויר, ושם הוא נפתח וממנו יוצא אור לבן בהיר ובוהק שלאחר הזוהר הראשון מתגבש להיות צורה אחת - זהו טראפינץ'. "חמוד דווקא הנמלה הזה" אתה צוחק ומלטפף את ראשו. "היי טרפינץ', אני דיוויס. אתה הולך להיות הפוקימון שלי, וללוות אותי במסע. יאללה, בוא נצא לכבוש את העולם!" אתה אומר בצחוק ומתחיל לטייל איתו לכיוון העיר הבאה. אתה משחק איתו, מלטף אותו, הוא שמח ומחייך ואתה יכול ליראות שהוא מאושר בחברתך. לפתע טראפינץ' קולט פאפין בצד. "טראפי טראפי!" הוא אומר בפה פעור ורץ לאכול אותו. טראפינץ' מתחיל לזלול אותו, שלפתע מאחוריו מגיע קקניאה עצבני וזועם במיוחד על טראפינץ', שבזה הרגע אוכל את האוכל שלו. קקניאה הכועס חובט בטראפינץ' מאחורה בגב עם מכה קטלנית של זרוע מחט. טראפינץ' מתקשה לקום, וקקניאה מכין עוד אחת! זה קרב אמיתי! פעל מהר ונכון!