סThe Real Sotry Of Heaven
תודות
תודה לה' שהביא לי את החלום,ובעצם את הרעיון לסיפור.
תודה לספר פרסי ג'קסון גנב הברק וים המפלצות
לוגו

Uploaded with
ImageShack.us מדריך דמויות
דמויות ראשיות
מיכאל-הגיבור הראשי בסידרה,בחור נאה עם שיער שטאני ארוך.
בן 14 במותו.
שראל-אדון המלחמה,בחור שמנמן עם שיער שחור קצר.
בן 15 במותו.
אולג-החבר הטוב ביותר של הגיבור הראשי,בחור רזה עם שיער שחור קצר ועמוק.
בן 14 במותו.
נטלי-ידידתו הטובה ביותר של הגיבור הראשי וגברת היופי,בחורה יפה עם שיער בלונדיני ארוך חלק.
בת 15 במותה.
בנימין-הסבא של הגיבור הראשי ואדון העבודה והחקלאות,בחור חזק עם שיער שחור בינוני מדולדל.
בן 80 במותו.
אלכסיס-אדון הנשקים,חברו הטוב של מיכאל.בחור שרירן אמיץ עם שיער בלונדיני בינוני.
דניאל-אדון הפוליטיקה אחיו של הגיבור הראשי,בחור שרירני אמיץ ומוכן תמיד לקרב עם זקן שחור ושיער שחור קצר.
בן 26 במותו.
דמויות משניות
אדיר-אדון החוץ,חבר ילדות של מיכאל.בחור אמיץ ונועז שמן עם קרחת.
בן 16 במותו.
אלי-אדון השקרים חבר ילדות של מיכאל.בחור רזה ויהיר עם שיער בלונדיני ארוך.
בן 15 במותו.
רון-אדון הקישור,בחור מתורבת רזה וחכם(רון הוא ארכימדס שמו הבדוי הוא ארכימדס) עם שיער שחור קצר.מקשר בן גן עדן לעולם באמצעות חדירה לחלומות בני האדם.
בן 62 במותו.
לירן-אדון המוסיקה חבר טוב של הגיבור הראשי,בחור שרירני וחזק ביותר.נגן רבלסטיוס(סוג של גיטרה) שאף אחד לא יודע לנגן עליה.
בן 15 במותו.
רשימת אדונים
ה'-אדון הארץ
שראל-אדון המלחמה
נטלי-גברת היופי
בנימין-אדון העבודה
אלי-אדון השקרים
רון-אדון הקישור
דניאל-אדון הפוליטיקה
אלכסיס-אדון הנשקים
אדיר-אדון החוץ
לירן-אדון המוסיקה
רשימת חיילים בכירים
אבידן-ראש מטה צבאי
אביאל-סגן ראש מטה צבאי
זבולון-קצין ביטחון ראשי
יששכר-סגן קציון ביטחון ראשי
דן-מפקד חייל המלאכים
שרון-סגן מפקד חייל המלאכים
אורן-מפקד הצבא הכללי
עומר-סגן מפקד הצבא הכללי
מרינה-קצינת משמר הגבול
שקד-מדריך טירונים
נשקים לאיזה סוג של חיילים
מקלע-מפקד
תת מקלע-סגן מפקד
אקדח-מפקד המחלקה
חרבות-מלאכים
גרזנים-חיילים ברמה ג'
חניתות-חיילים ברמה ב'
מוטות ארד אלוהי-חיילים ברמה א'
סכינים-טירונים
תקציר
אני ואמא שלי נסענו לירושלים.
הגענו לחנייה.חנינו את האוטו ליד צוק.
עליתי על האוטו(לא יודע למה)והחלקתי למטה.
נפלתי בערך 5 שניות.ואז הרגשתי כאב ממש חזק(אני לא יודע איך).
וראיתי שחור וקיוותי שאני אשאר בחיים.
לאחר 10 שניות פקחתי את עייני,וראיתי שאני בתוך בר שייקים.
ובתוך הבר עומד איש מזוקן.
רק עכשיו שמתי לב שאני לא מצליח לנשום,והתחלתי לבכות.אבל הדמעות לא יצאו לי.
האיש המזוקן אמר "אל תבכה ילדי,בקרוב כולם יבואו".
שאלתי אותו:"למה אתה מתכוון...זאת אומרת...סוף העולם מגיע?"
לא כמובן שלא,אך ארץ כנען תותקף על ידי האימפרייה הפרסית.
לקח לי כמה שניות להבין ש"כנען"זאת ארץ ישראל ו"האימפרייה הפסרית"היא אירן.
שאלתי את האיש המזוקן:"מה אנחנו לא נוכל להתגונן?למה אתה לא יכול לשלוח אלינו סיוע?"
האיש המזוקן ענה לי:"אני רוצה את עם ישראל בארץ הזאת,בגן עדן".
התחלתי למלממל:"מממ...ההה....הה...ג...ן...ע..ד..ן..."
האיש המזוקן צחק וענה:"כן,ארץ השלום והאחווה!יצרתי אותה בשביל העם היהודי כשהיה מותקף על ידי העם הארי"
התחלתי עוד פעם לבכות.אבל הפעם זה היה בכי של שמחה,שאני אשאר עם כל היקרים לי.
זה היה תקציר לסיפור "גן עדן-הסיפור האמיתי"
פרק 1
ישבתי על הבר וחשבתי על איך אמא שלי הגיבה כשלא ראתה אותי.
פתאם הופיע מסך באמצע הבאר,ראיתי את אמא שלי מחפשת אותי.
רציתי לבכות,אבל לא יכולתי.אני לא רציתי לחשוב על כלום כי ה' קורא מחשבות.
ישבתי בדממה והסתכלתי על ה',הוא לא היה דומה לזה שדמיינתי תמיד.
הוא היה ג'ינגי עם זקן צהוב,הוא לבש גופייה שחורה עם גולגולת באמצע,מכנסיי ג'ינס כחולות,ונעליים עם כנפיים.
היו לי הרבה שאלות לה',ורציתי לשאול אותו אותם.ובסוף התעזרתי בכוח ושאלתי:
"מתי ההורים שלי יגלו מה קרה לי?הרי אמא שלי לא ראתה את איך שנפלתי מהצוק"
ה' ענה:"עם הזמן תדע..."
לא הסתפקתי בתשובה הזו,אבל כאב לי הלב רק מהמחשבה על איך שהם יעכלו את החדשה.
פתאם ראיתי שהדלת נפתחת.
לבר השייקים נכנס איש עם שיער קצר שחור,עם עיינים חומות,די שמנמנן,וגבוהה.
הוא התיישב לידי ואמר לעברי:"היי אתה חדש?"
ניסיתי לענות בהבנה:"אממ..כן ואתה?"
"אני פה מאתמול,כבר התחברתי עם גולדה..."
אני הייתי בהלם:"גולדה??מאיר?!!?"
"כן,מה אתה כל כך מופתע?"
התחלתי למלממל:"אבל אבל אבל אבל"
"תרגע,כולם פה בגיל 16,ומילא אנחנו צריכים להילחם בשדים שבארץ"
"מה??!!איזה שדים!גן עדן מלא בשלום ואחווה לא כך?"
"אה...ג'ורג' דיבר איתך כן?"
עניתי בחוסר הבנה "מה?מי זה ג'ורג'?אני לא מכיר שום ג'ורג'."
"האיש עם הזקן הבלונדיני,שישן שם בפינה של ה"עובדים"."
"אממ...זה לא ה'?"
"מה פתאם!ה' נמצא בראש האולימפוגס"
"אולימפוגס?מה זה?"
"אתה קשה קליטה נכון?תגיד לי שכן!,אולימפוגס הוא הר האלים."
"אהה...כמו במיתולוגיה היוונית!"
"המיתולוגיה היוונית הוא כינוי ל"תורת השקר".כל מה שקראת הוא שקר,האלים לא כאלה."
"אחי,עדיין לא אמרת לי איך קוראים לך?"
"אהה נכון!שראל.וניראה לי שאתה עייף אז כדי לך לישון!"
רציתי להגיד אני לא עייף! אך כמהירות האור נרדמתי.
פרק 3
התעוררתי בחדר גדול.ראיתי תשעה אנשים.
חלק מהם נראו מוכרים.
קול גבוהה אמר מלעמלה:"ברוך הבא מיכאל בן אפרים".
הסתכלתי למעלה וראיתי שיח עולה באש.
די הבנתי מי זה ועניתי לו:"שלום בורא עולם".
דממה שררה למשך כמה דקות.
בהיתי בקירות של החדר ובאנשים,בסוף ראיתי תגית על החולצה של אחד מהאנשים:
"אדון הנשקים-אלכסיס".
הבנתי שהגעתי לאולמפגוס,כנראה.
שאלתי את השיח "אממ...למה הבאתם אותי לכאן?"
קול נמוך ענה:"אנחנו רוצים שאתה תהיה מנהיג המלאכים
שאלתי את האיש עם הקול הנמוך:"מי הם המלאכים?"
"הם חיילי משמר הגבול" ענה הקול הנמוך.
לא הבנתי למה הוא התכוון במשמר הגבול.
"מה הוא משמר הגבול?" שאלתי.
האיש עם הקול הנמוך,שהתברר לי שקוראים לו שראל.האיש שפגשתי בבר השייקים ענה:
"בימי קדם הגבול לא נפרץ מעולם.אך כיום הגבול בן גן עדן לשאול נפרץ כמה פעמים ביום אחד"
"לא הבנתי,מה זה משנה?.שיכנסו אנשים מהשאול,או שלא יכנסו.מה ההבדל?"שאלתי את שראל.
הפעם קול צרוד ענה"מכיוון שהאנשים בשאול הופכים למפלצות."
הפעם הקול הצרוד היה של רון,אדון הקישור.
אני התחלתי לשאול שאלות על המפלצות.למשל:
כמה הם?,איך הם נראים?,למה הם פורצים את הגבול?.
ענו לי בסבלנות על כל אחת מהשאלות.
בסוף השיח אמר:"הגבול נפרץ!מהר כל המלאכים לעמדות!".
ראיתי מעבר לחלון האולם מלאכים עם חרבות שחורות מוברקות.רצים לעבר הידרה(נחש מים עם כמה ראשים מהמיתולוגיה היוונית).
אחד המלאכים,דקר את ההידרה בראש.חשבתי שההידרה מתה,אך לא היא גידלה עוד ראש.
לאחר קרב ארוך,אחד המלאכים דקר את ההידרה בביטנה.
ההידרה התגלגלה במורד הגבעה אל מעבר לגבול.
ראיתי מעבר לגבול אש,קוצים ומפלצות אחרות.
הגבול ננעל.
פתאם חבטו בי בחוזקה מאחר.
המשך בפרק הבא!
פרק 4
גובלין סחב אותי לתוך מעבר לגבול.
הוא בעצם האחד שחבט בי מאחורה...ועוד עם מוט ארד שמיימי.
אני לא מבין כלום.אם אי אפשר לבכות ולנשום אז לא מרגישים כלום!.
אז למה החבטה הזאת כאבה?.
ראיתי את שראל נלחם על חייו בעוד אני נסחב מעבר לגבול חסר אונים.
איני יודע מה קורה מעבר לגבול הזה,אבל חוש מיוחד רמז לי שהמקום הזה מסריח.
הריח הזכיר ריח של נבלות,והבנתי שאני מנת היום.
לא הבנתי איך אני יכול למות עוד פעם?!.הרי נפלתי מצוק!.
פתאם קפץ לעברו של הגובלין חייל עם 5 כוכבים על הכתף.
החייל ירה בגובלין כמה יריות מהרובה שלו,והגובלין היתאדה.
החייל שאל אותי:"אתה בסדר?"
עניתי לו:"יותר מאשר מנת יום במסעדת גיהנום"
החייל צחק,ולאחר מכן אמר לי:
"תמיד תסתובב עם נשק עם אתה לא רוצה להאכל"
"כן כאילו מישהו חשב על לתת לי נשק..." עניתי לו בכעס.
"אל תתעצבן,אתה היית חייב לגשת אלי ולבקש ממני נשק"
"כן...ואני ידעתי שיש מלחמה בחוץ עם הידרות ומפלצות נוראיות?נראה לך?"עניתי לו במבט שאומר לו "אתה דביל".
"בטח שכן"הוא ענה לי אפילו בלי לשים לב למבטים שלי."עכשיו אני אקח אותך למתקן הגיוס של החיילים".
הלכנו על גופות של מלאכים וחיילים משוריינים לעבר היער.
לאחר שעת הליכה,הגענו לבית שחור עם קישוטים של נשרים.
החייל אמר לי"אל תחזור ללא שריון ונשק".
רציתי להגיד לו שאני לא רוצה...אבל הוא כיוון עלי את הרובה.
"תתגיס או שתמות ותגיע למעמקי השאול".
נכנסתי לבית וראיתי מפקד חסון עומד ואוחז במפה.
"היי...קוראים לי מיכאל...ובאתי להתגייס"אמרתי בקול מפוחד.
"התקרב אליי"פקד עליי המפקד.
התקרבתי אליו והוא נתן לי סכין.
פתאם קפץ עליי כלב עם חמש ראשים מהחדר השני עם מבט זועם בעייניו שרץ לעברי.
הכלב כמעט נגס ממני חתיכה,אך התחמקתי.
קפצתי על אחד מראשי הכלב ודקרתי אותו.הכלב לא הגיב.
עברתי מהראש שלו בזחילה אל עבר הגב שלו,הכלב לא שם לב שנעלמתי.
והתחיל להתקיף את עצמו,מסתבר שהוא עיוור ורק מריח אותי.
במהירות דקרתי את המפלץ בבטנו.
הכלב נפל ומת...
לאחר כמה דקות של שתיקה,התעלפתי.
המשך בפרק הבא.