נושא: Pokemon - The New Way

פרק אדיר
הקרב מול המפקד היה ממש טוב
תיארת אותו מצויין.
(כמו את כל הקרבות אבל לא משנה).

תודה על התגובות! או היום או מחר פרק חדש!

פרק 22 – הקרב על תג השרף!

"וואו" אמרתי בהתפעלות כשראיתי את זירת הקרב של מכון החרק מבפנים.
היה זה מקום עם שטח עצום, מחילות קטנות היו ברחבי המכון, שכנראה שימשו פוקימוני חרק קטנים שיוכלו לזחול שם ולעבור מקום למקום, התקרה היתה מכוסה כולה בקורי עכביש דביקים, שכראה אחד הפוקימונים של ריצ'י עשה. בדויק כשהתחלתי לחשוב איך להשתמש בקורי העכביש כאסטרטגיה נכנס ריצ'י והתמקם בצד השני של הזירה.
"אתה מוכן לקרב של החיים שלך?" שאל אותי ריצ'י במטרה להפחיד אותי.
"נולדתי מוכן" עניתי, כולי נחוש לזכות בתג השני שלי.
"הקרב יהיה קרב של שלוש על שלוש" אמר שופט שלא ראיתי מקודם, וכעת כשהסתכלתי הבחנתי בו.
"רק למאמן מותר להחליף פוקימונים, הראשון שיעלף את כל פוקימוני היריב יהיה המנצח, התחילו בקרב!"
"דסטוקס אני בוחר בך!" אמר ריצ'י וזרק פוקדור לאוויר, פוקימון דמוי פרפר יוצא מתוכו, גופו היה סגול וכנפיו היו ירקות, עם עיגולים אדומים על גביהם.
"דסטוקס, פוקימון פרפר החרק רעל" אמר הפוקדע שלי.
"מאמנים משתמשים בו יותר למתקפות על-חושי מאשר רעל, הוא פוקימון מהיר מאוד וידוע בשל הבלבול המצוין שלו".
כמעט עמדתי להגיד "בטרפרי צא!" אבל אז נזכרתי שההרקרוקס של ריצ'י חזק במיוחד, ואם אני ארצה לנצח, אולי עדיך שאשמור את בטרפרי כדי שיהיה לו יתרון סוג פי ארבע על הרקרוקס.
"באגון צא!" החלטתי לבסוף.
"דסטוקס מתקפה מהירה" אמר ריצ'י במהירות, ודסטוקס התקדם במהירות לעבר הבאגון שלי.
"באגון, תחמוק ותשתמש בחבטת ראש!" אמרתי ובאגון קפץ ודסטוקס עבר ממש מתחתיו במהירות, לאחר מכן באגון שינה את תנוחתו בכוונה לתקוף, אך דסטוקס היה מהיר יותר והספיק לתקוף את באגון שנית, ולפגוע.
"כל הכבוד דסטוקס" אמר ריצ'י בגאווה בעוד הבאגון שלי שרוע על הרצפה.
"באגון, תקוף בגחלת!" אמרתי.
"דסטוקס כבה את הגחלת ברוח קלה!" אמר ריצ'י. דסטוקס החל לנפנף בכנפיו ויצר רוח שפשוט לא נתנה לגחלת להגיע אל דסטוקס.
"דסטוקס תקוף בקרן על-חושית!" אמר ריצ'י המחייך בעונג.
"באגון תחסום את זה עם ראשך!" צעקתי, ובאגון שלח את ראשו קדימה, כדי לחסום את המכה.
'לפעמים אני כזה אידיוט' חשבתי לעצמי בעוד הקרן העל חושית פגעה בראשו של באגון וחדרה דרכו ופגעה בו פגיעה מדויקת.
באגון היה תשוש, ויותר מזה, הקרן העל חושית גרמה לבאגון להתבלבל, וכמו שהפוקדע אמר, דסטוקס ידוע בבלבול החזק שלו, וזה מבשר רעות.
"באגון נסה לתקוף שוב בגחלת!" אמרתי לבאגון התשוש.
"באג" ענה באגון המבולבל ותקף בגחלת, את עצמו.
"באגון" צעק באגון שנשרף בכאב, ואז לבסוף נפל על הרצפה והתעלף.
'הוא חזק' חשבתי לעצמי בעודי מחזיר את באגון לפוקדור.
"אייפום אני בוחר בך!" אמרתי והוצאתי את אייפום לזירה.
"אייפום אגרוף מאך!" צעקתי.
"דסטוקס קרן על-חושית!" צעק ריצ'י.
למרות מהירותו של דסטוקס הצלחתי לפגוע ראשון. אייפום נתן לדסטוקס אגרוף קטן בכנף, דסטוקס איבד מעט את שיווי משקלו ונפל.
"אייפום עוד פעם!" צעקתי, אך משהו עצר באייפום, נראה שהוא הורעל כשנגע בדסטוקס.
"אייפום תקוף במתקפה מהירה!" צעקתי ואייפום התחיל לרוץ.
"דסטוקס נשיכת חרק!" אמר ריצ'י.
אייפום רץ במהירות לדסטוקס שלא זז, ובדיוק כשאייפום הגיע סנטימטרים ספורים לפני דסטוקס, דסטוקס נשך את אייפום חזק באוזן.
"איי" נפל אייפום לקרקע, כשהתקף רעל תקף אותו שוב.
"אייפום נסה לתקוף באגרוף מאך!" צעקתי, אך אייפום היה חלש ופספס את דסטוקס.
"דסטוקס, סיים אותו בקרן על-חושית!" אמר ריצ'י.
"אייפו" קם לפתע אייפום בכוחות מחודשים, כולו הוקף הילה אדומה, והוא היה כועס מתמיד.
"מה זה?" שאל ריצ'י בהפתעה ובדק בפוקדע שלו.
"לאייפום ולמספר פוקימונים אחרים, יש יכולת מיוחדת הנקראת 'התפרצות זעם', כשהם כועסים מאוד היכולת יכולה להתפרץ, כל המתקפות שלהם מתחזקות, כמו כן הם מתרפאים לגמרי כולל מהרעלות וחשמולים, לעיתים בלתי ניתן לשלוט על פוקימון שהיכולת הופעלה אצלו, וצריך לחכות עד שזה יגמר. האסון הכי גדל שקרה מהתפרצות זעם היה ביער ורידיאן, שבע אנשים נפצעו, ועשרות פוקימונים שהיו בסביבה נפצעו גם הם."
"או-או" אמר ריצ'י, ובצדק.
"איי!" קפץ אייפום הבלתי ניתן לשליטה, וחילק אגרופים לכל כיוון.
"אייפום, תקוף את הדסטוקס!" צעקתי עליו, אבל היכולת השתלטה עליו והוא לא שמע אותי, הוא החל להשתולל ולתקוף לכל מקום, דסטוקס נראה מפוחד מאוד.
"איי!" צעק אייפום וקפץ על דסטוקס בכל הכח"
כנראה שהמכה הייתה ממש חזקה, כי ברגע אחד נפל דסטוקס על הרצפה מעולף.
"דסטוקס חזור" אמר ריצ'י מבעד לצרחות של אייפום.
"אוקיי אייפום עשית עבודה מעולה, חזור!" אמרתי, אך הילת הזעם האדומה שהקיפה את אייפום פשוט חסמה את אורו של הפוקדור ואייפום לא היה יכול לחזור.
"תחכה" לחש לי ריצ'י, חיכינו מספר דקות ולבסוף אייפום נרגע, הוא היה מותש מאוד.
"כל הכבוד אייפום, עשית עבודה מצוינת" אמרתי לו.
"איי" הוא ענה לי וחייך אליי בביישנות, הוא היה מותש מאוד, ואז הוא נפל והתעלף.
"היכולת הזו לקחה מאייפום את כל כוחותיו, ולכן הוא התעלף" הסביר לי ריצ'י בעדינות.
"הרקרוקס צא!" צעק ריצ'י והפוקימון החזק ביותר של מנהיג המכון יצא אל הזירה.
'אני בוטח בך בטרפרי' חשבתי בעוד מחזיק בפוקדור האחרון שנותר לי עם פוקימון בתוכו.
"בטרפרי צא!" צעקתי והוצאתי את בטרפרי לזירה.
"בטרפרי רוח קלה!" צעקתי. בטרפרי נפנף בכנפיו ויצר רוח בכל רחבי הזירה.
הרקרוקס פשוט עמד שם יציב, ולא נתן לרוח להזיז אותו ממקומו.
"הרקרוקס אס אווירי!" אמר ריצ'י, והרקרוקס הוקף כולו ברוח, הוא קפץ קדימה ופגע חזק בבטרפרי.
"בטרפרי בלבול!" צעקתי.
"הרקרקוס תחמוק!" אמר הרקרוקס וחמק במהירות מקרן הבלבול הרוטטת.
"הרקרוקס שבירת לבנים!" צעק מנהיג המכון.
"בטרפרי תחמוק!" צעקתי, אך הרקרוקס היה מהיר מידי וחבט בבטרפרי ישר מלמטה.
"פריייי" צעק בטרפרי שעף מהמכה ישר למעלה.
"בטרפרי חבטה!" אמרתי, אך נראה שבטרפרי לא מצליח לזוז. הסתכלתי עליו, הוא היה דבוק לקורי העכביש.
"הרקרוקס קפוץ ליד בטרפרי ותקוף אותו באגרוף ממוקד בכל הכוח!" צעק ריצ'י.
הרקרוקס קפץ ונתלה על קורי העכביש מהקרן שלו.
הוא התרכז וטען בכל הכוח את האגרוף שלו ואז תקף את בטרפרי בכל הכוח.
כל הרשת התנדנה מעוצמת המכה, ומספר קורים אף נקרעו.
בטרפרי נפגע במקום קריטי, הוא נפל מהרשת ונחבט ברצפה מעולף.
"המנצח הוא ריצ'י, מנהיג המכון!" אמר השופט והרים את הדגל הכחול.
"לא נורא" אמר לי ריצ'י בעוד שנינו מחזירים את פוקימונינו לפוקדורים.
"נסה להתאמן קצת, ואז לאתגר אותי שוב." אמר לי בחמלה.
"אחזור אליך בקרוב" הבטחתי לו, ויצאתי מהמכון.
וזו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את קודי.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: קרב דרקונים!


הפרק הבא יצא בעוד הרבה זמן, אז תגיבו כמה שתוכלו על הפרק הזה!

תודה רבה, אבל יקח קצת זמן עד הפרק הבא... (יש למה לצפות)
עוד תגובות?

פרק מדהים.
אבל למה בעוד הרבה זמן הפרק הבא?

תודה
וכי אני רוצה ליצור פער מסוים בין הפרקים שכתבתי לבין הפרקים שפרסמתי.

בהחלט סיפור יפה ומושקע.
ראשית, הרעיון של הדיבור בגוף ראשון נותן יותר מציאות. למרות שזה לא הסגנון שלי, אני מוכרח להודות שאתה פועל בשיטה זאת בצורה מעולה.

שנית, הרעיון של ה"סיפור הצדדי" עם מיו ודארקראי עושה עבודה מצוינת בכך שהוא מכניס עוד אווירת מתח לסיפור. ח"ח על המחשבה.

בנוסף לכל, אתה יצירתי מאוד בעלילת הפרקים. אהבתי נורא את הרעיונות בכמה מהפרקים (כמו הפרק עם העץ המתחדש), ואני מקווה שתמשיך כך.

הסיפור בהחלט מעולה, ואני מקווה שתמשיך אותו.

בקשר לפרק, ההפסד של ג'וני היה בהחלט במקום.

אגב, אשמח אם תיתן לי ביקורת בונה על הסיפור שפרסמתי בפורום, Pokepiece. אני בהחלט אשמח לראות מה אתה חושב עליו.

-----luffy-----

תודה על התגובה. גם הגבתי בסיפור שלך.

אני ממש אוהב את הספר למרות שאני רק בפרק 12 אני מת עליו.

תקדים קצר, אני אפרסם את הפרק עכשיו, אבל כל פעם יקח לי זמן לפרסם עוד פרק (בערך שבוע נראה לי...)
אז הנה הפרק, אני יודע שהוא קצת ארוך... אבל הוא מאוד טוב לפי דעתי! מקווה שתאהבו




פרק 23 – קרב דרקונים!

"תסתכל לאן אתה הולך!" אמר הילד שבו נתקלתי כשיצאתי מהמכון.
"אני מצטער" עניתי בעודי ממשש את החבטה שקיבלתי בראשי מההתנגשות איתו.
"אני די בטוח שעם ראייה כמו שלך הרגע הפסדת במכון" הוא אמר לי.
"כאילו שאתה הולך לנצח... זה מכון קשה!" עניתי לו.
"כן בטח, אני רק מנצח במכון ואתפנה אליך, אולי אאמן אותך, חכה לי בחדר 509 במרכז הפוקימונים" אמר לי.
"טוב..." עניתי לו והלכתי לחדר 509, במרכז הפוקימונים.

"זכיתי בתג!" אלה היו המילים הראשונות שלו כשנכנס לחדר כעבור כשעה.
"תראה!" אמרתי בהתלהבות.
הוא פתח את תיבת התגים שלו, ראיתי שכמוני, יש לו כבר את תג האסטרטגיה, ואז הוא הוציא משם את התג שבו זכה הרגע.
היה זה תג עם סמל שנראה כמו עלים ירוקים שמתפרסים לצדדים בתחתית, ומעליהם היה משהו שנראה כמו קרן של הרקרוקס.
"וואו" אמרתי בהתפעלות.
"תג השרף" אמר הילד בגאווה.
"אז איך קוראים לך?" שאלתי אותו.
"קודי" ענה לי. "ולך?"
"ג'ון" עניתי לו.
"לאח שלי קוראים ג'ון" אמר לי.
"יופי" עניתי.
"אתה גם רוצה לנצח בליגה, או שאתה מהאלה שרוצים לנצח בפסטיבל?" שאלתי אותו.
"אני מהאלה שרוצים להיות מנהיגי מכון" ענה לי.
"איזה סוג?" שאלתי בהתלהבות.
"דרקון!" ענה בגאווה.
"אתה בטוח?" שאלתי אותו.
"לדרקון יש רק יתרון אחד על עצמו, בעוד הוא חלש גם לקרח וגם לסוג של עצמו, וסוגי דרקון נדירים יחסית, זה לא סוג שכל-כך שווה להחזיק בשישייה אם אתה רוצה יתרונות סוגים טובים!" אמרתי לו.
"אתה חכם" החמיא לי, ואז המשיך. "אני פשוט אוהב את הסוג הזה" אמר. "הם מגניבים כאלה".
"בזה אני יכול להסכים איתך" עניתי. "גם לי יש פוקימון דרקון".
"איזה?" שאל אותי, כנראה במטרה להחליף איתי אותו.
"באגון" עניתי לו.
"אהה" אמר ואכזבה נראתה על פניו. "יש לי אותו כבר".
"רוצה לערוך קרב?" שאלתי אותו לפתע.
"אתה מתכוון קרב של באגון נגד באגון?" שאל אותי.
"שיהיה" עניתי לו.
"יופי! בוא נלך לדרך 106, שמעתי שיש שם כמה מקומות טובים לקרבות." אמר לי.

/דרך 106/

"צא באגון!" צעקנו שנינו ביחד. היינו בזירה עם הרבה דשא ומעט סלעים, קודי צדק כשאמר שיש כאן כמה מקומות טובים לערוך קרבות.
"באגי תקוף בחבטת ראש!" אמר קודי.
"באגון תחמוק ותקוף בגחלת!" אמרתי אני.
"באגגון" צעק באגון של קודי את קריאת הקרב שלו והסתער אל באגון שלי.
"באגי תשתמש בגחלת!" אמר פתאום קודי. לזה לא ציפיתי, רגע לפני שהוא בא לחבוט בבאגון שלי הוא השתמש בגחלת וזה פגע בבאגון שלי חזק.
"באגי נשיכה!" צעק קודי.
"באגון תחמוק!" צעקתי, באגון ניסה לחמוק, אך הוא ננשך ברגלו. דם החל לצאת ממקום הפציעה.
"באגי סיים אותו בגחלת!" צעק קודי, באגון של קודי נשף כדורי אש קטנים שפגעו לבאגון שלי ישר בבטן ועילפו אותו לחלוטין.
"כל הכבוד באגי!" אמר קודי.
"חזור- היי מה קורה כאן?" הוא אמר כשלפתע הבאגון שלו התחיל לזהור.
"שלגון שלג!" אמר לבסוף הצורה המפותחת של שלגון.
"וואו באגי, התפתחת! מעכשיו אני אקרא לך שלגי!" אמר קודי, ונראה ששלגי היה די מרוצה משמו החדש.
"טוב, כבר מחשיך ואני צריך את כל הכוחות שלי למחר" אמר לי קודי והלך לכיוון מרכז הפוקימונים, ואני בעקבותיו.

"תודה על התשלום חינם" אמרתי לבת דודתי ונכנסתי לחדר שהרגע השגתי במרכז הפוקימונים.
אכלתי את הארוחה שהגישו לי שם, ואז נפליתי למיטה בעצבנות, ונרדמתי.

"מה.. מה קרה?" אני שואל עדיין מנומנם, הכל עדייך חושך בחוץ.
"באג באג" אומר לי באגון שנמצא על החזה שלי ומטלטל אותי, כנראה כדי להעיר אותי.
"מה... באגון איך יצאת מהפוקדור?" אני שואל אותו חצי ישן.
"באג באגו" הוא אומר לי ויורד מהמיטה שלי. "באגו באג" הוא אומר ומסמן לי עם היד לבוא אחריו.
"מה קרה באגון?" אני שואל אותו ועוקב אחריו בעייפות לדרך 106.
"באג" הוא אומר ומגיע בדיוק למקום שבו עשינו את הקרב עם קודי.
"באג!" הוא ולפתע עושה מתקפת גחלת על אחד הסלעים.
"מה אתה עושה באגון?" אני שואל עדיין לא מבין.
"באג" הוא עונה ועושה חבטת ראש על עץ אחד שהיה שם.
"זה בגלל שהפסדת? אתה רוצה להתאמן?" אני שואל אותו.
"באג באג!" עונה באגון ומהנהן בראשו.
"זה מה שזה..." אני עונה בהבנה.
"באגון אתה מספיק חזק בשבילי גם ככה" אני אומר במטרה להרגיע אותו ומחבק אותו.
"באג באגון" הוא אומר ומשתחרר מהחיבוק, וממשיך לעשות גחלת על הסלעים.
"באגון, אני אעזור לך" אמרתי לו.
"תשתמש עליי בגחלת!" אני אומר לו.
"באג?" הוא מסתכל עליי בהפתעה.
"פשוט תעשה את זה!" אני אומר לו.
באגון התחיל לחמם את הבטן ואז שלח אליי גיצים מהירים, בדיוק כמו שחשבתי. התכופפתי במהירות וחמקתי מהם.
"זה כל מה שיש לך?" התגרתי בו.
באגון התעצבן ושלח אליי עוד זרם של גיצים. חמקתי גם מהם בקלות.
"באגון באג!" הוא שאג והחל לזהור.
חייכתי.
באגון שינה אט אט את צורתו, לצורה עגולה ולבסוף הפסיק לזהור.
"באגון התפתח" אמר הפוקדע שלי. "מידע על ההתפתחות בעוד שלוש שניות.
"שלגון, פוקימון הדרקון, הרבה אומרים ששלגון הוא כמו הגולם של התפתחויותיו של באגון, באגון הוא הזחל התינוק, שלגון הוא הגולם וסלאמנס הוא הפרפר, צורתו העגולה של שלגון מקשה עליו מעט, אך כל גופו הוא שריון אחד גדול וקשיח, שלא כדאי לנסות לחדור אותו".
"שלגון למד נשימת דרקון, והתקשחות" אמר הפוקדע.
שלגון הביט בי כלא מאמין. "שלגון" הוא אמר והחל לרוץ לכיווני במטרה לחבק אותי, נראה שזה היה קצת קשה לו עם צורתו העגולה, אז אני חיבקתי אותו.
"אני גאה בך" אמרתי לו.
הוא לחץ על הפוקדור שלו וחזר לתוכו, ואני חזרתי לישון.

"היי קודי חכה!" אמרתי לו בעודו מתחיל להתרחק מהעיר.
"מה?" הוא הסתובב אליי בהפתעה.
"מה דעתך על קרב חוזר?" שאלתי אותו.
"אתה בטוח שאתה מוכן להשפלה?" שאל אותי.
"אני מוכן!" עניתי לו.

"שלגי צא!" אמר קודי והוציא את שלגון שלו לזירה.
"שלגון צא גם אתה!" צעקי בהתרגשות והוצאתי את שלגון.
"שלגון הא?" אמר קודי בהתפעלות.
"הפעם ננצח, נכון שלגון?" אמרתי, ושלגון ענה לי באישור.
"שלגי, גחלת!" אמר קודי, וכדורי אש החלו לצאת מפיו של השלגון של קודי.
"שלגון תחמוק ותשתמש בנשימת דרקון!" צעקתי.
"שלגון!" אמר שלגון וקפץ במהירות מפתיעה, הוא נשם נשימה עמוקה ואז נשף אוויר כחול במהירות לעברו של שלגי.
"כמו שאתה בוודאי יודע..." אמרתי.
"דרקון חזק על דרקון" המשכתי, והנשימה הכחולה פגעה לשלגי של קודי ישר בעיניים.
"שלגי!" צעק קודי, ונראה לי שהוא סוף סוף הבין שכדאי להיזהר ממני.
"שלגון, תשתמש בגחלת!" אמרתי.
"שלגי תחמוק ותשתמש בנשיכה" אמר קודי, שלגי של קודי הצליח לחמוק, וזו בדיוק הייתה התוכנית שלי.
"נפלת בפח" אמרתי לו, "שלגון התקשחות!" צעקתי לשלגון שהתקשח פעמיים לפני ששלגי נשך אותו.
אני די בטוח ששן אחת של השלגון של קודי נשברה, אבל הייתי עסוק מידי בשמחת הניצחון שלי על כך ששלגי של קודי התעלף.
"וואו" אמר קודי. "זה היה מהיר".
"תודה" אמרתי לו, ושנינו החזרנו את השלגונים לפוקדורים.
"נראה לי שעכשיו תנצח במכון" אמר לי.
"לא נראה לי..." עניתי. "שלגון הוא פוקימון אחד, אבל לנצח שלושה פוקימונים, ועוד חזקים, יהיה לי קשה, אני אצטרך לאמן גם את הפוקימונים האחרים שלי..." אמרתי.
"כן אולי אתה יכול לאמן בדרך 107, שמעתי שיש שם פוקימונים פראיים חזקים" אמר לי קודי והחל להתרחק.
"בהצלחה עם המכון שתרצה לפתוח" צעקתי לו.
"אולי עוד תצטרך את התג שלי יום אחד" אמר והתרחק.
'עכשיו לדרך 107' חשבתי לעצמי, והתחלתי ללכת.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: הפוקימון המסתורי


תג השרף:

יפה. פרק יפה, אין לי מה לומר.
תגיבו אצלי בסיפור.

תודה לשניכם.