רבות מדברים על מיחזור, אבל למה בכלל למחזר???
אנסה לפרט מהיכן נולד הצורך העצום למיחזור, וגם לתת כמה עצות ורעיונות.
נתחיל מהסיבות שבגללן התחילו לחשוב על מיחזור:
1. כמה שזה נשמע מוזר, הצורך במיחזור הוא בראש ובראשונה – כי אין מספיק מקום לזבל!!!
כל אדם בישראל מייצר 2.5 ק''ג זבל ביום!!!
הזבל נשלח לאתרי הטמנה מיוחדים – שם המקום אינו אינסופי, ולכן צריך לייצר פחות זבל – בכדי לחסוך במקום. המיחזור בהחלט עונה לצורך הזה של חיסכון במקום.
2. הסיבה השניה שבגללה חשוב מאוד למחזר – היא שכל הדברים שאותם אנו זורקים לאשפה עשויים מחומרי גלם – שהם משאבי טבע. לדוג': נייר עשוי מעץ, פלסטיק – מנפט, זכוכית – מחול מזוקק, כלי מתכת (פחיות) ממחצבי מתכת.
מטבע הדברים משאבי הטבע הם מוגבלים.
נוצרה מציאות שבה העולם צורך משאבים הרבה יותר ממה שהטבע מייצר בעבורינו.
לדוג '- התהליך שבו נוצר נפט בקרקע אורך מאות שנים, ע''י ריקבון של דגים וחומרים אורגניים שונים. אנחנו נמצאים במצב שבו בעוד כמה עשרות שנים (לא רבות בכלל) – ייגמר הנפט בעולם. אני יודעת שזה לא מפחיד אתכן – אבל תיקחו את זה בתור דוגמה.
או למשל – הנייר נוצר מהעץ. לשם ייצור הנייר מגדלים יערות מיוחדים שהעצים בהם נועדו לכריתה, אלו הם יערות הגשם. הצרה היא שאנו צורכים נייר בקצב הרבה יותר מהיר מאשר גידולם של יערות אלו (העץ צריך זמן לגדול. בכל זאת, הוא לא מתוכנת עדיין, ברוך ה'!!!).
3. חשוב לציין עוד משהו: נלך רגע צעד אחד קדימה ונתבונן מה קורה לזבל שלנו לאחר שהוא מגיע לאתר הטמנה???
זה לא נעים לדבר על זה – אבל חשוב לדבר על זה כדי שבהמשך יהיה לנו נעים לחיות פה.
בזבל נמצאים חיידקים, כמו בכל מקום אחר, רק שבפח הזבל יש להם מזון בשפע. חיידקים אלו הם טובים מכיוון שהם מפרקים לנו את הזבל ובמידה מסויימת מחזירים את הזבל למצב הבראשיתי שלו, למולקולות היסוד שממנו הוא נוצר. כך מולקולות אלו – יכולות לשרת אותנו במקום אחר.
(אגב, ההפרשות של החיידקים – הם הסיבה למקור הריח הנוראי של הזבל. אלו הן הפרשות גז). חיידקים אלו מכונים בשם "חיידקי ריקבון". תוכלו למצוא אותם גם בפח הזבל הפרטי שלכם (ממש חידוש מרענן, היה צריך את פיה פתחה בשביל זה, הא?!).
החיידקים אלו הם חיידקים טבעיים, שה' ברא. והם מסוגלים לפרק בקלות חומרים טבעיים, שה' ברא.
חומרים כמו פירות, ירקות, עצים, כותנה, עור, צמר וכו'.
עד כאן הכל טוב ויפה. ה' ברא חומרים – החיידקים באים ומפרקים, ולא נשאר יותר זבל.
הצרה היא שככל שהעולם מתפתח, הזבל שלנו מורכב יותר ויותר מחומרים סינטטיים, לא טבעיים.
זכוכית, פלסטיק, ניילון, קלקר – הם חומרים לא טבעיים והרבה יותר קשה לחיידקים לפרק אותם מהסיבה הפשוטה: הם לא מכירים את החומרים האלה, ואין להם אנזימים מתאימים לפירוק זה. לכן תהליכי בלייה של חומרים אלו הם ארוכים ומורכבים. הם יישארו בעולם הרבה זמן אחרי שכבר נשכח שהשלכנו אותם לפח.
אביא כמה דוגמאות כדי לסבר את האוזן:
פחית שימורים, מתכלה לאחר כ- 100 שנה.
טיטולים – לאחר כ- 400 שנה.
פלסטיק – לאחר 500 שנים ייעלם. זאת אומרת – הנינים של הנינים... ייראו ת'פלסטיק שאנחנו זרקנו...
זכוכית – נעלמת רק לאחר מיליון שנים!
קלקר – לא מתכלה לעולם!!!
(אגב, אפרופו החומרים סינטטיים – ככל שהמדינה מפותחת יותר – כמות הזבל שהיא מייצרת רבה יותר. תשאלו את הסבתות שלכן, מה הכיל פח הזבל שלהם. או יותר נכון – כל כמה זמן רוקנו אותו...)
4. נוסיף לכך את הנקודה שאתרי ההטמנה (בהם מטמינים את הזבל) אינם אטומים דיים - ולכן הזבל גורם לזיהום סביבתי רב מכיוון שהחומרים הכימיים שמתפרקים מתוך האשפה (הסינטטית), נפלטים לאדמה ומזהמים את מי התהום.
ועכשיו תשאלנה: מה לי ולכל זה? גם אם הנושא מאוד כואב לי, איך אני אוכל להשפיע על מהפכת הזבל?
אז זהו שכן. כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן. וגם אור קטן אחד זה בכלל לא רע.
וכעת – ת'כלס! כיצד כל אחת מאיתנו יכול להירתם למהפכת הזבל? (כלומר הקטנת הזבל). אז קודם כל – המודעות לנושא היא מאוד חשובה. כמו בכל תחום בעצם שהמודעות – היא כבר חצי מהמשימה.
דבר נוסף הוא מעשים בחיי היומיום. המשוגעים לדבר כבר המציאו ארבעה עקרונות – שמכונים גם ארבעת ה-R (טרם נמצא תחליף הולם בעברית). אפרט כאן את ארבעת העקרונות – ודוגמאות מה ניתן לביצוע, על פי כל עיקרון.
הפחתה במקור (Reduce) – פשוט לא לצרוך! מראש לא ליצור מציאות שיש מה לזרוק לפח.
א. להימנע משימוש מכלים חד-פעמיים על בסיס קבוע.
ב. להימנע מצריכת מגבונים בכמות רבה - (אגב – מומלץ בכלל לשטוף את התינוק – זה מונע תפרחת חיתולים).
ג. לקנות מוצרים באריזות חיסכון – ואז אנו חוסכים את כל העטיפות שנזרקות. (לדוג': שמרים בחבילה גדולה במקום בשקיקים קטנים).
ד. להימנע מצריכת טיטולים חד פעמיים – ולעבור לחיתולי-בד.
ה. ללכת עם סל לקניות, או לפחות לשים הרבה דברים באותה שקית. (לא צריך לשים אשכול בננות בשקית, לדוגמה)
שימוש חוזר (Reuse) – אם ישנם אביזרים שכבר צרכנו, להשתדל לנצלם כראוי, וכך זה מונע צריכה נוספת.
א. צנצנות זכוכית של ריבות/ דבש / רטבים / מיונז – ניתן לשטוף היטב, להוריד את המדבקה - ולהשתמש בהם כקופסאות לאיחסון של שומשום, תבלינים, תיונים, סוכר, עפרונות, קופת צדקה, ועוד ככל העולה על רוחכם.
ב. קופסאות פלסטיק של גלידה – לשטוף ולאחסן: עוגיות, קמח מנופה במקפיא, אבזרי אפיה, סכום, מדבקות, צבעים, כלי תפירה.
ג. סלסילות של ירקות (הכחולות האלה) או קופסאות נעליים – ניתנות לשטיפה ולאחסן בהם – לבנים, גרביים, גרביונים, כובעים, סינרים, צעצועי-אמבטיה, משחקים, אבקת כביסה.
ד. דפי טיוטה – לשמור בבית ערימת דפי טיוטה (פרסומים מתיבת הדואר, ועוד ניירת מיותרת) – וממנה לתת לילדים לצייר (אם אתם לא צריכים, חפשו שכנים עם ילדים בגיל מתאים. הם ישמחו). ניתן גם לגזור את הדפים לריבועים קטנים, וליצור קופסת דפי מַמוֹ (המשרדיים). וכאן אספר סיפור קטן שלמדתי ממנו המון – לפני כחודש נגמרו לנו דפים להדפסה במחשב. וכל הזמן שכחנו לקנות וכו', וככה יצא שבמדפסת היתה ערימת דפי טיוטה מוכנה להדפסה. ובמשך כשבועיים בערך הדפסנו רק על דפי טיוטה. למרבה ההפתעה – גילינו שזה ממש לא נורא. ובעצם דפי הטיוטה לא גרעו מהדפים המודפסים את מימוש תפקידם. (כי אם הדפסתי מבחן לתלמידים – ממילא זה לא משנה – כי בצילום לא רואים את הצד הטיוטי...).
ה. להשתדל לקנות ריהוט יד-שניה (במצב טוב – כמובן).
ו. כשעושים יצירות עם ילדים / תלמידים – להשתדל תמיד להשתמש כמה שיותר בחומרים קיימים (גביעי אשל, קרטוני ביצים, פקקים וכו').
ז. שימוש בבקבוקים ריקים – למילוי חוזר במקרר הפרטי שלכם.
מיחזור (Recycle) – תהליך שבו ניתן לעשות שימוש חוזר בפסולת ולהפכה לחומר גלם – שממנו מיצרים מוצרים אחרים.
א. בקבוקי פלסטיק – פשוט להקפיד להעביר את כל מיכלי הפלסטיק הריקים שברשותכם אל כלוב המיחזור – שימו לב! ניתן להעביר לשם גם: מיכלי סבון נוזלי, שמפו, מרכך כביסה, תרכיז ועוד כל בקבוק פלסטיק ריק ולאו דווקא בקבוקי שתיה!!!!!
ב. נייר עיתון וניירות טיוטה מצטברים – להעביר למתקן לאיסוף נייר.
ג. קרטונים (כולל קופסאות של קורנפלקס, עוגיות וכו') – לכלוב הקרטונים.
ד. להחזיר בקבוקי זכוכית לתחנות ההחזרה (על פי חוק הפיקדון – כשמחזירים בקבוקי זכוכית – מקבלים בחזרה את הפיקדון ששילמתם כשקניתם את הבקבוק.)
ה. פחיות משקה – גם להשיב אל תחנות איסוף. (כנ''ל חוק הפיקדון)
ו. סוללות משומשות משחררות לאוויר ולאדמה זיהום חמור במיוחד. חשוב לברר איפה יש בסביבתכם פח מיוחד שתפקידו לאסוף אותן.
למידע על מקומות איסוף חומרים למחזור – פונים לעירייה (או מועצה מקומית) או למשרד לאיכות הסביבה.
הטמנה ושריפה (Recover), במובן של הפקת אנרגיה מחדש מתוצרי האשפה – זה כבר מעבר לתפקידינו – זה מוטל על המשרד לאיכות הסביבה: לשרוף את הזבל, ולנצל את האנרגיה המשתחררת בעת השריפה. מה שכן – אני מכירה אנשים שמכינים בחצרם קומפוסט לזיבול הגינה הפרטית שלהם (זהו דשן אורגני שניתן להכין ע''י הפסולת האורגנית הביתית – מומלץ לחובבי סביבה מושבעים).
חשוב לציין: חשיבות השמירה על הסביבה לא אמורה להעיק עלינו. אם אנחנו לא יכולים להשתמש בחיתולי בד, או להימנע מכלים חד פעמיים – אז לא נשתגע, והבית יהיה מבולגן ומוזנח – רק בשביל להקטין את כמות האשפה (כי זה בסוף מגביר את כמות העצבים...) אבל כל אחד יכול לעשות חושבים עם עצמו מה הוא כן יכול לעשות.
בנוסף – אם תשימו לב כל העצות יכולות גם לחסוך כסף, אך חשוב לזכור שהמניע הוא סביבתי – כי אם פתאום נהיה עשירים כמו רוטשילד זה לא אומר שצריך להתעלל בסביבה....