להלן השימי:
להלן העזרא:
כדורגל בצ'כונה
שימי ועזרא קבעו כמנהגם בימי ראשון, שני, רביעי חמישי ושישי (אבל לא שבת, יום קדוש בסך הכל) ללכת לשחק כדורגל במגרש בצ'כונה.
שימי ועזרא הם שני נערים בני 14, שומרי מצוות-אך כמובן, במקרה הצורך הם מפוצצים מישהו במכות, הציונים של שימי ועזרא התחילו להשתפר השנה, הם כבר קיבלו 30 במבחן האחרון באנגלית!(מכיוון ששניהם מעתיקים מלנקו "החולדה" בזיל, חברם החכם ומבריח דברי המתיקה למיניהם) הם גרים בשכונת נווה פתח תקווה, ובכל שישי הולכים לחומוסיה של שמיל, אה! בחזרה לסיפור כן סליחה...
שימי התארגן ליציאה, לבש את מעיל השימי שלו, אסף את שיערו ויצא לדרכו, לאחר חמש דקות הליכה מצא את עצמו שימי במגרש הכדורגל על שם החומוסיה של ברכה שפרשה לפני שנתיים, שם חיכה לו כמתוכנן-חברו עזרא
"וואלק עזרא מה 'תה עושה? למה בנצי השמן והחבר'ה שלו משחקים כדורגל במגרש?" שאל שימי למראה בנצי וחבורתו "וואלק שימי הם באו דחפו אותי אמרו זה תור שלהם במגרש!" השיב עזרא בכעס בעודו פורע את שיערו "וואלק זה זה גועל נפש הדבר הזה עזרא, יאללה בוא נראה לבנצי השמן הזה מי כאן הבוס!" אמר שימי בחזה נפוח "וואלק מי הבוס שימי? אני מקווה שזה לא הבוס ההוא מטומב ריידר 2 למה זה היה מה זה קשה להביס אותו, לקח לי חודשיים!"בעודם מתקרבים לבנצי השמן וחבורתו המאיימת תעוזתו של שימי הלכה ופחתה, אך לא נמוגה.
בנצי השמן לא היה קרוי כך ללא סיבה-הוא היה הכי שמן בעיר, אך גם הכי חזק, הוא היה ג'ינג'י עם כיפה וגופיה שהבליטה את קיפלי השומן, צליל השרשר שלו נשמע למרחקים, ולכן אפשר היה לדעת מתי הוא מתקרב.
שימי עזר אומץ ואמר "היי בנצי!"בנצי השמן הפנה את תשומת הלב שלו אל שימי "כן ילד כאפה יש בעיות?" הוא אמר באיום, שימי בלע את רוקו "אמממ... לא ממש אחי, אבל אתה מבין, זה השעה שבה אנחנו משחקים כדורגל אז חשבתי אולי ..." "אז חשבת לא נכון, יאללה עוף עוף מפה לפני שאני שובר ל איזה עצם או שתיים"אמר בנצי והמשיך לשחק בעוד הבורה שלי צוחקת בטמטום
שימי הביט אל עזרא במבט חסר אונים "וואלק עזרא מה נעשה?!" "אולי כדאי לתת להם לשחק עד שהם יסיימו?"הציע עזרא, אף הוא משקשק מבנצי "השתגעת עזרא?! אתה יודע מה אומרים, כדורגל משחקים 40 דקות! ועוד חצי שעה מתחיל 'מרגול שופטת' ואין מצב שאני מפספס את זה! הפעם היא מביאה לאולפן זוג כורדיסטני שרוצה לאמץ את אוסמה בין לאדן אבל האבא רוצה לקרוא לו עוז והאמא רוצה לקרוא לו דלורית!" אמר שימי מתנשף "וואלה אתה צודק גם אני חיכיתי לזה כל השבוע... אני יודע! בוא נקרא ללנקו! הוא ידע מה לעשות!" החברים הסכימו לעשות כך, הם הלכו אל המערה בה לנקו חי, דפקו פעמיים על משקוף המאורה עד שיצא "בלודק! פריסטין מינייט פשול נחוי צוקה-" "לנקו אמרנו לך כבר אלף פעמים! אנחנו לא מדברים צרפתית!"שאג עזרא "אה סליחות רבות אני פשות להיות מנגן באורגן אלקטרוני ואתם מפריעות לי בנגינות... מה אתם להיות רוצות?" אמר לנקו בעל האף המאורך "שמע לנקו אנחנו בבעיה, דיליי-דילמה אפשר לומר... בנצי השמן תפס לנו את המגרש כדורגל, ויש לנו רק עוד עשרים דקות עד שתתחיל התוכנית של מרגול! אתה תמיד יש לך רעיונות טובים, מה אנחנו צריכים לעשות?"שאל שימי, לנקו הציר את עיניו בחמדנות "ומה אתם לתת לי למען טרחה גדול זה?" שאל לנקו "אני יודע... נשב נדבר" אמר עזרא "נו אנחנו כבר יושבים ומדברים"השיב לנקו "טוב מספיק! אתם שניכם רואים יותר מידי גור ואוח באמא שלי... טוב לנקו מה אתה רוצה?"אמר שימי "תנו לי את כל דיסקים החתומים של אבי ביטר שברשותכם"אמר לנקו בחמדנות "נסגור על מאפרה שהכנתי בשיעור קרמיקה?" שאל עזרא, מתמקח "סגרנו"השיב לנקו ולחץ יד עם עזרא "כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצעוק שהחומוסיה של שמיל מחלקת עודפים חינם, בנצי השמן יתפתה והחבורה שלו כבר תלך אחריו, מה שמשאיר לכן בערך רבע שעה משחק"דיקלם לנקו "וואלק אתה... תותח!"חייך עזרא, הם רצו חזרה למגרש וצעקו בקולי קולות "שמיל מחלק עודפים חינם! שמיל מחלק עודפים חינם!" הם ראו את בנצי השמן מתקרב לעברם בצעדים מאיימים "שמיל כבר שבועיים בטורקיה יא ראשי מגנזיום! אתם באים לשקר אותי אה?!?!?!"בהכרזה מאיימת זו בנצי הושיט את ידיו אל שימי ועזרא המפוחדים, הוא קיפל את שניהם כמו בייגלה וזרק אותם לכל הרוחות "אתה חושב שהוא קנה את זה?..."שאל עזרא המדמם בקול שבור...
זה לא סוף טוב במיוחד אבל זה סוף הגיוני במיוחד (yea)
שימי ועזרא הולכים להופעה של מרגול
"עזרא!!!!!!!"קרא שימי בהתרגשות "מה קרה שימי?"שאל עזרא"אתה לא מאמין מה השגתי! כרטיסים להופעה של מרגול!" "אני לא מאמין לך שימי"ענה עזרא באדישות "מה עזרא אם לא תאמין לי אז למי תאמין?" "לרב כדורי... ולאמא!"אמר עזרא"נו בחייאאאאאאאאאאאאת עזרא, סתכל לי בעיניים שאני לא משקר!"אמר שימי ברצינות תהומית, אחרי דקה של מבטים נוקבים פצח עזרא את פיו "נשבע באלוקים ובספר התורה?"שאל עזרא, לא מסיר את מבטו מעינו הפוזלת ימינה במעלה בודדה של שימי "נשבע!" אמר שימי, מכה על חזהו "שיווווווווווווווווווווווווווו שימי אתה גדול!!! תראה ת'כרטיס אני חייב לראות!"שימי גישש בשימחה דרך כיסי מעילו אך כעבור חצי דקה של חיפושים מבטו הצתמרר(WTF)"מה קרה שימי?"שאל עזרא, מתחיל להיבהל"אני לא מוצא את הכרטיסים"ענה שימי, כל גופו רועד "תרגע שימי, בטח השארת את הכטיסים במעיל אחר"אמר עזרא, מנסה להרגיעו"עזרא אין לי מעיל אחר!"נזעק שימי"טוב תמיד ידעתי שיום כזה יגיע, לכן הכנתי לי ערכה מבעוד מועד"אמר שימי, והוציא קופסה מכיס מעילו, עליה היה כתוב 'ערכת EMO למצבי חירום בלבד!' שימי פתח את הקופסה,לקח משם סכין וחולצה של מגהדת' הסיט את שיערו המטולטל על עין אחת ולקח את הסכין בזווית מאיימת מעל זרועו "שימי לא! להיות אימו זה לא התשובה!"הזדעק עזרא "אתה צודק עזרא, אני לא יודע מה עבר עלי..." אמר שימי,מנער את ראשו "אבל חייבים למצוא את הכרטיסים! אתה נשבעת באלוקים ובספר התורה, אז חייבים שהכרטיסים יחזרו כדי שזה יהיה אמת! טוב אני יודע מה צריך לעשות... בוא נשאל את לנקו!"וכך הם הלכו למאורתו של לנקו ודפקו על מפתן דלתו עד שיצא משם"מה אתם רוצות?! יש לי שני ארגנטינאיות מיגוסלביה פה אז תעשו את זה מהר!" צווח לנקו, הלבוש חלוק אמבטיה "לנקו, לשימי היה שני כרטיסים למופע של מרגול אבל הוא איבד אותם! אתה יכול לעזור לנו לחפש אותם?"שאל עזרא"וובכן זה יעלה לכם אתם יודעות..."אמר לנקו, משפשף את ידיו זו בזו בחמדנות "מה הפעם לנקו?"שאל עזרא "וובכן... אתם יודעים כמה נדיר למצוא לוח גירים של פעם? זה הוצא מחוץ לחוק לפני כמה שנתיים... אז... אתן יודעות..."אמר לנקו, מסתכל סביב לראות שאיש אינו מצוטט להם "סגור!"ענה עזרא ולחץ את ידו של לנקו"טוב, אז יש לי פה גלאי כרטיסים שאבדו" "איזה צירוף מקרים מדהים!"אמר שימי בהתפעלות"כן אני יודע... טוב אני צריך להיות חוזרת פה לארגנטינאיות... שלומות!"אמר לנקו ונעלם מן העין, משאיר מאחוריו את גלאי הכרטיסים האבודים "הנה! אני רואה משהו בכיוון... הזה!"אמר שימי והם הלכו באותם כיוונים שעליהם הצביע המד עד שלבסוף לאחר עשר דקות, הם גילו לחרדתם שהם במגרש הכדורגל של הצ'כונה, עליו שיחקו בנצי השמן וחבורתו"תראה עזרא!"צעק שימי,מצביע על כיסו האחורי של בנצי "כן אה איזה תחת ענק יש לו" "לא עזרא! זאת אומרת כן, אבל אני לא מדבר על זה! בכיס האחורי שלו!!"ואכן, בכיס האחורי של בנצי ביצבצו להם שני כרטיסים-הכרטיסים של שימי"אי נשיג את הכרטיסים עזרא?!"שאל שימי בפאניקה"אל תדאג שימי! אנחנו נצליח! כי לו יש משהו שלנו אין..."אמר עזרא במיסטוריות"טחורים?!" שאל שימי "לא שימי, יש לו שומן! ולנו אין! זה אומר שכשיגיע החורף הוא יכנס לתרדמת ונוכל לקחת לו את הכרטיסים כשהוא ישן! ראיתי את זה בנשיונל ג'יאוגראפיק פעם" אמר עזרא "וואלק עזרא נראה לי שחכת כמה ברגים בחומוסיה של ברכה-זה שיא הקיץ עכשיו! מה שאני אחכה עד החורף!?"התרגז שימי "וואלק אתה צודק שימי... הממ...טוב במקרה הזה צריכים להיות מאוד מאוד זהירים"
~שניה וחצי אחר-כך~
"תמשוך עזרא תמשוך! תיזהר על ה-...לא חשוב..עזרא תכניס לו בפנים עזרא! איי איי איי לא נעים לא נעים..."עודד שימי, בעוד עזרא חוזר חבול עם כמה שיניים שעוד נשארו בזירת הקרב"לפחות השגת את הכרטיסים?"שאל שימי, עזרא הושיט יד לתוך גרונו והוציא משם שני כרטיסים, מלאים מדם ובריר אך עדיין מובנים.
הערב הגדול הגיע! ההופעה הגדולה של מרגול במועדון התימנידיסטור בתל כביר! שימי ועזרא לבשו את מיטב לבושם(שזה בערך אותם בגדים שהם לובשים כל הזמן אבל חפיף) הם הלכו לסלקטור בכניסה"הנה-שני כרטיסים להופעה של מרגול!"אמר שימי, מאושר מן המחשבה "מרגול? תן לי לראות את הכטיסים האלה..."הסלקטור לקח את הכרטיסים ובחן אותם"בובלה, הכרטיסים האלה לא בתוקף"אמר הסלקטור "מה?! אבל תראה, זה תאריך של היום!!"הזדעק עזרא"בובלה, זה היום לפני שלושים שנה!"אמר הסלקטור,עזרא רותח מכעס "תגיד שימי, מאיפה השגת ת'כרטיס?"אמר עזרא, מנסה להישאר קר-רוח"אתה לא תאמין עזרא! הלכתי למוזיאון המוזיקה התימנית לדורותיה והכרטיסים פשוט היו מונחים מאחורי זכוכית! כשהשומר לא הסתכל לקחתי אותם ורצתי לספר לך! איזה מזל יש לי הא?!" "שימי אני אהרוג אותך!!!"