סבתא שלי נפטרה לפני חודש ,רציתי לכתוב את השיר עוד לפני ,אבל המילים לא יצאו ,זה מה שיצא עכשיו
שיר לזכר סבתא ,יקירתי .
דממה /ארוין
כמה שבי היא טיפלה
היא דאגה ,האכילה ונתנה חצי מרכושה
כמה שהיה לה חשוב לראות חיוך
ואני רק דומם ,כמו כרש חיתוך
היא חייכה ,היא צחקה והצחיקה
היא נתנה הכל ,הכל
אני לא הבנתי מה משמעות הכינוי
היא קראה לי ,עוד פעם ואני סיננתי
המספר שלה אצלי בצג ,עדיין מופיע
אבל אם אני אתקשר ,אף אחד לא יענה
המספר שכתוב עליו "סבתא"
איך זה קרה וזה השתנה ל"צ.ו.ו.ט.א"
היא דאגה ,היא טיפלה ואת הכל היא נתנה
עד הרגע האחרון ,אחד מהמזלות אותה הרג
הסרטן ,העקרב ,הזוחל הנאלך!
דבר שכמותו אין ! אין! מחלה שלא תוכל
להשיב לי את סבתא
וככה בי היא טיפלה ואני חי כמו שאני חי
הלוואי שמולי הייתה עומדת והייתי אומר לה
כמה שאני אוהב אותה
אך לעולם לא אוכל שוב את זה להגיד לה.
אני הולך לבקר בביתה ,וכל מה שאני שומע זאת רק הדממה